עריכת הדף "טעמא דקרא/אסתר/ה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
=={{עוגן1|א}}, {{עוגן1|ב}}==
'''ויהי ביום השלישי וגו' ותעמוד בחצר בית המלך וגו' ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר נשאה חן בעיניו.''' בשו"ט {{ממ|פכ"ב סי' כ"ד}} שבעה קנקלין הי' למלך נכנסה לקנקל ראשון ולשני ולשלישי כיון שנכנסה לקנקל רביעי התחיל אחשורוש מחרק בשיניו כו' עמדה לה באמצע קנקל רביעי הראשונים לא היו יכולין לנגוע בה שכבר עברה על רשותן האחרונים לא היו יכולין לנגוע בה שעדיין לא עברה על רשותן כו'. כנראה שלא הי' לפי כבודו של מלך לגזור הריגה בפיו על מי שנכנס בלא רשות כמ"ש תוס' ב[[תוספות/מגילה/יד/ב#מורד|מגילה י"ד ב']] ד"ה מורד שאין זה כבוד המלך לתבוע בעצמו את עלבונו ולכן עשה חק שכל העובר השומרים יהרגוהו מיד רק אם המלך קראו או שרוצה למחול לו הי' מושיט לו את שרביט הזהב אבל בלא"ה הוא ממילא חייב מיתה ונהרג, והנה אסתר עשתה כאן דבר חכמה שבתחלה טרם הרגיש אחשורוש נכנסה כאדם שקראו לו והשומרים חשבו שבודאי אחשורוש קרא לה ולכן לא הרגוה וכשהגיעה באמצע הקנקל הרביעי שהרגיש בה אחשורוש עמדה מיד כמש"כ ותעמוד בחצר וגו' ולכן השומרים הקודמים לא יכלו להרגה שכבר עברה מהן והחק הי' להרוג בשעת כניסה לכל חצר פנימית כמש"כ אשר יבא אל החצר הפנימית והאחרונים לא יכלו להרגה שעדיין לא נכנסה לחמשית ואחשורוש הרי לא הי' לפי כבודו לגזור מיתה בפיו על כבודו וממילא לא הי' יכול להמיתה, וכשראה אחשורוש את חכמתה נשאה חן בעיניו וזהו ויהי כראות המלך וגו' עומדת וגו' נשאה חן בעיניו היינו שידעה לעשות דבר חכמה ולעמוד [וכנראה חז"ל למדו זה ג"כ מלשון ותעמוד וגו' עומדת שזה מיותר].

==ב==
באסת"ר [[אסתר רבה/ט/א|רפ"ט ס"א]] כשאחשורוש ראה את אסתר עומדת למול פניו ותבער בו חמתו מאד כו' והקב"ה נתן אותה לרחמים וחן לפניו ע"ש. ולכאו' הוא נגד פשטות הפסוק ויהי כראות המלך את אסתר המלכה עומדת בחצר נשאה חן בעיניו. ונ' דחז"ל למדו זה מדכתיב ויהי שאינו אלא צרה ומה צרה היתה שם ולזה פירשו שזה הי' הצרה שהמלך כעס עלי' ורק אח"כ ריחם עלי' הקב"ה ונשאה חן בעיניו.

'''ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב.''' כתיב שרביט מלא וכן בכל המגילה כתיב שרביט מלא, אבל [[תנ"ך/אסתר/ח#ד|לקמן ח' ד']] ויושט המלך לאסתר את שרבט הזהב כתיב שרבט חסר, וי"ל דאמרינן במגילה {{ממ|[[בבלי/מגילה/טו/ב|דף ט"ו ב']]}} שבא מלאך ומתח את השרביט כדי שיגיע אלי' שהיתה עומדת בחצר ואמרי' שם שהי' של ב' אמות ונמתח עד י"ב אמה נמצא שנמתח י' אמה ולכך כתיב מלא י' [וגם לד' החולקים שם עכ"פ נמתח הרבה ולכך כתיב מלא], משא"כ בפעם השני' שכתיב ותפול לפני רגליו א"כ לא הוצרך השרביט להמתח ולכך כתיב חסר. ועוי"ל משום ששם לא רצה למלאות בקשתה כמו שאמר אח"כ לכן לא הושיט לה אלא מדוחק לכן כתיב חסר.

'''ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב וגו'.''' ב[[בבלי/מגילה/טו/ב|מגילה ט"ו ב']] ואחד שמתח את השרביט וכמה אר"י ב' אמות הי' והעמידו על י"ב וי"א על ט"ז וי"א על כ"ד וי"א על ס' וי"א על ר'. והנה הא דב' אמות הי' הוא סברא ששרביט עיקרו להשען עליו כמ"ש ב[[בבלי/סנהדרין/כד/א|סנהדרין כ"ד א']] מלך אין משתמשין בשרביטו וצריך שישען רוב גופו עליו דהיינו ב' אמות, אבל השיעורין כמה נמתח צ"ע מנ"ל. וי"ל דמ"ד על י"ב משום דכתיב ותעמוד בחצר בית המלך הפנימית נוכח בית המלך והמלך יושב על כסא מלכותו בבית המלכות נוכח פתח הבית ואמרי' ב[[בבלי/בבא בתרא/צח/ב|ב"ב צ"ח ב']] קנתיר דהיינו תרבץ אפדני י"ב על י"ב פי' רשב"ם חצר גדול שעושין שרים בצד אפדני שלהם וא"כ חצר המלכות הי' י"ב אמה ארכו וס"ל דהמלך ישב סמוך לפתח כדי לקבל פני הבאים ואסתר מיד שנכנסה בחצר עמדה שם וכיון שהחצר ארכו י"ב הי' צריך השרביט להמתח עד י"ב אמה, ומ"ד ט"ז ס"ל שאין דרך המלך לישב סמוך לפתח ממש מקום שכל האנשים נדחקים ונכנס ד"א בפנים וכמ"ש ב[[בבלי/בבא בתרא/יב/א|ב"ב י"ב א']] ד"א הסמוכות לר"ה כרה"ר דמי משום דדחקי אינשי ועיילי התם נמצא כשנכנס עוד ד"א הי' צריך השרביט להמתח עד ט"ז אמה דהיינו י"ב ועוד ד', ומ"ד כ"ד ס"ל דיליף נכח נכח וכמו שהיא עמדה רחוק מהפתח י"ב אמה כנ"ל כך אחשורוש הי' רחוק לפנים מפתח החיצון י"ב אמה דהא בשניהן כתיב נוכח הפתח ומשמע שוין וא"כ הי' צריך להמתח עד כ"ד אמה, עיל"פ ע"פ המדרש שו"ט פכ"ב ז' קנקלין (חדרים) היו שם ונכנסה עד חצי הרביעי ושם עמדה והנה ב[[בבלי/בבא בתרא/צח/ב|ב"ב צ"ח ב']] שנינו טרקלין י' על י' וא"כ כשנכנסה ג' קנקלין ומחצה וכל קנקל י' אמה א"כ נכנסה ל"ה אמה ואחשורוש ישב סמוך לפתח לקבל האנשים וכנ"ל נמצא ישב בקצה הפנימי נשאר כ"ה אמה עד מקום שאסתר עמדה וכשנמתח עד כ"ד אמה יכלה להושיט ידה ולנגוע בראש השרביט, ומ"ד ס' ס"ל דסתם חצר הוא כחצר המשכן שהי' נ' על נ' לפני הפתח (עי' [[בבלי/עירובין/כג/ב|עירובין כ"ג ב']]) והטרקלין הי' י' על י' כנ"ל וס"ל דאחשורוש ישב בסוף הטרקלין בפנים מול הפתח וכן אסתר עמדה בסוף החצר כדמשמע לשון נוכח הפתח וא"כ השרביט הי' צריך לימתח עד ס' אמה י' של הטרקלין ונ' של החצר כדי שיגיע עד אסתר, ומ"ד מאתים ס"ל דהטרקלין הי' ק' על ק' כבנין ההיכל (עי' [[בבלי/בבא בתרא/צח/ב|ב"ב צ"ח ב']]) ומסתמא החצר לא הי' פחות מהטרקלין והי' ג"כ ק' על ק' ושניהן עמדו בקצה הפנימי כנ"ל נמצא שהשרביט צריך לימתח עד ר' אמות ק' של הטרקלין וק' של החצר.

'''ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו.''' תיבת אשר בידו מיותר וכתבו המפרשים דמשום כבודה הפך המלך את קצה השרביט שהחזיק בידו ונתן לה לנגוע שם ולא כשאר האנשים שנגעו בקצה השני שנוגע בארץ ומלוכלך. ויל"ע מה יעשו בעוד ג' פסוקים כיו"ב דגבי משה כתיב הנה אנכי מכה במטה אשר בידי על המים וגבי גדעון כתיב וישלח מלאך ה' את קצה המטה אשר בידו ויגע בבשר וגו' וגבי יהונתן כתיב וישלח את קצה המשענת אשר בידו ויטבול אותה ביערת הדבש. וי"ל דגבי יהונתן לא רצה לטבול את הקצה המלוכלך הנוגע בארץ כי הרי רצה לאוכלו ויש בזה משום בל תשקצו וגבי משה וגדעון משום כבוד הנס עשו בקצה שבידם הנקי.

'''ויושט המלך לאסתר את שרביט הזהב אשר בידו ותקרב אסתר ותגע בראש השרביט.''' כנראה שכל אלו שהושיט להם המלך את השרביט היו נוטלים אותו ממנו ומחזיקים בידם כמש"כ תו' ב[[תוספות/שבת/ג/א|שבת ג' א']] בשם הירו' שאין הושטה אלא ע"י שנים זה נותן וזה נוטל, אבל אסתר שפירסה נדה כמ"ש ותתחלחל המלכה מאוד שפירסה נדה {{ממ|[[בבלי/מגילה/טו/א|מגילה ט"ו א']]}} לא רצתה ליטול מידו את השרביט כמ"ש בשו"ע שאסור להושיט לה [כדאי' באסת"ר [[אסתר רבה/א/ג|פ"א סי' ג']] שמשנשא את אסתר הי' נזהר בהלכות נדה] ולכן לא נגעה רק בראש השרביט.

<small>'''ותגע בראש השרביט.''' ב[[בבלי/מגילה/טו/ב|מגילה ט"ו ב']] מאתיים אמה נמתח השרביט וי"ל רמז בראש השרביט ר"ת בסוף ר' אמה שנמתח השרביט.</small>

==ג==
'''מה לך אסתר המלכה ומה בקשתך.''' הכפל מבואר עפמ"ש באסת"ר [[אסתר רבה/ט/א|פ"ט ס"א]] שכשראתה שעלתה חמתו נבהלה מאד ותפג רוחה וזהו ששאל מה לך אסתר היינו למה את נראית כ"כ חולה אולי יש לך איזה מיחוש, וחוץ מזה מה בקשתך שבאת בגללו.

==ד==
'''יבוא המלך והמן היום אל המשתה.''' [[בבלי/מגילה/טו/ב|מגילה ט"ו ב']] מה ראתה אסתר שזימנה את המן ריב"ק אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא פירש"י שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו. מכאן מוכח שמהומן אינו המן דגבי מהומן כתיב שבעת הסריסים ופירש"י ב[[רש"י/סנהדרין/צג/ב|סנהדרין צ"ג ב']] דרכן של מלכים לסרס את משרתיהם כדי שלא ישא אשה ויהא פנוי לעבודת המלך ולכך נקראים סריסים וא"כ לא שייך לחושדו ממנה.

בגמרא איתא כמה טעמים מה ראתה אסתר שזימנה את המן, ואפשר לומר עוד טעם לפי פשוטו, דאסתר סברה שיתכן שאחשורוש לא יסכים מיד לבקשתה נגד המן ואפשר שתצטרך לעמוד על המקח עם המן ושיוותר קצת מגזרתו ואולי יסכים למכרם לעבדים ולשפחות כמו שאמרה אח"כ ואילו לעבדים ולשפחות נמכרנו החרשתי, ובעוד שהמן ברום גאוותו יהי' קשה לפעול אצלו ולכן זימנתו לסעודה שמצד א' החניפה לו בזה שזימנה רק אותו ומצד השני רצתה שיראה שהוא כפוף ומוכרח לציית לפקודותי' כמ"ש המלך מהרו את המן לעשות את דבר אסתר ובזה יושפל קצת גאותו ויוכלו לדון עמו ולעמוד על המקח, אמנם המן הרשע מרוב גאותו לא ראה רק את הכבוד שעשתה לו וזה העלה את גאותו יותר כמ"ש אף לא הביאה אסתר וגו' ועי"ז התקצף ביותר על מרדכי ומזה הגיע מפלתו.

'''יבוא המלך והמן.''' וב[[בבלי/מגילה/טו/ב|מגילה ט"ו ב']] מה ראתה אסתר שזימנה את המן ריב"ק אומר אסביר לו פנים כדי שיהרג הוא והיא פירש"י שיחשדני המלך ממנו ויהרוג את שנינו וכי גזרי גזרה ומית חד מינייהו בטלה הגזרה. נשאלתי למה באמת לא בטלה הגזרה וגם אחרי שהרג את המן עדיין הוצרכה אסתר להשתדל לבטל הגזרה ואחשורוש לא רצה. ונראה דמה שבטל הגזרה פירש"י ב[[רש"י/תענית/כט/א|תענית כ"ט א']] דמית חד מינייהו מן היועצים וכסבורין שארע להן על שהרעו לגזור וכ"ז שייך אם מת במקרה או בטעות שאז תולין שמש"ה מת אבל אם נתחייב מיתה והרגוהו ל"ש כל זה ולכן חשבה שאחשורוש מלך טפש ובודאי יתרגז עליהן ויהרוג את שתיהן ואח"כ יבררו לו (מרדכי או אחרים) שזה הי' טעות ולא בגלל זה הזמינתו וממילא הרג אותה בשוגג ולכן תתבטל הגזרה, אבל אח"כ הרג רק את המן ובדין הרגו שהגיע לו מות ובשביל זה אין מבטלין גזרות.

==ח==
'''יבוא המלך והמן אל המשתה אשר אעשה להם.''' יל"ע למה אסתר בקשה את אחשורוש למשתה עוד יום ולא אמרה לו ביום הראשון בקשתה. והנה בגמ' {{ממ|[[בבלי/מגילה/טו/ב|מגילה ט"ו ב']]}} יש טעם למה זמנה אסתר את המן כדי שהמלך יקנא בו והנה ביום הראשון אמרה אל המשתה אשר עשיתי לו דהיינו למלך וכשראתה שעדיין אינו מקנא אמרה ביום השני אשר אעשה להם דהיינו ששניהם שוים שעי"ז יתקנא יותר, וכן למ"ד בגמ' שלא יאמרו ישראל אחות לנו בבית המלך ויסיחו דעתן מן הרחמים חששה שביום א' עדיין לא התפרסם הדבר וגם יחשבו שמקרה הי' ולכן בקשה עוד יום.

'''ומחר אעשה כדבר המלך.''' מכאן ראיה דעקימת שפתיו הוי מעשה.

==ט==
'''וכראות המן את מרדכי יושב בשער המלך ולא קם ולא זע ממנו.''' כי הוא חשב אחרי שמרדכי כבר יודע מהגזרה וכבר צעק ברחוב העיר צעקה גדולה ומרה עתה כשיראה אותו בודאי ינסה לפייסו ויתנפל לפני רגליו ויתחנן לו שיבטל את הגזרה ובסוף מרדכי אפי' לא זע ממנו דכמאן דליתי' דמי ולכן וימלא המן חמה וחמתו בערה בו להשחית.

'''ולא קם ולא זע ממנו וימלא המן על מרדכי חמה.''' כנראה שבעיקר בערה חמתו ביותר שלא זע דהיינו לא די שלא קם אלא שגם לא נתיירא כלל והי' שקט בדעתו וזה היה נראה לו כאילו מלעיג עליו.

==י==
'''ויתאפק המן.''' כנראה שהי' ברצונו לקרעו כדג מיד מרוב כעסו אך גאותו לא נתנה לו כי אין זה כבוד לאדם חשוב לקנא בעצמו על כבודו כמש"כ תו' ב[[תוספות/מגילה/יד/ב#מורד|מגילה י"ד ב']] ד"ה מורד והי' מוכרח שלא ברצונו להתאפק עד שיבא לביתו לטכס עצה איך להנקם ממנו שיהא לפי כבודו.

=={{עוגן1|יא}}, {{עוגן1|יב}}==
'''ויספר להם המן את כבוד עשרו וגו' ויאמר המן אף לא הביאה וגו'.''' לכאו' ויאמר המן מיותר שהרי כ"ז מדברי המן והול"ל ואף לא הביאה וגו'. ונראה דכאן התחיל המן מאמר חדש שאינו דומה כלל לכל הקודם דרוב עשרו וגו' אשר גדלו ונשאו המלך על כולם וכאן התחיל לומר שהוא שקול כהמלך ממש שהרי אסתר לא זימנה אל המשתה כ"א אותו והמלך א"כ הוא ממש שקול כהמלך. וזה כונת חז"ל במד"ר [[במדבר רבה/ט#ג|פ"ט סי' ג' ד']] הם שפתחו באף ואבדו באף נחש ושר האופים ועדת קרח והמן שהי' כאן מאמר חדש שפתחו באף וגם בעדת קרח אע"ג דהוא כתיב באמצע דבריהם אף לא אל ארץ וגו' י"ל שהוא טענה חדשה דתחלה טענו למה הוציאם ממצרים ואח"כ טענו דבר חדש להשיב על מה שהבטיח להביאם אל א"י וע"ז אמרו שזה שקר ואין מביאם רק גזר עליהן להמיתם במדבר א"כ כאן מתחיל דבר חדש ולכן נקרא פתיחה באף.

==יג==
'''וכל זה איננו שוה לי בכל עת אשר אני רואה את מרדכי היהודי יושב בשער המלך.''' לא הזכיר על שאינו כורע ומשתחוה לו כי ברוב גאותו הי' בזיון לו שאיכפת לו על איזה יהודי שאינו מכבדו רק שעצם הדבר שמרדכי יושב שם זה מרגיזו ואינו יכול לסובלו, ויתכן שחשב שמרדכי בכונה הולך לישב שם כדי להרגיזו שאינו קם לפניו שאל"כ הי' לו ללכת משם ולא לשבת מולו ולא לקום. והנה במד"ר [[במדבר רבה/ז/ב|פ"ז סי' ב']] אי' שס"ה יועצים היו לו כמנין ימות החמה וכולם לא היו יודעים לתת עצה כזרש אשתו, וצ"ע מנ"ל לחז"ל זה. וי"ל שדרשו זה מלשון בכל עת דהול"ל כשאני רואה את מרדכי, ומזה למדו דהיו לו יועצים לפי העת כמש"כ הגאון מלבי"ם ז"ל יודעי העתים שהיו יודעים לדון לפי העת וגם כאן כ"א ידע ליעץ לפי העת כגון אם הי' יום חם מאד או יום קר מאד וי"ל שמרדכי ישב שם בשער המלך להגין מפני החמה והגשמים (עי' [[בבלי/פסחים/פה/ב|פסחים פ"ה ב']]) ולא בשביל להרגיז את המן לכך צריך שידונו לפי העת ולכך הביא את היועצים לפי העת אע"פ שזרש ידעה יותר מהם לייעץ אבל רצה שייעצוהו לו לפי הזמן וכנ"ל.

<small>'''וכל זה איננו שוה לי.''' הנה הרשע הזה כבר הוציא הגזרה על כל ישראל שיהרגו בעוד כמה חדשים וביניהם גם מרדכי, והמלך הסכים לו והוחתם הגזרה, ובכל זה לא יכול לסבול שמאן דהו מזלזל בו אפי' שעה א' אע"ג דיהרג עוד מעט ורצה דוקא להרגו תיכף והמהירות הזאת הביאה לתלותו מיד.</small>

==יד==
'''ותאמר לו זרש אשתו וכל אהביו.''' ולקמן {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ו#יג|ו' י"ג]]}} כתיב ויאמרו לו חכמיו וזרש אשתו הקדים החכמים לזרש, משום דאי' במדרש {{ממ|פנים אחרים ב' פ"ה}} דזרש יעצה לו שלא יתחיל עם מרדכי ולא שמע לה ושאל לשאר אוהביו [ומש"כ ותאמר לו זרש אשתו וגו' צ"ל ע"ד שאמרו בסנהדרין ל' א' מדבריהם נזדכה פלוני] ולכן בפעם הב' הקדים לשאול לחכמים.

'''עץ גבוה חמשים אמה.''' מה שעשה עץ גבוה נ' אמה כתבו המפרשים שרצה שיראו בכל המדינה שמרדכי תולה למען ישמעו ויראו, אך לכאו' הי' בנקל יותר לתלותו בעוד העץ שוכב או מוטה ואח"כ להגביה ולהעמיד העץ בעודו אתו מאשר להעמיד העץ קודם ואח"כ לעלות עליו בסולמות גבוהות נ' אמה לתלות את מרדכי עליו, אבל הוא לא עשה כן אלא תחלה העמיד העץ כמש"כ עומד בבית המן גבוה נ' אמה, וטעמו מפני שהרשע הזה רצה כבר ליהנות כאילו מרדכי כבר תלוי וכשהעמיד העץ מוכן ומזומן הי' נראה לו כאילו מרדכי כבר תלוי, וזה גרם מפלתו כי כשחרבונה אמר גם הנה העץ וגו' ואילו הי' העץ מושכב הי' טוען שלא הי' זה לתלות את מרדכי אלא להסקה וכה"ג כמה תירוצים אבל עתה שעומד גבוה נ' אמה ע"כ הי' לתלי' ולא הי' לו שום תירוץ לכן מיד תלוהו עליו.

לפי התרגום שגובה העץ נ' אמה ג' להמן וג' תחתיו לפרשנדתא וכו' מבואר שכולן תלו יחד, והנה המן נתלה בט"ז ניסן כמ"ש וישבות המן ממחרת ובניו נתלו בי"ד באדר בשנה הבאה נמצא המן תלה שנה ובתרגום שני {{ממ|[[תרגום שני/אסתר/ט#כד|ט' כ"ד]]}} כד חזו רברביא דמלכא דהמן ובנוי צליבין על צליבא יומין סגיאין אמרו למה אסתר עוברת על מה שכתוב בתורה לא תלין נבלתו על העץ ענתה להן אסתר ע"י שהרג שאול הגבעונים תלו בניו ו' חדשים עאכ"ו המן הרשע, וצ"ע מה תשובה היא שם הי' ע"פ הדבור ומה זו תשובה לעבור כאן על ד"ת. וי"ל דשם הטעם משום קידוש ה' כמ"ש ב[[בבלי/יבמות/עט/א|יבמות ע"ט א']] מוטב שיעקר אות א' ויתקדש ש"ש ע"ש וכ"ש הכא שעשו כן מפני פקו"נ כדי שהגויים יתיראו מהן שלכן תיקן פורים ופרסם בספרי פרס ומדי כדי שיתפרסם בכל העולם ויתייראו להתחיל עם ישראל כמ"ש המפרשים. אך צ"ע דאיסור לא תלין נבלתו על העץ אינו אלא בא"י דכתיב ולא תטמא את הארץ ולא בחו"ל כמש"כ רמב"ן בפ' תצא. וצ"ל דדחייא בעלמא דחו אותם לפי דבריהם.

מדרש {{ממ|[[אסתר רבה/ט/ב|פ"ט סי' ב']]}} בשעה שבא להכינו קרא הקב"ה לכל עצי בראשית מי יתן עצמו ויתלה רשע זה עליו תאנה אמרה אני אתן כו' גפן אמר כו' וחשיב ט"ו עצים. ויל"ע למה התאנה פתחה ראשונה הרי בז' המינין הגפן ראשון ולענין ברכה זית ראשון. וי"ל ע"פ המדרש המובא בדעת זקנים פ' המן העץ בשעה שאכל אדה"ר מעץ הדעת א"ל הקב"ה אני אומר לתלותך על העץ ועתה יגנז וישמר להמן שיתלה עליו, ולפי שעץ שאכל אדה"ר תאנה היתה כמ"ש בברכות מ' לכן פתחה התאנה תחלה.

באגדת אסתר {{ממ|דף כ"ג א'}} קצץ ארז מגינת הביתן שארכו חמשים אמה ורחבו י"ב אמה וזרת (חצי אמה). וצריך ביאור מנ"ל לחז"ל מדת רחבו וגם למה עקר עץ דוקא במדה זו. וי"ל דהחשבון מדויק מאד דבאסת"ר [[אסתר רבה/ט/ב|פ"ט סי' ב']] אי' שהיו לו שס"ה יועצים וחכמים באותה עצה ובתרגום אי' שהיו שם גם י' בניו וא"כ היו שם שע"ה אנשים אז, ובמדרש פנים אחרים {{ממ|דף כ"ה ב'}} אי' שבקש לכל חכמיו שיעשו העץ ובודאי עץ כבד כזה היו צריכין כולן לשאתו וא"כ אם הי' נ' אמה ארכו שהוא ש' טפחים וי"ב ומחצה רחבו שהוא ע"ה טפחים א"כ גם מב' צדדים האחרים היו שע"ה טפחים וכל א' אחזו בב' ידיו א"כ היו כולן נושאין אותו מסביב והחשבון מצומצם ואף שהעץ עגול מתוך עביו המרובה החזיקוהו בב' הצדדין (וקצת העירני לזה בני הר"ר שלמה נ"י) (וע"ע לקמן בסמוך ד"ה במדרש).

במדרש {{ממ|או"מ עמוד נ"ו}} אי' דעובי העץ של המן הי' י"ב אמות. ונראה דהקיפו קרי עוביו וס"ל למדרש זה דלא כתרגום שני שנתלו זה תחת זה רק נתלו בהיקף האילן כולן בעגולה א' כמחרוזת דגים וקי"ל גברא באמתא (עי' תוס' [[תוספות/חגיגה/יא/א|חגיגה י"א א']] ד"ה אמה) וא"כ להמן וי' בניו הוצרך י"א אמה ועוד אמה כדי שיהא הפסק בין נבלה א' לשני' ב' אצבעות וחומש לערך, ובאגדת אסתר {{ממ|דף כ"ג א'}} אי' י"ב אמה וזרת ס"ל שהי' הפסק בין א' לשני ג' אצבעות ורביע לערך (וע"ע לעיל בסמוך ד"ה באגדת אסתר).

'''ובבקר אמר למלך.''' כתיב אמר חסר, הנה רש"י פי' גבי ברכת־כהנים {{ממ|[[רש"י/במדבר/ו#כג|במדבר ו כג]]}} אמור להם מלא כתיב שלא תברכם בחפזון ובבהלה ומבואר דחסר הוא בחפזון ובבהלה{{הערה|עי' מה שביאר רבנו המחבר עוד לפי יסוד זה בטעמא דקרא דברים {{ממ|[[טעמא דקרא/דברים/כח#טו|כח טו]]}} בחילוק והשיגוך דכתיב בקללות מלא מוהשיגך דכתיב בברכות, וכן בקרא דירמיה {{ממ|[[טעמא דקרא/ירמיה/לד#יג|לד יג]]}} בחילוק ביום הוצאי אותם מארץ מצרים דכתיב חסר מהאמור ביחזקאל {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כ#מא|כ מא]]}} על לעתיד לבא בהוציאי אתכם מן העמים, מלא.}} וגם כאן יעצוהו שיאמר למלך בחפזון ובבהלה שמוכרח לתלותו מיד כדי שלא יבקש בינתיים עצה וימלט וגם כדי שיוכל לבא אל המשתה שמח ולכן מיהר מאד לבא מיד בבקר ומזה הי' מפלתו.

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{הגרחק}}
[[קטגוריה:רבי שלמה קניבסקי]]</noinclude>