עריכת הדף "טעמא דקרא/אסתר/א"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|7|דרוגולין|'''מגילת אסתר'''}}}}
<small>הרש"ש ב[[רש"ש/מגילה/ג/א|מגילה ג' א']] הקשה מה הכונה מבטלין ת"ת למקרא מגילה הא המגילה עצמה ג"כ תלמוד תורה ושמעתי ממרן החזו"א זצ"ל שאמר שבמגילה אין מקיימין מצות ת"ת שכיון שמגילה הוא תלמוד תורה תמיד א"כ כשתקנו חכמים חיוב לקרוא המגילה פקע ממנו מצות ת"ת וחל עליו חיוב חדש של מקרא מגילה היום, וכעין זה כתב החזו"א בשביעית סי' י"ח סק"א ב'. ולא דמי למה שאמרו בכמה מקומות חייב שתים שזה רק במקרה שנפגשו שני לאוין לכן חייב שתים אבל לא כשמוכרח תמיד שני הדברים, ולכן חלק על הח"ח שכ' המדבר לה"ר עובר ג"כ משום ביטול תורה ואמר שלדעתו אינו כן כיון שלה"ר הוא תמיד ביטול תורה א"כ כשאסרתו תורה הוא שם חדש ואין עובר אלא איסור זה. וקשה דבירושלמי כלאים [[ירושלמי/כלאים/ח/א|פ"ח ה"א]] פריך לר' יאשי' דאין חייב משום כלאי זרעים אא"כ זרע חטה ושעורה במפולת יד א"כ למה כתבה תורה לא תזרע כרמך כלאים תיפוק לי' דחייב משום כלאי זרעים ומשני להתראה שאם התרו בו משום שדך לא מזרע כלאים ומשום לא תזרע כרמך ולפ"ד החזו"א הנ"ל הרי אין לוקה כלל משום כלאי זרעים רק משום איסור חדש שכולל שניהם בבת אחת ואם יתרו בו משום כלאי זרעים אינו לוקה [מאחר שהאיסור דכלאי כרמים אינו יכול להתקיים עלי האיסור דכלאי זרעים], ושפיר הוצרכה התורה לכתוב לא תזרע כרמך כלאים, ומה פריך הירושלמי. וי"ל דקושיית הירושלמי למה התורה צריכה לכתוב בכלל איסור זה תיפוק לי' דבלא"ה הי' לוקה משום כ"א בפ"ע ומשני להתראה דבלא"ה היו צריכין להתרות בו על כ"א בפ"ע ואז לוקה על כל אחת אבל עתה שהתורה צירפם ביחד אין צריך אלא התראה א' על האיסור החדש ואז לוקין.</small>

==א==
'''ויהי בימי אחשורוש.''' מדרש כ"מ שנא' ויהי אינו אלא צרה מה צרה היתה שם להשמיד להרוג ולאבד משל למלך שנכנס לכרם ונזדווגו לו ג' שונאים הראשון התחיל מקטף בעוללות זה פרעה דכתיב כל הבן הילוד, השני התחיל מזנב באשכולות זה נבוכדנצר דכתיב החרש והמסגר אלו ת"ח, השלישי התחיל עוקר בגפנים זה המן הרשע דכתיב להשמיד ולהרוג ולאבד וגו'. אינו מובן מה ששואל מה צרה היתה שם וכי אין ידוע מה צרה והלא זהו סיפור כל המגילה. וי"ל דלשון ויהי משמע שנתחדש דבר חדש וזה שעומדים עלינו לכלותינו זה אינו חידוש כי בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו ואצל פרעה ונבוכדנצר לא כתיב לשון ויהי וע"ז קאמר דכאן הי' באמת צרה חדשה יותר גדולה שלא הי' אצל פרעה ונ"נ כדמפרש ואזיל.

'''ויהי בימי אחשורוש.''' יל"ע למה כתוב כאן בימי אחשורוש ובעל הנסים כתיב בימי מרדכי ואסתר. וי"ל דכאן שהתחיל לספר הצרה שהיתה שם וזה הי' בשביל שמלך אחשורוש המלך הטפש לכן קאמר בימי אחשורוש אבל בעל הנסים שאינו מספר אלא הנס שהי' וזה בזכות מרדכי ואסתר לכן קאמר בימי מרדכי ואסתר.

'''הוא אחשורוש.''' פירש"י הוא ברשעו מתחלתו ועד סופו והוא מגמ' [[בבלי/מגילה/יא/א|מגילה י"א א']]. והקדים הפסוק זה בתחלת המגילה שלא נאמר שע"י אסתר נהפך אח"כ לאוהב ישראל לזה אמר שנשאר ברשעו מתחלתו ועד סופו ורק מעשה נס הי' שהפך את הגזרה להיפך מרצונו.

'''הוא אחשורוש.''' עי' בפי' הרב [[מלבי"ם/אסתר/א#|מלבי"ם]] ז"ל שתמה על הלשון הוא אחשורוש המולך כו' דמשמע שיש אחשורוש אחר ובא לאפוקי השני ע"ש מש"כ, ונראה פשוט שבא לאפוקי אחשורוש הראשון המוזכר ב[[תנ"ך/דניאל/ט#|דניאל ט']] ואותו אחשורוש לא מלך כלל או שמלך אח"כ אבל לא מהודו ועד כוש כו' ולכן כתב הוא אחשורוש המולך מהודו וגו'.

ב[[בבלי/מגילה/יא/א|מגילה י"א א']] אחשורוש ר' יוחנן אמר כל שזוכרו אומר אח לראשו ור"ח אמר שהכל נעשו רשין בימיו שנא' וישם המלך אחשורוש מס. נ' משום דאחשורוש כתיב לפעמים מלא ו' ולפעמים חסר אחשורש ור"י דריש מלא לשון ראש ור"ח דריש חסר ולא פליגי, ובאמת בפסוק וישם המלך מס {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/י#א|י' א']]}} כתיב חסר וגם בפסוק ונשלוח ספרים בשם המלך אחשורש בין בשל המן בין בשל מרדכי {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ג#יב|ג' י"ב]] [[תנ"ך/אסתר/ח#י|ח' י']]}} כתיב חסר נראה מזה שחתימתו הי' חסר ואולי כשכתבו ספרים הזכירו להם גם על המסים ולכך נכתב חסר, וגם אצל לשלוח יד במלך אחשורש {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ב#כא|ב' כ"א]]}} כתיב חסר נראה דכדי לחפות על מעשיהם אמרו שאחשורוש נוטל יותר מדאי מסים וראוי להורגו ולכן נכתב חסר, אבל אח"כ בספר הזכרונות {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ו#ב|ו' ב']]}} כתיב לשלוח יד במלך אחשורוש מלא כי שם כתבו שעשו זה לטובת עצמן כדאי' בגמ' ואין מקום לכתוב חסר, וגם בפסוק ויאמר המלך אחשורש לאסתר וגו' הנה בית המן וגו' {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ח#ז|ח' ז']]}} נכתב חסר אולי מפני שלא רצה למלאות בקשתם ואמר כי כתב אשר נכתב בשם המלך אין להשיב פגמו הכתוב ואפשר ג"כ שמה שלא רצה להשיב כי נתיירא שאם יוכלו להשיב כתבו ינסו להפחית גם את המסים בכל מיני אמתלאות ולכן לא רצה וא"כ ג"כ שייך לענין המסים ולכן נכתב חסר (וע"ל בפסוק ויבקשו לשלוח יד כתבנו בע"א).

<small>'''הוא אחשורוש המולך.''' וב[[בבלי/מגילה/יא/א|מגילה י"א א']] דלא הוה חזי למלכותא וממונא יתירא הוא דיהב וקם, ולכן כתיב אח"כ בהראותו את עושר כבוד מלכותו וגו' כי ע"י הכסף הרי קם למלך ורצה להראותם שראוי לכך, ואע"ג שהי' בנו של כורש המלך כמ"ש במדרש פ"א ס"א י"ל שהיו לו הרבה אחים חשובים ממנו ורק בשביל הממון קם (ועמש"כ לקמן בד"ה צריך).</small>

'''מהודו ועד כוש.''' וב[[בבלי/מגילה/יא/א|מגילה י"א א']] רב ושמואל חד אמר הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם וחד אמר גבי הדדי הא קיימי כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך על כל העולם כולו. יל"ע הרי העולם עגול ומה שייך סוף. וי"ל דעיקר הוא הישוב העליון וחצי הישוב התחתון לא היה מיושב בימים הקדמונים כמ"ש בחזו"א [[קונטרס י"ח שעות]] וברז"ה פ"ק דר"ה {{ממ|}} קורא לחצי ישוב התחתון טבור הים ואמרו בירושלמי [[ירושלמי/ברכות/ט/א|פרק ט' דברכות ה"א]]}} אפילו מושל בכל העולם אינו מושל בים וא"כ הודו וכוש חד בקצה מזרח וחד בקצה מערב וכ"ה בהדיא בתרגום ריש אסתר דכוש במערב והודו במזרח שהוא ק"פ מעלות כמש"כ הרמב"ם [[רמב"ם/קידוש החודש/יא#|פי"א מקה"ח]] (ויסודו מ[[בבלי/ברכות/לב/ב|ברכות ל"ב ב']] כמ"ש בק"מ) וי"ל דלכך עשה משתה ק"פ יום כנגד ק"פ מעלות שמולך עליהן. אמנם בריש שה"ש זוטא {{ממ|}} אי' גבי שלמה מתפסח ועד עזה והלא תפסח ועזה נתונות זו בצד זו אלא כמה שיצא מתפסח וילך ויקיף את כל העולם כולו עד שיבא לעזה כך היה שלמה שולט בכל העולם כולו, ולפי"ז י"ל דמ"ד הודו וכוש גבי הדדי ומ"ד זה בסוף העולם וזה בסוף העולם שניהם מודים דגבי הדדי הוו קיימי אלא שמצד השני אם יקיפו עד שיחזרו נמצא זה בסוף העולם וזה בסוף העולם ולא פליגי אלא בכונת הפסוק אם הכונה מצד זה דהיינו מסוף העולם ועד סופו או הכונה מצד השני רק כשם שמלך על הודו וכוש כך מלך על כל העולם.

אסת"ר [[אסתר רבה/א/ה|פ"א סי' ה']] ר"א בשר"ח והלא רנ"ב אפרכיות הן בעולם כו' אחשורוש מלך בחציין. ויל"ע מנ"ל הא, וי"ל דס"ל כמ"ד הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם והיינו בשני חצאי הכדור זה כלפי מזרח וזה כלפי מערב דאל"כ ל"ש בסוף העולם [וכנ"ל לעיל בסמוך] וכ"ה בתרגום ריש אסתר, וא"כ מוכח דעל חצי הכדור התחתון לא שלט ואם בעליון יש קכ"ו (וא' יתירה כדמסיים שם) א"כ גם בחצי הכדור התחתון יש כן והוא שלט על חציין.

'''שבע ועשרים ומאה מדינה.''' אר"ח בתחלה מלך על שבע ולבסוף מלך על עשרים ולבסוף מלך על מאה אלא מעתה ושני חיי עמרם שבע ושלשים ומאת שנה מאי דרשת בי' שאני הכא דקרא יתירא הוא כו' {{ממ|[[בבלי/מגילה/יא/א|מגילה י"א א']]}}. פי' [[מהרש"א - חידושי אגדות/מגילה/יא/א|מהרש"א]] דס"ד דדריש מדהקדים קרא המנין המועט למרובה ופריך דגם גבי עמרם הקדים המועט. וקשה דהא פלוגתא היא דר"מ ור"י ב[[בבלי/יומא/נה/א|יומא נ"ה א']] ופסק הרמב"ם {{ממ|בהלכות עבודת יוה"כ [[רמב"ם/עבודת הכהנים/ג#ה|פ"ג ה"ה]]}} כר"מ משום דסתם משנה כוותי' ולר"מ המועט קודם ומאי פריך. וי"ל דפריך משום דאמרי' באסת"ר [[אסתר רבה/א#ט|פ"א סי' ט']] מה זכתה אסתר למלוך על קכ"ז מדינה תבא אסתר בתה של שרה שחיתה קכ"ז שנה ותמלוך על קכ"ז מדינה וא"כ כיון שהטעם משום שני שרה הו"ל לכתוב כמו גבי שרה שהקדים המרובה כדכתיב מאה ועשרים ושבע שנה [ושם הטעם משום שבשנים לעולם מקדימין המרובה כמ"ש באה"ע [[שולחן ערוך/אבן העזר/קכו#ו|סי' קכ"ו ס"ו]] ע"ש ב[[ביאור הגר"א/אבן העזר/קכו#סעיף ו|ביאור הגר"א]]] ופריך מעמרם דג"כ מיירי בשנים ואפ"ה הקדים המועט אלמא דהתורה לא הקפידה בהכי.

==ג==
'''עשה משתה לכל שריו ועבדיו חיל פרס ומדי הפרתמים ושרי המדינות לפניו.''' לפי פשוטו נקט תחלה כלל לכל שריו ועבדיו ואח"כ פרט שמפרש ומתחיל לפרש תחלה מאי דסליק מיני' {{ממ|עי' [[בבלי/נדרים/ב/ב|ריש נדרים ב' ב']]}} דהיינו עבדיו הם חיל פרס ומדי ואח"כ מפרש מאי שריו דהיינו הפרתמים הם שרים של שושן ושרי שאר מדינות שהיו לפניו עשה לכולם משתה.

'''עשה משתה לכל שריו וגו'.''' כפי הנראה הזמין ו' כתות לסעודה, שריו, עבדיו, חיל פרס, ומדי (הם חיילי הצבא), פרתמים (הם משפחת המלוכה כמ"ש א"ע), ושרי המדינות (הם השרים של קכ"ז מדינות שתחת ידו), וכנגדן הראה ו' אוצרות כל יום כדאי' במדרש ותרגום שני מדכתיב עושר, כבוד, מלכותו, יקר, תפארת, גדולתו, לכל כת אוצר הראוי לכבודה.

ב[[בבלי/מגילה/יב/א|מגילה י"ב א']] כתיב חיל פרס ומדי וכתיב למלכי מדי ופרס אתנויי אתני בהדייהו אי מינן מלכי מנייכו הפרכי כו', פירש"י הכא סמך מלכי אצל מדי וכאן סמך הפרתמים אצל מדי, ו[[מהרש"א - חידושי אגדות/מגילה/יב/א|מהרש"א]] פי' דפריך דכאן הקדים פרס למדי וכאן הקדים מדי לפרס. ונראה דדברי רש"י מוכרחים דאי כמהרש"א מאי משני אתנויי כו' בשלמא בסוף המגילה כתיב למלכי מדי קודם משום שהדברי הימים כבר הי' מימי דריוש שהי' מדי כמ"ש הגר"א אבל כאן למה הקדים פרס הרי אחשורוש הי' פרסי (כמ"ש רש"י ב[[רש"י/דניאל/יא/ב|דניאל י"א ב']] מס"ע) וא"כ היו השרים ממדי ולמה הקדים כאן פרס למדי אבל לרש"י א"ש דכאן סמך פרתמים אצל מדי משום שהפרתמים היו ממדי בימי אחשורוש. אבל קשה בין לד' רש"י בין לד' מהרש"א ממ"ש כרשנא וגו' שבעת שרי פרס ומדי וכאן הקדים פרס למדי וגם סמך שרי לפרס ואע"ג דבימי אחשורוש היו השרים ממדי. ואפשר דמזה באמת הוציאו בגמ' {{ממ|[[בבלי/מגילה/יב/ב|שם י"ב ב']]}} ששרים אלו היו מעמון ומואב ובתרגום שני אי' שהיו מאומות אחרים (ע"ש דחשיב כל א' מאיזה מדינה הי' והא דחשיב ממוכן מירושלים הוא כמ"ד ממוכן זה דניאל וכמ"ש שם בפסוק השני) ולא מפרס ומדי וא"כ ע"כ כאן הכונה שהיו ממונים על פרס ומדי ובזה שפיר הקדים פרס משום שהמלך הי' מפרס.

'''ושרי המדינות לפניו.''' תיבת לפניו צריך ביאור ועי' בפי' הגאון [[מלבי"ם/אסתר/א#|מלבי"ם]] ז"ל. וי"ל דקאי על עשה משתה שכל המשתה לא עשה כדי להנות לשריו ועבדיו רק המשתה הי' לפניו ולצרכיו וכבודו להתגאות ולהתפאר בהם, ובזה מדויק ג"כ הלשון עשה משתה וגו' בהראותו את עושר וגו' כלומר שעיקר כוונתו הי' להראות עשרו ואגב זה עשה משתה וזהו בהראותו וגו', ולכן עלתה חמתו על ושתי שפגעה בכבודו והופר כל עצתו.

==ד==
{{הערה|קטע זה נערך מחדש בידי המלבה"ד מהדורה שנים עשר.}}'''בהראותו את עושר כבוד מלכותו.''' מלמד שלבש בגדי כהונה {{ממ|[[בבלי/מגילה/יב/א|מגילה י"ב א']]}}. ומה שלא נענש כמו בלשצר שנהרג על שנשתמש בכלי הקדש שנעשו כלי חול כמ"ש ב[[בבלי/נדרים/סב/א|נדרים ס"ב א']] י"ל דבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן ואין בהן מעילה כמ"ש הרמב"ם [[רמב"ם/כלי המקדש/ח#יא|פ"ח מכה"מ הי"א]] ומה שאסור ללבשם שלא בשעת עבודה אינו אלא מדרבנן כמ"ש שם בדרך חכמה [[דרך חכמה/כלי המקדש/ח#סב|סקס"ב]], ורק כשהוציא אח"כ את הכלים ונשתמש בהן נענש כמ"ש [[בבלי/מגילה/יא/ב|שם י"א ב']]. אלא שיל"ע היאך העיז אחשורוש להשתמש בכלי המקדש ואי משום שראה שעברו ע' שנה ולא מיפרקי אמר תו לא מיפרקי כמ"ש ב[[בבלי/מגילה/יח/ב|מגילה י"ח ב']] הרי ראה שבלשצר נהרג ונענש על שנשתמש בכלי ביהמ"ק כמו שנתנבא לו דניאל והכל ידעו מזה ואיך עלה בדעתו להשתמש עוד הפעם בכלי ביהמ"ק ועי' ב[[בבלי/זבחים/סב/ב|זבחים ס"ב ב']] ומה בלשצר שנשתמש בכלי קדש שנעשו כלי חול שנא' ובאו בה פריצים וחללוה נעקר מן העולם ע"ש. וי"ל שאחשורוש סבר שכ"ז שישראל מצפין עדיין לחזור לא נתייאשו עדיין מן הכלים ולא יצאו לחולין ולכן אצל בלשצר שעדיין סברו שיחזרו כי בלשצר טעה בחשבון עדיין לא נתחללו ולכן נענש אבל אנא חשיבנא ולא טעינא והראה במשתה עשירותו וכחו שבריא מזלי' ולא יוכלו לכובשו וא"כ בודאי תו לא מיפרקי ולכן בודאי נתייאשו ונתחללו ואין חשש להשתמש בהן ועי' [[בבלי/תענית/כט/ב|תענית כ"ט ב']] שלא יתעסקו עם גוי בזמן שבריא מזלי' ועי' [[בבלי/ברכות/ז/א|ברכות ז' א']] אם ראית רשע שהשעה משחקת לו אל תתגרה בו, אמנם גם הוא טעה חדא שעדיין לא הגיע הזמן דע' שנה כדמסיק בגמ' ועוד שגם אם הכלי קדש יצאו לחולין ג"כ נענש ע"ז כמ"ש בנדרים שם.

צריך להבין לאיזה צורך מסופר במגילה ענין עשירות אחשורוש בהראותו את עושר וגו' חור כרפס וגו' וכל האריכות והרי עיקר מטרת הסיפור שרצה להביא את ושתי ולא באה ועי"ז נהרגה ובאה אסתר במקומה אבל ענין עשירות כבודו ומה שהראה לכאו' אין נוגע להענין. (ועמש"כ לעיל בד"ה הוא אחשורוש המולך). ונראה שבאו לספר הסיבה למה עלה בדעתו להביא את ושתי, שנראה מהענין שרצה לשמחם כל פעם בדברים חדשים כדי שירבה השמחה ביום אחרון כיום ראשון כדאי' במדרש ולכן בק"פ ימים הראשונים הראה להן ו' אוצרות בכל יום כדאי' במדרש והיו לו תתר"פ אוצרות (בתרגום אי' תר"פ והגר"א כ' שצ"ל תתר"פ) וא"כ בק"פ יום נגמרו כל האוצרות וכשרצה אח"כ לעשות משתה לבני שושן שמסתבר שכבר ראו כל האוצרות בימים שכל המדינות ראו וכדי לשמחם בדברים חדשים קישט את גינת הביתן בחור כרפס וגו' מטות בהט ושש וגו' והשקות בכלי זהב וגו' (שכ"ז לא הי' יכול לעשות לקכ"ז מדינות כמובן ורק לבני עירו הי' בידו לעשות כל זה) וכ"ז הי' להם דברים חדשים ושימחן בהן אבל אחר שהתרגלו בהן כמה ימים שוב לא הי' להם חידוש לכן ביום השביעי כטוב לבו ביין רצה להראותן דבר חדש שעדיין לא ראו לשמחם מחדש ולא הי' בידו רק להראות את ושתי וגו' שזה חידוש שעדיין לא ראו נמצא כ"ז צורך סיפור המגילה וכ"ז הי' מן השמים כדי שעי"ז יתגלגל הנס.

==ה==
'''ובמלאות הימים האלה וגו'.''' לפי הנראה בהק"פ יום שעשה לכל העמים והשרים לא עשה להם כפאר הזה חור כרפס ותכלת וגו' כל המנוי בפסוקים אלו ואפשר שלא הי' בידו לעשות לכולם כן ורק לבני שושן הי' יכול לעשות כן (וכמש"כ בדיבור הקודם). גם אפשר שהי' לו חשבון בזה ד[[בבלי/מגילה/יב/א|בגמ' י"ב א']] פליגי ח"א מלך טפש הי' דקריב רחיקא ברישא וח"א פקח הי' דבני מאתי' כל אימת דבעי מפייס להו, וכפי הנראה בין למר ובין למר ביקש לפייסם ובזה שהראה להם כל הכבוד והפאר הזה בזה פייסם שמכבדם הרבה יותר מהרחוקים.

'''למגדול ועד קטן משתה.''' ובתורה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יט#יא|בראשית י"ט י"א]]}} כתיב הכו בסנורים מקטן ועד גדול הקדים הקטן לגדול, ויתבאר ע"פ הגמרא ב[[בבלי/ברכות/סא/א|ברכות ס"א א']] בגדולה מתחילין מן הגדול ובקלקלה מתחילין מן הקטן, ועי' בתוספתא סוטה [[תוספתא/ד#ד|פ"ד ה"ד]].

'''בחצר גינת ביתן המלך.''' וב[[בבלי/מגילה/יב/א|מגילה י"ב א']] הראוי לחצר חצר הראוי לגינה גינה הראוי לביתן ביתן. וקשה דא"כ הו"ל להקדים ביתן ואח"כ גינה ואח"כ חצר כמ"ש למגדול ועד קטן הקדים הגדולים. וי"ל שאם הי' בתחלה מכניס הגדולים לביתן היו באים גם הקטנים והי' צריך לשלחם ונמצא מטיל שנאה וקנאה לכן הכניס בתחלה כולם לחצר ואח"כ קרא לחשובים שבהם לגינה ואח"כ קרא להחשובים מהם לביתן, וע"ש בתוס' {{ממ|[[תוספות/מגילה/יב/א#אתה|ד"ה אתה]]}} שכתבו שמשום שלא ראו זה את זה לא הי' שם מטיל קנאה וזהו כמש"כ.

'''בחצר גינת ביתן המלך.''' ב[[בבלי/מגילה/יב/א|מגילה י"ב א']] הראוי לחצר לחצר הראוי לגינה לגינה הראוי לביתן לביתן וכו' על רצפת בהט ושש ודר וסוחרת רב אמר דרי דרי (פירש"י שורות שורות סביב וסוחרת לשון סחור סחור) ושמואל אמר אבן טובה יש בכרכי הים ודרה שמה הושיבה באמצע סעודה ומאירה להם כצהרים. נראה דקשיא להו דלא יתכן שתהא הרצפה גם של בהט וגם של שש ודר וסוחרת דאי הא לא הא ולכן מפרשי דקאי אחצר גינת ביתן דבא' הי' רצפת בהט ובא' שש ובא' דר ובא' סוחרת וקשיא להו הרי לא הי' רק ג' דברים ואיך מונה כאן ד' ולכן תירץ רב דדר וסוחרת חדא נינהו כלומר שורות סביב סביב ושמואל תירץ דדר אינו מן המנין שזה הי' אבן טובה ולא קאי ארצפה. וקשה אמאי הכניס הדר בין שש לסוחרת ששניהן היו ברצפה. וי"ל דשמואל ס"ל לעיל הושיבן בחצר ולא החזיקתן בגינה ולא החזיקתן עד שהכניסן לביתן והחזיקתן ולכן נתן את הדר בביתן ששם נכנסו כולן ולכן כשהגיע לביתן הקדים את הדר לסוחרת שהמאור קודם לרצפה. ונראה מפשטות הפסוקים שכ"ז עשה לכבוד המשתה דאי תמיד הי' כך מאי קחשיב לי' הכא רק אין דרך לרצף את הגינה והביתן מפני הצמחים שגדלים שם וצריך להשקותן ורק מפני הסעודה ריצף שם רצפה במינים אלו.

==ו==
'''חור כרפס ותכלת.''' רש"י פי' פרס להם למצעות, אבל הג' [[מלבי"ם/{{כאן}}#ו|מלבי"ם]] ז"ל פי' שעמדו בחצר עמודים ועליהם פרס בבגדים אלו כדמסיים על גלילי כסף ועמודי שש ומש"כ אח"כ מטות זהב מילתא אחריתי היא, אבל בגמ' מוכח כרש"י דאמרי' ב[[בבלי/מגילה/יב/א|מגילה י"ב א']] מאי חור מילת לבנה הציע להם ולשון הציע משמע על מטות כמו מטה מוצעת {{ממ|[[בבלי/שבת/כח/ב|שבת כ"ח ב']] [[בבלי/שבת/קיט/ב|קי"ט ב']]}} עוד שם כרפס כרים של פסים וכרים ל"ש על עמודים רק על מטה, אך יל"ע לרש"י איך ישבו על גלילי כסף ועמודי שש וצ"ע.

==ז==
'''וכלים מכלים שונים.''' בילקוט איתא מי שהי' שותה בכוס זה לא הי' שונה בו אלא מכניסו והוא שלו. הנה המשתה של ז' ימים הי' בשביל ישראל כדאי' בתרגום ולכן נתן להם כלים חדשים וכלי ששתו בו לא הי' שונה שאל"כ לא יבאו ישראל שאם גוי ישתמש בו צריך להגעיל הכלי או להכשירו ולא ירצו לשתות ולכן נתן לכאו"א כלי חדש, וגם מטות זהב וכסף עשה חדשים כי אין לשבת על מטה ארמית כמ"ש ב[[בבלי/ברכות/ח/ב|ברכות ח' ב']].

'''וכלים מכלים שונים.''' יל"ע למה עשה כן ומה איכפת לו שכולן ישתו מכוסות שוין. וי"ל משום דאמרי' ב[[בבלי/מגילה/יב/א|מגילה י"ב א']] אין אונס מלמד שכל א' וא' השקהו מיין מדינתו פירש"י שרגיל בו וה"נ בכלים כל א' וא' אוהב לשתות מכלים שרגיל בו במקומו ולכן עשה כלים מכלים שונים שכל א' יוכל ליטול כלי הרגיל בו ואוהבו וכ"ה במדרש אבא גוריון פ"א אילין מדיא לא שתו מזיקייא [מנודות] אייתו להון דקוליא [מין סלים], עיי"ש.

==ח==
'''לעשות כרצון איש ואיש.''' ב[[בבלי/מגילה/יב/א|מגילה י"ב א']] כרצון מרדכי והמן פירש"י הם היו שרי המשקים בסעודה. תימא איך הסכים מרדכי להיות שר המשקים ולהכשיל ישראל באיסורים הרי הוא בעצמו הזהירם שלא ילכו למשתה כדאי' באסת"ר [[אסתר רבה/ז/יג|פ"ז סי' י"ג]]. וי"ל דמה"ט באמת רצה מרדכי להיות שר המשקים כדי לשמור היין ולטהרו שלא יתנסך ולזרוק קיסם ולשגר התנור להציל מבשולי עכו"ם ומפת עכו"ם דכמה דאפשר לאצולי מצילינן.

<small>'''לעשות כרצון איש ואיש.''' בא לספר שהכל ע"י שמים כי הוא בעצמו צוה לעשות רצון איש ואיש ומיד אח"כ כעס על אשת חיקו שלא רצתה לעשות רצונו וחמתו בערה בו להראות שהכל ע"פ חשבון מן השמים.</small>

במדרש {{ממ|[[אסתר רבה/ז/יג|פ"ז סי' י"ג]]}} '''י"ח אלפים ות"ק הלכו למשתה אחשורוש.''' י"ל דלמדו זה דהנה המשתה ז' ימים שעשה במלאת הימים הי' עבור ישראל כדאי' בתרגום, וחשיב שם י"ח דברים, חור, כרפס, תכלת, חבלי בוץ, ארגמן, גלילי כסף, עמודי שש, מטות זהב, וכסף, רצפת בהט, ושש, ודר, וסוחרת, והשקות בכלי זהב, וכלים מכלים שונים, ויין מלכות, והשתי' כדת, אין אונס, והוא כנגד י"ח אלפים, והא דקאמר עוד ת"ק אפשר דמרבה לה מסיפא דקרא לעשות כרצון איש ואיש דמשמע שהיו ג"כ אנשים יחידים ומדסתמה קרא מסתמא חצי מאלף היו (ועמש"כ לקמן בסמוך).

באסת"ר {{ממ|[[אסתר רבה/ז/יג|פ"ז סי"ג ]]}} '''א"ר ישמעאל י"ח אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה של אחשורוש ואכלו ושתו כו'.''' לכאו' נראה כדברי נביאות דמנ"ל דדוקא י"ח אלף ות"ק הלכו. וי"ל שהחשבון מדויק דהנה המשתה שעשה במלאות הימים לכל העם הנמצאים בשושן הי' במיוחד עבור ישראל שלא רצו להסב ביחד עם הגוים כדאי' בתרגום ובתרגום שני, וכתיב בחצר גינת ביתן המלך ואמרי' ב[[בבלי/עירובין/כו/א|עירובין כ"ו א']] דחצרו של מלך מחזיק בית כור דהיינו ל' סאה, והנה בית סאה הוא נ' על נ' דהיינו ב' אלפים ות"ק אמה על אמה א"כ בית כור הוא ע"ה אלפים אמה על אמה, והנה קי"ל גברא באמתא יתיב אבל בודאי אחשורוש לא דחקם שלא יוכלו לזוז ובודאי עשה עכ"פ קצת ריוח דהיינו לכל א' וא' ב' אמה על ב' אמה שיוכלו לפשוט ידיהם, ונמצא שבחצר המלך אם ניתן לכל א' ד' אמות דהיינו ב' על ב' יהי' מקום להושיב שם י"ח אלפים ותש"נ אנשים, והנה כתיב בשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות איש והם העמלקים כדאי' בתרגום ומסתמא אותן שלא הלכו להמשתה הם זכו להרוג את העמלקים האלו כי אותן שהלכו עבורם היתה כל הגזרה, והנה בירו' סוטה [[ירושלמי/סוטה/ג/ג|פ"ג ה"ג]] אמרינן כמה ימחוק ממגילת סוטה בה"א שתי אותיות ומבואר דשתי אותיות מקרי שכבר נמחקה קצת המגילה אבל בפחות מב' אותיות עדיין לא מקרי מחיקה וכתיב ומחה אל מי המרים, וא"כ גם כאן דכתיב תמחה את זכר עמלק מקיימין המצוה כשהורג עכ"פ ב' עמלקים לא פחות וא"כ סייעתו של מרדכי שלא הלכו לבית המשתה {{ממ|כמ"ש בתרגום א' ה'}} היו לכה"פ ר"נ אנשים וכל א' הרג ב' עמלקים לכך נהרגו חמש מאות איש, ואחשורוש בודאי הכין מקום לכל היהודים הנמצאים בשושן כי לא ידע כמה יבואו וא"כ החצר שהי' מחזיק י"ח אלפים ותש"נ מקומות כשתוריד מהם ר"נ אנשים סייעתו של מרדכי שלא הלכו למשתה נשאר י"ח אלף ות"ק אנשים שהלכו למשתה וזהו החשבון של המדרש.

ב[[בבלי/מגילה/יב/א|מגילה י"ב א']] הם לא עשו אלא לפנים כו'. לפ"מ דמשמע ברמב"ם [[רמב"ם/מאכלות אסורות/יז#י|פי"ז ממאכ"א ה"י]] שאם היתה מסיבה מיוחדת לישראל אף שרוב המשתה גוים מותר לאכול שם (ועי' בב"י [[בית יוסף/יורה דעה/קנב#|יו"ד סי' קנ"ב]] דלהלכה לא קי"ל כן) לא חטאו ישראל כלל דהא אי' בתרגום שני שישראל לא רצו לאכול משום שראו כלי ביהמ"ק ואמרו לאחשורוש שאין ישראל רוצין לאכול משום שרואין כלי ביהמ"ק וצוה לעשות להן מסיבה לעצמן ולפ"ז בתחלה לא אכלו כלל ואח"כ אכלו בהיתר שהי' להן מסיבה לעצמן ורק שרצו לחטוא שאילולי שראו כלי ביהמ"ק היו אוכלין במסיבה הראשונה וזהו הם לא עשו אלא לפנים שרצו לחטוא ולכן גם העונש הי' כה"ג שרצו להענישם אבל לא הענישום בפועל (שו"ר דבגמ' לא קאי אהא).

==ט==
'''גם ושתי המלכה עשתה משתה נשים וגו'.''' לפי הנראה מהפסוקים לא עשתה ושתי משתה כל הק"פ יום ורק הז' ימים שעשו לבני שושן עשתה משתה נשים, והנה המלך צוה להביא את ושתי בסוף יום הז' למשתה בני שושן, וקשה מה דכתיב להראות העמים והשרים את יפיה שהרי העמים והשרים לא היו שם כי כבר נגמר המשתה שלהם וכעת לא הי' רק לבני שושן. וצ"ל שעצתו הי' שאחר שושתי תבא לפניו ישלח לקרוא להעמים והשרים שהיו נמצאים עדיין שם או חלק מהם ויראה להם את יפיה כי לבני שושן לא הוצרך להראותה כי מסתמא הכירו אותה כולם, וכשושתי לא רצתה לבא לא קרא אותם והי' יכול להשתיק את הענין ולצוות לבני שושן שלא ידברו ע"ז והי' הענין משתקע ונשכח, ולזה בא ממוכן לומר שזה לא יועיל כי כנראה ושתי קראה למשתה שלה גם את השרות של כל המדינות שהרי לא היו קודם שהרי היא לא עשתה רק משתה ז' ימים ולזה אמר והיום הזה תאמרנה שרות פרס ומדי אשר שמעו את דבר המלכה והם יחזרו למדינותיהם ויספרו לכל שרי המלך שהם לא שמעו זה ולא ידעו וע"ז לא יועיל להזהירם כי אינם כאן ולא יוודע מי סיפר ואז יהי' בזיון וקצף למלך.

==י==
'''אמר למהומן בזתא כו'.''' יל"ע למה הוצרך הכתוב לפרט שמותיהן ולא סגי לומר אמר לשבעת הסריסים. ובתרגום איתא מהומן דמתמני על מהומתא [פי' הי' ממונה על המהומות] בזתא בוז ביתא כו' פירוש סריסים אלו היו ממונים על המהומות ועל הביזות ובאו אצלה בדרך מהומה וביזה ובהלה שתבא מיד כדרך שמביאין את האסירים ולכן נעלבה ולא רצתה לבוא אבל אילו היו באים לבקש לה בדרך כבוד ומוליכין אותה כדרך שמוליכין את המלכה היתה באה אלא מתוך שכרותו הי' מבולבל ושלח סריסים אלו שממונים על מהומות וכו' וכ"ז הי' מן השמים כדי שתבא אסתר תחתי'.

==יא==
'''להביא את ושתי וגו'.''' וב[[בבלי/מגילה/יב/ב|מגילה י"ב ב']] ובלבד שתהא ערומה. נראה דחז"ל דייקו זה מדכתיב בכתר מלכות דפשיטא שאם תבא בכל בגדי מלכות תבא גם עם הכתר אע"כ שתבא ערומה ורק עם הכתר, וכ"ה בתרגום לאייתי ערטילתא ברם כלילא דמלכותא על רישה ובילקוט א"כ תבא ערומה ולא יהי' עלי' אלא כתר מלכות [וזה בזיון גדול בשבילה כמ"ש ב[[בבלי/סוטה/ח/ב|סוטה ח' ב']] שליח ערטילאי ורמי מסנאי].

==יב==
'''ותמאן המלכה ושתי לבוא בדבר המלך אשר ביד הסריסים.''' הנה במדרש (מובא במנות הלוי ובילקוט סיפורים) איתא שאחשורוש וושתי הסכימו ביניהם תחלה שתבא לפניו ערומה לפני כל השרים ע"ש אך אח"כ בא גבריאל ועשה לה זנב כמ"ש בגמרא מגילה שם והתביישה וז"ש ותמאן המלכה ושתי לבא בדבר המלך ר"ל ערומה כדבר המלך לא רצתה אבל לבושה רצתה לבא שתוכל לכסות את הזנב שלא יראו (ומזה למדו חז"ל שהי' זנב) ואם הי' אחשורוש בעצמו בא לקרותה היתה מסבירה לו למה אינה יכולה לבא ערומה אבל עכשיו ששלח ביד הסריסים לא יכלה לגלות להם מפני הבושה והיתה מוכרחת לומר להם שהיא מסרבת לגמרי לבא וז"ש אשר ביד הסריסים ולזה חרה אפו עלי' שהרי בתחלה הסכימו ביניהם כנ"ל (ועמש"כ לקמן בד"ה על אשר). ועי"ל דאיתא במדרש {{ממ|עי' אסת"ר [[אסתר רבה/ה/ג|פ"ה סי' ג']]}} שהמלך הי' מסרס את כל עבדיו ואת כל משרתיו שלא יזנו עם נשי המלך וכשראתה שלא שלח לה שרים אלא סריסים משמע שחושדה שלא תזנה אתם לכן חרה לה. ולכן כתיב ג"כ שאמר חרבונה אחד מן הסריסים לפני המלך שבשביל שהי' סריס הרשו לו לעמוד לפני המלך.

[[בבלי/מגילה/יב/ב|מגילה י"ב ב']] '''בא גבריאל ועשה לה זנב.''' ויקצוף המלך מאד וחמתו בערה, ר"ת גי' זנב.

==יג==
'''ויאמר המלך לחכמים ידעי העתים.''' מאן חכמים רבנן שיודעים לעבר שנים ולקבוע חדשים {{ממ|[[בבלי/מגילה/יב/ב|מגילה י"ב ב']]}}. יל"ע מה ענין עבור שנים וקידוש חדשים כאן. והנה אחשורוש הרי רצה שידונו אותה דין תורה כמ"ש שם, ואמרי' במדרש {{ממ|ילקוט [[ילקוט שמעוני/ב/תתרמט|רמז תתרמ"ט]] והוא ממדרש פנ"א}} כשהמליכו דריוש אותה הלילה הי' מסב במקום שהי' בלשאצר מסב ונפלה ערבוביא בביתו של בלשאצר שהיו אלו הורגים ואלו בוזזים ושתי היתה נערה ורצתה בין המסובין שראתה הבית מעורבב שהיתה סבורה שאבי' קיים ובאת לחלקו של דריוש וחמל עלי' והשיאה לאחשורוש בנו והנה בגמרא [[בבלי/מגילה/יא/ב|שם י"א ב']] מבואר שהי' ז' שנים משנהרג בלשאצר עד שנהרגה ושתי ואם נימא שהיתה בת ה' שנים בשעת מיתת בלשאצר א"כ היתה עתה בת י"ב שנה וכיון שרצה שידונו אותה ד"ת היו צריכין לדעת אם היא גדולה שקטנה פטורה מהכל וזה תלוי אם עיברו ב"ד את השנה נתוסף עוד חדש ועדיין לא גדלה וכן אם נולדה בר"ח וב"ד עיברו את החדש עדיין קטנה היא ולכן הוצרך לרבנן שיודעין לעבר השנה ולקדש החדש.

[[בבלי/מגילה/יב/ב|מגילה י"ב ב']] '''א"ל סנהדרין לאחשורוש זיל לגבי עמון ומואב דיתבי בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדיא שנא' שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו.''' מכאן הקשה הח"צ {{ממ|[[חכם צבי/עה|סי' ע"ה]]}} על ר"ת בתוס' [[תוספות/עבודה זרה/לד/א|ע"ז ל"ד א']] שכ' דדורדיא אינו שמרים ראשונים דזה נקרא בגמ' שמריא רק אחר שנתנו מים על היין פעם ב' נקרא דורדיא וכאן מבואר דדורדיא היינו שמרים כמ"ש שוקט הוא אל שמריו, ועי' בזה בחזו"א יו"ד סוף סי' מ"ו. ונ' דר"ת לשיטתי' לק"מ דהתוס' ב[[תוספות/סוטה/ט/א|סוטה ט' א']] הקשו מהא דברכות גבי יהודא גר עמוני דאמרי' כבר עלה סנחריב ובלבל כל האומות לא עמונים ומואבים במקומן יושבים ותי' ר"ת דל"ג שם מואבים דמואבים לא בלבל כמ"ש שאנן מואב וגו' והקשו דמ"מ נבוכדנצר החריבן כמפורש בפסוק ותי' דכי אמרה ירמי' לקרא דשאנן מואב וגו' אכתי לא החריבן נבוכדנצר והקשו {{ממ|ב[[בבלי/יבמות/עו/ב|יבמות ע"ו ב']]}} דמ"מ בימי אחשורוש הא כבר החריבן ואיך אמרו לו דיתבי אדוכתייהו ותי' דכיון דשאר אומות חרבו ב"פ והם רק פ"א וחזר חלק מהם קרי להו דיתבי בדוכתייהו טפי משאר אומות, ולפ"ז מדויק מאד דבקרא כתיב שוקט אל שמריו דאז אכתי לא חרבו כלל אבל לאחשורוש אמרו דיתיב על דורדיא דהיינו פעם שני' שהרי כבר חרבו פ"א רק הוא כיין השני ממש כשיטת ר"ת.

==יד==
'''והקרוב אליו כרשנא שתר וגו'.''' [[בבלי/מגילה/יב/ב|מגילה י"ב ב']] א"ר לוי כל הפסוק הזה ע"ש קרבנות נאמר כרשנא אמרי מה"ש לפני הקב"ה רבש"ע כלום הקריבו לפניך כרים (היינו כבשים כדפירש"י בפ' האזינו) בני שנה, ויל"ע למה נקט דוקא כרים בני שנה [ואפשר דנקט הקרבן הפחות כלומר דאפי' הקרבן הפחות לא הקריבו אבל א"כ סגי בתור ובן יונה עי' [[בבלי/מנחות/קז/א|מנחות ק"ז א']]]. וי"ל משום דמצינו בבלק ובלעם שהקריבו פר ואיל אבל כבש בן שנתו לא מצינו בשום מקום שב"נ הקריבו [ומ"ש בפדר"א [[פרקי דרבי אליעזר/כג|פכ"ג]] שנח כשיצא מהתיבה הקריב שור וכשב ועז שם הכונה כבש היינו איל דודאי מן המובחר הביא <small>ועוד שהרי היו בתיבה שנה ולא שימשו בתיבה א"כ לא הי' שם כבש רק איל, הערת ח"א שיחי'</small>].

עוד בגמרא שם, שתר כלום הקריבו לפניך שתי תורים, הא דנקט שתי תורים ולא א' משום דמצינו בפדר"א שם כשנח יצא מהתיבה הקריב מכל העוף הטהור תורים ובני יונה והיינו תור א' ובן יונה א' וכ"ה בהדיא במדרש הגדול אבל שתי תורים לא מצינו שהקריבו ב"נ והא דלא נקט בני יונה משום דהתורה ג"כ הקדימה תורים בכ"מ (עי' [[בבלי/כריתות/כח/א|כריתות כ"ח א']]). אדמתא כלום בנו לפניך מזבח אדמה, משום דלב"נ אין מזבח אדמה אלא מזבח אבנים כדאמרי' ב[[בבלי/זבחים/קח/ב|זבחים ק"ח ב']] ע"ג סלע או ע"ג אבן ורק בישראל יש מצוה של מזבח אדמה שהיו ממלאין חללו אדמה כמ"ש רש"י. תרשיש כלום שמשו לפניך בבגד"כ דכתיב בהו תרשיש שהם וישפה, שאין בגד"כ בבמה וכ"ש בב"נ כמ"ש ב[[בבלי/זבחים/קיג/א|זבחים קי"ג א']] והא דנקט דוקא תרשיש משום שהוא אבנו של אשר כדאי' בבמדב"ר [[במדבר רבה/ב/ז|פ"ב סי' ז']] וארצו של אשר היתה מנעולה של א"י והגוים היא באים שם לקנות שמן כדאי' בספרי ברכה וא"כ היו מכירין את אשר ומנהגיו ואעפ"כ לא נתגיירו ולא עשו בגד"כ כמותו. מרס כלום מרסו בדם לפניך, שכל הענין למרס הדם הוא כשצריך להמתין להמוקדם כמ"ש ב[[בבלי/פסחים/סא/א|פסחים ס"א א']] הקדים תמיד לפסח וב[[בבלי/יומא/נג/א|יומא נ"ג א']] כשהי' ממתין בהזאה להקטרה שבפנים וב[[בבלי/זבחים/פא/א|זבחים פ"א א']] כשהקדים שאינו תדיר לתדיר אבל לב"נ אין קרבן שצריך להקדים לחברו ול"ש מירוס הדם. מרסנא כלום מירסו במנחות לפניך, דאפי' למ"ד דב"נ מקריב מנחה מ"מ י"ל דאין בה שמן דאע"ג דתנן ב[[בבלי/מנחות/נט/א|מנחות נ"ט א']] דמנחת גוי טעונה שמן ולבונה ה"מ כשמקריב בביהמ"ק אבל כשמקריב בבמה שלו לא מצינו זה שהרי קין הקריב מנחה זרע פשתן כדאי' במדרש ומה שייך שם שמן ויכול להקריב מכל מין וכ"ש שאין אצלו מצות בלילה. ממוכן כלום הכינו שלחן לפניך דאפי' למ"ד דב"נ מקריב מנחה ואולי גם לחם יכול להקריב אבל דין לחה"פ ל"ש גבי' וא"צ לשלחן רק יכול להקריבו ע"ג מזבח וכנ"ל.

==טו==
'''כדת מה לעשות.''' בגמ' {{ממ|[[בבלי/מגילה/יב/א|מגילה י"ב א']]}} אמרו והשתי' כדת כדת של תורה ומוכח דלשון כדת מתפרש כדת של תורה, וגם מצינו בגמ' {{ממ|[[בבלי/מגילה/יב/ב|שם בע"ב]]}} שמתחלה אמר לסנהדרין דיינוה לי ודחוהו אלמא שרצה לדעת אם בדין תורה היא חייבת מיתה מדין מורד במלכות, ומה הי' הספק מבואר בפסוק על אשר לא עשתה את מאמר המלך ביד הסריסים, דהיינו שהמלך לא אמר לה בפיו רק ביד הסריסים ומצינו בגמ' {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/כט/א|סנהדרין כ"ט א']]}} שהם בפה ולא עשו והוא באגרת ועשה אלמא דבאגרת קיל טפי אי משום דמצי למימר דילמא מזויף הוא אי משום דהשליח לא מהימן לי שמסר השליחות כראוי או מטעם אחר וזה הי' הספק אם חייבת ע"פ דין שלא שמעה לשליחות הסריסים, וא"ל ממוכן שבלא"ה חייבת מיתה שהרי כתב הרמב"ם ב[[רמב"ם/מלכים/ג#י|פ"ג ממלכים ה"י]] שההורג שלא בראי' כו' רשות ביד המלך להרגו ולתקן העולם כפי מה שהשעה צריכה והורג רבים ביום א' להטיל אימה כו' א"כ כל היכא דאיכא מגדר מילתא בלא"ה יש רשות למלך להרגו וזהו שאמר לא על המלך לבדו וגו' כי על כל השרים וגו' כי יצא דבר המלכה וגו' כלומר א"צ כאן לחייבה מדין מורד במלכות רק בלא"ה חייבת מדין מגדר מילתא ובזה אין נ"מ אם ביד הסריסים או בפי המלך כי מגדר מילתא איכא בכל גווני כי יצא דבר המלכה וגו' והיום הזה וגו' ולכך האריך להוכיח דאיכא כאן מגדר מילתא.

'''על אשר לא עשתה את מאמר המלך אחשורוש ביד הסריסים.''' עיקר מה שחרה לו הי' בשביל שהי' ביד הסריסים כמבואר בגמ' {{ממ|[[בבלי/מגילה/יב/ב|מגילה י"ב ב']]}} ששלחה לו בר אהורריא דאבא כו' וההוא גברא אישתטי בחמרי' ואילו היתה אומרת לו זה בפניו לא הי' מקפיד עלי' כ"כ אבל כיון ששלחה לו זה ביד הסריסים ועי"ז יתפרסם לכל מה שאמרה לו ע"ז חרה אפו מאד ולא רצה לסלוח לה וכמו שאמר ג"כ ממוכן כי יצא דבר המלכה על כל השרים וגו' ומ"מ לא רצה להרגה כמש"כ המפרשים רק חיפשו עצה איך לתקן הענין אבל ממוכן השיב שאין עצה לזה כ"א להעבירה ממלכותה (ועמש"כ לעיל בד"ה כדת).

==טז==
'''ויאמר ממוכן וגו'.''' כנראה ששאר השרים התייראו לומר שמא למחר יצא יינו ממנו ויתבע מהם שהרגוה [כדאי' באמת במדרש אבא גוריון פ"ב שאחר שפג יינו הרגם על שיעצו לו כך] ורק ממוכן ההדיוט קפץ בראש ויעץ ואחר שראו שהוטב בעיני המלך עשו גם הם כאילו הוטב בעיניהם ולכן כתיב {{ממ|ב[[תנ"ך/אסתר/א#כא|פסוק כ"א]]}} וייטב הדבר בעיני המלך והשרים המלך תחלה ואח"כ השרים וכ"ז לא הועיל להם והרגם אח"כ.

ובגמרא דידן [[בבלי/מגילה/יב/ב|מגילה י"ב ב']] אמרי' ממוכן זה המן, ואפשר לפי שאחשורוש אחר שנתפקח משכרותו צוה להרוג את ז' שרי פרס ומדי על שיעצו לו להרוג את ושתי כדאי' במדרש כנ"ל וכנראה שאז שינה ממוכן את שמו להמן ועי"ז עלה בידו להשתמט מהגזרה שכנראה שהמלך לא הכירו היטב מקודם.

וכמדומה שראיתי מדרש (כעת לא מצאתי זה) וכ"כ הגאון מלבי"ם ז"ל [[מלבי"ם/מגילה/ג#|רפ"ג]] שמהומן הוא המן ולפ"ז היינו מהומן היינו ממוכן והי' זנב לאריות וראש לשועלים [היינו האחרון בשרים והראשון בסריסים], ולפי זה י"ל טעם שאמר הראשון לפני המלך והשרי' לפי שהוא היה מהשלוחים ועיקר העונש תלוי באופן ענייתה אם הי' בדרך מרד או בדרך בקשה ואם הי' בצנעא או בפרהסיא לפני כולם כמו שענה ממוכן שזה בזיון גדול, ולכך הי' ממוכן מוכרח לספר תחלה לפני המלך והשרי' איך הי' המעשה בפרטות וכמו שהציע כי יצא דבר המלכה וגו', ומ"ש בגמרא מכאן שהדיוט קופץ בראש היינו שיעץ בעצמו איך להענישה שזה לא ביקשו לו וע"ז אמרו שקפץ בראש אבל מ"מ עיקר הענין אם לא היו אומרים לו לספר לא מלאו לבו כ"כ לקפוץ הראשון ובאמת לא הזכיר מפורש בדבריו איך להענישה כנראה שנתיירא קצת שמא לא יהרגוה ותנקם ממנו אח"כ (ועי' בתרגום שני) רק הראה פנים לעצתו והוטבו דבריו בעיניהם.

'''ויאמר ממוכן וגו'.''' ובתרגום שני וגו' ואמר ממוכן הוא דניאל כו' והוי ממוכן שקיל איתתא פרסייתא והות עתירא מיני' ולא הות צביא מתמליל עימי' אלא כלישנה כו' (ומובא ב[[תוספות/מגילה/יב/ב|תוס' מגילה י"ב ב']]), ומה שלקח דניאל אשה פרסית נראה משום שהי' סריס כמ"ש ב[[בבלי/סנהדרין/צג/ב|סנהדרין צ"ג ב']] והי' אסור לו לישא בת ישראל רק גיורת.

'''ויאמר ממוכן לפני המלך והשרים.''' מומכן כתיב, ואפשר שאע"פ שאמרו בגמ' מכאן שההדיוט קופץ בראש (ודרשו זה מדכתיב לפני המלך והשרים משמע שדיבר לפני כולם) מ"מ מסתבר שנתיירא לומר בקול רם שלא יראה כחוצפה יתירא ולכן הנמיך קולו ולכן כתיב מומכן אבל אחר שהוטב עצתו בעיני כולם וקבלוהו כתיב ממוכן.

'''כי על כל השרים ועל כל העמים אשר בכל מדינות וגו'.''' נראה דחשיב כאן ב' מיני עוולות א' על כל השרים וא' על כל העמים וגו', ומפרש בתחלה שעל כל העמים כי יצא דבר המלכה על כל הנשים להבזות בעליהן בעיניהן וגו' היינו שבכל המדינות ישמעו בכללות שהמלך אמר להביא את ושתי ולא באה ועי"ז יבזו כולן בעליהן בעיניהן, ואח"כ פירש על כל השרים והיום הזה תאמרנה וגו' את דבר המלכה היינו שהם ישבו אצלה ושמעו מה שאמרה בר אהורריי' דאבא וכו' וההוא גברא אישתטי בחמרי' כמ"ש בגמ' והם יספרו הדברים האלה לכל שרי המלך וכדי בזיון וקצף למלך ולשרים עי"ז [ולא פרט את זה בפירוש מפני כבוד המלך], ופשוט (שו"מ קצת כעין זה בביאור הגאון מלבי"ם ז"ל).

=={{עוגן1|יז}}, {{עוגן1|יח}}==
'''כי יצא וגו' באמרם המלך וגו' והיום הזה תאמרנה וגו'.''' צ"ע מה הוסיף במה שאמר והיום הזה תאמרנה וגו' מה שלא אמר בפסוק ראשון, וי"ל דלא תימא שאפשר להזהיר לאלה שישבו שם שלא יגלו ולא תיפוק לכו שותא ושוב אין חשש לזה אמר והיום הזה תאמרנה וגו' שכבר היום אומרים לכל השרים וכבר אין בכדי שיעשה להזהירם. ואאמו"ר שליט"א אמר בפשוטו מקרא קמא אמר שתאמרנה הנשים בלבם שמותר שלא לציית שהרי ושתי כו', ובאותו יום שימאנו לציית יאמרו בפה מלא הענין של ושתי.

==יח==
'''וכדי בזיון וקצף.''' יל"פ שבאמת הוא בזיון גדול למלך שמתקצף באמצע הסעודה כמ"ש {{ממ|[[בבלי/נדה/טז/ב|נדה ט"ז ב']]}} שלשה שנאתי שר הנרגז בבית המשתאות וכ"ש מה שהורג את אשתו שזה בזיון גדול עבורו ולזה אמר שכדאי הבזיון והקצף הזה עבור עולה גדולה כזו ועי' אסת"ר [[אסתר רבה/ד/ח|פ"ד סי' ח']].

==כב==
'''אל מדינה ומדינה ככתבה ואל עם ועם כלשונו.''' לכאורה הו"מ לערבינהו מדינה ומדינה ועם ועם ככתבם וכלשונם, ונראה לפי שגזר להיות כל איש מדבר כלשון עמו אבל על הכתב לא גזר לכן שלח לכל מדינה ככתבה שכל דרי המדינה אפילו הם מעם אחר מכירין כתב המדינה אבל הלשון הי' מוכרח לכתוב לכל עם אפי' יש הרבה עמים במדינה אחת שהרי גזר שלא ידברו אלא כל אחד בלשון עמו.

יל"ע לאיזה צורך מספר במגילה שהמלך שלח אגרות להיות כל איש מדבר כלשון עמו, וחז"ל אמרו {{ממ|[[בבלי/מגילה/יב/ב|מגילה י"ב ב']]}} אלמלא אגרות הראשונות כו', ולפי פשוטו י"ל דהוא חלק מהנס דאלמלי גזרה זו הי' המלך כותב האגרות בשפת פרס לכל המדינות וכולם לא היו מבינים כל הכתוב בו רק יחידים ובנקל הי' לשונאי ישראל לפרסם האגרות השניות כרצונם ולבאר בו ביאורים שונים לרעת ישראל אמנם עכשיו הי' מוכרח לכתוב מדינה ומדינה ככתבה ועם ועם כלשונו כמ"ש גלוי לכל העמים ולא הי' מקום לשנות, ובא הכתוב לספר שממוכן הוא המן בעצמו עשה התקנה שעי"ז נתבטל גזרתו והקדים הקב"ה רפואה למכה.

<small>[[בבלי/מגילה/י/ב|מגילה י' ב']] ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים מלך זו ושתי ושרים זה המן ועשרת בניו. וקשה דבספרי פ' שופטים דריש שום תשים עליך מלך ולא מלכה ואיך דריש כאן מלך זו ושתי. וי"ל דשם דריש מקרא שום תשים עליך מלך וכשאתה הולך לשים לא תשים מלכה כי היא משועבדת לבעלה ואין יכולה לנהוג מלכות, אבל אם אשה אינה שומעת לבעלה ועושה ע"ד עצמה כמו שהי' בושתי הרי היא מלך ונכללה בכלל מלך. ועוד יש לומר, דהטעם שלא להעמיד מלכה הוא מפני שאין חייבת במ"ע שהז"ג והיא פחותה מאיש, וכל זה רק בישראל, אבל בגוים שאין חילוק בין אשה לאיש דשניהן חייבין רק בז' מצות ב"נ גם אשה יכולה להקרא מלכה.</small>

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{הגרחק}}
[[קטגוריה:רבי יעקב ישראל קניבסקי]]</noinclude>