עריכת הדף "חכמת שלמה/אורח חיים/תרעא"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|'''סימן תרעא'''{{ש}}סדר הדלקת נר חנוכה ומקום הנחתו}}


==ב==
'''כמה נרות מדליק בלילה הראשון הדליק א' וכו'.'''

נ"ב הנה אם הדליק בלילה א' ב' נרות אם יצא או לא, נראה לפענ"ד דיצא דתוספת על הדבר אינו מזיק בכה"ג כמ"ש הרמ"א [[שולחן ערוך/אורח חיים/רסג|סימן רס"ג בהלכות שבת]] דיכול להוסיף נגד מנין המכוון ובלבד שלא יפחות ע"ש וה"ה בזה ודו"ק היטב:

==ו==
'''אבל אם מניחו למעלה מעשרים אמה לא יצא וכו'.''' נ"ב עיין ב[[טור/{{כאן}}|טור]] וב[[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]] הפלוגתא אם הדפנות מגיעות לתקרה אם מהני דהר"י הלוי ס"ל דמהני והטור חולק עליו דלא מהני ע"ש. ולפענ"ד להביא ראיה להטור מלשון הש"ס מקור דין זה בפ"ב דשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/כב/א|כב.]]}} דקאמר שם נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. ויש לדייק על אריכות לשון הזה דהול"ל בקיצור פסולה ועכ"פ היה די לומר אחד מהם כסוכה או לומר כמבוי לבד למה נקט תרווייהו כסוכה וכמבוי. אך הכוונה דאנן קיי"ל כרבא דסוכה הוי טעמא מכח דדירת עראי בעינן. ולפי"ז פסולה אף אם דפנות מגיעות לסכך וכדקיי"ל בש"ע [[שולחן ערוך/אורח חיים/תרלג|סי' תרל"ג]] ולכך ר' תנחום שממנו מקור דין זה ס"ל כרבא דבסוכה פסולה בכל ענין אף אם דפנות מגיעות לסכך ולכך הוכרח לנקוט תרווייהו דאם הוי נקט כמבוי לבד הוי ס"ד כיון דטעמא מכח דלא שלטא ביה עינא ממילא אם הדפנות מגיעות לתקרה כשר אף בנר חנוכה לכך קא משמע לן דפסולה כסוכה דכמו דבסוכה פסולה אף אם הדפנות מגיעות לסכך כן ה"נ פסולה אף אם הדפנות מגיעות לתקרה. ואם הוי נקט רק סוכה לא הוי ידענא טעמא דפסולה כיון דבסוכה אם דפנות מגיעות לסכך שלטא ביה עינא רק דפסול מצד אחר דדירת עראי בעינן וא"כ בנר חנוכה דלא שייך האי טעמא לא ידענא למה יפסל אם הדפנות מגיעות לתקרה. לכך אמר כמבוי דשם הוי טעמא מכח דלא שלטא ביה עינא ולכך קמ"ל שפיר דדיוק דפסולה כסוכה אף בדפנות מגיעות לתקרה. והטעם כמבוי מכח דלא שלטא ביה עינא דאף בדפנות מגיעות לתקרה שייך בזה דלא שלטא ביה עינא וכדברי הטור בזה וזה סייעתא גדולה לדעת הטור ודו"ק:

'''הנה נסתפקתי''' אם הניח הנר מקצתו למטה מעשרים ומקצתו למעלה מעשרים וכגון בנר של שעוה אם יצא או לא.

'''והנה''' בסוכה [[שולחן ערוך/אורח חיים/תרלג|סי' תרל"ג]] ובמבוי {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/שסג#כו|סימן שס"ג סעיף כ"ו]]}} קיי"ל דכשר וכדמסיק הש"ס בעירובין {{ממ|[[בבלי/עירובין/ג/ב|ג:]]}} דחלל סוכה תנן חלל מבוי תנן הכא מאי. ונראה לפשוט ספק זה מלשון הש"ס {{ממ|[[בבלי/שבת/כב/א|כב.]]}} דקאמר נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה כסוכה וכמבוי. וקשה ל"ל אריכות הזה הוה די לומר נר חנוכה שהניחה למעלה מעשרים אמה פסולה ולשתוק בע"כ דקמ"ל דדוקא כסוכה וכמבוי דהוי חלל סוכה וחלל מבוי כן ה"נ בזה. ואם נבוא להעמיק יותר נבין דל"ל תרווייהו הו"ל לומר רק חד פסולה כסוכה או לומר פסולה כמבוי. אך י"ל דסוכה נקט לאפוקי מדעת הראבי"ה {{ממ|}} שהביא ה[[טור/{{כאן}}|טור]] דס"ל דבדפנות מגיעות לתקרה כשר בנר חנוכה אף למעלה מעשרים והטור חולק עליו. ולכך הנה לדידן לדינא דקיי"ל דפסול סוכה הוי מכח דדירת קבע בסוכה פסולה אף בדפנות מגיעות לסכך כדקיי"ל בסי' תרל"ג, לכך קמ"ל דפסולה כסוכה דאף במגיעות להתקרה נמי פסול ומה דנקט כמבוי יש לומר עפ"י מה דקיי"ל לעיל ב[[שולחן ערוך/אורח חיים/תרלג|סימן תרל"ג]] דהיתה סככה למעלה מכ' והוצין יורדין לתוך כ', אם שקלת מה שלמעלה יש בהם צלתה מרובה כשרה ואם לאו פסולה. והנה הט"ז שם הביא בשם הר"ן דמה דאמרינן בש"ס מקצת סככה למעלה מכ' ומקצת בתוך כ' כשרה משמע אף שאין במה בתוך כ' צלתה מרובה רק דבהוצין גרע ע"ש. אבל לפענ"ד אינו נראה כן רק י"ל דבסוכה בכל ענין בעינן שיהיה צלתה מרובה. ומה דלא ביאר הש"ס כן היינו דסמך על דין המבואר בש"ס גבי הוצין דמפורש כן אבל בקורה נראה בזה שפיר מדלא חילק בין אם אותו מקצתו היה יכול לעמוד בפ"ע או לא וע"ז לא הו"ל במה לסמוך בזה שפיר משמע דמכשיר אף אם לא היתה יכולה לעמוד בפ"ע אם ניטל העליון. והטעם דבקורה כיון דמצד עצמה די בכ"ש משום היכירא רק דהיה נופל מה לי מה שעומד ע"י שום דבר כעת כיון דאינו נופל הוי עיקר הכשירו בזה דהוי למטה ונעשה כשפודין של ברזל אבל בסכך דעיקר הכשירו אינו רק בצירוף שלמעלה לכך אם אין בשל מטה כשיעור לא מהני וז"ב בסברא.

ולכך י"ל דבחנוכה אם הוי מקצת הנר תוך כ' ומקצתו למעלה מכ' אף דאין בשלמטה כשיעור רק עם הצירוף שלמעלה מ"מ כשר כמבוי ולא כסוכה ולכך נקט כסוכה לענין דלא מהני דפנות מגיעות לתקרה ונקט כמבוי לענין דמותר אם הוי מקצת נר בתוך עשרים ומקצתו למעלה מעשרים.

ועוד יש לחלק בין מבוי לסוכה יותר דבסוכה כיון דהוי הטעם מכח דירת עראי מה בכך דהוי מקצתו תוך כ' סוף סוף העליון דלמעלה הוא פסול ולכך אין מצטרף אבל בקורה דהוי משום היכירא אם הוי מקצתו תוך כ' ורואה על ידו שוב שולט הראיה באותו דבר גם למעלה. לכך הוי גם למעלה כשר וז"ב מאד. ולכך גם בחנוכה דהוי נמי משום היכירא, כשר אם הוי מקצת הנר תוך כ' ומקצתו למעלה דזה הוי נמי מבוי. ולכך נקט כסוכה לענין דלא מהני דפנות מגיעות לתקרה דבזה אף דהוי משום היכירא לא מהני כסברת הטור. ולכך נקט כסוכה דלדידן לא מהני אפילו דפנות מגיעות לסכך. ונקט כמבוי לענין דבזה שוה למבוי דהוי משום היכירא ומהני מקצת נר בתוך כ' ומקצתו למעלה דע"י מה שבתוך כ' רואה הכל ודו"ק:

'''והנה''' בהיותי בזה תמוה לי טובא על הפוסקים שהעתיקו לשון זה של הש"ס דנ"ח שהניחה למעלה מכ' פסולה והוא תמוה דהרי בעירובין מסיק הש"ס דחלל סוכה תנן, חלל מבוי תנן א"כ אם הוי הסכך למעלה מכ' וכן הקורה כשר אם החלל אינו רק כ' רק דהתם נקטו חז"ל בגוף הסוכה והמבוי דהסוכה גופא למעלה מכ' וכן המבוי בזה פסולה דאז הוי הקורה וסכך למעלה מכ' אמה אז פסולה. אבל כאן בנר חנוכה שנקטו הדין על גוף הנר שהניחו למעלה מכ' פסולה, ואמאי הרי אם אין החלל רק כ' כשרה דהרי אמר כסוכה וכמבוי והרי גם בהם כשר כה"ג. והאומר כן יסבור דגם בסוכה ומבוי פסולה ואף דאין החלל רק כ'.

אבל לדידן דקיי"ל דזה הוי כשר לא הו"ל למנקט בהאי לישנא רק הו"ל לומר אם החלל שתחת הנר הוי למעלה מכ' פסולה. ואפשר כיון דבחנוכה הוי עיקר הפרסום האור וא"כ בשלמא בקורה וסכך הוי היכר לכך אם מתחתית הקורה לסכך מגיע עד כ' כשרה, אבל בנר חנוכה כיון דהנר יש לה משך קצת ועיקר הפרסום הוי האור א"כ כל שגוף הנר הוי למעלה מכ' הוי האור למעלה מלמעלה מכ' והוי כאלו הוי גוף החלל יותר מעשרים ודו"ק ועדיין צ"ע בזה:

==ח==
'''חצר שיש לו ב' פתחים מב' רוחותיו צריך להדליק בשתיהם מפני החשד וכו'.'''

נ"ב נסתפקתי אם מהני בזה להיות עומד ותופס הנר חנוכה בידו בפתח השני או בהדליק בפנים והוציאה לחוץ בענין דלנר חנוכה גופא לא מהני כמ"ש לקמן [[שולחן ערוך/אורח חיים/תרעה|סימן תרע"ה]], אם נימא כיון דאין יוצא בו ידי חנוכה אכתי נשאר החשד במקומו. או נאמר דבשלמא בלא הדליק כלל בפתח הזה יאמרו מדבהא לא הדליק בזו נמי לא הדליק. אבל אם יראו שהוא מדליק בחוץ רק הטעם דלא מהני כתבו הטור והשו"ע לקמן מכח דהרואה אומר לצרכו הוא דאדלקה א"כ תינח היכא דלא הדליק רק זה אז י"ל דניהו דאפשר דגם הרואה אסיק אדעתיה דאפשר שהוא לנר חנוכה רק כיון דמצות נר חנוכה הוי לפרסומי ניסא בעינן שיהיה פרסום מבורר וגלוי אבל בזה כיון דאינו מפורסם דאפשר דלצרכו הוא דנקט ליה לא נחשב פרסומי ניסא א"כ תינח באינו מדליק רק בזה אבל אם באמת מדליק במקום אחר רק דיש חשש חשדא שיאמרו מדבהא לא אדליק בהא נמי לא אדליק וא"כ תינח היכא דאינו מדליק כלל אבל אם מדליק רק תפשו בידו וא"כ אפשר הוא דלנר חנוכה תפשו עכ"פ חשדא ליכא דהרואה אסיק אדעתיה אולי הוא לנר חנוכה וניהו דלא יצא בזה מ"מ שוב יתלה שפיר דהודלק בפתח אחר ושם איננו שם בעצמו ובוודאי מונח במקומו כדינו.

'''ונראה''' לי לפשוט ספק זה ממה שכתבו ה[[טור/אורח חיים/תרעה|טור]] ושו"ע לקמן [[שולחן ערוך/אורח חיים/תרעה|סימן תרע"ה]] בהדליק נר חנוכה בפנים והוציאו לחוץ דלא יצא, דהרואה אומר לצרכו הוא דאדליק ותמהו האחרונים הרי זה לא נצרך בש"ס רק אי נימא הנחה עושה מצוה אבל למה דקיי"ל הדלקה עושה מצוה מבואר בש"ס דבלא"ה לא יצא דהדלקה במקומה בעינן ולמה כתבו הטור והש"ע ה"ט. אך לפי הנ"ל נראה דאתי שפיר די"ל דקמ"ל הטור כן דנ"מ לדינא בחצר שיש לו ב' פתחים דצריך להדליק בב' רוחות והדליק בצד אחד כדינו ובצד השני הדליק בפנים והוציאה לחוץ אם יצא או לא, דהנה הב"י הקשה למה כאן חיישינן לחשדא ובבהכ"נ [[שולחן ערוך/אורח חיים/צ|לעיל סימן צדי"ק]] אמרינן להיפוך ותירץ דהתם ליכא הפסד ממון אבל בנר חנוכה איכא הפסד ממון ע"ש. א"כ מוכח היכא דליכא הפסד ממון ל"ש חשדא. ולפי"ז אם לא הוה ידענו דבאדליק בפנים י"ל דלצרכו הוא דאדליקה רק דנאמר דוודאי הוי לנר חנוכה רק דלא מהני מכח דהדלקה במקומה בעינן א"כ בזה בשני רוחות אין קפידא דבזה ליכא חשדא דניהו דכאן הודלק בפנים והוציאה לחוץ מ"מ יאמרו דבמקום השני הודלק כהוגן וכאן לא שייך הפסד ממון כיון דחזינן דסוף סוף הוא מדליק ואין לו הרווחת ממון שוב דומה ממש לבהכ"נ ויאמרו דשם מדליק כהוגן ולא יחשדוהו דגם שם הודלק בפנים והוציאה לחוץ הרי בזה ליכא הרווחת ממון אבל אם נקטו להטעם שמא יאמר שלצרכו הוא מדליק שוב שייך הרווחת ממון ואיכא חשדא ויאמרו מדבהא לא אדליק בהא נמי לא אדליק ולא מהני אבל ביש לו ב' פתחים אם הדליק בפנים והוציאה לחוץ ושפיר נ"מ לדינא.

ואין להקשות אכתי למה כתב הטור דעיקר טעמא דהדלקה במקומה בעינן דהרי נ"מ להיפוך לענין ברכה כיון שמכבה אותה וחוזר ומדליקה אז אם הדלקה במקומה בעינן א"כ לא יצא כלל מחויב לחזור ולברך אבל אם מדינא היה מהני הדלקה בפנים אם כן הוי מהני הברכה שבירך בפנים רק מכח גזירה צריך לחזור ולהדליקה לא בעי ברכה שנייה וכמו שכתב כאן הרמ"א בשם הר"ן {{ממ|}} דהיכי דהוי רק מכח חשדא לא בעי ברכה והיה מוכרח לכאורה מזה דהטור לא ס"ל כהר"ן רק אף דהוי מכח חשדא בעי ברכה א"כ בין לה"ט בין לה"ט בעי ברכה שנית.

וכן היה נראה לכאורה להוכיח כן מדברי התוספות בפ"ב דשבת {{ממ|[[תוספות/שבת/כב/ב|כב:]]}} בסוגיא דהדלקה עושה מצוה או הנחה עושה מצוה, דכתבו שם דנ"מ לאם הדליקה חש"ו ולמה לא כתבו דנ"מ אם כבתה בשעה שהיה עדיין בידו ניהו דסוף סוף צריך לחזור ולהדליקה מכח חשש דהרואה אומר דלצורכו הוא דנקט לה ממ"נ נ"מ אם הנחה עושה מצוה ועדיין לא עשה כלום מ"מ מחוייב לחזור ולברך אבל אם הוי רק מכח חשש דהרואה אומר לצורכו הוא אם כן הוי רק מכח חשדא ומכח חשדא א"צ ברכה ולמה לא כתבו הך נ"מ בע"כ יהיה מוכח דהטור לא ס"ל כהר"ן רק אף משום חשדא צריך ברכה. כן הוי נראה לפום ריהטא. אך באמת כד דייקינן אין מזה ראיה דשאני חשדא דהר"ן דהוא מקיים פרסומי ניסא בצד אחר ובמקום זה אינו רק מכח חשדא לכך לא בעי ברכה משא"כ באם לא הדליק רק כאן ויש חשש שהרואה יאמר לצורכו הוא דנקט לה או הדליקה וא"כ כיון שיטעה הרואה בזה אין כאן פרסומי ניסא כלל אם כן לא קיים המצוה כלל לכך שוב ודאי בעי ברכה ואין חולק על הר"ן.

ועכ"פ בישוב דברי הטור נראה נכון ולכך נראה דאף בצד השני בעי הדלקה במקומו ויהיה מונח כדין נר חנוכה ממש כנלפענ"ד בזה ודו"ק היטב, ועיין מה שכתבתי בחיבורי על אורח חיים משנת תקצ"ט בסימן תרע"ז והעליתי דדוקא בשעה שמדליק נר חנוכה מחוייב להדליק בשניהם אבל אם כבר משך ידו מנר חנוכה וסילק אינו מחוייב עוד להדליק בפתח השני ע"ש בטעמו כי טוב בעזה"י והוכחתי זה מן הש"ס ע"ש ודו"ק:

'''ועיין במג"א''' {{ממ|[[מגן אברהם/{{כאן}}#יב|ס"ק י"ב]]}} מ"ש דאנשים נכרים אין מצויין ברחובות בלילה וכו'. קשה לי דדברי המג"א סתרי אהדדי למ"ש בהלכות שבת {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/רמד#ו|סימן רמ"ד ס"ק ו']]}} שכתב שם דל"ח בשביעית לאורחים ובשבת חיישינן היינו דבשביעית הקילו ע"ש ואם כן אם בשביעית דהוי ד"ת הקילו דלא חיישינן לאורחים מכ"ש דבחנוכה דרבנן אין לחוש לאורחים ולא הוי צריך המג"א כאן לומר דבלילה לא שכיחי אורחים. ומכאן יהיה קצת ראיה דכוונת המג"א בשביעית הקילו היינו דהוי משך כל השנה, ולא מכח דהוי איסור קל ולא כדעת הנודע ביהודה בתשובה במהד"ק {{ממ|}}. ולכך אתי שפיר דבחנוכה דהוי רק זמן מועט ראוי לחוש לאורחים לולא דהוי בלילה וא"ש וק"ל.

והנה לעיל הבאתי קושית הב"י מה שהקשה דמ"ט בבהכ"נ לא חיישינן לחשדא באיכא פיתחא אחרינא ומאי טעמא כאן חיישינן לחשדא בזה. והנה לכאורה נראה דמכאן הוציא הרמב"ם דינו {{ממ|[[רמב"ם/תפילה/א#א|תפילה פ"א ה"א]]}} דתפלה הוה מן התורה והוא מכח קושיא הנ"ל ולכך ס"ל דבתפלה דהוי מן התורה לא חיישינן לחשדא רק דאיכא חשד בבירור דליכא פתחא אחרינא אבל באם יש פתח אחר דנוכל לתלות שדרך שם יכנוס ל"ח לחשדא דבשל תורה הוא מזהר זהיר ומסתמא יתפלל וכשיתפלל יכנוס לבהכ"נ דהוי מהיות טוב וכו' ומה לו אם יתפלל בביתו או בבהכ"נ אבל בחנוכה דהוי דרבנן יש חשש שיאמרו שאינו חושש לדרבנן וקל הוא בעינו לכך עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה וחששו לחשדא אף דיש לו ב' פתחים. ומה שמביא ראיה מפאה היינו כיון דבשל תורה חיישינן לחשדא מכ"ש בדרבנן כן היה נראה לומר מיהו זה אינו לדעת הפוסקים דס"ל תפלה דרבנן גם אפילו להסוברים דהוי מן התורה קשה למה בפאה חששה התורה לחשדא להניח בסוף שדהו הרי יש לומר כל פעם שיתן אח"כ או שנתן כבר ואם כן הוי דומיא דבהכ"נ ביש לו פתח אחר ולמה שם לא חיישינן לחשדא. ובזה נדחה מ"ש בספרי לתרץ דהטעם מכח דבזה מחוייב להיות מדליק בשתיהן מכח המהדרין או מכח דבבהכ"נ הוי רק חשש מכח חשדא והוי ב' צדדין לקולא ע"ש דגם גבי פאה הוי כאילו היה פתח אחר שם ובפאה ודאי די בחד פאה וא"כ למה ניחוש שם לחשדא הרי אפשר שיתלו שיפרוש אח"כ גם הוי ב' צדדים להקל דלמא כבר הפריש או עתיד להפריש אח"כ ולמה חיישינן בזה לחשדא. לכך נראה עיקר כעת כתירוץ הב"י שם דהנאת ממון שאני. והנה מדי דברי בזה אזכיר מה שהקשיתי בחיבורי סימן ש"א דלמה הביא הך ראיה דחיישינן לחשדא מפאה ולא הביא מברייתא דשוטחן בחמה וכו' ע"ש. אך כעת ראיתי דלפמ"ש שם אתי שפיר דהכלל כך הוא דכמה פעמים הקילו חז"ל בדבריהם יותר משל תורה. אך זה במה דהוי בשל תורה רק מדרבנן בזה מדרבנן ממש הקילו דהם אמרו והם אמרו. אבל במה דהוי בשל תורה מן התורה אפי' בדרבנן החמירו כן דכל דתקון רבנן כעין של תורה תקון. ולכך אתי שפיר דשוטחן בחמה לא הוי ראיה רק דחיישינן לחשדא. אבל לעולם י"ל דהוי רק דרבנן ושוב ראוי לומר דבדרבנן כגון חנוכה ראוי להקל ולכך מביא ראיה מפאה דשם אמר רשב"א דמן התורה חיישינן לחשדא וא"כ אם בשל תורה מן התורה חיישינן לחשדא ראוי לחוש אפילו בדרבנן כן דכל דתקון רבנן כעין של תורה תקון ואתי שפיר ודו"ק:

'''עוד''' נראה ליישב קושית הב"י הנ"ל והוא דהנה לכאורה קשה לי במה דקיי"ל כבתה אין זקוק לה ומ"ט לא ניחוש בזה לחשדא שיאמרו דלא אדליק כלל דהרי בפאה אמרו חז"ל דלכך אמרה תורה להניח בסוף שדהו שיאמרו דלא נתן זה פאה אף דבאמת כבר נתן והרי מפאה למדו בש"ס לדין זה דבשתי פתחים צריך להדליק בשתיהם וא"כ מ"ט בכבתה לא חיישינן לחשדא. ולומר דלא חששו לחשדא רק מכח פן יעמוד איש אחד מתחלת זמן כשיעור הדלקת נר חנוכה עד סופו ויראה שלא הדליק אז חששו לחשדא. אבל בשביל עוברים ושבים לפי רגע לא חששו שיתלו שכבר הדליק או שעתיד להדליק זה אינו דהרי מפאה מוכח להיפוך דאם הוי החשש רק מכח העומד במקום אחד מתחלה ועד סוף הרי זה יראה שנתן כבר פאה ומה חשדא הוי ובע"כ דהוי החשש רק מעובר ושב לפי שעה א"כ ה"נ בכבתה ניחוש כן והרי הש"ס מדמה לה לפאה. ועוד אם בפאה שאני מנר חנוכה מה ראיה מפאה הרי י"ל התם חיישינן לרוב בני אדם לעוברים ושבים לכך חיישינן לחשדא אבל כאן אין לחוש רק לעומד מתחלה ועד סוף וזה לא שכיח לכך לא חיישינן ליה ומה ראיה מפאה. ואין לומר דבכבתה ניהו דאין זקוק לה להדליק מ"מ מחוייב להניחו במקומו ויראה הרואה שכבר מונח נר חנוכה וירגיש שכבתה. ז"א דא"כ גם ביש לה ב' פתחים יעשה כן ויניח לצד אחר בלי הדלקה ויאמרו שכבר כבתה. ולכאורה צע"ג. מה שנראה לחלק הוא דודאי משום חשדא לבד אינו מחוייב לעשות מעשה רק היכי דבלא"ה חייב לעשות וכיון דבלא"ה חייב לעשות צריך לעשותן באופן שלא יהיה חשדא ג"כ. ולכך ה"נ פאה כיון דבלא"ה חייב בפאה וכן בנר חנוכה כיון דבלא"ה חייב להדליק נר חנוכה וכ"ז שלא הדליק חייב החיוב על כל פתח דבידו להדליק בזה או בזה לכך חייב להדליק בשניהם שלא יבא לידי חשדא ג"כ אבל כבתה כיון דכבר הדליק נר חנוכה כדינן ונפטר מחוייב להדליק מחדש אח"כ עבור חשדא לבד זה אינו חייב וזה נכון בסברא.

ובזה יתיישבו דברי חז"ל על נכון דההולך לפני בהכ"נ אין הכוונה מכח חשדא דידיה כיון דכבר התפלל ואינו חייב לילך לבהכ"נ להיות מחוייב לעשות דבר שילך מצד אחר ולא יהיה רשאי לקצר דרכו מפני חשדא זה אינו מחוייב רק טעם האיסור לא הוי משום חשדא רק מכח בזיון הבהכ"נ דהוי להבהכ"נ בזיון כשרואין שהולך לפניה ואינו נכנס לתוכה. ולכך מכח בזיון הבהכ"נ כיון דאיכא פתחא אחרינא אין זה בזיון לבהכ"נ כיון דאפשר שילך דרך פתח אחר אבל בנר חנוכה כיון דעדיין לא הדליק וחייב להדליק בזה חייב לתקן אף חשדא דידיה וחשדא דידיה הוי אפילו ביש לו ב' פתחים שיאמרו מדלא אדליק בההיא וכו' ואתי שפיר ודו"ק, וזה סברא נכונה בעזה"י. והנה זה עצמו תירץ המג"א, אך אני ביארתיו יותר בהוכחה גמורה:


(שם סע"ח) '''חצר שיש לו ב' פתחים משתי רוחות צריך להדליק בשתיהם וכו'.'''

נ"ב הנה כבר הבאתי לעיל קושית הב"י מ"ש מבהכ"נ דאמרינן היכא דאיכא פתחא אחרינא לא חיישינן לחשדא והנה כמה אחרונים חילקו בין חשדא לחשדא ובאמת דבריהם תמוהים להמעיין בפ"ב דשבת {{ממ|[[בבלי/שבת/כג/א|כג.]]}} בהך דינא פריך הש"ס מנ"ל דחיישינן לחשדא ומביא ראיה מפאה והתם גבי בית הכנסת לא פריך הש"ס כלל מנ"ל דחיישינן לחשדא משמע דהוי פשיטא ליה טפי מהתם דיש לחוש לחשדא ממה דיש לחוש לחשדא כזה ולדברי הב"י וסייעתו אלים חשדא דהכא מהתם ולמה התם לא פריך מנ"ל דחיישינן לחשדא וכאן פריך וכבר הבאתי לעיל קושיא זו. וכעת נראה דלק"מ ולא ידענא מה קשיא ליה דהרי משמע להדיא כאן בש"ס דאמרינן דיאמרו מדבהא לא אדליק בההוא נמי לא אדליק מוכח דרק מכח הוכחה זה יאמרו כן מדבהא לא אדליק אבל בלא הוכחה אין מקום לחשדא וא"כ הרי כתב המג"א [[מגן אברהם/אורח חיים/צ#כב|לעיל סימן צ']] שאף שיש לאדם ביהכ"נ קרובה מצוה לילך לרחוקה דשכר פסיעות יש ע"ש וא"כ בשלמא כאן דאין טעם דהדליק בזו יותר מבזו כיון דשניהם שוים פתוחים לרה"ר מה לי זה או זה לכך יאמרו מדבהא לא אדליק וכו' אבל התם בבהכ"נ אם יש שני פתחים והוא הולך לפני פתח זה א"כ הוי פתח זה קרוב לו לפי דרכו שהולך עתה י"ל שפיר דלכך אינו הולך דרך זה ומוסיף פסיעות יותר לילך לצד השני לכנוס דרך פתח השני מכח דרוצה לקבל שכר פסיעות מידי דהוי על מי שיש לו בהכ"נ קרובה דראוי לילך לרחוקה כן אם פתח קרוב לו מצוה לילך דרך פתח הרחוק לקבל שכר פסיעות ולא שייך לומר מדבהא לא עייל בהא נמי לא עייל לכך אין שם מקום לחשדא כלל וזה ברור ודוק.

ולפי זה נראה לי דין חדש דמה שנתבאר בש"ס ופוסקים בחצר שיש לו ב' פתחים ידליק בשניהם היינו אם שניהם שוים פתוחים לרשות הרבים דצד שניהם שוה אבל אם צד אחד פתוח למקום דשכיחי רבים טובא וצד אחד פתוח למקום דלא שכיחי רבים כולי האי כדרך שמצינו בכמה רחובות ושווקים דבצד אחד יש רבים מצויים ובהשוק השני לא דרכו רבים כולי האי בזה א"צ להדליק רק בפתח הפתוח למקום דשכיחי רבים טובא ובזה לא שייך לומר דמדבהא לא אדליק בהא נמי לא אדליק דהרי מסיק הש"ס דלא חיישינן לחשדא דעלמא לר"י רק לחשדא דבני מתא א"כ הם ידעו דבצד השני שכיחי רבים יותר מכאן. ולכך טפי מסתבר להדליק שם ולא כאן מלעשות להיפוך. ולכך בזה דומה לבהכ"נ דלא חיישינן לחשדא וז"ב ונכון לדעתי לדינא. ואף דמתרצים בזה תירוצים אחרים יודו בזה לדינא כיון דעיקר החשדא מדבהא לא אדליק וכו' וכל כה"ג ליכא חשדא והוכחתי כנ"ל כנלפענ"ד ודו"ק:

וראיתי בט"ז {{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#ט|כאן סק"ט]]}} מ"ש בזה ודבריו אין מובנים כלל ונראה כוונתו דבחנוכה יתכן שליכא עוד חצר שיש לו ב' פתחים בעיר הזאת רק זה ואם ישנו עוד הוי רק מיעוטא ולכך לא שייך לומר דברבים ליכא חשדא אבל בבהכ"נ יש נמי רבים ההולכים בפתח האחר והטעם דשכיחי רבים לעשות כן היינו דכל מי שיש לו מקום אצל הפתח וחושש שלא יצטרך לעבור דרך נגד המתפללים לכך עוזבין פתח זה והולכין דרך השני וכיון דשכיחי רבים שיעשו כמו שעושה זה שפיר ברבים לא חיישינן לחשדא דעל רבים מידע ידעי דלא יעשו איסור. כן נראה כוונתו. אך עפ"י דרכו לא היה צריך לכך רק י"ל נמי כמ"ש לעיל דבשלמא בחנוכה דאין מעלה בפתח זה יותר מאחר לכך אמרינן מדבהא לא עייל וכו' אבל בהכ"נ מידע ידעי דאפשר אף שהוא סמוך לפתח זה אינו רוצה לכנוס דיש לו בפתח השני מקום שם ואינו רוצה לעבור נגד המתפללין או לפסוע על ראשי עם קודש לכך הולך דרך שם וא"כ אין ראיה מדבההיא לא עייל בההיא נמי לא עייל לכך לא חיישינן לחשדא אם יש פתח השני ואין להעמיס כן בכוונת דברי הט"ז דלמה הזכיר בדבריו מה דברבים לא שייך חשדא ודו"ק היטב:
{{ניווט כללי תחתון}}
{{שולי הגליון}}