עריכת הדף "חכמת אדם/יד"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''דין כללים בטרפות הל' טרפות''' {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/כט|סי' כ"ט]]}}}}}}

{{אות סעיף|א}} כתיב ובשר בשדה טרפה לא תאכלו ופירושו טרפה שטרפו חיה או עוף הדורס. וקבלו חז"ל דלאו דוקא דרוסה אלא כל חולי ומכאוב הגורמים חולשה ומיתה לבעלי חי. ושמונה מיני טרפות נאמרו למשה מסיני בכללן וחז"ל כפי רוב חכמתם ועוצם בינתם הכריעו איזה חולי מטריף ואיזה לאו. והיינו כל חולי שאי אפשר לבהמה שתחיה י"ב חודש היא טרפה. וכל חולי שתוכל לחיות י"ב חודש כשר וקבלו כך מן הפסוק שנאמר זאת החיה אשר תאכלו והל"ל זאת אשר תאכלו לכלול בהמה חיה ועוף אלא ללמד זאת החיה ר"ל שהיא יכולה לחיות תאכל ושאינה יכולה לחיות לא תאכל:

{{אות סעיף|ב}} ח' מיני טרפות שנאמרו הל"מ בכללן הם סימן ד"ן חנ"ק נפ"ש היינו דרוסה. נקובה. חסרה. נטולה. קרועה. נפולה. פסוקה. שבורה:

{{אות סעיף|ג}} הדרוסה הוא שדרסה חיה או עוף הדורס ויתבאר בדין דרוסה:

{{אות סעיף|ד}} נקובה הוא בי"א אברים שאם ניקב אחד מהן לחללו במשהו טרפה. ואלו הן הוושט עם תורבץ הוושט. קרום של מוח הראש. הלב עם הקנה שלו. המרה. קנה הכבד. הקיבה ובעוף הקורקבן. הכרס. המסס. בית הכוסות. הדקין. הריאה והקנה שלה. וי"א גם האם של בהמה ועוף וי"א גם השלפוחית שמי רגלים נקוים לתוכה וכל אלו יתפרשו אי"ה כל אחד ואחד במקומו וכל אלו הנקבים אינן פוסלין אא"כ נקבו נקב מפולש לתוך החלל שלהן שיהי' הנקב מעבר לעבר:

{{אות סעיף|ה}} חסרה הוא ב' איברים שאם חסר ממנינם טרפה והם הריאה והרגלים ובכלל הריאה הוא חילוף האונות או שנמצאת בלא חיתוך אונות או יבשה מקצתה וצמקה וסרכות {{ממ|כ"כ רמב"ם בפר' ח'}} אבל אנו קיי"ל שכולם בכלל נקובה חוץ מחסרון אונות. וחסרות רגל. וחסרה ר"ל מתחלת ברייתא וכ"ש אם ניטל אח"כ על ידי חולי או ביד:

{{אות סעיף|ו}} נטולה כגון ניטל לחי התחתון ניטל הכבד ולא נשתייר ממנו כלום וניטל צומת הגידין ובוקא דאטמא דשף מדוכתא וגלודה ולקותה בכוליא. ובנטולה מחלוק' רמב"ם ורשב"א דלרמב"ם נטולה דוקא שנבראת בזה האבר אלא שאח"כ ניטלה ביד או על ידי חולי אבל נברא כך כשר דאל"כ למה נמסר הל"מ בשתים חסרה ונטולה אם הכל אחד אע"כ חסרה ר"ל מתחלת ברייתו ונטולה לאחר זמן אבל לרשב"א הכל אחד ובין חסרה ובין נטולה בין שנברא כך ובין שניטל לאח"ז טרפה אלא שנמסר בשתים בכדי שלא נטעה לומר דדוקא ניטל טרפה אבל נברא כשר או להיפך {{ממ|עיין בב"י סי' מ"א ובפ"ח סימן כ"ט ובט"ז סי' נ'}}:

{{אות סעיף|ז}} קרועה ופסוקה אע"פ שהכל אחד אלא דפסוקה משמע כולה או רובה והיינו נפסק גרגרת ופסיקת חוט השדרה. אבל קרועה שייך במקצת כגון כרס החיצונה שנקרע דאפילו לא נקרע אלא טפח סגי ומ"מ דוקא שנקרע מעבר לעבר {{ממ|רשב"א}} ולרמב"ם פסוקה היא לגמרי מעבר אל עבר כל עובי העור וקרועה אפי' לא נקרע מעבר אל עבר כל שנקרע רוב עובי הבשר {{ממ|עיין ברמב"ם פ"ט הל' ה' בכ"מ שם}}:

{{אות סעיף|ח}} נפולה שנפלה ממש לקמן בדין נפילה:

{{אות סעיף|ט}} שבורה היינו נשברה רוב צלעותיה ונדלדלו סימנין ברובן וגולגולת שנחבסה ועקירת צלע:

{{אות סעיף|י}} אלו הן הטרפות בפרטן בכל אבר ואבר. נתרוצץ עצם הגולגולת ברובו או שנפחת ממנה כסלע או שניקב אפילו בכל שהוא בעוף של מים ונתבאר דינו בכלל ט"ז. ניקב קרום של מוח או שנתמסמס ונתבאר שם. נפסק חוט השדרה נתבאר שם. ניקב הוושט או שניטל או שנשתנו מראות הקרומים דהיינו שנהפך עור הפנימי שמראהו לבן נהפך לאדום והחיצון שמראהו אדום נהפך ללבן. ותורבץ הוושט שניקב וכן אם יש ב' וושטין נתבאר בכלל ט"ז. ניקב הגרגרת או נסדק או ניטל או שנמצאו ב' גרגרת נתבאר שם. ניטל לחי התחתון או העליון נתבאר שם. ניקב הלב או ניטל או יש לו ב' או שניקב קנה הלב נתבאר בכלל י"ז. ניטל הכבד או יש ב' כבדין או שניקב קנה הכבד והוא המזרק הגדול שמתפצל מן הקנה ונכנס לכבד ונתבאר שם. ניטל המרה או שניקבה או שנתרוקנה או שנמצאו ב' מרות נתבאר שם. ניטל הטחול או ניקב או נמצאו ב' נתבאר כלל י"ח. ניטלו הכליות או ניקבו או שנמצאו ג' נתבאר שם. נקבו הבני מעים או שיצאו או שנמצא מעי יתר נתבאר בכלל י"ט. ניקב השליא והשלפוחית ושלל של ביצים נתבאר שם: ניקב הזפק או ניטל או נמצאו ב' נתבאר כלל ט"ז. ניקב הקיבה וכרס והמסס ובית הכוסות או שניטל אחד מהם או שנמצא ב' נתבאר בכלל כ'. דין טריפות הריאה והאונות נתבאר בכלל ט' י' י"א י"ב י"ג: עוף ובהמה שנפל לאור נתבאר כלל כ"א שבר בבהמה ועוף נתבאר כלל כ"ב. נשבר הרגל או גף העוף נתבאר שם ובכלל כ"ג. בהמה או עוף שנדרסו מחיה או עוף כלל כ"ד. בהמה או עוף שנפלו ממקום גבוה או נפשטו עורם או אכלו סם המות נתבאר בכלל כ"ה קוץ או מחט או שאר דבר נמצא בחלל הגוף נתבאר כלל כ"א:

{{אות סעיף|יא}} כל אבר שאמרנו שאם ניקב במשהו טרפה. כך אם ניטל כולו טרפה בין שניטל בחולי או ביד ובין שנברא כך חסר אותו האבר חוץ מן הטחול דניטל כשר וניקב טרפה כמבואר כלל י"ח {{ממ|סי' נ'}} וחוץ מן האם דניטל כשר וניקב טרפה כדלקמן כלל י"ט:

{{אות סעיף|יב}} כל שאמרנו בו אם נברא חסר טרפה כ"ש אם ניטל ביד שע"י המכה הבהמה חולה יותר אבל כל שאמרנו בו אם ניטל טרפה אם נברא כך כשרה {{ממ|רמב"ם}} וי"א דגם אם נברא כך טרפה {{ממ|רשב"א כדלעיל סי' ו'}} וכיון שאין הכרע קיי"ל דבמקום הפ"מ יש לסמוך אמכשירין {{ממ|סי' נ'}}:

{{אות סעיף|יג}} אם נברא בנקב מפולש כגון טחול שיש בו נקב במקום המטריף כדלקמן כלל י"ח דעת הט"ז בסי' מ"ג דאם נברא כך אין שם נקב עליו אלא שם חסרון ולכן בטחול שאין החסרון פוסל בו כדלקמן ה"ה שאין הנקב הזה פוסל בו דדוקא אם ניקב ע"י חולי טרפה דאז החולי מקלקל שאר הגוף משא"כ כשנברא בנקב אין כאן חולי וזה לא נקרא נקב אלא חסרון ודוקא בדבר שטחי שאין לו חלל כטחול וריאה דמה לי אם נברא חסר בקצה הטחול או באמצע דכל זה נקרא חסרון אבל בדבר שיש לו חלל כגון הדקין ולב וקורקבן וכל האברים שיש להם חלל לכ"ע אם נבראו בנקב טרפה דודאי בזה נקרא נקב ולא חסרון {{ממ|כן כתב הצ"צ בביאור דברי הט"ז והסכים לדבריו הביאו הפ"ח בסי' מ"ג}} והש"ך בנק"הכ ופרי חדש סימן מ"ג דעתם דאם אפשר להיות שנקב זה אינו מתחלת ברייתו ודאי טרפה אלא אפי' אם יהיה מופת חותך שהיה כן מתחלת ברייתו דעתם דגם זה אינו בכלל חסר אלא בכלל נקב וטרפה {{ממ|וראיות הט"ז מריאה אינו ראיה. דהתם מיירי דאינו מפולש מעבר לעבר וזה לא נקרא אלא חסרון אבל אם היה מפולש מעבר לעבר אעפ"י שהיתה מתחילת ברייתה היתה טרפה וכן כתב הפ"ח}} והכו"פ כתב כיון שלעולם הנקב במקום אחד מוכח שהוא מתחלת ברייתו וכן דעת אמ"ו בתשובת נ"ב להקל במקום דשכיח:

{{אות סעיף|יד}} כל אבר שאמרנו בו אם ניטל טרפה אם נברא בשני איברים כגון שנברא בשני כבדים וכיוצא בו קיי"ל כל יתר כנטול דמי אך בזה יש ג' פרושים י"א דר"ל כאלו נטלו שניהם וא"כ בכבד דניטל הכבד טרפה אם יש ב' טרפה ובשני טחולין דקיי"ל ניטל הטחול כשר הוא כשר ואפילו היו הטחולין דבוקים זה בזה בסומכי {{ממ|ר"ל במקום העב}} דקיי"ל דאם לא נשתייר כעובי דינר זהב טרפה כמבואר כלל י"ח אפ"ה כשר וכן אפי' לא היו השני כבדים דבוקים זה לזה כלל אפ"ה טרפה דכיון דיש ב' טחולין או ב' כבדים חשבינן לגמרי כאלו נטולים שניהם וכאלו נברא בלא טחול או בלא כבד ולדעת רמב"ם שהבאתי לעיל סי' ה' לפי פירוש זה דאם נברא כך כשר וא"כ בב' כבדים היה כשר {{ממ|כך פירש רש"י ורמב"ם ורא"ש ועיין בט"ז סי' ל"ה ס"ק ד' ובש"ך שם סי' ט"ו דדוקא אם עומדת במקום הראוי וכ"כ רמ"א בסי' נ"ה סעיף ד'}}:

{{אות סעיף|טו}} ודעת רמב"ן הא דאמרינן כל יתר כנטול ר"ל כאלו ניטל ממקומו המחובר לו וכל מקומו עמו ולפ"ז אם יש ב' טחולין דבוקים זה בזה במקום העב טרפה שהרי אנו רואין כאלו ניטל גם המקום המחובר לו ואם כן חסר מן הטחול במקום העב ולא נשתייר כשיעור וטרפה אבל כשאינם דבוקים יחד כשר וכן בב' כבדים אם דבוקים במקום מרה ובמקום חיותה טרפה ואם אינם דבוקים באותן מקומות כשר ודעת רשב"א דר"ל כנטול אותו היתרת לבד ולכן בין בטחול ובין בכבד בכל מקום שמחובר כשר אבל ב' מרות טרפה שכיון שאם יפרדו זה מזה יהי' נקב בעור המרה אך שהוא בעצמו כתב שאין לסמוך על פי' זה אלא כדעת רמב"ן {{ממ|ועיין בש"ך סי' מ"א ס"ק ט"ז ובסי' מ"ג ס"ק ח' ובסי' נ"ד ובט"ז סימן נ"ה ס"ק ד'}} וקיי"ל חומרת רש"י ורמב"ן ומ"מ לענין תערובת הוי ספיקא דדינא אם כרש"י או כרמב"ן ואם הכבדים דבוקים יחד למטה ממקום מרה וחיותה וכן ביתר רגל מצומת הגידין ולמטה לכ"ע כשר דדוקא אם אינם דבוקים כלל נחשב לשנים משא"כ כשמדובק למטה אינה אלא תלתול כבד ותלתול רגל ולא נחשב ליתר כלל {{ממ|ש"ך בסי' מ"א ס"ק ט"ז ובזה מתורץ קו' הט"ז בסי' נ"ה סק"ד}}:

{{אות סעיף|טז}} כל אבר שהנקב פוסל בו אם יש לו חלל כלב וקורקבן צריך שיהיה הנקב עד חללו ואם לא הגיע לחלל אעפ"י שניקב מעבר לעבר ע"י חולי שלא במקום החלל כשר {{ממ|סי' מ' בש"ך בשם ב"ח וכ"כ ר"ן ונ"ל דה"ה בקורקבן שהרי בגמ' אר"י קורקבן שניקב וכיס שלו קיים כשר}} ודקין וקיבה וכרס וכיוצא בהן צריך שתעבור הנקב בכל עובי העור מעבר לעבר ואם לא עבר כולו כשר אם הוא ע"י חולי ואפי' לא נשאר בו רק מעט בתכלית הדק {{ממ|לא מבעי' לדעת הסוברים דלרש"י דמחמיר בהמסס בצד אחד (בסי' מ"ח סעיף ח'}} דוקא ע"י מחט אבל על ידי חולי מודה דכשר דפשיטא דה"ה בדקין ואפי' לדעת הב"ח שם דס"ל דלרש"י אפי' ע"י חולי אוסר הלא הוא בעצמו כ' דלא נהיגין בזה כרש"י ומכשיר בהפ"מ) ואם הוא ע"י מחט יתבאר דינם כלל כ"א ובכל האיברים אם נקבו ב' העורות אלא שהנקבי' הם זה שלא כנגד זה כשרים חוץ מן הוושט דאפילו זה שלא כנגד זה טרפה כיון דפעיא בו מתרמין להדדי ואם הם מנוקבים בשיפוע נ"ל דטרפה {{ממ|וראיה בב"י בסימן מ"ו מתשוב' רשב"א הי' שפ"ו}}:

{{אות סעיף|יז}} כל אבר שנקובתו או חסרונו או נטילתו פוסל ה"ה אם היה שם שינוי בבשר שנרקב במקצת או הבשר רע {{ממ|סימן נ'}} ובלבד שיהיה השינוי מעבר לעבר דאל"כ אינו מטריף וח"ו להטריף במקום שאין פיקפוק {{ממ|כו"פ שם}} וכל שהיה בו נקב אעפ"י שעלה בו קרום לא חשוב סתימה כלל אפי' הקרום הוא במראה טוב ועב. דקיי"ל קרום שעלה מחמת מכה אינו קרום {{ממ|סי' ל"ו ש"ך ס"ק ו'}} ולכן אם נמצא בו מחט או קוץ ואינו הולך מעבר לעבר וניכר הדבר שיש בו שביל לבן אעפ"י שאינו נרקב מ"מ ניכר הדבר שחזרה המחט לאחוריו וזו קרום שעלה מחמת מכה ואינו כלום אבל אם אין רואין שינוי בבשר אלא במראה שנשתנה מראיתו כשר ומ"מ אם יש שם סירכא או בועה והמראה עוברת מעבר לעבר א"כ הסירכא או בועה מראים על המראה שזה היא לקותא וכן מצאתי בפמ"ג שהיה על הדקין בועה ותחתי' שחור מעבר לעבר והטריף ע"ש ססי' מ"ו בט"ז {{ממ|חוץ מריאה וכליות שפוסל במראה}} או אפילו נקרע הבשר לא חיישינן שמא נתמסמס הבשר עד שהוא כמו בשר שהרופא גורדו ואין אנו בקיאין בזה לא חיישינן לזה ולא מחזקינן ריעותא {{ממ|סימן מ"ג סעיף ב' וסי' נ' בסופו וע"ש בט"ז}}:

{{אות סעיף|יח}} בד"א דקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום ולא מקרי סתימה דוקא בדבר שהנקב פוסל בו מצד עצמו אבל בדבר שאינו פוסל מחמת עצמו כגון טרפש הכבד וכיוצא בו מהני סתימה {{ממ|סי' מ"א סעיף ח' בט"ז וש"ך שם}} ולענין נפחת הגולגולת נתבאר כלל ט"ו:

{{אות סעיף|יט}} כל אבר שאמרנו שהנקב פוסל בו אם אין בו נקב אלא שיש בו סרכא ונסרך למקום אחר או בועא בש"ע סתם דכשרה וי"א דטרפה לא מיבעי' להסוברי' דבריאה אין סירכא בלא נקב ואפילו להסוברי' דיש סירכא בלא נקב היינו דוקא בריאה ששואבת כל משקין משא"כ בשאר אברים {{ממ|ססי' מ"ו}}: והפ"ח {{ממ|ססי' ל"ז}} מחמיר אפילו בהפ"מ ועכ"פ אין ראוי להקל כ"כ אם לא בבהמת ישראל {{ממ|וכ"כ כו"פ ססי' מ'}} ואמ"ו בנ"ב מ"ת סי' כ"ב כתב וז"ל נלע"ד בכל מקום שיש סירכא באיברים הפנימי' אף שמבואר בש"ע שאין סירכא אלא בריאה מ"מ בדיקה בעינן בחלל הפנימי באותו אבר אם אין קוץ או מחט תחוב נגד הסירכ' עכ"ל ונ"ל דאם לא בדק כשר אף לפ"ד אמ"ו שהרי ב[[חכמת אדם/יז#טז|כלל י"ז סי' ט"ז]] כתבתי בשמו דמש"כ דמ"א בטרפש שנסרך לבה"כ דה"ל קרוב לודאי שיש שם מחט ולכן בא"א לבדוק טריפה ואם הדין כן בכל האיברים למה כתב רמ"א כן דוקא בנסרך לבה"כ אע"כ דדעת מורי דוקא לכתחילה ואם נמצא בועות אע"ג דבריאה קיי"ל דבועות כשרין מ"מ בשאר איברים שנקיבתו במשהו צריך לפתוח הבועה ואם נשאר העור שלם תחתיו ייפה כשר בין שהיא מלאה מים זכים או סרוחים אבל אם הבשר רע הוי כנתמסמס וה"ז כנקב {{ממ|ש"ך ססי' מ"ו וע"ש בבאר הגולה בשם רש"ל}} ודוקא בדקין וכיוצא בו שעורן דק אבל בלב וטחול וקורקבן וכיוצא בהן אין להחמיר כיון שצריך שתעבור הנקב עד חללו מאן לימא לן שהגיע הנקב עד שם {{ממ|כ"כ מהרש"ל ופ"ת שם}} ומ"מ במקום שיש מחט אפילו אינו תחוב כלל ונסרכה למקום אחר טרפה דמוכח הדברים שהסירכא מחמת נקב {{ממ|ועיין לקמן כלל כ'}}:

{{אות סעיף|כ}} כל אבר שהנקב פוסל בו במשהו אם יש עליו שומן או בשר בתולדתו והוא סותמו כשר ואפילו מחט תחוב בנקב ושימן או בשר סותמו כשר חוץ מחלב הלב והקרום שעל הלב וחצר הכבד ושומן הכרכשתא שאלו אינם סותמים אעפ"י שהוא חלב טהור לפי שדברים אלו אינם מהודקים שפיר ולכן חלב טמא לעולם אינו סותם לפי שאינו מהודק יפה והעוף כל שומן שלו סותם אבל חלב חיה אעפ"י שמותר באכילה כל מה שכנגדו אסור בבהמה אינו סותם כיון שאינו מהודק יפה {{ממ|סי' מ"ו}} ועיין לקמן [[חכמת אדם/כח#ח|כלל כ"ח סי' ח']] לענין חלב שעל הדקין שבראש הקיבה ושעל הכרכשתא אם סותם:

{{אות סעיף|כא}} ודוקא אם סותם באותו אבר שמדובק בו בתולדתו אבל אם סותם נקב של אבר אחר כגון שניקבו הדקין ושומן הקורקבן סיתמן לא מקרי סתימה וטריפה שגם זה אינו מהודק יפה וסופו להתפרק וה"ה בשר שסותם דינו בכל דבר כשומן {{ממ|שם}}:

{{אות סעיף|כב}} ודוקא דבר שנקיבתו במשהו אבל בדבר שצריך שיעור כגון טחול לא מהני סתימה כמבואר כלל י"ח:

{{אות סעיף|כג}} כל הטרפות בין מחמת נקב או שבורה וכיוצא בו אם יש לפנינו דבר לתלות כגון שמצאו נקבים במקום שהטבח ממשמש שם וי"ל שע"י המישמוש נעשה הנקבים לאחר שחיטה או שבא כלב או זאב ונטלן והחזירן נקובים וכן נשבר הרגל או נשמט הגף ויודע שעיקם הרגל או הגף לאחר שחיטה עד שעי"ז ראוי להשתבר ולהשמט וכן כל כיוצא בזה אע"ג שהות ספק שמא קודם שחיטה מ"מ כיון שיש לפנינו דבר לתלות בו שנעשה לאחר שחיטה וקיי"ל נשחטה הותרה ר"ל שכל בהמה או עוף עומדין בחזקה זו שאין בהם דבר המטריף אותן דאזלינן בתר רוב ורוב בהמות ועופות כשירים אבל אם אין כאן דבר לתלות בו והספק שקול אם נעשה קודם שחיטה או לאחר שחיטה בהפסד מרובה כתב הש"ך דיש לסמוך על תוספות דמתירין בזה אבל בלא זה אין להקל כלל {{ממ|סי' נ' ועיין בב"א בשער רוב וחזקה מסי' י"ג עד סי' כ"א}}:

{{אות סעיף|כד}} וכל זה דוקא בדבר שנוכל לומר שנעשה לאחר שחיטה וא"כ עכ"פ חזקת כשרות דבהמה עומדת במקומה מחמת רוב אבל אם היה בו ריעותא שבודאי היה מחיים אלא שספק אם נגמר הטריפות כגון שחתכו ראש בהמה לשנים ומצאו בו מים ולא נודע אם היה המוח מקיפו כדלקמן כלל ט"ו וא"כ כבר יצאת בהמה זו מחזקתה שהיא מחמת דרוב בהמות כשרות שהרי בבהמות אין להם מים במוח וא"כ אנו רואין שאין זו מן הרוב אע"ג שהש"ך כתב דגם בזו יש להכשיר בהפסד מרובה כבר נחלקו עליו הפ"ח והכו"פ וכתבו שאין לזוז מפסק של רמ"א וכן נ"ל דאפי' התוספות שהביא הש"ך מודים בנידון זה דלא מוקמינן אחזקה שם {{ממ|ועיין בשער רוב וחזקה סי' כ"ה}}:

{{אות סעיף|כה}} הא דאמרינן דאם יכול לתלות הנקב בטבח דתלינן. היינו דוקא אם הוא משוך אבל עגול אין דרכו בכך שתהיה כן ע"י טבח. וכן כל נקב שהוא פתוח או שהושחר או אדום סביב הנקב. ובריאה וכיוצא בו אפי' הוא רק אדום סביב הצלעות נגד הנקב וכ"ש אם סביב הנקב לבן וקשה כעין שומן דכל זה ודאי נקב ישן הוא וטרפה {{ממ|סי' ל"ו סעיף ה'}}:

{{אות סעיף|כו}} אפי' לדידן נ"מ בין נבלה לטרפה דבכ"מ שנכתוב טרפה ביצתה אסורה מה"ת כדלקמן בדין ביצים משא"כ ביצת נבלה וכן לענין אותו ואת בנו דאם היא טרפה הוי שחיטה ואסור לשחוט ביום אחד אבל נבלה אין כאן שחיטה ומותר לשחוט אחריה {{ממ|פ"ח סי' ל"ג מ' סעיף קטן ה'}}:

{{אות סעיף|כז}} כל מקום שנכתוב שצריך בדיקה. אנו בדורות האחרונים אין בקיאין בבדיקה ולכן כל דבר שיש לו ריעותא אין סומכין על בדיקתנו ואוסרין מספק והרי זו טרפה ר"ל שאנו צריכין להטריף מכח ספק {{ממ|סי' ל"ז סעיף י"ח}}:

{{אות סעיף|כח}} ודוקא בדיקה לא מהני אבל בעוף יכול להשהותה עד שתגמור מליטול ביצים ואז ישהה אותה כ"א יום שכן זמן עיבורה של עוף ואז אם תלד הרי זו הוכחה שאינה טרפה דקיי"ל טרפה אינה יולדת אבל הביצים שמטלת בתוך כ"א יום לא מהני שהרי נתעברה מהם קודם לזה וכל הביצים שנולדו קודם כ"א יום לאחר שפסקה מלהטיל דינם כביצת ספק טרפה ומבואר דינם בדין ביצה כלל ל"ז וה"ה אם לא הטילה מעולם אם שהתה אחר שנולד הספק כ"א יום והתחילה להטיל ביצים כשרה ודוקא בעוף דאין זמן עיבורה רק כ"א יום מהני שהיה ולא חיישינן בזמן קצר לתקלה דכיון דאם סופה לטעון ממהרת לטעון וזמן טעינתה רק כ"א יום. אבל בהמה אפי' דקה שזמן עיבורה ה' חדשים ומכ"ש גסה שזמן עיבורה ט' חדשים לא ישהנה עד שתלד דחיישינן בזמן ארוך כזה שמא יבא לידי תקלה אע"ג דמדינא מותר לשהות אפי' זכר עד י"ב חודש דקיי"ל טרפה אינה חי' יותר מי"ב חודש מ"מ חיישינן לתקלה בזמן מרובה כזה ונ"ל ה"ה בעוף במדינות אלו שאינה מטלת ביצים כל ימות החורף ואירע לה ספק לא ישהנה עד הקיץ ונ"ל דבבהמה אם יודע בידאי שבשעה שאירע לה הספק טריפות לא היתה מעוברת ואח"כ נתעברה אפי' בבהמה גסה אם יש עוד צדדים להקל מותר לשהותה עד שתלד די"א דהא דאין טרפה יולדת ר"ל אינה מתעברת וכיון שנתעברה הוי סימן שאינה טרפה {{ממ|עיין פ"ח סי' נ"ז ס"ק מ"ז}} וא"כ אף שיש להחמיר ככל האחרונים דצריך עיבור ולידה מ"מ לענין זה נסמוך עליו דמותר להשהותה ולא חיישינן לתקלה ועוד נ"ל דבזכר אם רואין שהוא מזדקק לנקבה ויש עוד צדדים להקל יכול להשהותה ג"כ י"ב חודש שהרי י"א דגם בזכר כשמזדקק לנקבה הוא בכלל טרפה אינה יולדת ור"ל גם אינו מוליד {{ממ|עיין בת"ח כלל ע"ג ובמנ"י שם בשם או"ה ובכו"פ סימן נ"ז}} ואף דלא קיי"ל הכי מ"מ לענין שהיה נ"ל דמותר אם יש עוד צדדים להקל אבל בלא"ה אע"ג דהוי ס"ס שמא כשרה כאותו דעה ואת"ל דעדיין ספק שמא לא יבא לידי תקלה לא מהני דהא בלא"ה נמי הוי ס"ס ולא מהני כמש"כ המנ"י שם דקרוב לודאי שיבא לידי תקלה:

{{אות סעיף|כט}} הא דמהני שהיה י"ב חודש או לידה דוקא בספק טריפה אבל בודאי טריפה לא מהני אפי' אם חיה שנים הרבה אפ"ה היא בחזקת טריפה דאע"ג דקיי"ל טריפה אינה חיה היינו רובא דרובא אבל מיעוטא דמיעוטא חיה אע"ג שהוא טרפה ולפי זה במקום דאיכא פלוגתא בין הפוסקים אי חזינן דחיה י"ב חודש או שהולידה או הטילה בצים כשרה וכן אפי' לודאי דרוסה מהני שהי' ולידה דאפי' ודאי דרוסה ספק טרפה היא {{ממ|שם בש"ע}} ובש"ך שם ס"ק מ"ב וס"ק מ"ח:

{{אות סעיף|ל}} אסור למכור כל ספק טרפה שאינה ידוע וניכר לנכרי שמא יחזור וימכרנה לישראל אלא ימיתנה ואח"כ ימכרנה לנכרי אבל טרפות הידוע וניכר לכל מותר שאין חשש שיקנה אותה ישראל שהרי ניכר הטריפות ואפי' בספק טרפה מחמת פלוגתא דיש מכשירין אע"ג דאיכא ס"ס שמא לא ימכרנה לישראל ואת"ל שימכור שמא הלכה כאותו פוסק דכשר אפ"ה לא ימכור דהא עכשיו גבן אינו אלא ספק אחד ועוד דאם ימכור לישראל יאכל הישראל רק בספק אחד {{ממ|פ"ח סי' ק"י בכללי ס"ס סי' י"ח}} אא"כ יש בלא"ה צדדים להתיר כגון בדרוסה די"א דמותרת בבדיקה ועוד יש בדרוסה צדדין להתיר ולכן כל ספק שבדרוסה שיש בו מחלוקת בין הפוסקים מותר למכרו {{ממ|ש"ך סי' נ"ז ס"ק נ"א}} אבל בוודאי דרוסה אסור למוכרו:

{{אות סעיף|לא}} הא דמהני שהיה יב"ח או לידה דוקא בטריפות שהוא מחמת עצמו או בדבר דליכא למיחש שמא תטרף תוך יב"ח כגון שמוטת גף בעוף דטריפה שמא נשמטה עמה הריאה וא"כ ליכא למיחש שמא תשמט לאחר מכן אבל שבורת גף בעוף בתוך אגודל דחיישינן שמא תנקוב את הריאה לא מהני שהיה ולידה דכל יום חיישינן שמא עכשיו מנקבה הריאה ואפי' חיה כמה שנים לא מהני {{ממ|פ"ח שם וכו"פ}}:

{{אות סעיף|לב}} נ"ל דאפילו שינה איזה אבר מהפנימים את צורתו מכמו שרגילין להיות כגון הטחול שדרכה להיות ארוכה ונמצאת עגולה או מרובעת וכיוצא בו מן התמונות וכן שאר כל האברים כשר כיון שאין בהם שום לקותא: {{בינת אדם|יא}}

{{אות סעיף|לג}} בכל דבר שצריך שיעור כגון בכבד שיעור זית בסימן מ"א והגרגרת כאיסר בסימן ל"ד וכיוצא בו בכל מקום שנזכר איזה שיעור לעולם משערינן בהשיעור הנזכר אפילו בשור הגדול וכן כל בהמה וחיה הן דקה הן גסה שוין ובעוף משערין לפי ערך בהמה קטנה שבקטנות ששיעורו ג"כ שיעור הנזכר ומשערין לפי ערך בעוף הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו רק כל אווז' שיעור א' אע"פי שיש גדולים וקטנים וכן כל המינים {{ממ|עיין סימן כ' סעיף ב' ובסימן ל"ד ובסימן מ"א בכו"פ שם וכל מקום שנזכר אצבעות צ"ע אם ר"ל אצבע פשוט או רחב אגודל (ועיין לקמן בדין טריפות מעים סימן ח'}} {{ממ|ובפ"ח סימן נ"ו ס"ק ז' כ' בשם הרמב"ם בפ"ט מהלכות ס"ת כל אצבע האמור בכל מקום הוא גודל ע"כ ויש שם ט"ס וצ"ל כמה שכתבתי וצ"ע כי לא מצאתי שם אלא שכתב כל רחב גודל האמור בכל מקום הוא רחב ז' שעורות בדוחק שהם ערך ב' שעורות באורך ע"ש ומה שכתב שכ"כ מהרי"ל לענין אורך צומת הגיד בעוף אין בידי כעת מהרי"ל לעיין בו וצ"ע בטור יורה דעה סימן רפ"ג בב"י שם ד"ה ומ"ש ושיעור הגליון}}:

{{אות סעיף|לד}} א"צ לבדוק אחר שום טריפות דמוקמינן לבהמה בחזקת כשרות דרוב בהמות הן כשרות ולכן מותר להשליך כל הבני מעים או ליתנן לנכרי בלא שום בדיקה {{ממ|סי' ל"ט וסי' ל"ג}} אם לא שרואה איזה ריעות' באיזה אבר מן הדברים שנטרפה בו דאז חייב לבדוק מדינ' כגון כבש שמנענע בראשו שקירין שווינדעל ואם לא בדק ונאבד בלא בדיקה או שא"א לבדוק מחמת שאינו בקי לבדוק טרפה {{ממ|סימן מ"ח ונ"ז}} והריאה צריך לבדוק מדרבנן אע"פי שאין רואה שום ריעותא משום שעלולה לטרוף מחמת סרכות ושאר טריפות ודוקא בבהמה וחיה אבל לא בעוף {{ממ|סי' ל"ט}} וה"ה בכל דבר דשכיח ומצוי בו טריפות כגון אווזות שמלעיטין אותן ומצוי טרפות בוושטות שלהן כמבואר כלל ט"ז צריכין בדיקה {{ממ|סי' ל"ג}} ומכ"מ אם לא בדקו והשליכו מותר אפילו עשו תקנה בצבור לבדוק אע"ג דשכיח בהן ריעות' מ"מ כיון שלא ראה בהם שום ריעות' מותר {{ממ|בש"ך שם ססי'}} חוץ מן הריאה שאם נאבדה קודם בדיקה אע"פי שלא ראה בה שום ריעות' במקום שאין הפסד גדול מחמיר רמ"א לאסור דכיון דחז"ל תקנו כן לבדוק הריאה חמיר טפי {{ממ|סי' ל"ט}}:

{{אות סעיף|לה}} בכל מקום שאנו מתירים מחמת הפסד מרובה אם יכול למכור לנכרי אע"פ שצריך לזלזל קצת מדמי המכירה אם אין בו הפ"מ לא מקרי הפ"מ {{ממ|סימן קכ"ו סעיף ב' ש"ך סי' נ"ז ס"ק ג'}} ועיין עוד בשער רוב וחזקה כללים הרבה מחודשים:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}