עריכת הדף "חכמת אדם/טז"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|{{גופן|4||'''דין ושט וגרגרת ולחיים''' {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/לג|סי' ל"ג]] ו[[שולחן ערוך/יורה דעה/לד|ל"ד]]}}}}}}

{{אות סעיף|א}} ניטל לחי התחתון {{ממ|בענין שאין בו משום עקירת סמנים}} ויכול לחיות ע"י שתוחבין המאכל בבית הבליעה כשר וכן בעוף שניטל חרטומו ויכול לחיות עי"ז ומשמע אע"פ שניטל החרטום כולו חלק העליון והתחתון אבל ראיתי בפ"מ שכ' דגם בעוף אם ניטל העליון טריפה אבל אם ניטל לחי העליון בבהמה טריפה מספק ולא מצד עצמו אלא כיון שניטול העליון תכנוס נשימת רוח הקר לריאה ויקרר אותה ותמות {{ממ|ואע"פ שלא נזכר בש"ס מדוקיא דמתני' שמעינן דקתני באלו כשרות ניטל לחי התחתון משמע אבל אם ניטל העליון טרפה וכיון דטריפות שלו הוא משום ריאה ולכן לא חשיב לו בפ"ע (פ"ח סי' ל"ג}} ואם נימוק הלשון עד הטולטלת שהיא ערלת הגרון כשר אבל עם הטולטל' טרפה {{ממ|רוקח ופרי חדש הניח בצ"ע מנין להוסיף על הטריפות}}:

{{אות סעיף|ב}} ושט שניקב לחלל נקב מפולש אפי' כל שהוא ה"ז טריפה וטריפה זו חמור משאר טריפות דאין שחיטה מועיל עוד ואם שחטה ה"ז נבלה וכן כל ספק בשחיטה ה"ז נבלה וכן תורבץ הוושט שניקב ה"ז טריפה ואם שחט במקום תורבץ כיון שאינו מקום שחיטה הוי נבלה {{ממ|עיין סי' ל"ג בש"ך וסי' כ' בש"ך ס"ק ה'}}:

{{אות סעיף|ג}} ב' עורות יש לו לושט דבוקין זה בזה ניקב אחד מהם כשרה ניקבו שניהם טריפה אפילו אם הנקב אינו מפולש אלא שהם זה שלא כנגד זה אם הוא בענין זה שהם מרוח אחד דכיון דאכלה בו ופעיא בו {{ממ|ר"ל שצועקת ומנשמת בו}} אפשר שיזדמן שהנקבים מתכונים ואפי' רחוקים זה מזה ה"ז כאלו כבר ניקבו שניהם זו כנגד זו {{ממ|עיין ש"ך ס"ק ו'}} אבל אם הם בב' רוחות דבשום ענין לא יתכוונו אהדדי כשר ובזה חמור וושט משאר כל האברים שנקבו זה שלא כנגד זה כיון שאין הנקב מפולש כשר ובוושט טרפה מטעם שכתבנו. וכבר כתבנו {{ממ|כלל י"ד}} דקרום שעולה על המכה אפילו הוא עב אינו נחשב לסתימה {{ממ|סעיף ד'}}:

{{אות סעיף|ד}} זה שאמרנו שאם ניקב מצד אחד כשר היינו כשניכר שהנקב בא מחמת חולי ובחיצון אינו ניכר שום חולי אבל מסתם תלינן שניקב ע"י קוץ ומחט {{ממ|דאע"ג דבשאר איברים בספק ע"י מחט או חולי מכשרינן מטעם ס"ס כמבואר [[חכמת אדם/כא#ה|כלל כ"א סי' ה']] וושט שאני כיון דשכיח שכל הבהמות אוכלים קוצים תלינן במצוי דיותר שכיח ע"י קוץ מע"י חולי (ש"ך בנק"הכ סי' מ"ט}} ובין שניקב הפנימי ולא החיצון או להיפך אם לא תחב שם קוץ ומחט לא מבעיא שאם מצא נקב בפנימי אע"ג שלפי הנראה אין בחיצון שום נקב אפ"ה טרפה דקיי"ל וושט אין לו בדיקה מבחוץ אפילו לענין נקב דכיון דעור החיצון הוא אדום כדלקמן בסי' ז' חיישינן שמא נכנס טיפת דם בנקב וע"כ אינו ניכר אלא אפילו מצא נקב בחיצון ועור הפנימי הוא לבן כדלקמן ויכול שם לבדוק אפ"ה לדידן דאין בקיאין טרפה דגם בזה אעפ"י שהוא מקום ידוע אין בקיאין בבדיקה {{ממ|ב"ח וט"ז וכו"פ}} אבל דעת הש"ך סק"ז והפ"ח דכיון שהוא במקום ידוע גם אנו בקיאין לבדוק בעור הפנימי עכ"פ וע"כ אם תחוב קוץ או מחט בושט מבחוץ ועדיין תחוב בו כיון שהוא' מקום ידוע מהני בדיקה מבפנים אפילו לדידן {{ממ|ומ"ש הש"ך בשם הב"ח סוף ס"ק ז' דבמקום ידוע יש בדיקה לוושט אפי' לדידן נ"ל שהוא ט"ס וצ"ל וכ"כ הב"ח דאדרבה לענין הלכה כתב הב"ח בהדיא דאפילו במקום ידוע אין אנו בקיאין ואפילו בעור הפנימי}}:

{{אות סעיף|ה}} עוף שבא לפנינו וצוארו מלוכלך בדם אע"ג דאין בזה חשש דרוסה כיון שלא ראינו דרום לפנינו כדלקמן כלל כ"ה כיון דעכ"פ צריך לבדוק נגד כל מקום המלוכלך בדם ה"ז כמקום שאינו ידוע ולא מהני בדיקה מבפנים לדעת רמ"א וכן אנו נוהגין אבל לדעת הב"י בש"ע אע"ג דנמצא מחט בחלל טרפה ולא מהני בדיקה היינו משום שצריך לבדוק כל האיברים משא"כ בזה שא"צ לבדוק אלא הוושט לבד במקום שמלוכלך ה"ז כמקום ידוע ומהני בדיקה מבפנים {{ממ|סעיף ח'}}:

{{אות סעיף|ו}} הא דמצרכינן בדיקה בבא צוארו מלוכלך בדם דוקא כשנקרע הצואר מבחוץ אבל אם העור שלם מבחוץ אלא שאחר שחיטה נמצא ליכלוך דם סביב הוושט מבפנים אין שום חשש בזה אפילו לדידן {{ממ|ט"ז ס"ק י"ג}}:

{{אות סעיף|ז}} עורות אלו של וושט שאמרנו החיצון אדום והפנימי לבן אם נתחלפו שחיצון לבן והפנימי אדום טרפה וכן אם היו שניהם אדומים או שניהם לבנים אע"ג דיש מכשירין בזה אנן קיי"ל לחומרא וטרפה שהרי אנו רואין שעור אחד נלקה ואין לך נקב גדול מזה {{ממ|סעי' ה'}} וגם בזה חמור וושט משאר איברין דקיי"ל דאפילו ניטל עור אחד כולו כשר דהשני מגין עליו אין מדמין בטריפות דקים להו לחז"ל דבוושט אין אחד מגין על חבירו ודווקא שנתחלף כולו או רובו אבל אם החילוף רק במקצתו כשר {{ממ|ש"ך ופרי חדש}} וכתב התב"ש דוקא בדליכא שינוי בעור החיצון אבל בדאיכא מקצת אודם בפנימי ומשהו לובן בעור החיצון אפילו זה שלא כנגד זה טריפה ולזה הסכים אמ"ו בנ"ב ומ"מ כתב דאם נמצא בפנימי קצת אודם א"צ לחפש ולבדוק בעור החיצון אם יש שם לובן. ועוד כתב שאם עובר האודם ע"י שממעך ברוק תלינן שנתאדם מחמת השחיטה ע"ש מה"ת סי' ט"ו:

{{אות סעיף|ח}} נמצא קוץ בוושט לארכו מסתמא אמרינן דלא היה תחוב כיון שכן דרך אכילתו ואחזוקי ריעותא לא מחזקינן. וה"ה אם נמצא מונח ברחבו ורואים שאינו תחוב בו כשר {{ממ|ש"ך ס"ק ט"ז}}. ואם נמצא קורט דם מבחוץ דעת הט"ז והפ"ת לאיסור אע"ג דאינו תחוב כלל והש"ך והכו"פ מכשירין {{ממ|ובהפסד מרובה נ"ל דיש להקל כי ראיות האוסרין יש לדחות בקל כמ"שכ הכו"פ}}:

{{אות סעיף|ט}} ואם תחוב בו אפי' בארכו אפי' במקצת עור הפנימי שאפילו העור הפנימי לא ניקב משני צדדין מ"מ מקרי תחוב בו וטריפה ואפילו לא נמצא קורט דם לא מבפנים ולא מבחוץ אע"ג שיש כאן הוכחה שלא ניקב. דאם איתא דניקב כיון שיש שם מחט שיכול למיסרך ביה היה מהראוי למצוא דם שם שהרי מטעם זה מכשרינן לקמן כלל כ"א בניקב מצד אחד ולא נמצא קורט דם מ"מ בוושט טריפה דכיון שאוכלים ומשקים עוברים תדיר אמרינן המשקים שטפו את קורט דם וחיישינן שמא הבריא {{ממ|ר"ל שמא ניקב הוושט}} ונתרפא ואינו ניכר ולכן אפילו אם יפריד ב' עורות ורואין שאפילו הפנימי לח ניקב מעבר אל עבר אפ"ה טריפה {{ממ|ש"ך ס"ק כ'}} {{בינת אדם|יג}} ואין חילוק בין וושט לתורבץ הוושט:

{{אות סעיף|י}} ולכן יש למנוע המנהג שנהגו במקצת מקומות שמלעיטין אוזות לעשות מהם שומן ויש מהן שמלעיטין בשבולת שועל וכיוצא בו ויש מהן שעושין עגולים מקמח ופותחין פי האווז ונותן המאכל לתוכו ותוחב המאכל באצבעו למטה ושכיח הוא שנמצא בתוך הושט כמין שחין ואבעבועות שמסרטין באצבעו או שהמאכל עצמו מסרט כיון שתוחב לו הרבה בבת אחת או העגולים הם גדולים וסומכין את עצמם על דעת מקצת פוסקים דס"ל דלא חיישינן שמא הבריא ומקילין אפי' בישב קוץ אם אינו נקוב מב' צדדים וגם אין שם קורט דם ואין לסמוך ע"ז כי רוב הפוסקים חולקין ע"ז ואם הלעיטו צריך לבדוק הוושט כולו בין מה שנשאר מחובר לראש ממקום השחיטה ולמעלה ובין כל הוושט כיון דשכיח ומצוי שיהיה ריעותא בוושט וא"כ דומה ממש לריאה שצריך בדיקה. ובדיעבד שלא בדקו הוושט ונאבד כשר בדיעבד אפילו עשו תקנה שיבדקו {{ממ|ש"ך סס"ק כ"ג}}. ואם נמצא בתוך הוושט כמין שחין ואבעבועות ולא מצא שים ריעותא בעור החיצון יש להכשיר דהוי ליה כניקב ע"י חולי דמכשרינן היכא דליכא ריעותא בעור החיצון {{ממ|פ"ח בשם ת"ח וט"ז ואפינו אם שלטה הלקותא גם בחיצון במקצת עובי העור ואפילו ברובא מ"מ כיון דדמינן לקותא זו לחילי לא חיישינן שמא נתרפא דדוקא בניקב ע"י קוץ חיישינן לשמא ניקב ותתרפא משא"כ ע"י חולי (ט"ז ופרי חדש}}. ובאמת עיקר הדבר תלוי בתואר הדבר שמלעיטין בו שאם יש לחוש שנעשה נקבים מחמת המאכל כגון שעורים או שבולת שועל ועיגולים גדולים {{ממ|שם}} ה"ז ספק קוץ או חולי וטריפה אעפ"י שלא מצינו שום דבר תחוב בוושט כדלעיל סי' ד' {{ממ|ובזה ל"ש מש"כ הט"ז}} אבל כשאין לחוש שהדבר ההוא עשה נקב כגון שמלעיטין בעיסה או עגולים קטנים ואין בו קוצים מ"הת לחוש שניקב ע"י זה וכשר דבזה שייך מה שכתב הט"ז דהוי ע"י חולי {{ממ|כרתי ופלתי}}:

{{אות סעיף|יא}} אם נמצא מאכל בעוף במקום הסמנים בין קנה לוושט ועור החיצון הוא יפה טריפה כי א"א לבוא שם מאכל אם לא שניקב הוושט אא"כ יש במה לתלות בדבר המצוי {{ממ|פרי חדש}}: לפעמים נמצא כשמפרידין ב' עורות זה מזה יש ביניהן אבעבועות קטנות ודקות מאד וכמו גרגיר חרדל לבינים ואין בהם ליחה אם אין ריעותא בעור כשר {{ממ|בל"י}}:

{{אות סעיף|יב}} נפרד הוושט מהקנה ונתדלדלו זה מזה ברוב שיעור ארכן טריפה {{ממ|סעיף י'}}:

{{אות סעיף|יג}} זפק שניקב גגו דינו כוושט ובנקב משהו טריפה. ואיזהו גגו זה שימתח עם הוושט כשיאריך העוף צוארו והוא מסוף הוושט עד מקום שכלה שיפועו של זפק {{ממ|פ"ח בשם רשב"א ובטור כתב כל מה שנמתח עם הוושט והוא המקום שמתחיל לישפע כלפי הוושט ונעשה על הזפת ככיסוי על הקדרה}} אבל שאר הזפק שניקב מותר ואם ניטל הזפק טריפה אפי' נשתייר בו כדי שיוכל המאכל לעבור מן הוושט אל הקורקבן {{ממ|סעיף י"א}}:

{{אות סעיף|יד}} ניקב המעי שבין הזפק לקורקבן נקיבתו במשהו כקורקבן וכבני מעים דמעי זה שייך או לקורבן או שהוא כאחד מן הדקין {{ממ|פ"ח וכן מצאתי בא"וה כלל נ"א בהדיא דלא כש"ד שכתב שהוא ספק אם הוא מן הקורקבן או מן הזפק (וע' בפרי חדש ס"ק א'}}: ואם נמצא בו מחט ואינו תחוב בו יש להכשיר כאן דדוקא בדקין שעורן דק מחמירין שלא במקום הפ"מ כדלקמן [[חכמת אדם/יט#יד|כלל י"ט סי' י"ד]] משא"כ בזה {{ממ|פ"ח סק"א סי' ל"ג}}:

{{אות סעיף|טו}} אם יש ב' וושטים או ב' קנים טריפה דכל יתר כנטול דמי כמו שבארנו [[חכמת אדם/יד#יג|כלל י"ד סי' י"ג]] ואם הם מחוברים מלמעלה ומלמטה כאצבע כתב הפ"ח בשם הגהת מהר"ץ שרמ"א הטריף והפ"ח מכשיר ואע"ג דכו"פ חרה עליו נ"ל כדברי הפ"ח {{בינת אדם|יד}} ובבר אווזים הזכרים יש כמו ב' גרגרת ומלבד שכל המין יש לו כך אלא שבאמת הוא רק גרגרת אחד רק שהוא משונה משאר שבסוף הגרגרת יש כמו כפתור ומשם מתפצל לשנים וכל חלק נכנס לריאה {{ממ|כרתי ופלתי}}:

{{אות סעיף|טז}} נמלה שנמצא תחובה בחוזק בוושט ונאכל חצי העור הפנימי במקום שהיתה הנמלה תחובה שם כשר {{ממ|ועיין פרי חדש ס"ק י"ז}}:

{{אות סעיף|יז}} גרגרת שנפסק רוב חללה {{ממ|פי' שדופן הקנה עב מלמעלה ולצד הצואר אינו אלא קרום דק ואינה טריפה עד שיפסק רוב החלל ועובי הדופן אינו משלים לרוב}} וכן אם נפסק מלמטה למעלה שיש רוב חללה אע"פ שרוב עוביו קיים טריפה ואין שחיטה מועלת לו ואם שחטה הוי נבלה כדלעיל סי' ב' ולא נקרא גרגרת אלא עד למטה ממקום שחיטה לצד הגוף דאם נקבה שם טריפה במשהו כדלקמן סי' כ"ג {{ממ|סי' ל"ד}}:

{{אות סעיף|יח}} מדינא אם נקבה הגרגרת בהקיפה בין בנקבים שיש בהם חסרון או אין בהם חסרון לעולם מצטרפין אם הם ברוב רחב הקיפה טרפה אלא דביש בהם חסרון מצטרפין אף השלם שביניהם אם אין בין נקב לנקב כמלא נקב ואם עומדין באורך הקנה אזי באין בהם חסרון כשר כמו בנסדקה בסי' שאח"ז ואם יש בהם חסרון מצטרפין לכאיסר עם השלם שביניהם ולפי שא"א בקיאין באיסר ולכן משערינן לעולם ברוב רחב חלל הקנה ולדעת רמ"א והסכים עמו כו"פ ותב"ש דאפי' בבהמה משערינן רוב רחב חלל קנה של עוף בינוני ודעת הש"ך וט"ז דר"ל רוב רחב קנה שלו אם גסה גסה ואם דקה דקה. ולפי שאין דינים אלו מנוים קצרתי {{ממ|סעיף ב' ג' ד' ה'}}:

{{אות סעיף|יט}} נסדקה כולה לארכה אע"פ שלא חסר ממנה כלום טריפה ואם נשאר ממנה כל שהוא במקום הראוי לשחיטה מלמעלה ומלמטה כשרה מפני שכל מה שהצואר נמשך הסדק סוגר והולך הילכך יחזור להתחבר ולהתרפאות ולא חשבינן ליה לקרום שעולה מחמת מכה כיון שבודאי יתרפא ועומד לכך {{ממ|וע' בש"ך סס"ק י"ג מה שכתב בשם רש"ל והפ"ח כתב שהוא חומרא יתירה}}:

{{אות סעיף|כ}} ניקב הגרגרת למטה ממקום שחיטה המבואר כלל ו' במשהו טריפה דמשם ואילך נידון כריאה כדלקמן סי' כ"ג:

{{אות סעיף|כא}} מצא גרגרת שנפסקה או חסר ואינו יודע אם נעשה מחיים או לאחר מיתה לדידן דאין אנו בקיאים בבדיקה טריפה והוי ספק נבלה:

{{אות סעיף|כב}} אפי' במקום שלא נטרף מחמת הגרגרת כגון שנפסק או נחסר רק במשהו דכשר דוקא כשידוע שנעשה מחמת חולי או בשעת שחיטה ותפס הקנה בידו לבדו באופן שידוע בוודאי שלא נגע בוושט אבל אם ס' שמא נעשה ע"י קוץ או מחט לדידן דלא בקיאין בבדיקת הוושט טריפה בכל ענין שמא ניקב הוושט דלא גרע מאלו היה צואר מלוכלך בדם כדלעיל סי' ה' ו':

{{אות סעיף|כג}} הקנה בסופו משנכנס תחת החזה מתפצל ומשם יפרד והיה לשלשה ראשים האחד נוטה ללב והוא המזרק הגדול שיוצא ממנו לריאה וי"א שהוא שומן היורד בין ערוגי ריאה. וא' נכנס לכבד היינו המזרק הגדול שבכבד והוא נקרא סמפונא רבא דכבדא. ואחד נכנס לריאה ושלשתן נקיבתן במשהו ועיין עוד כלל י"ז דין קנה הלב וקנה כבד:

סי' ל"ה ל"ו ל"ז ל"ח ל"ט תמצא לעיל מכלל ט' עד כלל י"ד


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}