עריכת הדף "חיי אדם/א/לט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|כלל לט{{ש}}{{גופן|4||'''דין המים הראוים לנט"י לסעודה''' {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/קס|סי' ק"ס]]}}}}}}

{{אות סעיף|א}} המים שנוטלין בהם הידים צריך שלא יהיה נשתנה מראיהן הן מחמת המקום או מחמת דבר שנפל לתוכן אבל אם נשתנו מחמת עצמן כגון המים העומדים בכלים באויר זמן ארוך ונעשו ירוק כשרים ואם חזרו לברייתן אפי' נשתנו מחמת דבר אחר כשרין:

{{אות סעיף|ב}} עשה בהם מלאכה כגון שהדיח בהן כלים מלוכלכים או ששרה בהן ירקות או הדיח ירקות או שהעמיד בתוכם כלי עם משקה אם בשביל שיצטנן או כלים שנתבקעו כדי שיתחברו {{ממ|מגן אברהם}} או שמדד בהן מדות או ששרה בהם פת אפילו נתכוין לשרות בכלי אחר ונפל לכלי זה כיון דניחא ליה עכ"פ הרי המים נעשו כשופכין ופסולי' אבל אם לא רצה כלל לשרות או להדיח ונפל לכלי של מים כשרים ומ"מ אם יש לו מים אחרים יטול בלא ברכה. ונ"ל דגם בנתכוין לשרות בכלי אחר ונפל לזה אע"ג דחייב ליטול ידיו שנית מ"מ לא יברך {{נשמת אדם|א}}

{{אות סעיף|ג}} הדיח בהם כלים מודחים ונקיים או שנתן לתוכן דגים חיים שלא ימותו ואפי' מת הדג שם {{ממ|א"ר}} או שהעמיד לתוכן משקה צונן שלא יחמו או שטבל בהן ידיו ולקח מהן בחפניו כדי לטוח פני הלחם והגלוסקאו' כיון שהמים לא נעשו בהם מלאכה כשרים וכן אם הניח בתוכה ירקות נקיים לגמרי רק כדי שישארו לחים כשרים בדיעבד {{ממ|מגן אברהם}}:

{{אות סעיף|ד}} שתאה מהם בהמה או חיה או עוף כשרים אבל כלב וחזיר פסולים דמאוס אם לא בשעת הדחק:

{{אות סעיף|ה}} אין לו מים מותר ליטול ידיו בשכר ושאר משקין ואין בזה משום ביזוי אוכלין שכיון שצריך לזה ואינו בדרך איבוד וגם אין בהם משום שינוי מראה {{ממ|שם}}:

{{אות סעיף|ו}} חמי האור אם הם חמין מאוד שהיד סולדת בהם לכתחלה אין ליטול בהם ואם אין לו אחרים מותר ליטול בהם:

{{אות סעיף|ז}} מים מלוחים וסרוחים ומרים אם אין הכלב יכול לשתות מהן פסולים דבטלו מתורת מים אבל מותר לטבול בו ידיו. ודוקא כשהם בקרקע דאין טבילה בכלים ואם הם עכורים מחמת טיט אם הכלב יכול לשתות כשר גם לנט"י ואם לאו פסול אפילו לטבול ידיו ומי הים כשרים לנט"י דכשמרתיחן ראוין לכלב וצ"ל דר"ל לאחר שירתיח וכן משמע להדיא ברדב"ז:

{{אות סעיף|ח}} אסור ליטול ידיו במים שנטל בהם שכבר נעשו שופכין. אבל אם תחב ידיו במים כשרים לנטילה:

{{אות סעיף|ט}} אם אין לו כלי מותר לטבול ידיו בנהר או במקוה וכן בשעת הדחק שאין לו מים מותר לטבול ידיו בשלג המונח על הארץ אם יש בהם מ' סאה כשהוא מחובר ושוכב על הארץ ואע"פ שהוא נמוך ומברך ענט"י וא"צ לברך על טב"י דכיון דמברך על נטילת ידים כש"כ טבילה אבל אסור ליתן שלג בכלי ולטול בו ידיו אא"כ ריסקן שנעשו מים. והמטביל ידיו במים הפסולים לנט"י מברך על טבילת ידים אבל הטובל במים הכשרים מברך ענט"י {{ממ|מגן אברהם ססי' קנ"ט}} ואם נתערבו מים פסולים במים כשרים אזלינן אחר הרוב {{ממ|סי' ק"ס סק"ז}} ואם נטל יד אחד וטבל יד אחד כשר ומברך ענט"י לכ"ע:

{{אות סעיף|י}} אין המלאכה פוסל במקוה ובמעיין. ונ"ל דה"ה בשתה מהן כלב או חזיר {{ממ|כיון דיש מקילין לגמרי}} וכן אין שינוי מראה פוסל במטביל ידיו במקוה שיש בו מ' סאה {{ממ|עיין ב"ח}}:

{{אות סעיף|יא}} כל ספק בנט"י לקולא כגון שהוא מסופק אם נעשה מלאכה במים או לא ספק אם נטל ידיו כשיעור אם לא ספק היה עליו דבר החוצץ או לא ס' אם הכלי שלם או לא אפי' יש בהן כל הלך ספיקות וכן כל מחלוקת הפוסקים אזלינן לקולא. וכן כל כיוצא בו כיון שנט"י הוא מדרבנן אזלינן בספיקא לקולא וה"ה אם נסתפק אם נטמאו ידיו לאחר הנטילה {{ממ|סי' ק"ס}}:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}