עריכת הדף "חיי אדם/א/לב"

{{ניווט כללי עליון}}

{{מרכז|כלל לב{{ש}}{{גופן|4||'''דין נשיאת כפים ותחנון ולמנצח''' {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/קכח|סימן קכ"ח]]}}}}}}

{{אות סעיף|א}} מ"ע מה"ת שיברכו הכהנים את העם שנאמר כה תברכו ואין נשיאות כפים בפחות מי' והכהנים מן המנין מדכתיב כה כו' בני ישראל וילפינן מהא דכתיב ונקדשתי בתוך ב"י והתם ילפינן דאין פחות מי' {{ממ|כ"כ הר"ן במגילה ויע"ש בר"ן שכ' שכ"ז אסמכתא כו' ע"ש אם כוונתו גם כן על נ"כ ומדאורייתא אפי' בפחות מי' וצ"ע}} וכל כהן שאין לו מדברים המעכבים ואינו עולה לדוכן עובר בעשה ואינו עובר אא"כ שאומרים לו ליטול ידיו לדוכן או לעלות או כשהש"ץ קורא כהנים אבל בלא"ה אינו עובר שנאמר אמור להם ות"א כד יימרון להון ואינו עובר אלא כשלא בירך עדיין באותו יום אבל אם כבר עלה לדוכן פ"א באותו יום אע"ג שמותר לעלות לדוכן אפי' בצבור אחד אפי' כמה פעמים ביום מ"מ אינו עובר בעשה:

{{אות סעיף|ב}} ברכת כהנים אינו אלא בל"הק ובעמידה ובנשיאת כפים ופנים כנגד פנים ובקול רם לא גדול ולא קטן אלא בינוני וכ"ז הוא מן התורה ודרשו מן הפסוקים שזהו שאמר בתורה כה תברכו {{ממ|עיין א"ר שר"ל שהראה הקב"ה למשה היאך נושאין כפיהם למעלה כמו שאמרו על החדש הזה לכם}}:

{{אות סעיף|ג}} ששה דברים מונעין נ"כ הלשון והמומין והעבירה והשנים והיין וטומאת ידים וכ"ז אינו אלא מדרבנן {{ממ|ואפי' יין שלמדו מסמך פרשת ברכת כהנים לנזיר לומר מה נזיר אסור ביין אף כהן מברך מ"מ אינו אלא אסמכתא כדאי' בהדיא בתענית כ"ז}}. הלשון כיצד העלגים שאין קוראין האותיות כתיקונן או שהוא כבד פה וכבד לשון שאין דבריו ניכרים לכל והקורא לשבולת סבולת {{ממ|רמב"ם ר"ל שקורא לשי"ן ימין שמאל כסמ"ך}} ומ"מ במדינות רוסיא שרגילים הרבה בזה אינו מעכב {{ממ|ט"ז}}:

{{אות סעיף|ד}} המומין כיצד. מי שיש לו מום בפניו או בידיו שהם עקומות או עקושות ומי שרירו יורד על זקנו או שעיניו זולפות דמעות וסומא אפי' בא' מעיניו לא ישא כפיו מפני שהעם מסתכלין בו ואם הוא דש בעירו שרגילים ומכירים אותו שיש בו מום ואפי' אינו עירו רק שבא לשם להיות סופר או מלמד ומשרת כיון שהיה שם למ"ד יום חשוב דש בעירו ומותר אבל אם בא באקראי אפי' שהה שם ל' אסור {{ממ|פ"ח א"ר דלא כב"ח}}. ומ"מ נ"ל בזה אם היה בב"הכנ בשעה שקוראין כהנים ועקר ברצה יעלה. וכן אם היו ידיו צבועות לא ישא כפיו ואם רוב העיר מלאכתן בכך מותר ואם מנהג המקום שהכהנים משלשלים הטלית על פניהם ומכניסים ידיהם תחת הטלית מותר בכל המומין דאז לא יסתכלו אבל אם אין המנהג כן אעפ"י שרוצים הכהנים עכשיו לשנות את מנהגם אסור דמ"מ כיון שרואים שמשנים מנהגם יסתכלו בהם:

{{אות סעיף|ה}} עבירה כיצד. כהן שהרג את הנפש אפי' בשוגג כ"ז שלא עשה תשובה אסור דכתיב ובפרשכם כפיכם כו' ידיכם דמים מלאו אבל אם הרג בשוגג ולא מת מיד די"ל דמת אח"כ מחמת שהרוח בלבלתו וכ"ש אם מל תינוק ומת דאיכוין ג"כ לשם מצוה מותר. וכהן שהמיר ועשה תשובה מותר ופשיטא אם אנסו אותו וכהן שנשא גרושה או חלוצה לא ישא כפיו ואין נוהגין בו קדושה אפי' לקרות לתורה ראשון ואפי' גרשה או מתה פסול עד שידור הנאה על דעת רבים מהנשים שהוא אסור בהם {{ממ|ע' מגן אברהם ס"ק ל"ט}} וכן אם נטמא למת שאינו מז' קרובים פסול מכל מעלות כהונה עד שישוב ויקבל עליו שלא יטמא עוד למתים ומי שיש לו בת שזנתה אין מחוייבים לקדשו לפחות ראשון שהיה לו להרגילה מקטנותה שלא תזנה אבל מ"מ נושא כפיו וכ"ש אם הבן הוא עז פנים ורשע בשאר עבירות שמותר לישא כפיו. החלל דהיינו הנולד מגרושה או חלוצה אינו נ"כ {{ממ|מגן אברהם ס"ק ס"ג}}:

{{אות סעיף|ו}} השנים כיצד. קטן שהוא פחות מי"ג שנים או שידוע בודאי שלא הביא עדיין ב' שערות {{ממ|מיין א"ר ודלא כמ"א דהא אינו אלא מדרבנן}} אינו נושא כפיו בפני עצמו אבל עם כהנים גדולים נושא ללמוד ולהתחנך אבל מי שהביא ב' שערות במדינתנו שאין נ"כ אלא בי"ט מותר לישא כפיו אפי' בפ"ע דאין זה אלא אקראי אבל במדינות שנושאין בכל יום לא ישא בפ"ע עד שיגיע לשנים שראוי למלאות זקנו:

{{אות סעיף|ז}} היין כיצד. שתה רביעית יין בבת אחת לא ישא את כפיו. שתה בב' פעמים או שנתן לתוכו מעט מים מותר ואם שתה יותר מרביעית אעפ"י שהוא מזוג ואפי' שתאו בכמה פעמים אסור עד שיסור יינו מעליו ואם שתה שאר דברים המשכרים כגון יי"ש ומי דבש פלוגתא בין האחרונים ולכן ראוי שלא ישתה קודם נ"כ שום דבר המשכר {{נשמת אדם|א}} ועכ"פ כהן שחלש לבו ולא יוכל לישא כפיו אם לא יטעום דבר מותר לקדש על רביעית יין שיתן לתוכו מים או שישתה בב' פעמים ומכ"ש דלענין קידוש א"צ לשתות רק מלא לוגמיו ומכ"ש דמותר לקדש בכהאי גוונא על מי דבש או שיטעום מעט יי"ש כדי שלא יבטל מ"ע {{נשמת אדם|ב}}

{{אות סעיף|ח}} טומאת ידים כיצד. כהן שלא נטל ידיו אסור וי"א דאפי' נטל ידיו שחרית אף על פי כן צריך לחזור ליטול ולברך. וי"א דכל שלא נגע במקום מטונף ולא הסיח דעתו מותר לסמוך על הנטילה של שחרית ואפי' אם נוטל אינו מברך וכן נהגו ולכן לא מקפידים גם כן על הפסק שבין נט"י לנ"כ יותר מהילוך כ"ב אמה ולכן כל כהן יזהר בעצמו שלא יגע ולא יסיח דעתו ויחזור ויטול ידיו עד הפרק דהיינו חיבור היד לזרוע ואם א"א לו ליטול ידיו עכשיו כגון שאין לו מים מותר לסמוך ע"ז ולישא כפיו אבל כשנגע במקום מטונף דצריך נט"י מדינא אסור לו לישא כפיו עד שיטול ידיו אלא שנהגו שאף בזה אין מברכין ענט"י. והלוי יצוק המים ואם אין שם לוי יצוק בכור פטר רחם לאם ואם אין שם בכור יטול הכהן בעצמו. ואם הלוי חכם והכהן עם הארץ כתב המגן אברהם שיש בזה מחלוקת אבל ע"ת וא"ז כתבו להדיא דאפ"ה צריך הלוי ליצוק על ידיו:

{{אות סעיף|ט}} כהן שהוא אבל בתוך שבעה כגון קובר מתו ברגל מדינא ולמנהגנו בתוך שלשים על שאר קרובים או כל יב"ח על אביו ואמו אסור ויצא מבהכ"נ ואפילו אין שם כהן אלא הוא ומ"מ אם לא יצא מבהכ"נ חייב לעלות ואם הוא אונן יזהר מאד לצאת דאפשר שאפילו הוא בבהכ"נ אסור לעלות ונ"ל דאם נודע באמצע ג"כ שמת לו מת ונעשה אונן א"צ להודיע לו עד שיגמור דאינו אלא מדרבנן כיון שאינו בשמחה {{ממ|לא נמצא דין זה דאונן ברמב"ם ושאר פוסקים אלא שמהר"ם טיקטין כ"כ וכבר השיגו המגן אברהם בס"ק ס"ד}} אבל כשנודע שיש שם טומאת מת צריך שיצא אפילו באמצע שהרי נ"כ אינו דוחה טומאה {{ממ|כדאיתא בהדיא בירושלמי ריש פרק מי שמתו ובב"מ גבי אבידה בבה"ק ועיין לעיל כלל כ"ט ואם יש גוסס שם נ"ל דמותרים לכנוס לנ"כ (ע' בי"ד סי' ש"ע}}:

{{אות סעיף|י}} אסור לכהנים לעלות לדוכן במנעלים שמא תפסוק לו רצועה ויקשרנה בעוד שחביריו מברכים ויאמרו שהוא בן גרושה ואפילו במנעלים שאין להם רצועות אסור דלא פלוג רבנן. ונכון שיצניעם תחת הספסלים שלא יהיו מגולים ואם הם מחוברים עם המכנסיים לכ"ע מותר:

{{אות סעיף|יא}} אין נ"כ אלא ביום דומיא דעבודה ובשעת תפלה. ודוקא בשחרית ובמוסף ובנעילה ביוה"כ אבל לא במנחה ביוה"כ שמתפללין בעוד יום גדול כמו שאר ימים וגזרו מנחה יוה"כ אטו מנחה של כל השנה ואו אסור לנ"כ דשכיחא שכרות אבל במנחה של שאר תעניתים כיון שאין בהם נעילה מתפללים סמוך לחשיכה ואינו דומה למנחה של שאר ימים ולכן נ"כ. ובמדינתינו המנהג שאין נ"כ אלא ביו"ט בין שחל בחול או בשבת ויש מקומות שאינם נ"כ אפילו ביו"ט שחל בשבת והוא טעות. ואף שנוהגין כן משום שחוששין שאין נ"כ אלא א"כ שטובלין לקריין ואין רוצין לבטל עונתן אין כדאי בזה לדחות מ"ע ומוטב שיהיו נ"כ אף ששמשו ולא יכולין לחזור ולטבול וכ"ש מה שחושבין שהוא איסור גדול לשמש ובאין עי"ז לחטא והוא טעות שאין בו איסור כלל רק שהחמירו על עצמן:

{{אות סעיף|יב}} כל כהן שאין רוצה לעלות לדוכן יצא קודם רצה מבהכ"נ ויעמוד שם עד אחר שקרא החזן כהנים ואז מותר לכנוס. ומ"מ נוהגים שלא לכנוס לבהכ"נ עד שיגמרו נ"כ שלא יאמרו שהם פגומים אבל הפסולים א"צ לצאת דאין כונתו על הפסולים ואפילו אמרו לו עלה אינו עובר {{ממ|מגן אברהם סק"ד}}:

{{אות סעיף|יג}} סדר נ"כ כך הוא. יטלו ידיהם קודם רצה ובדיעבד אף לאמר רצה {{ממ|א"ר}} עד חיבור היד עם הזרוע וקודם הנטילה יחלצו מנעליהם או אם אפשר שלא יגעו במנעליהם אז מותר לחלוץ אף אחר הנטילה ולכתחלה כשמתחיל הש"ץ רצה כל כהן שבבהכ"נ נעקר ממקומו לעלות לדוכן ובדיעבד עכ"פ קודם שמסיים הברכה ואף אם לא יגיע שם עד שיסיים הש"ץ רצה או מודים {{ממ|א"ר}} שפיר דמי. ונ"ל ראיה לדבריו מסוטה ל"ח דפריך על ש"ץ והא לא עקר ומשני דנייד פורתא והא התם אינו הולך לדוכן עד אחר מודים) אבל אם לא עקר רגליו עד שסיים רצה {{ממ|א"ר}} אפילו מחמת אונס כגון שהיה עומד בתפלה שוב לא יעלה ואינו עובר בעשה במה שהש"ץ קורא כהנים כי אין כונתו רק על הפנוים משא"כ על האנוסים ומ"מ אם עלה לא ירד {{ממ|מגן אברהם סק"י}} {{ממ|רדב"ז}} ולא מהני שינוד קצת כמו גבי ש"ץ בסעיף כ' דהתם דוקא אם אין שם כהן שלא יתבטל נ"כ דלא כפ"ח ואם אין שם כהן אחר והוא עומד בתפלה באמת ינוד קצת כדי שיוכל לישא כפיו {{ממ|ואם לא עקר פורתא צ"ע אם אינו עובר כשקורא הש"ץ כהנים א"כ אפשר דחייב לעלות}} דכתיב וישא אהרן כו' וירד מעשות ר"ל לאחר שנשא כפיו גמר מעשות ש"מ שנ"כ בעוד העבודה בידו {{נשמת אדם|ג}} ולא מקרי עקירה אלא מה שעוקר רגליו לצורך נ"כ אבל מה שבא לבהכ"נ לא מקרי עקירה ומ"מ אם עוקר רגליו מביתו כדי לעלות לדוכן הוי עקירה {{ממ|ומש"כ המגן אברהם ס"ק י' בשם כ"ה דאם היה ביתו סמוך לבהכ"נ נ"ל דל"ד אלא דהעיקר אם היה העקירה לילך לבהכ"נ להתפלל או רק לנ"כ}}:

{{אות סעיף|יד}} לאחר שאמרו מודים דרבנן עם הצבור אומרים ירמ"יא שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל ברכה שלימה ולא יהא בה מכשול ועון מעתה ועד עולם ומאריכים בתפלה זו עד שיכלה הש"ץ ולך נאה להודות כדי שיענו הצבור אמן גם על ברכתם וי"א עד שיסיימו הצבור אמן כדי שיהיה הברכה תיכף לתפלה זו:

{{אות סעיף|טו}} עומדים בדוכן פניהם כלפי היכל ומ"מ אפילו במקום שאין שם ס"ת יש נ"כ ואחוריהם אל העם ואצבעותיהם כפופים עד שהש"ץ מסיים ברכת מודים ואז החזן אומר בלחש או"א עד מלת כהנים ואז אומר בקול רם כהנים ומסיי' עם קדושך כאמור בלחש כך נוהגין במדינות אלו. והגר"א הנהיג כדעת הפוסקים שהחזן א"א כלום אלא שאיש אחר קורא כהנים ומ"מ הקריאה אינו מעכב ואז מחזירים הכהנים פניהם כלפי העם ואם אין שם אלא כהן א' אינו קורא לו כהנים דכתיב אמור להם משמע לשנים ומ"מ מחוייב לעלות לדוכן ומברך אלא די"א דיחיד אינו אלא מדרבנן מדכתיב להם וי"א דאפ"ה חייב מה"ת אלא שהפסוק ממעט רק הקריאה ואם יש עמו קטן אף שהוא פחות מבן י"ג יקרא כהנים דהא יש נוהגין לקרות אפילו יחיד {{ממ|עיין פ"ח וא"ר}}:

{{אות סעיף|טז}} בעוד שפניהם כלפי היכל מתחילין לברך ברכת אשר קדשנו בקדושתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה {{ממ|לאפוקי אם כולם שונאים לכהן או שהכהן שונא לעם לא ישא כפיו}} {{ממ|מגן אברהם ס"ק י"ט}} ובאמצע הברכה מחזירין פניהם כלפי העם {{ממ|כי י"א שאומרים כל הברכה ופניהם להיכל וי"א להיפך לכך הכריעו האחרונים לצאת ידי שניהם}}:

{{אות סעיף|יז}} מגביהים ידיהם כנגד כתפותיהם ומגביהים יד הימנית מעט למעלה מהשמאלית ופושטים ידיהם וחולקים אצבעותיהם ומכוונים לעשות ה' אוירים דהיינו שמדבקין יחד שני אצבעות וא"כ בין ב"א לב"א אויר אחד ובין האצבעות לגודל אויר אחד א"כ בכל יד ב' אוירים ואויר בין גודל לגודל ולכן צריך ליזהר אף שמגביה קצת ידו הימנית שלא יבטל האויר שבין גודל לגודל ולא יגעו ב' גודלים זה לזה כדי שיהיה אויר ופורשים כפיהם כדי שיהא תוך כפיהם כנגד הארץ ואחורי ידיהם כנגד השמים ולא זקופים ששוה למעלה:

{{אות סעיף|יח}} לאחר שסיימו הברכה עונין הצבור אמן ואז החזן מקרא להם מלה במלה ולא יקריא בע"פ אלא מתוך הסידור כדי שלא יתבלבל דכתיב אמור להם וקבלו חז"ל דר"ל שאחר יקרא להם מלה במלה. ונוהגין במדינות אלו שאפילו תיבת יברכך מקרא להם אע"ג דבזה ל"ש טעות וכשסיימו הכהני' וישמרך עונין הצבור אמן וכן אחר פסוק ב' בויחנך וכן בפסוק ג' בשלום:

{{אות סעיף|יט}} אלו תיבות שהכהנים הופכים בהם לדרום וצפון יברכך וישמרך אליך ויחנך אליך לך שלום שתיבות אלו הם לנוכח ולא ינגנו בב"כ אלא ניגון א' שלא יתבלבלו:

{{אות סעיף|כ}} ואח"כ מתחיל הש"ץ שים שלום ואז הכהנים מחזירים פניהם להיכל ואומרים רבון העולמים עשינו מה שגזרת עלינו עשה אתה מה שהבטחתנו השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך ישראל ומאריכים בתפלה זו עד שיסיים הש"ץ ברכת שים שלום כדי שיענו הצבור אמן על שניהם ולכן בר"ה ויו"כ שמאריכין אחר ב"כ הנגונים ופיוטים לא יתחילו לומר הרבון עד לבסוף כדי שיסיימו עם הש"ץ הברכה ואם אינם יכולים להאריך כ"כ יאמרו אדיר במרום כו' עד שיסיימו כא':

{{אות סעיף|כא}} אין הכהנים רשאים להחזיר פניהם עד שיתחיל הש"ץ שים שלום ואינם רשאים לכוף אצבעותיהם עד שיחזירו פניהם ואינם רשאים לעקור משם עד שיסיימו הצבור לענות אמן על ברכת שים שלום:

{{אות סעיף|כב}} כשמחזירין פניהם בין בתחלה ובין בסוף לא יחזירו אלא דרך ימין דהיינו אם עומד ופניו למזרח יחזיר פניו לדרום ואח"כ למערב ואחר נ"כ שעומד ופניו למערב יחזיר פניו לצפון ואח"כ למזרח:

{{אות סעיף|כג}} כשירדו מן הדוכן לא יגעו במנעליהם ואם נגעו יטלו ידיהם:

{{אות סעיף|כד}} אין הש"ץ רשאי לענות אמן אחר ב"כ והאידנא שמתפללין מתוך הסידור ול"ח שמא יתבלבל מותר לענות אמן אחר ב"כ דהיינו בסוף כל פסוק דלא מיקרי הפסק שזהו צורך תפלה אבל אחר ברכת אקב"ו לא יענה דאין זה מהתפלה {{ממ|א"ר}} אבל מ"א ס"ק כ"ט כ' דגם אמן זה הוא צורך תפלה ופשיטא שלא יאמר המקרא הרבון שאומרים הצבור שלא יבא לידי טעות. אפילו אם אין הש"ץ מקרא אלא אחר מ"מ לא יאמר:

{{אות סעיף|כה}} לכתחלה משתדלין שיהיה הש"ץ ישראל וכשהחזן כהן יעמוד ישראל אצלו ויקרא לכהנים ברכת כהנים והחזן עומד ושותק ומתחיל שים שלום:

{{אות סעיף|כו}} אם הש"ץ כהן אם יש שם כהנים אחרים לא ישא את כפיו ולא יאמרו לו לעלות או ליטול ידיו דאז צריך לעלות אבל מה שקורין כהנים כיון שלא עקר ברצה אסור לעלות דאין כוונת הקורא רק על מי שאינו עומד בתפלה. ואם אין שם כהן אלא הש"ץ כיון שמתפלל מתוך הסידור ול"ח שמא יתבלבל שלא יוכל לסיים שים שלום ולכן כדי שלא תתבטל נ"כ יסמוך על הנטילה שנטל קודם התפלה ויעקור רגליו מעט ברצה ויאמר עד ולך נאה להודות ואז יעלה לדוכן ויקריא לו אחר ואח"כ חוזר ומסיים שים שלום:

{{אות סעיף|כז}} אין המקרא שקורא הכהנים רשאי לקרות כהנים עד שיכלה מפי הצבור אמן שעונים אחר ברכת מודים ואין הכהנים רשאים להתחיל ברכת אקב"ו עד שיכלה דבור קריאת כהנים מפי הקורא ואין המקרא רשאי להתחיל תיבת יברכך עד שיכלה אמן מפי הצבור שעונים אחר ברכת אשר קדשנו ואין הכהנים רשאים להתחיל בתיבה עד שתכלה התיבה מן המקרא ואין הצבור עונים אמן עד שתכלה ברכה מפי הכהנים:

{{אות סעיף|כח}} כהן שנשא כפיו והלך לבהכ"נ אחרת יכול לישא כפיו פעם אחרת. וכהן שלא התפלל עדיין והצבור הגיעו לנ"כ נושא כפיו ואח"כ מתפלל. ואם מתירא שיעבור זמן תפלה ילך לחוץ ויתפלל ואם אמרו לו לעלות חייב לעלות אף שיעבור זמן תפלה דתפלה דרבנן ונ"כ מה"ת ואם מתירא שיעבור זמן ק"ש יקרא עכ"פ פסוק ראשון:

{{אות סעיף|כט}} בשעת נ"כ לא יביטו ולא יסיחו דעתם אלא יהיו עיניהם כלפי מטה כמו בתפלה והעם יכוונו לברכה ויהיו פניהם נגד פני הכהנים ולא יסתכלו בהם כדי שלא יסיחו דעתם אבל ראיה בעלמא מותר דדוקא בזמן המקדש שהיו מברכים בשם המפורש והשכינה היה שורה על ידיהם היה אסור אפילו ראיה בעלמא משא"כ בזמ"הז ומ"מ נוהגין גם עכשיו זכר למקדש ואין רואין בהם כלל וגם הכהנים לא יסתכלו בידיהם ע"כ נהגו לשלשל הטלית על פניהם וידיהם חוץ לטלית וכן עיקר {{ממ|א"ר בשם רדב"ז}} ויש מקומות שנהגו שידיהם בפנים מן הטלית שלא יסתכלו העם בהם:

{{אות סעיף|ל}} עם שאחורי כהנים אינם בכלל הברכה אבל מלפניהם ובצדיהם דהיינו צדדין שלפניו אפילו מחיצה של ברזל אינה מפסקת אבל צדדים שלאחריהם כגון אותם העומדים בכותל מזרח והא"הק בולט קצת והכהנים עומדים לפניו אינן בכלל הברכה ולכן צריך ליזהר שילכו ממקומם למקום הפנוי שיעמדו עכ"פ בצידי הכהנים. ואם א"א לזוז ממקומו הוי כאנוס וה"ז בכלל הברכה:

{{אות סעיף|לא}} בשעה שמברכין אין לומר שום פסוק אלא ישתקו ויכונו לברכה אך נוהגין לומר כשמנגנין וישמרך ויחונך שלום הרבון שהוא טוב למי שחלם לו חלום רע ויכוין שיסיים עם הכהנים כדי שהצבור יענו אמן גם על תפלתו. ומה שנוהגין העולם שאומרים ב"פ הרבון ובתיבת שלום אומרים יה"ר נ"ל שמי שחלם לו באותו הלילה עכ"פ יותר טוב שיאמר גם הפעם ג' הרבון {{ממ|עיין א"ר}}. ובמקום שאין עולין לדוכן וחלם לו חלום שלבו דואג לא יאמרנה לשום אדם אלא יאמר בשעה שהש"ץ אומר שים שלום רבון הנ"ל. ויסיים עם הש"ץ. ואם לא גמר עדיין הש"ץ יאמר אדיר במרום כו':

{{אות סעיף|לב}} בהכ"נ שכולה כהנים אם אין שם אלא י' כולם עולים לדוכן למי מברכין לאחיהם שבשדות אבל נשים וטף לא חשיבי לברכם לחודייהו אבל הם בכלל הברכה ומי עונה אחריהם אמן נשים וטף. ואם יש יותר מעשרה היתרים מעשרה יעלו ויברכו והעשרה עונים אחריהם אמן דאע"ג דאם העונים ישראלים סגי אפילו בפחות מעשרה אבל כיון שהעונים כהנים לא חשיבי בפחות מעשרה:

{{אות סעיף|לג}} אסור לדבר בין תפלת י"ח לנפילת אפים {{ממ|שיטה מקובצת ב"מ דף נ"ט ע"ב ד"ה לא שביק למינפל על אפיה וקשה וכי תעמוד אצלו כל היום לשמור אלא שהיתה משדלתו עד שהפסיק בדיבור לאחר תפלת י"ח ואזי אפילו אם יפול על פניו לא תקובל תפלתו כי הנפילת אפים הוא גמר התיקון של י"ח כדוע ליודעי חן}}. וכבר נהגו ליפול בשחרית לצד ימין ובמנחה לצד שמאל. והגר"א כתב שהעיקר לעולם על שמאל ונ"ל דאף שנוהגין כרמגן אברהם ולכן אם מתפלל בבית הכנסת ובבית המדרש אסור לשנות משום לא תתגודדו. מכל מקום נראה לי דבמנחה אפילו המניח תפילין יפול על שמאלו אפילו כשמתפלל ביחיד ונפילת אפים הוא מיושב ואם א"א אף בעמידה ואין נפילת אפים אלא במקום שיש ספר תורה. והיושב בחצר בית הכנסת או בעזרה שלפני בית הכנסת ופתח ב"הכנ פתוח הוי כאלו יש שם ס"ת והוא הדין בשעה שהצבור אומרים תחנון אפי' הוא בחדר הסמוך לבית הכנסת א"א תחנון בלילה ולא בבית האבל ואפילו אחר שילך לביתו א"צ לאומרה דתחנון הוא דוקא סמוך לתפלת י"ח אבל והוא רחום יאמר אח"כ בביתו ונוהגין שאפילו והוא רחום אין אומרים אח"כ בביתו אפילו באבל {{ממ|סימן קל"א בט"ז סק"י}} וכל זה דוקא בבית האבל א"א תחנון שלא להגביר הדין אבל כשהאבל מתפלל בב"הכ או בבית אחר אין הצבור נגררין אחריו ואומרים תחנון {{ממ|א"ר בשם כ"ג}} במילה ובחתן אין אומרים תחנון ובמילה בתפלת מנחה אזלינן אחר המנהג {{ממ|קל"א}} ובא"ר הכריע דאם מתפללין מנחה בבית התינוק קודם הסעודה או באמצע סעודה אין אומרים תחנון אבל לאחר ברכת המזון אומרים תחנון ונ"ל דכל זה כשמתפללין אצל התינוק אבל כשמתפללין בבית אחר אעפ"י שהבעל ברית שם אומרים תחנון אפילו קודם הסעודה {{ממ|וכן משמע מלשון כל הפוסקים שכ' אצל התינוק ואל תתמה מ"ש בשחרית ואפילו מתפללין במקום אחר ומ"ש מנחה מצינו כיוצא בו במגן אברהם ס"ק י"א בשם הג"מ דבשבת שחרית א"א אב הרחמים ובמנחה אומרים צדקתך}} ומ"מ נראה לי פשוט דבעל ברית וסנדק ומוהל א"א לעולם במנחה אפילו לאחר בר"המז דיום טוב שלהם הוא:

{{אות סעיף|לד}} ואומרים אשרי ולמנצח ואפילו בימים שא"א תחנון מלבד בר"ח וחנוכה ופורים שני ימים ופורים קטן ג"כ ב' ימים וערב פסח וערב יוה"כ וט"ב וט"ו באב ויש אומרים שט"ו באב אומרים למנצח ועיין בפ"מ א"ח. ואא"א ביום שאומרים למנצח אומרים אא"א וכשאין אומרים למנצח א"א ג"כ אא"א. ובבית האבל יש מחלוקת אם אומרים למנצח לטעם משום דכתיב והפכתי חגיכם לאבל מה חג שבעה כו' א"א למנצח ולטעם שמדת הדין מתוח אומרים והמנהג שלא לומר {{ממ|ועיין בפ"מ א"ח סימן קל"א ס"ק י"ד במ"ז}}:

{{אות סעיף|לה}} ואומרים עלינו לשבח וצ"ל באימה ויראה ברתת וזיעה כי כל צבא השמים שומעים והקב"ה עומד עם פמליא של מעלה וכולן עונין ואומרים אשרי העם שככה לו ויהושע תקנו בשעה שכבש יריחו וחתם שמו למפרע ע' "עלינו ש' "שלא שם ו' "ואנחנו כורעים ה' "הוא אלקינו ומה שאנו אומרים אשרינו מה טוב חלקינו ר"ל חלק בארץ ישראל. ומה נעים גורלנו זה הקב"ה ומה יפה ירושתינו זה התורה שנקרא מורשה קהלת יעקב. אשרינו שאנו משכימים כו' ואומרים שמע ישראל כי כיון שאנו חלק מאורו לכן נוכל להעיד עליו שהוא אחד {{ממ|והארכנו בזה במגן אברהם באורך}}:


{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}

[[קטגוריה:ברכת כהנים]]