עריכת הדף "חות יאיר/קכט"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

הקשיתי לה"ה המופלג בתורה יצ"ו הא דק"ו הלכה כאמימר דפ"ג דשבועות {{ממ|[[בבלי/שבועות/כח/א|דף כ"ח ע"א]]}} דנשבע על הככר ואכלה אפי' כלה נשאל עליה וכו' וכ"פ הרמב"ם {{ממ|}} והטור בי"ד {{ממ|[[טור/יורה דעה/רלח|סי' רל"ח]]}} והוא בש"ע שם {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/רלח#כ|ס"ך]]}} איך יתכן זה ואיה חומר נדרים ושבועות אם יעבור אדם כל ימיו על נדריו ושבועותיו וסוף ימיו יניח להתיר אותם ונסלח לו ונהי די"ל בשעובר ע"ד שלבסוף יתיר לו הוי דומה לאחטא ואשוב מ"מ גם כשאין דעתו על כך קשה לומר דהתרתו יועיל על עברו כל ימיו נדריו אשר נדר. 

וע"ק דאמר שם אפי' כפתוהו על העמוד יכול להתיר נדרו איך יתכן מלקות כלל דחמירא כמיתה בנודר ועבר הלא ודאי יתיר נדרו ויפטור. ובכה"ג הקשו התוס' בגיטין פרק השולח {{ממ|[[תוספות/גיטין/לג/א|דל"ג]]}} דנזיר אמרי לוקה הא הוי התראת ספק שמא ישאל על נזירתו והוכיחו מה דלא אמרינן בכה"ג התראת ספק משום דמוקי ליה אחזקתי' ואינו ענין למה שהקשינו.

אכן מהרש"א בחידושי הלכות {{ממ|}} הקשה היכן מצינו נזיר לוקה דודאי ישאל על נזירתו ותירץ הרב ההוא מהרש"א שם דודאי כשיודעים בו שעבר תורתו במתכוין החכם לא יהיה נשאל לו כדי שלא ילקה. וקשיא לי דה"ל לרש"א להרגיש דהיכן מצינו בכל נודר דלוקה ומה שתירץ שהחכם לא יהא נזקק לו מי יגיד לחכם שעבר ואם יבא לחכם שכבר ידע ולא יזקק לו ילך אצל אחר והלא אינו מחויב להגיד לחכם טעם שיניחנו להתיר רק הנדר והסיבה כמבו' בסי' רל"ח ועוד דיניח להתיר נדרו מג' ארחי ופרחי הדיוטות שאינם יודעים.

ועל זה השיב ה"ה המופלג דאין התרה לג' הדיוטות שיש יחיד מומחה והשבתי לו שאין זה מספיק דילך למקום שאין חכם גם הגדתי שלא ברירא לי דא מלתא שבמקום שיש חכם אין ג' הדיוטות יכולין להתיר ועל זה שלח אלי הרב הנ"ל גמרא דמס' בכורות והראני גמ' ערוכה ספ"ה דבכורות. 

והשבתי לו על זה בכתב וז"ל אל יחשדני מכ"ת כי רצוני לעשות סניגורין לדברי כי האמת שנתעלמה ממני אותו הלכה דספ"ה דבכורות ואין זה פלא לנייר מחוק כמוני רק בקשתי ממעלתו יעיין בדברי הפוסקים אם נמצא דין זה בפירוש שבמקום שיש יחיד מומחה אסור להתיר בג' דאי תניא בפי' תניא ואי מכללא והוא מה שכתבו הפוסקים שאם אין יחיד מומחה יתירו ג' הדיוטות יש תשובה דלא ר"ל כזה ולדייק הא ביש יחיד מומחה לא סגי בג' הדיוטות רק מפני שודאי טריחא לי' מלתא בג' טפי מבחד לכן אמר באם אין יחיד מומחה צריך ג' דוקא ולעולם בג' סגי אפי' במקום יחיד מומחה והכי יש לפרש ג"כ מ"ש בגמ' הנ"ל שלשה מתירין את הנדר במקום שאין חכם. ואע"פ דגבי בכור מפורש בש"ס שבמקום שיש מומח' לא התרת בכורות שאני דצריך בקיאות גדול כדמוכח בגמ' פ"ק דסנהדרין יתיר בכורות אל יתיר וכ"כ כמה פוסקים דצריך בקיאות גדול במומי בכורות ותדע שהרי ר"י ס"ל אפי' יש ב"ד של כ"ג לא ישחט אלא ע"פ מומחה ובהתרת נדרים לא פליגי.

ועוד ראיה מדאיצטריך למימר שם בגמרא מפירין נדרים במקם שאין חכם לאפוקי מדר"י והרי גם לרבנן טובא קמל"ן דדוקא במקום שאין חכם ואין לומר א"כ תקשה גבי מ"ש ג' מתירין את הבכור ל"ל לאפוקי מדר"י הל"ל ג"כ דקמל"ן דדוקא במקום שאין מומחה. די"ל מפני דכבר מקמי אמר ר' ירמיה כן ואמר בש"ס דקמל"ן זה לפרש דברי רבנן לכן ר"ח בר עמרם שהיה אחריו ע"כ לא אתא לפרש רבנן רק קמל"ן הלכה רבנן ולאפוקי מר' יוסי אבל גבי הפרת נדר קשה הל"ל כך דהא קמ"ל. אלא ע"כ דאין זה נכון לומר דאין התרת נדרים בג' רק באין יחיד מומחה. ועוד ראיה מלשון רש"י שם במקום שאין חכם הא יש חכם הוא לבדו מתיר. ואתא רש"י לאשמועינן דמ"ש במקום שאין חכם לא אתא להחמיר בדיוק רק להקל ועוד קצת ראיה אם יש איסור להתיר נדר בג' ביש חכם לא אישתמיטתי' לגדולי הפוסקים ראשונים ואחרונים לפרש זה ולא לסמוך על דממילא מישתמא.

עוד נראה באם ההלכה פסוקה כך דאין התרה בג' מקום שיש יחיד מומחה היה נראה דנהי דק"ל להחמיר שאין יחיד מומחה בזמן הזה מתיר נדרים מ"מ הי' נראה לחוש ג"כ לחומרא במקום שיש גדולי חכמי ישראל ותופסי ישיבה ואב"ד בעירם שאין להתיר בג' הדיוטות. רק לצרף ב' עם הרב וכה"ג ולחוש לדעת הרמב"ם דס"ל דכל חכם מובהק בדורו הוא יחיד מומחה לנדרים מיהו להחמיר.

אחר כותבי מצאתי ברע"ב במשנה שם מפורש דגם גבי נדרים אין גבי מועילים ביש יחיד מומחה ומ"מ מאחר שהרע"ב הוא פרשן לא פסקן ולפי הגמרא דגבי בכורות מפורש משא"כ גבי נדרים ותלי תניא בדלא תניא לכן עדיין צל"ע.

ועוד ראיה אם איתא דבמקום שיש יחיד מומחה אין ג' הדיוטות מתירין היה לש"ס לפרש עד כמה יחויב לילך אצל יחיד מומחה ולא להתיר ע"פ ג' הדיוטות אם מיירי דוקא כשהיחיד מומחה בעיר או תוך התחום או תוך ג' פרסאות וכה"ג או צריך להמתין עליו אם אינו בעיר וכה"ג שאלות טובא.

ועוד ראיה ממ"ש הרא"ש בפ"ג דנדרים דקי"ג ע"ג לקיים גר' הראשונים דהתרת נדרים הוא לשעבר בכל נדרי דיוה"ך וז"ל ומה שהקשה (פי' ר"ת) דבעינן ג' הדיוטות ביש יחיד מומחה נשאר קשה איך הקילו בימי ר"ת ובזמן רב שלפניו להתיר ביוה"ך ע"פ ג' הדיוטות לסמוך להקל על שר"ת וגדולים שבימיו וגאונים שלפניו אין להם דין מומחה.

עוד ראיה דיפה כרם של ג' מיחיד מומחה שהרי גבי נידוהו בחלום כ' הרמב"ם דבא"א בעשרה מתירין לו אפי' שלשה כמ"ש טור י"ד {{ממ|[[טור/יורה דעה/שלד|סי' של"ד]]}} ויש לומדים משם גם נדר בחלום כמ"ש [[בית יוסף/יורה דעה/רי|ב"י]] וש"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/רי|סימן ר"י]]}} ובשניהם לא מצינו מאן דס"ל שיועיל יחיד מומחה אף הרמב"ם דלא ס"ל דאין יחיד מומחה בזמן הזה לא זכרו.

ונ"ל עוד לדקדק במ"ש בגמ' על מ"ש ר"ח בר עמרם ספ"ה בכורות שלשה מתירין את הבכור וכו' לאפוקי מדר' יוסי והוא דוחק הן ממה דבלאו הכי נדע דהלכה כרבים ולא אמרינן ר' יוסי נימוקו עמו רק נגד יחיד [זה טעות ע"ל [[חות יאיר/צב|תשובה צ"ב]] דנ"ב ע"א] ולמה לא אמר דקמ"ל דוקא במקום שאין מומחה כמו דמשני מקמי הכי על ר' יהודה ואע"פ די"ל היא נותנת שכבר שמעינן זה מדר' יהודה כמ"ש לעיל מ"מ נ"ל דוחק דאע"פ שסידר הש"ס הנהו מימרא רצופים מ"מ לאו אהדדי אתאמרו. וע"כ מוכרחים אנו לתרץ זה שהרי מ"ש לאפוקי מר' יוסי הוא דוחק מלבד מה שכתבנו דהל"ל הלכה כרבנן כמ"ש התוס' שם בד"ה תניא ומ"ש התוס' שם דמשום שנקט שני דברים הוא דוחק לפום ריהטא. אלא ע"כ נאמר דהא דמהני הש"ס מקמי הכי בכור דקמ"ל ר' יהודה דדוקא במקום שיש מומחה הוא שינוי דחיקא טפי משום דא"כ דאתא ר' יודה להחמיר הל"ל בלשון שלילה אין ג' מתירין במום שיש מומחה ומאחר שאמר בלשון חיוב והיתר ג' מתירין את הבכור משמע דכחה דהיתרא אתא לאשמעינן ולכך שפיר הרגישו התוס' בד"ה תניינא דטפי ניחא ה"ל לשנוי לאפוקי מדר' יוסי ותרצו דהיה קשה א"כ ה"ל למימר הלכה כרבנן.

ולכן סיימו אבל ר' חייא דבסמוך נקט שני דברים ר"ל דשם הואיל דאמר שני דברים ניחא לה לתרצן באופן אחד ולו' דקמ"ל לאפוקי מדר' יוסי ולאפוקי מדר' יהודה ולסבל דוחק דהל"ל הלכה כרבנן ממה שיאמר דקמ"ל דאתא לאשמועינן איסור ג' הדיוטות ביש מומחה שהוא נגד משמעות הלשון דמשמע דג' מתירין קמ"ל לא הדיוק דאין מתירין ביש מומחה.

נקוט מיהא דגבי נדר דלא נזכר בש"ס כלל דאתא לאשמועינן איסור נקטינן פי' וכוונת ר"ח בר עמרם כפשטי' דבתרווייהו קמ"ל היתר' ועל ההיתר מקשה הש"ס פשיטא וגם התרצן לא נאדי מסברתו ומשיב לו בתרווייהו אתא לאשמועינן כחה דהיתרא לאפוקי מרר' יוסי ולאפוקי מדר' יהודה. וזולת כל נ"ל מסתברא לי אחר דהיתר נדרים פורחין באויר ורז"ל נתנו סמך מקרא ספ"י דנדרים ומניין לנו לחלק ולו' חומרא זו דלא מהני התרת ג' כשיש יחיד מומחה אדרבה ממ"ש שם {{ממ|דף ע"ח ע"א}} אמר ראב"י להכשיר שלשה הדיוטות ולשון רש"י כך הוא לסוגיית הש"ס שם דיליף משחוטי חוץ דאהרן חד ובניו חד וכל ישראל הרי תלתא ומדכ' בהו כל ישראל ש"מ להכשיר ג' הדיוטות ש"מ דג' הדיוטות כשרים אף ב"ש מומחה שהרי היה מרע"ה.

וצ"ל דאהרן ובניו לגבי משה קרי להו הדיוטות נקטו מיהא דאפי' ביש מומחה כשרים ג' הדיוטות. (אבל רש"י בחומש כ' דמגופי' דקרא נפקא דראשי המטות הם יחיד מומחים ובני ישראל הם הדיוטות וכ' ג"כ לשון ואם אין מומחה" וע"כ ג"כ לא ר"ל דוקא בדאי אפשר שהרי נקרא השווה אותם" רק ר"ל אם אין יחיד מומחה מזומן לפניו הרשות נתונה לג' הדיוטות) והכי משמע בהדיא בלשון הר"ן שם סוף העמוד וז"ל ביחיד מומחה להכי כ' ראשי המטות לאשמועינן דהיכא דהוי מומחה ביחיד סגי וממעוטא דאלה (ר"ל אלה הנזכרים אהרן וכל ישראל) ילפינן דהיכא דהוו הדיוטות מתכשרי בג'. ודאי מלשון סגי מובן דלא בעי ג' אבל לא דפסול בג' דאז הל"ל צריך מומחה.

ועוד נ"ל ראיה מדיני ממונות דמסקנת הש"ס ריש סנהדרין דמן התורה בעי מומחין רק מפני נעילת דלת תקנו דסגי בג' הדיוטות ופי' רש"י שמא לא ימצא מומחין וה"ל למימר דאם יש מומחין פסילי הדיוטות ומ"מ ק"ל דשכרים אפי' יש מומחה כ"ש התרת נדר דמדאוריי' כשר בג' הדיוטות כמו ביחיד מומחה ותרווייהו מקרא נפקא מנא לן למימר דלא מתכשרו הדיוטות אא"כ ליכא מומחה.

גם אין ראי' מגמ' פרק השולח {{ממ|[[בבלי/גיטין/לה/ב|דל"ה ע"ב]]}} במ"ש שם צריך לפרוט הנדר כו' וע"כ לא יתיר לה החכם ואי ס"ד דגם ביש חכם תלך אצל ג' הדיוטות דנקשה ולטעמיך את"ל דאין ג' הידיוטות מתירין ביש חכם קשה באין חכם מא"ל ועוד שהיא תלך אצל ג' הדיוטות מקום שאין שם חכם. אלא ע"כ ל"ד אמר שם חכם דגם ג' הדיוטות מבינין מה שתאמר להם ואם יפרט הנדר ימנעו מלהתיר. 

ולכאורה יש ראי' לסתור ממ"ר פ' חיי שרה {{ממ|}} שאמר שם בין חייתא למחבלתא וכו' שיפתח לא רצה לילך לפנחס שיתיר לו נדרו. וקשה הלא היה יכול להתיר נדרו ע"י ג' הדיוטים אלא ע"כ כשיש יחיד מומחה א"י ג' הדיוטות להתיר. אבל אין הראי' נכונה דאכתי קשה ה"ל לשלוח אחר מומחה אחר דדוחק לומר דכלם לא רצו לבא אצלו אלא ע"כ ברמות רוחו דיפתח לא היה רוצה להתבזות ולהראות שנזקק לג' הדיוטות ועמ"ש ביפה תואר שם בשטתו דע"י חכם אחר לא היה אפשר להתיר נדרו מפני פנחס הגדול מהם ע"ש אף שלא הרגיש בענין ג' הדיוטות.

ומצאתי בר"ן פ"ג דנדרי' {{ממ|[[ר"ן/נדרים/כג/א|דכ"ג]]}} דנדרים וז"ל ומסתברא דהא דאמריני דבמקום שיש חכם אין ג' מתירין הוא משום כבודו של חכם ולכתחלה הוא דלא אבל בדיעבד אישתרי ליה נדרא. והנאני. ונראה לע"ד עוד טעם דלכתחל' בעינן יחיד מומחה דעיקר פרשה במומחה כתיב כמ"ש ראשי המטו' והא דגם ג' הדיוטות כשרים ילפינן בג"ש ספ"י דנדרים ולפירש"י בחומש דמחד קרא נפקא ג"כ יש קדימה למומחה שהרי אקדמיה בקרא ראשי המטות והדר בני ישראל ובכמה דוכתי אמר הש"ס דיש קפידה מדאקדימי' קרא [ובקדושין [[בבלי/קידושין/כט/ב|דכ"ט ע"ב]] יליף מיני' דפדיון הבן קודם עליית הרגל ודלא כהקדמה בנ"ש ע"מ סוטה [[בבלי/סוטה/מד/א|דמ"ד ע"א]] אשר בנה נטע אירס] ובכה"ג אמרו גבי ברכה דשבעה מיני' כל המוקדם לחבירו ואפי' בדרז"ל גבי אלו ירקות דמרור. ובדרך זה אמר רבא פ"י דזבחים ד"ף מקרא' הקדימה הכתוב. 

ויומים אחר כתבי כל הנ"ל מצאתי בט"ז י"ד {{ממ|[[ט"ז/יורה דעה/שכג|סי' שכ"ג]]}} שהקשה ג"כ על דברי מהרש"א הנ"ל באופן אחר שבמנ"פ אם הדין נותן שיזקק לו חכם אף שעבר על נזירתו למה לא יזקוק לו ואם אין היתר אף כי ילך אצל חכם ולא יגלה לו אין ההיתר היתר כלל ולא הוי התראת ספק כלל ודומה למ"ש צריך לפרט הנדר. ואי משום הא נ"ל דאין כאן קושיא כמ"ש שא"צ לומר לחכם טעם חרטתו וגם הרב בט"ז שזכר שיש לחוש שיאמר גם טעם החזרה ב[[ט"ז/יורה דעה/רכח#יא|סימן רכ"ח ס"ק י"א]] אינו רק למצוה מן המובחר ולפי גמר' ערוכה דמסי' שבועות הנ"ל אין כאן במ"נ דודאי הדין נותן ויש היתר לנודר ונזיר אף אחר שעבר במזיד ואף שידע החכם. ולכן לדעת גדולי הקדמונים גר' התרת נדרים בכל נדרי על שנה העבר ומ"ש הטור {{ממ|[[טור/אורח חיים/תריט|סי' תרי"ט]]}} שהקשה ר"ת מה מועיל התרה על מה שעבר כבר תמה הב"י על הטור בזה דודאי מועיל מגמ' הנ"ל ונ"ל דאע"פ שבטור שם בשם רס"ג דלא ניתקין כל נדרי רק לשגגות אינו סותר זה דנהי דלא נתקן התקנה לפושעים מ"מ מועיל גם למזידים.

ולתרץ קושייתינו הנ"ל היה נראה כמ"ש הרב בט"ז הנ"ל דלא מהני פתח וחרטה הבא מפני עונש מלקות ולכן ל"ק היכן מצינו מלקות בנדר ונזירות דמצינו באין לו פתח מצד הנדר עצמו אלא שדברי הט"ז שם לא נהירין לי כמ"ש במקום אחר [בתשו' הסמוכה]. א"נ מצינו מלקות אם אינו רוצה להתיר נדרו ונזירתו שלא לבטל זכו' תעניותיו וסיגופיו ונזירתו עד היום כי בהתרה עוקר הנדר מעיקרא וא"ת א"כ אם נדר להתענות יום יום שנה שלימה אם מפני הצורך יניח להתיר לו נדרו סוף השנה וכי יפסיד כל זכותו וגם יהיו כל ברכות ענינו שהתפלל לבטלה [צ"ע ממ"ש להיפך [[חות יאיר/טו|תשובה ט"ו]] דף י"ג ע"ב ועמ"ש בהשמטות שם] י"ל אה"נ ועל כן כתבתי בספרי מקור חיים שיקבל כל יום התענית ביום שלפניו. א"נ מ"מ שכר עינוי נפש יש לו לחד מ"ד. רק בגמ' נדר מן הככר דפ"ג דשבועות הנ"ל וכל בכה"ג בנדרי רשות דק"ל נשאל עלי' אפי' אחר שעבר לא מצינו בה מלקות לפי תירוצינו זה:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{שולי הגליון}}
[[קטגוריה:שו"ת חות יאיר]]