עריכת הדף "חובות הלבבות/שער הכניעה/י"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
אבל תועלת הכניעה בעניני העולם הזה והעולם הבא הם ששה דברים, ג' מהם בעניני העוה"ז ושלשה מהם בעניני העולם הבא.

'''ואשר בעניני העוה"ז, אחד מהם''' שישמח בחלקו, כי מי שנכנסה בו הגאוה והגדולה אין העולם וכל אשר בו מספיק לו לכלכלתו, לגובה לבו ובזותו מה שהגיע לחלקו ממנו, וכאשר יהיה נכנע אין לנפשו אצלו שום מעלה, ומה שמזדמן לו מן העולם הוא מסתפק בו למזונותיו ולספקו, וזה יביאהו למנוחת נפשו ומעוט פחדו, יאכל מה שיזדמן לו וילבש מה שימצא ויישן באשר ימצא, והמעט מן העולם מספיק לו עם כניעתו, והגאה, כולו לא ימלא מחסורו עם גובה לבו וגאותו, כמו שאמר החכם {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יג#כה|משלי יג כה]]}} צדיק אוכל לשובע נפשו ובטן רשעים תחסר.

'''והשני''' כי הנכנע סובל בעת ביאת הפגעים אליו והתהפכות הענינים עליו בעבור שפלותו ונמיכות רוחו, והגאה פחדו גדול וסבלו מעט בעת ביאת הפגעים עליו מפני גובה נפשו ורום לבבו ומיעוט רצונו בעניניו, כמו שנאמר במי שהיה על הדרך הזה {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יד#יב|ישעיה יד יב]]}} איך נפלת משמים הילל בן שחר וגו'.

'''והשלישי''' כי הנכנע יהיה מוצא חן יותר בעיני בני אדם ואהוב להם וקרוב לדעתם ולהתנהג במנהגם, וכבר נאמר על אחד המלכים שהיה ממהר בהליכתו כשהיה הולך, ושאלו אותו על עילת הדבר, ואמר לפי שהוא יותר רחוק מדרך הגאוה ויותר ממהר להשלמת החפץ ושאלו אחד מן החכמים במה היית אדון לכל בני דורך, אמר מפני שלא פגעתי אחד מהם, שלא ראיתי לו מעלה יתרה עלי, כי אם היה יותר חכם ממני, הייתי אומר הוא ירא אלהים יותר ממני ליתרון חכמתו על חכמתי, ואם קטן ממני בחכמה, אומר כי חשבונו יהיה קל מחשבוני ביום הדין, מפני שאני עובר במזיד והוא עובר בשוגג, ואם יהיה גדול ממני בימים, אומר כי זכיותיו רבים מזכיותי מפני שקדמני בעולם, ואם יהיה קטן ממני אומר כי עוונותיו מעטים מעוונותי, ואם יהיה כמוני בימים ובחכמה, אומר אולי לבו לאלהים טוב מלבי, לפי שאני יודע במה שקדם לי מן העוונות, ואינני יודע מה שהיה ממנו, ואם יהיה יותר עשיר ממני, אומר כי מצאה ידו בעשרו לעבוד הבורא ולעשות צדקות ולהעניק לעניים יותר ממני, ואם יהיה דל יותר ממני, אומר כי הוא דכא ושפל רוח יותר ממני בעבור דלותו, והוא טוב ממני, ולא זזתי לכבדם כולם ולהכנע להם, וכן אמרו רז"ל {{ממ|[[משנה/אבות/א#ו|אבות א ו]]}} והוי דן את כל האדם לכף זכות והוי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות, ואמרו {{ממ|[[משנה/אבות/ד#ד|שם ד ד]]}} מאד מאד הוי שפל רוח, ואמרו {{ממ|[[בבלי/תענית/כה/ב|תענית כה:]]}} יהי אדם רך כקנה ואל יהי קשה כארז לפיכך זכה קנה לחתוך ממנו קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפלין ומזוזות.

'''והרביעי, שהוא בעניני העוה"ב''', כי הנכנע קרוב להשיג החכמה בהמשכו אחרי החכמים והכנעו להם והליכתו אליהם, כמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/יג#כ|משלי יג כ]]}} הולך את חכמים יחכם, ואמרו רז"ל {{ממ|[[משנה/אבות/א#ד|אבות א ד]]}} יהי ביתך בית ועד לחכמים והוי מתאבק בעפר רגליהם והוי שותה בצמא את דבריהם, והאלהים יעזור לו על החכמה, כמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/כה#ט|תהלים כה ט]]}} ידרך ענוים במשפט וילמד ענוים דרכו, ומי שהוא גבה לב לא תתקיים בידו חכמה על אמתתה, ולא יגיע אל תכלית ידיעה ברורה, מפני שמתנשא מלכת אל אנשי החכמה והתורה, כמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/י#ד|שם י ד]]}} רשע כגובה אפו בל ידרש וגו'.

'''והחמישי''' כי הנכנע ממהר למעשה העבודה בחריצות ובזריזות, איננו מתגאה בהם ולא בוזה שום דבר מהם, כמו שאמרו רז"ל {{ממ|[[משנה/אבות/ב#א|אבות ב א]]}} הוי זהיר במצוה קלה כבחמורה, והמתגאה בעצמו מתאחר מעשות העבודה לרום לבבו ולגסות רוחו, ואיננו מרגיש עד אשר יפול וישפל, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יג#יח|ירמיה יג יח]]}} אמור למלך ולגבירה השפילו שבו, ואמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ו#טז|משלי ו טז]]}} שש הנה שנא ה', ואמר {{ממ|שם}} עינים רמות וגו'.

'''והששי''' כי מעשה הנכנע מקובל אצל האלהים, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/נא#יט|תהלים נא יט]]}} זבחי אלהים רוח נשברה, ועוונו נמחל מהרה כשהוא שב ממנו, כמו שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כח#יג|משלי כח יג]]}} ומודה ועוזב ירוחם, ונאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/כב#כט|איוב כב כט]]}} כי השפילו ותאמר גוה ושח עינים יושיע.

ואלה עשרת שרשי הכניעה, יתבאר לך מהם אחי שאר מעלות חמדה החשובה הזאת העליונה הרמה אשר לא זכרתים בשער הזה. וזכור מה שהעירותיך עליו מהם ושימנו נגד עיניך, וחשוב בו תמיד, והשתדל לקנותו, ופקדהו עם נפשך ומדותיך תדיר, והעזר באלהים עליו, ושאל אותו ממנו להתקרב אליו ולהגיע לרצונו, אולי יישירך לו ויכין לך הדרך אליו, כמו שמתפללים החסידים אחר תפלתם אלהי נצור לשוני מרע ושפתי מדבר מרמה ולמקללי נפשי תדום ונפשי כעפר לכל תהיה {{ממ|[[בבלי/ברכות/יז/א|ברכות יז.]]}}, והזהר מהרהור לבך ופתוי היצר לך במה שיביאך אליו מהגובה והגאוה והגאון ובקשת השררה והגדולה והממשלה והפרסום אצל הבריות, וכבר הזהיר אופני הדרך השוה לאדם בעולם באמרו {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ל#ז|משלי ל ז-ח]]}} שתים שאלתי מאתך וגו' שוא ודבר כזב הרחק ממני וגו', ואמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/ל#ט|שם פסוק ט]]}} פן אשבע וכחשתי וגו' ופן אורש וגנבתי.

הקיצה אחי, ואל תתעלם לרפא מדוה הגאוה מנפשך וממדותיך ברפואות אשר הוריתיך, ואל ימנעך מזה מה שתראה עליו המון בני אדם מהתעלם לרפא נפשותם מן המדוה הזה, ותאמר ימצאני מה שימצאם, כי העיור כשיזדמנו לו הכחלים המועילים שיוכל להרפא בהם, כשהוא מתעסק בהם, אין מן הזריזות שיתאחר מזה ויאמר ימצאני מה שימצא חברי העיורים, ואלו היה אחד שומע אותו אומר המאמר הזה, היה לועג למאמרו ומסכל עצתו ומוציאו מכלל בעלי השכל, וכפי זה עיין לנפשך והשתדל לה בכל כחך ואל תתעצל במה שיועילך בעוה"ז ובעוה"ב פן תמות מבלי השגת מאוייך מן המעלות החמודות אשר ביכלתך להשיגם, כמו שאמר החכם {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כא#כה|משלי כא כה]]}} תאות עצל תמיתנו, ואמר {{ממ|[[תנ"ך/משלי/כד#ל|שם כד ל]]}} על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב ושאר הענין, והאלהים יורנו ואותך דרך עבודתו ברחמיו ובחסדיו, אמן.
<noinclude>{{שולי הגליון}}{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>