עריכת הדף "זכרון יוסף/הקדמה"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5|דרוגולין|'''הקדמה'''}}{{ש}}{{גופן|4|דרוגולין|'''שויתי יהו-ה לנגדי תמיד. אנכי טרם אחיל ספרי לחבר ולהצמיד. ומכונותיו ויסודותיו להעמיד. אציע הקדמה. בעזר שוכן רומה. הנותן מפיו חכמה:}}}}

'''א'''מר '''ה'''מחבר '''י'''וסף '''ה'''קטן שבחבירים. '''י'''תברך '''ה'''מאציל '''ו'''ישתבח הבורא לדור דורים. '''א'''שר '''ד'''בריו '''נ'''טעו '''י'''צורים. אדון כל המעשים העשוים ועומדים. קיימים ונחמדים. כל הנקרא "בשמו "בראו "יצרו אף "עשהו לכבודו{{הערה|עש"ה [[תנ"ך/ישעיה/מג#ז|ישעיה מג ז]]: {{מנוקד|כֹּל הַנִּקְרָא בִשְׁמִי וְלִכְבוֹדִי בְּרָאתִיו יְצַרְתִּיו אַף עֲשִׂיתִיו}}.}}. לשבחו להללו ולספר הודו{{הערה|כלשון הזמר לשבת {{ממ|[[זמירות ליום שבת/ברוך ה'|ברוך ה']]}} קודם קינוח הסעודה {{ממ|[[מחזור ויטרי/קצד|מחזור ויטרי סי' קצ"ד]]}}: "ברוך הוא אלהינו שבראנו לכבודו. '''להללו ולשבחו ולספר הודו'''".}} למען ידעו ויכירו הכל את אלהותו ואחדותו. ויקר תפארת גדולתו. והוד מלכותו. ולהודיע לכל היצורים והנעשים את גבורתו. ועוצם רב כחו ויכלתו. וגודל חכמתו ורוממתו. וכי אין סוף לאחדותו. ואין חקר לתבונתו{{הערה|לשון הכתוב [[תנ"ך/ישעיה/מ#כח|ישעיה מ כח]]}}. מי ימלל גבורתו. ישמיע כל תהלתו{{הערה|לשון הכתוב [[תנ"ך/תהילים/קו#ב|תהלים קו ב]].}}. לו דומיה תהלה{{הערה|עש"ה [[תנ"ך/תהלים/סה#ב|תהלים סה ב]]: {{מנוקד|לְךָ דֻמִיָּה תְהִלָּה}}.}}. אין לו תכלית ותחלה. עלת כל העלות וסיבת כל הסבות. לאלפים ולרבבות. הרחוקות עם הקרובות. היושב בסתר עליון. נעלם מכל רעיון. מציאותו מפורסמת. אבל איכותו ומהותו מאוד נעלמת. אינו גוף ולא כח בגוף ואין לו שיעור וערך. לא יוגבל ברוחב ולא באורך. ותכלית מה שנדע ממנו כי לא ידענוהו. אך מפאת גדולי מעשיו מצאנוהו והכרנוהו. ביה ה' צור כל עולמים{{הערה|עש"ה [[תנ"ך/ישעיה/כו#ד|ישעיה כו ד]].}}. הגלוים ומפורסמים. גם הנסתרים ונעלמים. ותורתינו הקדושה. אשר נתן לנו למורשה. היתה אצלנו אמון ושעשועים יומים. קדמה לעולם שנים אלפים. בה השתעשע והעלה לפניו לרצון צדיקי עמו. שומרי מצוותיו המיחדים שמו. העתידין לעמוד בעולמו. אז ראה ויספרה. הכינה וגם חקרה. ובה עטה אורה כשלמה. והבהיק זיוו מסוף העולם עד סופו בדעת וחכמה. באורו נראה אור צח ומצוחצח בצחצחות. טובות ונכוחות. בטוהר העליון: וסתר רום עוז חביון:

'''וממנו''' נאצלו אורות יקרות טהורות נסתרות ספירות מאירות ובהירות. מנהירות ומצהירות. כזוהר רקיע מזהירות. לכל העולמות נבראו בעשרה מאמרות. בצדק ומשפט ורחמים. הכין כסאו כבודו לעד לעולמי עולמים. משפיע חסד וחיים למלאכיו רוחות. משרתיו אש לוהט המוכנים לשליחות. המה שכלים הנבדלים אישים הרוחנים חשובים וגדולים. כולם אהובים כולם ברורים. לעשות רצונו כולם גבורים. סרים למשמעתו. ממהרים בשליחתו. משבחים ומהללים. משוררים ומספרים תמיד תהלתו. כבודו וקדושתו:

'''ואחריהם''' לגלגלי רום שמים. ושמי שמים. גלגל השכל וגלגל היומי המקיף. וגלגל המזלות החזק והתקיף. קבוע ובו המזלות חוזרים. וכוכבים עד אין מספר בהירים ומאירים. בו תקועים שקועים השובתים והמתנועעים. על קוטבם סביב מרכזם בגלגלי רום הקפותם. יעמדו במשמרותם. יסבבו במסילותם. בל נלוזו במעגלותם. ולא יעבטו אורחותם. ותחתיהם גלגלי שבעה כוכבי לכת והלבונה. יסבו מערכה מול מערכה. התולה על בלימה הדום רגליו הארץ באמצעיתם. קורא אליהם יעמדו יחדיו בצביונם ותפארתם. מדד בשעלו מים. שם חצים על הארץ וחצים בשמים. גזר אומר יקוו המים למקום אחד. למשכן בני האדם ושארי גופי החומרים והגשמיים יחד. כל הדוממי"ם והצומחי"ם בעלי חיי"ם ומדברי"ם המורכבים ומחוברים. חבור נאה ומתוקן והרכבה טובה חשובה ויקרה. לנצח שמורה. והארבעה יסודות אשר מהם הורכבו. ולגוף<!--?--> עומד ומתאחד הושבו. יחדיו ידובקו. לבל ינתקו. לאגודה אחת נקשרו ונצמדו. יתלכדו. ולא יתפרדו. עד בוא עת קצם ואחריתם. וזמן פרידתם. אזי יפסדו ויוכחדו ותתבטל הויתם:

'''יצר''' האדם בחכמה על פני האדמה. ונפח באפו נשמה. חלק אלוה ממעל כלי שכלי רוחני תבנית מלא חכמה. למען החיותו. ולהשכיל אותו. להיות איש נלבב. ובר לבב. לעבוד עבודתו. ולשמור משמרתו. ולעיין לטובתו ותועלתו. בעוד חיים חייתו. לצורך עולמו ולהכין אליו ממנו צידה לאחריתו. וכאשר אבינו הראשון חטא ועבר על מצותו. לבלתי אכול מן עץ הדעת טוב ורע סיבב רעת זעם מותו. וכדי לקיים המין נצטוה לפרות ולרבות למלאות פני תבל תנובה. כי לא תוהו בראה ורק יצרה להושיבה. ויהי כי החל האדם לרוב בארץ. פרצו בה פרץ. עזבו את ה' ולא עבדוהו. ומאוד נאצוהו. כי אמרו לא הוא המירו כבודו בלא מועילים. אלילים והבלי הבלים. השחיתו והתעיבו עלילותם. אין אלהים כל מזימותם ומחשבותם. העם הלכו בחשך ואופל חשבו משאות שוא ותפל. כי מפאת רוממות האל אינו משגיח בעולם השפל. ולא ישפוט בעד ערפל. לא יענוש ולא יגמול. וכל אנוש לרוח יעמול. כי הסיר השגחתו מן התחתונים. ומסרם תחת ממשלת השרים העליונים. ומערכות המזלות והכוכהים ישימו משטרם בארץ ומשפטם. כפי מבטם. עתים לטובה ועתים לרעה. בכל עת וכל רגע ושעה. כי לב הותל הטתם. וזדון לבם השיא אותם. לחשוב מחשבות נכזבות נתעבות. רעות לא טובות. ודמיונים רעים מוטעים. הבל המה מעשה תעתועים. ואולם לבעבור זאת היה שמם העולם. עד שבא אברהם אבינו וקיבל שכר כולם:

'''ויבחר''' בזרעו אחריו להיות לו לעם סגולה. ויוציאם מכור הברזל בזרועו הנטויה וידו הגדולה. וקירבם לפני הר סיני עשן כולו. והשמיעם את הוד קולו. כי מפיו הקדוש שמעו עשרת הדברים. ונתן לנו את תורותיו וחוקותיו היקרים. ומשפטיו ומצוותיו הישרים. ע"י משה נביאו נאמן ביתו. מבחר מין אנושי ותפארתו. וחיי עולם נטע בתוכינו. היא תורה שבעל פה משיבת נפשנו. וכל בהם חיי רוחנו. כמו שהעתיקוה חכמינו חכמי התלמוד ורבותינו. על פה הקבלה שקיבלו איש מפי איש ואישים רבים עד משה רבינו.. אשר קיבל כל התורה כולה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים. והם לנביאים הראשונים. והם לאחרונים. והנביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה. אנשי המעלה. קבוץ הנבחר והמעולה. והם לתלמידיהם. ותלמידי תלמידיהם. דור אחר דור אל הבאים אחריהם. עדי הגיעו אלינו דבריהם והרבה דברים מהם. הוציאו משלש עשרה משלש עשרה מדות שהתורה נדרשת בהם:

'''ואולם''' כולם נכוחים למבין וישרים. למוצאי דעת תורה בתדק משפט ומישרים. כנים נכונים לנבונים ואמיתיים ברורים. אין בהם נפתל ועקש. לא יכחישום זולת פתלתול ומעקש. דרכים הטובים והעריבים. בשער בת רבים. ולא בחכמה. הן המה. אותם המתפלספים ומחרפים. מדברי תורה הנאים ויפים. ומתוקים מדבש ונופת צופים. במחשבותם סעיפי סעיפים נרפים. עוסקים בתלמודים מזויפים. ומעיינים תמיד בחכמת היונים. וספרים חיצונים. והאפיקורסים ומינים. המתערבים עם שונים. במה לעצמם בונים. בחכמת התלמוד ממאנים. והנה לא אדבר על לומדי התורה. העוסקים במקרא משנה וגמרא. שומרי מצוות וחוקים. ולא יהגו בספרים החיצונים רק לפרקים. למען ידעו להשיב על החולקים. ורק כל תלונותי על אותן העושים תורתנו ארעי וטפל. ומעיינים תמיד בדברי שוא ותפל. ובפלוסופיה וטבעי הנמצאות בעולם השפל. יתפארו בלבבם שהמה חכמים מחוכמים. יותר מן כל הרבנים הגדולים והרמים. ונגד פניהם נבונים יותר מהם. ויש להם יתרון עליהם. ודיעותיהם הנשחתות והנתעבות ונכזבות. מתנגדות לדברי חז"ל ואמרותיהם אמרות טהורות ברורות יקרות וחשובות. נבחרות וטובות. ואלה האנשים לא כן יחשבו ובלבבם לא כן ידעו. על עקב בשתם ישומו. ובחושך ידמו. הוי חכמים בעיניהם. ונבונים נגד פניהם. הנה תעו מדרך השכל ברעיונם. ונטו מנתיבות האמת בדמיונם. וחכמת מה להם. הלא יבושו המה וכל צרופיהם. חכמים המה להרע ולהטיב לא ידעו. כי מדרך הטובה תעו ונעו. לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם{{הערה|לשון הכתוב [[תנ"ך/דברים/לב#כט|דברים לב כט]].}}. תקולל בארץ חלקתם. תתרוצץ גולגלותם. וקדקדם ישופח. תאכלם אש לא נופח. אנשי בליעל כקוץ מונד כולהם לא ביד יקחו{{הערה|עש"ה [[תנ"ך/שמואל ב/כג#ו|שמואל ב, כג ו]].}}. שרוף ישרפו בשבת בקהל רפאים ינוחו. אוי לנפשותיהם כי רעה גמלו להם. ומי פתי יאמין לדבריהם הסרוחים. משאות שוא ומדוחים. היוכלו להטות לבב משכיל להאמין. כי יחכמו יותר מרבינו הגדול הרב ר' משה בן מיימין. אשר לא נטה מדברי חכמינו שמאל או ימין. ועם שהיה בקי בכל החכמות. בנויות ברמות. גלויות ונעלמות אמיתיות. אלקיות טבעיות למודיות. הרים דגל התלמוד ביד"ו החזקה. ולא היה לו עיונו בפלוסופיה למכשול ולפוקה. ורק בכל כוחו עסק בחכמת התלמוד והחזיקה. עצתו הטובה. ורוחו הנדיבה. תנחנו במעגלי צדק ומישרים. ודרכים ישרים. והשריש בנו דעות אמיתיות. בנויות ברמות לתלפיות. וכן שארי רבותינו קדמוננו וגאוננו. חדשים עם ישנים. הראשונים והאחרונים. הדריכונו בנתיבות טובות ונכוחות. נהגונו על מי מנוחות. להתהלך לפני י"י בארצות החיים להשביע נפשנו בצחצחות. ושובע שמחות:

'''אשרינו''' מה טוב חלקנו. ומה נעים גורלנו. כאשר נתעורר להתאמץ להחזיק בכל דברי רבותינו. בכל לבבנו. ומהם לא נסור כל ימי חיינו. ונאחז בסנסני חכמת התלמוד המפוארה. כי טוב סחרה. בהיותה ערוכה בקרבנו בכל שמורה. ובאמצעות קיום מצוותם. וחוקותם חקקו לנו בחכמתם. נזכה לאור באור החיים. ולהתעדן בתענוגי נצחיים. ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. כבוד אומר כולו. עין לא ראתה זולתו יעשה למחכים לו. ומצפים לישועתו. ומייחלים לראות מהרה זיו תפארתו. עם פרסום כבוד מלכותו. ועמלים ויגיעים בתורתו. תמיד יומם ולילה. הם אנשי המעלה. יזכו לשבת בסתר העליון ברום עוז חביון. ולירש הארץ העליונה. מכל טוב מבונה. לאכול מפריה ולשבוע מטובה. צדיקים יותרו בה. חיים וקיימים. לעד לעולמי עולמים. המה יראו גאות ה' ויזכו לחיי עולם הבא ולירש טובה וברכה. מאלקי המערכה. לימות המשיח המקווה האמיתי. מגזע ישי איש עתי. בעתו יחשנו לגואלנו. ולקבץ נדחנו.
מארנע כנפות הארץ. ועלה לפנינו הפורץ. ישוב ירחמנו. למהר לגאול אותנו. ברצותו את דרכנו. כי נשובה אליו בכל לבבנו. מלך ביפיו תחזינה עינינו. כי ישוב שכינתו בינינו. לשכון כבוד בארצינו. עולם סלה.לפאר. לשם ולתהלה:

'''אשרי''' הזוכה ומחכה לק הימין. ולא יאמין. בשוא נתעה. ובדברי שקר אל ישעה. מבני פריצי עמנו שגגו ושלו. ינשאו להעמיד חזון ונכשלו. שמו למישור העקוב. אמרו על איש ידוע שבתי צבי ימ"ש ירקב. היותו משיח אלקי יעקב. וגם לאחר מותו עודם מחזיקים בטומאתו. ומתנהגים בדתו. המזויף והשקר. ונוטים מדת האמת והעיקר. לא ישמעו לדברי חכמים דתיהם שונות מכל העמים. זדון לבם השיאם לנהוג קלות בכמה מיני עבירות. ומנתקים גם בעריות החמורות. וכבר היה הרבה מכת הזאת הארורה בזמנינו. במדינות פולניא בקרב אחינו. שהיו
מתנגדים שם לרבותינו. והלשינו עליהם אצל שרי המדינה. עד הביאום קרוב לסכנה. ובחמלת ה' עלינו נתברר כי לא דברו נכונה. ושאין בהם תבונה. ולבעבור זאת יצאו מן הכלל והמרה היתה באחרונה. וידוע כי כת הזאת משתתפים שם שמים ודבר אחר. לתורה ולתעודה אם לא יאמרו כדבר הזה שאין לו שחר. ככלב שב על קיאו כולם. יעקרו מן העולם ותוצץ הרעה מהם. גם אל הבאים אחריהם ותולדותיהם כיוצא בהם:

'''וגם''' לזאת יחרד לבבי. חם לבי בקרבי. בראותי ספר אחד קטן מכונה [[זמיר עריצים וחרבות צורים]]. נדפס מקרוב
במדינות פולין ע"פ המורים. כי גם עתה קמה שם כת אחת. אשר אין מהם נחת. מתכנה עדת חסידים ופרוששים. יבדלו במעשיהם ומנהגיהם מקהל עדת קדושים: אחור נסוגים. עושים רוב ימיהם כחגים. בתפלתם מצפצפים ומהגים. יתנו קולי קולות משונים ומשנים כמה וכמה מנהגים. אשר הנהיגונו וגבלו לנו הגאונים. ורבותינו הקדמונים. ובלי ספק מאשר חזו עיניהם. ממנהגי החסידים ומעשיהם. החכמים הגדולים אשר שם במדינה עמהם. רצו להדמות אליהם ולעשות כמוהם. ובאמת אין הדמות ושיווי ביניהם ורחוקים המה מהם מרחק רב. כרחוק מזרח
ממערב. באשר שאותן הגדולים כבר מלאו כריסם מש"ס ופוסקים. ובהם תמיד עוסקים. וכבר שמענו את שמעם הטוב באזנינו. לשכון כבוד גם באצנו. והם השיגו ארחות חיים וחכמת האמת על בוריה. ידענו שאין ברוחם רמיה וכוונתם לשם שמים רצויה. המה ידעו דרך ה' הסלולה. לעלות במסלה. בית אל עולה. ולכוין בהרמת קולם בתפלתם. ורנתם ותנועותם. כפי מחשבותם. לפי המקום והשעה והזמן ענין אלוק לא יושג לזולתם. ולא כן אלה המתדמים אליהם כקוף לאדם. כי לא כן בדם. מראים את עצמם בפני המון אנשים. וקהל קדושים. כחסידים ופרושים. ויקוו לעשות ענבים ויעשו באושים. והמה מדברי תורת האמת בטלים. ומבטלים אחרים קטנים עם גדולים. מטיילים בפרס יומם ולילה. עוסקים תמיד בספרי הקבלה. והיא להם לתקלה. יתפארו בחכמת האמת כי ידעוה בשלימותה. וכבר הגיעו עד תכונתה. ובאמת אינם משיכים החכמה לאמיתתה. ואולי מקצצים בנטיעות. ויסבבו כמה רעות. כי בסתר רזי כתר חכמה ובינה. אין בהם תבונה. ומימי חסד הגדולה המתוקים וממתקים בגבורה. אש התבערה. הפכו למי רוש לענה ומרה. ושפע זיו תפארת נצח הוד יסוד מלכות שמים. ימשיכו לאחורים. גם יגלו דברים שכיסה עתיק יומין היקרים. העומדים ברומה של עולם ונסתרים. לעמי הארץ ובורים ולבחורים נערים מנוערים. ויסודי סודי חכמה הצפונה. יפרסמו לפני עוללים שועלים תעלולים אוילים סכלים שפלים לא קנו חכמה ובינה. משליכים הפנינים לצנינים וקמשונים. ולכל אשר אליהם יתחברו ולהם פונים. בידיעת דעת עליון יתפארו. וחלומות שוא ידברו. כי מפאת חמדת ממון ואהבת שבח בני אדם. למען יתנדבו אליהם ממה שבידם. ישימו כזב מחסם ובשקר נסתרים. ויאכלו אל ההרים. ועדת חנף גלמוד. ימאסו בלמודי יסודי
התלמוד. ימיקו ברע יביעו ידברו עתק תועה וסרה. על הגאונים ורבנים דעסקין באורייתא תדירא. במקרא משנה וגמרא. בפלפול ובסברא. דתנו ומתני סיפרי וספרא ותוספתא. וכולהי גמרי ומסקי שמעתתא אליבא דהילכתא. וידוע ומפורסם שהרבנים יש להם יתרון עליהם בכמה וכמה מעלות גדולות מעולות. ובמדות נכבדות חמודות. ובכל זאת ידברו עליהם. ויוציאו עתק מפיהם. מילין לצד עילאי ימללו. ותורת האמת שבע"פ יחללו. ובלי ספק אנשים כאלה מעכבים עקבות משיחא. ולא תוכל לבוא הנכוחה. ומאחרים קץ הגאולה. לעם סגולה. ה' יצילנו מהם ודומיהם. וכל כיוצא בהם. ונפשי יודעת מאוד שפל ערכי. ע"כ יראתי מאוד פן יאמרו עלי מי אנכי. כי עתה באתי להזכיר עונם. ולגלות קלונם. ומה כחי לבוא להוכיח בדברים. ולדבר לפני מלכים ושרים אדירים. אשר קטנם עבה ממתני. ולכן יבהלוני רעיוני. פן יאמרו רמות רוחא הוא דנקיטא לי. והיא נשאתני כי העתרתי עליהם דברי בהרבותי מילולי. אמנם ה' היודע כל המחשבות ובוחן לבבות. הוא יודע כי לא מגובה ללבי. או רוח גאוה אשר קרבי. זאת עשיתי. ורק בתום לבבי באתי. ומשיחי וכעסי דברתי. ומפאת גודל צערי. אשמיע את דברי. עצור במילין מי יוכל. נלאתי כלכל. ע"כ אמרתי דאגה בלבי אשיחנה. לפני גדולים ממני אספרנה. אולי יתפעלו ע"י זה יתאמצו ויתעוררו לקנא קנאת ה' צבאות. ויראו לטובה אות. להשפיל רמים. המחבלים את הכרמים. ישתדלו החכמים. להפר עצת ערומים. ולא יפנו עוד דרך כרמים. ורק ישובו לעלות במסלה. בדרך הישרה וסלולה. העולה בית אל למעלה. ויהי להם לשם ולתהלה. ואם ישמעו ויאזינו טוב ארץ העליונה יאכלו. ואם ימאנו וימרו בחרם יאכלו לחרפה ולכלימה. מבקר עד ערב יוכתו. יורדפו עד החרמה. וה' ישימנו מאנשי עבודתו. ויתן בלבנו אהבתו. ואהבת תורתו. בכל לב ונפש לנצח. ונזכה לשכון בצל צח:

'''והנה''' אנכי הדל והשפל משולל החכמה ונעדר המדע. איש בער לא ידע. אתן תהלה. לאל נורא עלילה. אשר שם חלקי מיושבי בית המדרש כל הימים. מנעורי נתגדלתי בין חכמים. שלימים ותמימים. ושתיתי בצמא את דבריהם הערבים והנעימים. ואחרי עמדי על דעתי. עמדה לי חכמתי. כי חנני ה' דעה ובינה ופתח את לבבי על שרשי מי תבונה. ומשנה וגמרא בידי נכונה. אז למדתי עם חברים דוברי מישרים. ואח"ז עם תלמידים נכבדים חמודים. הטו אזנם לשמוע מפי למודים שנונים וחדודים. עד כי גבר עלי חסד העליון. המקים מעפר דל ומאשפות ירים אביון. הושיבעני עם נדיבים. על כסא ההוראה בשער בת רבים. במדינות {{מידע|עלזוס|אלזס}} שבחו אהובים. כי שם ימצאו חכמים. ועשירי עם יראים ושלימים. מתנדבים בעם מהונם. לכבוד קונם. ומתאמצים להחזיק את התורה ולהאדירה. ולהחזיק לומדיה בטהרה. ורוב המון עם שם שומעים לקול המורה ותורתו. סרים למשמעתו. ושומרים פקודתו. שוקדים על דברו לעשותו. יברכם ה' וישם שלום בגבולם. עד עולם:

'''ואחרי''' היותי שם במדינה. לערך חמשה עשרה שנה. הרים ה' את דגלי והגדיל כסאי על גבי מרומי קרת פה ק"ק פיורדא המפוארה. עיר ואם בישראל מלאה חכמים וסופרים לומדי התורה. ופרנסים ומנהיגים עשירי עם מחזיקים אותם בכבוד ותפארה. הרבו בתלמידים המקשיבים לקולי. את גבולי. המה בני הישיבה. חמודה וטובה. בחורים ישרים חשובים והגונים. הרבה מהן כחיצי גבור שנונים. הן המה הרהיבוני. העירוני עוררוני. לכתוב להם רובי תורתי. אשר בחסד ה' עלי השכיל חידשתי. וחלו את פני לחוקקם בעט ברזל ועופרת. להיות להם ולבני גילי למשמרת. ללמדם עם תלמידים להועילם. לחדדם ולהשכילם. ום אלה לחכמים המובהקים. לעיין בהם לפרקים. יען נמצאו בהם דברי נכוחים וישרים. ושאלות עם תשובות טובות רבות מקוטבות. הנהוגות בזמנינו. והלכות ערוכות למעשים נתהוו בדורנו. וגם זוגתי היקרה. אשת חיל עטרת בעלה הישרה. המושכלת ומלומדת מרת '''קרינדל''' תחי' בת איש חי. הגאון המפורסם תורתו זכה. מוהר"ר ליב ברלין זכרונו לברכה. היא מאוד הפצירה בי. להעלות על מזבח הדפוס תורתי בקרבי. החקוקה על לוח לבבי. מצורף לזה כי בעו"ה נענשתי הרבה במיתת בנים ובני בנים. גדולים וקטנים. ונשארו לי מעט מהרבה. ואנכי כבר הגעתי לזקנה ושיבה. וע"כ לדבריהם שמעתי. ועניתי ואמרתי. אם אין אני לי מי לי ואם לא עכשיו אימתי ולכן כגבר חלצי אזרתי. ואת מתני שנסתי. לעשות כן חיש קל מהרה. בעודני חי על האדמה. ונשמתי בקרבי שמורה. בטרם אלך ואינני ורוחי ממני סרה. וכדי למעט בהוצאתי. ומפאת רבות טרדותי. דפסתי מרובה לא דפסתי. ורק מעט מהרבה העליתי. איזה שו"ת ע"ד מעשים ומאורעות. בעניני הלכות אמונות עתים חוסן ישועות חכמה ודעות ידועות. עם קצת חידושים ופירושים. בדברי הפוסקים חכמי חרשים. חכמים המפורסמים רבותינו הקדושים. ואיזה דרשות על מאמרים תמוהים ומדרשים. לכל אפניהם דרושים. ואיכא למשמע מנייהו כמה הילכתא גבורתא. לתרוצי סוגיא דשמעתתא. כאשר עיני המעיין ישר תראנה. ולפי דעתי מישרים תחזנה. כי ת"ל דברתי בם נכונה:

'''ואחלה''' את פני רבותינו וגאוננו. וחכמי דורנו. שאם ימצאו בספרי זה שום שגיאה. או הטעאה. לכף זכות ידינוני כמאמר המשורר החסיד {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/יט#יג|תהלים יט יג]]}} שגיאות מי יבין מנסתרות נקני. יען כי שכל האנושי חלוש ולואה. מהשיג כל הדברים על אמיתתם וע"כ לפעמים ישגה ברואה. כאשר כבר קרה כן לכמה וכמה גאונים. ראשונים עם אחרונים. כנזכר בשו"ת חוט השני ב[[חוט השני/יט|סימן עשרים]]{{הערה|בשו"ת חוט השני נפלו אי סדרים באותיות הסימנים בין המהדורות. כוונת רבנו כאן לתשובה הידועה הנדפסת במהדורות הנפוצות בסימן יט. במהדורת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' יצוין בראש כל תשובה מספרה לפי המהדורות השונות.}}. והרוצה לעיין שם יראה כל הדברים. ועיני ראו ולא זר בהשקיפי בספרי רבותינו. המחברים קרוב לזמננו. כי שגו בכמה וכמה דברים. הבאים בדבריהם היקרים. ועוד זאת אדרוש ואבקש שלא יסמוך שום חכם על דעתי. להורות מהם הלכה למעשה כמו שכתבתי. ורק יהיה להם למשמרת ולמזכרת שרשי הענינים והדינים. ומוצאם מקדם מיסוד חכמים ונבונים. ומלמד דעת מבינים. וקראתי את שם ספרי זה '''זכרון יוסף'''. להיותי מתאוה משתוקק וכוסף. כי על הטוב יזכר שמי בין החכמים. למען אגורה באהלי ה' לעולמים. וכי יהגה בהם גבר. יהיו שפתותי דובבות בקבר. כהדין דשתי חמר טב וקונדיטין. שכבר יצאו לו מוניטין. ועוד אחת שאלתי ואותה אבקש לבל יאשימוני ויחשדוני למתנהג בגבהות ורמה. על העדר בקשתי הסכמה משום רב וחבר. כמנהג חובר חבר. כי גלוי וידוע לפני מי שאמר והיה העולם. אשר לפניו נגלה כל נעלם. כי לא מפאת רום לבבי. או גובה וגאון אשר בקרבי. זאת עשיתי. כי ידעתח מיעוט ערכי ומצער חכמתי. ותקטן נפשי בעיני. גם נגלה לפני כי נמצאו בהם רבים גדולי חקקי לב אשר קטנם עבה ממתני. ורק הסיבה. מפאת גודל טרדתי המרובה. רבה כמו רבה. בשרות הקודש ועבודה רבה רבה היא עלי עמוסה וע"כ אינני מופנה. להעתיק רוב דברי ולשלחם אל מי מקדושים אפנה. כדי לעיין בההעתקה. כמוזכר ב[[מעיל צדקה/הקדמה|הקדמת]] שו"ת מעיל צדקה. ושם הזהיר שיעיין הרב היטב ברוב דברי המחבר ולבוחנם בטרם יסכים. האם המה ראוים להעלות על שולחן מלכים. בל יתיצבו לפני חשוכים. ומהם יקיש ויקח ראיה על יתר הדברים. האם גם המה ברורים. ובאמת נאמרים. וע"כ אמרתי. להדפיס ספרי פה בקהלתינו בלי הסכמה. משום רב וגדול בחכמה. וכמדומה לי שהארכתי ביותר. ע"כ הוצרכתי לבתר. ובכל אחיל לכתוב ולחבר. בה' אשען ואתגבר. וזה החלי. בעזר צורי וגואלי. אחלי יהיה משען לי. יהי נא עמדי. ויגמור בעדי. כ"ד הכותב וחותם פה פיורדא יום שנכפל בו כי טוב באמירה. שנים עשר לספירה. חמשת אלפים ותקל"ג ליצירה:

נאם הקטן '''יוסף''' בהר"ר מנחם משטיין הרט חפ"ק הנ"ל ואגפיה:
<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:ספרות פולמוס]]
[[קטגוריה:הקדמות|זכרון יוסף]]
[[קטגוריה:זכרון יוסף (שטיינהרט)]]</noinclude>