עריכת הדף "האמונות והדעות/ח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|{{גופן|5||'''המאמר השמיני - בגאולה האחרונה'''}}}}

== א ==

אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר: הודיענו אלהינו על פי נביאיו שיגאלנו קהל בני ישראל מן העוני ‏אשר אנחנו בו, ויקבץ נפוצותינו ממזרח וממערב מצפון וים, ויביאנו אל עיר קדשנו וישכיננו, ונהיה ‏סגולתו ונחלתו, כאמרו {{ממ|זכריה ח' ז' ח'}} הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש ‏והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים. והרחיבו נביאיו בענין הזה, עד שכתבו בו ספרים רבים, ולא ‏הגיעתנו הידיעה הזאת מהנביאים האחרונים בלבד, אבל מהנביא הראשון מהרע"ה עמדנו על ‏המועד הזה, שאמר בתורה {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ל#ג|דברים ל ג]]}}, ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך, ושאר מה שכתוב ‏בפרשה עד סופה. והעמידו האותות והמופתים על זה וקבלנוהו. והסתכלתי בענין הזה בדרך העיון, ‏ולא היה בו דבר שצריך לדקדק ולחלק, כי אם ענין אחד אזכור אותו באמצע המאמר הזה. אבל ‏שרש הגאולה הוא חייב מפנים רבים, מהם קיום אותות משה אשר החל ובשר בהם, והאותות אשר ‏יתקיימו לישעיה, וזולתו מהנביאים אשר בשרו בהם, ושהשולח אותם משלימם בלי ספק, כמו שאמר ‏‏{{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מד#כו|ישעיה מד כו]]}} מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים. ומהם שהוא צדיק לא יעול, וכבר הביא על ‏האומה הגולה הגדולה הזאת אצלנו הארוכה, ובלי ספק כי קצתה לענש, וקצתה לנסיון, ולכל אחד ‏משני הענינים מדה בתכלית, ולא יתכן שיהיה באין תכלית, וכאשר תכלה, יתחייב שירפו מאלה, ‏ושישלם גמול אלה, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#ב|ישעיה מ ב]]}} כי נרצה עונה כי לקחה מיד יי' כפלים בכל חטאתיה. ‏ומהם שהוא נאמן בכל מועדיו, יקים דברו ויעמיד מצותו, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#ח|ישעיה מ ח]]}} יבש חציר נבל ציץ ‏ודבר אלהינו יקום לעולם. ומהם שנקיש המועדים האלה למועד הראשון שיעדנו בהיותנו במצרים, ‏שיעדנו שידין את לוחצינו ומעבידינו ושיתן לנו רכוש גדול בלבד, והוא אמרו {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#יד|בראשית טו יד]]}} וגם ‏את הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. וכבר ראו עינינו מה שעשה לנו מקריעת ים ‏סוף והמן והשלו, ומעמד הר סיני ועמידת השמש והדומה לזה. כל שכן שיעדנו בדברים הגדולים ‏העצומים מהטובה וההצלחה והגדולה והנצח והכבוד, אשר שמם כפל מה שהגיענו מן העוני ‏והשפלות, כאמרו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סא#ז|ישעיה סא ז]]}} תחת בשתכם משנה וכלמה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו. ‏ודמה מה שעבר עלינו לרגע קטון, ומה שיגמלנו עליו רחמיו הגדולים, כמ"ש {{ממ|שם נ"ד ז'}} ברגע קטון ‏עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. ועל הנסיון והבחינה במה שעבר, הוא עתיד לעשות לנו כפלים על ‏מה שיעדנו, מה שלא יוכל לספרו מהרה, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ל#ה|דברים ל ה]]}} והטיבך והרבך מאבותיך. ובעבור ‏זה שונה לנו זכר יציאת מצרים במקומות רבים מהתורה, ומזכירנו מה שראינוהו. ואם נשאר דבר ‏ממה שעשה לנו בגלות מצרים שלא הזכירו בפי' בגאולה הזאת, הוא נכנס תחת מאמרו {{ממ|מיכה ז':ט"ו ‏ט"ו}} כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. ועל כן אנחנו סובלים ומיחלים מה שיעדנו, לא נקוץ ‏ולא נקצוף, אך נוסיף חוזק ואומץ, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/לא#כה|תהילים לא כה]]}} חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים ‏ליי'. ומי שרואה אותנו בענין הזה הוא תמה עלינו, או חושב אותנו לכסילים, מפני שלא נסה כאשר ‏נסינו ולא האמין כאשר האמננו, והוא כמי שלא ראה זריעת החטה, וכשהוא רואה מי שמשליך אותה ‏בבקעת האדמה לצמוח, יחזיקנו לכסיל, ואיננו מכיר כי הוא הכסיל, אלא בעת הקציר כשתשוב ‏המדה עשרים או שלשים, וכן דמה הכתוב ואמר {{ממ|תהלים קכ"ו ה'}} הזורעים בדמעה ברנה יקצורו. וכמו ‏מי שלא ראה מעולם גדול בנים, והוא לועג למי שהוא רואה שמגדל בן וסובל כל טרחיו, ואומר אי זה ‏דבר יקוה מזה? וכאשר יגדל וילמד החכמות ויהיו מלך וינהיג החילים, ידע האדם ההוא, כי לנפשו ‏לעג. ובדמות הענין אשר נקוה לבן זכר, הוא מה שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סו#ז|ישעיה סו ז]]}} בטרם יבא חבל ל והמליטה ‏זכר:‏

== ב ==

ואחר כן אומר, ומי ששעור השמים אצלו כשיעור זרת ואל דרך הקירוב, איך יקשה לשלוח הנבואה ‏אלינו מהם? ומי שמדת המים אצלו כפרישת כף איך יקשה עליו לקבץ פזורנו מתוכם? ומי שעפר ‏הארץ אצלו כדבר מדוד, איך לא יהיה נקל אצלו לקבץ נדחנו מאפסיה? ומי שההרים אצלו כדבר ‏השקול, איך לא יהיה קרוב אצלו לבנות הר קדשנו? ועל כן קדם בתחלת הנחמות מי מדד בשעלו ‏מים וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#יב|ישעיה מ יב]]}}. ומי שכל הגוים אצלו נטפי מים מהדלי, וכאבק המאזנים, איך לא ישפילם ‏לפנינו? כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#טו|ישעיה מ טו]]}} הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו. ומי שנעירתם מן הארץ ‏אצלו כאשר נקבץ כנפות האמתחת וננער אותה, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/איוב/לח#יג|איוב לח יג]]}} לאחוז בכנפו' הארץ ‏וינערו רשעים ממנה. ואלו הייתי אומה מי שברא דבר לא מדבר היה מספיק לי בזה, אך הצעתי ‏אלה העניני' מפני שהציעם הוא ית', ולא יתכן שנעלה על לבנו שאיננו יודע מה שאנחנו בו, ולא שאינו ‏נפרע לנו, ולא שאיננו מרחם. וכמו שהוכיחנו ואמר, {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מ#כז|ישעיה מ כז]]}} למה תאמר יעקב ותדבר ‏ישראל נסתרה דרכי מיי' וגו'. ולא שאיננו יכול להושיענו ולשמוע תפלתנו, כמו שאמר {{ממ|שם נ"ט א'}} ‏הן לא קצר יד יי' מהושיע וגו'. ולא שמאסנו ועזבנו, אך כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ד#לא|דברים ד לא]]}} כי אל רחום יי' ‏אלהיך לא ירפך ולא יעזבך:‏ אבל {{ממ|ירחמך האל}} הדבר אשר נאמין, שהוא שם לשעבודנו ב' זמנים, אחד מהם זמן התשובה, והב' ‏זמן הקץ. ואי זה בהם שיקדים תתחייב בו הגאולה, ואם תשלם תשובתנו אין מביטין אל הקץ, אבל ‏יהיה כמו שאמר הכתוב בתורה {{ממ|דברים ל' א-י}} והיה כי יבאו אליך כל הדברים האלה הברכה והקללה ‏ושבת עד יי' אלהיך ושמעת בקולו ושב יי' אלהיך וגו', ושאר הי' פסוקים. ואם תקצר תשובתנו, ‏נעמוד עד השלמת הקץ, ויהיה קצתנו ענושי' וקצתנו מנוסי', כאשר הוא ידוע בכל רעה שתבא בכלל ‏בכל חלקי הזמן, ברעב והחרב והדבר, שיהיו קצת בני אדם ענושים בהם, וקצתם מנוסים, עד ‏שהמבול לא נמלט שלא היה בו עוללים וטף מנוסים ונשכרים, וכמו שאין אצלי ספק שאבותינו ‏במצרים היו בהם צדיקים רבים ועמדו בנסיון עד שנשלם הקץ ההוא. על כן אל יאמר לנו אומר אלו ‏היו בכם צדיקים היתה באה לכם הגאולה, כי הנה משה ואהרן ומרים עמדו בשעבוד יותר משמנים ‏שנה עד שנשלם הקץ, וכמוהם מהצדיקים:‏

== ג ==

וצריך שאזכור מדת הקץ ואומר, שאלהינו יתברך הראה לנביאו דניאל שלשה מלאכים, האחד מהם ‏עומד ממעל למי חדקל {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/י#ד|דניאל י ד]]}}, והשנים האחרים עומדים על שתי השפתות, ושואלים את ‏העומד למעלה מהמים, מתי תהיה הגאולה? והוא אמרו {{ממ|שם י"ב ה'}} ראיתי אני דניאל והנה שנים ‏אחרים עומדים, אחד הנה לשפת היאור ואחד הנה לשפת היאור. והחל המלאך העומד ממעל למימי ‏היאור, ונשבע על קץ שקבעו, אעפ"י שלא שאל ממנו להשבע, ואמ' דניאל {{ממ|שם ז'}}, ואשמע את האיש ‏לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור, וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד ‏מועדים וחצי. ושני המלאכים שמעו ממנו מועד מועדי', והספיק להם בזה וכאלו ידעו פירושו, אבל ‏דניאל לא ידע מה פירוש מועד מועדים וחצי, ושאל הוא את המלאך העומד ממעל למימי היאור על ‏זה, כמו שאמר {{ממ|שם ח'}} ואני שמעתי ולא אבין ואומרה אדני מה אחרית אלה? והחל המלאך עוד ‏והקדים לו העלה אשר בעבורה סתם הדבר קודם שיפרש לו המענה, ואמר לו סתמתי הדבר כדי ‏שלא יעמדו עליו הפתאים והכסילים ויקוצו, כי אינם מתאוים ויראים מה שהחכמים מתאוים ויראים, ‏והוא גמול העולם הבאה, חיים המתמידים, אבל הם מתאוים מהרה מלכות העולם וכבודו. אבל ‏החכמים יעמדו עליו, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ט#י|דניאל ט י]]}} לך דניאל כי סתומים וחתומי' הדברים וגו'. יתבררו ‏ויתלבנו ויצרפו רבים וגו'. ואחר כן פירש אותו לו שהם אלף ושלש מאות ושלשי' וחמש שנה. כאמרו ‏‏{{ממ|שם י"ב}} אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה. ומלת ימים, תקופת שנה, כמו ‏שאמרה התורה {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/כה#כט|ויקרא כה כט]]}} ימים תהיה גאולתו, וסמך לו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה ‏תמימה. ומצאנו כל קץ ששם אותו למלחמה מן הממלכות, הם שנים לא ימים. ויש יזכרם השנים, ‏והיה מקץ שבעים שנה יפקוד יי' את צור {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כג#יז|ישעיה כג יז]]}}. ואמר עוד, מקץ ארבעים שנה אקבץ את ‏מצרים {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כט#יג|יחזקאל כט יג]]}}. ויש שיזכרם בלשון ימים והם שנים כמו שאמר ליחזקאל ואני נתתי לך את ‏עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום {{ממ|שם ד' ה'}}. וקבץ לשון שנים ולשון יום, הראה בזה כי ‏ימים הם שנים, וכן במקום הזה. ודניאל הבין איך היה פירוש מועד מועדים וחצי אלף ושלש מאות ‏ושלשים וחמש שנה, ולא הוסיף לשאול. ואנחנו {{ממ|יישירך האל}} צריכים להשתדל ולחקור על פירוש ‏מועד מועדים וחצי, עד שיהיו כמו אלף ושלש מאות ושלשים וחמש שנה. כי אמרו למועד איננו כי אם ‏לשמוש הדברים, כאמרך {{ממ|שמות כ"ג ט"‏ו}} למועד חדש האביב. והעקר מועדים וחצי. וחקרתי ‏ומצאתי זה מסכים שנאמין, שהוא רוצה במאמר מועדים, שני מלכות ישראל, ויהיה הקץ כשני ‏מלכותם וחצים בלי ספק. והוא שכל עתי המלכות שמנה מאות ותשעים שנה, ת"פ קודם בנין הבית, ‏ות"י בבית, וחצים תמ"ה, יהיה הכל אלף ושלש מאות ושלשים וחמש בלי תוספת ובלי חסרון. ויהיה ‏אמרו {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/יב#יא|דניאל יב יא]]}} ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים, מעת ‏מאורע שאירע בבית שני בתחלת בנינו, תהיה אחר העת אשר אמר בו המאמר הזה לדניאל, חמש ‏וארבעים שנה. ויהיה אמרו {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ח#יד|דניאל ח יד]]}} עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש, צריך שיקח ‏ממנה החצי, שהציע הימים ושמם לילה ויום, ויהיה החצי אלף וק"ן. ויהיה זה מאחר העת אשר ‏נאמר בו לדניאל המאמר הזה קפ"ה, יגיע סוף הג' זמנים אל שנה א' בעצמה:‏

== ד ==

ואחר כן אומר, ובעבור הדמות הספק בשלשה הזמנים בקץ הזה המושם לשעבודנו זה, שם ‏אלהינו בשני קצי השני השעבודים הראשונים הדמות הספק גם כן, שלא נחשוב שהספק אירע בקץ ‏הזה לבדו, מפני שאינו אמת. וכאשר נראה שני הקצים הקודמים אשר כבר ידענו אמתם, נמצא בהם ‏כמו זה, יסור הספק מלבותינו. ואבאר זה ואומר, שהספק בשעבוד מצרים הוא, שפעם הוא ארבע ‏מאות שנה, גרות זרע אברהם ועבדותם וענוים, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/טו#יג|בראשית טו יג]]}} כי גר יהיה זרעך ‏בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה, וזה מעת שנולד יצחק. ופעם הוא ארבע מאות ‏ושלשים שנה, יכנסו בהם שני גרות אברהם, כי יציאת אברהם מחרן אל ארץ כנען מפורשת, ויציאתו ‏אל חרן איננה מפורשת, ותהיה גרות אברהם שלשים שנה, כמו שאמר, {{ממ|[[תנ"ך/שמות/יב#מ|שמות יב מ]]}} ומושב בני ‏ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה. אבל איך נקרא אברהם בני ישראל? ואיך ‏נקראו חרן וארץ כנען מצרים? יש להם פירושים אין זה מקומו. ועם זה כל מה שישבו במצרים ר"י ‏שנה, ולא יוכל אדם לאמר שישבו שם ארבע מאות שנה, בעבור שימי קהת ועמרם ומשה מונעים, ‏ואין זה מקום באורו. וכבר שבו שלשה זמנים, ארבע מאות, וארבע מאות ושלשים, ומאתים ועשר ‏שנים. אבל שעבוד בבל יש לו שני זמנים, האחד נ"ב שנה, והוא אמרו {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/כט#י|ירמיה כט י]]}} לפי מלאת ‏לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם, והשני שבעים שנה, והוא אמרו {{ממ|ב[[תנ"ך/דניאל/ט#ב|דניאל ט ב]]}} למלאת לחרבות ‏ירושלים שבעים שנה, והיה בין מלכות בבל וחרבן ירושלים שמנה עשר שנה, כמו שנאמר, {{ממ|מלכים ב כ"ה:ח' ‏ח'}} ובחדש החמישי בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר, והוא כמו שנים ‏וחמשים עד מלכות כורש, ונתן להם רשות לבנות, ובנו בשנה ההיא, ושבתה מלאכת הבנין י"ז שנה ‏עד השלמת השבעים, כמו שאמר, {{ממ|[[תנ"ך/עזרא/ד#כד|עזרא ד כד]]}} בטילת עבידת בית אלהא די בירושלם והות בטלא ע‏ד שנת תרתין למלכות דריוש. וכאשר לא הזיק בקץ הראשון השתנות שלשה זמנים, ארבע מאות, ‏וארבע משות ושלשים, ור"י, ולא הזיק בקץ השני השתנות שני זמנים, נ"ב, וע', כן לא יזיק בקץ ‏השלישי השתנות שלשה זמנים, אלף ומאה וחמשים, ואלף ור"צ, ואלף ושלש מאות ול"ה, בעבור ‏שחנן אלהים את עמו מהחכמה מה שיכירו בה הכל:‏

== ה ==

וכיון שפרשתי הקצים האלו ובארתים, אומר עתה, כבר ידענו שאם לא תשלם תשובתנו נעמוד עד ‏השלמת הקץ, ואם ישלם הקץ קודם שנשוב לא יתכן שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים, שהוא הגלנו ‏מפני חטאינו, וכאשר ארך גלותינו ולא שבנו, ישיבנו קודם שנתקן? יהיה זה בשוא. אבל קדמוננו ז"ל ‏קבלו, שתקראנה אותנו צרות רבות ורעות, שנבחר בעבורם התשובה, ונהיה ראויים להגאל. והוא ‏מה שאמרו, אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו, הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך, ‏שגזרותיו קשות כהמן, והם עושין תשובה ונגאלין. ואמרו שסבת זה, עמידת איש מבני יוסף בהר ‏הגליל, ויתקבצו אליו אנשים מבני עמנו, וילך אל בית המקדש אחר שיהיה ברשות אדום, ויעמוד שם ‏עמם זמן, ואחר כן יעלה עליהם מלך ששמו ארמילוס, וילחם בה וילכוד העיר ויהרג וישבה ויענה, ‏ויהיה האיש אשר משבט יוסף, בכלל ההרוגים, ויהיו עמנו בצרות גדולות, והקשה שבצרות הפסד ‏ענינם עם כל המלכיות והתבאשם בם, עד שיגרשום אל המדברות, עד אשר ירעבו ויצמאו. ומחוזק ‏הצרות המוצאות, יצאו רבים מהם מתורתם, וישארו הנשארים המתבררים המזוקקים, ואז יראה ‏להם אליהו ותבא הגאולה:

‏ ואחר ששמעתי אלה הצרות, התבוננתי בכתוב, ומצאתי בו מקום לכל דבר מהם. ותחלתם שאדום ‏יכבשו בית המקדש בעת הגאולה, יאמר בו {{ממ|עובדי' א' כ"א}} ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר ‏עשו, ושילחם בם אחד מבני רחל, אמר בזה, {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/מט#כ|ירמיה מט כ]]}} לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום ‏ומחשבותיו אשר חשב על יושבי תימן אם לא יסחבום צעירי הצאן, ושאנשים מעטים מן האומה ‏יתקבצו אליו לא רבים, אמר בו, {{ממ|שם ג' י"ד}} ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה, ושהעולה ‏עליהם יתפשם וישבם ויהרגם, אמרו בו {{ממ|זכריה י"ד א' ב'}} הנה יום בא ליי' וחולק שללך בקרבך ‏ואספתי את כלן הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכדה העיר ונשסו הבתים, ושהאיש אשר מלך יהיה ‏מן הנהרגים ויבכו לו ויספדהו, אמר בו {{ממ|שם י"ב י'}} והביטו אלי את אשר דקרו וספדו עלו כמספד על ‏היחיד, ושאר הענין; ושצרה גדולה תמצא האומה בעת ההיא, אמר בו {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/יב#א|דניאל יב א]]}} והיתה עת צר ‏אשר לא נהיתה מהיות גוי עד היום ההוא, וששנאה גדולה תתחדש בין רבים מהם ובין האומות, עד ‏שיגרשום אל המדברות הרבים, אמר בו {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כ#לה|יחזקאל כ לה]]}} והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי ‏אתכם שם, ושירעבו ושיצמאו ויתענו כאשר אירע לאבותיהם, אמר אחריו‎ ‎‏{{ממ|שם}} ונשפטתי אתכם שם ‏פנים אל פנים כאשר נשפטתי את אבותיכם, ושיתבררו שם ויבחנו איך סבלם וחוזק אמונתם, אמר ‏אחריו {{ממ|שם ל"ז}} והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית, ושאלה הדברים ‏גורמים למי שאמונתו חלושה לצאת מדתו, שיאמר: זה הוא אשר היינו מקוים? וזה הוא אשר הגיע ‏אלינו ממנו? אמר בו אחריו {{ממ|שם ל"ח}} וברותי מכם המורדים והפושעים בי, ושהנשאר יראה להם אליהו ‏וישיב את לבבם, אמר בו {{ממ|מלאכי ג' כ"ג כ"ד}} הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגו', והשיב לב ‏אבות על בנים. והנה עניני הדברים האלה מפורשים במקרא, והוסיפו לנו הקדמונים שסדרום דבר ‏אחרי דבר כאשר נכתבו. וישתבח מי שהגביר חסדו עלינו, בהקדמת זכרון הצרות האלה, שלא ‏תפגענה אותנו פתאום ותיאשנה אותנו, ובהתחדשם אמר עוד {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כד#טז|ישעיה כד טז]]}} מכנף הארץ זמירות ‏שמענו עד סוף הפרשה:‏

== ו ==

ואומר אחר זה, כי על שני הענינים יחד, ר"ל אם לא נחזור בתשובה ויהיו המאורעים של בן יוסף, ‏ואם נחזור בתשובה ולא יהיו, יראה לנו משיח בן דוד פתאום. ואם יהיה משיח בן יוסף קודם לו, ‏יהיה כשליח לו וכמתקן האומה וכמסקל הדרך, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/מלאכי/ג#א|מלאכי ג א]]}} הנני שולח מלאכי ופנה דרך ‏לפני, וכמצרף אש לבעלי החטאים הגדולים, וכמכבס בורית לבעלי החטאים הקלים, כמו שאמר ‏אחריו {{ממ|שם ב'}} ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים. ‏ואם לא יבא, ויבא בן דוד פתאום, כמ"ש {{ממ|שם א'}} ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים, ‏ויביא עמו עם עד אשר יגיע אל ירושלים. ואם תהיה ביד ארמילוס, יהרוג אותו ויתפשנה. והוא מה ‏שאמר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כה#יד|יחזקאל כה יד]]}} ונתתי את נקמתי באדום ביד עמי ישראל. ואם תהיה יד זולתו, יהיה גם כן ‏מאדום. וכיון שלא בא בן יוסף, יפגעו מבן דוד מה שיאמץ לבם וירפא שברם ויגביה נפשם, כמ"ש ‏‏{{ממ|ישעיה ס"א א' ב'}} רוח יי' אלהים עלי יען משח יי' אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרא ‏לשבוים דרור וגו' לקרא שנת רצון ליי'. ופירש הנה מיני הגמול מהגדולה והכבוד והתפארת, באמרו ‏אחריו {{ממ|שם ג'}} לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר. ויושיבו הארץ וישכנו בה, כמו שאמר ‏אחריו {{ממ|שם ד'}} ובנו ממך חרבות עולם. אז ישמעו אנשי גוג את שמע בן דוד ועמו, וטוב ארצם ורוב ‏הונם, ושהם ישבים לבטח בלי מבצר ובלי חומר והדומה לזה, יעלה בלבבם לתפשה, כמו שאמר ‏בגוג {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לח#יא|יחזקאל לח יא]]}} ואמרת אעלה על ארץ פרזות אבא השוקטים יושבי לבטח כלם יושבים באין ‏חומה ובריח ודלתים אין להם. ויקבוץ אליו עם רב מאומות רבות, ויעבור בארצות רבות עד שיגיע ‏אליהם. כמו שאמר {{ממ|שם ט"ו}} ובאת ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך. ויהיו הנקבצם ‏אליו שני מינים, האחד מהם רשעים גדולים מתמכרים למות, והשני עם מתקנים להכנס בתורת ‏ישראל. והמומתים הם אשר אמר בם {{ממ|[[תנ"ך/יואל/ד#ב|יואל ד ב]]}} וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט, ‏ואמר עוד {{ממ|שם ט-יד}} קראו זאת בגוים קדשו מלחמה וגו', כותו אתיכם לחרבות וגו', עושו ובואו כל ‏הגוים וגו', יעורו ויעלו הגוים וגו', שלחו מגל כי בשל קציר וגו', המונים המונים בעמק החרוץ. ‏והמתקנים הם אשר אמר בהם {{ממ|[[תנ"ך/צפניה/ג#ט|צפניה ג ט]]}} כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא כלם בשם יי' ‏וגו'. ויבאו על הרשעים ביום ההוא, ארבעה מינים מן המגפות. קצתם ימותו במה שימטר עליהם אש ‏וגפרית ואבנים, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לח#כב|יחזקאל לח כב]]}} וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו', וקצתם ‏ימותו בחרב איש ברעהו, כמו שאמר {{ממ|שם כ"א}} וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם יי' אלהים וגו', וקצם ‏ימותו שימק בשרו ויתפרדו אבריו, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/זכריה/יד#יב|זכריה יד יב]]}} וזאת תהיה המגפה אשר יגוף יי' וגו' ‏בהמק בשרו והוא עומד על רגליו, עד שאם יבא אחד מהם להחזיק ידו ביד רעהו תעלה בידו, כמו ‏שאמר {{ממ|שם י"ג}} והחזיקו איש יד רעהו ועלתה ידו על יד רעהו. והשאר יחיה בהם סימני מכות ‏שתבאנה עליהם, כנקירת עין, וגדיעת אף, וכריתת אצבע, ויצאו אל קצוי הארצות, ויספרו מה שראו, ‏כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סו#יט|ישעיה סו יט]]}} ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים. והמתקנים גם כן על ‏ארבעה מינים, מהם מי שיעבוד את בני ישראל בבתיהם, והם הגדולים, כמו שאמר {{ממ|שם מ"ט כ"ג}} ‏והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך, ומהם מי שיעבוד אותם בעבודת המדינות והכפרים, כמו ‏שאמר {{ממ|שם י"ד ב'}} בית ישראל על אדמת ה' לעבדים ולשפחות, ומהם מי שיעבדום בשדות ‏ובמדברות. כמו שאמר {{ממ|שם ס"א ה'}} ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם, והשאר ‏ישובו אל אדמתם, והם תחת יד ישראל, ויגזור עליהם בן דוד לבא בכל שנה לחוג את חג הסכות, ‏כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/זכריה/יד#טז|זכריה יד טז]]}} והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מדי שנה בשנה ‏להשתחות למלך יי' צבאות וגו'. וכל אומה שלא תחוג בו לא ירד עליהם מטר, כמו שאמר {{ממ|שם י"ז}} ‏והיה אשר לא יעלה מכל משפחות הארת אל ירושלים וגו'. ואם יאמרו המצרים, אנחנו אין צריכים ‏למטר, כי יאורנו משקה את ארצנו, לא יעלה יאורם, כמו שאמר {{ממ|שם י"ח}} ואם משפחת מצרים לא ‏תעלה ולא באה וגו'. ואז יראו האומות כי הדבר הגדול שיוכלו להתקרב אל בן דוד, הוא שישאו אליו ‏מי שהוא מעמו למנחה, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יד#ב|ישעיה יד ב]]}} ולקחום עמים והביאום אל מקומם. וכל אומה ‏תעשה בזה כפי יכלתה, כי עשיריהם ישאו בני ישראל על הסוסים ובפרדים ובצבים ובכירכרות דרך ‏גדולה וכבוד, כמ"ש {{ממ|שם ס"ו כ'}} והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי' וגו'. והעניים שבהם ‏ישאו על כתפיהם, ובניהם בחצנם כמו שאמר {{ממ|שם מ"ט כ"ב}} והביאו בניך בחצן וגו'. ומי שיהיה מהם ‏ביניהם באיי הים, ישאו אותם בספינות עם כסף וזהב, כמו שאמר {{ממ|שם ס' ט'}} כי לי איים יקוו ואניות ‏תרשיש וגו'. ומי שיהיה מהם בארץ כוש, ישאו אותם בארבו' של גומא עד שיגיעו למצרים, כי במקום ‏הגבוה הר יוצא במים, לא יוכלו הדוגית לעור בו שלא ישברו, אך ארבות הגומא העשוים בשעוה, אם ‏יגעו בהר תכפף ולא תשכר, כמו שאמר {{ממ|שם י"ח א'}} הוי ארץ צלצל כנפי' אשר מעבר לנהרי כוש. ‏וענין צלצל כנפים שארצותם מסככים ונתסרים מהרבה בני אדם. ואמר {{ממ|שם ב'}} השולח בים צירים ‏ובכלי גמא, ואמר בסוף הפרשה, בעת ההיא יובל שי לה' צבאות וגו', ואמר {{ממ|[[תנ"ך/צפניה/ג#י|צפניה ג י]]}} מעבר ‏לנהרי כוש עתירי בת פוצי יובילון מנחתי. ומי שנשאר במדברות מישראל או במקום שאין שם מי ‏שישאנו מן האומות, יביאהו אלהינו במהרה, כאלו העבים נושאים אותו, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ס#ח|ישעיה ס ח]]}} ‏מי אלה כעב תעופנה, או כאלו הוא עוף, כמו שאמר {{ממ|שם}} וכיונים אל ארובותיהם, או כאלו הרוחות ‏נושאות אותו, כמו שאמר {{ממ|שם מ"ג ו'}} אומר לצפון תני ולתימן אל תלאי וגו' וכאשר יתקבצו החיים ‏מישראל המאמינים כאשר זכרתי, תהיה אז תחית המתים, כאשר בארתי במאמר הקודם לזה, ‏ויהיה בן יוסף בראשם, כי הוא איש צדיק ומנוסה, ויגמלהו הבור בטוב. אז יחדש הבורא בנין ‏מקדשו, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/קב#יז|תהילים קב יז]]}} כי בנה יי' ציון נראה בכבודו, והגזרות והיכלות כאשר פרש ‏יחזקאל בויהי בעשרים וחמש שנה לגלותנו, עד אחרית הפרשה {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/מ#א|יחזקאל מ א]]}}. ובאבנים היקרות כמו ‏שבאר ישעיהו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נד#יב|ישעיה נד יב]]}} ושמתי כדבר שמשותיך ושעריך לאבני אקדח. ותתישב כל הארץ עד ‏שלא ישאר בה מקום חרב, כמו שאמר {{ממ|שם ל"ה ז'}} והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים. אז יראה ‏אור השכינה זורח על בית המקדש, עד שיהיו המאורים נגדו כהים, כי כבר פרשתי במאמר השני ‏שהוא מאיר יותר מכל אור, כמו שאמר {{ממ|שם ס' א'}} קומי אורי כי בא אורך וגו', עד שיהיה מי שאיננו ‏יודע דרך בית המקדש ילך דרך האור ההוא, כי הוא מן השמים עד הארץ, כמו שאמר {{ממ|ישעיה ס"א ‏ט'}} ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בעמים. ויעמדו על הענין הזה כל ימי העולם, לא ישתנ' ענינם, כמו ‏שאמר {{ממ|שם מ"ה י"ז}} ישראל נושע ביי' תשועת עולמים. ועלה בלבי, כי לא אמר המלה הזאת שהיא ‏עד עולמי עד במקום הזה כשאר המקומות, כ"א לאמת אצלנו חוזק הישועה בחזק שמצא בלשון, ‏ולדחות דברי מי שאומר שיש לה קץ ותכלית. והודיענו כי העם יבחרו בעבודה ולא במרי, כאשר הוא ‏מפורש בפרשת ומל יי' אלהיך את לבבך {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ל#ו|דברים ל ו]]}} ובפרשת {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לו#כו|יחזקאל לו כו]]}} ונתתי לכם לב ‏חדש, עד סופה. ובוחרים בזה בכמה פנים, האחד מפני שהם רואים אור השכינה וחול הנבואה ‏עליהם, ושהם במלכותם בטוב ובנעימים, ואין מי שיכריחם, ואינם חסרים דבר, וכל עניניהם ‏בהצלחה. והודיענו שכל דבר וכל נגף וכל מחלה יסורו כלם מקרבנו, וכן כל אבל וכל יגון וכל שנאה. ‏אבל יהיה להם עולם שכלו שמחה וששון, עד כאלו שמיהם וארצם התחדשו להם, כמו שבאר ‏בפרשת {{ממ|ישעיה ס"ה יז-יט}} כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה כי אם שישו וגילו עדי עד, ‏וגלתי בירושלים. ומה נכבד עולם כלו שמחה וששון, כלו עבודת האל ויראתו, כלו גמול ושכר טוב. ‏ובזה אומר {{ממ|תהלים קמ"ד יב-יד}} אשר בנינו כנטיעים, מזוינו מלאים, אלופינו מסובלים:‏

== ז ==

ואחר הפרושים האלה אדבר על מי שהגיעני, כי יש אנשים שנקראים יהודים, חושבים כי אלה ‏המועדים כלם ואלה הנחמות היו כלם בבית שני ועברו, ולא נשאר מהם דבר. והוא ששמו שרשי' ‏מופסדי' ובנו עליהם דבריהם, והם שאמרו שזאת ההפלגה שאנחנו רואים לישוע', כמו לא יבא עוד ‏שמשך וירחך לא יאסף {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ס#כ|ישעיה ס כ]]}} ואמר {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/לא#לט|ירמיה לא לט]]}} לא ינתש ולא יהרס לעולם, הכל הוא ‏בתנאי אם תשלם עבודת העם, אמרו זה דומה למה שאמר משה לישראל {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יא#כא|דברים יא כא]]}} למען ‏ירבו ימיכם וימי בניכם וגו', וכאשר חטאו נגמרו ימיהם וסרה מלכותם, כן היו קצת המועדים האלה ‏בבית שני וסרו, וקצתם לא היו, בעבור שחטאו. ולקחתי <i>{{ממ|יישירך האלהים}}</i> מכונת דברי האנשים ‏האלה אשר היא התנאי, והבאתיה במלאכת הדקדוק, ומצאתיה מופסדת בטלה מכמה צדדין. אחד ‏מהם שמועדי משה פרש בם שהם על תנאי, שהוא אומר {{ממ|שם כ"ב}} כי אם שמור תשמרון את כל ‏המצוה הזאת והוריש יי' את כל הגוים האלה. ואמר {{ממ|[[תנ"ך/שמות/כג#כב|שמות כג כב]]}} כי אם שמוע תשמעו בקולו, ‏ואיבתי את אויביך. והיה עקב תשמעון {{ממ|[[תנ"ך/דברים/ז#יב|דברים ז יב]]}}, והדומה לזה. ואלה הנחמות אין בהם ‏מהתנאי הזה מאומה, אבל הם מועדים פשוטים. ועוד כי משה לא די לו שהתנה על עמו באם שמור ‏ואם שמוע, ושישיבם בהפך זה אל שכלם, ושאם לא יקיימו לא יקים להם, עד שהפך להם הענין, כמו ‏שאמר {{ממ|שם ח' י"ט '}} והיה אם שכח תשכח את יי' אלהיך וגו', כגוים אשר יי' מאביד מפניכם כן ‏תאבדון. ואמר עוד {{ממ|שם ד' כ"ה כ"ו}} כי תוליד בנים, העידותי בכם היום ובאלה הנחמות לא התנה ‏בדבר כל שכן שיהפכם. ומהם ששם אלה המועדים כמו מבול נח, ואמר כמו שאם יחטאו הברואים ‏לא אביא עליהם עוד המבול, בעבור שנשבעתי עליו שלא יהיה עוד, אבל הייתי עונש אותו בזולתו, ‏כן אתם לא אסיר מלכותכם, בעבור שנשבעתי על זה. והוא אמרו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/נד#ט|ישעיה נד ט]]}} כי מי נח זאת לי ‏אשר נשבעתי מעבור מי נח עוד. ואלו היו חוטאים היה עונש אותם במה שירצה לא בהסרת ‏מלכותם. ומהם שכבר הודיע כי העם יבחרו בעבודתו לא בהמרותו, כאשר פרשנו. והוא יודע כל מה ‏שיהיה כאשר הקדמנו, ובטל שיהיה שם חטא או עון שלא ידעהו. וכאשר לא יהיה חטא, אפילו אם ‏היה תנאי לא היה מזיק להם, כל שכן שאין שם תנאי. ועוד שבתורה שמהו כמו החדשות אשר גזר ‏בהם, כאשר בארנו במאמר הששי, כאשר נשבע וגזר ואמר, {{ממ|דברים ל"ג מ-מג}} כי אשא אל שמים ‏ידי, אם שנותי ברק חרבי, אשכיר חצי מדם, הרנינו גוים עמו. ועם כל אלה הבאורים, יבוטל מה ‏שנדמה להם ומה שהבהילו בו משער התנאי:‏

== ח ==

וכיון שעקרתי יסוד בנינם, אשיב עליהם אח"כ בחמשה עשר שער. חמשה מהם בראיה מן הכתוב, ‏וחמשה מן ההגדה, וחמשה ממה שיושג בראות. והחמשה אשר מן הכתוב, תחלתם בנחמות האלה, ‏שישראל יקובצו כלם אל בית המקדש, ולא ישאר מהם אחד בגרות, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לד#יג|יחזקאל לד יג]]}} ‏וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם, ולא שב מהם בבית שני כי אם שנים וארבעים אלף ‏ושלש מאות וששים, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/ז#סו|נחמיה ז סו]]}} כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות ‏וששים. והשני שיקובצו מאיי הים, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יא#יא|ישעיה יא יא]]}} מחמת ומאיי הים, ולא הלכו בגלות ‏הראשונה אל מקום מן האיים, כל שכן שישובו מהם. והשלישי שהעמים יבנו חומות בית המקדש, ‏כמו שאמר {{ממ|שם ס' י'}} ובנו בני נכר חומותיך, ולא די שלא בנו לנו מאומה בבית שני, אלא שמנעו ‏אותנו לבנות והיינו במלחמה תדירא בבנין, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/ד#יא|נחמיה ד יא]]}} הבונים בחומה באחת ידו עושה ‏במלאכה ואחת מחזקת השלח. והרביעי ששערי המדינה יהיו פתוחים לילה ויומם מהבטחת ‏הנכנסים והיוצאים כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ס#יא|ישעיה ס יא]]}} ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו ומצאתים בבית ‏שני סוגרים אותם קודם בא השמש, ולא היו פותחים אותם עד חצי היום כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/ז#ג|נחמיה ז ג]]}} ואומר ‏להם לא יפתחו שערי ירושלים וגו'. והחמישי שלא תשאר אומה שלא יהיו תחת עבודתם כאמרו ‏‏{{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ס#יב|ישעיה ס יב]]}} כי הגוי והממלכה אשר לא יעבדוך יאבדו, ומה שאין בו ספק שהם ושדותיהם היו ‏משועבדים למלכים בבית שני כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/ט#לו|נחמיה ט לו]]}} הנה אנחנו היום עבדים והארץ אשר נתת ‏לאבותינו. ואלה החמשה באורים אשר מן הכתוב. והחמשה אשר מצד ההגדה, תחלתם שהעם ‏יבערו אש מן העצים אשר יהיו בכלי מלחמת גוג שבע שנים כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לט#ט|יחזקאל לט ט]]}}, ויצאו יושבי ערי ‏ישראל ובערו והשיקו בנשק בקשת וחצים ובמקל יד וברמח ובערו בהם אש שבע שנים. והשני שיאור ‏מצרים יחרב במקום אחד, ונהר פרת בשבעה מקומות, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יא#טו|ישעיה יא טו]]}} והחרים יי' את לשון ‏ים מצרים וגו'. והשלישי שהר הזתים יבקע מחציו מזרחה וימה עד שיחלק, ויהיה חציו אל הצפון ‏וחציו אל הנגב, ויהיה ביניהם גיא גדולה, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/זכריה/יד#ד|זכריה יד ד]]}} ונבקע הר הזתים וגו'. והרביעי בנין ‏בית המקדש, ככתוב בצורת הבית מתחלתה ועד סופה {{ממ|יחזקאל מ-מח}}. והחמישי שיצא מעין מבית ‏המקדש, ואחר כן ירחב עד שיהיה נהר גדול שלא יוכל אדם לעבור בו, כמו שאמר {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/מז#א|יחזקאל מז א]]}} ‏והנה מים מתחת מפתן הבית עד סוף הפרשה. ועל שתי שפתות הנהר, כל עץ מאכל שפריו מתמיד ‏ועלהו קים, ממנו מזון וממנו רפואה, כמ"ש {{ממ|שם י"ב}} ועל נחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגו'. ולא ‏הגד לנו שהיה מאומה מאלה החמשה, אבל ההגדה מחיבת שלא היה מהם דבר בשום פנים. ‏והחמשה האחרים אשר ישיגם הראות, תחלתם שהברואים כלם יאמינו ויודו כי הבורא אחד, כמ"ש ‏‏{{ממ|[[תנ"ך/זכריה/יד#ט|זכריה יד ט]]}} ביום ההוא יהיה יי' אחד, והנה אנחנו רואים אותם בתעותם וכפירתם, והשני שמירת ‏בני ישראל שלא יתנו עוד מס ולא נושאים ממון ולא תבואה לזולתם, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סב#ח|ישעיה סב ח]]}} נשבע יי' ‏בימינו ובזרוע עזו אם אתן את דגנך עוד מאכל לאויביך וגו', ואנחנו רואים כל אומה נותנת מס ‏ועובדת ושומעת לאומה אשר היא תחת ידה. והשלישי תסתלקנה המלחמות עד שלא ישא אדם כלי ‏מלחמה, כמ"ש {{ממ|שם ב' ד'}} וכתתו חרבותם לאתים. לא ישא גוי אל גוי חרב, ואשר אנחנו רואין הפך ‏זה. והרביעי שבעלי חיים ישלימו קצתם את קצתם, עד שירעה הזאב והכבש, ויאכל האריה התבן, ‏וישחק היונק בפתן ובאפעה, כמ"ש {{ממ|שם י"א ו'}} וגר זאב עם כבש וגו', ואנחנו רואין אותן שהם על ‏טבעם ורעתם, לא נשתנה מהם דבר. ואם יסבור עוד סובר ויאמר איננו רוצה אלא שישלימו האנשים ‏הרעים עם הטובים ולא יזיקום, אין הדבר כי אם בהפך, והם היום יותר ממה שהיו מקדם מן החמס ‏והעול מהחזק לחלש. והחמישי ישוב סדום לקדמותה, כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/טז#נה|יחזקאל טז נה]]}} ושבתי את שבותיהן ‏וגו', ואחותיך סדום ובנותיה תשבן לקדמתן. וכבר ספרה התורה שימה של סדום היתה מתוקה והיו ‏משקין ממנה ברגל, כאמרו {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יג#י|בראשית יג י]]}} וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר הירדן כי כלה ‏משקה, ואמר {{ממ|שם}} כגן יי' כארץ מצרים, כמ"ש {{ממ|שם ב' י'}} ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, ואמרה ‏כארץ מצרים כמ"ש {{ממ|[[תנ"ך/דברים/יא#י|דברים יא י]]}} אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, והיא היום ‏חרבה מוצא מלח, וימה מלוח כאשר היא. ואלה הענינים כלם מורים ראיה גמורה, על שהנחמות ‏האלה לא היו עדין:‏

== ט ==

וכל אשר השיבונו בו על אלה, היא תשובה על הנוצרים, חוץ ממה שזכרנו מבנין בית שני, כי הם ‏אינם אומרים שהמועדים החלו מן העת היא, אבל ישימום קודם חרבן בית שני קל"ח שנה, ויתיחדו ‏הנוצרים האלה בתשובה אחרת, והיא מה שזכר הנביא בפרשת שבועים שבעים {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ט#כד|דניאל ט כד]]}}, ‏והוא שפרושה אצלנו שהם ארבע מאות ותשעים שנה מעת שגלו העם עד שהחלו בבנין הבית השני, ‏כמ"ש {{ממ|שם כ"ה}} ותדע ותשכיל מן מוצא דבר. ומהם ארבע מאות ול"ד שנה זמן בנין הבית, יהיה ‏בקצת בטול והפסק ועכוב הבנין, כמ"ש {{ממ|שם}} ושבועים ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ‏ובצוק העתים, והוא מה שזכרנו בפרשת {{ממ|[[תנ"ך/עזרא/ד#כד|עזרא ד כד]]}} באדין בטלת עבידת בית אלהא. והשבוע ‏האחרון קצתו שלום בין האומה ובין קצת המלכים, וקצתו מלחמה עמם והפרת ברית, כמ"ש {{ממ|דניאל ‏ט' כ"ז}} והגביר ברית לרבים שבוע אחד. ותשם הארץ ויאבדו רבים מאנשיה, כמ"ש {{ממ|שם}} ועל כנף ‏שקוצים משומם ועד כלה ונחרצה. וזה הכלל הוא שבועים שבעים מקבצים טוב והטבת ענין, והסרת ‏המלכות והכהונה והנביאים; כי אמר בתחלתם לכלא הפשע ולהתם חטאות ולכפר עון וגו'. וזה ‏כמאמר האומר עמדתי בחופה ובחולי ובסחורה ג' יום מקבצים טוב ורע, ואח"כ יפרוט אותם. והגיד ‏שבסופם יכרת כל כהן משיח ולא ימצא, כמ"ש {{ממ|שם כ"ו}} ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת משיח. ‏ואיננו רוצה במאמר הזה איש אחד בעצמו, אבל הוא רוצה כל כהן משיח, כמ"ש בתורה, {{ממ|ויקרא ד' ג' ‏ט"ז}} אם הכהן המשיח, והביא הכהן המשיח, והדומה לזה. ונכרת מן העם כהן גדול אחר הזמן ‏הזה, כמו שהודיענו. וחשבו העם הזה שאמרו יכרת משיח, הוא רוצה איש אחד ידוע, וזה מופסד ‏מכמה פנים, מהם שמלת משיח אין מתיחד בה איש ידוע, אבל היא נופלת על כל כהן ומלך, ועוד ‏שמלת יכרת כשהיא הריגה איננה נאמרת כי אם על מי שיהרג בדין, כמ"ש {{ממ|שם י"ז י"ד}} כל אכליו ‏יכרת. ועוד כי זה המאורע, עם חרבן הבית, כאשר סמך אליו {{ממ|[[תנ"ך/דניאל/ט#כו|דניאל ט כו]]}} והעיר והקדש ישחית ‏עם נגיד הבא. ויותר מבואר מזה כלו, שמעת שנאמרה לדניאל, עד העת אשר אמרו, איננו כי אם ‏רמ"ה שנה, והכלל הוא ארבע מאות שנה, מהם ע' קודם בית שני, ומהם ארבע מאות ועשרים ישובו. ‏ומצאתי העם הזה לא היתה להם תחבולה, אלא שטענו תוספת במספר, ואמרו שמלכות פרס ‏משכה על ישראל קודם יון כשלש מאות שנה, ושמספר מלכיהם בימים האלה היו שבעה עשר מלך, ‏וחשבותי עליהם מהכתוב בספר דניאל, שלא יתכן שיהיה בין מלכות בבל ומלכות יון ממלכי פרס ‏בארץ ישראל יותר מארבעה, מפני שאמר המלאך לדניאל, ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמדי ‏למחזיק ולמעוז לו. ועתה אמת אגיד לך הנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס {{ממ|שם י"א א' ב'}}. אלה ‏התשובות עליהם, מלבד מה שיש עליהם בבטול התורה, ומלבד מה שיש עליהם בשער היחוד, חוץ ‏מהדברים האחרים אשר לא היו ראוים להביאם בספר הזה:‏

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>