עריכת הדף "דבר אברהם/ב/כו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן כו'''{{ש}}{{גופן|4||'''הערות במקומות אחדים בספרי ח"א ותשובתי עליהן'''}}}}

:::::בקנין סיטומתא.
:::::בהפקר ב"ד ודד"מ.
:::::תמיה בתוס' סוכה ג' והערה בזה מהגאון הגדול מוהר"ר אלי' ברוך קאמאי נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מיר:



{{-}}
'''ב"ה.''' יום ג' ל"ג בעומר שנת תרס"ח. '''סמאלעוויטש.'''

::שלום וברכה מרובה לכבוד ידידי הרב הה"ג צנא מלא ספרי הגביר המרומם וכו' מוהר"ר '''ברוך עסמאן''' נ"י [ז"ל] בעהמח"ס [[חד וחלק]]. ולכל החוסים בצלו צל החכמה.

'''{{עוגן1|אחד"ש}}''' מעכת"ה. נתכבדתי לקבל קונטרסו היקר מהערות נכבדות על ספרי והתענגתי על דבריו המפיקים בקיאות רבה בספרי האחרונים ז"ל, ומפני שהגיעוני דבריו בימי פרוס הפסח שהם ימי טרדה מרובה לרב בישראל נוסף על הטרדות התמידיות נאחרה תשובתי אל מעכת"ה עד היום. וגם עכשיו לא אבוא בארוכה בציצים ופרחים להרחבת הענין, כ"א בקצרה להציל את נפשי מהשגות כת"ר, וברצות ד' עוד אניף שנית ידי כאשר ישים ד' דבר הלכה בפי. והנני הולך ומשיב על הסדר כדרך שערך כתר"ה בקונטרסו:

==א==

א) '''{{עוגן1|העיר}}''' כת"ר על מה שנסתייעתי ב[[דבר אברהם/א/א#ג|סי' א' אות ג']] מדברי הרדב"ז {{ממ|[[שו"ת רדב"ז/א/תקג|ח"א סי' תק"ג]]}} דכל קניני המנהג הוו כחליפין ומשו"ה הוו דאורייתא, וכתב ע"ז כת"ר דמריש דברי הרדב"ז דעתו מבוארת שהוא מדרבנן. הנה באמת אנכי הבאתי מזה רק רמז ויתד לתלות בו כאשר אמרתי מפורש עם הספר, ונסתייעתי מדבריו רק לפלגא דדינא היינו לעיקר חידושי דכל הקנינים שנהגו בהם הוויין כחליפין וגם חליפין היינו סודר מנהגא הקנינים וזה מבואר להדיא בדבריו. ואחרי דחליפין בודאי הוי דאורייתא דד"ק כמבואר בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/ג/א|דף ג']]}} ה"נ כל קניני המנהג. אמנם אף שבעיקר הדבר ויסודו מבואר כן ברדב"ז אך מהמשך דבריו נראה שנטה לדרך אחרת מאשר כתבתי. ואולם לא מראש דבריו כאשר כתב כת"ר וכוונתו למה שהתחיל לומר דעל כל מילי דרבנן כייפינן ומוציאין מיד המוחזק ומסתייע אח"כ מקנין חליפין ושאר כל קניני דרבנן, דמזה לא מוכח מידי די"ל דהיינו נמי כוונתו לפי שנהפכו משום המנהג לדאורייתא, אלא דמסוף דבריו נראה כן דאתי עלה משום מנהג בעלמא גרידא וכרשב"ג דמנהג מבטל הלכה, ועוד מדכייל בהאי טעמא גם כתובת אשה. אך בכל אופן הן שפתי הרדב"ז ברור מללו דכל קניני המנהג אית להו דינא דאורייתא, ודבריו ז"ל תמוהין לי ולא אוכל להתאים ראשם לסופם. וביחוד קשה מה שהביא ראי' מדינא דגרמי דהו. דרבנן וכייפינן עלי' וע"ז הרי לא שייך הסברו דעל סמך זה נושאין ונותנין או נהגו כו' ודמי לגזל וגניבה ואינך מילי דחשיב בתר הכי שבהם העמידו על ד"ת. ואף שיש לחלק כמבואר למעיין שכל אלו עוברין מתחלתן על דבריהם משא"כ בדד"ג, מ"מ לא שייך לומר ע"ז שעל זה נושאין ונותנין, ואין להאריך בזה. ובפ"כ צ"ל לדבריו דשאני דד"ג שעיקר התקנה היתה לגבות ההיזק בע"כ דאל"ה לא שניא מגרמא דחייב בד"ש וי"א דמהני תפיסה, וא"כ אין זה שייך למאי דפתח. וביותר תמוה מ"ש דחליפין הוי דרבנן ובקידושין שם מבואר ההיפוך, וכבר נתקשה בזה בס' עמק יהושע {{ממ|[[עמק יהושע/יג|סי' י"ג]]}} ורמזתי עליו בספרי שם:

==ב==

ב) '''{{עוגן1|על}}''' מה שעמדתי שם באות ד' ע"ד תשובת הרמ"א {{ממ|[[שו"ת הרמ"א/פז#|סי' פ"ז]]}} שכ' דבשילמה הכותית השומרת נקנית לה פרה סמוך לגניבתה ותמהתי מדברי הנמוק"י בשם הרשב"א דהיכא דאין השומר מחויב לא אמרינן דמקני לי' כפילא. וכתב ע"ז כת"ר דמצד אחר נראה שהכפל שייך להנפקד גם אם הוא פטור מתשלומין, ע"פ המבואר בש"ס כתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/פג/א|דף פ"ג ע"א]]}} דנחלה הבאה לאדם ממק"א אדם מתנה עלי' שלא יירשנה ומבואר שם דגם אם אמר ידי מסולקת הימנה מועיל, ויעוי' באה"ע {{ממ|[[שולחן ערוך/אבן העזר/צב#א|סי' צ"ב ס"א]] בהג"ה}} בשם הר"ן והרשב"א דרק בארוסה מהני סילוק משום דצריך שיהי' להמסלק א"ע איזה זכי' בדבר, ובנד"ד בהגניבה כבר יש לו למפקיד זכי' בכפל רק דמקרי נחלה שבאה לו ממקום אחר ושוב שייך הכפל להנפקד ע"י סילוקו, עכ"ד:

'''{{עוגן1|הנה}}''' מלבד שבעיקר הדבר עדיין במחלוקת הוא שכוי אם מהני סילוק במידי דאורייתא, יעוי' בתוס' כתובות [[תוספות/כתובות/פג/א#|שם]] ובתוס' גיטין ר"פ הזורק {{ממ|[[תוספות/גיטין/לב/א#כדרב|ד"ה כדרב כהנא]]}} והאריך בזה המל"מ {{ממ|[[משנה למלך/אישות/כג#א|פכ"ג מה' אישות ה"א]]}} ועיין בחו"מ {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/רט#ח|סי' ר"ט ס"ח]] בהג"ה}} ובסמ"ע שם {{ממ|[[סמ"ע/חושן משפט/רט#כא|ס"ק כ"א]]}} וכבר האריכו שם הקצוה"ח והנתה"מ, אשר כל זה ידוע לכת"ר, מלבד זה אכתי מה יענה להירושלמי דמפורש בי' להדיא דלא נקנה כפילא להנפקד. אמנם אי משום הא יכילנא להציל את כת"ר על פי דרכו ולומר דהירושלמי אזיל בזה לטעמי'. דהר"ן פ' אלו נערות על מתני' דיתומה שנתארסה ונתגרשה ר"א אומר האונס חייב והמפתה פטור הביא מירושלמי דפטור רק מבושת ופגם אבל קנס אינה יכולה למחול לפי שאינה זוכה בו עד שעת העמדה בדין ואין אדם מוחל דבר שאינו ברשותו, וכתב הרמב"ן דסוגיא דידן דמהני דהא למה זה דומה לכותב לארוסתו דין ודברים אין לי בנכסיך דקיי"ל דאם מתה אינו יורשה דנחלה הבאה לו לאדם כו'. וא"כ י"ל דלהירושלמי לטעמי' לא מהני סילוק מכפל ולסוגיא דידן מהני. אבל הן לא נועיל בזה מאומה לפי שגוף דברי כת"ר אינם נכונים כלל. חדא דאם בכה"ג לא מקני כפילא א"כ גם סילוק אין כאן שאין המפקיד מסתלק כלל מיהו בהא איכא לפרושי דבריו, דהרשב"א הסביר לה דמשו"ה לא מקני כפילא משום דלא אסיק בהכי אדעתי', ואין זה שייך אלא לענין הקנאת הפרה מתחלה אבל עכשיו שכבר שילם י"ל דברצונו להסתלק עתה לטובת הנפקד וע"ז לא שייך כבר לומר לא אסיק אדעתי'. אבל בר מן דין אין מקום כלל לומר כן דאפילו אם יסתלק המפקיד יועיל רק לפטור את הגנב אבל במה יזכה הנפקד בכפל דלא שייך בי' זכי' כיון דלא היתה הפרה שלו בשעת גניבה, והרי ש"ס ערוך הוא ר"פ המפקיד דא"א להקנות כפל אלא ע"י הקנאת הפרה לפני גניבה, ואי כדברי כת"ר למה טרח הש"ס כ"כ בזה, ולגוף הפרה לא שייך כלל סילוק. ובכל אופן אין זה שייך כלל ליישוב דברי הרמ"א דלאו לענין כפילא קא עסיק אלא לענין גוף הפרה אם קנתה אותה השומרת בכדי לפטור מבכורה ומאי שייטא לקנין הכפל בלא הפרה, ישתקע הדבר ולא יאמר:

'''{{עוגן1|וידידי}}''' '''הרה"ג מוהר"ר חיים שמעון טאפ נ"י'''{{הערה|{{אישי ישראל|רבי חיים שמעון טאפ}}.}} '''מו"ץ דק"ק ווילנא''' העירני עוד על דברי הרמ"א דלדעת הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/שאלה ופיקדון/ח#א|פ"ח משאלה ה"א]]}} דאם חזרה הבהמה עצמה חוזרת לבעלי' א"כ האיך תיפטר מבכורה. וצ"ל כיון דיש לה מיהא קנין בגוף הפרה לכפל וכן לשבחא דאתי מעלמא כמו יוקרא שפיר חקרי יד עכו"ם באמצע לפטור מבכורה:

==ג==

ג) '''{{עוגן1|עמד}}''' כת"ר על מ"ש שם דאפשר דהפקר ב"ד הפקר הוא מטעם שררה ולא בתור ב"ד והיינו נמי טעמא דשמואל דד"מ דינא, וע"ז תמה עלי כת"ר דלמה לא ראיתי בלשון רש"י יבמות {{ממ|[[רש"י/יבמות/פט/ב#|דף פ"ט ע"ב]]}} שכ' הפקר ב"ד הפקר וכל מידי דממונא לאו עקירה היא עכ"ל. ואי איתא כדברי דהפקר ב"ד אינו בתור ב"ד לחוד אלא מטעם שררה שכל העם נכבשים תחת ידיהם והוי כמו דין המלכות א"כ מאי איכפת לן אם עוקרין דבר מן התורה הלא אין זה משום דחז"ל עושים זאת ורק מצד ממשלתם, עכ"ד כת"ר. תם אני ולא אדע מה השגה היא זו, אטו לממשלת ישראל שרי למיעבד שלא כדת ומותר לה לעקור דבר מן התורה, והרי אמרינן בסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/כ/ב|דף כ' ע"ב]]}} דרק האמור בפרשת מלך מותר ורב אמר לא נאמרה פרשה זו אלא לאיים עליהם, ועיי' בתוס' ד"ה מלך, וגם בדד"מ אמרינן דד"מ דינא ולא גזילה, ואיך יעלה על דעת כת"ר לומר דאם ממשלת ישראל [או ב"ד לפי"ד שהם ג"כ בתור שררה] עושים נגד ד"ת לית דינא ולית דיינא ולא קשה מידי מעקירתם ד"ת. בודאי גם ע"ז שייך קושיית הגמ' מיש כח לעקור כו' וזהו דמשני דשא"ה דהפקר ב"ד הפקר מקראי ולכן אין כאן עקירה דהתורה נתנה להם רשות להפקיר הנכסים וזהו שפירש"י דכל מידי דממונא לאו עקירה היא משום שניתנה להם רשות:

==ד==

ד) '''{{עוגן1|עוד}}''' כתב כת"ר על מה שהבאתי סמך לזה מסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/ה/א|דף ה' ע"א]]}} פשיטא מהכא להכא ומהתם להתם ומהכא להתם מהני דהכא שבט והתם מחוקק, ו[[רש"י/סנהדרין/ה/א#|פירש"י]] שבט לשון שררה ויש להן רשות להפקיר דהפקר ב"ד הפקר כו' ובתוס' שם {{ממ|[[תוספות/סנהדרין/ה/א#דהכא|ד"ה דהכא שבט]]}} כתבו וז"ל והא דאמר בפ' מקום שנהגו אבל מבבל לא"י כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו ואומר ר"ת דה"מ במילתא דאיסור והיתר דבני א"י חכימי טפי כו' אבל לענין הפקעת ממון ליפטר דהפקר ב"ד הפקר עדיפי בני בבל דאקרי שבט שרודין את העם במקל עכ"ל, הרי דהפקר ב"ד הוא מטעם שררה ולא מטעם ב"ד בלבד. וכתב ע"ז כת"ר דאם איתא כדברי מהו הברכה שבירך אותם יעאע"ה שיהי' להם ראש גולה אחרי דכל כחו אינו ע"פ התורה ואך מצד רצון הממשלה שנותנים לו לעשות גם שלא ע"פ הד"ת. אבל לפי המבואר בש"ס דמשום הפקר ב"ד הנה בזה ישתבח הריש גלותא שיהי' ביכולת הב"ד להעמיד ע"פ דת התורה, עכ"ד כת"ר. גם בזה תמה אני על מעכת"ה דאזיל בתר איפכא, אטו ענין הברכה היתה מה שיהי' להם יכולת כב"ד, ואטו עיקר היכולת והברכה היא מה שיוכלו להפקיר נכסים, והגע בעצמך אלו לא הי' הדין דהפקר ב"ד הפקר לא הי' מקום כלל לברכת יעאע"ה, אתמהה, אדרבה עיקר הברכה היא שלא חסור המלכות מיהודה לעולם, ורק ממילא מסתעף דכיון דשבט מלכות בידם בכתם להפקיר נכסים, והוא מבואר להדיא ברש"י ותוס' ואי"צ להאריך בזה כלל:

==ה==

ה) '''{{עוגן1|מכאן}}''' ואילך יצא כת"ר לבאר זאת מסוגיית הפוסקים והוא דמבואר בתוס' ר"פ אלו נערות דעיקר התיקון של הפקר ב"ד הוא רק לצורך אבל כל שאינו צורך כל כך לא, וכן מלשין התוס' שם מבואר דגם באיסורא כת ב"ד יפה להפקיר דהיינו לעשות מן העבדים שיהיו בני חורין. ואם כי המהרש"א שם כתב בפירוש דברי התוס' שהיא רק בממונא אבל פשט דברי התוס' מורין דגם באיסורא אמרינן כן. ויעוי' בתוס' גיטין {{ממ|[[תוספות/גיטין/לד/א#התם|דף ל"ד ע"א]] ד"ה התם ממונא}} ששיטתם דרבי סובר דאין חילוק בהפקר ב"ד בין ממונא לאיסורא ואם כדבריו שהוא משום ממשלה מה יועיל זאת באיסור. וגם לדברי המהרש"א איזה טעם יש לפי דבריו שצריך שיהי' להם צורך מן ההפקר ואיזה חלוק בין צורך גדול לקטן ובנמ"י פ' א"נ כחב דהב"ד שמפקירין צריכין להיות ב"ד חשוב, ולפי דבריו למ"ל ב"ד חשוב הלא יספיק אם שלשה הדיוטות יהי' להם הממשלה לרדות בעם. ושוב באות ד' מביא כת"ר משיורי כנה"ג או"ת בכללים נפרדים אות ל"ד שהביא בשם הראנ"ח כ"י דמדברי רש"י בפ' השולח יש ללמוד דרק באיסור א"א אין לומר הפקר ב"ד הפקר אבל בשאר איסורין נוכל לומר הפבדה"פ והראנ"ח אינו מסכים ע"ז ומה שהזכיר רש"י לשון א"א היא דגם בא"א חין לומר הפקר ב"ד משום דהו"א שיש להם כח להפקיע הקידושין שנתקדשה בכסף. מבואר דגם בא"א היתה סברא לומר הפבדה"פ, ואי איתא שהוא מטעם ממשלת השרים והזקנים איך יעלה על הדעת כי ניתן בכת ממשלתם להפקיע איסור א"א, עכ"ד כתר"ה:

'''{{עוגן|הנה2|הנה}}''' במ"ש דלאיזה טעם צריך שיהי' צורך בההפקר, פשוט הוא דגם אם הפקירו שלא לצורך כ"כ מועיל, והתוס' כתבו רק דמה"ט לא הפקירו דכיון שאין צורך כ"כ לא מצאו ב"ד סיבה להפקיר, וזה בודאי דבר פשוט ומתקבל על הדעת שלא רצו ולא יבואו ב"ד להפקיר כ"ז שאין צורך כ"כ בדבר. ומ"ש דפשטיות לשון התוס' מורה דגם באיסורא אמרינן הפדבה"פ לא כן אנכי עמדי, ואדרבא כוונתם פשוטה כמ"ש המהרש"א דלשי' ר"ת דוד רק שיעבוד גזר עלייהו ולא עבדות גמורה כמו שהוכיח ר"ת דאל"ה אין קנס לשפחה וע"ז הקשו מחלק מזבח מי יתיר דהא אין כאן אלא הפקר ממון לחוד ולא איסור. משא"כ לפירש"י דגזר עלייהו איסור עבדות גמורה שפיר קאמר דחלק מזבח דעביד בהו איסור עבדות מי יפקיע דלא שייך באיסורא הפקר ב"ד כמ"ש המהרש"א. ובהגהות קרני ראם על המהרש"א אמנם העיר דל"נ דכיון דאיסור תלוי בממון והוי הפקר ב"ד ג"כ עכ"ל, ואינו נכון, דאף דבודאי אשכחן דב"ד יכולין להפקיע חלק הממון היינו השיעבוד מעבדים מ"מ עדיין צריך גט שיחרור כדין מפקיר עבדו דצריך ג"ש ורק לשמואל דס"ל בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/לח/א|דף ל"ח ע"א]]}} דמפקיר עבדו יצא לחירות ואי"צ ג"ש מהני ולא לדידן, כמבואר בתוס' חגיגה {{ממ|[[תוספות/חגיגה/ב/ב#כופין|דף ב' ע"ב]] ד"ה כופין}} ועיי' בהגהות מהרל"ח שם שלא ירד לכוונת התוס' והזכרתי מזה בספרי {{ממ|[[דבר אברהם/א/לט#יד|סי' ל"ט אות י"ד]]}} יעו"ש. ומה שהביא כת"ר משיורי כנה"ג, הנה אין הס' תח"י, אבל בודאי פשוט הוא דבאיסורי לא שייך הפדבה"פ ואי"צ לפנים, ורק בא"א שייך לומר כן משום שהפקירו כסף הקידושין ובקידשה בביאה כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש כמבואר בכ"ד. וממילא לא שייך לכאן מה שהביא כת"ר מרש"י גיטין ל"ד ומתוס' שם ד"ה התם ממונא דבודאי בא"א שייך למידן הפקעת הקידושין ומ"ש כת"ר דא"כ למ"ל ב"ד חשוב הלא יספיק אם ג' הדיוטות תהי' להם הממשלה לרדות בעם, אמינא לי' דאה"נ אלו היתה הממשלה להדיוטות ה"נ דהוה מהני הפקרם, אבל אנן הכי קאמרינן דלב"ד חשוב ניתנה הממשלה ולהדיוטות לא ניתנה, וכיון שלא ניתנה להם הממשלה ע"ז ממילא אין הפקרם כלום:

==ו==

ו) '''{{עוגן1|ובעיקר}}''' הדבר הן הבאתי שכ"כ ר"י בעל העליות ז"ל דד"מ הוי כעין הפקר ב"ד, אולם כת"ר באות ה' מקונטרסו עומד על דעתו וצוות דלמה תליתי תניא בדלא תניא ואטו אם נאמר דר"מ דינא הוא מדאורייתא ומטעם הפקר ב"ד נאמר ג"כ שטעם הפבדה"פ הוא מטעם ממשלה. אבל מטיבותא דמר לא ידענא מאי תמיהא לי', דנחזי אנן אם אמנם נתפוס דר"י ז"ל דן לה לדד"מ לדאורייתא מטעם הפקר ב"ד הרי בע"כ יהי' מקורו מקרא זה דכל אשר לא יבוא כו' בעצת השרים והזקנים, דאל"ה מנא לי' הא, וכיון שכן בודאי מוכח דקרא זה דילפינן מיני' הפקר ב"ד מטעם ממשלה הוא ולא מטעם ב"ד של ישראל גרידא, וא"כ בע"כ גם הפקר ב"ד של ישראל לאו בתור ב"ד הוא אלא בתור ממשלה, דאלת"ה אלא דב"ד של ישראל יש להם כת מיוחד מהאי קרא גופי' בתור ב"ד בפרט א"כ האיך יליף מיני' ר"י ז"ל גם לדד"מ שאינם ב"ד, ונמצא שלא תליתי כלל תניא בדלא תניא ודא ודא אחת היא. ומ"מ ב[[#ו|אות ו']] שדיתי בעצמי נרגא בזה מדברי הר"ן נדרים {{ממ|[[ר"ן/נדרים/כח/א|דף כ"ח]]}}, ויש להאריך בזה עוד ואניח יתר הדברים שאינם נוגעים להשגותיו של כת"ר לעת הפנאי:

==ז==

ז) '''{{עוגן1|ומה}}''' שהביא כת"ר דברי הרשב"ם ב"ב {{ממ|[[רשב"ם/בבא בתרא/נד/א|דף נ"ד]]}}, הנה גם אנכי בספרי הזכרתיו וכן הבאתי שכ"ה באו"ז ח"א [[אור זרוע/א/תשה|סי' תש"ה]] ו[[אור זרוע/א/תשמה|תשמ"ה]]. ומדי דברי אעיר מה שצל"ע קצת לע"ע בדברי האו"ז שנשאל שם לענין שטר שנעשה בכינופיא דארמאי כגון סופר עכו"ם המאסף עדי עכו"ם וכותב שטרות על מה שעושה לפניו ושלא בערכאות וכ' דהשטר פסול דשאני ערכאות דמלכא אמר דכל שטר שיכתב ע"פ ערכאות על הקרקע אפילו כי האי גבי בי' דדינא דמלכותא דינא דהואיל וגזירתא דמלכותא היא הרי קבלו עלייהו כדפי' רבינו שמואל זצ"ל בפ' חזקת הבתים כו' אבל שטר שנכתב בכינופיא לא אשכחן דמלכא אמר דגבי בי' כו' יעו"ש בארוכה. ועכשיו ראיתי באו"ז ח"ג (שנדפס מכ"י בירושלים תוב"ב) [[אור זרוע/ג/ג|סי' ג' ד']] שדבריו לכאורה סותרים קצת לאלו, דז"ל מיהו נראה בעיני שאם קיבלו את דייני עכו"ם שניהם התובע והנתבע מרצונם ודנו אותם כדין ישראל דיניהם דין כו' הואיל וישנם בתורת דיינים כדת"ר בפ' ד' מיתות ז' מצוות נצטוו ב"נ כו'. וראי' אני מביא דתנן בפ"ק דגיטין כל השטרות העולין בערכאות כו' בשלמא שטרי מכר כו' אלא מתנה כו' היכי מיקניא לי' בהאי שטרא חספא בעלמא הוא אמר שמואל דינא דמלכותא דינא, הא למדת דהיכא שקיבלו עליהם מרצונם דדיניהם דין כדהכא שהנותן והמקבל מתנה קיבלו אותם לעדות מרצונם עכ"ל. ולפי דברים אלו נראה לכאורה דגם בכינופיא כיון שבאו לפניהם לכתוב שטר הרי קיבלום עליהם מרצונם:

==ח==

ח) '''{{עוגן1|ומ"ש}}''' כת"ר דבתשובות בנימן זאב {{ממ|[[שו"ת בנימין זאב/תכ|סי' ת"ך]]}} העלה דהלכה כדברי הראבי"ה דרק בקרקעות ומם אמרינן דדמ"ד, הנה אין הס' תח"י, אבל אנא מתניתא ידענא כי ראתה עיני מה שנחלקו בזה הראשונים ז"ל מובאים ב[[בית יוסף/חושן משפט/שסט|ב"י]] וד"מ {{ממ|[[דרכי משה/חושן משפט/שסט|סי' שס"ט]]}}, והמהרי"ק {{ממ|ב[[שו"ת מהרי"ק/קצב#|שורש קצ"ב]]}} בשם הרשב"א דכל דבר שהוא לתקנת המדינה ואפי' אם אמר ממון של פלוני יהי' לפלוני הוי דדמ"ד, והמרדכי ב"ק פ' הגוזל בתרא הביא בשם ר"י בר"פ לענין מכירת משכון דדמ"ד, וכ"פ הרמ"א שם {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/שסט#ח|סעי' ח']]}} שכן עיקר, וכן תפס המ"ב {{ממ|[[משאת בנימין/צז#|סי' צ"ז]]}} דדמ"ד לענין קניני מטלטלין מובא במג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/תמח#ד|סי' תמ"ח סק"ד]]}} והחזיק אחריו בעל כנס"י {{ממ|[[כנסת יחזקאל/יד|ס' י"ד]]}} והחת"ס בכ"ד, ובתרייהו נגררתי, ותו לא מידי:

==ט==

ט) '''{{עוגן|עוד2|עוד}}''' כתב כת"ר על מה שכתבתי ב[[#ז|אות ז']] באם עשה העכו"ם משיכה בלא כסף והי' עמה קנין המועיל מדד"מ דדד"מ מועיל להפקיע והוי כהפקר וממילא מהני משיכה לכו"ע, לפמ"ש התוס' בע"ז {{ממ|[[תוספות/עבודה זרה/עא/א|דף ע"א]]}} דבמקום דליכא כספא משיכה קונה בא"י לד"ה, וכ"ה באו"ז שנדפס בירושלים תוב"ב מס' ב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/מח/א|דף מ"ח]]}} ומובא משמו בשו"ת מהר"ם בר ברוך ח"ג {{ממ|[[שו"ת מהר"ם בר ברוך/ג/קנג|סי' קנ"ג]]}}. וע"ז כתב כת"ר דלפי דעתו רוב השיטות מבוארים דדד"מ הוי רק דרבנן ולכן אינו מועיל הקנין שמדד"מ וכן הקנין סיטומתא שהוא רק מדרבנן כמבואר בש"ס ב"ק {{ממ|[[בבלי/בבא קמא/צו/א|דף צ"ו ע"א]]}} דתקנתא לעכו"ם לא עבדינן, וא"כ לא יצאה מעולם הפרה מרשות הישראל שתהי' כהפקר כי היכי דתועיל בה משיכה, וכן גם לא יועיל סיטומתא שהוא קנין דרבנן, וכמש"כ התומים {{ממ|[[תומים/חושן משפט/קכג|סי' קכ"ג]]}} דאגב אינו קונה בא"י, זת"ד כת"ר. אבל לפי המבואר למעלה עדיין לא הראיתי לדעת שרוב השיטות מבוארים דהוי דרבנן, וכת"ר הכביד את ידו רק במה שהחליט דהלכה כראבי"ה דדד"מ שייך רק בקרקעות, אבל לפ"ז הן עדיפא הו"ל לכת"ר לומר דגם תקנתא דרבנן ליכא הכא אמנם גם בזה כבר אמרתי למעלה דאדרבא חזינן דנסתם בשו"ע להיפוך כמש"ל. אולם ב"ה מצאה ירו להשיגני במ"ש שם באית ז' לענין דדד"מ מועיל רק להפקיע וא"כ הוי כבהמת הפקר דחייבת מדרבנן מיהא, וכתבתי דלזה מועיל כבר קנין סיטומתא דרבנן [דלאקנויי קאימנא התם לומר דהוי רק דרבנן אפילו לרבנו יונה], וע"ז יאמר כת"ר דבעכו"ם ליכא קנין דרבנן. והנה כבר הזכרתי בעצמי ב[[#ח|אות ח']] מדברי האו"ת ושרבים חלוקים עליו בזה. וכת"ר יאמר עם מכתבו שהאו"ת מביא ראיות לזה, אבל באמת אינו כן וכל ראייתו היא רק ממה שלא נזכר בראשונים קנין אג"ק לענין בכורה, ובאמת כבר הראה הקצוה"ח שם {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/קכג#ו|סי' קכ"ג סק"ו]]}} שרבנו ירוחם {{ממ|[[רבנו ירוחם/ב/כ|ח"ב נתיב כ']]}} הזכיר להדיא שיקנה לכותי באג"ק והזכירו גם כת"ר, וכן הוא ברמזי הרא"ש פ"ק דבכורות, עמד עליהם בשו"ת ושב הכהן {{ממ|[[ושב הכהן/ד|סי' ד']]}} יעו"ש, ומצאתי בתשו' הרשב"א ח"ג {{ממ|[[שו"ת הרשב"א/ג/סט|סי' ס"ט]]}} לענין גביית שטר מנכסי עכו"ם שכ' וז"ל אם ראובן זה גבה מטלטלין מן העכו"ם הדין עם ראובן כו' אי דד"מ לא דינא מטלטלין לא נשתעבדו לו לשמעון דאפילו בדינינו לא נשתעבדו להוציא ממי שמכר או שנתנן לו אא"כ כתב לו מטלטלין אגב מקרקעי עכ"ל, ומשמע קצת שאם כתב מטלטלין אג"ק היה מהני גם בעכו"ם. ועיי' בט"ז יו"ד {{ממ|[[ט"ז/יורה דעה/שכ#ח|סי' ש"כ סק"ח]]}} ובחי' הגרשוני על הט"ז {{ממ|סי' קל"ב סק"ח}} ועיי' [[תוספות/בבא בתרא/נד/א|תוס' ב"ב נ"ד]]. וכן חלוקין בזה על התומים האחרונים ז"ל באו"ח {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/תמח|סי' תמ"ח]]}} היינו המח"ש בשם א"ש והח"י והמק"ח וכ"ה בלב"ש הל' בכור {{ממ|}} והקצוה"ח הנ"ל ועוד מהאחרונים ז"ל, וגם לענין סיטומתא מבואר במ"ב {{ממ|[[משאת בנימין/צז|סי' צ"ז]]}} מובא במג"א שם דמהני בעכו"ם וכ"ה עוד בהרבה מאחרונים ז"ל לא אחשוב כרוכלא ואיזול. אמנם בסמ"ע {{ממ|[[סמ"ע/חושן משפט/סו#א|סי' ס"ו סק"א]]}} כתב דקנין דרבנן אינו מועיל לכותי, אבל הש"ך שם {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/סו#פה|ס"ק פ"ה]]}} חלוק עליו, ויעוי' בנתה"מ שם. ומה שהקשה באו"ת דמ"ש ממעמ"ש דלדעת ר"ת לא תקנו בגוי, יש לתרץ בפשיטות דשאני מעמ"ש דהוי הלכתא בלא טעמא והבו דלא להוסיף עלה כמבואר להדיא ברא"ש גיטין האי טעמא, והיינו משום שאינו מעשה קנין כלל אלא דיבור בעלמא משא"כ סיטומתא דהוי מיהא מעשה קנין כל דהו וחז"ל תקנוהו לקנין. ומה שהעיר כת"ר מ[[בבלי/בבא קמא/נו/א|ב"ק נ"ו]] כבר נזכר בקצוה"ח {{ממ|[[קצות החושן/חושן משפט/סו#לב|סי' ס"ו ס"ק ל"ב]]}}. אבל לענ"ד אין מכאן שום פירכא דהתם רק תקנתא לחוד היא לתועלת הלוקח ולכן לגוי לא עבדינן אבל קנין שאני דכיון דחכמים תקנוהו לקנין הוי לכו"ע, דלאו לתקנת הגוי הוא תמיד דקנינים זימנין הוו להנאת החוכר וזימנין להנאת הלוקח, ופשוט הוא:

==י==

י) '''{{עוגן|עוד3|עוד}}''' כתב כת"ר על מה שבקעתי לי נתיב חדש ליישב את הסתירות אשר נפגוש בראשונים ז"ל בענין קנין דרבנן אם הוא מועיל לדאורייתא, וכתב כת"ר דמה אענה לדברי התוס' סוכה {{ממ|[[תוספות/סוכה/ג/א#דאמר|דף ג' ע"א]] סוד"ה דא"ל}} שכתבו וז"ל וצ"ל דאיצטריך התם לאתויי היכא דב"ה מחמירים מדרבנן וב"ש מוקמי לה אדאורייתא ולא גזרינן אם עשה כדברי ב"ש לא יצא ידי חובתו אפילו דאורייתא כדאשכחן לב"ש היכא דיתיב אפיתחא דמטללתא דגזרי שמא ימשך אחר שולחנו וקאמרי לא קיימת מצות סוכה מימיך דאפי' מדאורייתא לא קיים עכ"ל, והתם לא שייך לא קנין ולא מנהג עכ"ד:

'''{{עוגן|הנה3|הנה}}''' באמת ידידי מעכ"ת הן אין דבר זה נוגע אלי, דעיקר החקירה היא רק לענין קנינים אם מועילים הם לדאורייתא אבל בשאר דיני ואיסורי דרבנן אין ספק שנשארו רק דרבנן ולא נפקע דין התורה, ודברי התוס' תמוהים מאד וצריכים ביאור אליבא דכו"ע, והגע בעצמך שחט ונעשה בשחיטה פסיל דרבנן אטו בטל מינה גם שם שחיטה דאורייתא והאוכל לוקה משום נבילה, והרי גט פסול מדרבנן לא בטל מיני' תורת הגט דאורייתא ואם נתקדשה צריכה גט משני, והוא דבר פשוט שאין להאריך בו:

'''{{עוגן1|ושמעתי}}''' בשם '''ידי"נ הגאון מוהר"ר אלי' ברוך קאמאי נ"י אב"ד ור"מ דק"ק מיר''' שעמד על דברי תוס' אלו וביאר דדבריהם שייכי רק לענין סוכה דפתיך בה דינא דממונא דבעינן שלכם ומשו"ה כשרצו רבנן להחמיר עליו שלא יצא גם ידי חובת סוכה דאורייתא הפקירו את הסוכה בהפקר ב"ד ואינה שלו וממילא אינו יוצא כלל. אבל זהו רק מדרך הפלפול ואין הדעת מקרבתו לקישטא דמילחא. ולכאורה הי' עילה על הדעת לומר דה"ט משום דכיון דרבנן אסריה לישיבה כזו ששילחנו בתוך הבית אין זו כבר דרך דירה וממילא אינו יוצא כלל, אבל אינו נכון בעיני, ועוד דאכתי מה נענה להא דברכות בהטה וקרא דנראה דהתוס' מפרשי דגם התם איני יוצא כלל ידי חובת ק"ש. [וזוהי נמי תשובה לדברי הגאון ראב"ק נ"י שהזכרנו]. ואולי י"ל דהכא אינה חומרא דרבנן שבאה רק להוסיף על ד"ת שישב בישיבה גמורה אלא דאיסורא העילי עלי' מדרבנן שלא ישב ושולחנו בתוך הבית, ואפילו כשא"א לי בענין אחר ויתבטל ממצות סוכה לגמרי נראה שאסרו לעשות כן ומוטב שלא ישב כלל בסוכה משישב ושולחנו בתוך הבית, וכן בק"ש מבואר בשמ"ק ברכות {{ממ|[[שיטה מקובצת/ברכות/יא/א|דף י"א.]]}} דבהטה וקרא איכא דררא דאיסורא שמא יקבעו אחרים הלכה כב"ש ואפשר דאתי אינש לידי ביטול ק"ש דאי לא מצי מיטה לא קרי ק"ש, וכיון שאיסור דרבנן זה רביץ על קיום המצוה הי"ל כמהב"ע יעדיפא עוד מינה דע"י אותה מעשה המצוה גופה וקיומה היין עובר העבירה. ועיי' בשמ"ק ברכות שם שכ' דקנסיהו שלא לנא יעו"ש, ועיי' פסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/לט/ב|דף ל"ט ע"ב]]}} ובתוס' חולין {{ממ|[[תוספות/חולין/קמא/א#|קמ"א.]]}} ודחוק הוא וצ"ע:

==יא==

יא) '''{{עוגן1|ובסוף}}''' מכתבו יאמר כת"ר על מ"ש דכל קניני המנהג וכן קנינים דרבנן שנהנו כבר על פיהם נעשים כשל תורה כחליפין שהיא סברא חדשה ומעולם לא נשמע קרן שביבנה בדרך זו. ואף שתמכתי את יסודיתו בדברי הירושלמי שכל עיקרו של קנין חליפין נשתנה לפי המנהג בכ"ז לא יקבלהו כת"ר לסייעתא. הנה עתה אתפאר עליו כי דרכתי ב"ה במשנה הישרה ומה רחב לבי להוכח כי לא תעיתי ח"י בדרך השכל ורק בהגיון ישר ובריא תמכו אשירי, כי אחרי שנדפס ספרי הראני חכם א' שיסוד הזה נמצא מפורש כמעט בתורתן של ראשונים ז"ל והוא בחי' המהרי"ט לרי"ף קדושין פ"ק ד"ה והא דאמרינן למעוטי חליפין וז"ל שהסידר קנין לעצמי שמסירתו לבדה היא הקונה וגמר דבר כדאמרינן האי סיתומיתא באתרא דרגיל' למקני בה קניא והאי סידרא כלי נמי כך היו רגילין להקנות בו כדכתיב וזאת לפנים בישראל וכו' לקיים כל דבר עכ"ל, הרי לנו מפורש דהיינו חליפין והיינו סיטומתא וליכא בינייהו ולא מידי, וב"ה שכוונתי לדעת רבנו הגדיל ולא תעיתי ח"ו בהוראת שכלי בדרכי המובן וההיקש:

:והנני חותם בברכה חמה כי יאריך ד' ימיו וינוב בשיבה טובה, יחזק כחותיו לעבודתו ותורתו כאמור וקוי ד' יחליפו כח כברכת ידידו מוקירו ומכבדו:

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תשובות מתאריך י"ח אייר ה'תרס"ח]]
[[קטגוריה:רבי ברוך אסמן: תשובות אליו]]
[[קטגוריה:רבי חיים שמעון טאפ]]
[[קטגוריה:רבי אליהו ברוך קמאי]]</noinclude>