עריכת הדף "דבר אברהם/א/יח"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|'''סימן יח'''}}

==א==

[א] '''בשו"ע''' יו"ד (ס' ר"א סעי' ס"ו) מקוה שמימיו מתפשטין ואינו יכול להתכסות בו נותן בו מצד אחד אבנים או חבילי עצים כו' ובלבד שלא יחלקו כל המקוה אבל בכלים פסול. והנה מקור הדין דבכלים פסול כתוב בב"י וז"ל וכתב הרשב"ץ בתשובה דוקא בעצים ואבנים אבל בכלים פסול כדאיתא בפ' חומר בקודש עכ"ל. וכתב הט"ז (ס"ק פ') בטעם הדבר דהוויות המקוה לא יהיה ע"י דבר המקבל טומאה כדלעיל סעי' ל"ה, והש"ך (ס"ק ק"מ) השיג עליו עיי"ש. והגר"א ז"ל כתב וז"ל צ"ע דהא תנן ספ"ה [דמקואות] ומודים שהוא גודר [כלים וטובל בהם. וכתב הר"ש כלומר עושה מחיצה בכלים טמאים כו'] וכ"ש כה"ג וגם ראיתו אינו מובן עכ"ל, והש"ך נמי כתב דבפ' חומר בקודש דמסתייע מיניה ליתא להאי מילתא כלל:

'''והנה''' הקושיא שהזכיר הגר"א ז"ל ממשנה מקואות עמד בה הרא"ש בהלכות מקואות (סי' י"א) על הר"ש (פ"ה מ"ה) ר"י אומר כל דבר המקבל טומאה אין מזחילין בו ופירש הר"ש דלעכב הזחילה ע"י דבר המקבל טומאה נמי אסור משום שאין הוויתו ע"י טהרה והקשה הרא"ש ז"ל ממתניתין דגודר כלים וכ"ה בשאר ראשונים. אבל כבר תירצה הרע"ב בפירוש המשנה (פ"ה מ"ו) דהאי ומודים דקתני אסיפא קאי דמודים ב"ש לב"ה שהכלים שבהם גדר לא הוטבלו, ומסיק דהכי משמע בתוספתא, ועיי' באשכול הלכות מקואות (סי' ס') דנראה שכיוון ג"כ לתירוץ זה, ועיי' בנחל אשכול שם שהביא דבתוספתא תניא והכל מודים כלים שגדר בהן לא הוטבלו. משמע להדיא דמודים קאי אסיפא דב"ש מודים לב"ה. ואף שאין דעת האשכול והרא"ש נוחה מתירוץ זה מ"מ אפשר דהרשב"ץ ס"ל כשי' הר"ש. ובשו"ע (סעי' נ') הביא דעת הר"ש דעכבת הזחילה בעינן ע"י דבר שאינו מקבל טומאה ודעת הרא"ש דמתיר הביא בשם יש מי שאומר, ולפי"ז חשש גם כאן בחילוק כלים את המקוה לדעת הר"ש דזה מיקרי הווייתו ע"י דבר המקבל טומאה. והא דלא הביא גם הכא דיש מי שמתיר אפשר שסמך אמש"כ בסע' נ' ומכש"כ דמתיר הכא. אבל שינויי דחיקי נינהו והעיקר קשה דגוף ראייתו מפ' חומר בקידש אינה מובנת כלל ולא נמצא שם שום זכר לזה והוא פלא:

==ב==

[ב] '''ונ"ל''' לומר לביאור דברי הרשב"ץ ז"ל. דהנה הר"ש כתב על מתניתין (פ"ז דמקואות) מקוה שמימיו מרודדין {{עוגן|סז:}}כובש אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנים כו' ח"ל וכובש לצד אחד של מקוה כו' והא דקתני אפילו חבילי עצים אפילו חבילי קנום כלומר לא מבעיא אבנים אלא אפילו חבילי עצים וקנים שהמים ביניהם לא תשיב הפסק ומצטרפין למ' סאה ובלבד שלא יחלקו כל המקוה דא"כ ה"ל כמקוה שחלקו בסל וגרגותני שהטובל שם לא עלתה לו טבילה כדאיתא בריש חומר בקודש עכ"ל. חזינן דהוקשה לו אמאי סל וגרגותני חולקין את המקוה ומאי שנא מחבילי עצים דהכא שכובש וחולק בהן והרי שניהם שוין שאינם מחזיקים מים, ולזה חידש דחבילי עצים וקנים נמי מחלקין את המקוה כמו סל וגרגותני, דאע"ג דסל וגרגותני נידונין כיש בהם נקב כשפה"נ ולכן טובלין בהם כלים כמ"ש הר"ש לעיל מיניה (פ"ו מ"ה) דסל וגרגותני דומין לשק וקופה שהמים מערבים בהם. אין זה אלא כשלא חילק בהן כל המקוה אבל כשחילקה כולה הרי הם ככותל המפסיק בין מקוה למקוה וחוצצין פד שיהא בהם נקב כשפה"נ, ובהאי דינא שוין חבילי פצים וסל וגרגותני ושק וקופה דכולהו להר"ש כחדא נינהו. והסבר דברי הר"ש מאי דאיכא בין חילקה כולה ללא חילקה יבואר בעז"ה להלן:

'''והנה''' הרמב"ם (פ"א מהלכות מקואות הי"ג) סתם את דבריו בכבישת חבילי עצים ולא חילק בין חולקין את המקוה ובין אין חולקין. ואין לומר דסמך על הא דסל וגרגותני חולקין את המקוה שהרי לא הביא כלל מימרא זו להלכה. ומ"מ אין ראיה מזה דפליג על כר"ש, חדא דאפשר דלא מייתי אלא לשון המשנה, ועוד דאפשר דלא מיירי כלל בשהיו מי המקוה מועטין כ"כ עד שהוצרך לצירוף המים שבין חבילי העצים והקנים. אבל האשכול הלכות מקואות (סו"ס ס') כתב להדיא דנא כהר"ש וז"ל מקוה שמימיו מרודדין כו' כובש אפילו חבילי עצים כו' כלומר אף שנראה כאלו נחלק המקוה עי"כ דמ"מ נכנסו המים מצד זה לצד זה דרך החלל שביניהם עכ"ל וכ"כ הרע"ב בפירוש המשנה. והרב בעל נחל אשכול שם כתב להגן בעד האשכול מקושיית הר"ש מסל וגרגותני דבחבילי עצים מסתמא איכא נקב כשפה"נ. ולפי"ז אין ראיה שהאשכול והרע"ב חולקין על הר"ש בגוף הדין כשאין בהם נקב כשפה"נ שלא יחלקו כל המקוה. אבל אין דבריו נראין כלל, דמלשון האשכול שכתב כלומר אף שנראה כו' משמע להדיא שבא לבאר הרבותא שיש בחבילי עצים וקנים דקמ"ל תנא דמתני' ונקט לה בלשון אפילו וע"ז ביאר דהרבותא היא שאינם חולקין את המקוה, ואי ביש בהם נקב כשפה"נ מיירי פשיטא ומאי רבותא היא. והתוי"ט שם כתב על פי' הרע"ב וקשיא לי דא"כ דוקא חבילי עצים וחבילי קנים והכא קתני אפילו עכ"ל, ואין זו השגה דרבותא היא בחבילי עצים כנ"ל דאע"ג דמפסקי מ"מ המים מצטרפין אעפ"י שאין בהם נקב כשפה"נ. וברור שהאשכול והרע"ב חולקין בזה על הר"ש וס"ל דאפילו חילקו כל המקוה נמי שרי שאין בהם נקב כשפה"נ, וטעמא דמילתא הוא משום דחבילי עצים דמיין לשק וקופה שאינן מחזיקין מים וכשם שמטבילין בתוכן כך אינם חולקין את המקוה שאין חילוק בין זה ובין עשאן ככותל כמו שחילק הר"ש:

'''ולכן''' נראה דהרשב"ץ בשיטתי קאי דכובש חבילי עצים וחולק כל המקוה ואפ"ה המים מצטרפים, והוקשה ליה לפי"ז אמאי מקוה שחלקו בסל גרגותני הטובל שם לא עלתה לו טבילה וע"ו תירץ דכלים שאני ועד כאן לא שרי אלא בחבילי עצים שאינן כלים אבל סל וגרגותני שהם כלים לא, וזהו מקורו שרמז עליו לפרק חומר בקודש:

==ג==

[ג] '''ואחר''' שזכינו למקורו הבה ונראה בביאור הדבר למה כלים שאני. ונ"ל לומר דבר חדש דבעירוב מקואות כשפה"נ שעניינו משום דמחבר וחשיב הכל כמקוה אחת בעינן דוקא שהמקוה המחבר את המקואות יוכל להיות נידון ג"כ כמקוה אחת עם המחוברים על ידו, דהיינו שתשא עליו תורת מקוה כשר, וכיון שמחובר משני צדדיו למקואות נידונות כולן כאחת, אבל אם אותו דבר המחבר גופיה, כגון נקב כשפה"נ, אינו יכול להיות נידון כמקוה אין בכחו לחבר את המקואות שבצדדיו, דהיאך תאמר ששניהם נעשים מקוה אחת דרך אותו נקב והרי יש כאן דבר שאינו מקוה שמפסיק באמצע, והיכן מצינו מקוה אחת שאמצעיתה אינה מקוה:

'''וראיה''' ברורה לזה ממתני' (פ"ו מ"ג) ג' מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה ובזה כ' סאה מים שאובים והשאוב מן הצד וירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות טהורין והטובלין טהורין היה השאוב באמצע וירדו שלשה וטבלו בהן ונתערבו המקואות כמו שהיו והטובלין כמו שהיו, ופי' הר"ש מחמת שהשאוב מפסיק בין שנים החיצונים הכשרים אין הכשרים מתערבין זה עם זה. והדבר תמוה מאד מה ענין הפסק לכאן הרי מ"מ מים כשיעור עירוב מחבר את שני הכשרים והרי הם כמקוה אחת וכי בשביל שהחיבור נעשה דרך המקוה השאובה אין הכשרים מחוברין יחד והרי מ"מ המים מתערבים. ולהנ"ל מתבאר יפה, דאין לדון עירוב מקואות אלא כשהכשר מקוה חל על כל משך המערב אבל אם אין הכשר מקוה על המערב אינו מחבר את המקואות,, ומשו"ה השאוב מפסיק שהמים המערבים כשהם ע"ג השאוב אין טובלין בהם. ולפנינו יבואר עוד ביסוד דברים אלו:

'''ולפי"ז''' מקוה שחילקה בסל וגרגותני אע"פ שאינם חוצצין מפני שהם כחבילי עצים שהמים מעורבים בהם מ"מ אין חיבור לשני חצאי המקוה שהרי ביניהם נמצאו המים בסל וגרגותני שאין עליהם תורת הכשר מקוה ואין טובלין בהם, דאע"פ שהם כנקובים מ"מ לא בטלה מהם תורת כלים ואין טובלין בכלים. והא דמטבילין בשידה ותיבה הנקובים כשפה"נ וכן בשק וקופה שבתוך הים כבר כתב הרא"ש (פ"ה דמקואות מ"א) דשאני התם שהים מקיפן מכל צד אבל אם היו עומדין על שפת הים ואינן מוקפין מכל צד אין מטבילין בהם. וא"כ הכא בסל וגרגותני שחילק בהן כל המקוה הרי בצדדין אינן מוקפין מים אלא מקרקע של כותלי המקוה והלכך אין מטבילין בהם, או דאפשר דבעינן שיהא מוקף מן הצדדין במקוה שלם כמו בים ולא בחסרי מקוה. ומשו"ה צריך דוקא חבילי עצים וקנים שאינם כלים:

==ד==

[ד] '''ועוד''' סליק על דעתי למימר ביישוב קושיית הראשונים משידה ותיבה שבים שמטבילין בהם אע"פ שלא בטלו מתורת כלים, דבאמת מה"ט אין טובלין בהם אדם אלא כלים בלחוד הוא דמטבילין כדקתני מתניתין מטבילין בהם ולא קתני טובלין ולשון מטבילין הוא על כלים כדתנן (מקואות פ"ה מ"ו) כל מקום שיש בו מ' סאה טובלין ומטבילין. (ואולם מצינו לשון מטביל גם על אדם בכלל (פ"ה מ"ב) ובלבד שלא יטביל ע"ג ספסל, אבל באשכול מקואות (סי' נ"ז) הגירסא שלא יטבל וגם לפני הב"ח היתה כן הגירסא בטור, עיי' בב"ח (סי' ר"א) וכן תנינן (פ"ב דמקואות מ"י) רא"א מטבילין במים ואין מטבילין בטיט. ואפשר דהתם נמי על כלים קאי לפי שאין דרך אדם לטבול בטיט, אע"פ שדין האדם בודאי שוה התם לדין הכלים]. אח"ז מצאתי שכבר אמרוה להא מילתא קמאי דקמאי שכ"כ האשכול (סי' נ"ז) וז"ל ואיכא דמיתיבי מהא דתנן השידה והתיבה שבים מטבילין בהם אם נקובים כשפה"נ אלמא אפילו בכלי עצמו מטבילין אם מחובר למעין, איכא למימר דהקילו בטבילת כלים שדי ברביעית משא"כ לאדם עכ"ל:

'''ולפי"ז''' יתחדש לן דמקוה שחלקו בסל וגרגותני מטבילין בהם כלים מיהא כיון שהמים מעורבים ולגבי טבילת כלים אין סל וגרגותני מפסיקין שהרי בתוכם נמי מטבילין כלים:

==ה==

[ה] '''ועתה''' נשוב לסוף דברי הש"ס בפ' חומר בקודש דמייתי רבא סייעתא דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא ובעינן דאיכא מ' סאה במקום אחד. ולפי דברי הרשב"ץ שהחסרון הוא משום כלים צריך ביאור מאי סייעתא היא מארעא דחלחולי מחלחלא:

'''ונראה''' לומר עפי"מ שכ' המרדכי בשם הראבי"ה והובא להלכה בשו"ע (סעי' נ"ב) דנקבים דקים הרבה מצטרפים לכשפה"נ, וקשה טובא דלפי"ז בחלחולי דארעא נמי המים מעורבים כשפה"נ ולמה אינם מחברים את המקואות. ונראה שהוא מטעמא דכתינבא דאין חיבור מועיל למקואות אלא כשאנו יכולין לומר שהכל נעשה מקוה אחד, דהיינו שגם המערב נידון כמחור, ולפי"ז בנקבים דקים הרבה שבקרקע נהי דשני המקואות מעורבים בכשפה"נ מים בין כולם מ"מ כל אחד ואחד מאותם הנקבים הדקים ההולך במשך כל הקרקע ממקוה למקוה אותו נקב שבעצמו אין בו כשפה"נ הרי אינו מחובר למקוה אלא בפחות מכשפה"נ וא"כ אין טובלין בו, ולכן אינו מחבר את המקואות שהרי יש כאן הפסק בין מקוה למקוה אע"פ שגוף המקואות מעורבים בין כולם [כל הנקבים] בכשפה"נ. ואע"ג דכל חורי המערה וסדקי המערה מטביל בהן אע"פ שאינן מעורבין כשפה"נ כדתנן במקואות (פ"ו מ"א), מ"מ נראה ברור שאין סדקי ארעא בחלחולם נידונים כחורי המערה, דטעמא דחורי המערה הוא משום דבטלין לגבי מקוה והכא אין כל הקרקע בטלה לה, דאל"כ כל קרקע עולם מחובר להמקוה, אלא דינם כעוקה שבצד המקוה דבעיא ערוב כשפה"נ. וא"כ שפיר מייתי רבא סייעתא דכמו דחזינן הכא דאע"פ שהמקואות מעורבין מ"מ בעינן מ' סאה במקום אחד משום שאין החלחולים. עצמן נידונים כמקוה ומפסיקין, ה"נ סל וגרגותני אע"פ שהמים מעורבין מ"מ כיון דבגופייהו אין טובלין הרי הם מפסיקין שא"א לדונם כמקוה אחת:

'''ולפי"ז''' יתבאר לן דאפילו אם יהיו הסל והגרגותני נקובים כשפה"נ במקום אחד אלא שהוא באופן שלא בטלו מתורת כלי נמי איי חולקין בהם את המקוה היכא שאין המים מקיפן להרא"ש ולהאשכול לאדם בכל גווני, אלו היה אפשר בכלל לחלוקה שתהיה כשמים מקיפן:

'''נמצא''' דלהר"ש בחבילי עצים צריך שלא יחלקו כל המקוה ולהתשב"ץ אע"פ שחולקין כל המקוה שרי וכדעת האשכול והרע"ב כמש"ל, ובכלים להיפוך להרשב"ץ אין חולקין ולהר"ש חולקין, דאי ס"ל להר"ש נמי דבכלים לא א"כ מנא ליה להוכיח מסל וגרגותני דבחבילי עצים נמי צריך שלא יחלוק כל המקוה דילמא כלים שאני כמש"כ. ולפי"ז דברי השו"ע מתבארים היטב שתפס כחומרי שתי הדעות של הר"ש ושל הרשב"ץ:

==ו==

[ו] '''ועדיין''' יש מקום אצלי להשוות את הדעות בכלים דלא פליג הר"ש על הרשב"ץ בזה. ונהי דלפי הטעם שבט"ז דפסול הכלים הוא משום דהווייתו ע"י דבר המקבל טומאה בודאי פליג הר"ש על הרשב"ץ ואינו דן את הכבישה כהווייתו בטומאה כמש"כ הש"ך. דאל"כ לא הוה מסתייע מסל וגרגותני לחבילי עצים שלא יחלוק גם בהם כל המקוה דדילמא סל וגרגותנו שאני שמקבלים טומאה משא"כ חבילי עצים, אבל לפי מה שכתבנו אנחנו בטעם הדבר י"ל דהר"ש נמי מודה להרשב"ץ בעיקר הדין דהיכא דאין טובלין בתוך הכלי אותו כלי מפסיק את המקוה אע"פ שהמים מעורבים מטעמא דכתיבנא, והא דמסתייע מסל וגרגותני לחבילי עצים משום דאזיל לטעמיה שכתב (בפ"ה מ"ב) דלהכי מטבילין בשידה תיבה שבים ולית בהו גזירת כלים משום דשאני כלים תלושים מקבועים ובתלושים טובלים. וא"כ בסל וגרגותני עצמן שבתוך המקוה נמי טובלין בהן כיון דתלושים הן וליכא תו לחלק כמש"כ דלא גרעי מחבילי עצים וקנים, ולכן הוצרך לחלק דבחולק כל המקוה שאני דהתם בעינן דוקא כשפה"נ וא"כ בחבילי עצים נמי דינא הכי. אבל בעיקר הדבר איהו נמי מודי דכלי שאין טובלין בו מפסיק את המקוה ולא מהני ערוב על ידו, וא"כ להחולקין עליו וס"ל דבתלושין נמי איכא איסור כלים ממילא מפסיקין הם את המקוה:

'''ולפי''' דרכנו דחיקא לן רק דצ"ל דהא דאסר הרשב"ץ ואחריו השו"ע כבישה בכלים הוא דוקא אם המים נכנסין לתוכם אבל כשאין המים נכנסין לתוכם אלא מתפרצין בין כלי לכלי שרי. והם סתמוהו וכללוהו. אך בלאו הכי נמי דברי השו"ע סתומים כאן ומקום הניח לפרש, שהרי ברישא בחבילי עצים וקנים נמי סתם וכתב ובלבד שלא יחלקו כל המקוה ולא חילק כלום ובאמת אין הדין כן אלא כשהיו המים מועטין עד שאנו צריכין לצירוף המים שבין חבילי העצים וקנים דאז כשחילקה כולה אין המים מצטרפים כמבואר בר"ש אבל כשיש מים כדי שיעור מקוה חוץ ממים שבין חבילי העצים רשאי הוא לחלוק כל המקוה, וה"נ סתם את דבריו ותן לחכם ויחכם. [ואולי ברישא אי"צ לפרש דבאופן שיש שיעור מקוה חוץ מהם לא מיקרי המקוה מחולקת]. ודע דסוף דברי הב"י שסיים בדברי הרשב"ץ כדאיתא בפ' חומר בקודש ליתא ברשב"ץ שלפנינו, וצ"ל דגירסא אחרת היתה לפני רבינו או שהם דברי עצמו ולא מהרשב"ץ, ולא משמע הכי שאין זה דרכו:

==ז==

[ז] '''ולפי''' דברינו מוסברים יפה דברי הראבי"ה שבמרדכי דנקבים דקים מצטרפים לכשפה"נ והוקשה ליה מהך סוגיא דסל וגרגותני ותירץ וז"ל וי"ל דהתם מיירי שאין באחד מהם מקוה שלם לבדו דאז אפילו כשפופרת הנוד לא מהני ובב"י הגירסא לא מהני נקבים] אבל כשהאחד שלם והשני חסר אז אפילו נקבים דקים מצטרפין לכשפה"נ עכ"ל וכ"פ בשו"ע (סי' נ"ב). ולכאורה אין החילוק שבין חסר לשלם מובן דהיכן מצינו חילוק בשיעור עירוב מקואות בין חסר לשלם. ולפי מש"כ להרשב"ץ דעיקרא דמילתא דלא מהני חלחולי דארעא הוא משום שאותן החלחולים עצמן אין עליהם תורת מקוה ולכו אינן מחבריו ניחא שפיר כמו שיבואר:

'''דהנה''' בחגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/יט/א|דף י"ט]]}} תנינן ג' גממיות בנחל העליונה והתחתונה והאמצעית העליונה והתחתונה של עשרים סאה והאמצעית של מ' סאה וחרדלית של גשמים עוברת ביניהן כו' ר"י אומר מאיר היה אומר מטביל בעליונה ואני אומר בתחתונה ולא בעליונה. והקשו התוס' (ד"ה בתחתונה) וז"ל משמע הכא דקטפרס הוי חיבור ואנן תנן כו' הנצוק והקטפרס ומשקה טופח אינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה. יעוד למ"ל ג' גממיות בתרי סגי זה כ' ובזה כ' וחרדלית מחברתן, ותירץ ר"ת דשאני הכא דאיכא מקוה שלם באמצע וכו משמע מתוך פירש"י עכ"ל, וכ"כ הרשב"א בחי' לגיטין {{ממ|[[רשב"א/גיטין/טז/א#|דף ט"ז]]}}. ודבריהם ז"ל צריכין תלמוד. דלפי המובן הרגיל קטפרס לא הוי חיבור לפי שהוא דרך מדרון שסופו ליפסק או לפי שזוחל ואינו נח במקומו ולכן אינו חיבור בפועל דהיינו שמצד עצמו אין שטף מים כזה מחבר. ואמאי מהני במקוה שלם. מקוה זה מה יועיל הא מ"מ מי הוא זה שחיבר את החסר אל השלם הרי קטפרס זה כמאן דליחיה דמי ומקוה שלם לחודיה קאי וחסר לחודיה קאי:

'''ונראה''' דהרמב"ם (פ"ח מהלכות מקואות ה"ח) כתב ג' גומות שבנחל התחתונה והעליונה של כ' סאה והאמצעית של מי ושטף של גשמים עובר בתוך הנחל אע"פ שהוא נכנס לתוכן ויוצא מתוכן אין זה עירוב. ואין מטבילין אלא באמצעית שאין המים הנזחלין מערבין אא"כ עמדו עכ"ל. וכתב הכ"מ במקורו דבתוספתא מקואות איתא דחכמים פליגי על ר"מ ור"י וס"ל דאין מטבילין אלא באמצעית. ועל מה שכתב הרמב"ם בטעמא דמילתא לפי שאין המים הנזחלין מערבין כתב הכ"מ וז"ל ולי נראה שרבינו מפרש שלא אמרו בפרק אין דורשין דפליגי בגוד אסיק אלא ר"מ ור"י אבל חכמים טעמייהו משום דאין מים הנזחלים מערבין את המקואות עכ"ל, רצונו דחכמים מצו סברי גו"א ואסיק ומ"מ אין טובלין אלא באמצעית לפי שאין נזחלין מערבין. ולפי"ז ר"מ ור"י סברי דנזחלין מערבין. וראיתי בחת"ס חיו"ד {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/ב/רט|סי' ר"ט]]}} שהטעים את דברי הרמב"ם שאין הנזחלין מערבין {{עוגן|סח:}}דסברא גדולה היא כיון שאין זוחלין של גשמים מטהרים שאין עליהם תורת מקוה איך יערבו את המקואות, והוא כסברתנו שהנחנו ליסוד דברינו דצריכין שיהא על המערב הכשר מקוה. ור"מ ור"י דס"ל שהזוחלין מערבין צ"ל דלית להו הך סברא ולא בעי שתהא תורת מקוה על המערב, וכן תפס שם החת"ס בפשיטות. ולפי"ז מדהוצרכו ר"מ ור"י לגוד אחית ואסיק ומדפליגי חכמים עלייהו אע"ג דס"ל גוד אחית ואסיק לפי"ד הכ"מ נראה דשני חסרונות איכא בקטפרס, חדא שאינו חיבור מצד עצמותו לפי שאין המים הזוחלים במורד חשובים כלל כדבר אחד מחובר כמו לטומאה כן גם לטהרה. ותו דאפילו במקום שהקטפרס חשיב חיבור מ"מ א"א נערב בו את המקואות כיון שהוא זוחל ואין עליו תורת מקוה ולכן הוא מפסיק בין המקואות כשאובין שהבאנו לעיל וזה הוי ענין נפרד מקטפרס דשייך רק להכשר מקואות. והנה בנוגע לחסרון הראשון בהא פליגי ר"מ ור"י דר"מ סבר גוד אסיק והלכך הגוד משווהו כמחובר ור"י ס"ל גוד אחית, ובנוגע לחסרון השני שאינו בהכשר מקוה לא סבירא להו להאי דינא כלל, וחכמים אפשר דס"ל גוד אחית ואסיק והוי מחובר אבל אינו מערב בשביל חסרון השני שאין עליו הכשר מקוה:

'''ומעתה''' לר"ת ורש"י והרשב"א דמחלקי בין מקוה שלם לשני חסרים עלינו להסתפק באיזה משני החסרונות שונה החסר מן השלם לר"ת ור"י, אם שבחסר לא אמרינן גוד אחית ואסיק אבל שיהא על המערב הכשר מקוה לא בעינן גם בחסרים, או דבחסר נמי אמרינן גוד אחית ואסיק אלא שאין הזוחל מערב בו משום דבעינן לגבייהו שיהא עליו הכשר מקוה. ונראה מדחזינן דרבנן בשלם גוד אחית ואסיק אית להו וזוחלין מערבין לית להו ש"מ דיותר סברא לומר דצריך שיהא על המערב הכשר מקוה משנאמר דליכא במקוה דינא דגוד אחית ואסיק, וה"נ נאמר לר"מ ור"י דבחסרים מודו לרבנן דיותר סברא לומר דזחילת המערב פוסלת משנאמר דלית בהו דינא דגוד אחית ואסיק. ועוד דליכא למימר דבחסרים נמי אית להו לר"מ ור"י שהזוחלין מערבין דכבר כתבנו לעיל {{ממ|[[#ג|אות ג']]}} דממתני' (פ"ו דמקואות מ"ג) בג' מקואות ושאוב באמצע מוכח דכל שאין תורת מקוה על המערב אינו מחבר לכה"פ בחסרים, והתינח אי מודו ר"מ ור"י בחסרים אתיא מתני' שפיר כוותייהו דהתם בחסרים מיירי. אבל אם נימא דבחסרים נמי מכשרו א"כ פליגי אסתם מתני' זו. וכ"ת דלעולם ר"מ ור"י בכל גווני ס"ל דפסולי מקוה מערבין ומתני' דג' מקואות אתיא כרבנן דתוספתא דבשלמים נמי אין הזוחלין מערבין. ז"א חדא דאפושי בפלוגתא למה לן, ותו דמידי קיימינן אליבא דר"ת וסייעתו ואינהו לא נחתו כלל לרבנן דתוספתא שהרי מה"ט אוקמוה לההיא דשלש גממיות באחד שלם ולא בשניהם חסרים משום דקשה להו דסתם מתני' דקטפרס אנו חיבור כמאן אתיא לא כר"מ ולא כר"י ואלו הוה ניחא להו לאוקמי סתם מתני' כרבנן דתוספתא ה"נ נוקמי מתני' דקטפרס כוותייהו כמו שתירצו התם בתוס' החולקים על ר"ח, אלא ודאי דר"מ ור"י נמי מודו דבחסרים אין זוחלין ושאר פסולי מקוה מערבין. ולומר דשני החסרונות אית בהו דהיינו שאין הזוחלין מערבין ולא אמרינן בהו נמי גוד אחית ואסיק אין הכרח לזה. דכיון דידעינן כבר שאין הזוחלין מערבין בהם לא איצטריך לן תו לומר דליתנייהו בגוד אחית ואסיק. וע"כ נאמר דס"ל להני רבוותא אליבא דר"מ ור"י דאמרינן גו"א ואסיק גם בחסרים והרי הם מחוברים בפועל ט"י הקספרב אלא שאינם כשרים למקוה לפי שאין הזוחלין מערבין בהם. ומעתה מתני' דקטפרס אינו חיבור ופלוגתא דר"מ ור"י בג' גממיות תרי מילי נינהו, דמתני' מיירי מפסול הזוחל שבמערב ובמקואות חסרים משתעי ור"מ ור"י מיירי בשלם שאין בו פסול זה וקא משתעי לענין עיקר החיבור שהקטפרס בפועל מצד עצמותו:

'''ואולם''' לחפץ דברינו אין אנו צריכין כלל לכל זה לדחוקי נפשין, דאיך שיהיה הטעם להני רבוותא בהבדל שבין שלם לחסר מ"מ הא מיהא חזינן דלר"ת וסייעתו לר"מ ור"י קטפרס מערב את החסר אל השלם אע"פ שאין עליו תורת מקוה, הרי לנו מבואר מזה דבאחד שלם לא בעינן שתהא על המערב תורת מקוה ולענין שני חסרים אין אנו נזקקין להוכיח מכאן דצריך שתהא על המערב תורת מקוה דכבר ידעינן לה ממתני' דג' מקואות הנ"ל מהא דשאוב באמצע והובאה להלכה ברמב"ם ושו"ע באין חולק:

==ח==

[ח] '''ובנוגע''' להלכה אי בעינן שיהא הכשר מקוה על המערב או לאו הנה לפי"מ שכתבנו יוצא לן דהרמב"ם שפסק דאין מטבילין אלא באמצעית ולפי מ"ש הכ"מ דלא פליג אגו"א ואסיק אלא משום פסול הזחילה אין מטבילין וכפי שהבין החת"ס בע"כ ס"ל דבערוב חסר לשלם נמי בעינן שם מקוה על המערב, ולר"ת ורש"י והרשב"א דדחקו לתרוצי מתני' דניצוק וקטפרס אליבא דר"מ ור"י ולא אוקמוה בפשיטות כרבנן דתוספתא כמ"ש התוס' חגיגה שם והר"ש פ"ח דטהרות נראה לכאורה דס"ל דהלכה כר"י וא"כ צ"ל דאין זה פוסל אלא בחסרים ולא באחד שלם. אך אפשר לומר דלא בא ר"ת אלא לתרוצי מתני' אליבא דר"מ ור"י אבל לדינא ה"נ ס"ל כהרמב"ם דהלכה כרבנן. ובטור {{ממ|[[טור/יורה דעה/רא#|סי' ר"א]]}} בהיו רגליו של ראשון נוגעות במים פוסק כר"י דעלתה טבילה לשני וכנראה ס"ל גוד אחית עיי' בב"י שם, ומ"מ אין ראיה לנ"ד לפי"מ שנתבאר דרבנן דג' גממיות נמי לא פליגי אגוד אחית. והראבי"ה במרדכי שבועות שם לעיל מינה דההיא דנקבים דקים מצטרפים הקשה היאך טובלין בנהר והלא קטפרס דרך ירידתן הן. ותי' דהא דאמרינן קטפרס אין חיבור היינו לטבול למעלה ממנו אבל למטה ממנו שפיר דמי כדאמר בפ' אין דורשין ג' גממיות כו' ומשמע דבין ר"מ ובין ר"י מודים דמטבילין בתחתונה עכ"ל. אולם אף שנראה דתפס כן להלכה מ"מ אין ראיה מוכרחת מזה, שהרי מיירי בנהר שהוא מטהר בזוחלין ויש על הקטפרס תורת מקוה ועיקר קושייתו הוא רק שאין בו מ' סאה במקום שסובל לפי שאינו מחובר למה שלמעלה ולמה שלמטה ממנו, וע"ז שפיר מייתי דר"י דגוד אחית מחבר וכבר נתבאר דחכמים לא פליגי ע"ז. אך מהרשב"א נראה שתפס להלכה כר"י ולא נחת כלל לרבנן דתוספתא דבחידושיו לגיטין שם הביא לפירש"י דע"ז {{ממ|[[רש"י/עבודה זרה/עב/א#|דף ע"ב]]}} שפי' מתני' דקטפרס אינו חיבור לטהרה בגממית שאין בה מ' סאה וקטפרס מחברה למקוה שלם אינו חיבור. [היפוך ממ"ש בגיטין דבשני חסרים מיירי]. ותמה עליו דבפ' אין דורשין בג' גממיות כו"ע מודו דמטבילין בתחתונה, ואי ס"ל דהלכה כחכמים מאי תיובתא היא על רש"י שפי מתני' כהלכה. אלא ודאי דלא נחית הרשב"א כלל לרבנן דתוספתא, תדע דהרשב"א שם לרבי יהודה רבנן דר"מ סתמא קרי ליה. וכיון שכן דמצינו דהרשב"א פסק כר"י שוב הדרינן לפשוטן של דברים דמשמע גם מראבי"ה הנ"ל דס"ל כר"י ולא נחת לרבנן דידהו וילמד סתום מן המפורש, דאל"כ הו"ל להראבי"ה להזכיר דרבנן פליגי ולפרש דלא פליגי אלא מטעם שאין הזוחלין מערבין מאי דלא שייך בנהר שבזחילתו תורת מקוה עליו כנ"ל וכמ"ש הש"ך (ס"ק קכ"ט) שהמעין מערב בזוחלין אבל בגוד אחית מודו:

'''והשתא''' הכי כיון דראבי"ה פוסק כר"י וצריכין אנו לחלק בין חסר לשלם דבחסר בעינן שתהא תורת מקוה על המערב ובשלם לא בעינן. מעכשיו דברי הראבי"ה בצירוף נקבים דקים שחילק בין ערוב מקואות חסרים ובין ערוב חסר לשלם מוסברים יפה, דכיון דעיקר החסרון שבנקבים דקים שלא יערבו המקואות הוא משום שאין תורת מקוה מל המערב כמש"כ לעיל א"כ אין זה שייך אלא בחסרים ולא בחסר אצל שלם דלא בעינן בזה תורת מקוה על המערב, וקאי ראבי"ה בשיטת ר"ת והרשב"א ורש"י גיטין:

==ט==

[ט] '''ועדיין''' עמדנו בחצי הדרך דלא העלינו ארוכה אלא לראבי"ה דפסק כר"י דמטבילין בהתחתונה אבל להשו"ע דפסק כוותיה בנקבים דקים דמצטרפים אצל מקוה שלם עדיין קשה, שהרי פסק (סעי' ס') כהרמב"ם דאין מטבילין אלא באמצעית מפני שאין הנזחלין מערבין אא"כ עמדו כלשון הרמב"ם, ולפי הנ"ל בע"כ סבר דבערוב חסר אל השלם נמי בעינן תורת מקוה על המערב וא"כ הדרא קושיא לדוכתה אמאי מהני צירוף נקבים דקים בחסר אצל שלם ולא מהני בערוב שני חסרים ומה בין זה לזה:

'''אולם''' י"ל דהבנת החת"ס ע"פ הכ"מ ברמב"ם שבאמרו שאין הנזחלין מערבין כוונתו לפי שיש פסול מקוה על המערב אינה מוכרחת כלל, ואפשר לומר דכוונת הרמב"ם היא שאין מערבין משום דלא אמרינן בה גוד אחית ואסיק אפילו בחסר אצל שלם כרבנן ומה"ט הוא דפליגי רבנן אר"מ ור"י, שכן הבין לה גם הכ"מ שם בתחלת דבריו וכ"כ הגר"א ז"ל בביאורו לתוספתא דרבנן לית להו גוד אחית ואסיק. ואי תקשי לך לפי"ז קושיית הראבי"ה היאך טובלין בנהרות שאין קטפרס חיבור כיון דלית לן גוד אחית, כבר תירצה הב"י (סי' ר"א) בתרי אנפי עיי"ש, ולי נראה לומר עוד דמעין שאני שכן דרך ברייתו זחילה בקטפרס והוי מחובר ועיי' בדרכי משה {{ממ|[[דרכי משה/יורה דעה/רא#ו|אות ו']]}} ועיי' תוס' בכורות {{ממ|[[תוספות/בכורות/נו/א#|דף נ"ו]]}}. ולפי"ז יש מקום לומר דבעיקר הדין מודה השו"ע דאלו הוה דיינינן בהו גוד אחית ואסיק הוה קטפרס מערב בחסר אצל שלם דלא בעינן גביה תורת מקוה על המערב כמו דבעינן בחסרים. וכ"ת דלהרמב"ם והשו"ע אין לנו ראיה כלל מש"ס לחידושו של ר"ת לחלק בין חסרים לשלם אפילו לר"מ ור"י, דכל עיקר לא הכריח לר"ת לחדש דבר זה אלא קושייתו דמתני' דקטפרס אינו חיבור אתיא דלא כמאן לא כר"מ ולא כר"י, אבל להרמב"ם ושו"ע דנחתו לרבנן דתוספתא ופסקו כוותייהו אין קושיא כלל ממתני' דשפיר אתיא כרבנן, וממילא אין הכרח לחידושו של ר"ת, ז"א שהרי בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/טז/א|דף ט"ז]]}} ס"ד דהש"ס דמתני' דקטפרס אתיא כר"י ותקשה מג' גממיות מדר"י אדר"י כמו שהקשה ר"ת שם מכח זה מרגליו נוגעות במים, אע"כ דצריך לחלק בין חסר לשלם אליבא דר"י ובשלם זוחלין מערבין. וא"כ כיון דרבנן לא פליגי עליה בהא אלא בגו"א שפיר ידעינן גם לדידן דפסולי מקוה מערבין בשלם, וא"כ שפיר מיושב גם להשו"ע כמו להראבי"ה:

==י==

[י] '''אבל''' תיוהא רבא קחזינא בביאור דברי ר"ת, דמלבד דמתוס' גיטין שם משמע דכל עיקרן של דברים דקטפרס וגוד אחית ואסיק וההבדל שבין חסר לשלם לר"ת רק לענין חיבור משתעי כמו שיבואר למעיין שם היטב, הנה בר מן דין שבתי וראיתי דעיקר היסוד שבדברי הכ"מ דרבנן מודו בגו"א ופסלי משום זחילת המערב וכן מה שהבין החת"ס בדברי הרמב"ם דכוונתו לפסול הזחילה שבמערב ובשביל זה הוכרח לומר דלר"מ ור"י הזוחלין מערבין במקוה, כל אלו הדברים אין להם שורש לענ"ד. דמתני' קתני שאין הקטפרס חיבור ומשמע דמצד חסרון גוף החיבור נגעו בה, ולהבנתם בדברי הרמב"ם אין זה חסרון בחיבור אלא פסול צדדי במקוה דבעינן תורת מקוה על המערב שאינו שייך כלל לענין החיבור וסטראי הוא, ותו דאפילו אם תדחוק לומר דלשון זה סובל פסול הזחילה הרי תנא קטפרס בהדי משקה טופח שאינו חיבור לא לטומאה ולא לטהרה ועירבן התנא בהדי הדדי ובמשקה טופח בודאי אין פסול מחמת זחילה אלא חסרון הוא בעיקר החיבור, וכן גם קמפרס גופיה לענין טומאה לא שייך ביה ענין הזחילה כלל וע"כ דלגבי הכי הוי קטפרס חסרון רק בעצם החיבור, והיאך אפשר לומר דבמלה אחת לצדדין קתני שבקטפרס לטומאה ובמשקה טופח בין לטהרה בין לטומאה פירושה הכי ובקטפרס לטהרה פירושה הכי. ותו דלר"ת לאו כללא הוא דבכל גווני אין הקטפרס חיבור ומתני' סתמא קתני ודומיא דלטומאה ובטומאה אין חילוק בכל זה אלא לעולם אינו חיבור:

'''לכן''' נראה לענ"ד ברור דרבנן דפליגי אר"מ ור"י טעמייהו הוא משום דלית להו גו"א ואסיק ואלו היו מודים בזה לא היה שייך לפסול משום זחילת המערב שאינו בהכשר מקוה, וכ"ה גם כוונת הרמב"ם שאין הנזחלים מערבין כאן היינו דלא אמרינן גואו"א, ור"מ ור"י דאית להו גואו"א מ"מ שפיר מודו שאין הזוחלין מערבין ואין זה שייך כלל לדינא דג' גממיות דשני אלו הענינים יפרדו ולא קרב זה אל זה כלל כמו שיבואר:

'''דהנה''' לר"י דס"ל רק גוד אחית ומטבילין בתחתונה ולא בעליונה לכאורה קשה, מי מכריחנו להתחיל את הגוד מהאמצעית ונמצא דלגבי עליונה הוי גוד אסיק ואמאי לא נתחיל את הגוד מן העליונה ונימא גוד אחית ממנה להאמצעית והויא מקוה אחת עמה ויטבלו גם בעליונה. ואין לומר דלא אמרינן גוד אחית אלא מן השלמה אל מה שלמטה ממנה ולא אל השלמה ממה שלמעלה ממנה, חדא דמילתא דחיקא בלא טעמא היא ועוד דמ"מ יקשה להר"י וסייעתו החולקים על ר"ת וס"ל דפלוגתא דג' גממיות שייך נמי בחסרים דגם בחסרים אמרינן גוד אחית לר"י למה אין מטבילין לר"י בעליונה נימא גוד אחית ממנה למה שלמטה דהשתא ליכא לתרוצי כנ"ל. אכן פשוט ניחא דענין הגוד אחית הוא שאנו מחתינן את המים למטה ורואים כאלו הם במקוה האמצעית וכן את האמצעית רואים אנו כאלו היא בתחתונה, והך דינא לא אמרינן אלא על מימי המקוה ולא על גופו של נטבל, ר"ל שאין אנו מחתינן את הגוף של הנטבל למטה למקום שנחתו המים אלא הוא נשאר במקום טבילתו, וא"כ הטובל בעליונה שפיר לא עלתה לו טבילה שהרי בה גופא בלבד אין שיעור מקוה ואם תאמר גוד אחית למטה עוד מיגרע גרע שהרי ירדו המים למטה וגוף הנטבל נשאר למעלה ומה יועיל לו המקוה שלמטה ממנו שלא טבל בה כלל:

'''מעתה''' הננו רואים דגוד אחית וערוב מקואות שני ענינים נפרדים הם, דמקואות המעורבים כאו"א מהמקואות נשאר במקומו אלא שהמערב מחברן למקוה אחת ובגוד אחית אין אנו צריכין כלל לעירוב לפי שאין כאן שני מקואות אלא אחת היא שירדה למטה, והלכך בערוב מקואות יש לדון את המערב שתהא עליו תורת מקוה דוקא ואם לאו אינו מחברן שהרי מפסיק הוא בין הכשרים כמים שאובים, אבל בגוד שירדה המקוה העליונה למטה אין מקום כלל לדון שתהא על החרדלית תורת מקוה, דאיזה הפסק שייך הכא הרי אין החרדלית כנמצאת כלל בין שני המקואות כי היכי דתפסיק ביניהם. נמצא דלר"מ ור"י נמי אין הזוחלין מערבין את המקואות במקום שאנו צריכין לעירוב דהיינו בדליכא גוד אחית ואסיק אלא דהכא היינו טעמא דבדאיכא גו"א אין אנו צריכין לעירוב כמש"ל, ורבנן דפליגי עלייהו בע"כ דלא ס"ל לגואו"א דאלו הוו סברי גו"א לא הוה שייך למיפסל מטעם זוחלין כנ"ל. אך לשיטת ר"ת וסייעתו ס"ל לר"מ ור"י דגוד אחית ואסיק דהלכתא נינהו לא נאמרו אלא כשאחד שלם ולא בחסרים, וכיון דלא אמרינן בהו גוד בע"כ אנו נזקקין לעירוב מקואות וזה אינו מועיל בחרדלית שאין קטפרס מערב לפי שאינו חיבור בפועל מלבד מה שיש בו גם פסול הזוחלין. והשתא אתי שפיר היטב דמתניתין דניצוק וקטפרס אינו חיבור מיירי בכל גווני, דהיינו שבכל מקום שאנו צריכין לחיבור מקואות לא חשיב הקטפרס חיבור לפי שמצד עצמותו אינו מחבר כמו לטומאה וכמשקה טופח, משא"כ כשמקוה אחד שלם במקום גוד אחית ואסיק שאין אנו צריכין לעירוב מקואות כלל. ולפי"ז אין לנו שום סיוע מכאן דלר"מ ור"י בערוב מקואות חסרים אל השלם א"צ שתהא על המערב תורת מקוה, ובהתרועע היסוד ונפל כל האמור בהסבר דברי הראבי"ה בהבדל שבין חסרים לשלם:

==יא==

[יא] '''ומדי''' עסקי בענין זה נתעוררו אצלי איזה הערות בחוגו ואיידי דפירורין זוטרי נינהו דמירכסי ארשמם בזה לכת"ר:

:א) '''במה''' שחילק הר"ש (פ"ז דמקואות) בחבילי עצים וסל וגרגותני בין חילק בהם כל המקוה ללא חילקה כולה דבחילקה כולה אין טובלין שם שאין המים שביניהם מצטרפין והוא צריך ביאור דסל וגרגותני אינם מחזיקים מים כלל ודמו לשק וקופה שמטבילין בהם בעצמם אע"פ שאין בהם כשפה"נ כמ"ש הר"ש גופיה שם (פ"ו מ"ה) ובמאי גרע חילקה כולה. ונ"ל בהסבר הדבר דבעירוב מקואות ע"י נקב כשפה"נ דדיינינן לשני חלקיה כמקוה אחת יש שני דינים. א) בענין המים דבעינן שיהו המים מעורבים יחד ולזה בא השיעור כשפה"נ מים או פחות מזה לכל מאן כדאית ליה, דבהכי המים מעורבים יחד, ב) בענין הכותל עצמה שלא תפסיק בין המקואות, דכיון דאנו צריכין לדון הכל כמקוה אחת בעינן שלא יהא הכותל מפסיק, דאע"פ שהמים מעורבים מ"מ כל שהכותל מפסיק לא מהני עירוב המים. ואלו היה מצויר שהמים הוי מעורבין במקום אחד כשפה"נ ופרצת הכותל פחותה מזה לא הוה מועיל מפני הפסק הכותל, והלכך בעינן בה פרצה כשפה"נ דאז אינו מפסיק במקואות. וחילא דידי משי' ר"ת בתוס' גיטין שם דשיעור דשפה"נ הוא רק על הפרצה אבל במים סגי בטופח ע"מ להטפיח או כקליפת השום, הרי דענין הפרצה הוא בנוגע לגוף הכותל, ולכן אני אומר דאף החולקין עליו דסברי דבמים נמי בעינן כשפה"נ לא לגרוע באו אלא להוסיף דאף במים בעינן שיעור כשפה"נ משום דבפחות מזה אין גם המים מעורבין אבל בהא מיהא מודו דמצד הפסק הכותל נמי איכא קפידא בכשפה"נ. ולכן בסל וגרגותני שאינם צריכין כשפה"נ מפני שהמים שבהם מעורבים מהניא סברא זו רק לענין עירוב המים בלבד ולא לענין ביטול הפסק הכותל, והלכך בלא חילקו כולה שאינן מפסיקין ככותל ואנו צריכין רק לעירוב המים שפיר אמרינן דכיון שהמים שבהם מעורבים מטבילין בתוכן. אבל כשחילקו כולה שנעשים ככותל אנו צריכין שיהא נקב כשפה"נ בכותל גופיה בכדי שלא יהא הפסק וא"כ מאי מועיל מה שהמים שבתוכם מעורבים מ"מ הרי הם עצמם חשובים כמפסוקים עד שיהא בהם נקב כשפה"נ. וכן הדין גם בחבילי עצים ובסל וגרגותני ושק וקופה להר"ש. ובזה יש ליישב הגירסא שלפנינו בראבי"ה במרדכי שבועות שהבאנו לעיל {{ממ|[[#ז|אות ז']]}} וז"ל דאז אפילו כשפה"נ לא מהני, והוא פלא דכשפה"נ מהני בכל מקים, ובב"י גרם לא מהני נקבים וכוונתו צירוף נקבים דקים, ולפי הנ"ל יש ליישב הגירסא בדוחק, {{הערה|*) הגה"ה. '''וראיתי''' בס' משיב כהלכה להגאון מהראז"ו פרענקעל ז"ל {{ממ|[[משיב כהלכה/טו|סי' ט"ו]]}} שתפס דברי הראבי"ה ע"פ הגירסא שבידינו כפשוטם דכוונתו לומר דבב' חסרים לא מהני נקב כשפה"נ אפילו במקום אחד ולפיכך תמה איך פסק בשו"ע כהראבי"ה יהרי צדידו בב' חסרים מהני נקב כשפה"נ במק"א ונקבים הרבה לא מהני וא"כ למה יועילו נקבים הרבה גם באחד שלם. ולהיפוך נמי כיון דמהני באחד שלם ליהני גם בב' חסרים. ובמחכ"ת זו אינה צריכה לפנים דודאי נקב כשפה"נ במקוה אחד מהני לכו"ע ועיקר כוונת הראבי"ה הוא כגירסת הב"י דבב' חסרים לא מהני נקבים וכוונתו בהא דקא עסיק ביה דהיינו בצירוף נקבים קטנים. וגם לפי גירסתנו צריך לדחוק כן בכוונתו ולא להשיאו לדבר זר כזה, ובפנים רוחנו ליישב גירסתנו בראבי"ה בדרך אחרת, ותו לא מידי:}} ויש לעשות עוד ציצים ופרחים וצריך בירור וליבון וקצרתי לע"ע:

:ב) '''בפ"ה''' דמקואות {{ממ|[[משנה/מקוואות/א#ו|משנה ו']]}} ב"ש אומרים מטבילין בחרדלית וב"ה אומרים אין מטבילין ומודים שהוא גודר כלים וטובל בהם וכלים שגדר בהם לא הוטבלו, ופי' הר"ש וז"ל חרדלית כו' מטבילין בהן לב"ש ע"כ קסברי דקטפרס חיבור וקסברי דנוטפין מטהרין בזוחלין ומיהו אפשר שיש אצל חרדלית פיסת בהמה שהמים עומדין לתוכה עכ"ל, ולא זכיתי להבין מאי מהניא פרסת הבהמה הרי אין בה מ' סאה ואתה צריך לצירוף החרדלית והיא זוחלין:

:'''תו''' כתב וב"ה אומרים אין מטבילין דקטפרס אינו חיבור ומיהו מדקתני סיפא ומודים משמע דבזחילה פליגי עכ"ל, וגם זה איני מבין היחד מוכח מהא דגודר כלים דפלוגתייהו בזחילה הרי על קטפרס נמי שייך הא דגודר כלים דהגדירה מבטלת את הקטפרס שנקבץ מ' סאה ביניהם וא"צ לצירוף הקטפרס וצע"ג:

:ג) '''בסוגיין''' דחגיגה {{ממ|[[בבלי/חגיגה/כב/א|דף כ"ב]]}} וה"מ בכלי טהור אבל בכלי טמא מיגו דסלקא טבילה לכולי' גופיה דמנא סלקא להו נמי לכלים דאית ביה. וצריך ביאור מהו ענין המגו ומאי סברא היא:

והנה בתוספתא (פ"ה דמקואות) תניא קומקום שהוא מלא כלים והשיקו למקוה אע"פ שפיו צר כל שהוא כלים שבתוכו טהורין הטהו על צדו עד שיהא בפיו כשפה"נ, וכתב הר"ש {{ממ|[[ר"ש/מקוואות/ו#ה|פ"ו מ"ה]]}} וז"ל אע"פ שפיו צר כ"ש כיון דפיו למעלה והמים צפין על גביו הוי חיבורא בכל שהוא אבל כשמטהו על צדו אין מתחבר למעלה אלא מן הצד לכך בעי כשפופרת עכ"ל. ונראה דכיון דמשום חיבור שעל גביו נגעו בה מיירי מתניתא להר"ש בקומקום טהור, וכן מבואר להדיא מדבריו בפ"ח דטהרות {{ממ|[[ר"ש/טהרות/ח#טו|משנה טו]]}} עיי"ש. ולכאורה היה נראה לומר דהא דמטהו על צדו לא מהני פירושו דהצד העליון שעל פיו היה למעלה מן המקוה שלא כסוהו המים על כולו ולכן הוי כנתערב מן הצד אבל אם הטהו והכניסו כולו למקוה וצפו מים על כולו הוי כפיו למעלה. דלא דמי לכותל שלא ניקב כשפה"נ והמים גבוהים מהנקב דלא מהני דהתם מתעכב עליונם של מים ע"י הכותל ולא יתערב עם המקוה השניה אבל הכא המים העליונים עולים מכל צדדיו ומתערבים ואין בין זה לבין פיו למעלה ולא כלום. ועפי"ז היה נראה ביאור הגמ' וה"מ בכלי טהור שאינו מטבילו אבל בכלי טמא כיון דבע"כ מטביל הוא גם את הכלי וצריך שיכסו מים את כולו לכן לא בעינן בזה כשפה"נ כההיא דקומקום. אבל כשמטהו על צדו דהיינו שמכנים במים רק עד הנקב אפילו בכלי טמא לא עלתה טבילה לפנימיים דאז בעינן דוקא כשפה"נ בחולין ובקודש גם זה לא מהני משום גזירה, ובכלי טהור אפשר דאפילו במכניסו כולו למים נמי לא מהני לקודש דגזרינן גביה אטו לא הטבילו כולו אבל כשהוא טמא אין לגזור כנ"ל, או דכל הה"מ קאי רק לחולין למאן דאית ליה הכי. ואף דדחוק קצת לפרש מטהו על צדו בשאין המים מכסים כולו אלא נשאר למעלה קצת מ"מ הסברא נוטה כן. וראיתי אח"ז למי שהביא בשם התוס' רי"ד לחגיגה שכן פירש מטהו על צדו כשאינו מכניסו כולו למים כמו שכתבנו אבל במכניסו כולו הוי כפיו למעלה, ואין הס' תחת ידי, ובש"ך (ס"ק כ"ח) נראה דלא פירש הכי:

:'''אבל''' הרמב"ם (פ"ג מהלכות מקואות הכ"ו) נראה דמפרש לברייתא דקומקום בטמא אבל בקומקום טהור בעינן שיהא פיו רחב כשפה"נ אפילו כשהוא למעלה, וס"ל דלמעלה נמי לא הוי חיבור בכל שהוא ומאי דמהני כשהיה הקומקום טמא הוא משום מגו. ולפי"ז צ"ל דהאי מגו סברא חיצונית היא. וצ"ל דביאור הדבר הוא דכיון דשניהם טמאין אינם חוצצין ונחשבו ככלי אחד וכזה כתב הב"ח. אבל לפי"ז קשה למה במטהו על צדו צריך דוקא כשפה"נ כיון דלאו משום חיבור קאתינן אלא מכח מגו דסלקא כו' הרי איכא להאי מגו גם במטהו על צדו. ולשיטתו היינו מוכרחין לפרש כמו שכתבנו דמטהו על צדו פירושו שאינו מכניסו כולו למקוה ולא סלקא טבילה לכלי הטמא ולכן אין כאן מיגו. אבל האחרונים לא תפסו כן ועיי' בלבוש הביאו הש"ך שנדחק לבאר את הענין משום חסרון כוונת הטובל שמכוין לשפעת מים, והוא תמוה מאד. והש"ך שם ביאר כדברי הר"ש דבפיו למעלה מחובר וכשמטהו על צדו אע"פ שמכניסו כולו למים נידון כניקב מן הצד, ולדעתי ארכבה אתרי רכשי דזה שייך רק להר"ש דברייתא מיירי גם בקומקום טהור ומשום חיבור נגעו בה, אבל השו"ע שפסק כהרמב"ם דבכלי לא מהני פיו למעלה נראה שלא דנהו כלל בשביל זה כמחובר ולכן אין לכאורה שום נ"מ אם פיו למעלה או מן הצד דשניהם אינם מחוברים, דאלו בפיו למעלה היה נידון כמחובר למקוה היה מועיל גם בכלי טהור כמש"כ. ולכן נראה לכאורה דהמחוור לפרש ברמב"ם ושו"ע דמטהו על צדו היינו שלא הכניסו כולו למים, ודברי הש"ך שייכים רק אליבא דהר"ש דאפילו כשכולו במים בעינן דוקא פיו למעלה דלא כתוס' רי"ד הנ"ל. ובזה נשאר עדיין מקום עיון אם הר"ש מפרש המיגו כמש"כ ואין יתרון בכלי טמא על הטהור דבתרווייהו מתורת חיבור נגעו בה, או דמפרש נמי המיגו כהרמב"ם דבכלי טמא חשיב הכל כאחד ולא איכפת לן לפי"ז אם מטהו על צדו או מכניסו כולו למים כמו להרמב"ם ורק בפני טהור דלית ביה מיגו ומתורת חיבור קאתינן בעינן דוקא פיו למעלה אפילו כשמכניסו כולו למים כפי הבנת הש"ך בדבריו. והנה באופן הראשון נ"מ בין הרמב"ם והר"ש בתרתי דבכלי טהור להרמב"ם לא מהני פיו למעלה ולהר"ש מהני ובכלי טמא במכניסו כולו למקוה להר"ש בעינן דוקא פיו למעלה ולהרמב"ם במטהו על צדו נמי מהני, ובאופן השני נ"מ בינייהו רק חדא בכלי טהור בפיו למעלה אבל בטמא במטהו על צדו כל שמכניסו כולו למים אף הר"ש מודה דמהני משום מגו. ולכן מהתימה שנפסק בשו"ע (סעי' ט') כהרמב"ם דדוקא וכלי טמא אבל בכלי טהור לא מהני פיו למעלה ולא נזכר כלל והר"ש חולק. וידעתי שיש לדחוק ולפרש גם דברי הר"ש דמיירי דוקא בקומקום טמא אבל לענ"ד אין פשטות דבריו מורה כן. ויש להאריך בזה הרבה והנני הפעם רק כמעיר ובא בקצרה ועוד חזון למועד בעז"ה:

:ד) '''מסתפק''' אני בחורי המקוה שנידונים כמקוה אפילו כשאינן מעורבין כשפה"נ אם משלימין ג"כ לשיעור מ"ם או לא. לדעתי הדבר פשוט דמשלימין דמאי שנא כיון שהם כגוף המקוה, אך לא ראיתי מי שדיבר בזה ולכן צ"ע:

:ה) '''ראיתי''' בטו"א בסוגיין דחגיגה {{ממ|[[טורי אבן/חגיגה/כב/א#|דף כ"ב ע"א]]}} שהקשה כיון דלקודש בדיעבד נמי לא א"כ הא דאמר ר"א בפסחים {{ממ|[[בבלי/פסחים/לד/ב|דף ל"ד:]]}} מי חג שנטמאי השיקן ואח"כ הקדישן טהורין כו' ואמאי טהורין הא השקת מים דמי למטביל כלי בתוך כלי ואיכא למיגזר לשמא ישיקן בכלי שאין בפיו כשפה"נ דודאי לא מהני כיון דכה"ג אין מים שבכלי מחוברים למי מקוה וליכא כאן השקה. הנה תפס בפשיטות דבהשקה בעינן נמי כשפה"נ, ולא ברירא לי כ"כ דכיון דאינה מתורת טבילה דאין טבילה לאוכלין אלא מתורת זריעה בקרקע כמ"ש רש"י ביצה {{ממ|[[רש"י/ביצה/יז/ב#|דף י"ז ע"ב]]}} אפשר דאינו מוסכם דבעינן כשפה"נ כמו בעירוב מקואות דמצינו שהן חלוקין זמ"ז. ויש לי בזה אריכות קצת וקצרתי {{ממ|ועיי' מ"ש עוד בזה בספרי חלק שני [[דבר אברהם/ב/טו|סי' ט"ו]]}}:

'''יתברך ידידי כת"ר מאדוה"ש ברוב שלום וברכה כנפשו היקרה ונפש ידידו אוהבו ומחבבו מאד:'''

<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>