עריכת הדף "
דבר אברהם/א/ד
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}} {{הועלה אוטומטית}}</noinclude> {{מרכז|'''סימן ד''' }} {{כניסה משני צדדים|'''חלל שנמצא אצל עיר שאין בה ב"ד והיא גדולה והרחוקה ממנה קטנה ויש בה ב"ד איזה מהן מביאה עגלה ערופה.'''}} ==א== [א] '''תנינן''' בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/מד/ב|דף מ"ד ע"ב]]}} נמצא סמוך לספר או לעיר שרובה עכו"ם או לעיר שאין בה ב"ד לא היו עורפין אין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד. ואמרינן עלה בגמרא אין מודדין אלא לעיר כו' פשיטא כיון דתנא לעיר שאין בה ב"ד אנא ידענא דאין מודדין אלא לעיר שיש בה ב"ד, הא קמ"ל כדתניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה ומודדין לעיר שיש בה ב"ד ת"ל ולקחו זקני העיר ההיא מכל מקום. הנה לא נאמר שום חילוק בדבר אם העיר הקרובה שאין בה ב"ד היא גדולה או קטנה מאותה שיש בה ב"ד. וברמב"ם (פ"ט מהלכות רוצח הלכה ה') מבואר דה"ה אם נמצא קרוב לירושלים שאינה מביאה ע"ע שמניחין אותה ומודדין אל שאר עיירות הסמוכות לו, וכ"ה בסמ"ג {{ממ|[[סמ"ג/עשה/עח|עשין ע"ח]]}} ובמאירי בפירושו לסוטה במשנה, והא ודאי משמע דירושלים גדולה מאותן עיירות ומ"מ מודדין להן. אלא דלכאורה נראה שאין הדבר כן. דאמרינן בב"ב {{ממ|[[בבלי/בבא בתרא/כג/ב|דף כ"ג ע"ב]]}} אר"ח רוב וקרוב הולכין אחר הרוב ואע"ג דרובא דאורייתא וקורבא דאורייתא אפילו הכי רובא עדיף, מתיב ר' זירא והיה העיר הקרובה אל החלל ואע"ג דאיכא אחריתא דנפישא מינה בדליכא וליזול בתר רובא דעלמא ביושבת בין ההרים. חזינן מזה דענין הקורבא בע"ע הוא משום דמינה מוכח שההורג בא משם, ולפי"ז כשאין בסמוכה ב"ד וברחוקה יש ב"ד לא היתה רחוקה צריכה להביא ע"ע לפי שהקורבא מוכיחה שלא בא ההורג משם, עיי' בתוס' שם (ד"ה בדליכא), אלא דגלי קרא דולקחו זקני העיר מכל מקום דכשאין ב"ד בקרובה שבקרובות לא אזלינן בתר קורבא והעיר הקרובה זולתה מביאה ע"ע, וא"כ כיון דקיי"ל דרובא הוי בירור עדיף מקרוב אין לנו ראיה מקרא אלא דבתר בירור כקל דהיינו קרוב לא אזלינן כשאין בה ב"ד, אבל ברובא שהוא בירור עדיף בזה לא גלי קרא, וכיון שהרוב מברר שאין ההורג מאותה העיר שיש בה ב"ד למה תביא עגלה ערופה. שהרי בע"כ אתה צריך לומר דקרא דולקחו מיירי כשאין העיר הקרובה שאין בה ב"ד גדולה מאותה שיש בה ב"ד, דכל ענין ע"ע מיירי כשכל העיירות שוות דהיינו שהקרובה נמי אינה גדולה מהרחוקה, כמ"ש רש"י דב"ב שם בדליכא רחוקה מזו שגדולה ממנה אלא כולן שוות. ומוכרח הוא לומר כן, דאל"ה אלא שהקרובה גדולה אין אנו צריכין לקורבא דדל קורבא מהכא אזלינן בתר רובא דנפישא. וא"כ כיון דקרא מיירי בכה"ג לא מוכח מיניה דמודדין מכל מקום לעיר שיש בה ב"ד אלא בשוות ולא כשהקרובה נפישא מינה. וק"ו הוא אלו נמצא קרוב לה ואיכא אחריתא דנפישא מינה אינה מביאה ע"ע עכשיו שהיא רחוקה וקרובה נפישה מינה אינו דין שלא תביא ע"ע: ==ב== [ב] '''ובזה''' מבואר היטב סוגיית הש"ס ודברי התוס' מכות {{ממ|[[תוספות/מכות/י/ב#|דף י' ע"ב]]}} עיר שאין בה זקנים ר' אמי ור' אסי חד אמר מביאה עגלה ערופה וחד אמר אינה מביאה עגלה ערופה למ"ד אינה מביאה ע"ע בעינן זקני העיר וליכא למ"ד מביאה ע"ע מצוה בעלמא. וכתבו התוס' חד אמר מביאה ע"ע תימא דהא תנן ע"פ אין מודדין אלא מעיר שיש בה ב"ד וי"ל דהתם מיירי כגון דאיכא עיירות טובא ובחדא מינייהו יש ב"ד כיון דמצי לאוקמי קרא דמקיימי ליה אבל הכא {{עוגן|כא.}}מיירי כגון שאין שם ברד בכל העיירות הסמוכות הלכך אמרינן דמ"מ מודדין מינייהו עכ"ל. ולא זכיתי להבין כוונתם במש"כ דהכא מיירי כשאין בכל העיירות הסמוכות ב"ד, מה בכך שאין בעיירות הסמוכות כיון שמניחין אותן ומודדין לרחוקות הרי בע"כ יפגוש בעיר שיש בה ב"ד ואפילו רחוקה שברחוקות, שהרי אין שיעור לדבר וכל כמה שלא ימצא ב"ד ימדוד הלאה. ודוחק לומר דמיירי שאין ב"ד בכל א"י דמ"ע היא למנות שופטים, ותו דלפי"ז לא הוה להו למימר שאין ב"ד בעיירות הסמוכות אלא שאין ב"ד כלל והני סמוכות מאי עבידתייהו. אח"ז מצאתי שכבר עמד בזה בספר באר שבע לסוטה {{ממ|[[באר שבע/סוטה/מד/ב|דף מ"ד ע"ב]]}}. ואין לומר דבאמת מהאי טעמא גופי' דחיקא להו להתוס' לומר שאין ב"ד בכל א"י והלכך אוקמי לה שאין ב"ד בעיירות הסמוכות ואפ"ה אין מודדין לרחוקות שיש בהן ב"ד דמיירי ביושבות בין ההרים שאין באין מעיירות רחוקות לשם, כדמשני הש"ס בב"ב, ועד כאן לא אמרינן דמודדין לעיר שיש בה ב"ד ואפילו רחוקה אלא כשאפשר מיהא שההורג בא משם דאע"ג דקורבא מוכיחה דמסתמא מהקרובה שאין בה ב"ד הוא בא מ"מ מיעוטא מיהא איכא דאזלי נמי מן הרחוקה ואפשר מיהא שההורג בא משם. אבל ביושבות בין ההרים שאין באין לשם מן הרחוקות כלל לא, דז"א דאף ביושבת בין ההרים דבר פשוט הוא שיש שבאין לשם מן הרחוקות אלא שמעט הם ולכן הוו קרובים רובא לגבייהו, וכיון שבאין לשם קצת שפיר חייבין להביא ע"ע גם אלו שמחוץ להרים כמו רחוקה לגבי קרובה: '''ולכאורה''' היה נראה דכוונתם היא דלהאי מ"ד לעולם אין מבטלין דין דקרובה ואין מודדין לרחוקה בשביל חסרון ב"ד, ולדידיה מיירי מתני' דוקא בדאיכא עיירות טובא קרובות כחדא דהיינו שנמצא ההרוג מכוון ביניהן, ולכן מודדין מעיר שיש בם ב"ד כיון דאפשר לאוקמי קרא דמקיימי ביה והיה העור הקרובה ומקיימי ביה נמי זקני העיר, אבל כשאין ב"ד בקרובות ממש אין הולכין לעולם בתר רחוקה דלא מקיימא קרא והיה העיר הקרובה. אבל הא נמי לא סליק שפיר. שהרי רבנן דר"א ס"ל דאי אפשר לצמצם כמבואר בבכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/יח/א|דף י"ח ע"א]]}} וא"כ אפשר דאותה העיר שאין בה ב"ד היא הקרובה יותר ואם מביאין מעיר שיש בה ב"ד הרי מביאין באמת מן הרחוקה ולא מקיימא קרא דוהיה העיר הקרובה, אע"כ דבכה"ג שאין בה ב"ד לא קפדינן אוהיה העיר הקרובה לפי שאינה נכנסת כלל בענין המדידה והויא ההיא אחריתא שיש בה ב"ד העיר הקרובה חוץ ממנה, דהיינו הקרובה יותר משאר עיירות שיש בהן ב"ד. וליכא למימר דדוקא בכה"ג בספקא דא"א לצמצם הוא דגלי קרא דלא חיישינן לספק רחוקה כיון דאפשר מיהא שהיא קרובה אבל בודאי רחוקה לא, דז"א דלא אתי קרא לספיקא כפין דאמרינן בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/כב/ב|דף כ"ב ע"ב]]}}, ואפילו לפימ"ש כתוס' שם דבספק שאינו שוה תמיד אתי קרא למעוטי ולרבויי מ"מ הרי כתבו מהא דרב חסדא בבכורות {{ממ|[[בבלי/בכורות/מב/א|דף מ"ב]]}} דהיכא דאפשר לאוקמי קרא בודאי אף בכה"ג לא מיקמינן אספיקא וה"נ וכוותה נוקמי' אודאי רחוקה. ויש לדחות אבל אין להאריך בזה, דבר מן דין הרי בברייתא בסוטה שם תני להדיא שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה ומודדין לאחרת, ומשמע דסמוך רק לעיר שאין בה ב"ד ואלו ה בה ב"ד לא היו מודדין לאותה אחרת ואי דהך אחרת נמי מכוונת הרי היו מודדין לה בכל גווני. דהא נמצא מכוון בין שתי עיירות מודדין לשתיהן ושתיהן מביאות עגלה אחת או שתים ובפלוגתא דר"א וחכמים. ודוחק לומר דסבר האי תנא דברייתא כהני תנאי בבכורות י"ח דאם נמצא מכוון בין שתי עיירות לא היו עורפין כלל דקרובה ולא קרובות אלא דמשום שאין בה ב"ד מניחין אותה וממילא מודדין לאחרת דהשתא אין כאן קרובות אלא קרובה, או דסבר כחכמים דשתיהן מביאות עגלה אחת ובאין בה ב"ד מניחין אותה ממדידה ומהשתתפות בעגלה ומודדין לאחרת לחודא, דכ"ז אין הלשון סובלו, ואין להאריך בזה ועוד דרק בסיפא דמתניתין תנינן נמצא מכוון בין שתי עיירות ומשמע ודאי דעד עכשיו ברישא לאו בנמצא מכוון קא עסקינן. הרי מבואר דאפילו כשהיתה האחרת רחוקה מזו שאין בה ב"ד נמי מודדין אליה ודו"ק. [ג] '''ולפי''' הנ"ל הסוגיא מבוארת היטב ברווחא. ואולי יש לצמצם זה גם בדברי התוס'. דהא דגלי קרא דמודדין לרחוקה שיש בה ב"ד אע"ג דקורבא מוכיחה שאין ההורג ממנה הוא רק בבירור הקל אבל ברובא שהוא בירור עדיף לא, והלכך הא דאמרינן בסוטה שמודדין לעיר שיש בה ב"ד שפיר מיירי אפילו ברחוקה אבל דוקא באופן אם אותה הקרובה שאין בה ב"ד לא נפישא מזו שיש בה ב"ד דבהכי הוא דאיירי קרא דע"ע בשוות כמ"ש וא"כ איכא נגדה כלומר נגד הרחוקה שיש בה ב"ד רק הוכחת הקורבא דבהא גלי קרא, אבל אם חוץ ממנה איכא עיירות טובא שאין בהן ב"ד והן קרובות ממנה אע"ג דכל אחת ואחת מהן בפ"ע לא נפישא מזו שיש בה ב"ד מ"מ אין מודדין אליה לפי שאותן עיירות הקרובות בין כולן יחד הן רובא נגד העיר הרחוקה שיש בה ב"ד וא"כ הרוב מוכיח שאין ההורג ממנה ולמה תביא ע"ע כנ"ל. ובכה"ג דלא היו מביאין ע"ע כלל, הרחוקה לפי שהקרובות נפישין מינה והקרובות לפי שאין בהן ב"ד ולא מקיימי לקרא דע"ע כלל בהא הוא דאיפלגו ר"א ור"א דחד אמר אינה מביאה ע"ע ובטלה לגמרי וחד אמר מביאין מעיר שאין בה ב"ד וזקני העיר למצוה היכא דאפשר לקיומי בכה"ג שכתבנו. ואולי יש לכוון זה גם בדברי התוס', והא דנקטו כשלא היה ב"ד בכל העיירות הסמוכות ולא קאמרי בפשוטו כשהיתה הקרובה שאין בה ב"ד גדולה מאותה הרחוקה שיש בה ב"ד, אולי י"ל דניחא להו לומר דמה שאין בה ב"ד מסתמא מפני קטנותה הוא שאין בה שיעור שנתנו חכמים בספ"ק דסנהדרין לעיר שיהא בה ב"ד, וכ"כ בספר באר שבע לסוטה במשנה ד"ה או לעיר שאין בה ב"ד עיי"ש. ולכן ציירו בהרבה עיירות קטנות אבל מטעם רובא קאתו עלה. ואעפ"י שאין לשון התוס' מדוקדק לפי"ז הענין מחוור יפה. ולפי"ז בנ"ד הרחוקה הקטנה שיש בה ב"ד בודאי אינה מביאה פ"פ לפי שרובא מנגדתה: ==ד== [ד] '''ולענין''' אם העיר הקרובה שאין בה ב"ד מביאה או לא באנו למחלוקת דר' אמי ור' אסי. והנה הרמב"ם השמיט להך פלוגתא ותמה ע"ז המל"מ (פ"ט ה"ד). ולענין הלכה כתב דנראה דבאין ב"ד אין מביאין ע"ע כלל שהרי גבי ערי מקלט נמי נחלקו בסוגיין ר"א ור' אסי בעיר שאין בה זקנים אם קולטת אם לאו ופסק הרמב"ם (פ"ז מהלכות רוצח ה"ו) דאינה קולטת שנאמר זקני העיר לעיכובא, עכ"ד המל"מ. וביותר נראה כן ממ"ש הריטב"א בחי' למכות דטעמא דפלוגתייהו דר"א ור' אסי בכל אלו הוא אם בעינן קרא כדכתיב עיי' בהלכות עכו"ם (פ"ב ה"ז) ובהלכות מחוסרי כפרה (פ"ה ה"ב וה"ג) ובהלכות סנהדרין (פי"ד הי"ח) ועוד, ועי' בתוס' י"ט (פי"ד דנגעים מ"ט) ובשו"ת חוות יאיר (סי' קס"ז), ועיי' בס' ארצות החיים (סי' כ"ז) שהעמיק הרחיב בזה והדברים עתיקים, וא"כ הכא נמי בעינן קרא כדכתיב זקנים דוקא ואינה מביאה ע"ע: '''ולכאורה''' היה מקום עוד לפקפק בזה, דאע"ג דבעיר מקלט ודוכתי אחריני פסק הרמב"ם דבעינן קרא כדכתיב מ"מ אפשר דהכא שאני, דהא אמרינן בכ"ד עגלה ערופה כפרה כתיב בה כקדשים ובקדשים בעינן שנה עליו הכרוב לעכב ונראה דזה תליא בפלוגתא דרב המנונא ורבא בכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/כד/ב|דף כ"ד ע"ב]]}} דרב המנונא ס"ל ירידתה לנחל איתן אוסרתה ורבא ס"ל עריפתה אוסרתה. והנה טעמא דרב המנונא פשוט דכיון דהויא כקדשים נאסרה מחיים, אבל לרבא יקשה כיון דכל עיקר איסור הנאה שבה ילפינן בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/נז/א|דף נ"ז.]]}} משום דכפרה כתיב בה כקדשים אמאי לא נאסרה מהאי טעמא גם מחיים, דאע"ג דהתוס' שם כתבו דתרי דרשות דמצינו בע"ע לאוסרה בהנאה חדא דכפרה כתיב בה כקדשים דהכא ודאמרינן בכריתות {{ממ|[[בבלי/כריתות/ו/א|דף ו']]}} וערפו שם שם תהא קבורתה תרווייהו צריכי דאי משום כפרה הו"א דוקא מחיים אסורה בהנאה כמו קדשים אבל לאחר עריפה מותרת כיון שנעשית מצותה להכי אצטריך וטרפו שם ואי מוערפו שם לחוד הו"א דוקא לאחר עריפה אסורה בהנאה אבל מחיים לא להכי אצטריך כפרה, וא"כ י"ל דלרבא הא דנאסרה בהנאה לאו משום דכפרה כתיב בה כקדשים הוא אלא מקרא דוערפו ומשו"ה אינה אסורה אלא לאחר ערופה, הא מ"מ קשה חדא למה באמת לא אסרה רבא בהנאה משום טעמא דכפרה כתיב בה ותיאסר גם מחיים ועוד דשיטת רש"י ז"ל היא דלא כתוס' אלא דאיסור הנאה שיש בה לאחר עריפה ג"כ משום טעמא דכפרה כתיב בה הוא דאתי שכ"כ בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/מז/א|דף מ"ז ע"א]]}} כיפרה ספקה כו' ומיהו היא באיסור הנאה דידה קיימא דכפרה כתוב בה כקדשים עכ"ל, הרי דלאחר עריפה נמי משום קדשים הוא דמיתסרא בהנאה. ונראה דלפי' רש"י ז"ל צ"ל דמוערפו שם לא הוה ידעינן איסור הנאה כלל אלא חיוב קבורה בלחוד ועיקר איסורה הוא רק משום דהויא כקדשים, אלא דאי מקדשים הו"א כיון שנעשית מצותה מותרת ופקע מינה איסור קדשים ע"ז מהני קרא דוערפו דאית בה חיוב קבורה וממילא לא פקע מינה עדיין איסור קדשים ככל הנקברין, עיי' תוס' תמורה {{ממ|[[תוספות/תמורה/לג/ב#הנשרפין|דף ל"ג ע"ב]] ד"ה הנשרפין}}. ולכן נ"ל לומר דלעולם רבא נמי יליף לי' לאיסור הנאה משום דכפרה כתיב בה כקדשים ומ"מ לא נאסרה אלא משעת עריפה משום דאימת כתיב בה כפרה לאחר עריפה הלכך רק מאותה שעה היא נעשית כקדשים אבל לפני עריפה לא הויא כקדשים כלל ולכן לא נאסרה בהנאה. וכעין זה כתב הריטב"א בחי' לע"ז {{ממ|[[ריטב"א/עבודה זרה/כג/ב|דף כ"ג ע"ב]]}} גבי פרת חטאת דאמרינן חטאת קרייה רחמנא דכיון דכתיב למי נדה חטאת היא אימת היא נפשית כחטאת כשתהיה למי נדה עיי"ש, ובמק"א הארכנו בזה ואכ"מ ולפי"ז לרב המנונא משעת ירידתה הויא כקדשים ולרבא רק משעת עריפה ואילך הויא כקדשים. וא"כ להרמב"ם שפסק {{ממ|ב[[רמב"ם/רוצח/ו#ו|פ"ו מהלכות רוצח ה"ו]]}} דמשעת ירידתה לנחל איתן נאסרה הויא כקדשים משעת ירידתה, ואפשר לומר דבעינן בה משעה זו שנה הכתוב לעכב ואל"ה הוי זקני העיר רק למצוה. ואע"ג דכתיב ולקחו זקני העיר וגו' והורידו זקני העיר אפשר שאין זה שנה הכתוב. דקרא קמא דלפני ירידה בחולין הוא דכתוב דעדיין לא נעשית כקדשים, ומשעת ירידה שהיא נעשית כקדשים רק חדא זימנא כתיב בה והורידו זקני העיר וצ"ע: '''ועפי"ז''' אמרתי דמשו"ה נד הרמב"ם ז"ל מפירש"י ז"ל בסוטה {{ממ|[[רש"י/סוטה/מה/ב#|דף מ"ה ע"ב]]}}, דתנינן ומורידין אותה לנחל איתן איתן כמשמעו קשה אע"פ שאינו איתן כשר, ופירש"י דלא כתיב ביה עכובא ולא נאמר אלא למצוה, והרמב"ם (פ"ט ה"ב) כתב ומורידין אותה אל נחל שוטף בחזקה וזה איתן האמור בתורה, והכ"מ שם הקשה למה השמיט הרמב"ם דאעפ"י שאינו איתן כשר כפירש"י דלא הוי לעיכובא. ובאמת הרמב"ם ז"ל דרך אחרת לו בפירוש המשנה דלאו בלכתחלה ודיעבד מיירו, אלא דאיתן פירושו ששוטף בחזקה ויש דפירושו גדול, וזוהי דאמרה מתניתין איתן כמשמעו קשה דהיינו ששוטף בחזקה, אע"פ שאינו איתן כשר ר"ל אע"פ שאינו גדול כשר, והיינו אפילו לכתחלה דלא בעינן גדול כלל, כמבואר בפיה"מ וכ"כ התוי"ט. אמנם קשה אמאי נד מפירש"י דכפר כמשמעו בכ"מ בדיעבד משום דלא כתוב בי' עכובא. ולפי מ"ש ניחא, דאמרינן בכריתות שם (דף כ"ה) אמר רבא מנא אמינא לה מדתנן עגלה ערופה אינה כן עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר ואי אמרת מחיים אמאי תצא ותרעה בעדר הא איתסרא לה מחיים כו' ומסקינן תנאי היא, וא"כ סברה מתניתין דהכא דע"ע אינה נאסרת אלא משעת עריפה ולפי הנ"ל לא הויא כקדשים אלא מטריפה ואילך ולא משעת ירידתה, וא"כ כיון דלא הויא כקדשים אמאי אע"פ שאינו איתן כשר בדיעבד הא לא בעינן שנה הכתוב לעכב אלא בקדשים ולא בשאר מילין כמ"ש התוס' מנחות {{ממ|[[תוספות/מנחות/לח/א#ואם|דף ל"ח ע"א]] ד"ה ואם הקדים}} ולכן נד הרמב"ם ז"ל מפירש"י ומפרש לה בדרך אחרת. [ועיי' בספרי [[דבר אברהם/ב/כ#יא|חלק שני סי' כ' אות י"א]] מה שהעירוני ע"ז ותשובתי]. ואע"ג דהרמב"ם גופי' פסק כרב המנונא דירידתה לנחל איתן אוסרתה ומ"מ פסק כמתניתין דנמצא ההורג עד שלא תערף תצא ותרעה בעור, וא"כ מוכח דלית לי' הא דרבא דמתני' סברה דוקא משעת עריפה נאסרה אלא דמצי' נמי סברה מחיים נאסרה וממילא הויא כקדשים גם קודם עריפה ושוב לא שייך תירוצנו למאי דנד מפירש"י, דהשתא שפיר י"ל דפירושא דאע"פ שאינו איתן כשר היינו בדיעבד ומשום דבעינן שנה הכתוב לעכב, מ"מ מדרבא אוקים למתני' דלא נאסרה מחיים ע"כ מוכח אליבי' מיהא דהא דקתני אע"פ שאינו איתן כשר אין פירושו כרש"י ז"ל בדיעבד כמ"ש ולכן אע"פ שבעיקר הדבר לא פסק כרבא מ"מ בפירושא דמתני' תפס כוותיה דבהא ליכא מאן דפליג עליה ומדרבא מוכח דאין פירושה להכשיר בדיעבד. ואף דלענין דינא י"ל דלהרמב"ם באמת איתן [לפי פירושו שוטף בחזקה] אינו מעכב ואע"פ שאינו איתן כשר דהא בעינן שנה לעכב [משא"כ לרבא אליבא דמתני' דלא הויא כקדשים עד שעת עריפה אפשר דשוטף בחזקה מעכב גם בדיעבד), מ"מ לא הי' להרמב"ם ז"ל להזכיר אע"פ שאינו איתן [שוטף בחזקה] כשר כיון דלפי פירושו לא נזכר דין זה במשנה ואין דרכו להביא מה שלא בא בש"ס.{{הערה|*) הגה"ה '''ואגב''' אורחא אזכיר בזה מאי דתמיה לי בסוגיא דכריתות, דעל הא דאמר רבא מנא אמינא לה מדתנן פ"ע אינה כן עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר ואי אמרת מחיים אמאי תצא ותרעה בעדר הא איתסרא לה, אמרינן תני עד שלא נראית לעריפה אימא סיפא משנערפה תקבר במקומה [פירש"י נערפה אין לא נערפה לא] חני משנראית לעריפה א"כ אומא סיפא שעל הספק באה מתחלה כיפרה ספיקה והלכה לה ואי מחיים עדיין לא כיפרה ספיקתה. דהנה ע"ע אחר עריפה צריכה קבורה, ולמ"ד ירידתה לנחל איתן אוסרתה אם נשחטה או מתה [או נמצא ההורג] אחר ירידתה נמי צריכה קבורה. אבל נראה דחילוק גדול יש בין קבורה שלאחר עריפה ובין קבורה שלפני ערופה דקבורה דלאחר עריפה דדרשינן לה מקרא דוטרפו שם שם תהא קבורתה צריכה להיות במקומה דוקא, אבל קבורה דקודם ערופה אינה אלא ככל איסורי הנאה מן הנקברין ואפשר לקוברה בכ"מ ולאו דוקא בנחל, [דרק בהנאה נאסרה משעת ירידה כקדשים אבל שאר הדינים תליין בעריפה ופשוט הוא דהנחל לא נאסר בעבודה וזריעה אלא לאחר טריפה ולא משעת ירידה), וכן נראה מלשון הרמב"ם (פ"י מהלכות רוצח ה"ו) ח"ל עגלה ערופה אסורה בהנאה ונקברת במקום עריפתה כו' ואם מתה או נשחטה אחר ירידתה ה"ז אסורה בהנאה ותקבר עכ"ל, הרי דברישא כתב נקברת במקום עריפתה ובסיפא תקבר סתמא. וא"כ היכי אמרינן תני משנראית לעריפה והרי תני עלה תקבר במקומה ואי משנראית אמאי תקבר במקומה דוקא. ואפשר דה"ה דהוה מצי הש"ס למיפרך הכי אלא דעדיפא מינה פריך מכיפרה ספיקה. אמנם הרווחנו בזה ליישב קצת קושיות התוס' חולין {{ממ|[[תוספות/חולין/פב/א#לישני|דף פ"ב ע"א]] ד"ה לישני}}, דאמרינן התם ועגלה ערופה לאו שחיטה ראויה היא והתנן נמצא ההורג עד שלא תערף העגלה תצא ותרעה בעדר אמר רשב"ל משום ר"י עגלה ערופה אינה משנה ומי אמר ר"י הכי והאר"י כו' ירידתה לנחל איתן אוסרתה ואם איתא לישני כאן קודם ירידה כאן לאחר ירידה, וכתבו התוס' תימה הא על כרחך מתני' דכריתות מוכחא דלא מיתסר מחיים כדדייק התם מסיפא דקתני דכיפרה ספיקה והלכה לה, ולפמ"ש י"ל דהש"ס חולין סברי דרישא דנמצא ההורג עד שלא נערפה עד שלא נראית לעריפה הוא כדבעינן למימר בסוגיין דכריתות, וסיפא משנערפה תקבר במקומה מיירי לאחר עריפה ממש וע"ז סיימה המשנה שפיר שעל הספק באה כיפרה ספיקה והלכה לה. וכ"ת מאי איריא נערפה ממש וכיפרה ספיקה אפילו לא נערפה אלא שירדה לנחל איתן ונראית לעריפה נמי תיאסר, י"ל דלענין איסור הנאה שבה אה"נ משנראית לעריפה והא דקתני מתני' נערפה ממש הוא משום דתקבר במקומה אתא לאשמועינן. דלא תימא כוון דנמצא ההורג היתה העריפה שלא כדין ובטעות ולא קרינן בה וערפו שם שם תהא קבורתה ולא יהא בה אלא דין איסור הנאה שחל עליה מחיים ולא פקע עוד ותקבר בכ"מ שהוא כדין כל הנקברין אבל קבורה במקומה לא תיבעי דלא הוה בה עריפה כדינה. קמ"ל מהני' דתקבר במקומה דוקא משום דעריפה כשרה היא שעל הספק באה כיפרה ספיקה והלכה לה:}} ורש"י ז"ל אפשר דס"ל דבזה נמי בעינן שנה לעכב, דראיתי בס' יד מלאכי (סי' תרי"ח) שהביא בשם הנמק"י בפ' השואל גבי הפרת נדרים ושאלה בבעלים דשנה הכתוב לעכב דכתיב אישה ואישה כו' ועיי' ברש"י סוטה {{ממ|[[רש"י/סוטה/טז/ב#|דף ט"ז ע"ב]]}} הקדים עפר למים כו' דמשמע דהכי ס"ל, ואפ"ל דכשר בדיעבד משום דלא שנה לעכב. '''אולם''' אח"ז ראיתי בספר התורה והמצוה להגאון מלבי"ם ז"ל (בפ' שופטים) דגירסת הגר"א ז"ל בספרי היא והורידו {{עוגן|כב.}}{{עוגן|כב־א}}אותה זקני העיר ההיא ששנה עליו הכתוב לעכב, וא"כ בעינן זקני הפיר דוקא והדר קם דינא כמ"ש המל"מ דעיר שאין בה ב"ד אינה מביאה ע"ע. ולפי"ז בנ"ד שתיהן אינן מביאות ע"ע: ==ה== [ה] '''אבל''' נראה שהרחוקה מביאה אע"פ שהקרובה נפישא מינה. דהנה הרמב"ם {{ממ|[[רמב"ם/רוצח/ט#ו|פ"ט מהלכות רוצח ה"ו]]}} כתב אין העיר הקרובה מביאה אלא בזמן שמנים הרוב שבה כמו מנין העיר הרחוקה ממנה אבל אם היו אלו שברחוקה מרובין על אנשי הקרובה ממנה הולכין אחר הרוב והמרובין מביאין העגלה עכ"ל. וכתב הכ"מ דיש לתמוה למה נא כתב חילוק דיושבת בין ההרים ונ"ל לדחוק ולומר שסובר רבינו דקושיא דלחול בתר רובא דעלמא לאו קושיא היא דפשיטא דקרובה בעינן דהא בקרובה תלא רחמנא ואי הוה אזלינן בתר רובא דעלמא לעולם היו מודדין לעיר הגדולה שבעולם. ומאי דא"ל ביושבת בין ההרים לפי דרכו השיבו אבל לקושטא דמילתא ליתיה עכ"ל הכ"מ. ודבריו ז"ל מרפסן איגרי. דמלבד דמשווי ליה לר"ז כטועה ושהרמב"ם ז"ל לא נראו לו דבריו מסברא בעלמא שלא מן הש"ס, הנה דבריו מוקשים גם מצד עצמם דאי בעינן קורבא דוקא משום דבקרובה תלא רחמנא כמו"כ בדינא דהרמב"ם בדאיכא אחרת רחוקה דנפישא מינה נמי לא ניזול בתר רובא, ואסו נתת דבריך לשיעורין לקבוע יתד עד כמה הוי מרחק שראוי ליזול בתריה ושמכאן ואילך הוי כבר רובא דעלמא דנפיק מתורת קרובה: '''וראיתי''' בשו"ת משכנות יעקב בסוף חלק חו"מ שכ' בישוב דברי הרמב"ם, דבמשנה סוטה תנינן לא בא לידינו ופטרנוהו לא ראינוהו ולא הנחנוהו, ופליגי אמוראי בירושלמי אי קאי אהורג או אנהרג ורבנן של א"י אמרי אהורג ורבנן שבבבל אמרי אנהרג ובגמרא דידן ג"כ משמע דקאי אנהרג. ור' זירא דמקשה ליזול בתר רובא דעלמא סבר כרבנן דא"י דקאי אהורג וא"כ מה שתלתה תורה בקרובה הוא משום דתלינן שההורג ממנה הוא ולכן פריך ליזול בתר רובא דעלמא ולא מינה הוא ההורג, אבל לרבנן דבבל דקאי אנהרג שהם חבים בדמו שאלו לא הניחו אותו לא הי' נהרג א"כ לא שייך כלל להקשות דילמא מרובא דעלמא הוא הנהרג, דלו גם יהא שהוא אורח מעלמא מ"מ הקורבא מברר שעתה לפני בואו לפה חלף שמירתו לזונו וללוותו, רק שינויא קמא בדליכא כתב הרמב"ם משום דס"ל דאל"כ תולין שהנהרג הוא מבני העיר הגדולה שהוא רוב ומרובא פריש ואולי אינו מעוברי דרך רחוקה, עכת"ד. ולענ"ד דבריו תמוהים, דכבר הרגיש בעצמו דלפי דרכו קשה למה הביא הרמב"ם תירוצא בדליכא אחריתא דנפישא מינה ומה בכך דאיכא דנפישא מ"מ ניתלי שהלך מן הקרובה, ורצה לרפאות על נקלה דס"ל להרמב"ם דבכה"ג תלינן שהנהרג הוא מבני העיר הגדולה ואולי אינו מעוברי דרך רחוקה אבל דברים אלו אינם מספיקים כלל, דאע"ג דהעיר הרחוקה גדולה יותר מהקרובה והויא רובא לגבה לחודא הא מ"מ רובא דעלמא הוי יותר גם מהעיר הגדולה ותלינן לומר דוקא שהוא אורח מרובה דעלמא, אלא דאפ"ה חייבות הערים הקרובות בע"ע לפי שדרך בהן עבר ולא שמרוהו, וכשאנו צריכין לידע איזו עיר עבר באחרונה ובא משם למקום זה שוב אמרינן דמן הקרובה בא דקורבא מוכיחה, ומה שהרחוקה גדולה אין זה בירור וסבה להילוך האורח הנהרג כמ"ש הוא ז"ל. ואפשר דכוונתו היא דעוברים ושבים מבני הערים הקרובות הם תמיד יותר מן האורחים המקריים שבמקום זה מרובא דעלמא ולכן בשוות חייבת הקרובה ביכו"כ דבין שהנהרג מבני העיירות הסמוכות בין שהוא מרובא דעלמא לעולם תולין שהלך מהקרובה, אבל כשהרחוקה גדולה נהי נמי כשאנו דנין שהיה אורח מרובא דעלמא בע"כ נתלה בקרובה שעבר דרך בה והלך ממנה למקום זה, אבל למה נתלה כלל ברובא דעלמא שהוא מיעוט במקום זה נגד בני העיירות הסמוכות, יותר קרוב לנו לומר שהוא מבני המקום ואז מסתמא מן הגדולה הוא שהיא רוב ומרובא פריש. ובני הגדולה דיתבי באתרייהו בודאי ממקומם פירשו ובאו לכאן ולא דרך הקטנה. אבל גם זה לא יעלה ארוכה, דמלבד פקפוקים דבגופיה תקשה דא"כ ר"ז נמי מאי פריך מרובא דעלמא הא בני המקום הוו הכא רובא נגד רובא דעלמא. והיותר קשה דלפי דבריו הפיר שממנה הנהרג היא דנריכה להביא, א"כ במכירין את הנהרג שאינו מעיר הקרובה אלא מקטנה רחוקה שדרכה אינה עוברת דרך הקרובה] לא תביא ע"פ, אתמהה, רחמנא אמר לא נודע מי הכהו הא בהכרת נהרג לא נ"מ ולא מידי. ואדרבא מן הרגיל הוא שמכירין את הנהרג ולדידיה ישתנה בכה"ג דין ע"ע שתביא העיר שהוא ממנה ואפי' רחוקה שברחוקות: ==ו== [ו] '''ונ"ל''' בישוב דברי הרמב"ם דבר נחמד בעז"ה. דהנה התוס' ב"ב שם (ד"ה בדליכא) הקשו ח"ל תימא דהכא משמע דטעמא דהעיר הקרובה מביאה ע"ע משום דמתוך הקורבא מוכח שמשם בא ההורג ובסוטה תניא מנין שאם נמצא סמוך לעיר שאין בה ב"ד שמניחין אותה והולכין לעיר אחרת שיש בה ב"ד ואמאי והלא מתוך הקורבא נראה שמאותה שאין בה ב"ד היה עכ"ל. ובישוב קושייתם נראה לומר כמש"ל, דלעולם ענין הקורבא הוא משום שהיא מוכיחה שההורג בא משם ואל"ה לא היתה צריכה להביא ע"ע, ולכן שפיר פריך ר"ז דבאיכא אחריתא דנפישא מינה לא תביא הקרובה לפי שהרוב מוכיח שאין ההורג ממנה אלא מחו דנפישא מינה, אלא דבההיא דסוטה כשאין ב"ד בקרובה שתיבטל עי"ז הבאת עגלה ערופה אי תיזול בתר עיר הקרובה גלי קרא דולקחו זקני הפיר מכל מקום דבכה"ג שיתבטל דין ע"ע לא אזלינן בתר הוכחה דקורבא ורואין את הקרובה כמאן דליתא, משום דלא מיירי קרא מעיירות שאין בהן כ"ד ולא נכנסו אלו ככלל המדידה, וממילא מודדין לאחרת שיש בה ב"ד הקרובה עכשיו חוץ מזו שאין בה [וביאור הדבר יבוא להלן, אבל ר' זירא פריך שפיר דקרובה לא תביא אלא זו דנפישא תביא ולא תיבטל עגלה ערופה. ואולם אכתי קשה, דהנה בהא דמשני הש"ס דליכא דנפישא מינה [אלא שוות כדפירש"י] בע"כ צ"ל שאין בין ההרים אלא שתי עיירות אלו, דאי איכא עיירות טובא אפילו הן שוות עם הקרובה או אפילו קטנות מינה אין קרובה צריכה להביא ע"ע, דנהי נמי דליכא חדא מינייהו דנפישא מקרובה מ"מ בני כל העיירות ביחד נפישי מינה, וכ"נ משמ"ק ב"ב בשם הר"י מיגש וז"ל ביושבת בין ההרים פי' שאין שם דרך לעיירות דעלמא אלא לזו העיר האחרת בלבד שהיתה יושבת עמה בין ההרים שהיא בינוני כמותה והיא רחוקה מן החלל יותר ממנה עכ"ל. ולפי"ז בהא דפריך ר' זירא וניזול בתר {{עוגן|כב:}}{{עוגן|כב־ג}}רובא דעלמא קשה טובא דא"כ שום עיר שבעולם ואפילו גדולה שבגדולות לא תביא ע"ע דלעולם איכא רובא דעלמא כנגדה שכל העיירות הקטנות ביחד יהו תמיד רובא נגדה. [ובזה נסתרו דברי הכ"מ שהבאנו לעיל שכ' דאי הוה אזלינן בתר רובא דעלמא לעולם היו מודדין לעיר הגדולה שבעולם, ח"א דכל שאר העיירות הוו רובא נגדה]. וצ"ל דלפי"ז באמת אי אפשר לשום עיר שבעולם להביא ע"ע, ור' זירא לא פריך דזו דנפישא תביא אלא דקרובה נמי לא תביא ומדאמר רחמנא דקרובה תביא ש"מ דלא כר"ח אלא דרוב וקרוב קרוב עדיף. אבל א"כ שוב יקשה כיון דשום עיר שבעולם לא תביא ע"ע ותיבטל לגמרי הרי הוו כל העיירות לענין זה כעיר שאין בה ב"ד כלומר שאינן יכולות להביא ע"ע כעיר שאין בה ב"ד והוו לענין זה כמאן דליתנייהו כמש"ל וממילא צריכה הקרובה להביא, דכשם כשאין קרובה יכולה להביא ויתבטל לגמרי דין ע"ע גלי קרא דלא אזלינן בתר הוכחה דקורבא ורואין אותה כמאן דליתא והרחוקה ממנה מביאה ה"נ בהוכחה דרובא דעלמא כיון דכולן אינן יכולות להביא ליהוו כמאן דליתנייהו והקרובה תביא. וכ"ת דא"כ מאי אולמא דקרובה להביא יותר משאר עיירות, ז"א דכל עיירות שבעולם איכא רובא וקורבא כנגדן וזו הקרובה רק רובא בלחוד מנגדת לה וקורבא מסייעתה והלכך ראוי שתביא. ואין לומר דהא דגלי קרא דולקחו זקני העיר דהיכא דיתבטל דין ע"ע אזלינן בתר אחריתא הוא רק באין בה ב"ד בקרובה אבל אם יש בה ב"ד אלא שאינה מביאה מטעם אחר לא מבטלינן הוכחת הקורבא ואפילו אם יתבטל עי"ז לגמרי דין ע"ע, והלכך בכל עיירות דעלמא שאינן יכולות להביא מטעם אחר לא שייך למידן הכי, דז"א שהרי בנמצא סמוך לירושלים שאינה מביאה ע"ע לפי שלא נתחלקה לשבטים נמי מודדין לאחרת כמ"ש לעיל {{ממ|[[#א|אות א']]}} בשם הראשונים וכן מפורש בתוספתא רפ"ט דסוטה. ובודאי הוא משום דבקרא לא כתיבא ב"ד כלל אלא ולקחו זקני העיר מכל מקום וזה כולל הכל שבכל אופן יקיימו ולקחו, וא"כ ה"נ דכוותה. ומאי פריך ר' זירא. אמנם לפימ"ש לעיל אתי שפיר. דממאי דגלי קרא דהיכא שיתבטל דין ע"ע לא אזלינן בתר הוכחה דקרוב אין ראיה דה"נ לא אזלינן בכה"ג בתר הוכחה דרוב, דהא רוב עדיף מקרוב וליכא למילף מיניה. וכיון דליכא ע"ז גילויא דקרא הדרינן לסברא דכיון דרובא מוכיח שאין ההורג מן הקרובה אמאי תביא ע"ע, ושפיר פריך ר' זירא דלא יביאו ע"ע כלל כה"ג, ומדמביאין ש"מ דרובא לא עדיף מקרוב ודלא כר"ח. ואולם עכשיו לישוב דברי הרמב"ם ז"ל נוסיף לומר דלא כדברינו הנ"ל אלא דהרמב"ם ס"ל דאע"ג דרובא עדיף מקרוב מ"מ בגילויא דקרא זה אין לחלק בין קרוב לרוב לטעם שיבואר. דהנה במה שכתבנו דבליכא ב"ד בקרובה גלי קרא דולקחו זקני העיר דלא אזלינן בתרה צריך תוספת ביאורו אמאי לא נלמוד מזה דאין ענין הקורבא מטעם הוכחה שההורג בא משם דאל"כ אמאי רחוקה מביאה והלא מתוך הקורבא נראה שאין ההורג ממנה, כמו שהקשו התוס'. ונראה לומר דענין הבירור דקרוב הוא שע"פ הרוב העוברים ושבים מצויים ממקום הקרוב ותולין בו אבל מיעוטא מיהא שבאים מן הרחוקה בודאי נמי איכא, שהרי אפילו רובא דהוי בירור עדיף מקרוב נמי אית ליה מיעוט היוצא מכללו וכש"כ קרוב דגרע מיניה. והלכך אמרינן דגלי קרא דולקחו זקני העיר מכל מקום דעד כאן לא אזלינן הכא בתר הוכחה דקורבא אלא אם לא יתבטל בשבילה דין ע"ע, אבל באופן שיתבטל דין ע"ע אי ניזול בתר קורבא לא אזלינן בתרה אלא חיישינן גם למיעוט הבאים ממקום רחוק ורחוקה מביאה כיון דעכ"פ ע"פ המיעוט מיהא אפשר שההורג בא ממנה ורואין לקרובה כמאן דליתא כמ"ש. ומעתה נראה דקרוב אינו מין בירור אחר פונה מבירור הרוב אלא דקרוב נמי באמת מענין רוב הוא. דהיינו שע"פ הרוב העוברים והשבים מצויים ממקום הקרוב. והא דאמרינן רוב וקרוב רובא עדיף אין פירושו דרוב וקרוב שני מיני בירורים שונים הם בעיקרם וקרוב לאו מעין רוב הוא, אלא דזהו רק ביתוסם זל"ז, ר"ל כשיפגשו יחד שני הבירורים רוב וקרוב ויתנגדו זל"ז אז רובא עדיף, ולאו משום דהוי בירור ממין אחר דעדיף ממין הבירור דקרוב ביסודו אלא משום דמיעוט המתנגד לרוב בציר ממיעוטו של קרוב המתנגד לו דרך משל כאלו היה מיעוטו של רוב במובן ושיעור ההתנגדות להבירור כ' למאה ומיעוטו של קרוב במובן זה ל', ונמצא שהרוב גדול ומרובה במובן שיעורו יותר מן הקרוב והוי רובא גם נגדו והקרוב כמועט נגדו ובודאי אזלינן בתריה דרובא ולא בתר קרוב דהיינו דינא דרובא ממש. אבל כשאנו דנים על הרוב ועל הקרוב בפני עצמם אין נ"מ ביניהם לפי שהקרוב נמי הוי מענין רוב במובנו והרוב נמי מיעוט המנגדו אית ליה. והלכך כיון דגלי קרא דולקחו דלא ניזול בתר בירור דקורבא היכא שיתבטל עי"ז דין ע"ע ועיר הרחוקה ממנה שיש בה ב"ד תביא ע"ע בשביל מיעוט האפשרי שההורג בא ממנה וכי היכי דתיהוי כפרה) הוא הדין והוא הטעם גם בבירור הרוב הבא לבטל הבאת ע"ע לגמרי דלא ניזול בתריה, דאע"ג דלפי הרוב אין ההורג בא מאותה העיר שיש בה ב"ד מ"מ תביא ע"ע בשביל המיעוט האפשרי שהוא בא ממנה ואין לחלק כלל בין מיעוטא דקרוב דמצוי יותר ובין מיעוטא דרוב שאינו מצוי כ"כ דמ"מ תרווייהו מיהא מיעוטי נינהו: '''והשתא''' הכי הדרא קושיא לדוכתא מאי פריך ר' זירא מרובא דעלמא הרי לפי"ז שום עיר שבעולם לא תביא ע"ע והוו כולן כמי שאין בהן ב"ד דלא אזלינן כה"ג גם בתר רובא וממילא תביא הקרובה, וצ"ל דר' זירא פריך רק מעיקר דינא דט"ע אי לאו גילויא דקרא דולקחו זקני העיר מכל מקום. דלאו ממשמעותו דקרא דרשינן לה אלא משום דיתורא הוא כמ"ש רש"י בסוטה, ומשמע ודאי דבלאו גילויא דהאי קרא נמי משכחת ליה לעיקר דינא דע"ע אלא דלא הוה ידעינו שמניחין עיר שאין בה ב"ד ומודדין לאחרת שיש בה ב"ד, ואי אמרת רובא עדיף לא משכחת לי' לעולם לדין ע"ע דניזול תמיד בתר רובא דעלמא ולא תביא לא קרובה ולא אחרת, ותו דקרא דולקחו דיתורא הוא למ"ל הרי מגופה דע"ע מוכח הכי דאל"כ לא משכחת לה לע"ע לעולם. וע"ז משני הש"ס דאי לאו יתורא דקרא דולקחו הוה מוקמינן לדין ע"ע ביושבת בין ההרים דליכא רובא דעלמא כנגדה, אבל בדאיכא רובא דעלמא כנגדה באמת אין קרובה מביאה ולא שום עיר שבעולם. ונמצא דעד כאן לא בעינן לתירוצא דיושבת בין ההרים אלא אי לאו קרא דולקחו אבל לבתר דגלי קרא דכשאין קרובה יכולה להביא מביאה רחוקה ולא אזלינן בזה בתר קורבא תו לא איכפת לן אף אם אינה יושבת בין ההרים ואיכא רובא דעלמא נגדה דמ"מ כיון דאין שום עיר דעלמא מביאה ע"ע ממילא קרובה מביאה, משא"כ בדאיכא אחת דנפישא מינה שפיר לא אזלינן בתר קורבא אלא בתר רובא שהרי לא יתבטל עי"ז דין ע"ע שהגדולה תביא, ולכן הביא הרמב"ם רק תירוצא דליכא דנפישא מינה ולא דיושבת בין ההרים. והוא דבר נחמד בעז"ה: ==ז== [ז] '''ועפי"ז''' נתברר דזו שיש בה ב"ד מביאה ע"ע אע"כ שהקרובה שאין בה ב"ד גדולה ממנה. והשתא ההיא דמכות {{ממ|[[בבלי/מכות/י/א|דף י']]}} א"א לפרש כמש"ל {{ממ|[[#ג|אות ג']]}} שהרי אפילו אם כל העיירות הקרובות שאין בהן ב"ד הוו רובא נגד זו שיש בה ב"ד מ"מ מביאין ממנה כנ"ל, וע"כ צ"ל דמיירי שאין ב"ד בכל א"י. ולפי שהמל"מ נשאר בתימא למה השמיט הרמב"ם ז"ל פלוגתא זו, לכן ליישב שניהם כאחד יותר נכון לומר דלא ניחא ליה להרמב"ם לפרש פלוגתא דר"א ור"א כשאין ב"ד בכל א"י דדבר שאי אפשר הוא [כשיש ב"ד הגדול בירושלים], אלא ס"ל דפליגי בעיקר דינא דמתני' דאין מודדין לעיר שאין בה ב"ד אי דהלכתא היא או לא, דח"א אין מודדין כמתני' דזקני העיר לעיכובא וח"א זקני העיר למצוה דאי איכא זקנים יתעסקו הם אבל אי ליכא זקנים לא מעכבא ודלא {{עוגן|כג.}}{{עוגן|כג־א}}כמתני'. ואל תתמה דפליג אמורא אמתני' כקושיית התוס' דכבר הזכרנו שהריטב"א כתב דפלוגתא דר"א ור"א היא אי בעינן קרא כדכתיב ובסנהדרין {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/מה/ב|מ"ה:]]}} מבואר דפליגי בה תנאי ואתיא מתני' כמ"ד בעינן קרא כדכתיב ואיהו סבר כמ"ד לא בעינן. וכ"ת למ"ד מביאין ע"ע מעיר שאין בה ב"ד קרא דולקחו זקני העיר דיתורא הוא ובא ללמד שאם אין ב"ד בקרובה מודדין לרחוקה מאי עביד ליה, י"ל דאתי להיתה עיר הקרובה ירושלים שאינה מביאה ע"ע משום דלא נתחלקה לשבטים שמניחין אותה ומודדין לאחרת. וסרה קושיית המל"מ מהשמטת הרמב"ם לזה, דלפמ"ש אינה פלוגתא חדשה אלא בדינא דמתני' פליגי וכבר הביא הרמב"ם ז"ל מתני' להלכה ואשה"ט: '''אח"ז''' ראיתי בספר מנ"ח {{ממ|[[מנחת חינוך/תקל|מצוה תק"ל]]}} שהעיר דמה שמניחין ירושלים ומודדין לאחרת צריך שתהא העיר גדולה כירושלים דאל"ה ת"ל דאינה מביאה דהא באם יש רחוקה ונפישי אין הקרובה מביאה מכש"כ כאן דהיא קרובה ונפישא. וזהו כמו שחשבנו לומר בראש דברינו, אבל לפי מאי דאסיקנא איו הדבר כן ולעולם אפילו קטנה מירושלים מביאה, דאין ראיה מרחוקה ונפישא דהתם איהי מיהא תביא משא"כ ירושלים דלא תביא כמ"ש דלעולם אין בירור הרוב מבטל ע"ע לגמרי כמו שאין בירור הקרוב מבטלה: ==ח== [ח] '''עוד''' ראיתי שם שתמה על מש"כ הרמב"ם שאם היתה עיר הרחוקה מרובה באוכלוסין מהקרובה שהרחוקה מביאה ע"ע, דלדעתו אין קושיית ר' זירא ואפילו איכא דנפישא מינה אלא שלא תביא הקרובה אבל הרחוקה ודאי מיהא שלא תביא דקרובה אמר רחמנא. ולמה שכתבנו אנחנו דברי הרמב"ם ז"ל מוכרחין ומבוארין. דאחרי שאין הקרובה מביאה הרי היא נדונית כעיר שאין בה ב"ד וכירושלים וממילא הרחוקה דנפישא מביאה מקרא דולקחו זקני העיר מכל מקום. ואדרבא מכח זה אני תמה על מה שהביא המנ"ח שכ"כ התוס' רי"ד לב"ב שאין הרחוקה מביאה אע"ג דנפישא אלא דבכה"ג אין הקרובה מביאה ג"כ, אמאי לא תיהוי כעיר שאין בה ב"ד דמודדין לאחרת כמ"ש. (ואין הס' תח"י לעיין בו). ולחומר הנושא צ"ל להתורי"ד דהא דמודדין לעיר שיש בה ב"ד היינו דוקא היכא דהיא נמי קרובה כאותה שאין בה ב"ד דהיינו שנמצא ההרוג מכוון בין שתי עיירות אחת שיש בה ב"ד ואחת שאין בה ב"ד, והא דמשמע בברייתא שאם היו ב"ד באותה עיר לא היו מודדין לזו האחרת שיש בה ב"ד ואי בשתיהן קרובות אמאי לא, צ"ל לדידיה דברייתא אתיא כהאי תנא דס"ל אפשר לצמצם וקרובה ולא קרובות כמש"ל אות ב', והלכך אלו היו ב"ד גם בשניה לא היו מודדין לשום אחת מהן ואתי קרא יתירא לגלויי דמ"מ כשאין ב"ד באחת מודדין לאחרת, משום דעד כאן לא מיקרו קרובות אלא כששתיהן ישנן בדין ע"ע ואלו אמרת דמודדין היו שתיהן צריכות להביא אבל כשאחת מהן אינה בדין ע"ע לפי שאין בה ב"ד או משום חסרון אחר הויא לענין ע"ע כמי שאינה ויש כאן רק אחת קרובה ולא קרובות נינהו ולהכי מודדין לזו שיש בה ב"ד. ודחוק הוא מאד ולעיל הראינו סתירתו. ואולי י"ל להתורי"ד דיש לחלק בין אין בה ב"ד לדהכא, דשאני אין בה ב"ד שהיה כאן דין ע"ע שהרי יש כאן קרובה שהיה חל עליה חיוב זה אלא שאינה יכולה לקיימו לפי שאין בה ב"ד, בהא הוא דגלי קרא דאותו חיוב נזקף על הסמוכה לה שיש בה ב"ד, אבל בגוונא דאיכא נפישא מקרובה שלא חל מעולם שום חיוב ע"ע לא על הקרובה ולא על זו דנפישא אין החיוב נזקף על הרחוקה כיון שאין חיוב בעולם כלל. וגם זה אינו מרווח וצ"ע: ==ט== [ט] '''נתבאר''' מזה דלדעת התוס' רי"ד בנ"ד אפשר שאין על הרחוקה חיוב ע"ע כלל אפילו בשוות. ואולם בתוס' ב"ב שם (ד"ה דליכא) מבואר דבאין בה ב"ד הרחוקה מביאה וזהו כדעת הרמב"ם אלא שבדבריו מפורש יותר דאפילו כשיש בה ב"ד אלא דרחוקה נפישא ג"כ החיוב על הרחוקה, וכדבריו כתב הסמ"ג (עשין ע"ח) והמאירי לסוטה בפירושו למשנה שם. וכן במה שלא הביא הא דיושבת בין ההרים לא הביאו ג"כ הסמ"ג וכן משמע להדיא במאירי סוטה שם (דף מ"ד ע"ב ד"ה נמצא אותו חלל) ואליבייהו קם דינא כדמסקינן דרחוקה מביאה אעפ"י שקרובה נפישא מינה וכמו שנתבאר: ==י== [י] '''ואחר''' שנסדרו הדברים בהוצאה הראשונה שלח אלי שארי ידידי הגאון מוהר"ר יחיאל מיכל ראבינאוויץ נ"י מלעכאוויץ [ועתה הגאבד"ק שצוצין] את ספרו היקר אפיקי ים ומצאתי בו ב[[אפיקי ים/א/כו|סי' כ"ו]] שהתעורר כבר לחקור דלא משכח לי' לדינא דע"ע לקרובה אלא ביושבת בין ההרים רק עם עוד עיר אחת כמותה שרחוקה יותר ממנה, דאל"כ יקשה דניזול בתר רוב עיירות, והביא לדברי הר"י מיגש שהזכרנו לעיל אות ו'. אמנם הקשה ע"ז קושיא חמורה דנראה מסברא דרוב ערים לא הוי רוב כלל, דבלא הקורבא הוי ספק השקול על כל אחת מהעיירות מאיזו מהן בא הרוצח, דודאי לא בא אלא מאחת רק לא ידעינן איזו היא והרוב אינו מסייע לא לזו ולא לזו. דנגד כל אחת מהן איכא נ' עיירות וכל אחת הויא בכלל הרוב, וממילא הוי ספק השקול על כל אחת והרוב אינו מסייע ואינו מתנגד לא לזו ולא לזו, וא"כ עלינו להכריע את הספק מצד הקורבא שמסייעה לאחת מהן ואין הרוב מתנגד לזה כלל דעיר הקרובה נמי בכלל הרוב היא. דהיאך נימא בזה שהרוב מכריע שלא בא מהקרובה אלא מתשע ערים האחרות והרי לא בא אלא מאחת מהן ולא מכולן יחד א"כ נגד כל אחת איכא רובא, וממילא נמצא שאין הרוב מתנגד להן. וא"כ קשה טובא מאי פריך ר' זירא לחול בתר רובא דעלמא הרי אין הרוב מסייע לשום עיר וממילא אינו מתנגד גם להקרובה. אח"ז הביא שהתוס' רי"ד לב"ב מפרש לה דלא כהר"י מיג"ש אלא בדאיכא עמה בין ההרים עוד עיירות שוות לה והקשה דליהוי כט' חנויות מוכרות בשר שחוטה ואחת בשר נבילה שבנמצא הלך אחר הרוב ומתרץ לה כנ"ל ומחלק מתשע חנויות ע"ש. עכת"ד ידידי הרה"ג הנ"ל: '''והנה''' קושיא זו לא תפול ביחוד על דברינו, דבלא"ה נמי תיקשי על הא דפריך ר"ז וניזול בתר רובא דעלמא וקרובה לא תביא ואמאי הרי אין הרוב סותר דהרובה נמי בכלל רובא דעלמא היא כנ"ל. מיהו בהא איכא לשנויי דמאי דפריך וניזול בתר רובא דעלמא אין פירושו דניזול בתר רוב העיירות דעלמא שהן רובא ביחד אלא דניזול בתר עיר הגדולה בעלמא דנפישא מהקרובה והויא רובא, שהרי כמו"כ קאמר הש"ס בתר הכי גבי נמצא בין שני שובכות ולחול בתר רובא דעלמא ופירשו התם הראשונים ז"ל דר"ל דניזול בתר שובך אחד דעלמא דנפיש מינייהו, עיי' בשמ"ק, ורוב זה מתנגד כבר להקורבא כמובן, ובאמת כן פירש לה התורי"ד בדבריו הנ"ל גם הכא דר"ז פריך מעיר אחת גדולה בעלמא שהיא תביא עגלה ערופה, אבל לדברינו שאמרנו דרוב עיירות קטנות יהו כרובא נגד הקרובה שלא תביא ע"ע ושכן משמע גם מהר"י מיגש יקשה כנ"ל: '''אולם''' לפי דברינו לעיל במהות הבירור של קרוב אתי שפיר דענין הבירור של קרוב מעין רובא הוא דמסתמא רוב העוברים ממקום הקרוב הם ורובא עדיף מיניה משום דהוי רוב גם כנגדו כמש"ל באות ו', ולפי"ז מיושב היטב דבאיכא עיירות קטנות שבין כולן יחד הוויין רובא נגד הקרובה לא היתה קרובה צריכה להביא עגלה ערופה, דאע"ג דאין רוב כזה יכול להכריע שאין הרוצח מן הקרובה כקושיא הנ"ל דקרובה נמי בכלל הרוב היא ואינו סותרה דבע"כ לא בא אלא מעיר אחת, מ"מ סברא זו מהניא רק שלא יוכל הרוב לברר ולהכריע שההורג אינו מן הקרובה אלא נשאר בספק אבל הא מיהא ודאי דלהיפוך נמי אי אפשר כבר לומר שהקורבא תברר שההורג בא ממנה ולא מרוב העיירות, דמעלה זו של קרובה בודאי כבר נפלה בשביל הרוב ואין לדון בזה משום בירור הקרוב, דהיאך תאמר שהקורבא מוכיחה דרוב העוברים ושבים מן הקרובה הם ולא מרוב העיירות והרי אדרבא רוב העוברים צריכין להיות מרוב העיירות שבין כולן יחד נפישי נינהו. דלעולם לא יוכל הקרוב שהוא כרוב קטן לברר נגד רובא שהוא רוב גדול ממנו. והלכך בדאיכא עיירות טובא דנפישי ליכא בקרובה מעלת הקורבא וממילא אי"צ להביא. ודוק כי דבר נכון הוא: '''אמנם''' לפי"מ שביארנו למעלה באות ו' אין פלוגתא למסקנא בין הר"י מיגש ובין התורי"ד, ולדינא ס"ל הר"י מיגש נמי דאפילו איכא עיירות קטנות טובא עם הקרובה בין ההרים קרובה מביאה ע"ע אע"פ שכל הקטנות בין כולן יחד נפישי מינה, דרק לההו"א דר"ז בקושייתו דפריך מעיקר דינא דע"פ אי לאו קרא דולקחו זקני העיר מכל מקום איכא למימר דבשביל עיירות הקטנות דנפישי מינה לא יביאו ע"ע לא מקרובה ולא משום עיר אחרת, אבל לבתר דגלי קרא דולקחו שמניחין עיר שאין בה ב"ד ומודדין לעיר שיש בה ב"ד ה"נ דמודדין לקרובה, דכיון דאין שום פיר מן הקטנות יכולה להביא הרי הן לענין זה כעיר שאין בה ב"ד וקרובה מביאה: '''ולפי''' דברינו שדברי הר"י מיגש נאמרו רק לההו"א דר"ז אי לאו דהוה כתיב קרא דולקחו זקני העיר מכל מתיישב מה שיש לדקדק עליהם. דלפי שנתבאר לעיל להר"י מיגש היתה הבאת ע"ע רחוקה מאד במציאות. דחוץ להרים א"א הר כלל להביא ע"ע, דכיון דבעינן שכל הערים ביחד לא יהו רובא כנגדה לא היתה במציאות עיר כזו, (דאפילו ירושלים לא היתה מרובה מכל הערים ביחד, וחוץ מזה אין ירושלים מביאה ע"ע), ונשארה המציאות רק ליושבות בין ההרים באין דרך מהם לעלמא ורק באופן שעיר אחת מהן מרובה נגד כל העיירות שבין ההרים ביחד או בשוות וקרובה, או שיש רק אחת. (ובאופן האחרון, שיש רק אחת, יש לעיין עוד אם צריכה להביא כיון דלא שייך מדידה לפי שאין עיר אחרת, עיי' מ"ש להלן ס' ו' אות ג'. ואפילו לפמ"ש שם דלכו"ע בנמצא חוץ לכיר אפילו בעליל שייך מדידה העירני חכ"א דהתם איכא מיהא עיר אחרת ובאה המדידה לכה"פ במובן משא"כ כאן שיש רק אחת ומדידה זו למה היא באה). עכ"פ לפי"ז צריכה היתה ע"ע להיות מילתא דלא שכיחא טובא, וא"כ מאי האי דתנן בסוטה {{ממ|[[בבלי/סוטה/מז/א|דף מ"ז ע"א]]}} משרבו הרוצחנין בטלה עגלה ערופה מאי בטלה שייך בדבר רחוק המציאות כ"כ. ולפמ"ש דלבתר דכתיב קרא דולקחו לא קאמר הר"י מיגש הכי ולא בעינן שתהא גדולה מכל העיירות ביחד ניחא שפיר: <noinclude>{{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:Min
(
עריכה
)
תבנית:Plainlinks
(
עריכה
)
תבנית:Str find
(
עריכה
)
תבנית:Str len
(
עריכה
)
תבנית:Str mid
(
עריכה
)
תבנית:Str mid/core
(
עריכה
)
תבנית:Trim
(
עריכה
)
תבנית:Yesno
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:בלי סוגריים מרובעים
(
עריכה
)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דיקטה
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:הועלה אוטומטית
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה
(
עריכה
)
תבנית:הערה
(
עריכה
)
תבנית:הערה/קוד
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:כניסה משני צדדים
(
עריכה
)
תבנית:ממ
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות/בבלי ומפרשיו
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות/מסכת
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות/תנ"ך ומפרשיו
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:סרגל כללי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל כללי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק1
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק2
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק3
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק4
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מסכתות תחתון
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מפרשים כללי
(
עריכה
)
יחידה:Arguments
(
עריכה
)
יחידה:Math
(
עריכה
)
יחידה:PV-options
(
עריכה
)
יחידה:ParamValidator
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)
יחידה:Yesno
(
עריכה
)
יחידה:הערה
(
עריכה
)
יחידה:סוגריים
(
עריכה
)
יחידה:סוגריים2
(
עריכה
)
יחידה:פרמטרים
(
עריכה
)
הדף הזה כלול בקטגוריה מוסתרת:
קטגוריה:הועלה אוטומטית
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף