עריכת הדף "גשמי ברכה/רות/ב"

{{ניווט כללי עליון}}

== ד ==
'''ויאמר לקוצרים ה׳ עמכם.''' והם השיבוהו יברכך ה', הוא הקדים שם ה׳ לברכה והם הקדימו הברכה לשם ה'. ויתכן בטעם הדבר על פי מה שאמרו במסכת נדרים {{ממ|[[בבלי/יומא/י/א|י.]]}}, מניין שלא יאמר אדם לה׳ חטאת, לה׳ עולה וכו' אלא חטאת לה׳ עולה לה' (כלומר, שלא יקדים לומר שם ה׳ תחלה), ת״ל קרבן לה׳ {{ממ|פ׳ ויקרא}}. ויש כמה טעמים בדבר, ובשל״ה כתב הטעם, דחיישינן שמא לאחר שיאמר לה׳ יחלה וימות, ונמצא שיוציא שם שמים לבטלה. והנה לפי זה קשה איך הקדים בועז בשם ה' שאמר ה' עמכם, ולא חייש לזה:

'''אך''' הנה אמרו חז״ל, כל המקדים שלום לחבירו מאריכין לו ימיו ושנותיו, ולפי זה לא היה לו לחוש שמא ימות, כיון שהוא היה מקדים שלום לקוצרים, אבל הקוצרים, הם לא מקדמי שלום, כי אם משיבי שלום על ברכתו שלו, ובהם שייך החשש ממיתה, לכן הקדימו הברכה לשם ה׳, ואמרו יברכך ה'.

== ז ==
'''מאז הבקר ועד עתה.''' זה מספור הנער לבועז, ולא נתבאר לאיזו כונה סיפר הנער זה, כי מה נפקא מינה בזה, ומה נוגע לבועז לדעת זה. ויתכן שראה הנער שלקטה הרבה מאוד, וחשש שמא ירגיש זה בועז ויחשדנו שנתקרב לה והטיב עמה ונתן לה משל בועז, לכן הקדים לומר, שעומדת בזה מאז הבוקר ועד עתה, ולא יפלא אם לקטה הרבה:

== ח ==
'''תדבקין עם נערותי.''' ראה להלן [[#כא|פסוק כ״א]], כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין:

== יב ==
'''אשר באת לחסות וגו׳.''' במדרש, אמר רבי חסא, אשר באת לחסות תחת כנפיו. וי״ל הבאור, משום דהלשון אשר באת לחסות וגו' אפשר לפרש בשני פנים, האחד, שהוא תואר על ה׳, כלומר, זה ה' אשר את באת לחסות חחת כנפיו, ויתפרש הלשון "אשר" כמו מכל מלאכתו אשר ברא {{ממ|פ׳ בראשית}}, וגם אפשר לפרש, כי המלה "אשר" הוא נתינת טעם לברכתו ישלם ה׳ פעלך מעם ה׳ אלהי ישראל, כלומר למה ישלם ה׳ פעלך, עבור זה אשר באת לחסות תחת כנפיו, כלומר, עבור	זה שנתגיירת, ויתפרש המלה "אשר" כמו "על אשר", וכהלשון נתן אלהים שכרי אשר נתתי שפחתי לאישי {{ממ|פ׳ ויצא}}, שפירושו "על אשר נתתי". והחלוק בין הפירושים האלה הוא פיסוק הטעם בקריאת המלה אשר וגו', כי לאופן הראשון הוא נמשך אהקודם, ולאופן השני הוא סובב הולך למטה. וכן טעם הנגון מורה, וזה מחדש רבי אסא, שהלשון אשר הוא טעם לדבר, ונוטה למטה:

== יד ==
'''גשי הלום.''' במדרש, רמז רמז לה, עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך, דכתיב ביה הלום, שנאמר {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/ז#|שמואל ב' ז]]}} ויבא המלך דוד וגו׳ ויאמר מי אנכי כי הביאתני עד הלום, כלומר, עד מלכות. וכהאי גונא מצינו בזבחים {{ממ|[[בבלי/זבחים/קב/א|קב.]]}}, ביקש משה מלכות ולא ניתן לו, שנאמר {{ממ|פ' שמות}} אל תקרב הלום, ואין הלום אלא מלכות, שנאמר, מי אנכי כי הביאתני עד הלום. ויתכן, כי כמו הכא כמו התם מדייק מדלא כתיב כאן גשי הנה, וכמו ביהושע {{ממ|[[תנ"ך/יהושע/ג#|ג]]}} גשו הנה, ושם אל תקרב הנה, כמו בשמואל ב' {{ממ|[[תנ"ך/שמואל ב/כ#|כ]]}} קרב עד הנה. ולשון "הלום" מצינו שנמלץ על גבול מוסרי ועיוני ומכובד, כמו בשופטים {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/כ#|כ]]}} הבו לכם דבר ועצה הלום, ובתהלים {{ממ|[[תנ"ך/תהלים/עג#|עג]]}} לכן ישוב עמו הלום, שהכונה, לכן שובב העם עד מדרגה פחותה כזאת, ולהיפך, שמגיע עד מדרגה יותר גבוהה כמו מלכות, וכדמפרש. והכל הולך על דרך דרש אגדי:

== יז ==
'''ותחבוט את אשר לקטה.''' אפשר לפרש, כי לא הניחה מלאכת החניטה לעשות בבית, מפני כי טרם שנחבט היה המשא גדול מלישא בפעם אחד, והיתה מוכרחת לישא בשתים או שלש פעמים, הלוך ושוב מביתה לכאן, וכבר הגיע הערב, כמו שכתוב ותלקט עד הערב, לכן חבטה מקודם ויהי הנקל לה לישא הכל בפעם אחת: 

== כ ==
'''אשר לא עזב חסדו את החיים ואת המתים.''' הנה לא מצינו מה שעשה חסד עם המתים {{ממ|ועיין ב[[רות רבה/ב|מדרש רבה]]}}, אבל י״ל הכונה פשוטה, שהוא על דרך הלשון זכרתי לך חסד נעוריך {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ב#ב|ירמיה ב ב]]}} כלומר, שזוכר הוא עוד נדבת לבה ורוחה הנדיבה, וכאן כונה נעמי לאלימלך ובניו, ואמרה, שבזכות נדבת לבו ורוחו הנדיבה אליהם הוא מושך עתה חסד לה:


'''קרוב לנו האיש.''' מצינו בתלמוד {{ממ|[[בבלי/תענית/ז/א|תענית ז.]]}} מי נתלה במי, הקטן נתלה בגדול, ולפי זה אחרי שבועז היה אז עשיר ומכובד גדול בעירו, והיא ורות נחשבות לגריות ועניות, אם כן היתה צריכה לומר קרובים '''אנו''' להאיש, אך רצונה בזה להשגיא גודל ערך יחוס משפחתה עד כי גם בועז מתיחס אחריה, ולכן אמרה קרוב '''לנו''' האיש, כמו שהוא מתכבד בה ובמשפחתה:

== כא ==
'''עם הנערים אשר לי.''' המשך כל לשון הפסוק הזה, ותאמר רות המואביה גם כי אמר אלי עם הנערים אשר לי תדבקין. ואמרו על זה במדרש, בודאי מואביה היא, שהרי הוא אמר עם הנערות והיא אמרה עם הנערים. ופשוט, דמדייק דהלשון "מואביה" כאן הוא כלל מיותר, דידוע הוא למדי מענינים הקודמים, ולכן אמר, דודאי מואביה היא, כלומר, כאן הראתה לדעת שמואביה היא, שלא היתה זהירה בילדותה להתחבר עם נערים, ועל כן הוציאה עתה מפיה את דברי בועז בשנוי לשון "את הנערות" שאמר הוא, ואמרה "עם הנערים":

'''וגם''' י״ל לזכותה של רות, דהלשון בודאי מואביה היא, פשוט, שאינה יודעת לדבר כן בלשון הקודש ולא הבחינה בין לשון זכר ללשון נקבה. ונעמי בהמשך דבריה אתה הרגישה בזה ותתקן הלשון באמרה לה, טוב בתי כי תצאי עם נערותיו:

'''ואמנם''' במקום אחר כתבתי, כי לפנים בישראל היה השם "נער" משותף לזכר ולנקבה, וכמו בשפות העמים, כאשר יאמר הסלאוי Dziecko והגרמני Kind, שהוראתם ולד, עולל, משני המינים, ורק בהמשך הזמנים נצטיינו השמות לזכר לבדו (נער) ולנקבה לבדה (נערה):

'''וכן''' לפנים לא היה חילוק בין המלים "הוא" ו"היא" אך שניהם באו בווי״ן, וזה הוא מפני שהמלה הזאת ("הוא") הוא בינוני פעול מן "הוה", כמו "היה" שלא בהבדל המין. וכה מצינו בתורה הרבה פעמים השם נער במובן נערה (חסר ה') ו"הוא״ במובן "היא״ (בוא״ו חחת היו״ד):

'''וכן''' מצינו בשמות, אשר שם המין יכיל זכר ונקבה, ובכל זאת, כשבא בכתיב יבא בתואר זכר לבד, וכמו השמות אדם, עוף, גמל, סוס, ותואריהם: אדם כי י ק ר י ב, ועוף י ע ו פ ף, את הגמל כי מעלה גרה ה ו א , סוס ו ר ו כ ב ו, אף על פי שמוסבים הפעלים גם על הנקבה:

'''ובמה''' שכתבנו בענין מובן כללי לשם נער, התבאר לנו כונת הגמרא במסכת כתובות {{ממ|[[בבלי/כתובות/מד/ב|מד:]]}} כל מקום שנאמר בתורה נער (כלומר, בכנוי לנקבה, בחוסר ה') גם קטנה במשמע, ולא נתבאר איך זה במשמע, ולפי המבואר, דשם זה בא במקום שם "ולד", "עולל", ממילא גם קטן וקטנה במשמע שם זה:

'''והנה מכל מה שכתבנו יתבאר לנו מה שאמרה רות "עם הנערים" תחת "עם הנערות" שאמר בועז, מפני שהיא היתה רגילה במנהג ימי קדם, שהיה שם זה (נער, וברבים - נערים) כולל שני המינים:

'''ומצאתי''' עוד מקום במקרא שבהכרח לומר דשם זה (נער - נערים) כולל שני המינים, ועל פי זה יתבאר היטב הלשון, והוא בתחלת ספר איוב {{ממ|[[תנ"ך/איוב/א#יח|א יח]]}}, עוד זה מדבר וזה בא ואמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים בבית אחיהם הבכור. ושוב מספר המגיד: והנה רוח גדולה באה מן המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפול על הנערים וימותו. והנה סבה זו מוסבת על ענין הפסוק הקודם, בניך ובנותיך אוכלים ושותים בבית אחיהם הבכור, ואם כן הלא נפל הרוח גם על הבנות, ולמה זכר הכתוב רק שנפל על הנערים ולא על הנערות. והמפרשים הרגישו בזה, וכתבו, כי על כן לא זכר הבנות דכל שכן הוא שמתו, כי הנקבות תשושי כח ביותר, אבל פשר זה דחוק מאוד, דאין כן דרך הכתובים, ומצינו בעמוס {{ממ|[[תנ"ך/עמוס/ז#יז|ז יז]]}} בניך ובנותיך בחרב יפלו, ולא השמיט הכתוב את השם ובנותיך מטעם הכל שכן הנ״ל:

'''אבל''' לפי מה שבארנו, דלפנים היה משמש השם נער - נערים להוראת שני המינים, יתבאר היטב, כי באמרו על הנערים כלל גם הבנות:

'''ומובן''' הדבר כי לא היה זה כלל מוחלט, רק היו כאלה שהיו בוטאים יחש שני המינים בשם אחד, אבל היו גם שפרשו מפורש כל מין לעצמו, וכמו היום: 



{{שולי הגליון}}



{{ניווט כללי תחתון}}