עריכת הדף "ברכת שמואל/פרשת נח"

{{ניווט כללי עליון}}

==פרשת נח==

<big>'''מה כתיב למעלה מן הענין ויאמר ה' לא ידון רוחי גו' בשגם הוא בשר והיו ימיו מאה ועשרים שנה'''</big> {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ו#ג|בראשית ו, ג]]}}. {{ש}}ודרשו רז"ל {{ממ|[[פרקי דרבי אליעזר/לב|פרקי דרבי אליעזר פרק ל"ב]]}} וב-{{ממ|[[בבלי/חולין/קלט/ב|חולין קלט:]]}} <big>'''בשגם זה משה שהיו ימיו מאה ועשרים שנה:'''</big> עכל"ה.

'''ובזה''' יש לבאר הכתוב בקהלת, יש הבל אשר נעשה תחת השמש אשר יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים וגו' אמרתי שגם זה הבל {{ממ|[[תנ"ך/קהלת/ח#יד|קהלת ח, יד]]}}. ולכאורה הכתוב אינו מובן. אמנם נראה לפרש ע"פ הגמרא דברכות {{ממ|[[בבלי/ברכות/ז/א|ז.]]}}: אמר משה לפני הקב"ה רבש"ע הודעני נא את דרכיך {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לג#יג|שמות לג, יג]]}}, מפני מה יש צדיק וטוב וצדיק ורע לו, רשע וטוב לו רשע ורע לו. ומשני הגמרא צדיק וטוב לו צדיק בן צדיק, צדיק ורע לו צדיק בן רשע. רשע וטוב לו רשע בן צדיק, רשע ורע לו רשע בן רשע. ופריך בגמרא איני והכתיב לא יומתו אבות על וכו' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כד#טז|דברים כד, טז]]}}. וכתיב פוקד עון אבות {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לד#ז|שמות לד, ז]]}}, ורמינן קרא אהדדי ומשנינן כאן כשאוחזין מעשה אבותיהם בידיהם כאן כשאין אוחזין. וא"כ משמע כשהבן צדיק אף האב רשע אפילו הכי טוב לו. אלא הכי קאמר צדיק וטוב לו צדיק גמור וצדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע ורע רשע גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור. הנה המפרשים ז"ל הוכיחו דגם התירוץ הראשון נמי קאי כמו שאכתוב לקמן הטעם בע"ה. ואמנם לדעת המקובלים קאי אגלגול דאם הוא צדיק בן צדיק בגלגול, שנשמתו בא מצדיק אחר אז הוא טוב, ואם הוא צדיק בן רשע בגלגולו אז רע לו, וכן אצל רשע אמרינן כן דאם הוא רשע בן צדיק בגלגול ואז טוב לו וכו'. והנה חוץ לדרכינו מצאתי שיטה אחת בשם חכמי קשטיל"א שכתבו על ענין מפני מה יש צדיק וטוב לו וכו' ורשע וטוב לו וכו', הוא הענין כן דהעולם נידון אחר רובו, ובשעה שהעולם הוא שקול מחצה זכיות ומחצה עוונות וצדיק עשה באותו זמן עבירה א' וא"כ הוא מכריע את כל העולם לכף חובה אז רע, ואם עשה מצוה באותו זמן וא"כ מכריע להעולם לכף זכות ואז טוב לו, וכן הוא הענין אצל הרשע באם דעשה מצוה א' באותו זמן וא"כ הוא מכריע את העולם לכף זכות אז טוב לו אף שהוא רשע גמור וכו'. ועפ"ז נ"ל לפרש מ"ש רז"ל במסכת אבות {{ממ|[[משנה/אבות/ג#טו|אבות ג, טו]]}} ובטוב העולם נידון והכל הוא לפי רוב המעשה. ולפום ריהטא אינו מובן דברי רז"ל, אכן לפי מ"ש אתי שפיר דבא התנא להודיע שבטוב העולם נידון והקב"ה משלם לאיש כמפעלו, והוקשה דהא מצינו צדיק וטוב ורשע ורע לו, וא"כ זה הוא אינו בטוב. לזה בא ומתרץ הקושיה הנ"ל במאמרו והכל לפי רוב המעשה. ולכן אל תתמה על החפץ והכל לפי רוב המעשה דייקא דהעולם נידון אחר רובו, וא"כ אף שהוא צדיק גמור ועשה עבירה בשעה שהעולם הוא שקול מחצה על מחצה הוא רע לו, וכן אצל רשע אף שהוא רשע גמור כשעושה מצוה בשעה שהעולם הוא מחצה על מחצה אז אשרי לו ולדורו שהכריע את העולם לכף זכות, וכן להיפוך כשעשה עבירה אוי לו ולדורו שהכריע לכף חובה. וא"כ שפיר קאמר ובטוב העולם נידון והכל לפי רוב המעשה וק"ל. והנה לדעת המקובלים דקאי אגלגול דהיינו אף אם אביו הוא צדיק והוא ג"כ רק שנשמתו הוא בא מגלגול רשע אז הוא רע לו, וכן להיפוך אם הוא בן רשע ממש רק שנשמתו הוא בא מגלגול צדיק הוא טוב לו. נ"ל לפרש המדרש רבה פ' (לך לך) {{ממ|[[מדרש רבה/בראשית/נז#ד|פרשת וירא]]}}. ויהי אחר הדברים האלה וגו' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/כב#א|בראשית כב, א]]}}. מלמד שהיה אברהם נתיירא שמא יסורין באים עליו, כיון שהוגד לו שנולד עוץ זה איוב הוא שמח. והוא תמוה מאוד דמה היה נתיירא אברהם מתחילה שיבא יסורין עליו ואח"כ נתקררה דעתו אחר שמעו מלידת איוב, ואיוב מאי בעי הכא. אמנם לדעת המקובלים הנ"ל אתי שפיר, והוא דידוע דאיוב היה גלגול מנשמת תרח כמ"ש תם אני לא אדע נפשי וכו' {{ממ|[[תנ"ך/איוב/ט#כא|איוב ט, כא]]}} (ועיין לקמן פ' לך לך מ"ש שם ותמצא נחת). וא"כ הוא מובן דמתחילה היה נתיירא אברהם שמא יסורין באים עליו אף שהוא צדיק גמור מאחר שהוא היה בן רשע, וצדיק בן רשע הוא רע לו כתירוץ הראשון שבגמרא הנ"ל, אף שהיה קשה לו קושית הגמרא והא כתיב ובנים לא יומתו בעון אבות וכו' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כד#טז|דברים כד, טז]]}}. ואם תאמר דצדיק ורע לו או טוב לו קאי אגלגול לדעת המקובלים וא"כ לא היה לו לאברהם להתיירא, דאפשר היה נשמת אברהם מנשמת צדיק אחר בסוד הגלגול וכנ"ל, אבל זה אינו דמהיכי תיסק אדעתיה דאברהם להוכיח דקאי אסוד הגלגול, הלא עדיין לא נתגלגל נשמת תרח ומאן מוכח דהאי סברא היא אמיתית. אכן אחר שהוגד לו שנולד עוץ זה איוב והוא איש תם וישר ואפילו הכי רע לו, וקשה הלא היה צדיק גמור ולמה יהיה רע לו, אלא ע"כ מאחר שהוא צדיק בן רשע בגלגול ולכן רע לו, וא"כ נתקררה דעתו של אברהם דאף שאביו הי' רשע אפילו הכי טוב לו לאברהם, מאחר דיש לומר דאברהם הוא בן צדיק בגלגול, ומזה מוכח כדעת המקובלי'. ונחזור לענינינו רק נקדים מ"ש הזוהר בסוד הגלגול, ומאריך שם שסוד הגלגול מוכח ממשה שהוא הבל, וזהו שאמר הכתוב בשג"ם זה הב"ל שהוא מתגלגל בכל דור ודור, ולכך יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים דגלגולא גרים להון דתייתי עלייהו כעובדא דרשיעא כו'. וא"כ לפי זה הכי קאמר קהלת, אם יפלא בעיניך ותאמר יש הבל אשר נעשה תחת השמש אשר יש צדיקים שמגיע אליהם כמעשה הרשעים, צדיק ורע לו, והלא בטוב העולם נידון, והלא זה אינו בטוב וחלילה להיות צדיק כרשע. לכן אמר שלמה אל תתמה על זה כי גם זה הוא משפט צדק וישר מאחר שצדיק זה הוא בן רשע מנשמתו בגלגול ולכן הוא רע לו, וכמו שנתבאר לעיל. ושמא תאמר מאן יימר דזה הסברא דגלגל הוא אמת, שמא ליכא רמז והוכחה לגלגול בעולם. לזה אמר שג"ם זה הב"ל, ר"ל שגם הוא משה הוא גלגול הבל, א"כ משה הוא עיקר לימוד הגלגול כדעת הזוהר הנ"ל, וא"כ העולם הוא נידון בטוב. (עיין לקמן פ' תולדות מ"ש בזה בריש הפרשה יעיין שם). ודו"ק: 

ובמדרש ילקוט פ' האזינו וז"ל: <big>'''הצור תמים התקיף, פעלו פעולתו שלימה עם באי העולם, ואין אחד מהן שיסתכל ויאמר מה ראו דור המבול שישטפו במים. ומה ראו אנשי המגדל שנתפזרו. ומה ראו אנשי סדום ועמורה להשטף באש וגפרית. ומה ראה אהרן ליטול את הכהונה. ומה ראה דוד ליטל את המלכות. ומה ראה קרח ועדתו שנבלעו בארץ, ת"ל כי כל דרכיו משפט, יושב עם כל א' וא' בדין ונותן לו הראוי לו, אל אמונה ואין עול:'''</big> עכל"ה.

'''והוא תמוה'''. הנה רבים קדמוני בזה המאמר ופתחו פיהם בחכמה, ויש עוד לאלוה מילין ואענה אף אני את חלקי כאשר יורני מן השמים בב' אופנים. והנה הדקדוקים שבו המה רבים, ולא נעמוד רק על קצתן והשאר נסמך אני על המעיין. הראשון יש לדקדק על תמיהת בעל המאמר הלזה על עונשם של דור המבול ודור הפלגה וסדום, הלא מפורש גודל חטא של כל אחד ואחד בתורה, וביותר קשה מהתימה על תמיהתו של קרח, הלא מקרא מלא הוא חטאו שחטא, ובדרך כלל הוא יש לדקדק במאמר הזה על היפוך הסדר, ולבי אומר לי שהן שלשה מול שלשה את זה לעומת זה, דהיינו כשתראה דור המבול ואז יקשה לך ג"כ על עונשם אכן כשתראה פעולה שלימה שנטל אהרן הכהונה אז לא יקשה לך כלל. וכן גבי הפלגה יקשה לך ג"כ איזה קושיא, אכן כשתראה שדוד נטל המלכות לא יהי' קשיא לך מידי. וכן סדום נגד קרח. ונ"ל דזה כוונות המדרש בפתיחתו, הצור תמים פעלו. ר"ל תמים פעולה שלימה ואז תראה שאל אמונה ואין עול. ולבא אל הביאור נקדים מ"ש בעל מגלה עמוקות די"א פעמים כתיב מים בפ' בראשית וי"א פעמים מים במבול וי"א פעמים מים בפ' סוטה, כי תנאי היה במעשה בראשית שבדור י"א ידונו במים על שעברו באשת איש שהיא בחנק ונידונין במי סוטה, והוא דין ארבעה מיתות לא בטלו, שטביעות מים הוא חנק דומיא דמי סוטה ע"י מי המאררים עכ"ל. וא"כ יקשה לך כשתראה דור המבול נידונין במי סוטה, והלא קי"ל דאין משקין מי סוטה לגוי ואפילו לגיורת ומשוחררת אין משקין, וא"כ היאך שייך סוטה בבני נח דהא מיתתו של בני נח בא"א הוא בסייף. ואין לומר דשמא נידונו בדין ישראל, וא"כ היה להם לידון בשריפה שלפי שחטאם היה ג"כ בנערה מאורסה כדאי' במ"ר פ' זו, כי טבת הנה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ו#ב|בראשית ו, ב]]}}. אר"י כשהיו מטיבין לבעלה הי' גדול נכנס ובועלה וכו' ע"ש. אלא שמע מינה מדלא נידונו בשריפה א"כ היה דינם כדין ב"נ והדרא הקושיא לדוכתיה הלא מו סוטה אין נוהג בגוי. אכן כשתראה פעולה שלימה שאהרן זכה לכהונה לא יקשה לך מידי, והוא דגבי אהרן קשה הלא קי"ל כהן ששימש לע"ז לא ישמש במקדש, וא"כ היאך נטל אהרן הכהונה אחר שעשה הוא את העגל וזבח לפניו. ובעל כרחך אנו צריכין לומר שדינם היה כדין בן נח שלא נצטוו על השיתוף, והעגל נעשה בשיתוף כמ"ש רז"ל {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/סג/א|סנהדרין ס"ג.]]}} אלמלא וי"ו שבהעלוך וכו'. ולכן הי' דינם בסייף כמיתות בני נח, וכמ"ש רש"י ביומא פ' שני שעירי' {{ממ|[[רש"י/יומא/סו/ב|ס"ו:]]}} ע"ש. ואפילו הכי מי שחטא בלא עדים היה נידון בדין מי סוטה כדאיתא במדרש רבה, ויזר על פני המים {{ממ|[[תנ"ך/שמות/לב#כ|שמות לב, כ]]}}. מלמד וכו' והיה דן אותן כדין סוטה. א"כ מבואר מדין זה דגם לבני נח היה דן אותן כסוטות כעין מי המאררים, אלא לאחר מתן הלוחות נתחדשה הלכה דלבני ישראל דווקא משקין ולא לגוי וגיורת ולא למשוחררת, וא"כ כשתראה פעולה שלימה לא יקשה לך למה דנו דור המבול במי סוטה דהוי להן דין בן נח ומיתתן היא בסייף, דהא מוכח מכח כהונת אהרן דקודם מתן תורה היה דינם כבן נח, ואפילו הכי היו נידונין ישראל נמי במי סוטה, וא"כ תראה שפעולת ה' הוא שלימה ואין עול במשפטו. ובדור הפלגה יקשה לך מה ראו שנתפזרו אלו מסוף העולם ועד סופו, והלא לא נתפרש חטאם כדאיתא במדרש רבה {{ממ|[[מדרש רבה/בראשית/לח#ו|ב"ר לח, ו]]}}, דור המבול נתפרש חטאם ודור הפלגה לא נתפרש כי אם סגורים ואחודים, כמה דאת אמר ודברים אחדים {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יא#א|בראשית יא, א]]}}. והיה שלום גדול ביניהם ואם כן למה נתפזרו. ומ"ש במדרש שחטאם היה ודברים אחדים, שאמרו דברים חדים על ה' אלהינו ה' אחד ועל אברהם, שנאמר אחד היה אברהם {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לג#כד|יחזקאל לג, כד]]}}. על ה' אלהינו אמרו לאו כל כמיניה לבור לו העליונים וליתן לנו התחתונים אלא בואו ונעשה מגדל וכו'. וזה ג"כ אינו מובן כי מה היה חטאם בזה, ואדרבא הרבה מפרשים כתבו דהיו כוונתן לשם שמים, וא"כ לפי סברא זו לא היו ראויין לשום עונש כלל. אכן כשתראה פעולה שלימה שדוד נטל המלכות לא יהיה קשה לך מידי. ואגב יבואר מדרש תנא דבי אליהו בסופו וז"ל: שלא היה אדם בעולם בדור הפלגה שהיה מכיר שמו של הקב"ה כי אם אשור ולמדו לאברהם. ואיתא שם מן הארץ ההיא יצא אשור {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/י#יא|בראשית י, יא]]}}. שיצא מעצת הפלגה עכ"ל. ולכאורה הוא תמוה למה יצא דווקא אשור ולא שום אדם זולתו משארי אומות ג"כ. אכן נ"ל דאיתא בס' פרקי רבי אליעזר (פרק כ"ד): כשראה אברהם לדור הפלגה הי' מקללם בשם ה' אלהיו, בלע ה' פלג לשונם, והיו דבריו נמאסי' בעיניהם כאבן הנמאס על גבי קרקע, והקב"ה אומר אבן מאסו הבונים אלו דור הפלגה שבונין המגדל, מאסו היתה לראש פינה ע"כ. ואף גם שזה המאמר בעצמו ג"כ תמוה דהלא מקראי קדש האלו גבי דוד נאמרו על דואג ואחיתופל שחלקו על מלכות בית דוד וקלל דוד לדואג ואחיתופל ומה עניינם לכאן. ולקמן אבאר ג"כ בע"ה מפני מה נלמד מזה שקילל אברהם לדור הפלגה בשם אלהיו, והם מאסו בשמו של הקב"ה. ובזה יובן המדרש הנ"ל דלמה יצא אשור דווקא מדור הפלגה כיון שקילל אברהם בשם המפורש לדור הפלגה, ואותו השם הי' לומד מאשור, וא"כ אשור שהי' יודע כחו ופעולתו של זה השם, ולכן יצא אשור שלא יהי' בכלל קללה ההוא, משא"כ שארי האמות לא היו יודעי' כח ופעולת השם הזה ולכן היו מאסו בו וק"ל. והנה בס' ציוני פרשת שמות כתב שדתן ואבירם היו גלגולי' מדור הפלגה, ולכן תירגם ואיתפליג קרח {{ממ|[[תרגום/במדבר/טז#א|תרגום במדבר טז, א]]}} מלשון הפלגה ע"ש. ואח"כ נתגלגלו בדואג ואתיתופל שחלקו אמלכות בית דוד ובמלכות שמים, שהם גורמי' לשתי עגלי זהב שעשה ירבעם ע"ש ובבחיי. והעניין דמלכות בית דוד היא מדה אחרונה שהיא שכינ"ה, כי מדתו היא מלכו"ת, ונקראת אב"ן ישראל, ולכן כל החולק על מלכות בית דוד כאלו חולק על מלכות שמים. ועושה ח"ו פירוד הד' של אחד מאותיות א"ח שבן ט' ספירות ראשונות כנודע, וד' היא נגד מלכות. והנה חטא של הפלגה היה ג"כ שהיו רוצים לעשות פירוד כנ"ל. וא"כ זה כוונת המדרש הנ"ל ודברים אחדים, שאמרו דברים חדים על ה' אלהינו ה' אחד, ר"ל שהיו רוצין לעשות ח"ו פירוד, וא"כ אותו קללה שקילל דוד לדואג ואחיתופל, בלע ה' פלג לשונם, אותו קללה בעצם קילל גם אברהם לדור הפלגה, כי חטאם היה בשוה, וכמ"ש לעיל דהיו חולקים על מלכות בית דוד ועל מלכות שמים, וכל החולק על זה כאלו חולק על זה. ולכן תפיס הבעל המדרש הפסוק בלע ה' פלג לשונם ודו"ק. ולפה זז יובן הכתוב בעצמו בלע ה' פלג לשונם כי ראיתי חמס וריב בעיר. ולכאורה אינו מובן מה היה כוונתו של דוד בזה במאמרו חמס וריב בעיר על דואג ואחיתופל, דבשלמא וריב שייך בהו לפי שהיו בעלי מחלוקת וחלקו על מלכותו, אמנם תיבת חמס שפת יתר הוא, ולפי מ"ש אתי שפיר כי הלא כבר זכרנו דדואג ואחיתופל היו גלגולי דתן ואבירם, וכן היו מגלגולי דור הפלגה כמ"ש לעיל בשם הציוני. וא"כ יאמר הכתוב בלע ה' ופלג לשונם. בלע לפי שהיו מעדת קרח הנבלעים, והן הן דתן ואבירם, ופלג מלשון דור הפלגה. והוקשה להכתוב למה קללם דווקא בב' קללות האלו ובשם הוי"ה דווקא. לזה אמר כי ראיתי חמס וריב בעיר, שהיו בונין את המגדל בעיר בבל שאח"כ ירד ה' והפיץ אותם, ואז נשתרבב לשונם לע' לשון והיה ריב וקטטות בעיר ומהם נתפלגו ומהם נבלעו, וחטאם היה ג"כ בחמס כמו שאכתוב בסמוך. וא"כ שפיר שייך חמס וריב בעיר. וא"כ כשתראה ותבין מה ראה דוד ליטול את המלכות הלא דואג ואחיתופל חלקו עליו ורצונם לפסלו מן הקהל, ובע"כ מכח קללת דוד שקילל בלע ה' פלג לשונם זכה כמו אברהם, אבן היתה מאסו הבונים, היתה לראש פינה, כי מדת דוד הוא מלכות ונקראת אב"ן ישראל, ולכן כל החולק עליו על בית דוד כאלו חולק על מלכות ה', וא"כ מכח זה תבין חטא הפלגה ג"כ, ודברים אחדים שאמרו על ה' אלהינו ה' אחד, וכמו שקילל אברהם אותם כן קילל דוד את דואג ואחיתופל ממש באותו הקללה. ולז"א שאמרו דברים חדים על ה' אחד ועל אברהם, שאמרו פרידה עקרה שלא ילדה. וקשה דמה היה כוונתם לכנות לאברהם בשם פרידה עקרה, אכן למ"ש אתי שפיר והוא דאיתא במדרש דאותן ל' משפחות שנשטפו ע"י קללת אברהם נתמלא אח"כ מזרעו של אברהם, וא"כ יובן שפיר כי הדור הפלגה אומרי' מה היא כוונת אברהם לקלל אותנו כדי שיפוצו מהם ל' משפחות ויעמדו אח"כ מזרעו, והלא הוא פרידה עקרה וא"כ מה יגיע אליו תועלת בזה וק"ל: 

'''ואם יוקשה''' לך מה ראו סדום ועמורה שנדונו בגפרית ואש. ויהיה קשה לך קושיית הבחיי וז"ל: הלא באותו הזמן כל האומות היו חוטאי' כאלו ולמה נגזר דווקא על סדום ועמורה כליון גדול כזה, גם למה לא החזירן אברהם בתשובה, ותירץ שם שבשביל שחטאם היו בארץ ישראל שלא תוכל הארץ לסבול את החטא, ולכן לא הועיל כי אם קאה אותם הארץ, ולכן אמרו גפרית ומלח שרפה כל ארצה כמהפיכת סדום גו' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כט#כב|דברים כט, כב]]}}. לרמוז על ישראל שבשביל כך נעשה מדת הדין הקשה גדול בסדום שילמדו ישראל מהם ולא יעשו כמעשיהם, זהו תורף דבריו ע"ש. וא"כ יקשה לך טוביה חטא וזיגוד מנגיד, וכי יענשו סדומיים אלו בשביל ישראל. אמנם כשתראה מה ראה קרח שנבלע בארץ אז יתיישב לך ולא יהי' קשה מידי, והוא שהקשה הרב בחיי ז"ל ג"כ שם קושיא הנ"ל דלמה נבלעו ונאבדו כולן מתוך הקהל בבליעת הארץ, ותירץ הרב שעפ"י הקבלה היו הם דור שלישי בגלגול רשעים, והם הפלגה סדום קרח, ובחטא הראשון נדונו בדין הקל בפיזור שיפוצו בארץ. ובחטא השני באש וגפרית. ובחטא הג' בבליעת הארץ, ע"ש שהאריך בזה. ובזה תבין הגמרא {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/לז/ב|סנהדרין ל"ז:]]}} מיום שפתחה הארץ פיה בימי הבל וכו' שוב לא פתחה, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/כד#טז|ישעיה כד, טז]]}}. מכנף ולא מפי הארץ, ופריך והכתיב ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם וגו' {{ממ|[[תנ"ך/במדבר/טז#לב|במדבר טז, לב]]}}, א"ל לרעה פתחה לטובה לא פתחה. והקשו בתוס' {{ממ|[[תוספות/סנהדרין/לז/ב|שם]]}} והכתיב תבלעמו ארץ {{ממ|[[תנ"ך/שמות/טו#יב|שמות טו, יב]]}}. ותירץ התוס' דטובתם של אומות העולם לא מקרי טובה, עיין שם והוא דחוק. אבל לפענ"ד אתי שפיר דאיתא במדרש דבני קרח הרהרו בתשובה בשעת בליעה ונתבצר להם מקום בגיהנם שאמרו עליו שירה, וא"כ אתי שפיר דעיקר קושיא בגמרא הוא דהארץ נפתח כדי שיאמר שירה ע"י בני קרח, וזה היה ג"כ לטובה כדי שיחזרו בתשובה והיו אומרי' שירה, וא"כ הוי פתיחה לטובה, ומשני דפתיחתה מיהא לרעה היתה ולא לטובה, וא"כ תו לא קשיא קושיית התוס' מפסוק תבלעמו, כיון דהתם לא הוי שום טובה כלל, וקשיא לן א"כ מכלל זה נלמד שהועיל תשובה בבני קרח, ומה שנבלעו ולא נתן בלבם להרהר תשובה קודם הבליעה משום שנשתלשו בחטא, וא"כ בעל כרחך בסדום שהיו בשניה בגלגול נקל מעליהם באש לחוד ולא בבליעה, משא"כ קרח נידון באש ובבליעה, ותשובה של סדום לא הועיל להם אף כי עשו משום ישראל, דלא יאמרו דלא הועיל תשובה הרי הן בני קרח שהועיל תשובה בהן אף אחר הבליעה, וא"כ כשתראה פעולה שלימה ואז תבין שתמים פעלו וצדיק וישר הוא ואל אמונה ואין עול: 

'''ובדרך אחרת''' נוכל לפרש רק יסוד המאמר יבנה על הסדר הפ' ריש האזינו, זכור ימות עולם גו' {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לב#ז|דברים לב, ז]]}}. והענין יהי' דאם יקשה לך איזה קושי' על דור המבול אזי התירוץ יהיה זכור ימות עולם וגו', בריאת יום א' ואז תבין פעולת ה' שהיא שלימה. גם כשיקשה לך על דור הפלגה אזי יהי' התירוץ מיום ב' של בריאת עולם, והכל יהיה מרומז בפסוקים של אותה הפרשה, וכן בסדום וכן כולם, אזי יהיה התירוץ זכור ימות עולם. והוא דיש לך להרהר אין כל חדש תחת השמש, כתיב ומה ראה קב"ה לעשות חידושי' כאלה בארץ לשטוף לדור המבול ולהציף לדור הפלגה ולדון לסדומיי' בגפרית ואש, וליתן לאהרן הכהונה ולדוד המלוכה ולקרח הבליעה, ולזה בא הכתוב ליישב דהוא דבר שאינו מחודש והכל נגזרה מלפניו בששת ימי בראשית לבא לכל א' ואחד את דינו בזמנו, כדאיתא בזוהר וז"ל: מאן ימות עולם, אינון שיתא יומין דעבד קב"ה עלמא, דכתיב בהו כי ששת ימים עשה ה' את השמים וארץ, כי ששת ימים ולא בששת ימים והא אוקמינא. בינו שנות דור, כלומר אינון ימות עולם ידעו וישתמודעו כל אינון שנין ויומין, וכל דרא ודרא עד דרא דא דאתון קיימין. נמצא דבששת ימי בראשית נרמז מה שיהיה עכשיו (וכדאיתא בס' גינות ביתן דברים נפלאים ע"ש), ובזה נבוא אל הביאור, רק נקדים מ"ש בספר מגלה עמוקות, כי ביום א' ברא הקב"ה שמים ממים ואש ורוח אלקי' מרחפת על פני המים, ואית י"א פעמים מים בפרשה כנגד י"א מים דכתיב בדור המבול שנדונו במים של סוטה, דכתיב בפ' סוטה ג"כ י"א פעמים מים שהוא דין חנק והם דור י"א שאחר בריאת העולם, ותנאי היה עם המים ביום א' שישטפו וידונו במים שחטאו ברותחי' בשכבת זרע באשת איש. לז"א הצור תמים פעלו בדור המבול, ואמר שחת לו לא בניו, וכל מקום דכתיב השחתה אינו אלא גילוי עריות וע"ז כמ"ש רז"ל, ותשחת הארץ. שלא ילדו בנים. וזה היה מומם של דור עקש וע"כ דנם במים ושמא תאמר הלא דבר חדש הוא, לז"א זכור ימות עולם שהוא בריאת יום ראשון ששם היה תנאי שישטפו בדור י"א במי המבול וא"כ לפי זה ליכא דבר חדש. וכשתתבונן במעשה בריאת יום ב' אזי תבין למה נידונו דור הפלגה בדין הפלגת הארץ ובחילוק לשונות לע' לשון. והוא דאיתא בזוהר כשחולק ה' את הרקיע בין מים עליונים לתחתוני' התנה הקב"ה שיבדילו ויפרושו את ישראל משאר א"ה, מטומאתן לטהרה, ולאומות העולם לא יהיה טהרה כדאיתא בזוהר פ' ויקהל עמוד שמ"ח. ואיתא בתרגום יונתן על פסוק כי חלק ה' עמו {{ממ|[[תנ"ך/דברים/לב#ט|דברים לב, ט]]}}. בשעת דור הפלגה חלק ה' האומות לשבעים לשון ונתנם לע' שרים, ונפלו ישראל לחלק ה' ופתחו מיכאל וגבריאל לומר כי חלק ה' עמו גו'. והוא ינחם בדד על חלקו ואין לאומות שום תערובות עם ישראל. ואיתא בפרקי ר' אליעזר דחטא דור הפלגה היה שמאסו בארץ ישראל והלכו להם לבקעה לח"ל, ולכן הפיצם ה' מעל ארץ ישראל, ובחר בישראל ובארץ ישראל להיות נחלתו ועמו. וא"כ לפי זה תבין שבדין דנם בהפיצתם לסוף העולם ועד סופו תחת ע' שרים ע"י שהתנה ביום ב' שיהיה הבדל בין ישראל לשארי האומות, וזה הי' בשעת דור הפלגה, וא"כ זכור ימות עולם שהוא יום ב' ותבין משפט דור הפלגה, בהנחל עליון גוים וגו' לע' שרים בהפרידו וגו', משא"כ ישראל כי חלק ה' עמו, וכמ"ש בתרגום יונתן הנ"ל: וכשתתבונן במעשה בריאת יום ב' אזי תבין דין סדום למה נידונו בדין גפרית ואש. והוא דאיתא בס' חן טוב ויקרא אלהי' ליבשה ארץ ולמקוה המים וגו'. והוא דארץ עשתה רצון קונה ויצאה למינה עשבים, ולכן נקראת ארץ ע"ש שרצתה לעשות רצון קונה, ובדבר אחד עברה על הציווי והוא בעץ עושה פרי, וז"ש כשם שהארץ כשעושה רצון ה' הוא יבשה, כך האדם כשיתקן מעשיו יהיו לו תקומה, אבל כמו הארץ כשלא עשתה רצון ה' נתקללה כך האדם גפרית ומלח ואש אשר לא תזרע ולא תצמיח, כד"א ולמקוה המים קרא ימים. שימטיר עליהן מים ויהי' הארץ נהפכה ולא יהי' נראית כסדום. וא"כ בזה אתה מבין בימות עולם שהוא יום ג' שיפה עשה לסדום ועמורה שעברו וחטאו לה' מאוד שנהפכו, וארצם הוא לא תזרע ולא תצמיח, ובטלה ממנה בריאת יום ג' זריעת הארץ. וזה רמז לנו בסוף האזינו כי ישראל יתבוננו כשתבוא עליהם הפורענות כסדום ועמורה, ואמר כי גוי אובד עצות המה כי מגפן סדום גפנם וגו'. ולכן אמר הצור תמים פעלו בסדום ועמורה, שחת לו לא בניו ר"ל לא לו ל"ה שחת כי אם לבניו כשעושי' כדור עקש ופתלתול, וא"כ כשתראה בריאות יום כ' שאז אדם נדמה להארץ בקיומו ובקלקולו וכנ"ל, ואז תבין שאין כאן דבר חדש: וכשתתבונן במעשה בראשית בריאות יום ד' תבין למה נטל דוד המלכות והוא דביום ד' נבראו המאורות שמש וירח ומלכות בית דוד נמשלה להם כמבואר במדרשי', וביותר בזוהר פ' בראשית כמו דוד שהוא רגל רביעי ואות ד" שבשם כך הלבנה נבראה ביום רביעי נגד דוד ע"ש שהאריך בזוהר, וא"כ זש"ה הוא אביך הוא עשך ויכוננך. כמו כן במלכות בית דוד, ושמא תאמר מאין ליתן לו המלוכה, לכן אמר זכור ימות עולם יום ד' של בריאה ואז תבין למה הגיע המלכות לדוד: וכשתתבונן במעשה בריאות יום ה' אז תבין למה נתן לאהרן את הכהונה, והוא דאיתא בפרקי ר' אליעזר ביום ה' ברא הקב"ה עופות ומהם בחר תור ובן יונה לקרבן. ואיתא בזוהר עמוד (קכ"ד) {{ממ|[[זהר/חלק א/מו/ב|זוהר ח"א דף מ"ו ע"ב]]}}. ישרצו המים. אמר רבי אלעזר דאינון מיין רחישו ואולידו כגוונא דלעילא, והא איתמר ועוף דא מיכאל, דכתיב ויעף אלי אחד מן השרפים {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/ו#ו|ישעיה ו, ו]]}}. יעופף דא גבריאל כו', על הארץ דא אליהו דאשתכח תדיר בארעא כו' ע"ש. א"כ אליהו בארץ נגד מיכאל ברקיע, ואליהו הוא כהן למטה ומיכאל הוא כהן למעלה. ואיתא בזוהר דראוי היה אהרן לאיסתלקא משליחות וכהונה במצרים, דאמר ה' ואזכור את בריתי. דזמינון ב' בנוהי נדב ואביהוא לאפגמא ליה להאי ברית, ולא רצה לשלחו בשליחות ישראל אלא דחמא קב"ה דקיים פינחס וקיים להאי ברית באתריה ואיתקון קלקול שלהם ונעשה הוא ברית כהונת עולם, אמר הקב"ה ותלד לו את פינחס. הוא אהרן ומשה גו' ע"ש בזוהר פ' וארא עמוד מ"ו. ופנחס הוא אליהו, ולזה נ"ל כוונת רז"ל שאמרו בגמרא דברכות, ואליהו בארבע. ר"ל אליהו הי' בא נשמתו מארבע, יצחק נדב ואביהוא פנחס. וא"כ מוכח ע"י בריאות יום ה' בבריאות ועוף יעופף על הארץ שהוא מיכאל למעלה ואליהו לתתא, ולכן מכח אליהו זכה אהרן לכהונה ברית עולם, ועי"ז שייך הכהונה לאהרן דווקא וכמש"ל: וכשתתבונן במעשה בריאות יום ו' אז תבין למה נבלע קרח ועדתו, והוא דברא הקב"ה בערב שבת בין השמשות באחד מעשרה הדברים שנבראו בע"ש בין השמשות פי הארץ לבליעת קרח, כדי שיעיד קרח ועדתו שמשה ותורתו הוא אמת ובריאת העולם הוא אמת שנברא הכל ע"י הקב"ה ע"פ שני עדים, חנוך מלמעלה וקרח מלמטה כמ"ש בס' עשרה מאמרות, ולכך רמז אדם הראשון במזמור שיר ליום השבת וגו' צדי"ק כתמ"ר יפר"ח ס"ת הוא קרח וכו'. וז"ש שחת לו אבל לא בניו אלא מקום נתבצר להם בגיהנם שאמרו שירה מתוכו כמאמר בתפילתה של חנה ה' מוריד שאול ויעל. וזה תתבונן בבריאות יום ו' שברא פי הארץ שתאמר שירה ע"י בני קרח, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו. כי באותו יום ברא ג"כ לאדם פה, ופה לאתון של בלעם, משא"כ בשארי הימים ולכן נ"ל סמך בליעתו של קרח ליום ה' שחלק אכהונת אהרן, וא"כ הצור תמים פעלו כשתזכור ימות עולם ודו"ק: 

'''וכדי''' שנבוא לביאור הפרשה מה כתיב למעלה וינחם ה' כי עשה את האדם וגו' ויאמר ה' אמחה את האדם גו' ונח מצא חן. נבאר מתחילה גמרא דסנהדרין אגב יבואר הפסוקי' היטב מתוך דברינו. והוא דאיתא בגמרא הנ"ל {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/קח/א|סנהדרין קח.]]}} על פסוק וינחם ה' כי עשה את האדם בארץ {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/ו#ו|בראשית ו, ו]]}}. אמר הקב"ה לא יפה עשיתי שתקנתי לו קברות בארץ, כתיב הכא וינחם ה'. וכתיב התם וינחם ה' על הרעה אשר דבר לעשות לעמו. והוא אינו מובן דמאי איכפת ליה להקב"ה אם נקבר האדם בארץ או לאו. אמנם נ"ל דאיתא בגמרא דקבורה הוא משום כפרה, והא דכתיב לא יקברו דלא ניחא להקב"ה דלהוי להו כפרה לרשעים. וכפרה הוא מדאיעכול בישרא, ולכך לא היו מתאבלין אהרוגי בית דין אלא מתאוננים בלב לחוד כיון דאידחו אידחו. ואיתא במ"ר עד שלא נולד נח היו המים עולין ומציפים אותם בתוך קבריהם ב' פעמים, א' בשחרית וא' בערבית, הה"ד כמו שוכני קבר כמו חלאים. שוכבי' שלהם חללים היו, כיון שעמד נח נחו, נאמר כאן נייחא ונאמר להלן נייחא, יבא שלום ינוחו על משכבותם. מה נייחא האמור להלן נייחת קבר אף נייחא האמורה כאן נייחת קבר, וא"כ יובנו הפסוקים הנ"ל לא ידון רוחי וגו'. ואיתא במ"ר לא חיין ולא נידונין לעתיד לבא בשג"ם הוא בש"ר. כלומר אף גם שהם בשר וא"כ אוכל לעשות שלא יתעכל הבשר ולא ליהוי כפרה ולא יעמדו לעתיד אעפ"כ אין אני יכול לעשות שאתן להם קבורה עד הנה כדי שיהי' להם כפרה, אלא אני אמחה את האדם מעל פני האדמה שלא יהי' להם קבורה, כי לא אוכל עוד להניף מים תוך קבריהם, כי ונח מצא חן ומשנולד נח אז נחו בקבריהם, וא"כ היו להם כפרה מנח ואילך, ולכן מוכרח אני להביא מבול מים שלא יהי' להם קבורה ולא יזכו לכפרה וק"ל: 

'''או יאמר''' באופן אחר ע"פ מ"ש במ"ר א"ר יודן מ"ט כל הדורות היו מולידי' למאה שנה ולמאתים שנה ונח הי' מוליד לחמש מאות שנה, אלא אמר הקב"ה אם יהיו רשעי' אין רצוני שיאבדו במים, ואם צדיקים הם אטריח עליו ויעשה תיבות הרבה, אלא כיבש מעיינו וכו'. לזה אמר ונח מצא חן בעיני ה'. והוקשה להכתוב א"כ מכ"ש למה נתגרע כחו מבני דורו שכבש הקב"ה מעינו שלא יהיה לו בנים כשאר בני דורו, לז"א אלה תולדות נח וגו'. ובא הכתוב לתרץ הא דיש לנח רק ג' בנים ונולדו לת"ק שנה, הטעם הוא משום ותשחת הארץ וגו' וא"ל הקב"ה עשה לך תיבה עצי גופר וגו', וא"כ אם יהיו לו בנים הרבה יצטרך לתיבות הרבה והקב"ה לא היה רוצה להטריח את נח כל כך אחר שמצא חן בעיניו: ולפי זה יתבאר המדרש ילקוט ריש תילים, אשרי האיש זה נח, אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור אנוש והפלגה ומבול. ואיתא בס' כלי חמדה שבשעת החטא דור המבול נטמאה הארץ כולה ולכן הוצרך הקב"ה לשלוח המבול לטהרה, וזו ג' טפחים כדי מחרישה, ונח לא הלך ממש אפילו בדרכם ולא ישב במושבם, שהן היו טמיאין כמו הכנסת לבית המנוגע ע"ש. לזה אמר אשרי האיש זה נח. ולאפוקי ממאן דדריש לגנאי והא ראייה דדרשינן לשבח שלא הלך בדרכם כי אם את האלהים התהלך נח, וכל הליכתו לא הי' אלא לשבח ובמושב לצים לא הי' רוצה לישב, וזה הי' גרם והיה כעץ שתול על פלגי מים, שעשה את התיבה, ולכן זה גרם אשר פריו יתן בעתו, שכבש הקב"ה מעיינו שהוליד לת"ק שנה, רק ג' בנים ולא יותר, והטעם כי יודע הד דרך צדיקים ודרך רשעים תאבד. וא"כ אם יהיו לו בנים הרבה לנח אם יהיו צדיקים אזי יצטרך לתיבות הרבה, ואם יהיו בניו רשעים אזי יאבדו, ולכן כיבש הקב"ה מעיינו כדי שעליהו לא יבול מלאבוד במי המבול וק"ל: 

'''או יאמר''' ע"פ מ"ש הזוהר שנח לא התפלל על בני דורו ולכן דרשינן ביה לגנאי שאלו היה בדור אברהם לא הי' צדיק כאברהם שהרי אברהם התפלל בעד סדום ועמורה. אמנם נראה להמליץ בעד נח שידע נח בנבואה שלא יועיל תפלתו כיון שלא היו בדורו כי אם שמונה צדיקים נח ושלשת בניו ואשתו ואשת בניו, והנה רש"י ז"ל פירש בפ' וירא טעם למה לא הי' רוצה אברהם להתפלל אם נא מצאתי חן, אם ימצא בעיר עשרה ועל פחות מעשרה לא בקש אברהם, אמר אברהם דור המבול היו שמונה צדיקים נח ובניו ונשיהם ולא הצילו על דורם, ועל תשעה וצירוף השכינה כבר בקש ולא מצא, וא"כ הוא מובן ונח מצא חן בעיני ה'. והוקשה להכתוב וכיון שמצא חן למה לא התפלל עליהם על דור המבול, לזה אמר אלה תולדות נח גו'. ויולד לנח שלשה בנים לחוד ולא יותר, וא"כ לא היו בכללן כי אם שמונה צדיקים, ולכן לא היה בידו להציל בני דורו. 

{{מרכז|<big>'''תם.'''</big>}}

{{ניווט כללי תחתון}}

[[קטגוריה:פרשת נח]]