עריכת הדף "בנין ציון/א/קסד"

{{ניווט כללי עליון}}
{{יישור לשמאל|ב"ה אלטאנא, יום ו' כ' תמוז תרכ"א לפ"ק.}}
{{-}}

::להרה"ג וכו' מ"ה {{אישים|בירך אברהם אויסטערליץ}} נ"י הגאב"ד דק"ק סקאליטץ יע"א.

'''{{עוגן1|בדיק}}''' לן מר נ"י בשאלה דאתי לקמי' בסופר שכתב ס"ת לאחד בשכר ונמצא בו אזכרה אחת יתירה וכיון דיש אוסרים לקדור השם רצה הבעל הבית שיכתוב לו הסופר יריע' שלמה חדשה בחנם והסופר טוען קים לי בהוראת רבי שקבל מרבו לקלף השם וכשר ואין לו עלי כלום, הדין עם מי.

'''{{עוגן1|הנה}}''' בשאלה לא נתבאר מי הוא התובע ומי הנתבע דהיינו אם הסופר כבר קבל מבעה"ב שכרו והבעל הבית תובע ממנו שיכתוב לו יריעה או יחזיר לו משכרו שקבל כדי כתיבת יריעה או אם הסופר הוא התובע שבעה"ב רצה לעכב משכרו עד שיכתוב לו יריעה חדשה אמנם ממה שהזכיר בשאלה דהסופר טוען קים לי משמע שהבעה"ב הוא התובע דקים לי לא יכול לטעון רק המוחזק כמבואר בח"מ {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/כה|סי' כ"ה]]}} ויע"ש בש"ך {{ממ|[[ש"ך/חושן משפט/כה#יז|ס"ק י"ז]]}} ואם הדבר כן אז פשיטא שיש לדון שהדין עם הסופר שא"צ לכתוב יריעה אחרת ואע"ג שמה שרוצה לקלף את השם אין להורות לו דרבו האוסרי' לקלוף כמו שהיטב לראות מעכ"ת נ"י ממש"כ בבדק הבית {{ממ|י"ד סי' רע"ו}} בשם התשב"ץ ובש"ך {{ממ|[[ש"ך/יורה דעה/רעה#ג|שם סי' רע"ה ס"ק ג']]}} ואף שהמג"א {{ממ|[[מגן אברהם/אורח חיים/לב#כו|סי' ל"ב ס"ק כ"ו]]}} הביא בשם שו"ת מהר"י הלוי {{ממ|}} שדייק מתשובת הרא"ש שמותר לקלוף השם כבר השיב עליו בשו"ת פרח שושן {{ממ|[[פרח שושן/אורח חיים/ב|חא"ח כלל ב']]}} גם בשו"ת דבר שמואל {{ממ|[[דבר שמואל/קסה|סי' קס"ה]]}} אוסר עם כל זה אין למחות בידו אם רוצה לקדור השם עם עוד איזו תיבות ולכתוב התיבות על המטלית והשם על הקלף וכמו שכ' הט"ז {{ממ|[[ט"ז/יורה דעה/רעו#|י"ד סי' רע"ו]]}} דבזה שוו רוב הראשונים והאחרונים להתיר התשב"ץ {{ממ|}} והרשב"ש בנו {{ממ|}} ושו"ת חנוך ב"י {{ממ|[[חינוך בית יהודה/עו|סי' ע"ו]]}} ותשובת יד אלי' {{ממ|}} ובני יונה {{ממ|}} כתב בפשיטות להתיר ודחה דברי האוסרים ואף שהרא"ש והר"י בן הרא"ש אוסרים עכ"ז אחר שרוב הראשונים והאחרונים התירו לקדור בפשיטות אין למחות בהסופר בשאומר קים לי כוותייהו ועוד אפילו יעבור הסופר ויקלוף השם כמו שאמר שקבל מרבו אף שעשה שלא כדין עם כל זה אין לפסול היריעה על זה בדיעבד ואע"פ שהר"י בן הרא"ש בש"ת [[שו"ת ר"י בן הרא"ש/ג|סי' ג']] שנשאל על היריעה שנקדר השם ממנה מה שאסור לפי דעתו ודעת אביו ז"ל השיב א"א ז"ל כתב מוטב שיסלק היריעה ממה שיקדור השמות אולי אם יקדור לא הי' מסלק היריעה מכ"מ כיון שנעשה בה עבירה טוב להחליפה עכ"ל יש לומר דזה דוקא במה שנעשה עבירה לפי דעתו אבל בקילוף אין האיסור מוחלט כ"כ כנ"ל ועכ"פ בקידור ודאי אין לפסול היריעה וא"כ יכול הסופר לומר קים לי. אמנם כל זה אם הבעל הבית הוא התובע אבל אם הסופר הוא התובע שהבעה"ב מעכב לו שכרו עד שיכתוב לו יריעה חדשה לענ"ד הדין עם הבעל הבית דיכול לומר קים לי כדעת הרא"ש ור"י בנו שאסור לקדור לשם ואפילו בדיעבד טוב להחליפה כמש"כ הר"י בן הרא"ש בשו"ת הנ"ל ועוד שהבעה"ב יכול לומר אי אפשי בס"ת שנכתב בה על המטלית ששיווי שלה אינה כס"ת שלמה שמה שפשיטא למעכ"ת נ"י דמשום מטלית אחת אין שיווי שלה הוא פחות למוכרה לדברים שמותר למכור ס"ת לענ"ד אינו כן וגם בשו"ת חתם סופר סי' רנ"ט ור"ס כתב בפשיטות שאם ימצא טעות בשם ויקדור ויכתוב על המטלית שיפסד שיווי ס"ת שרצה להוכיח שדעת התוספ' שמותר לקלוף שם שנכתב בטעות ממה שהקשו בב"ב {{ממ|[[תוספות/בבא בתרא/כא/ב#סופר|דף כ"א ע"ב]] ד"ה סופר מתא}} על פי' רש"י שכתב ס"ת בטעות דאין זה פסידא דלא הדר דיכול לתקנו והקשה אם ימצא טעות בשם מה יעשה הרי אם יקדור ויטלה מטלית נפסד שיווי ס"ת דאינו שו' כ"כ כמו שהי' שו' אם לא הי' מטלית אע"כ דמותר לקלוף עכ"ד.

(ואגב אזכיר שמה שרצה להוכיח מזה שדעת רש"י שאסור לקלוף ושזה כוונת רש"י לתרץ קושית התוספ' לענ"ד אינו ראי' דיש לפרש כוונת רש"י מה שכתב שהסופר כתב ס"ת בטעות שכתב בכל דף ד' טעיות שבזה צריך לגנוז ואין תקנה לה להגי' כדאמרינן מנחות {{ממר|דף כ"ט}} ולכן ל"ק קושית התוספ' עליו).

הרי שפשיטא לו ג"כ דעי"ז נפסד שיווי הס"ת ושהסופר מקרי מותרה ועומד וצריך לשלם. גם מה שפשיטא למעכ"ת נ"י שטעות כזה הוא בכלל מה שכתב הרשב"א בשו"ת ופסקו הרמ"א בח"מ {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/שו#|סי' ש"ו]]}} שבטעות שדרך סופרים לטעות אין הסופר חייב כלום לענ"ד אין זה פשוט די"ל דבכתיבת השם דרך הסופרים לשמור מטעיות בעבור שזה מעות שאין יכול לתקון וגם כיון דצריך כוונה בכתיבת השם שצריך לקדשו בפה טרם שיכתוב לא שכיח שיטעה ואם שגם לפענ"ד לא יצא מכלל ספק דיו שלא לחייב הסופר אם הוא המוחזק אבל לחייב בעה"ב המוחזק לשלם לסופר לא נ"ל שהרי הרשב"א כתב הטעם דטעיות הנמצאות בכתב שכיחי ואין לך סופר שידקדק בכתיבתו כ"כ שלא יטעה כלל וכל כיוצא בזה מן הסתם אין דעת בעלים להקפיד ואחולי מחלי' עכ"ל וטעות כזה להכפיל השם ודאי לא שכיח ומן הסתם ודעת הבעלים להקפיד כיון שאין תקנה בלי קדירה ומטלית.

'''{{עוגן1|ועוד}}''' נלענ"ד דאפילו אין לבעה"ב טענה רק שנפגם יופי הספר והוא רוצה לעשות מצו' מן המובחר בספר נאה משום זה אלי ואנוהו ג"כ שומעין לו שבספרי בכורי יעקב על הל' סוכה ולולב הבאתי ב[[בכורי יעקב/אורח חיים/תרנו#ג|סי' תרנ"ו ס"ק ג']] הפלוגתא שבין הר"מ מינץ והמ"ל והחכם צבי במי שהפסיד לחבירו אתרוג יפה אם יכול לשלם אתרוג שיוצא בו ואף שיישבתי שם דעת הר"מ מהשגותיהם מכ"מ הערתי על השגה שכתב השעה"מ על פסק הר"מ ממה שכתב השיטה מקובצת בשם הראב"ד דמה דאמרינן בב"ק דגנב עולת שור גנב פוטר עצמו בכבש כיון דבעלים יוצאים בו דמזה הוכיח הר"מ מינץ דינו שמזה אין ראי' שהראב"ד כתב שמה שגנב פוטר עצמו בשה זה דוקא לענין כפל אבל קרן צריך לשלם להקדש ואם אמנם השבתי גם על השגה זו שהוכחתי שיש ב' שיטות בראב"ד מכ"מ סיימתי שם כיון שאין הכרע י"ל המוציא מחברו עליו הראי' ורק בתפס הניזק יכול לומר קים לי ולכן בנדון דידן שהבעה"ב הוא המוחזק יכול לומר המצו' מן המובחר שו' לי ממון ודומה למה דאמרינן בערכין {{ממ|דף כ"ח}} מחרים אדם את קדשיו אם נדבה נותן את טובתה כמש"כ שם ובפרט כיון שנותן ממונו להיות לו ספר נאה דבזה לכ"ע טובת הנאה ממון כמו שהוכחתי בתוספת בכורים בסי' הנ"ל ולכן בהא נחיתנא שאם קבל כבר הסופר שכרו והבעה"ב הוא התובע אז אין הסופר צריך להחליף היריעה אלא יקדור וישים מטלית אבל אם עדיין לא קבל שכרו משלם והסופר תובעו אז הבעה"ב יכול לעכב עד שיכתוב לו יריעה אחרת שלמה זהו מה שנלענ"ד.

'''{{עוגן1|ומה}}''' שהקשה מעכ"ת נ"י בסוגיא דנדרים {{ממ|דף ל"ו}} דפירשו הרא"ש והר"ן קושית הגמרא על ר' יוחנן יביא חטאת חלב על חבירו משום דס"ל דנין אפשר מאי אפשר והרי ר' יוחנן ס"ל ביבמות (דף מ"ו) אינו גר עד שימול ויטבול ולא יליף מאמהות דטבילה לחוד מהני משום אין דנין אפשר מאי אפשר והניח בצע"ג.

'''{{עוגן1|הנה}}''' אמת גם אנכי כתבתי בספרי ערוך לנר בסוכה {{ממ|[[ערוך לנר/סוכה/נ/ב|דף נ' ע"ב]]}} דמאן דס"ל אין גר עד שימול ויטבול ע"כ ס"ל אין דנין אפשר מא"א ויישבתי בזה פסק הרמב"ם פ"ד מה' ביאת מקדש שהציץ דוקא עודהו על מצחו מרצה ממה שהקשה הכסף משנה שם עליו אכן מצאתי לאחד מגדולי הראשונים דעת אחרת בזה והוא הר"ש מקינון שכתב בספר כריתות {{ממ|לשון למודים שער ג' סי' ק"ט}} וז"ל ואע"ג דרבנן ס"ל דאינו גר עד שימול ויטבול לאו משום דלא ילפינן אפשר מאי אפשר אלא טעמא אחרינא איתא התם ור' יהושע אבות טבילה נמי הוי עכ"ל ויעיין ביבין שמועה {{ממ|[[יבין שמועה/קיג|כלל קי"ג]]}} מה שכתב בפי' דבריו עכ"פ נראה דס"ל דאפילו מ"ד דנין אפשר מאי אפשר ס"ל דאין גר עד שימול ויטבול וא"כ י"ל שגם דעת הרא"ש והר"ן כן ולבר מן דין י"ל לענ"ד דהך דנדרים לא דומה להך דיבמות דמה דאמר ר' יוחנן הכל צריכין דעת חוץ ממחוסר כפרה ויליף ממה שאדם מביא קרבן על בניו ובנותיו הקטנים אין זה ילפותא רק גילוי מלתא בעלמא שהרי שצריך דעת לא כתיב רק גבי קרבן שבא לכפרה כמו שכ' הר"ן שם וא"כ מה שיליף ממה שמביא קרבן על הקטנים לא מתנגד לשום ילפותא ולכן יליף בזה אפשר מאי אפשר לגילוי מלתא וכן שיביא חטאת ופסח על חבירו לא מתנגד לשום דבר דאכתי לא ידענו שלא יכול להביא אבל בגר שצריך מילה וטבילה ילפינן בכריתות מככם כגר וא"כ אי נילף מאמהות דגם טבילה לחוד מהני יהי' מתנגד להיקש זה בזה י"ל דגם ר' יוחנן מודה דאין דנין מא"א כנלענ"ד{{יישור לשמאל|הקטן יעקב.}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תשובות מתאריך כ' תמוז ה'תרכ"א]]