עריכת הדף "בנין ציון/א/קכו"

{{ניווט כללי עליון}}
{{יישור לשמאל|ב"ה אלטאנא, יום ה' כ"ב תמוז תרי"ג לפ"ק.}}
{{-}}

'''{{עוגן1|במכשירין}}''' {{ממ|[[משנה/מכשירין/ב#ז|פרק ב משנה ז]]}} תנן מצא בה תינוק מושלך, אם רוב עכו"ם עכו"ם אם רוב ישראל ישראל, מחצה למחצה ישראל. ותניא על זה בתוספתא מחצה למחצה מטילין עליו שני חומרין. ודין זה מוסכם מכל הפוסקים, הביאו הרמב"ם הלכות איסורי ביאה {{ממ|[[רמב"ם/איסורי ביאה/טו|פרק ט"ו]]}}. והטוש"ע אהע"ז {{ממ|[[טור/אבן העזר/ד|סי' ד']]}} ע"ש. והנה מהו הפי' מטילין עליו ב' חומרין, פירש הר"ש שם וז"ל: דמחמירין עליו כישראל דאסור בנבלות ומחמירין עליו ככותי. כי ההיא דאמרינן בפ' ד' מיתות {{ממ|דף נ"ט}} דכותי העוסק בתורה א"נ אם קדש אשה ובא ישראל אחר וחזר וקדשה עכ"ל. ומה דנקט בכלל החומרות גם שלא לעסוק בתורה אף דזה הוי קולא לגבי ישראל שמצוה לעסוק בתורה, י"ל הרי יכול לעסוק בז' מצות דב"נ, דלימוד זה מותר גם לב"נ כדאמרינן בסנהדרין {{ממ|שם}} התם בשבע מצות דידהו, ולא קשה ג"כ היאך יעשה לענין קריאת שמע דאם ישראל הוא צריך לקרות ואם כותי הוא אסור לקרות, די"ל דלמ"ד בברכות {{ממ|דף כ"א}} ק"ש דרבנן אין קפידא כ"כ אם לא יקרא, ואעפ"כ שייך לומר מטילין עליו ב' חומרין כיון שלא עובר אמצו' דאורייתא, ואפילו למאי דקיימא לן ק"ש דאורייתא ג"כ י"ל כיון דבענין פרשיות דק"ש הוא קבלת עול מלכות שמים ועול מצות ושלא לעבוד ע"ז, וכל זה שייך גם בב"נ שפיר יכול לקרות דהרי במצות דידי' יכול לעסוק, ואפילו פרשת ויאמר כיון דכתיב בה ולא תתורו אחרי לבבכם וגו' שייך ג"כ גבי ב"נ לענין מצותיו.

'''{{עוגן1|אמנם}}''' מי יתן ונדע היאך יתנהג ב' חומרות לענין שבת לפי מה דאמרינן בסנהדרין {{ממ|דף נ"ח}} עכו"ם ששבת חייב מיתה שנאמר יום ולילה לא ישבותו, וא"כ היאך יעשה אם ישבות שמא בן נח הוא ואסור לשבות, ואם לא ישבות שמא ישראל הוא וחייב לשבות. והנה ידוע קושית המפרשים בכעין זה להנך שיטות דלאבות קודם מתן תורה הי' דין ישראל רק להחמיר ולא להקל, היאך נהגו לענין שבת. והרבה כבר נדבר בזה (ולא ידעתי למה חקרו בענין זה במה שאינו לדינא ולא בהך דמצא תנוק מושלך שיש נפקותא גם לדידן) והגאון מ"ה פנחס הורוויץ זצ"ל בספרו פנים יפות בפ' נח תירץ על קושיא זו דאזהרת יום ולילה לא ישבותו היא שלא יהיו שובתים יום ולילה שאחריו, כדכתיב יום ולילה. ולפ"ז אפשר שהאבות עשו מלאכה בערב שבת ובמוצאי שבת, והא דכתבו התוספ' בסנהדרין שם דלכך הלאו דיום ולילה לא ישבותו אינו בכלל, דנאמרה ולא נשנית דלישראל נאמרה, דהרי ישראל נצטוו לשבות, והרי לפ"ז אפשר דנאמר גם לישראל דלא נצטו' ישראל לשבות יום ולילה שאחריו, י"ל שהרי מכמה דרשות מקרא מוכח דאפשר שיחולו שבת ויוה"כ סמוכים זה לזה וע"כ צריך לשבות יום ולילה שאחריו עכ"ד. וע"פ הדברים האלה מצאנו פשר גם לתנוק מושלך ספק ישראל ספק ב"נ כה"ג שישבות בשבת ויעשה מלאכה בע"ש. ומ"ש שהרי אצלנו לא יחולו שבת ויוה"כ סמוכים זה לזה, אכן כבר השיב בתשובת רבי עקיבא (בהשמטות) על דברי הגאון הנ"ל וז"ל: ואולם לענ"ד אין קיום לדברי הגאון הנ"ל, דא"כ עדיין יקשה לר"ל דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה, א"כ אף ביוה"כ ושבת סמוכים להדדי אפשר לקצור ביום השבת כחצי גרוגרות ובלילה שלאחריו בליל יוה"כ חצי גרוגרות, דלגבי כל אחד הוי חצי שיעור, דשבת ויוה"כ אין מצטרפין כדאיתא במתניתן בכריתות, ומצד אזהרה דיום ולילה לא ישבותו מצטרפי' להקצירות כגרוגרות, ולא שבתו יום ולילה שלאחריו מבלי עשות מלאכה בהם עכ"ל. אמנם לענ"ד משום הא ליכא פירכא אדברי הגאון ר"פ זצ"ל שלריש לקיש דס"ל חצי שיעור מותר מן התורה בלאו הכי לא קשה קושית המפרשים, ואין צורך להתירוץ לומר דבב"נ הלילה הולך אחר היום, שהרי לפי מש"כ הרמב"ם הל' מלכים {{ממ|[[רמב"ם/מלכים/ט#|פרק ט]]}} שיעורים לא נאמרו לב"נ. ולפ"ז גם בעשה הבן נח מלאכה בחצי שיעור, כגון שקצר חצי גרוגרות כבר נחשב אצלו מלאכה ולא יעבור על לא ישבותו, וא"כ אין קושיא על האבות שהרי אפשר שעשו מלאכה בשבת בחצי שיעור דלענין לא ישבותו נחשב מלאכה ולענין שביתת שבת לגבי ישראל לא עשו מלאכה, ועל כן לא קשה קושית המפרשים רק לר"י דס"ל חצי שיעור אסור מן התורה, ולדידי' תירץ שפיר דלילה הולך אחר היום, ומכל מקום מוכח דלא ישבותו לא נאמר לישראל מדחלו שבת ויוה"כ סמוכים זה לזה וליכא תקנה לעשות מלאכה בחצי שיעור.

'''{{עוגן1|אבל}}''' באמת מה שחדש הגאון ר"פ זצ"ל דבב"נ קודם מתן תורה הלילה הולך אחר היום, בלאו הכי לא נלענ"ד שהרי ילפינן דיום הולך אחר הלילה מברייתו של עולם כדאמרינן בחולין {{ממ|ד' פ"ג}}. ומהיכי תיתי שיהי' בב"נ שיעור אחר של חשבון היום, ואי משום דכתיב יום ולילה לא ישבותו ולא לילה ויום, הרי סדר הכתוב לכתוב כן להקדים יום משום דהוא עיקר טפי, כדכתיב תשבו יומם ולילה. והגית בו יומם ולילה. והרבה כן. ולא מצאתי בכל המקרא שהקדים לילה ליום רק בד' מקומות, ופחדת לילה ויומם {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כח#סו|דברים כח סו]]}}. להיות עיניך פתוחות אל הבית הזה לילה ויום {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/ח#כט|מלכים א, ח כט]]}}. תרדנה עיני דמעה לילה ויומם {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/יד#יז|ירמיה יד יז]]}}. שלשת ימים לילה ויום {{ממ|[[תנ"ך/אסתר/ד#טז|אסתר ד טז]]}}. ובכל שאר מקומות הרבים הקדים יומם ללילה, וגם באלה שהקדים לילה יש ליתן טעם דלענין פחד הלילה עיקר יותר שהיא זמן הפחד, ולכן גם בשמירה הקדים לילה שבלילה יותר צריך שמירה מביום, וכן לענין דמעה שהלילה עת הבכי' יותר, כלשון הכתוב בכה תבכה בלילה. ומה דכתיב באסתר לילה ויום כבר נדרש במדרש להורות שהפסיקו מבעוד יום. ולכן כיון שבכל המקרא הקדים יום ללילה אין ראי' ממה דכתיב יום ולילה לא ישבותו דיש חשבון זמן אחר בבן נח מבישראל. אמנם מה שנלענ"ד בענין קושית המפרשים וזה העיקר מה שראיתי לחקור בזה שידוע דענין מלאכת שבת אינו כענין מלאכה לפי הוראת השם מלאכה, שהרי האומן שהוציא מחטו בבגדו בשבת לרה"ר נקרא עושה מלאכה בשבת, ומי שנושא משא כבדה ברשות היחיד אפילו כל היום כולו נקרא שובת בשבת, דכן נמסר למשה בסיני שרק מל"ט מלאכות שהיו במשכן צריך לשבות. והנה כבר הזכרתי שהרמב"ם פסק דאין שיעורין לבן נח, ונלענ"ד שיצא להרמב"ם כן ממה דאמרינן חולין {{ממ|דף ק'}} אר"י והלא מבני יעקב נאסר גיד הנשה ועדיין בהמה טמאה מותרת להם, אמרו לו בסיני נאמר אלא שנכתב במקומו ע"ש. והיוצא משם שמצות שנהגו קודם מתן תורה נהגו על פי פשטות הדברים מבלי הקבלה, ולא נשתנו ע"י נתינת המצות והקבלה, ולכן למאן דאמר שמבני יעקב נאסר גיד הנשה שעדיין לא הי' חילוק בין טמאה לטהורה, נשאר איסור גיד הנשה בטמאה גם לאחר מתן תורה, וכיון דשיעורין נמסרו למשה בסיני כדאמרינן סוכה {{ממ|דף ו'}}, אם כן קודם מתן תורה מה שנאסר לבן נח נאסר בלא שיעור בין רב בין מעט ונשאר כן גם לאחר מתן תורה, ולכן שיעורין לא נאמרו לבן נח. ומזה נשפוט ג"כ כיון דל"ט מלאכות לא נמסרו רק בסיני א"כ קודם סיני הי' נקרא שביתה ממלאכה לשבות מכל דבר טורח ויגיעה קצת, וזה הפי' יום ולילה לא ישבותו, שלא ישבתו לגמרי ממה שנקרא מלאכה כפי הלשון דהיינו שיש בו טורח ויגיעה, וזה לא נשתנה משנתנה תורה לישראל ולכן מי ששבת מכל ל"ט מלאכות ונשא משא כבדה ברשות היחיד לא עבר על יום ולילה לא ישבותו, וכן מי ששבת מכל יגיעה אף שהוציא תבלין כל שהו או מחט בבגדו לרשות הרבים, הגם שלענין שבת נקרא עושה מלאכה מכל מקום עבר על לאו דלא ישבותו, ואין לומר דא"כ דלא ישבותו וביום השביעי תשבות יש חלוק שביתה לשני עניינים, יקשה כקושית התוספ' בסנהדרין הנ"ל, מנא לן דלא ישבותו נאמר לבן נח ולא לישראל כיון שלא נשנית, ולא שייך תי' התוספ' מדצוב הקב"ה לישראל לשבות דאכתי יכול לעשות מלאכה של יגיעה שאינה מל"ט מלאכות, דזה אינו כיון שצוה התורה לשבות זכר ליציאת מצרים שנחו מעבדות וזכר לבריאת עולם, ודאי אין סברא שהטיל הכתוב על ישראל לעשות מלאכת יגיעה דא"כ אין זכר לדברים האלה בזה, מכל מקום קושית המפרשים מתורצת בזה די"ל דהאבות קיימו שבת ועשו מלאכת יגיעה שאינה מל"ט אבות מלאכות להחמיר, וכהאי גוונא משכחת ג"כ שספק ישראל ספק ב"נ יקיים שבת מבלי שעובר על יום ולילה לא ישבותו כנלענ"ד{{יישור לשמאל|הקטן יעקב.}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תשובות מתאריך כ"ב תמוז ה'תרי"ג]]