עריכת הדף "בנין ציון/א/ע"

{{ניווט כללי עליון}}
{{יישור לשמאל|ב"ה אלטאנא, יום ד' ר"ח שבט תרכ"ג לפ"ק.}}
{{-}}

::ל{{אישים|אחי הרה"ג מ"ה ליב אב"ד דגליל לאדענבורג נ"י}}.

'''{{עוגן1|אשר}}''' שאלת במה שבא לפניך אשה בת ששים שנה ויותר שפסקה להיות לה אורח כנשים זה י"ב שנים, וזה כערך שנה מצאה כתם בחלוקה ולאחר שבדקה עצמה מצאה גם בעד הבדיקה טפות דמים וספרה ז"נ וטבלה, ומאז והלאה מצאה פעם בחדש ופעם בב' וג' חדשים טפת דם בלא הרגשה ובלא סימני וסת הרגילים בנשים בשעת וסתן ולפעמים שהרגישה כאב בשעת הבדיקה ושאלה לרופא ישראל ובדקה בכלי אומנות שלו ואמר שיש לה מכה בשלפוחית של מים מה שנקרא בל"א דריזענאויפלויף שהם אבעבועות שלפעמים מלאים דם וכשנדחק בהם יזל דם ולדעתו מזה בא הדם שהאשה רואה והמקור סתום, ועכ"ז לא יחליט שלא בא מעט דם גם מן המקור עמו אבל לדעתו רחוק לחשוב כן, ושאלת מה דין האשה אם לטהר אותה לבעלה כשתראה טפות דמים כאלה.

'''{{עוגן1|תשובה}} –''' הנה ראיתי דעתך נוטה להקל באשר שבנדון זה ודאי אין חשש איסור דאורייתא אחר שרואה בלא הרגשה ואשה זו כבר בחזקת שאינה רואה זה י"ב שנים וגם רוב נשים אינן רואות בשהגיעו לששים שנה ומאחר שיש לה מכה בשלפוחית ודאי יש לדון שמשם לבד הדם בא. אמנם לבבי לא כן יחשוב שמה שכתבת דודאי אין חשש דאורייתא באשר שראתה בלא הרגשה אין זה רק במה שראתה בחלוקה אבל במה שמצאה בבדיקת עד אינו כן דלדעת רוב הפוסקים בבדיקת עד יש חשש הרגשה דסבורה דהרגשת עד היא ואיכא ספק דאורייתא וכ"כ ג"כ בפשיטות הגאון ר' יהונתן ז"ל בספרו תפארת ישראל סימן קפ"ג ע"ש וגם על מה שרוב נשים בשהגיעו לזקנה אינן רואות ועל מה שפסקה לראות אין לסמוך דא"כ בזקנה מטעם זה לא יטמא כתמה דנסמוך דודאי מעלמא אתי ואינו כן שממה שכתב הב"י בשם הרשב"א והביאו הרמ"א [[שולחן ערוך/יורה דעה/קצ#מה|סימן ק"צ ס' מ"ה]] דזקנה תולה כתמה בעת שלא היתה זקנה מוכח דכתם זקנה שאין לה במה לתלות טמא. וגם בלא"ה אין לדונה בזקה שמוחזקת שאינה רואה שהרי לפי מה דאמרינן בנדה {{ממ|דף ט'}} זקנה שעברו עלי' ג' עונות ודי' שעתה אם שוב ראתה ג' פעמים אפילו פחתה או הותירה מטמאה למפרע ככל הנשים והרי זקנה זו ג"כ ראתה כמה פעמים וממילא אין לדונה עוד כזקנה ולכן לא נשאר לנו סמך היתר רק ממה שיש לה מכה בשלפוחית של מי רגלים. והנה ע"פ המבואר בסימן קפ"ז להיות תולה במכתה צריך שיהי' לה וסת קבוע ואז תולה במכתה אפילו אינה יודעת בודאי שמכתה מוציאה דם או אפילו באין לה וסת קבוע באם שיש ס"ס ספק מן המקור ספק מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא מן המכה אבל בלא ס"ס לא טהורה רק ביודעת ודאי שמכתה מוציאה דם. והשתא בנדון זה האשה אין לה וסת קבוע ואפילו נדון אותה כזקנה ממש ג"כ דעת שו"ת הפני יהושע {{ממ|[[שו"ת פני יהושע/א/יורה דעה/ו|סימן ו']]}} לדונה לענין מכה כאשה שאין לה וסת רק שבזה בספר צלעות הבית חולק עליו וסובר דזקנה דנין כאשה שיש לה וסת שלא בשעת וסתה ולא הוכרע הדין עם מי וא"כ כל שכן דהכא שאפשר שאין לה דין זקנה כנ"ל שנדונה כאין לה וסת ואז בעינן חדא מתרתי או שיש ס"ס להתיר או שיודעת ודאי שמכתה מוציאה דם ולדעת נו"ב לא שייך היתר ס"ס רק בספק מן המקור ג"כ אבל בודאי בא מן הצדדים אסורה דאז ליכא רק ספק אחד וא"כ בזה שיודעת ודאי שאין לה מכה במקור אין להתיר מכח ס"ס וגם אם יש לדונה כודאי יודעת שמכתה מוציאה דם יש לספק כיון דעל פי הרופא האבעבועות רק לפעמים מלאים דם וגם אז רק כשנדחק בהם מוציאים דם ובאשה זו מאן לימא לן דכשמצאה דם שאז היו האבעבועות מלאות ונדחק בהם ועוד דבכל מקום שאפשר לברר לא מתירין ספק והרי האשה שיש לה המכה בשלפוחית מי רגלים אפשר לה לבדוק אם הדם בא מן המקור או ממקום מי רגלים בבדיקה שהביא הרמ"א {{ממ|[[שולחן ערוך/יורה דעה/קצא#|סי' קצ"א]]}}. וע"פ זה נ"ל באשה זו שאם מצאה כתמים בבגדה שלא ע"י בדיקה טהורה דכתמים תולין בכל ענין כמש"כ הרמ"א {{ממ|[[שולחן ערוך/אורח חיים/קפז#ה|סי' קפ"ז ס' ה']]}} אבל מה שמצאה ע"י בדיקה אין לסמוך שבא מן מכתה ודאי דהוי ספק דאורייתא שהרי הרגישה וכדעת רוב הפוסקים הנ"ל והרי גם הרופא אומר שאפשר שבא דם המקור עם דם המכה ולכן אז צריכה לבדוק בז' נקיים ע"פ הבדיקה שהביא הרמ"א במוצאת דם במי רגלים ואם עברו ל' יום מבלי שראתה דם ודאי מגופה כיון שעכ"פ היא כאשה שאין לה וסת א"צ לבדוק ובפרט אחר שזקנה היא נוכל לסמוך ולומר שפסק וסתה ולכן טהורה בלא בדיקה לעולם. כנלענ"ד{{יישור לשמאל|הקטן יעקב.}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תשובות מתאריך א' שבט ה'תרכ"ג]]