עריכת הדף "ביאור הגר"א/אורח חיים/רסא"

{{ניווט כללי עליון}}

{{הועלה אוטומטית}}

== א ==

'''ס"א והוא.''' שם ב':

'''והיינו.''' שם כרבה:

'''ושיעור.''' [[בבלי/פסחים/צד/א|פסחים צ"ד א']] וע' [[שולחן ערוך/אורח חיים/תנט#ב|סי' תנ"ט ס"ב]] ו[[ביאור הגר"א/אורח חיים/תנט#ב|מש"ש]]:

'''ואין מערבין.''' גמ' שבת שם:

'''עירובי.''' שם:

'''ומותר לומר כו' וכן.''' ע"ש רש"י ד"ה ספק חשיכה אבל הרמב"ם סובר דאתי אפי' כרבי ולא אמר רבי אלא בכה"ג וראיה דלא אשכחן מילתיה דר' אלא לענין עירוב וע' סי' תט"ו ס"א אין כו' או מפני כו':

'''וכן מי שקבל.''' עמ"א:

== ב ==

'''ס"ב י"א שצריך.''' כת' בלשון יש אומרים לפי שהרמב"ם לא כת' תוספת אלא בעינוי יוה"כ אבל בשביתה לא כת' שום תוס' וע' בהלכות שביתת עשור פ"א וטעמו מדאמרי' בירוש' ריש שביעית ר"ג וב"ד התירו באיסור ב' פרקים הראשונים ר' יוחנן בעי לא כן תנינן אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו עד כו' ר' אחא בשם ר' יונתן בשעה שאסרו למקרא סמכו ובשעה שהתירו למקרא סמכו בשעה שאסרו למקרא סמכו בחריש ובקציר תשבות כו' ובשעה שהתירו למקרא סמכו ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך מה ערב שבת בראשית אתה מותר לעשות מלאכה עד שתשקע החמה אף ערב שבתות שנים אתה מותר לעשות מלאכה עד שתשקע החמה וכ"ה בגמ' ריש מ"ק ד' א' ור' יוחנן אמר כו' ואע"ג דפריך שם ע"ז מ"מ משבת לא חזר וכן משמע בספ"ב דשבת דקאמר עם חשיכה אין ספק חשיכה לא ואם איתא הרי תוספת שבת קדים ותוס' פ"ק דר"ה ט' א' דחיק משום דתוספת ל"ל שיעורא וכבר כ' הרא"ש בפ"ד דברכות סי' ו' דע"כ יש שיעור ממ"ש ברפכ"ג דשבת קמ"ח ב' דהא תוספת יוה"כ כו'. וע"כ אין מניחין אותן לאכול עם חשיכה ליגע באיסור כרת דהא גם שם לא אמרינן אלא תוספת דוקא וכן עיקר וכ"ה מסקנת התוס' שם דא"צ תוספת אלא ביו"כ כהרמב"ם וז"ש וב"ה מתירין עם השמש ותנן בפ"ב דשבת ל"ד א' ספק חשיכה אין מעשרין כו' אבל ודאי מצוה להוסיף וזהו התקיעות שהיו:

'''וזמן תוספות זה מתחילת כו'.''' ר"ל דב' שקיעות הן כמ"ש [[תוספות/שבת/לה/א#תרי|תוס' בשבת ל"ה א' ד"ה תרי]] מהא ד[[בבלי/פסחים/צד/א|פסחים צ"ד א']] וכ"ה כדבריהם ב[[תוספות/ברכות/ב/ב|ברכות ב' ב' וכפי' תוס' שם]]:

'''שאין השמש.''' דקודם לכן א"א כמש"ש י"ז ב' במתני' וכל זה דחוק לשיטת וי"א הנ"ל שצריך תוספת אבל מתניתין מכרעא כהרמב"ם ותוס' דא"צ וכמש"ל:

'''עד זמן.''' דאח"כ ג"כ לא אפשר דבלא"ה אסור:

'''שהוא ג'.''' מהא ד[[בבלי/פסחים/צד/א|פסחים]] כנ"ל ב[[תוספות/שבת/לה/א#תרי|תוס' הנ"ל]]. וכל זה הוא לשיטת התוס' הנ"ל, אבל ליתא, דא"כ מעלות השחר עד הנץ שוה כמן השקיעה עד צאת הכוכבים, ובאמת אינו כן כמ"ש לעיל, והחוש מכחיש לכל רואה שמעלות השחר הוא שיעור גדול הרבה מאוד על צה"כ אחר השקיעה. ובמדינות הנוטין לצפון שעלות השחר מתחיל בקיץ בחצי הלילה א"כ אין צאת הכוכבים כלל בקיץ. 

אלא דבין השמשות מתחיל מתחלת השקיעה תיכף עד הכסיף התחתון, והוא ג' רביעי מיל באופק בבל ובזמן תקופת ניסן ותשרי. ובהתחלת השקיעה בין השמשות גמור. 

וכל מקום שהוזכר משתשקע החמה הוא בתחלת השקיעה. וכן לענין תענית כל תענית שלא שקעה כו', ובתחילת השקיעה מיד מותר לאכול דקי"ל ספקו שלו מותר, וע' מרדכי בפ"ק דתענית, אלא שנהגו להמתין על צאת הכוכבים משום דמספקא לן אי הלכה כר' יהודה או כר' יוסי, [[בבלי/שבת/לה/א|כמש"ש]] הלכה כר' יהודה לענין כו', ושיעור בין השמשות דר' יוסי אחר שהכסיף כמ"ש שם דשלים בין השמשות דר' יהודה, ולפיכך צריך לעשות בתענית כר' יוסי וכמש"ש והלכה כר' יוסי לענין תרומה. ואע"ג דמקילינן בתענית דספקו שלו מותר, לא מקילינן תרי קולי לעשות ג"כ כר' יהודה. וע' [[רא"ש/שבת/ב/כג|רא"ש {{ממ|ספ"ג}} [ספ"ב] דשבת סכ"ג]] ולענין תענית אף שדבריו תמוהים בודאי שצריך לנהוג בתענית כר' יוסי כיון שנפסק הלכה כר' יוסי לחומרא, אבל לענין שבת הוא כנ"ל. וכן לענין חנוכה ג"כ מהתחלת השקיעה, וכ"ה בר"ן ורשב"א שם אצל חנוכה דלא כדברי הטוש"ע, וע' ר"ן שם. 

וז"ש בשבת שם הרוצה לידע שיעורו של ר' נחמיה יניח חמה כו', אלמא דבין השמשות מיד משתשקע ובתוך שיעלה הוי לילה, דשיעור עלייתו מן הים הוא חצי מיל, ועתוס' שם {{ממ|[[תוספות/שבת/לד/א#וירד|ד"ה וירד]]}} והרשב"א נתקשה בגמ' שם מאד, ע"ש שדחק הרבה. 

וקושיית [[תוספות/שבת/לה/א#תרי|תוס' הנ"ל]] מהא דפסחים צ"ד א' נראה דלא קשה כלל, כי ודאי שיציאת הכוכבים וביאתן שוין, וכן ביאת האור ויציאתו שוין, שלכן במדינות הנוטים לא באה האור כלל בקיץ אבל כוכבים עומדים. אבל צה"כ דפסחים היינו כל הכוכבים, שאין כל הכוכבים נראים עד שיהא לילה משיטהר האור לגמרי מחמת קטנות הכוכבים, דומיא דקאמר שם מעלות השחר עד נץ החמה, דבעלות השחר עדיין כוכבים עומדים זמן הרבה ועד שתנץ החמה הוי ד' מילין, כן מש"ש משקיעת החמה עד צה"כ היינו ג"כ שיצאו כל הכוכבים, דכך הוא מדת עובי הרקיע דקא מיירי בסוגיא דפסחים שם. 

וז"ש ב[[בבלי/שבת/לה/ב|שבת שם]] ולא כוכבים קטנים שאינן נראין אלא בלילה, ר"ל אחר ביאת האור שאז נראין כל הכוכבים הקטנים ג"כ כנ"ל, אבל יציאת הכוכבים דאמרינן בכל מקום שהוא לילה הוא בג' כוכבים לבד ובינונים כמ"ש בשבת, והוא חילוק בתרתי והן נראין כהכסיף העליון והשוה לתחתון. ולפי שצריך בקיאות גדולה בזה לידע ג' כוכבים לבד ויהיו בינונים וכמש"ש בתוס', לכך נתנו שיעור בהכסיף כו' וכן אביי דהוי דאוי כו'. 

ובזה מתורץ קושייתם האחרונה ג"כ מה שהקשו ועוד קשה ניחזי אנן ובאדם כו', וליתא כנ"ל. ומלבד זה ל"ק מידי שהשיעור הזה של ד' מילין אינו בכל זמן ובכל מקום, שנשתנה בכל זמן וזמן. וגם תי' שתירצו שם י"ל דמספקא להו הוא תמוה, דכבר הוא משוער בפסחים שם, אבל לפמ"ש הכל ניחא. 

ולפ"ז השיעור מן השקיעה עד הלילה אינו אלא ג' רביעי מיל, ואף שבמדינתינו יותר הוא כנ"ל לפי שינוי האופקים ושינוי הזמן. והזמן של הד' מילין ושל ג' רביעי מיל הכל על אופק שלהם בא"י ובבבל, אבל כאן מארכת יותר. וכן הזמן על הימים השוים בתקופת ניסן ותשרי שבהן הכל משתער. 

ובזה מתורץ שלא תוכחש מ"ש הרמב"ם ואבן עזרא ששיעור הנשף הוא כ' מעלות שיעור שעה ושליש<ref>כלומר, בקו השוה בכל שעה עולה השמש ט"ו מעלות {{ממ|שהרי עיגול מתחלק לש"ס מעלות, והשמש עושה סיבוב שלימה בכל כ"ד שעה, נמצא ט"ו מעלות לשעה}}, נמצא שבשעה ושליש עולה כ' מעלות.</ref>, ולפי דעת ה[[בבלי/פסחים/צד/א|גמרא]] הוא שעה ומחצה<ref>כלומר ד' מיל, וכל מיל הוא כ"ב וחצי דקות כמש"כ רבינו ב[[ביאור הגר"א/אורח חיים/תנט#ב|סי' תנט ס"ב]], שמחלקים היום לי"ב שעות מנץ החמה עד שקיעת החמה שיש בזמן זה ל"ב מיל.</ref>, וגם שם דברי הגמ' מוכחש בחוש שלפ"ז לא יהי' לילה ד' חדשים במדינתינו<ref>אולי כוונתו, שבמדינות הנוטים לצפון בקיץ לא שוקע השמש כ' מעלות, ולכן עלות השחר מתחיל מחצות שהשמש מתחיל לעלות שוב, וכמו שכתב לעיל. ואם נאמר שצאת הכוכבים הקובע את הלילה הוא אותו שיעור של עלות השחר בד' מילין, נמצא דבחדשים אלו לא יהיה כלל לילה, כיון שלעולם לא יגיע השמש לשיעור ד' מילין שהוא כ' מעלות.</ref>. אבל שיעור הרמב"ם ואבן עזרא על קו השוה ודברי הגמרא על אופקם. 

ולפי מה שכתבתי מתחיל בין השמשות תיכף בשקיעת החמה, וזהו בין השמשות בין ביאת השמש להתחלת ביאת האור שהוא בהכסיף שאז נשקע אורה מלהאדים. וכן דם נפסל בשקיעת החמה. וכן אין להתפלל מנחה אז, וז"ש לייט כו' אמאן דמצלי עם דמדומי חמה {{ממ|[[בבלי/ברכות/כט/ב|ברכות כט:]]}}, ואילו לדברי התוס' עוד היום גדול. וכן אז יתחיל שבת, וז"ש ב"ה מתירין עם השמש, ותוס' שבת ל"ל כמ"ש תוס' פ"ק דר"ה ובירושלמי הנ"ל. 

וכ"כ בס' יראים והביאו המרדכי בספ"ב דשבת, וכת' דמשתשקע החמה דשם היינו תחילת השקיעה. וכן בחנוכה, דלשון משתשקע הוא זמן קודם לשקיעה כמ"ש בפ' הפועלים משיפקסו עד שיפקסו מבעיא ליה. ובהא ניחא מ"ש אדשימשא אריש דיקלא כו' במתא חזי תרנגולא, ולפר"ת הוא קודם לזמן קבלת שבת, אלא שדעתו שם שבין השמשות הוא קודם לתחילת שקיעה משנוטה מעט ומכירין העולם שרוצה ליכנס ברקיע' וכל הזמן דתלתא רבעי מיל הוא קודם לשקיעה, ודבריו אינן נראין בזה לומר הכסיף התחתון והעליון הכל קודם שקיעה, ואביי דהוי דאוי כו' וכן תנן וב"ה מתירין עם השמש. ועוד נראה שם דג' כוכבים שהוא לילה הוא מהלך חמש מילין אחר השקיעה כדעת ר"ת ע"ש סי' ס"א, ולא נראה בזה ג"כ דבריו דאם כן שיעור ג' כוכבים מופלג הרבה משיעור הכסיף עליון, ואנן אמרינן שם הלכה כר' יוסי להחמיר ובין השמשות שלו הוא תיכף אחר בין השמשות דר' יהודה, ואפי' שיעור טבילה אין ביניהם כמ"ש תוס' שם, ואילו כאן א"ר יוסי כוכב א' יום כו' ג' לילה, ועמש"ל. וכ"כ במרדכי פ"ד דברכות סי' ע"ח משם רב האי גאון דאחר השקיעה יכול להתפלל מעריב כו' ע"ש, ולפ"ז ניחא הכל. 

אך עדיין צ"ע לפמ"ש לעיל דהלכה כר' יוסי לענין תענית, א"כ קשה קושיית תוס' שם ד"ה אלא לענין אכילה קשה דמשום שיעורא פורתא כו' ודאי דקושיא גדולה היא, ותירוצם דחוק מאד דהא בהדיא אמרינן שם דשלים בין השמשות דר' יהודה והדר מתחיל כו' משמע שידוע להם שמיד הוא מתחיל, וכן הרא"ש נדחק שם בתירוץ תוס' הנ"ל ודוחק גדול הוא. אבל אחר העיון נראה לי העיקר שאין לזוז ממנו דטעות נפל בספרים וכצ"ל דלא אכלי כהנים תרומה עד דשלים בין השמשות דר' '''יהודה'''<ref>אין בעדי הנוסח כהגהת רבינו ממש, אבל בקטע גניזה שם גורס עד '''דעייל''' בין השמשות דר' יוסי, ולכאו' זה מפורש כשיטת רבינו בזה.</ref>, דבבין השמשות מיד מותר לאכול תרומה, כמ"ש ובא השמש וטהר, אלא דג' שקיעות הן, אחד התחלת השקיעה והוא בין השמשות לר' יהודה, והשני סוף שהשמש מאדים ומכסיף שאז נשקע ניצוצי החמה והוא בין השמשות דר' יוסי אחר בין השמשות דר' יהודה תיכף, והוא צאת הכוכבים דאמר שמואל כוכב אחד יום שנים כו' הכל אליבא דר' יוסי, וראיה דהא עלה א"ר יוסי לא כוכבים כו', והנה הכוכבים עולים זה אחר זה תיכף וז"ש כהרף עין, ולעיל אמר שמואל ג' רבעי מיל אליבא דר' יהודה וכאן אליבא דר' יוסי, וזה שקבעה גמ' דבריו כאן אחר שאמר הלכה כר' יוסי. 

ומ"ש ב[[בבלי/ברכות/ב/א|ריש ברכות]] דאין אוכלין עד צאת הכוכבים היינו לר' יוסי, ומה דאיבעיא שם ביאת שמשו או ביאת אורו. ביאת אורו הוא משקיעה שלישית דפסחים שהוא ד' מילין אחר השקיעה שאז באה האור לגמרי כמה שכתבתי לעיל, וזש"ש כדאמרי כו' איערב שמשי ואדכי ר"ל תיכף בהערב שמש, ולר' יוסי הערב שמש דכל מקום בצאת הכוכבים ניצוצים המאדימין את המזרח, אבל לר' יהודה תיכף משתשקע החמה. ובזה מתורץ קושיית תוס' דשבת שם ל"ה ב' ד"ה הקשה הר' פורת כו' ותירוצם דחוק מאוד, ולפי מש"כ ניחא, וכן לענין תענית. כמ"ש בריש ברכות האי ובא השמש ביאת שמשו כו', ד[[תוספות/ברכות/ב/ב|תוס']] דחקו שם לומר דביאת אורו הוא קודם ביאת השמש והוא תמוה מאוד, אבל לפי מ"ש ניחא דביאת אורו הוא בצאת כל הכוכבים וביאת שמשו הוא בג' כוכבים, וס"ל לר' יוסי דבג' כוכבים הוא שקיעת השמש שאז נשקע היטב, והתוס' דחקו כנ"ל לשיטתם. ומ"ש שם והדר פשטו כו' ה"פ מדקאמר סימן לדבר, ואי בכל הכוכבים א"א לתת סימן בהם:

'''ואם.''' ברכות כ"א וע"ש תוס' ד"ה דרב:

== ד ==

'''ס"ד אחר.''' תוספתא פ' בתרא דסוכה אע"פ שהמיחם בידו וברכו הוי קבלת שבת. ברכות שם הרא"ש ספ"ב דשבת:

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}