עריכת הדף "בבלי/ברכות/יב/א"

{{ניווט כללי עליון}}
אלא אי אמרת אהבה רבה הוו אמרי מאי 
ברכות אין מעכבות זו את זו דלמא האי דלא 
אמרי יוצר אור משום דלא מטא זמן יוצר אור 
וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי<ref>בכי"מ אלא אי אמרת '''דאמרי''' אהבה רבה '''ולא אמרי יוצר אור''' דלמא לא [ובגליון '''משום דלא'''] מטא '''זימניה''' וכי מטי '''זימניה מימר''' אמרי '''"לה" אלא דאמרי יוצר אור ולא אהבה רבה וש"מ ברכות אין מעכבות זו את זו'''. וכ"ה בת' הרשב"א ח"א סי' שי"ט. ולפ"ז צ"ל דלא גרסינן ברישא אי אמרת בשלמא כו' דכפול הוא ומיותר אלא ה"ג אילימא דאמרי אהבה רבה ולא אמרי יוצר אור כו' וכמו שהוא בת' הרשב"א שם. והגי' אלא דאמרי כו' כ"ה גם בשט"מ {{ממ|דק"ס}}.</ref> ואי מכללא 
מאי דאי מכללא לעולם אהבה רבה הוו אמרי 
וכי מטא זמן יוצר אור הוו אמרי ליה<ref>בכי"מ מאי '''לא''' לעולם '''דאמרי''' אהבה רבה '''ולא אמרי יוצא אור''' וכי מטי '''זימניה מימר''' אמרי ["לה"], וכ"ה בחי' הרשב"א ובת' שם ובסי' שי"ז וכ"ה ברא"ש ריש פ"ב ועי' ב[[שיטה מקובצת/{{כאן}}|שט"מ]] {{ממ|דק"ס}}.
באו"ז סי' כ"ה במקום ואי מכללא כו' איתא '''ולא היא''' לעולם וכו' אך עיי"ש במה שהביא מהר"ח נראה דהר"ח ל"ג לה {{ממ|חומת אש}}.</ref> ומאי 
ברכות אין מעכבות זו את זו סדר ברכות: 
וקורין עשרת הדברות שמע והיה אם שמוע 
ויאמר אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים<ref>בכי"מ ליתא "או"י ועבודה וברכת כהנים" ובב"נ ליתא גם "שמע והא"ש ויאמר" ונכון הוא {{ממ|דק"ס}}. וככי"מ כ"ה גם בכ"י פריס וב' קטעי גניזה {{ממ|ובכ"י פירנצה ויאמר '''וברכו העם''' אמת ויציב ועבודה וברכת כהנים '''ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר היוצא'''}}.</ref>. א"ר 
יהודה אמר שמואל אף בגבולין בקשו לקרות 
כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת המינין 
תניא נמי הכי ר' נתן אומר בגבולין בקשו 
לקרות כן אלא שכבר בטלום מפני תרעומת 
המינין<ref>כ"ה תנ"ה וכו' גם בכ"י פירנצה {{ממ|שם תיבות "ר' נתן אומר" ליתא}} וב' קטעי גניזה. בכי"מ ופריס ליתא.</ref> רבה בב"ח סבר למקבעינהו בסורא<ref>בכי"מ רבה בר '''רב הונא''', ואף שכגי' הדפוס כ"ה גם בע"י ובת' הרשב"א ח"א סי' קפ"ד מ"מ גי' הכ"י היא האמיתית למי שיודע סדר האמוראים דרב חסדא ורבה בר רב הונא הוו בסורא בזמן אחד כדאי' בסוכה י"ד ב' ובשבועות מ"ח ב' איקלע רב נחמן לסורא עול לגביה רב חסדא ורבה בר רב הונא משא"כ רבה בר בר חנא אף דנחית לבבל והוה בסורא כדאמר בפסחים נ"א א' עול לגביה רבה בר רב הונא מ"מ דעתו לחזור הוה כדאמר התם ולא הוה מתקן תקנות בפני ר' חסדא {{ממ|דק"ס}}, ומצאתי בת' הגאונים שערי תשובה סי' י"ט הגי' בסנהדרין י"ז סבי דסורא רבה בר רב הונא ורב חסדא {{ממ|הערות ותיקונים לס' דק"ס}} וכגי' כי"מ כ"ה גם בכ"י פירנצה ופריס {{ממ|ובקטע גניזה "רבה בר בר חונה"}}.{{ש}}
אולם למרות שציין לשו"ת הרשב"א לא שת לבו לשינוי נוסח נוסף הנמצא בציטוט הרשב"א מן הגמ' שמיישב את תמיהתו על גירסא זו. הלשון בתשובת הרשב"א הוא "רבה בר בר חנא סבר למיקרינהו". כנוסח זה נמצא גם בקטע גניזה, כלומר במקום 'למקבעינהו' גורס 'למיקרינהו' וגם ליתא לתיבת 'בסורא' [גם בהמשך גורס "אמימר סבר למיקרינהו" וליתא לתיבת 'בנהרדעא']. לנוסח זה לא רצה רבה בר בר חנה לקבוע תקנה אלא סבר לקרות בעצמו [אולי ירד לפני התיבה וסבר לקרות לפני הציבור אבל לא קבע תקנה] וסרה תמיהת הדק"ס. [א"ה הנוסח בת' הרשב"א דומה לקטע הגניזה גם בגי' בקשו '''לקרותן''' דלא כשאר עדי הנוסח, וכמו"כ ציטט הרשב"א "רבה בר בר חנה סבר למיקרינהו א"ל רב אשי כבר בטלום", ומה דליתא תיבות "מפני תערומת המינים" הוא גם כקטע הגניזה דלא כשאר עדי הנוסח, ומש"כ "רב אשי" ט"ס דהא רב חסדא הוא דהשיב לרבב"ח.] {{ש}}יצויין שנוסח זה 'למיקרינהו' מצוי גם בכת"י פירנצה אלא ששם הנוסח 'למיקרינהו בסורא' 'למיקרינהו בנהרדעא' ולכאו' זה עירוב בין הנוסחאות שכן מה הטעם לציין היכן רצה לקרות כן. [אכן ברור שהעובדא היתה בסורא שכן רב חסדא הוא שמנעו מלקרות כן] {{ממ|מפורום אוצה"ח}} ויותר מסתבר דגם "למיקרינהו" הכוונה לתקן תקנה.</ref> 
א"ל רב חסדא כבר בטלום מפני תרעומת 
המינין אמימר סבר למקבעינהו בנהרדעא 
א"ל רב אשי כבר בטלום מפני תרעומת 
המינין: ובשבת מוסיפין ברכה אחת למשמר 
היוצא. מאי ברכה אחת א"ר חלבו משמר 
היוצא אומר למשמר הנכנס מי ששכן את 
שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה 
ואחוה ושלום וריעות: מקום שאמרו להאריך: 
פשיטא היכא דקא נקיט כסא דחמרא בידיה 
וקסבר דשכרא הוא ופתח ומברך אדעתא 
דשכרא<ref>בכי"מ נוסף '''ואמר בא"ה אמ"ה שהנ"ב יצא כסא דחמרא בידיה וקסבר דשיכרא הוא פתח ובריך אדעתא דשיכרא''' וסיים כו', והוא מוקף בהכ"י ויפה מחקוהו כי גי' זו גי' הגאונים היא וכל השמועה נכתבה כגי' רש"י ועי' במלחמות {{ממ|דק"ס}} צ"ב מה קשר יש בין גי' זו לגירסת הגאונים.</ref> וסיים בדחמרא יצא דאי נמי אם אמר 
שהכל נהיה בדברו יצא דהא תנן על כולם 
אם אמר שהכל נהיה בדברו יצא אלא היכא 
דקא נקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא 
הוא{{הערה|דחמרא הוא '''ופתח''' {{ממ|הגהות הב"ח}}.}} פתח ובריך אדעתא דחמרא וסיים 
בדשכרא מאי<ref>כעין גי' דלפנינו כ"ה בכ"י פירנצה. בב"נ פתח '''בדשכרא''' וסיים בדחמרא יצא וכו' פתח '''בדחמרא''' וסיים בדשכרא וכ"ה בכ"י פריס {{ממ|שם חסר שורה דפתח בדחמרא}}, וכ"ג הר"ח {{ממ|מובא ב[[אור זרוע/קריאת שמע/כו|או"ז הל' ק"ש סי' כו]] ובמלחמות}} והרי"ף המובא ברא"ש וגאונים הובא בראב"ד. {{ש}}ובדפו"י וקטע גניזה פתח ומברך אדעתא דשכרא ומסיים '''אדעתא דחמרא''', וכ"ה בכי"מ ושם גם בהמשך פתח אדעתא דחמרא וסיים '''אדעתא דשיכרא''', ונתקן ב' הפעמים כלפנינו. אמנם להלן בנהמא ותמרי בכל עדי הנוסח "בדתמרי" "בדנהמא". {{ש}}וגי' הרי"ף {{ממ|בכתה"י}} פתח ובריך '''בדשכרא''' וסיים בדחמרא יצא '''ואפילו סיים בדשכרא יצא''' {{ממ|וכעי"ז בכ"י פירנצה ב"נ מינכן וקטע גניזה א'}} דתנן ועל כולם אם אמר שהנ"ב יצא '''אי נמי''' היכא דנקיט כסא דשכרא בידיה וקסבר דחמרא הוא פתח '''בדחמרא''' וסיים בדשכרא '''יצא אלא פתח בדשכרא וסיים בדחמרא''' מאי, וכ' בראשונים שכך גי' הגאונים {{ממ|ושריד מגי' זו איתא בקטע גניזה א'}}, ועי' מלחמות שפירשו באריכות, וע"ע בראב"ד שם. וראה להלן גבי נהמא ותמרי.</ref> בתר עיקר ברכה<ref>כ"ה ברש"י וכעי"ז באו"ז ורי"ף {{ממ|בכתה"י}}. בכ"י פירנצה בתר '''פתיחות''' ברכה ובב"נ '''פתיחה''' ברכה ואולי צ"ל '''פתיחת''' ברכה, ובכ"י פריס '''בתר ברכה''', ובכי"מ כתוב תיבת "עיקר" על הגרד, ובקטע גניזה בתר '''פיתחא'''. וראה הערה בסמוך.</ref> אזלינן או 
בתר חתימה<ref>בכ"י פירנצה '''חתימות''', ובכי"מ ופריס '''חתום ברכות''' ובקטע גניזה א' '''חותם ברכות''', ובקטע אחר הנ"ל '''חיתמא'''.</ref> אזלינן ת"ש שחרית פתח ביוצר 
אור וסיים במעריב ערבים לא יצא פתח 
במעריב ערבים וסיים ביוצר אור יצא ערבית 
פתח במעריב ערבים וסיים ביוצר אור לא יצא 
פתח ביוצר אור וסיים במעריב ערבים יצא 
כללו של דבר הכל הולך אחר החתום שאני 
התם דקאמר ברוך יוצר המאורות<ref>כ' הרמב"ן במלחמות בשם גירסת הגאון '''התם איכא ברכה בחתימה''', ע"ש.</ref> הניחא לרב דאמר כל ברכה שאין בה הזכרת 
השם אינה ברכה שפיר אלא לר' יוחנן דאמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה 
ברכה מאי איכא למימר אלא<ref>בכי"מ מאי איכא למימר '''אלא לאו לעולם בתר פתיחה אזלינן והכא מ"ט דיצא דהוי פתיחה מעליא''' (והוא מוקף) אלא כיון דאמר רבה, ופי' הוא שהיה כתוב בספרים ותיבת לעולם ט"ס הוא. {{ש}}"אלא כיון דאמר רבה" נכתב על הגרד, ונר' שלא היה כתוב תיבת "אלא" וגררו השלשה תיבות כיון דאמר רבה וחזרו וכתבום באותיות קטנות והכניסו בו אלא וכן לא היה כתוב אלא לפני רש"י וכן ליתא באו"ז שם ובשט"מ ועי' בחי' הרשב"א {{ממ|דק"ס}} וכן ליתא תיבת "אלא" בכ"י פירנצה וב' קטעי גניזה. ובכ"י פירנצה ופריס וב' קטעי גניזה '''כדרבה''' {{ממ|או '''כדרבא'''}} בר עולא, ובכ"י פירנצה נוסף '''דאמר רבה בר עולא''' ובכ"י פריס נוסף '''דאמר''', ונ' שבשניהם הוגה בו הוספה כדי ליישב הלשון, ואינו רחוק שכך היה לפני רש"י {{ממ|בלי הוספה וכמו בקטעי הגניזה}} ולכן הגיה '''אלא כיון דאמר''' וכו'. ובכל כת"י הנ"ל בהמשך '''הכא נמי כיון דקאמר''' ברכה כו', וראה גי' ב"נ בהע' הבא.</ref> כיון דאמר רבה בר עולא כדי להזכיר מדת יום 
בלילה ומדת לילה ביום<ref>בב"נ הגי' אלא '''כדאמר''' רבה בר עולא כו' '''ה"נ''' כי קאמר ברכה כו', וכ"ה באו"ז [א"ה שם "כדאמר עולא" ותיבות "הכא נמי" ליתא] ואולי היה כן לפני רש"י ומחקו בד"ה ה"ג דאין הלשון יפה {{ממ|דק"ס}} וכ"ה "הכא נמי" בכל כתבי היד, ראה הע' לעיל בסמוך. ובקטע גניזה א' '''דאמר''' (ובה"ש '''כיון''' דאמר) רבה בר עולא כו' '''הכא נמי''' (וההמשך חסר).</ref> כי קאמר ברכה ומלכות מעיקרא אתרוייהו קאמר ת"ש 
מסיפא כללו של דבר הכל הולך אחר החתום כללו של דבר לאתויי מאי לאו 
לאתויי הא דאמרן לא לאתויי נהמא ותמרי ה"ד אילימא דאכל נהמא וקסבר 
דתמרי אכל ופתח אדעתא דתמרי וסיים בדנהמא היינו בעיין לא צריכא כגון 
דאכל תמרי וקסבר נהמא אכל ופתח בדנהמא וסיים בדתמרי [יצא]<ref>בכי"מ '''אלא''' כגון דאכל תמרי וקסבר נהמא '''הוא ובריך אדעתא דנהמא''' וסיים בדתמרי, וגי' ישרה היא לפי גירסת כל השמועה וכ"ה בפסקי רי"ד {{ממ|דק"ס}} דכצ"ל לגי' רש"י, וכ"ה בכ"י פירנצה. וכן בכ"י פריס, בשונה מלעיל גבי חמרא ושכרא, הרי כאן גרס '''ובריך אדעתא דתמרי''' וכו' '''ובריך אדעתא דנהמא'''. ובב"נ גם כאן גורס פתח '''בדתמרי''' וכו' פתח '''ב[ד]נהמא'''. {{ש}}וכ' הרמב"ן במלחמות בשם נוסחא דגאון, וכן נראה בקטע גניזה א' כעי"ז, מאי לאו לאתויי הא דאמרן לא לאתויי דאכל נהמא ותמרי '''והיכי''' דמי '''כגון''' {{ממ|ו"אילימא וכו' לא צריכא" ליתא כלל}} דאכל תמרי וקסבר נהמא אבל {{ממ|בקטע גניזה '''אכל'''}} פתח ובריך בנהמא וסיים בדתמרי יצא, ועיי"ש עוד.</ref> דאפילו 
סיים בדנהמא נמי יצא<ref>בד' שונצינו ווינציא ר"פ ליתא "דאפילו סיים בדנהמא נמי יצא" והוגה בד' יושטינייאן ע"פ הרא"ש ושאר הראשונים {{ממ|דק"ס}}, ואולי היה חסר בטעות הדומות, וכעין לפנינו בב"נ וכי"מ. ובכ"י פירנצה ופריס דאפילו '''אמר הזן את הכל''' נמי יצא, וכ"ה ברמב"ן במלחמות ושם '''ואפילו'''.</ref> מאי טעמא דתמרי נמי מיזן זייני<ref>בד' שונצינו ווינציא ר"פ אחר מ"ט דתמרי נמי מיזן זייני '''פתח בדנהמא וסיים בדתמרי מאי אמרת סוף סוף כי קא פתח אדעתא דהזן קא פתח ולא אדעתא דעל פרי העץ ואפ"ה נמי יצא מ"ט תמרי נמי מיזן זייני''' והשמיטוהו בד' יושטיניאן מפני שהוא כפול ומיותר {{ממ|דק"ס}}.</ref>: אמר רבה 
בר חיננא סבא משמיה דרב כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת 
ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר [[תנ"ך/תהלים/צב#ג|להגיד בבקר חסדך ואמונתך 
בלילות]]: ואמר רבה בר חיננא [סבא]<ref>בכי"מ '''רבא''' בר '''חנינא סבא''', ובטור סי' קי"ג הגי' רבא בר חיננא סבא. ובכל הדפוסים הישנים הגי' רבה בר חנינא וצ"ל סבא וכמו שהוא בילקוט תהלים קמ"ו ובאה"ת וכ"ה במנוה"מ נר ג' כלל ג' ח"א פ' י"ז וכ"ה ברי"ף (אבל ברי"ף ד' ווינציא שי"ב הגי' בר חיננא והרא"ה העתיק לכל המימרא חיננא). ובב"נ הגי' אמר רבה בר בר חנה סבא משמיה דרב וכ"ה בפסקי רי"ד. ובכל המימרות צ"ל בעל המאמרים שוה כי כולם חד אמרינהו וכשאנו רואים שינויים בהם ע"כ אחד מהם הוא נכון והשאר ט"ס {{ממ|דק"ס}}.</ref> משמיה דרב המתפלל כשהוא כורע 
כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם <ref>בכי"מ הסדר מיתיבי כו' אמר שמואל מ"ט דרב, וכן סדרו באו"ז שם סי' כ"ח וסדר הדפוס נר' ישר {{ממ|דק"ס}}.</ref>אמר שמואל מאי טעמא דרב דכתיב [[תנ"ך/תהלים/קמו#ח|ה' 
זוקף כפופים]] מיתיבי [[תנ"ך/מלאכי/ב#ה|מפני שמי נחת הוא]] מי כתיב בשמי מפני שמי כתיב<ref>בכי"מ נוסף '''מקמי דנמטי לשמי''', וקרוב לזה הלשון הוא בירושלמי כאן {{ממ|דק"ס}}.</ref> אמר 
ליה שמואל לחייא בר רב בר אוריאן תא ואימא לך מלתא מעלייתא דאמר 
אבוך<ref>בכי"מ מלתא מעלייתא '''דהוה קעביד''' אבוך, וכ"ה בירושלמי נימור לכון מילתא טבות דהוה עביד רב {{ממ|דק"ס}}.</ref> הכי אמר אבוך כשהוא כורע כורע בברוך כשהוא זוקף זוקף בשם. 
{{שומר דף בבלי|רב}}

{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:תלמוד בבלי: ברכות]]