עריכת הדף "אפיקי ים/א/כט"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|סימן כט{{ש}}'''לדברינו ב[[אפיקי ים/א/כח|סי' הקודם]] יוצמח דין חדש בעזה"י. ומזה נבוא לתרץ קושי' הכ"מ ז"ל על הרמב"ם והר"ן ז"ל מד' הירושלמי פ"ג דנדרים הנ"ל:'''}}

==א==
א) אחרי שהכרחנו לעיל דלא מקרי דבר שא"א לעמוד בו רק מה שהוא רחוק וא"א במציאות. אבל לא מה דאינו יכול לעמוד בו מצד הדין לפי"ז יוצמח לנו דין חדש דאם נשבע שלא לאכול ז' ימים כל דברים המותרים ושייר בשבועתו דברים האסורים שלא נשבע עליהם אף דמצד הדין אינו יכול לעמוד ולקיים שבועתו דהרי כל דברים המותרים אסורים לו מצד השבועה ולא הוציא מכללה רק דברים האסורים לו בלא"ה מדין תורה מ"מ בזה תחול שבועתו אף להרמב"ם ז"ל כיון דבמציאות יכול לעמוד בשבועתו שלא לאכול מכל דבר המותר כל הז"י וכשיוכרח לאכול יאכל נבלה וטרפה וכהנה ולא יעבור אשבועתו. ואין לומר דבלא"ה בכה"ג הוי דבר שאפשר לעמוד בו גם מצד הדין כיון דכל עיקר טעמי' דהרמב"ם ז"ל משום דודאי יאכל לכשיסתכן וכשאוכל אז עבר אשבועתו וכמ"ש הכ"מ ז"ל וא"כ בכה"ג שיאכל נבלה וטרפה וכדומה בשעה שיסתכן דאז מותרים לו כל האיסורים משום פקוח נפש ונמצא דדבר שאפשר לעמוד בו הוא גם מצד הדין. זה אינו דכבר כתב בנוב"י מהדו"ת סי' קי"ז דלמאי דקיי"ל דמאכילין אותו הקל הקל תחילה בכה"ג הדין דנאכילנו איסור שבועה ולא איסור נבילה דאיסור שבועה קיל דישנו בשאלה עיי"ש. וא"כ כשיסתכן עפ"י הדין עלי' לאכול מדברים המותרים לו מדין תורה ואסורים לו מצד השבועה וכשאוכלן אז אף דמותרים לו ג"כ משום פקוח נפש, מ"מ קיום השבועה לא הוי' בכה"ג דהוא נשבע שלא יאכל כל הז"י והוא יאכל וכמו שמוכרחין אנו לפרש כן דברי הכ"מ ז"ל. ועכ"פ נמצא דמצד הדין הוי בכה"ג דבר שא"א לעמוד בו. ורק מצד המציאות אפשר לעמוד בו דבידו לאכול עכ"פ נבלה וטרפה וכהנה ולא לעבור אשבועה:

==ב==
ב) '''ואף''' למה שהעירני ידידי הרב הגאון מ' ר' '''מרדכי אלי' ראבינאוויץ שליט"א אב"ד דוואשילישאק''' במכתבו דמה שכ' הנוב"י דאיסור שבועה קיל משום דישנו בשאלה היינו דוקא לגבי איסור לאו דנבלה וטרפה וכדומה אבל לא לגבי איסור עשה דפירות שביעית וכדומה. וא"כ נמצא דיכול לעמוד בקיום שבועתו גם מצד הדין דלכשיסתכן יאכל דברים האסורים באיסור עשה ואז יותרו לו משום פקוח נפש וגם שבועתו יקיים. מ"מ נפקא מינה היכא דאסור עלי' בשבועתו לאכול כל הז"י מכל דברים המותרים וגם דברים האסורים באיסור עשה. ולא הוציא מכלל השבועה רק דברים האסורים בלאו כנבלה וטרפה וכהנה דבזה לכשיסתכן קם דינא דהנוב"י דעפ"י דין תורה עלי' לאכול מה דאסור לו מאיסור שבועה וכשאוכל זה הרי אינו עומד בשבועתו עכ"פ. ונמצא דמצד הדין א"א לו לעמוד בקיום שבועתו. ומ"מ תחול בזה שבועתו לדברינו דלעיל דכיון דבמציאות הוי דבר שאפשר לעמוד בו חלה שבועתו. ועוד נ"ל דגם לשי' הר"ן ז"ל דנשבע שלא לאכול ז"י הוי נשבע לבטל המצוה דנשבע להמית עצמו. מ"מ בכה"ג תחול שפיר שבועתו דהרי זה לא נשבע להמית עצמו כיון דשייר לעצמו נבלות וטריפות שהוציאן מכלל שבועתו ובידו לאכלן. ומ"מ לא נשבע בפירוש שיאכל נבילות וטריפות דיהי' משום זה נשבע לבטל המצוה: 

'''ובזה''' נבוא לתרץ קושי' הכ"מ ז"ל לשי' הרמב"ם ז"ל מהירושלמי פ"ג דנדרים דמבואר שם דשבועה שלא אוכל ז"י הוי שבועת בטוי ולא ש"ש וגם למסקנת הר"ן ז"ל ג"כ קשה מהירושלמי דעכ"פ לדידי' לא חלה שבועה דהוי נשבע להמית עצמו ובירושלמי מבואר דחלה שבועתו: 

==ג==
ג) '''והנראה''' בזה דהנה הש"ס בשבועות {{ממ|דכ"ג ע"ב}} אמתני' דשבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים חייב פריך והא מושבע ועומד מה"ס הוא. ומשני. רב ושמואל ור"י דאמרי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים. ור"ל אמר אי אתה מוצא אלא אי במפרש חצי שיעור ואליבא דרבנן או בסתם ואליבא דר"ע. והאי אוקימתא דר"י איתא גם בירושלמי אמתני' וכן פסקינן בטוש"ע יו"ד סי' רל"ח: 

'''ועתה''' נ"ל לחדש דבנשבע שלא אוכל ז"י לא יהי' בכלל שבועתו דברים האסורים מדין כולל כמו בנשבע שלא אוכל סתם או שלא אוכל היום לר"י דדיינינן בזה דין כולל וחלה שבועתו גם אדברים האסורים. והוא. למאי שחדשנו לעיל דבנשבע שלא אוכל ז"י דברים המותרים לחוד לא הוי שבועת שוא וחלה שבועתו דהוי דבר שאפשר לעמוד בו, לפי"ז נ"ל בסברא נכונה דבנשבע שלא אוכל ז"י סתם לא שייך לדון בזה דין כולל דנימא משום זה דגם דברים האסורים הוו בכלל השבועה. דנחזי אנן אם לא נדון בזה דין כולל ונאמר באמת דדברים האסורים אינם נכללים בשבועתו משום דמושבע ועומד מה"ס הוא. ושבועתו לא תחול רק אדברים המותרים א"כ ממילא שפיר תחול שבועתו ולא תהי' שבועת שוא דהוי דבר שאפשר לעמוד בו דבידו לאכול נבלות וטריפות. ואם נדון גם בזה דין כולל לומר דגם דברים האסורים נכללים בשבועתו מטעם כולל. א"כ נמצא דאין שיור בשבועתו כלל וממילא הוי שבועת שוא דהוי דבר שא"א לעמוד בו. א"כ נראה פשוט דלא שייך לדון בזה דין כולל. דהיכי נימא מגו דחיילא אדברים המותרים חיילא נמי אדברים האסורים. וממילא לא יחול כלל. ונמצא דהכולל עוד מגרע לנו שלא יחול כלל גם אמותרים ולא מצינו בשום דוכתא בש"ס דדיינינן כולל בכהאי גוונא דע"י הכולל עוד יוגרע לנו שלא יחול כלל. ועפ"י הסברא הישרה נראה פשוט דבכה"ג נדון דין כולל: 

==ד==
ד) '''ולפי''' זה אם נשבע שלא אוכל ז"י כיון דלא דיינינן דין כולל בזה ממילא לא תחול שבועה רק אכל דברים המותרים ולא על דברים האסורין משום דמושבע ועומד מהר סיני עליהם וגם איסור שבועה בעלמא בלא חיוב קרבן לא יהי' בהם כמו שביארנו במק"א דסברת הש"ס בהא דקאמר מושבע ועומד מה"ס הוא הוא מטעמא דאין איסור חל על איסור ולא משום דהוי נשבע לקיים המצוה דטעם זה לא מהני רק למפטרי' מקרבן שבועה משום דליתא בלאו והן אבל לאו דשבועה איכא וכמבואר בר"ן ז"ל נדרים ד"ח ע"א. ועי' במל"מ פ"ה מה"ש. וכיון דטעמא דאין איסור חל על איסור אתו עלה גם לאו דשבועה ליכא ויבואר אי"ה במק"א כל שי' הראשונים והאחרונים ז"ל בזה. ונמצא לפי"ז דשבועתו שנשבע שלא אוכל ז"י הוי דבר שאפשר לעמוד בו ולקיים שבועתו שלא לאכול כל הז"י מכל דבר המותר שחלה השבועה ע"ז. ואין סברא לומר כיון דעצם דיבורו שנשבע שלא אוכל סתם הוי דבר שא"א לעמוד בו דכוונתו גם אדברים האסורים אף דלא חלה השבועה עליהם מטעמא דמושבע ועומד מה"ס עליהם מ"מ הוי שבועת שוא. דז"א כיון באמת תהי' שבועתו דבר שאפשר לעמוד בו ולא דמי כלל לשלא אישן ג"י מהיכי תיתי לומר דגם בכה"ג הויא שבועת שוא. וגם אין סברא לומר דשייך שפיר לדון דין כולל בזה אף דע"י הכולל עוד יוגרע לנו שלא תחול השבועה כלל מ"מ לאו מחד דינא וחד טעמא הוא דהטעם דאינה חלה שבועה אדברים האסורים הוא משום דמושבע ועומד מה"ס ואין איסור חל על איסור. והטעם שלא תחול השבועה כלל ע"י שנדון דין כולל הוא מטעם דהוי דבר שא"א לעמוד בו דאין שוב סברא לומר כן דעכ"פ כיון דיוגרם לנו ע"י הכולל שלא תוכל השבועה לחול כלל בודאי אין לדון כולל כזה דלא נמצא כמוהו בשום דוכתא: 

==ה==
ה) '''וכיון''' שזכינו לזה דבנשבע שלא אוכל ז"י אין בכלל שבועתו דברים האסורים וממילא הוי דבר שאפשר לעמוד בו אפשר לומר דזהו באמת טעמי' דהירושלמי פ"ב דנדרים דחלה שבועתו בנשבע שלא אוכל ז"י דהוי דבר שאפשר לו לעמוד בו ולאכול נבלות וטריפות וכהנה. וטעמי' דהרמב"ם ז"ל דס"ל דהוי דבר שח"א לעמוד בו נ"ל עפ"י מאי דמבואר אצלינו בש"ס יבמות {{ממ|דף ל"ב ול"ג}} דאף היכא דאין אחע"א מ"מ תרי איסורי יש לקוברו בין רשעים גמורים ולא אמרינן אין איסור חל על איסור רק לענין לענשו שתים עיי"ש. א"כ אף דלא נוכל לדון דין כולל בנשבע שלא אוכל ז"י כמ"ש מ"מ איסורא דשבועה יהי' רכיב גם אדברים האסורים אף דמושבע ועומד עליהם מה"ס. דמצד נשבע לקיים המצוה גם לאו דשבועה איכא ולא מהני רק למפטרי' מקרבן משום דליתא בלאו והן כמבואר בר"ן נדרים ד"ח ע"א. ומצד אין איסור חל על איסור ג"כ אף דלאו למלקות ליכא מ"מ תרי איסורי איכא א"כ כיון דגם על הדברים האסורים יהי' איסור שבועה עכ"פ. ממילא הויא שבועתו דבר שא"א לו לעמוד בו. דגם אם יאכל נבילות וטריפות יעבור אאיסורא דשבועה עכ"פ ונמצא דא"א לו לעמוד בקיומה וממילא הויא שבועת שוא: 

==ו==
ו) '''ועוד''' יותר נראה דכיון דס"ל להרמב"ם ז"ל כמבואר בש"ס דילן הנ"ל דכל מקום דאין איסור חל על איסור מ"מ תרי איסורי איכא א"כ בנשבע שלא אוכל ז"י אף אם לא נדון דין כולל מ"מ גם אדברים האסורים תחול השבועה לאיסורא עכ"פ ממילא נמצא דהכולל לא יגרע לנו כלל דגם בלא כולל לא הויא שבועתו בדבר שאפשר לעמוד בו ולקיימו והויא שבועת שוא. א"כ ממילא דיינינן בזה כולל ג"כ דיהי' חומר שבועה על דברים האסורים כמו על דברים המותרים והוי בודאי דבר שא"א לעמוד בו ולא חלה שבועה כלל. והירושלמי לא ס"ל סברא זו דאף היכא דאין איסור חל על איסור מ"מ תרי איסורי איכא לקוברו בין רשעים גמורים. ועי' בס' בית הלוי ח"א סי' מ"ד דמביא דעת כמה פוסקים דס"ל עפ"י המסקנא דגם תרי איסורי ליכא היכא דאין איסור חל על איסור. ושי' הרמב"ם ז"ל הכריח שם דס"ל דאיכא תרי איסורי עכ"פ. וא"ש הכל: 

==ז==
ז) '''ושי'''' הר"ן ז"ל דס"ל דטעמא דאינה חלה שבועה בנשבע שלא לאכול ז"י משום דהוי נשבע להמית עצמו ג"כ יש לישב בדרך זה שלא יקשה מהירושלמי הנ"ל דכיון דדברים האסורים לא יוכללו באמת באיסור השבועה משום דלא שייך דין כולל בזה להירושלמי כמ"ש א"כ נמצא דלא הויא שבועתו באמת להמית עצמו דיכול לחיות ע"י שיאכל דברים אסורים ולא היו נשבע לבטל מצוה מה שיוגרם ע"י השבועה שיוכרח לאכול נבלות וטריפות להחיות נפשו כי ירעב ויסתכן. ז"א דע"ז לא נשבע בפירוש שיאכל נבלות וטריפות שיקרא נשבע לבטל מצוה משום זה: 

==ח==
ח) '''ועוד''' יותר י"ל דלא שייך לומר דע"י מה דיוכרח לאכול נבלות וטריפות לכשיסתכן יהי' משום זה נשבע לבטל המצוה כיון דבאמת לכשיסתכן יותרו לו כל האיסורים הקלים מאיסור שבועה כגון פירות שביעית וכדומה מטעם פקוח נפש א"כ בודאי לא שייך לומר דיקרא משום זה נשבע לבטל המצוה. ומה דיוכרח להעמיד עצמו מלאכול עד שיסתכן לא נקרא נשבע להמית עצמו כיון דלכשיסתכן יאכל להחיות נפשו וגם בהיתר. ולהכי שפיר חלה שבועתו. והר"ן ז"ל בעצמו ס"ל כהרמב"ם ז"ל בזה דגם היכא דאין איסור חל על איסור מ"מ תרי איסורי יש. וא"כ אם יקיים שבועתו ימית עצמו כיון דגם דברים האסורים הוו בכלל האיסור ולהכי הוי נשבע לבטל מצוה ולא חלה כלל. וא"ש: 

==ט==
ט) '''והגאון מאור הגולה מהר"י יהודה ליב זצוק"ל הנקרא ה„גדול” ממינסק''' בהציעי לפני' דברים הנ"ל העיר בזה להקשות עפ"י מה דמובא בר"ן שבת פ' ר"א דמילה מחלוקת הרז"ה והרמב"ן ז"ל לענין אם נשתפך חמימי דלאחר המילה קודם המילה אם אמרינן תדחה מילה כיון שאם נימול נצטרך אח"כ לחלל שבת במכשירין או דילמא השתא מיהת בדין מהלינן ובתר הכי פקוח נפש הוא שדוחה את השבת ושי' הרמב"ן ז"ל דשרי למימהלי' שאין למצוה אלא שעתה ואין דוחין את המילה מפני שנצטרך אח"כ לחלל השבת דבתר הכ' פקוח נפש הוא דדחי לי' ולא מכשירין ושי' הרז"ה ז"ל דכל שאנו יודעים בתחילת הדבר שיבאו לידי איסור מלאכה דוחין המצוה כדי שלא יבוא בסוף לידי כך ולשי' זו נראה דהסכים הר"ן ז"ל שם. א"כ בנדון דידן נמי כיון שברור לנו שע"י השבועה יוכרח לאכול נבלות וטריפות או פירות שביעית וכיוצא בהן. אף דלכשיסתכן תדחה מצוה פק"נ את האיסור מ"מ בודאי אסור לו לישבע על כך ואם נשבע הויא שבועתו לבטל מצוה ולא הויא דומיא דלהרע או להטיב מה הטבה רשות אף הרעה רשות ובכה"ג לאו רשות מקרי. אמנם הוא מותיב והוא מפרק לה דאף דאסור לעשות כן לכתחילה מ"מ שפיר חיילא שבועתי' לשי' הר"ן ז"ל עצמו דנשבע על דבר שאינו מפורש בתורה חיילא שבועה ומובא בר"ן שם. גבי נשבע שלא לאכול ז"י. א"כ גם בזה אף דאסור לעשות כן מ"מ לאו איסור מפורש בתורה הוא דלא תחול שבועה ע"ז: 

==י==
י) '''שבתי''' וראיתי דלא יתכן לומר כן ולתרץ שי' הר"ן ז"ל. כמ"ש ב[[#ח|אות ח']] דאם נאמר דמה דיוכרח להעמיד עצמו מלאכול עד שיסתכן זהו לא נקרא נשבע להמית עצמו. א"כ יקשה מ"ט נקרא נשבע להמית עצמו כשנשבע שלא יאכל ז"י. הלא גם שם ברור לנו דכשיסתכן יאכל משום מצות פקוח נפש. ואלא דנאמר דעכ"פ עצם שבועתו הויא להמית עצמו שלא יאכל כל הז"י אף דבאמת יאכל לכשיסתכן מ"מ עצם שבועתו הויא להמית עצמו ומקרי נשבע לבטל את המצוה. א"כ הדר תקשי לן דמ"ט אי' בירושלמי דנשבע שלא יאכל ז"י חלה שבועתו. דהשתא תו אין לומר דכיון דלא חלה שבועתו אדברים האסורים א"כ יוכל לאכלם ולא הוי נשבע להמית עצמו. דהא עכ"פ עצם שבועתו שנשבע שלא יאכל סתם ולא הוציא מכלל השבועה בהדיא דברים האסורים הויא נשבע להמית עצמו. ואף דיש לחלק. דהתם לא חלה שבועה מעיקרה אדברים האסורים וע"כ מקריא שפיר שבועה דרשות ולא להמית עצמו. משא"כ הכא אף דודאי יאכל לכשיסתכן. היינו דרק אז יותרו לו לאכול כל הדברים מצד פקוח נפש. אבל מעיקרה ותחלתה הויא שבועה להמית עצמו. מ"מ לא נ"ל לחלק בכ"ז ויותר נראה כתירוץ הראשון ש[[#ז|כ' באות ז']] ודוק ולקמן בדברינו יבואר עוד אי"ה ביאור ד' הר"ן ז"ל במה שנקרא נשבע להמית עצמו אף דברור לנו דכשיסתכן יאכל עי' בתשו' להגאב"ד דוואשילקאווא ועי' בחתם סופר {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/א/קעו#|חאו"ח סי' קע"ו]]}} במ"ש לפרש דברי המלחמות ד' בשבועות שכתב דקונמות אינם חלים לעבור על ל"ת בקום ועשה יעוי"ש שנוגע לדברינו בזה: 

==יא==
יא) '''ועוד''' נראה בזה בדרך יותר פשוטה להמבואר בתוס' שבועות {{ממ|דכ"ד ע"ב}} ד"ה מגו. לענין הא דמתיב שם רבא למאן דאית לי' כולל באיסור הבא ע"י עצמו ממתני' דכריתות יש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ארבע חטאות ואשם אחד ואלו הן וכו' ואם איתא משכחת לה חמש כגון שאמר שבועה שלא אוכל תמרים וחלב מגו דחיילא אתמרים חיילא נמי אחלב וכ' בתוס' וז"ל אע"ג דמאן דאית לי' איסור כולל מודה הוא דעל חמור לא חייל כדמפרש ר"ת בפד"א גבי העברה ללאו יצאתה מ"מ חיילא שבועה אאיסור חלב דקיל הואיל והותר מכללו כדאמרינן בסוף גה"נ התורה אמרה יבוא איסור נבילה ויחול אאיסור חלב עכ"ל. הרי מפורש יוצא מד' התוס' ז"ל דלא מהני כולל לחול אאיסור חמור א"כ בנשבע שלא אוכל סתם ז"י אף דמדין כולל נאמר בזה דחלה שבועה גם אכל דברים האסורים אבל מ"מ לא יחול רק אאיסורים דקילי מאיסור שבועה ולא אאיסורים דחמירי משבועה. ואף דמבואר שם בש"ס דחלה שבועה בכולל אאיסור פגול ונותר וחלב דכל אלה שנוין במשנה דכריתות שם ואפ"ה פריך דליתני גם איסור שבועה. ואף דכל אלה איסורים חמורים שבתורה דאסורים בהנאה וענוש כרת ואפ"ה קים לי' דחייל עלייהו איסור שבועה י"ל דכוונת רבא דמותיב ממתני' היינו דמשכחת לה בנשבע על החלב קודם שהקדיש הבהמה ולא הי' עוד עלי' איסור מוקדשין ופגול ונותר ולזה א"ש דגם התוס' ז"ל לא חתרו רק למצוא קולא בחלב שיחול עלי' שבועה ולא אשארי איסורים השנוין שם במשנה ופשוט הוא דיש כמה איסורים בתורה האסורים בהנאה וכן אלו שבכרת ומיתה בידי שמים דודאי חמירי מאיסור שבועה דלא מצינו בשום דוכתא דאיסור שבועה הוא איסור החמור מכל איסורי מאכלות שבתורה. וא"כ כיון דגם דיינינן כולל מ"מ איכא הרבה איסורים בתורה דודאי חמירי מאיסור דשבועה ולא מהני דין כולל שיחול עליהם איסור שבועה. נמצא דאכתי שבועתו שנשבע שלא יאכל ז"י הויא שבועה שאפשר לעמוד בה דכשיסתכן יאכלם ולמאי שפי' לעיל דדבר שאפשר לעמוד בו במציאות ורק מצד הדין אי אפשר לעמוד, בו חיילא שבועה. א"כ פשוט דחיילא בזה שבועה דאפשר הדבר להתקיים במציאות ויאכל האסורים שלא חלה עליהם שבועה גם קודם שיסתכן, ועי' בנוב"י מהדו"ת סי' קי"ז באו"ח. לפי"ז אפשר לומר דה"ט בירושלמי דקאמר דחלה שבועה בשלא אוכל ז"י דהוי שפיר דבר שאפשר לעמוד בו. וטעמי' דהרמב"ם והר"ן ז"ל כמ"ש מקודם דס"ל דאף היכא דאין איסור חל אאיסור מ"מ איכא תרי איסורי לקוברו בין רשעים גמורים. נמצא דגם על האיסורין החמורין דלא חלה שבועה מדין כולל היינו דוקא למלקות ולקרבן אבל איסור שבועה איכא גם עליהם וממילא הוי דבר שא"א לעמוד בו ונשבע להמית עצמו. וא"ש: 

==יב==
יב) '''ובמ"ש''' לענין אם שבועה חלה אאיסור דפגול ונותר בכולל דהו קל על חמור. שוב מצאתי שהוא תוספתא מפורשת בשבועות פ"ב ה"א שבועה שלא אוכל ואכל אוכלים אסורים פגול ונותר וטמא ועי' במצפה שמואל שהביא לפרש במפרש חצי שיעור ואליבא דכו"ע דכולל לא מהני דהוי קל אחמור ועי' במנחת בכורים שם שכ' די"ל דלאו קל הוא לגבי חייבי כריתות דחשיב בפ"ב דיומא חייבי כריתות ולא תשא עמהן או דקמ"ל דגם בקל על חמור חייל בכולל עיי"ש ולשני תי' אלו יקשה מד' התוס' שהבאנו שכ' בהחלט דכולל לא מהני בקל אחמור וגם דשבועה לגבי חלב מקרי קל אי לאו דחלב הותר מכללו: 

==יג==
יג) '''אמנם''' יש עוד מקום עיון בכ"ז למאי שפסק הרמב"ם בפ"ה מה"ש ה"ה באמר שבועה שלא אוכל ואכל נבלות וטריפות שקצים ורמשים פטור משום שבועת בטוי משום דהוו דברים שאינם ראוים לאכילה. וס"ל לפרש במסקנת הש"ס בשבועות דכ"ד. ג"כ דמתני' דקתני דחייב בשבועה שלא אוכל ואכל נבו"ט מיירי במפרש דוקא. והוא דלא כשיטת רש"י ז"ל שם דלמסקנא גם בסתמא מיירי מתני' ולא מקרו דברים שאינם ראוים לאכילה רק עפר וכדומה אבל אלו ראוים רק ארי הוא דרביע עלייהו. וכן דעת הרי"ף ז"ל כהרמב"ם ז"ל א"כ תקשה טובא דמ"ט בשבועה שלא אוכל ז"י הוי דבר שא"א לעמוד בו הא יכול לאכול נבלות וטריפות וכהנה דלא הוו בכלל השבועה וזהו באמת יקשה טובא ואפי' אם נאמר כהצד שכתבנו לעיל דמה דיוכרח לאכול דברים האסורים משום קיום השבועה מקרי נשבע לבטל המצוה מ"מ יקשה הלא עיקר טעמי' דהרמב"ם בשבועה שלא אוכל ז"י דהוי דבר שא"א לעמוד בו משום דודאי יאכל לכשיסתכן כמ"ש הכ"מ ובזה בודאי יקשה דלכשיסתכן הלא יכול לאכול דברים האסורים דאז יותרו לו וגם נשבע לבטל מצוה לא הוי והי' נראה בזה דכיון דעיקר טעמיה דהרמב"ם בשבועה שלא אוכל ואכל נבו"ט פטור הוא משום דאינם ראוים לאכילה ולא כיון עליהם. א"כ לכשיסתכן ויותרו לו משום פקוח נפש ונמצא דאז ראוים לו ממילא יוכללו בכלל השבועה ג"כ ושפיר הויא השבועה בדבר שא"א לו לקיימו וסברא זו מצאתי גם באבני מילואים {{ממ|סי' י"ב}} בתשובה אכן עדיין יקשה להצד שכתבנו דמשום מאי דיוכרח לאכול דברים האסורים לא מקרי נשבע לבטל מצוה ודבר שא"א לעמוד בו ג"כ לא הוי כיון דיכול לעמוד במציאות. א"כ אכתי יקשה דהלא יכול לאכול דברים האסורים גם קודם שיסתכן ואז ליכא עלייהו איסור שבועה: 

==יד==
יד) '''וידידי הרב הגאב"ד דואשילקאווא יחי'''' העירני בזה במכתבו לתרץ קושיא זאת די"ל דלכך דייק הרמב"ם בפ"א מה"ש בה"ז וכתב שנשבע שלא יטעום כלום שבעה ימים רצופין. משום דבשלא אטעום הדין דאף בכ"ש חייב כמבואר בשבועות {{ממ|דכ"ב ע"א}} וכ"פ הרמב"ם בפ"ד ה"ב דנשבע שלא יטעום כלום ואכל כ"ש חייב. וכיון דאסר עצמו בכ"ש לא הוי דבר שאפשר לעמוד בו משום דבידו לאכול כ"ש כשיסתכן דגם ע"ז נשבע. ומה שהוסיף תיבת "כלום" אף דבלשון טעימה לחוד נאסר בכ"ש. היינו דבא לכלול בזה גם נבלות וטריפות וכל דבר האסור ועל כולן נשבע. ונרוויח בזה דאפי' למאי שחדשנו דלא שייך בנ"ד לדון דין כולל משום דהכולל מגרע לנו שלא תחול השבועה כלל. מ"מ בזה שאסר עצמו בכ"ש ממילא חלה שבועה גם אנבלות וטריפות גם בלא כולל כמבואר בש"ס {{ממ|דף כ"ג ע"ב}} וכ"פ הרמב"ם בפ"ה ה"ז. אמנם כ"ז מלבד דאינו מבואר בכוונת הרמב"ם ואפי' אם יהיבנא ליה לדחוק כן בכוונתו ונאמר ג"כ דמ"ש בפ"ה ה"כ נשבע שלא יאכל כלום שבעה ימים ולא כתב לשון טעימה סמך עצמו אמ"ש בפ"א. וכ"ז הוא דוחק. אמנם מה נעשה לתרץ ד' הטוש"ע יו"ד {{ממ|סי' רל"ו ס"ד}} שכ' נשבע שלא יאכל ז"י ולא הזכיר לא לשון טעימה ולא לשון כלום. ובעיקר הקושיא הלא יכול ח"ש כשיסתכן כבר כן הגאון רעק"א ז"ל ומובא בשמו בחי' חת"ס למס' נדרים {{ממ|דף ט"ו}} עיי"ש: 

==טו==
טו) '''והנראה''' בזה למ"ש הכ"מ בשם הר"ן. לפרש טעמיה דהרמב"ם דבנשבע שלא אוכל ואכל דברים האסורים באכילה כגון נבו"ט פטור משום שבועת בטוי דהוו דברים שאינם ראוים לאכילה ובנשבע שאוכל ואכל נבו"ט וכיוצא בהן פסק דינא ידי שבועה. וכ' דלא דמי מי שנשבע שאוכל למי שנשבע שלא יאכל שהנשבע שלא יאכל מסתמא לא נשבע אלא על דברים הראוים דדברים שאינם ראוים לו לא הי' צריך להשבע עלייהו. ומשו"ה בנשבע שלא אוכל ואכל דברים שאינם ראוים ונבלות בכלל פטור. אבל נשבע שיאכל מסתמא מסיק אדעתיה דבכל מה שיאכל יצא ידי חובתו ולהכי גם כשאכל נבלות יצא. ולפי"ז י"ל כיון דעיקר הטעם דבנשבע שלא אוכל אין נבלות בכלל משום דאמרינן לדעתי' דבודאי לא כיון לאסור עצמו בהן משום דבלא"ה ג"כ אסורים לו ולא צריך לישבע עלייהו. א"כ י"ל דכ"ז לא שייך רק אם אין נפ"מ מזה לעיקר השבועה כגון שבועה שלא אוכל היום דשבועתו חלה בכל אופן ואמדינן לדעתיה דמסתמא לא כיון לאסור עצמו גם בנבלות וטריפות. משא"כ בנשבע שלא אוכל שבעה ימים דאז תלוי' עיקר שבועתו בזה. דאם נאמר דגם נבו"ט הוו בכלל השבועה ממילא לא חלה שבועה כלל דהוי דבר שא"א לעמוד בו. ואם נאמר דלא כיון כלל לנבו"ט ודברים האסורים ממילא הוי שבועתו בדבר שאפשר לעמוד בו וחלה שפיר. מנלן בזה דעתיה דהאי גברא אם לשבועת בטוי קמיכוין או לשבועת שוא ויאכל לאלתר והאיך נוכל לאמוד דעתיה בכגון דא, וי"ל דבכה"ג באמת לא שייך לאמוד דעתיה וא"כ ממילא כיון דסתמא נשבע ולא הוציא דברים האסורים מכלל השבועה גם עליהם נשבע דאכילה גם בהו שייכא ולא הוו כעפר ורק משום דאריא רביע עלייהו אמרינן דמסתמא לא כיון להם דל"ל לאוסרם הלא בלא"ה אסורים ועומדים ובנ"ד שאין שייך לומר כן דאדרבה אולי כונתו גם עליהם כדי שתהי' שבועתו רק שבועת שוא ולא שבועת בטוי. וא"כ אדרבה ראיה מדלא הוציאן מכלל לשונו דגם עליהם נשבע. והדבר צ"ב עוד דנימא בזה אין אדם מוציא דברים לבטלה ועי' ברא"ש פ"ג דשבועות {{ממ|[[רא"ש/שבועות/ג/כא|סי' כ"א]]}} שכתב דאם אוסר עלי' כל פירות בסתם ולא הזכיר לעולם כיון שלא קבע זמן ממילא נאסרו עלי' לעולם. דאיזה זמן תתן לו ולא מסתבר שלא יאסר רק רגע אחד. ולא אמרינן בזה ג"כ לדידי' דבודאי אין אדם מוציא דברים לבטלה ומנ"ד יש לחלק. ואכ"מ להאריך יותר. ועי' בגליון רש"א ביו"ד {{ממ|סי' רל"ו סק"ד}}. ועדיין צ"ע:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}
[[קטגוריה:רבי מרדכי אליהו רבינוביץ]]
[[קטגוריה:רבי ירוחם יהודה ליב פרלמן]]</noinclude>