עריכת הדף "אפיקי ים/א/ו"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
{{מרכז|סימן ו{{ש}}'''בדבר שיש לו היתר מה"ת. רק מדרבנן אין לו היתר אי מקרי דבר שיל"מ'''}}

==א==
א) '''הר"ן''' ז"ל בפסחים {{ממ|דף ל'}} אהא דפסק שם רבא הלכתא דחמץ בזמנו בין במינו בין שלא במינו אסור כתב. דיש מן הראשונים ז"ל שאמרו דטעמיה דרבא הוא משום דהו"ל דבר שיש לו מתירין שהוא מותר לאחר הפסח כיון דקיי"ל כר"ש. ואע"ג דר"ש אסיר לי' לאחה"פ משום קנסא מ"מ מודה הוא דע"י תערובות שרי. וא"כ נמצא דתערובות זה דבר שיל"מ הוא וכל דבר שיל"מ במינו במשהו. ורבא גזר שלא במינו אטו מינו וכתב שכן דעת הרמב"ם ז"ל וכ"כ גם הרמב"ן ז"ל במלחמות. והר"ן ז"ל הקשה ע"ז יעוי"ש שכתב וז"ל ועוד שקרוב הדבר לומר דכיון שחומרא דדבר שיל"מ מדרבנן היא לא החמירו בה אלא כשהמין בעצמו עתיד להיות ניתר. אבל כאן שחמץ עצמו אסור אע"פ שתערובתו מותר. אפשר שהשוו מדותיהם שלא לדונו בכלל דבר שיל"מ. ואע"פ שבעלי סברא זו אמרי דכיון דמדאורייתא לר"ש דבר שיל"מ הוא כשאסרו ר"ש משום קנסא לא בא להקל עלי' אלא להחמיר עלי'. ולא נהירא לי שאילו הי' מה שאנו אומרים אפילו באלף לא בטיל מדאורייתא יפה הם אומרים. אבל ודאי משמע שחומרא מדרבנן הוא שלא לבטלו מעכשי' מאחר שהוא עתיד להיות ניתר וכיון שהם אסרוהו לאח"ז אין ראוי שנחמיר עלי' חומרא זו בתוך זמנו עכ"ל: 

==ב==
ב) '''ונראה''' לכאורה דפליגי בסברא זו אם מדאורייתא הו"ל דבר שיל"מ רק מדרבנן אין לו מתירין אם יש ע"ז חומרא דדשיל"מ דלדעת הראשונים ז"ל כיון דמדאורייתא דבר שיל"מ הוא. אף דמדרבנן אין לזה היתר הו"ל דבר שיל"מ. ולדעת הר"ן ז"ל כיון דדינא דדבר שיל"מ הוא ג"כ רק חומרא דרבנן. וכיון דמדרבנן אין לזה היתר לא מקרי דבר שיל"מ. והנה הש"ך ז"ל ביו"ד {{ממ|[[ש"ך/יורה דעה/קב#ח|סי' ק"ב סק"ח]]}} כתב בכלי שנתערב באחרים דיש להשהות כולם עד אחר מעל"ע דכיון דיש להם היתר מה"ת הו"ל דבר שיל"מ. ועיי"ש בכו"פ שכתב דאע"ג דגם לאחר מעל"ע אסור מדרבנן. מ"מ הו"ל דבר שיל"מ כשי' הראשונים ז"ל בחמץ בפסח דהו"ל דשיל"מ אע"ג דאסור לאחה"פ מדרבנן: 

==ג==
ג) '''וזה''' זמן רב הקשיתי מש"ס ערוך ב"מ {{ממ|[[בבלי/בבא מציעא/נג/א|דף נ"ג ע"א]]}} דפריך אברייתא דמעשר שני בטל ברוב בשנכנס לירושלים ויצא וליהדר ולעיילי'. והיינו דאכתי הו"ל דבר שיל"מ. ומסיק מאי יצא דנפול מחיצות. ופריך והאמר רבא מחיצה לאכול מדאורייתא מחיצה לקלוט דרבנן וכי גזרו רבנן היכא דאיתנהו מחיצות היכא דליתנהו לא גזרו רבנן. ומשני לא פלוג רבנן בין איתנהו למחיצות בין ליתנהו למחיצות. הרי דלמסקנת הש"ס הא דלא הוה המע"ש דבר שיל"מ בפדיי'. משום דקלטוהו מחיצות מדרבנן שלא לפדות עוד. ואע"ג דמה"ת יש לו היתר. מ"מ כיון דמדרבנן אין לו היתר לא הו"ל תו דבר שיל"מ. ושו"מ אח"כ שהק' כן בשו"ת שאג"א החדשות: 

==ד==
ד) '''ונ"ל''' בזה לכאורה דאין מש"ס זה ראיה כלל לדין זה בעלמא. דנחזי אנן מאי היתר יש לו למע"ש זה שנתערב דיכול לפדותו הלא גם אם יפדה אותו בע"כ יאכלנו רק ע"י ביטול. דהלא כיון דבלאו דינא דדבר שיל"מ לא בטיל נמצא דמע"ש זה כבר בטל ואינו בעולם כלל. וא"כ אפי' אם יפדהו לא יתפוס פדיונו שיחול קדושת מע"ש על כסף הפדיון כיון דאין כאן מע"ש כלל. וא"כ היכי שייך בזה דין דדשיל"מ דאמרינן ליה עד שתאכלנו באיסור היום ע"י ביטול תאכלנו למחר בלא ביטול דכ"ז ניחא בעלמא דע"י מתירין שיהי' לו לא יצטרך לביטול. משא"כ הכא שהמתירין שלו היא הפדי' וכיון דכבר בטל לי'. נמצא דגם אם יפדהו לא יתפוס פדיונו כלל. ובע"כ נצטרך לאכלו ע"י ביטול גם לאחר הפדי'. והפדי' בכאן לא מעלה ולא מוריד. דכן הוא לאחר הפדי' כמו קודם הפדי'. ובהכרח צ"ל דכיון דלמאי דנאמר בזה דלא בטיל מטעם דהו"ל דבר שיל"מ. וממילא כיון דאיכא ע"ז שם מעשר שני יתפיס גם פדיונו. וממילא אית לי' מתירין: 

==ה==
ה) '''עכ"פ''' נמצא לפ"ז דמדאורייתא באמת אין לו מתירין למע"ש זה בפדי'. דגם אם נאמר דלא בטיל מטעם דבר שיל"מ הוא רק מדרבנן. אבל מה"ת דגם דבר שיל"מ בטל. א"כ באמת אין לו מתירין לעולם. דכיון דמה"ת כבר בטיל ליה ואין כאן מע"ש מה"ת כלל אין בפדיון כלום דלא תפיס ליה כלל. ומאי דיש לו מתירין בפדי' הוא רק מדרבנן לבתר דנאמר דלא בטיל מדרבנן יתפוס גם פדיונו מדרבנן. וא"כ כיון דכל עיקר מאי דיש לו מתירין בזה הוא רק מדרבנן. א"כ ניחא דלבתר דגזרו רבנן דמחיצה קולטת לפדי' שוב אין לו מתירין כלל. משא"כ בדיני' דהש"ך ז"ל בכלי איסור שנתערב. דיש לו מתירין מה"ת ממילא ע"י שישהם עד למחר. דלמחר לא יצטרך לבטל איסור התורה ורק איסור דרבנן, ושפיר בזה דין דבר שיל"מ להמתין עד למחר וירויח שלא לבטל איסור תורה: 

==ו==
ו) '''ויהי'''' מזה ראי' גדולה למה שחקר במנח"ח {{ממ|[[מנחת חינוך/רפד#|מצוה רפ"ד]]}} באם אסר עלי' דבר בקונם ונתערב כולו באופן דבטל מה"ת. אם שייך בזה דלא לבטיל מטעם דהו"ל דבר שיל"מ בשאלה. למאי דקיי"ל בשבועות {{ממ|דף כ"ח}} דאכלו כולו אין נשאלין עלי'. וא"כ הכ"נ שנתערב ובטל מן הדין הוי כאכלו דלא מהני שאלה. ולא יהי' לזה מתירין בשאלה רק אם נאמר דלא בטיל ואיתי' לקונם בעולם. א"כ אפ"ל דבכה"ג דאין לו מתירין רק ע"י שנאמר דלא בטיל. לא אמרינן בזה דינא דדשיל"מ יעו"ש. ומש"ס דילן דב"מ דחשיב למע"ש דבר שיל"מ בפדי'. אף דלא יתפוס פדיונו רק בתר דנאמר דלא בטיל כמ"ש לעיל. וראיה דגם בכה"ג איתי' לדינא דדשיל"מ כיון דלא יפסיד במה דנאמר דלא בטיל דעי"ז שוב יהי' לו מתירין שוב תקנו רבנן דלא ליבטול. וכן מצאתי להגאון מוהרי"ד ז"ל בס' בית הלוי {{ממ|[[בית הלוי/ג/ל|ח"ג סי' ל']]}} וה"ר מטבל דהוי דשיל"מ. והיינו משום דיכול להפריש עליה מדמאי דחיובו ג"כ מדרבנן דמדבר שחיובו מה"ת אין להפריש דהוי מחיוב על הפטור. והרי הא דיכול להפריש מדמאי הוא ג"כ אך לבתר דאמרו רבנן דלא ליבטל. דאל"כ גם מדמאי לא יוכל להפריש ואפ"ה הו"ל דשיל"מ יעוי"ש. ולמ"ש יהי' ראיה גדולה מהא דמע"ש. ועי' נדרים {{ממ|[[בבלי/נדרים/נח/א|דף נ"ח ע"א]]}} דגם הקדש הו"ל דשיל"מ כמו מע"ש ועי' בר"ן שם. ועמ"ש בחת"ס יו"ד {{ממ|[[ש"ת חתם סופר/ב/צו|סי' צ"ו]]}} לישב קושי' הנ"ל מש"ס דב"מ לענין דשיל"מ מה"ת יעוי"ש:

<noinclude>{{דיקטה}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>