עריכת הדף "
אמרי בינה/דיני פסח/יח
"
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
אזהרה:
אינכם מחוברים לחשבון. כתובת ה־IP שלכם תוצג בפומבי אם תבצעו עריכות כלשהן. אם
תיכנסו לחשבון
או
תיצרו חשבון
, העריכות שלכם תיוחסנה לשם המשתמש שלכם ותקבלו גם יתרונות אחרים.
בדיקת אנטי־ספאם.
אין
למלא שדה זה!
<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude> {{מרכז|'''סימן יח'''}} '''למה שכתבו לדון דהא דחמץ אוסר במשהו הוא משום דהוי דבר־שיש־לו־מתירין''' יש לדון להסוברים דחמץ הוי התירא {{עוגן|מח ב}}בלע ואינו נקרא איסור' א"כ בלח בלח כשנתערב קודם פסח מה"ט אינו חוזר וניעור דהא הוי כנולד האיסור בתערובות דלא מקרי דשיל"מ בכה"ג ומה"ט יש לדון דמבואר {{ממ|סי' תנ"ב}} דתוך הפסח אי אפשר להגעיל כלי ולכאורה למ"ש המג"א {{ממ|ריש סי' תנ"א}} משם הראב"ן דלכך מותר כלי חמץ אחה"פ ולא הוי כחמץ שעבר עליו הפסח משום דלא הוי ניכר ואינו בעין וראיתי בראב"ן {{ממ|דף נ"ח ע"ד}} שכ' דאיסור הבלוע בכלי כמי שאינו דמי כ"ז שבלוע עד שיצא ולכשיצא אוסר דכשם שטומאה בלועה כמאן דליתא דמייא ואינה מטמאת עד דנפקא כך איסור הבלוע לא אסר עד דנפיק דהא חמץ בפסח אי מטמין ליה עבר בב"י ובי"מ ואם הוא בלוע בקדרה לא עבר ומותר לשהותו עד אחה"פ וכי נפק לאחה"פ היתר הוא ואי הו' נפק בפסח הוה אסר ה"נ ל"ש וא"ת א"כ דאיסור הבלוע כמאן דליתי' דמי אמאי אסרה תורה כלי חרס אשר תבושל בו ישבר לישהייה עד למחר ולשתרי דהא לא הותיר כלל דהבלוע כמאן דליתי' ולמחר הוי נותן טעם לפגם ולשתרי תירץ ולטעמיך יגעילנו או ילבינו ביומו אלא העידה התורה על כלי חרס שאינו יוצא מידי דופיו לעולם דעם פליטתו חוזר ובולע מיד ולא מועיל לו הגעל' וכיון דהכי כי הוה מבשל בי' למחר הוי מבטל איסור לכתחלה כו' ועוד דאין כאן ביטול כלל דהא אין בלועו יוצא מדפנו ומשום דנותר יש בו כרת אמרה תורה ישבר ע"כ. מבואר דבעוד הבלוע בדפנו אינו חל עליו איסור חמץ כלל רק כשפולט וכיון דכל הטעם דאין להגעיל תוך הפסח הוא מטעם דהמים בולעים החמץ ושוב בולע הכלי ואף דהוי נו"ט לפגם מ"מ אסור בפסח ועיין ד"מ שם משם תשובת רשב"א וכיון דכתבו דהיכא דיש שום קולא סמכינן לומר דחמץ מקרי התירא בלע כמ"ש הח"י שם א"כ אם מגעיל תוך הפסח דעל הבליעה ל"ה חל כלל איסור חמץ רק כשפולט ואז נולד בתערובות ולא ניכר איסור מעולם בפני עצמו ושפיר מתבטל אמנם הא הרמב"ם סובר דחו"נ וסובר דחמץ מקרי התירא בלע כמ"ש המ"מ {{ממ|פ"ה}} ולדידי' עיקר הטעם דחמץ במשהו משום דשיל"מ ע"כ צריך לומר דמ"מ לא מקרי לא ניכר האיסור מעולם ולכן להגעיל אחר זמן איסור נמי אף דהוי נו"ט לפגם ומשהו מ"מ אוסר ולא מקרי נולד האיסור בתערובות: '''{{עוגן1|ועל}}''' פי סברת ראב"ן מובן מה דיש להתעורר להסוברים דחמץ מקרי התירא בלע ושפוד ואסכלא מגעילן אף בפסח הא כל הטעם דמהני בקדשים הגעלה לכלים שמשתמשין ע"י האור הואיל דהוי התירא בלע הוא משום דאחר הגעלה לא נשאר רק מעט ואינו ראוי לחול עליו שם נותר וכשבלע איסור דכבר חל עליו שמא דאיסור' צריך להוציא הכל א"כ כשמגעיל אח"ז איסור כבר חל עליו שם חמץ ומה מהני הגעלה אף דהתירא בלע ועיין בח"מ {{ממ|סי' תנ"ב סק"ג}} ולדברי ראב"ן א"ש דבעוד הבליעה תוך הכלי לא חל כלל איסור חמץ רק כשפולט לכן מהני הגעלה דעל פליט' מועטת לא חל שם איסור אח"כ וכן מובן מה דקש' לכאורה על הר"ן סוף ע"ז דכ' שם בשיטת רש"י דסובר לינת לילה פוגמת והקש' התוס' א"כ למה צריך בקדשים מריקה ושטיפה הא הוי נו"ט לפגם וכ' הר"ן דהא דהקפידה התורה אינו מטעם דהפליטה נאסרת רק לבער הנותר וכמו בנותר שהוא בעינא צריך שריפה כמו כן בכלי חרס צריך שבירה עי"ש וקשה הא רש"י במתני' דזבחים {{ממ|[[רש"י/זבחים/צה/ב#|דף צ"ה ע"ב]]}} כתב וא"ת הרי הבלוע נעש' נותר ופולטו בהיתר לאח"ז מודה ר"ש כו' הרי דהקש' דיאסור ההיתר מטעם פליטה. ולדברי ראב"ן א"ש דבאמת כ"ז שלא פלט ונשאר בלוע בכלי לא חל עליו נותר רק בשעת פליטה והא דקאמר בש"ס פסחים התורה העיד' על כלי חרס שא"י מידי דופיו לעולם דילמ' באמת כל מה שפולט פולט בפעם ראשון ומה שאינו פולט בפעם ראשון שוב לא יפלוט לעולם רק בקדשים צריך שבירה לבער הנותר ולמ"ש הר"ן ע"כ צריך לומר כיון דעל מה שלא יצא לא חל עליו איסור נותר והשביר' הוא שלא ישתמש בו עוד דכשיצא יחול א"כ ע"כ דאינו יוצא מדפיו לעולם בפ"א רק פולט מעט מעט דאל"כ יגעילנה: '''{{עוגן1|ויש}}''' לפרש דברי תרגום יהונתן {{ממ|פרשת צו}} דכתב וכלי חרס ישבר מטול דלא יבשל בו חילא ואינו מובן הא בלא"ה כשמבשל אח"כ פולט ועי' במשבצות מ"ש עליו וי"ל כונתו למ"ש בפי' קומץ למנחה שם דבקדשי' הואיל דכתיב למשחה כדרך שמלכים אוכלים מיפסל אף ע"י נ"ט לפגם וא"ש נמי קושית תו' על רש"י הנ"ז דסובר לינת לילה פוגם ובקדשים אף ע"י נ"ט לפגם מיפסל. וזה נמי כוונת הת"י דמטול דלא יבשל בי' חילא דהוא כלי שרת לכך צריך שבירה דבקדשים אף נו"ט לפגם מיפסל ועיין ריטב"א ע"ז דכתב הטעם דל"מ בחמץ הגעלה אף דהתירא בלע משום דבקדשים נשאר עכ"פ משהו ושם בעינן נו"ט וחמץ דהוא במשהו אסור עי"ש ולא אבין הא ע"כ סובר דסברת התירא בלע הוא אף אם חל עליו אח"כ שם איסור דאל"כ יהני הגעלה בכל איסורין לשפוד ואסכלא דלא נשאר רק משהו ואי דמ"מ אין מבטלין איסור לכתחילה בקדשים נמי נימא הכא וע"כ דסובר דהתירא בלע קיל האיסור ולא איכפת לן במשהו הנשאר וצריך להבן טעם הדבר. אך מדברי הטור {{ממ|סוף סי' ת"נ}} נראה קצת דגם על הבלוע שבכלי חל איסור חמץ דכ' דאסור להשכיר כלי לנכרי בפסח שיבשל בהם חמץ מפני שרוצה בקיומו של איסור ע"י ד"א שלא יבקע הכלי ועוד כיון שהכלי עצמו אסור בהנאה אסור להשכירו לכתחילה ולא דמי למשכיר חמורו דהחמור אינו אסור אבל הכלי עצמו אסור וע"ש במג"א שהקדירה בלוע מחמץ ובמקו"ח שם כתב בכוונתו דלא תקשה הא הכלי מותר בהנאה דהא מותר ליתן לתוכו דבר יבש כמבואר יו"ד {{ממ|סי' צ"ד}} לזה כתב דהכלי בלוע מחמץ ונהנה מהבלו' דהנכרי נותן יותר בעד כלי שהו' שבע מלבלו' ודבריו תמוהין הא מותר למכור כלי הבלוע מבשר וחלב לנכרי כמו דמבו' בפשיטות באו"ה {{ממ|כלל כ"א ד"ז}} דכל איסורי הנאה שנבלעו בהיתר כגון כלים שנתבשל בהן בשר בחלב יכול למוכרו לגוי ומסתימת דבריו מבואר דאין הבדל בין כלי חרס לכלי מתכות ועיין פ"ח {{ממ|[[פרי חדש/אורח חיים/תנ#|סוף סי' ת"נ]]}} כנראה שלא ראה דברי או"ה ובתשובת חתם סופר חיו"ד {{ממ|[[שו"ת חתם סופר/יב/צח|סי' צ"ח]]}} נשאל על זה והאריך שם בטעם ההיתר ותמהני הא הדברים מבוארים באו"ה שם עכ"פ מבואר דזה לא ניתן להאמר שהנכרי יתן דמים בשביל שהכלי שבע מלבלוע וע"כ כונת המג"א בדעת הטור שכ' שהכלי עצמו אסור בהנאה היינו שנראה כמשכיר איסור הנאה עכ"פ מבואר דהטור סובר דהבלוע בכלי חל עליו שם איסור הנא' ודלא כדברי ראב"ן דלדעתו לא חל כלל שם איסו' על דבר הנבלע בכלי ובאמת יש להתבונן בדברי הטור דכנראה אינו אוסר רק להשכיר הכלי לגוי שיבשל בו חמץ אבל לבשל בו היתר אינו אוסר ולשני טעמים שנתן יש נ"מ דלטעם א' משום דרוצה בקיומו ע"י ד"א וכפי שפי' המג"א והמקו"ח ממילא לבשל בו היתר דהיינו דבר שא"ב חימוץ הי' מותר להשכיר ולטעם הב' שהכלי עצמו אסור בהנאה הי' אסור אף להשכיר לבשל בו דבר שאין בו חמץ ובפרט למ"ש המקו"ח דהנכרי נותן יותר בעד כלי שהוא שבע מלבלוע הי' אסור אף להשכיר לבשל בו דבר שאין בו חמץ וע"כ צריך לומר דבאמת עיקר הטעם הוא משום דרוצה בקיומו ע"י ד"א וטעם השני נקט הטור לסניף בעלמא וא"כ י"ל דכונתו על הבליעה שיפלוט הכלי דאז חל עליו שם איסור אף דבא בתוך התערובות מ"מ על הבלוע חל שם איסור הנאה ועדיין צ"ע: '''{{עוגן1|והנה}}''' דעת רשב"א בתשובה דכמו דמשהו אוסר כן גם נו"ט לפגם אוסר וגם דחו"נ וכתב הפ"ח אע"פ שהרשב"א בתשובה {{ממ|סי' רס"ב}} כתב שאין מגעילין כלי חמץ בפסח אפילו אינו ב"י שנו"ט לפגם אסור בפסח משמ' דקודם פסח שפיר דמי אע"פ שהרשב"א מכת האוסרי' חו"נ ליתא דלא דמי דשאני התם דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא עכ"ד {{ממ|ס"ק ו'}} ויש להתעורר הא מבואר בת"ה דעת רשב"א דהביא דעת ר"י דאם מגעיל קודם זמן איסורו מותר אף בב"י דהוי נ"ט בר נ"ט וכ' עליו ואינו מחוור כל הצורך דחמץ הוי שמו עליו לכך נראה שצריך ליזהר אף בכלי חמץ שלא להגעיל קודם זמן איסורו אלא כלי שאינו ב"י או במים רבים שיבטל כל הכלי בהם כשאר איסורין עי"ש הרי דסובר דל"מ נ"ט בר נ"ט לגבי חמץ ועי' מג"א {{ממ|ס"ק כ"ד}}. ובדברי רשב"א בתשובה {{ממ|סי' תפ"ה וסי' י"ג}} מבואר דאף בטעם חו"נ ודלא כמ"ש המג"א {{ממ|ס"ק י"ג}} א"כ יקשה מה מהני כשמגעיל ב"י והוי במים לבטל נגד כל הכלי הא מ"מ שוב חוזר ובולע וחו"נ בפסח וגם מה מהני אם הכלי אינו ב"י הא לדידי' משהו חו"נ אף בנו"ט לפגם אולם לדעת ראב"ן הנ"ל י"ל דהא הא דנו"ט לפגם לא מתבטל לדעת רשב"א והפ"ח שם הקשה דאי באיסור נו"ט לפגם איכא איסור' היכי ילפינן לה מנבלה מוסרחת דפקע איסורא לגמרי דהא עפרא בעלמא הוא וע"כ הטעם כיון דאינו נהנה מן האיסו' כמ"ש הר"ן בע"ז א"כ ליתא לאיסורו אולם דבריו תמוהין הא דעת הרשב"א דמטעם ביטול אתינן עלה בנו"ט לפגם דלא ילפינן ממשרת דטעם כעיקר רק בטע' לשבח ולא לפגם דבטע' לשבח הוי כניכר האיסו' דחשיבות אוכל הוא בטעמו ואי הוא לפגם א"ב חשיבות ולא חשיב כניכר האיסור ושוב חד בתרי בטיל. ולפ"ז בחמץ דאף יבש ביבש דאין בו טעם לא אמרינן חד בתרי בטיל לדעת הרשב"א לכן גם נו"ט לפגם אוסר והא דדעת המחבר דנו"ט לפגם מותר בפסח ע"כ דסובר להלכה דיבש ביבש מתבטל וכ"כ הכו"פ יו"ד {{ממ|סי' ק"ג}} עי"ש ובתשובת רבינו עק"א ז"ל {{ממ|סי' קפ"ג}} ולפי זה י"ל אף לדעת רשב"א דסובר חו"נ היינו ע"כ הטעם דזמן מעורר האיסור כמ"ש הראב"ד וכבר העירותי בהגהותי לד"ח הא דדעת רמב"ם דטעמא דחמץ במשהו הוא משום לתא דדשיל"מ וגם סובר חו"נ ולא אמרינן הא באיסור הנולד בתערובות לא נאמר חומרא דדשיל"מ ע"כ הטעם דמה דזמן איסור מעותד לבא עדיף וחשבינן הזמן כאילו היה עכשיו ולא נתבטל אם הי' עכשיו זמן איסור כן נמי אף דנתערב בזמן ההיתר מ"מ כיון דנתערב בו חמץ שאם היה נופל בזמן איסור הי' אסור אמרינן ג"כ דחו"נ. אולם זה דוקא אם נתערב דבר שהי' עליו שם חמץ אבל כלי הבלוע אף כשיבא זמן איסורו לא חל עליו שם האיסור דהוי כמבוער וכמ"ש הראב"ן דעל בלוע אינו חל כלל שמא דאיסורא רק בפסח אסור לבשל דכשיוצא מן הכלי חל אז שמא דאיסור' עליו ואף דנתבטל ובא מיד בתערובות מ"מ אסור כיון דהיה חל שם איסור על הבלוע קודם שנבלע בכלי אבל אם מגעיל הכלי ויוצא איסור דמה שחוזר ובולע הכלי הוא בתערובות ולעולם אי אפשר להנות בפני עצמו בזה אף דפולט אח"כ ממה שבלע ממים מ"מ כיון שבלע בתערובת ואי אפשר ליהנות מן האיסור בלתי תערובות היתר וכ"ז שהוא תוך הכלי לא חל עליו שמא דאיסורא וכשפולט פולט בתערובות בכה"ג לא החמירו כלל והעיקר נראה דלכך מותר להשתמש בכלי אחר הגעלה {{עוגן|מט א}}לדעת הרשב"א אף דסובר דבנו"ט לפגם בעינן ביטול מ"מ בכלי מודה הרשב"א דלא נצרך לבא לכלל ביטול כמבואר בתו"ה הארוך ובקצור וז"ל קדירה שאינ' ב"י שאין בפגימתה עד שלא יהי' ראוי לגר מפני מה מותר והלא בכל הקדר' משערינן יראה לי שהטענה בזה מפני שאין כאן ממש של איסור אלא טעמו בלבד וכל שטעמו בלבד מעורב בו אם נו"ט לפגם אפי' קצת מותר אבל צירו של איסור וכ"ש כשנתערב בו גופו של איסור ממש אינו מותר עד שירבה היתר על האיסור או שיהי' פגום לגמרי אפי' לגר ועוד דבודאי אינה פולטת כמדת כולה לפי שאין פליטת' ממלאת את כל הכלי כו' ובזמן שטעמו לשבח החמירו לשער בכולה אבל אם נו"ט לפגם הרי זה כאילו טעמנוהו ואין בו טעם איסור ומותר עי"ש {{ממ|בית ה' שער א'}} וע"כ בחמץ כיון דלא אפשר להחמיר שלא להגעיל כלל לכן סמכינן על טעם כיון דאין בו ממשות רק בליעת נו"ט לפגם לא בעינן לבא לכלל ביטול וז"פ ועי' מ"ש בס' דברי חיים חיו"ד {{ממ|[[דברי חיים (אויערבאך)/יורה דעה/יג|סי' י"ג]]}} אולם מדברי מרן המחבר שכת' להקל בנו"ט לפגם ומסתימת דבריו משמע אף באם פלט צירו או אף ממשות של איסור ג"כ מותר ע"כ צ"ל כמ"ש הפלתי דסובר ביבש ביבש מה"ד אינו אוסר במשהו דאל"כ לא גרע מיבש ביבש ואולי י"ל אף דבסעי' ט' כ' ב' דעות ביבש ביבש י"ל אף להמחמירין היינו אם עכ"פ עומד בפ"ע וידענו שנתערב בין החתיכות של איסור ובזה אוכל האיסור בפ"ע בזה מחמירין וכמו לדעת הרמ"א דאף דקיימ' לן דלח בלח אינו חו"נ מ"מ ביבש חו"נ וע"כ הטעם כיון דיש עכ"פ איסור עומד בפ"ע ובכל מקום שהוא נשאר באיסורו ואם יבא אליהו ויברר האיסור אסור לאכלו רק מטעם אחרי רבים להטות מכריע הרוב להיתר ולא נוכל לאסור הרוב מפאת המיעוט ומה"ט כתבו אף להסוברים דאין מבטלין איסור לכתחל' הוא רק מדרבנן היינו לח בלח דמתערב ומתבטל האיסו' במציאותו משא"כ ביבש ביבש עיין בנו"ב מהד"ת חיו"ד {{ממ|[[נודע ביהודה/תניינא/יורה דעה/מה|סי' מ"ה]]}} ומ"ש בהגהותי ביו"ד בדברי חיים שם ולכך בחמץ חו"נ כיון דלא נתבטל ממציאותו משא"כ בלח בלח כן נמי החמירו בזה בחמץ כמו דהחמירו בלח בלח דלא נתבטל מטעם חומר האיסור כן נמי יבש ביבש כיון דיש מציאות להאיסור בפ"ע משא"כ בנו"ט לפגם אף דצריך להביטול מ"מ כיון דאין האיסור עומד בפני עצמו והטעם לפגם לא חשיב כניכר האיסור סובר המחבר דנתבטל: '''{{עוגן1|ובספר}}''' מקו"ח {{ממ|ס"ק י"ב}} כ' על מ"ש המג"א {{ממ|ס"ק כ"ב}} אם הודח לשם פסח בכלי שאינו ב"י דמותר דיש סברא לומר בנו"ט לפגם דחו"נ כיון דיש בו טעם גמור דהא האו"ה סובר ביבש ביבש אף מבא"מ אפי' חזר ובשלם וניכר הטעם אינו חו"נ כיון שכבר נתבטל וקש' אמאי בפגום ולבסוף השביח אסור וע"כ צ"ל דטעם פגום לא נתבטל כלל דהא ניכר האיסור ע"י הטעם רק דמותר דהוי נבלה שא"ר לגר וכי הדר אתחזי אסור והאו"ה למד הא דא"ח וניעור מהא דיבש ביבש וחזר ובישלו לפ"ז י"ל בטעם פגום דחו"נ ומכ"ש לדעת אבי העזרי דנו"ט לפגם אסור אף אחר שש אף שהוא אז בששים ע"כ צ"ל כיון דנו"ט לפגם דמותר נלמד מנבלה שא"ר לגר ובחמץ אסור אפי' נפסל מאוכל אדם וא"כ ודאי דחו"נ דקודם פסח הי' חמץ מותר לגמרי וכשהגיע הפסח נאסר אף טעם פגום ונראה כיון דקי"ל כרשב"א דנוט"לפ מותר מדינא אף בפסח רק הטעם דאסור משום דאפי' משהו ולית בי' טעם כלל אסור לא גרע נו"ט לפגם ממשהו א"כ גם נוטל"פ אינו חו"נ דלא עדיף ממשהו עכ"ד וכל דבריו תמוהין מה שהעמיד דבריו על בליעה מכלי בזה לאו מטעם ביטול אתינן עלה כמ"ש משם הרשב"א והדברים מוכרחים לדעת רשב"א דנו"ט לפגם דמותר הוא מטעם ביטול וכמו שכתבתי ומ"ש דקי"ל כרשב"א דנוטל"פ מותר מדינא הא לדעת רשב"א דגם יבש ביבש לא מתבטל ונוטל"פ דכיון דצריך לבא לידי ביטול ממילא אוסר אף בנוטל"פ ומ"ש דמותר משום דהוי נבלה שא"ר לגר דבריו נפלאים הא לדעת רשב"א מטעם ביטול הוא כיון דאין הטעם בעצם פגום וראוי לגר רק בתערובות פוגם אף דניכר האיסור ע"י טעימתו טעם לפגם לא מחשב לניכר האיסור ברם עיקר הערתו צ"ע לדעת רשב"א דמטעם ביטול ברוב אתינן עלה כיון דטעם לפגם לא ילפינן ממשרת וכ"כ האו"ה להדיא כדעת הרשב"א דצריך לבא לידי ביטול וכן דעת הרשב"א אף בנתערב לח בגוש דהוי כדבר בעין ממילא צריך לבא לביטול ברוב א"כ האו"ה דסובר ביבש ביבש אף בא"מ אם נתבטל אח"כ וניכר בטעמו לשבח מ"מ כיון דכבר נתבטל מותר איך יפרנס הך דחומץ וגריסין דע"ז דאסור בפגום ולבסוף השביח ובשעת הפגם רשאי לאכול כמבואר ש"ך יו"ד {{ממ|סי' ק"ג}} וכן מבואר הכל להדיא באו"ה דסובר דלגבי נו"ט לפגם דאינו אוסר הוא מטעם ביטול כמבואר {{ממ|כלל ל"ב}} ואעפ"כ כתב בפגום ולבסוף השביח דאסור אף דסובר ביבש ביבש בא"מ דאף אם בשלם אינו חו"נ וביותר מבואר מדבריו {{ממ|כלל כ"ג}} דאף מדרבנן ל"ה צריך ששים רק מטעם דיוכל להכיר האיסור מטעם זה צריך ששים ולא מטעם נ"ט דכבר נתהפך להיתר ואמאי אוסר בפגום ולבסוף השביח. וע"כ צריך לומר דדוקא בחומץ לתוך גריסין דעומד לכך לחממו ולצנן אח"כ דעי"ז משביח הטעם בזה אוסר אם השביח אחר כך דלא חל נגד זה מעולם שם ביטול אם ישביח כיון דעומד לכך משא"כ בנתערב מבא"מ דאינו עומד לבשלן יחד ושיהי' ניכר האיסור ע"י הטעם בזה סובר דאזלינן בתר השתא ובחמץ ג"כ כיון דאינו חו"נ ומתבטל או דהיתר בהיתר בטיל או דמתבטל בע"פ לאחר שש שוב אף דיש היכר ע"י הנוטל"פ מ"מ כבר נתבטל ואינו חו"נ ואף אם גם ביבש ביבש צריך לבא לביטול מ"מ להסוברים דלא מתבטל היינו במקום דעומד האיסור בפני עצמו ואפשר להבדיל בין האיסור לבין ההיתר משא"כ בנו"ט לפגם דמבולבל ונתערב ואינו עומד בפ"ע והטעם פגום אינו אוסר בזה מתבטל ומ"ש לדעת אבי העזרי דחמץ דאף אם נפסל מאכילת אדם דאוסר לכן גם נו"ט לפגם אוסר י"ל דהא עיקר הטעם דאף שאור דאינו ראוי לאכי' אדם אוסר מטעם דראוי לחמע בו עיסות אחרים אבל בנתערב ונו"ט לפגם דאינו עומד לדבר אחר בזה דומה לשאר נוטל"פ ועיין בכ"ז <noinclude>{{דיקטה}} {{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>
תקציר:
שימו לב:
תרומתכם לאוצר הספרים היהודי השיתופי תפורסם תחת תנאי הרישיון: ללא שימוש ציבורי וללא שימוש מסחרי (למעט בידי אוצר הספרים היהודי השיתופי, ראו
אוצר:זכויות יוצרים
לפרטים נוספים). אם אינכם רוצים שעבודתכם תהיה זמינה לעריכה על־ידי אחרים, שתופץ לעיני כול, ושאוצר הספרים היהודי השיתופי יוכל להשתמש בה ובנגזרותיה – אל תפרסמו אותה פה. כמו־כן, אתם מבטיחים לנו כי כתבתם את הטקסט הזה בעצמכם, או העתקתם אותו ממקור שאינו מוגן בזכויות יוצרים.
אל תעשו שימוש בחומר המוגן בזכויות יוצרים ללא רשות!
ביטול
עזרה בעריכה
(נפתח בחלון חדש)
תבניות המופיעות בדף זה:
תבנית:Min
(
עריכה
)
תבנית:Plainlinks
(
עריכה
)
תבנית:Str find
(
עריכה
)
תבנית:Str len
(
עריכה
)
תבנית:Str mid
(
עריכה
)
תבנית:Str mid/core
(
עריכה
)
תבנית:Trim
(
עריכה
)
תבנית:Yesno
(
עריכה
)
תבנית:אות למספר
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:בלי סוגריים מרובעים
(
עריכה
)
תבנית:גופן
(
עריכה
)
תבנית:דיקטה
(
עריכה
)
תבנית:דף הבא
(
עריכה
)
תבנית:דף קודם
(
עריכה
)
תבנית:היררכיה
(
עריכה
)
תבנית:זי
(
עריכה
)
תבנית:חלונית
(
עריכה
)
תבנית:חץ משולש
(
עריכה
)
תבנית:ממ
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות/בבלי ומפרשיו
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות/מסכת
(
עריכה
)
תבנית:ממ/תיקון שגיאות/תנ"ך ומפרשיו
(
עריכה
)
תבנית:מסגרת2
(
עריכה
)
תבנית:מספר לאות
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:מרכז
(
עריכה
)
תבנית:ניווט כללי עליון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:ניווט כללי תחתון
(
הצגת מקור
) (מוגנת)
תבנית:סרגל כללי
(
עריכה
)
תבנית:סרגל כללי/פנים
(
עריכה
)
תבנית:עוגן
(
עריכה
)
תבנית:עוגן1
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק1
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק2
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק3
(
עריכה
)
תבנית:ק-סק4
(
עריכה
)
תבנית:ש
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מסכתות תחתון
(
עריכה
)
תבנית:תנאי מפרשים כללי
(
עריכה
)
יחידה:Arguments
(
עריכה
)
יחידה:Math
(
עריכה
)
יחידה:PV-options
(
עריכה
)
יחידה:ParamValidator
(
עריכה
)
יחידה:String
(
עריכה
)
יחידה:Yesno
(
עריכה
)
יחידה:סוגריים
(
עריכה
)
יחידה:סוגריים2
(
עריכה
)
תפריט ניווט
כלים אישיים
עברית
לא בחשבון
שיחה
תרומות
יצירת חשבון
כניסה לחשבון
מרחבי שם
דף
שיחה
עברית
צפיות
קריאה
עריכה
גרסאות קודמות
עוד
חיפוש
ניווט
עמוד ראשי
שינויים אחרונים
דף אקראי
עזרה
ייעוץ כללי
בקשת ספרים
עורכים שואלים
דיווח על טעויות
צ'אט להדרכת עריכה
יש לי חידוש!
עריכה תורנית
עריכה תורנית
עזר לעורך
פורום עורכים
בית המדרש
אחרונים בפורום
פעילות המיזם
פרויקטים פתוחים
לוח מודעות
אולם דיונים
בקשות מהמערכת
בקשות ממפעילים
כלים
דפים המקושרים לכאן
שינויים בדפים המקושרים
דפים מיוחדים
מידע על הדף