עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/תרנא"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''לולב אחד וכו'.'''  בין הכל שבע נגד שבע רקיעים (מהרי"ו). ירושלמי פרי עץ הדר כנגד אל אחד כף אחת נגד גוי אחד וענף עץ עבות שלושה נגד שלושה אבות, וערבי נחל שתים נגד שתי לוחות:

==ב==

[ב] '''ומצוה לאגדם וכו'.'''  ויאגדם דרך גדילתן לכן יזהר בהדס להתיר אגודתו דלפעמים נותנים עוקצו של זה בצד עיקרו ולפעמים כופפין ראשיהן אך יפשוט ראשי הגבעול ויניחם בדרך גדילתן מטה משה ושל"ה:

==ג==

[ג] '''יזהר ליקח החוט וכו'.'''  זה לשון אגודה לא יכרוך גמי סביב ההדס דעובר על בל תוסיף אך במין עלי לולב יכרוך, עד כאן. וצריך עיון דהא קיימא לן כרבי מאיר דאין צריך אגד ולא הוי בל תוסיף והיינו שכתבו רמ"א ולבוש טעם דהסרת חוט משום חציצה ולא כתבו משום בל תוסיף וכן משמע בש"ס דכל שהוא לנוי אין בו משום בל תוסיף. ולדעת אגודה נראה לי למחות למה שיש נוהגין לצבוע לבן הלולב במין שקורין פיטר זיל, ואפשר דסבירא ליה דאין בו ממשות לחול עליו בל תוסיף ודחוק. עוד בסימן תקי"ג סעיף ב' דמה דעביד לחזותא לא בטל ועיין בתו' סוכה דף ל"א ד"ה הואיל וכו':

==ד==

[ד] '''[לבוש] ועמדו וכו'.'''  ובחוט או במשיחה נמי מותר על ידי עניבה (דרכי משה):

==ה==

[ה] '''ההדס גבוה וכו'.'''  ומתוך שמושכין למטה נושרין עלי הערבה ויש קורעין בכוונה, ובאליהו זוטא תמהתי עליהם דלפעמים נשרו רוב עלין דפסול בסימן תרמ"ו. ויותר טוב לאגדו קודם סוכות ויתן הלולב במים ולא ליקח בכל יום חדשה אם לא שיעשנו בענין שלא ינשרו העלין, ועוד הא ערבה כמושה כשר:

==ו==

[ו] '''בלולב שלושה וכו'.'''  משמע בלא קשר הדס וערבה עם הלולב קושרים שלושה למעלה בלולב וכן מסתבר דלמטה אין העלים צריכין לכפות כל כך, ולאפוקי מט"ז שכתב זה לשונו, במרדכי כפת חסר וי"ו דששה ימים קשור ודומה לכף אחת וביום שביעי מתירין אותו, עד כאן. ותמיה לי דהא צריך לכסכס עלין וקשר זה מעכב הכסכוס על כן צריך לעשות בענין שיוכל לכסכס היטב ועל כל פנים נראה דקשר שמקשר שלושה מינים יחד נחשב לאחד ויעשה למעלה עוד שנים עד כאן דברי ט"ז. גם לא ידעתי מאי תמה על המרדכי דיש לומר דסבירא ליה דאין צריך לכסכס כלל כמו שכתב בסעיף ט' גם אישתמיטתיה מה שכתב מהרי"ל דיהא פתוח למעלה רק טפח ובהושענא רבה יתיר עד חציו. כתב מהרי"ו שלושה אגודות נגד שלוש אבות ולולב בגימטריא ס"ח נגד ע"א סנהדרין ובדיעבד סגי באחד:

==ז==

[ז] '''יטול וכו'.'''  יטול תחילה אתרוג בשמאל וכשמסלקו יסלק הלולב תחילה כמו שכתוב בתפילין (אבן שועב). כשנותן לחבירו יניחנו ויתן לחבירו האתרוג אחר כך הלולב:

==ח==

[ח] '''[לבוש] הני תלתא וכו'.'''  מקשים תיפוק ליה דכל דבר שמברך צריך ליטול בימין, ותירץ מגן אברהם דקא משמע לן דאף אחר ברכה כגון בשעת אמירת הושענא יטול בימין, ולי נראה דאי לאו האי טעמא דהני תלתא באמת לא היה מברך אלולב וזה שכתב הלבוש ומהאי טעמא וכו' וכן משמע במהרי"ל שהקשה אמאי לא מברכינן על אתרוג דמוקדם בקרא ותירץ משום דהני תלתא. ולכאורה קשה על מהרי"ל דהא בש"ס [סוכה] דף ל"ו קאמר טעם אחר משום דגבוה במינו, ויש לומר דמכל מקום טעם דמוקדם נקרא עדיף לכן אמר עוד טעם בלולב דהני תלת לחוד נמי לא סגי נגד טעם דמוקדם. אך קשה על הלבוש שמחשב נמי מעלה שאתרוג הוא פרי וזה עדיף מטעם לולב גבוה אם כן נשאר קשה לברוך על אתרוג דמוקדם, ובאבודרהם כתב עוד טעם שאתרוג דומה ללב והלב בגוף נוטה לצד שמאל. כתב בספר אמרכל בשם ספר עתים דאם נוטלין בזה אחר זה יטול גם אתרוג בימין:

==ט==

[ט] '''[לבוש] הגדול והגבוה וכו'.'''  והוא מלך על כל אילני מאכל (רוקח):

==י==

[י] '''[לבוש] יש מי שאומר שלא יצא וכו'.'''  כן כתב בית יוסף בשם ארחות חיים. הקשה הט"ז ס"ק ט"ו מש"ס [סוכה] דף ל"ד דקאמר יכול יהא אתרוג עמהם באגודה אחת ולא אמר יכול יהא עמהם ביד אחת, עד כאן. ולעניות דעתי יש לומר דזה קאמר למאן דאמר לולב צריך אגד ואנן קיימא לן כמאן דאמר דאין צריך אגד, ואי קשיא הא קשיא למה לש"ס דף מ"ב לתרץ כשהפכו הוה ליה למימר כשלקחו ביד אחת אלא דיצא, וכן מצאתי בספר אמרכל בשם ספר ברוך דיצא בדיעבד:

==יא==

[יא] '''[לבוש] ואין אנו וכו'.'''  תימא דרמ"א כתב להיפך דכן נהגו וכן עיקר כמו שכתבתי באליהו זוטא וכן כתבו כל אחרונים:

==יב==

[יב] '''[לבוש] ובדיעבד יוצא וכו'.'''  דדעת הנחלת צבי דוקא איטר יוצא אם הפך אבל מי שאינו איטר לא יצא אם נוטל לולב בשמאל וכבר כתבתי באליהו זוטא דלא ראה בדרכי משה שכתב בשם הכלבו דאף מי שאינו איטר יוצא ושכן ראיתי בשבלי הלקט סימן קי"ח ותניא מהרי"ל וכן מצאתי בספר אמרכל בשם ספר ברוך והראיה שהביא בט"ז מש"ס דף מ"ג דמשני אביי כשהפכו ולא אמר שנטל לולב בשמאלו עיין שם, וכן כתב החוט השני סימן כ"ח כבר הביאו ראיה זו בספר שבלי הלקט ומה שכתב בחוט השני כפירוש בעל העיטור הוא דחוק אלא עיקר כמו שפירשתי באליהו זוטא, עיין שם. מיהו בשבלי הלקט שם בשם ר' יעקב משמע דלא יצא ומכל מקום מבואר דלא פסק השבלי הלקט כוותיה בזה ומגן אברהם כתב דר"ח פירוש כשהפכו שנוטל לולב בשמאל לכן טוב לחזור וליטלו בלא ברכה, עד כאן. ולעניות דעתי אין לחוש נגד הפוסקים הנזכרים לעיל, ומגן אברהם לא ראה לפוסקים הנזכרים לעיל ועוד אמרכל מצאתי שהביא לפירוש זה וכתב עלה ולא נהירא, דהוה ליה למימר כשהחליף ולא כשהפכו, עד כאן. וכן בש"ס דף ל"ו קאמר זימנין דמיחלפי ליה:

==יג==

[יג] '''שאין לו יד וכו'.'''  פירוש שאין לו אפילו יד אחד וכן מפורש בכלבו זה לשונו, גידם שאין לו ידים נוטלין בזרועותיו שהרי אין כתב ולקחתם ביד כיבמה גידמת שחולצת בשנים דמי כתיב וחלצה ביד עד כאן לשונו. ומשמע קצת שנוטל לולב בזרוע ימין ואתרוג בזרוע שמאל, אבל כשיש לו יד אחת אפילו יד שמאל יקח הלולב בידו והאתרוג בזרוע וכן משמע בסעיף י"ג:

==יד==

[יד] '''[לבוש] ראשיהם למעלה וכו'.'''  ואותן הפתיים שלוקחין עוקצין למעלה כדרך שתלוי באילן אינן יוצאין דבתחילת גדילתו עוקצה למטה ולבסוף מתוך כבדו נהפך שלמעלה למטה (ספר המנהיג):

==טו==

[טו] '''[לבוש] ועיין עוד בסמוך סעיף י"ג וכו'.'''  פירוש ודשם כתב דאם יש לפניו אינן מעכבין מכל מקום כיון דאם לא היו לפניו מעכבין הוי כמצוה אחת והוי עובר לעשייתן ובדיעבד אם נטלן כולן בידו דרך גדילתן בלא ברכה מבואר בכל הפוסקים דמברך אחר כך, ולהרבה פוסקים מיקרי זה עובר לעשייתן דכל זמן שהוא בידו עדיין הוא עוסק במצותו:

==טז==

[טז] '''[לבוש] או האתרוג וכו' עד אחר ברכת שהחיינו וכו'.'''  הב"ח מסיק דטוב לנהוג להפך שניהם לולב ואתרוג וכן משמע ברז"א ומטה משה ומבואר שם דאין צריך להפכן למטה אלא אף מן הצד הוי שלא כדרך גדילתן. מיהו בדין זה דהיפוך כתב הכלבו שאין זה נוי למצוה אלא זלזול עד כאן, וצריך לישב בגמרא [סוכה] דף מ"ה דקאמר כשהפכו דהכא שמהפכו קודם ברכה הוי זילזול טפי וצריך עיון:

==יז==

[יז] '''[לבוש] אי נמי יכוין וכו'.'''  אפילו למאן דאמר בסימן ס' דמצוות אין צריך כוונה הני מילי בסתם אבל בעל כרחך לא נפיק (תוס' דף ל"ט), ואין להקשות למה שכתב הלבוש סעיף ג' דסבירא ליה לתקן שיקחו ביד אחת דכיון דלפעמים יהא אתרוג גדול כמו שכתב בסוף סימן תר"ן:

==יח==

[יח] '''[לבוש] דלא מסתבר וכו'.'''  והכלבו כתב שחששו שמא יבוא לידי ברכה לבטלה כגון שיקדמנו אחר ויטלנו לעצמו, דילפינן לכם וכו' נתבאר בסימן תרמ"ד

==יט==

[יט] '''[לבוש] אין צריך להסירן וכו'.'''  ורמ"א כתב ונהגו להחמיר להסיר התפילין וטבעת מידו אבל מדינא אין לחוש הואיל ואין כל היד מכוסה בהן עד כאן לשונו. ודעת הב"ח וט"ז דמדינא הוי חציצה וכמו שהצריכו להסיר החוט מהדס עיין שם ונראה דבדיעבד יחזור ויטול בלא ברכה. כתב מהרי"ל יסלק רצועות מאצבעותיו ויקשרם אחורי הפרק ובסוף סעיף כ"ו נתבאר:

==כ==

[כ] '''אם עשוי כמין בית יד וכו'.'''  ולעניות דעתי בבית יד להתיר אף בהוא תוך ידו דאף לבית יוסף דבעינן שהלולב יהא חוץ לידו היינו לרבה, אבל לרבא לא הוי חציצה דבית יד הוי לנאותו, והשולחן ערוך מיירי שלא עשה מהודר הנזכר לעיל וכן משמע בספר אמרכל בשם ספר העיתים להדיא, וכן בתוס' סוף פרק מקום שנהגו ושאר פוסקים:

==כא==

[כא] '''כגון שנתנו בכלי וכו'.'''  זה לשון תוס' [סוכה] דף ל"ז מלולב שהוציא בכלי דסוף פרקין לא כשאוחזו בדופני הכלי אלא מניח ידו תחת שוליו וכו', ופירש הבית יוסף דאי בדופני הכלי הוי ממעטי בש"ס משום חציצה, ותמה הט"ז דהוה ליה להש"ס לאוקמא מילתיה דרבא בכל ענין גם בדופני כלי ומשום חציצה עיין שם. ולעניות דעתי לא קשה מידי דבאמת סבירא ליה להש"ס דרבא מיירי בכל ענין ומשום חציצה לא הוצרך לומר דפשיטא הוא אלא דבלקיחה פריך דשמה לקיחה והוצרך לחלק הני מילי דרך כבוד, ואין להקשות מאי פריך דילמא מיירי בדופני כלי לחוד ומשום חציצה דיש לומר דכיון דלא בעי רבא לאוקמא כשהפכו משום דנראה לי לדחוק כל שכן דלא לאוקמא בדופני כלי לחוד כן נראה לי בכוונת בית יוסף. גם מה שכתב הט"ז למה יהיה חציצה טפי באוחז בדופני כלי מאוחז בשוליו אין זה אלא תימא עד כאן לשונו. לא קשה מידי דאם אוחז בשולי כלי הלולב לגמרי למעלה מידו אבל בדופני גם הלולב בידו על ידי הכלי דהא הלולב מגיע עד שולי הכלי. ומה שהאריך הט"ז בפירוש דברי התוס' עיין שם, הקשה בתשובת בית יעקב סימן קמ"ב עליו שהרי התוס' מדמין לאזוב שפסקו בחוט וכו' ושם איירי שהאזוב חוץ לידו דוקא וכו' עיין שם. ולעניות דעתי לא קשה מידי דלרבה דסבירא ליה כל לנאותו חוצץ הוא הדין דבבית יד חוצץ לכן צריך לומר דבאמת מיירי שחוץ לידו דומיא דאזוב, אבל הט"ז פירש לפי אמת לרבא דכל לנאותו אינו חוצץ אם כן הוא הדין בבית יד, אף שקצת תוך הבית יד, ומכל מקום אין פירוש הט"ז עולה למעיין משאר כמה דיקדוקים ודחוקים, גם פירוש בית יוסף הנזכר לעיל דחוק. והנראה לעניות דעתי נכון בפירוש תוס' דמה שכתבו ולולב שהוציא וכו' קאי על מה שכתבו קודם ולא חשיב ליה לרבא לקיחה תמה וכו' דמשמע דוקא בשכל הלולב חוץ לידו אבל אם קצת תוך ידו לכולי עלמא הוי לקיחה תמה, אם כן קשה מאי פריך הש"ס על לולב שהוציא בכלי מרבא דאמר דהוי לקיחה הא כולי עלמא מודים בזה לכך מתרצי דאיכא לאוקמי דלא מיירי בדופני כלי אלא בשוליו ואם כן הוי נמי חוץ לידו לכך איצטרך למיפרך מרבא. ולענין הלכה עיקר כסברת בית יוסף דבכלי כלל לא אף שעושה כמו בית יד ואף בדופני הכלי לא הוי דרך כבוד, וכן משמע מסתימת הפוסקים ודלא כט"ז:

==כב==

[כב] '''[לבוש] מה שמברכין וכו'.'''  נתבאר בסימן תרמ"ד. ומכל מקום מה שכתב הלבוש יראה לו הטעם וכו' מצאתי כן בספר המנהיג סימן כ"ה:

==כג==

[כג] '''וכן באנא וכו' אבל לא באנא וכו'.'''  מפני שהנענוע הוא לעצור רוחות רעות וטללים רעים ולגעור בשטן ולכך מנענעים בהושיעה נא, כלומר הושיענו מאלו הנזקין, אבל בהצליחה נא ליכא למימר האי טעמא (אבודרהם):

==כד==

[כד] '''[לבוש] ואין מנענעים וכו'.'''  זה דלא כמו שכתב בספר המנהיג שינענע בשעה שאומר השם למעלה, ומגן אברהם כתב בהודו יעשה בכל תיבה ניענוע אחת ובאנא כל תיבה שני ניענועין. בכל הנענועים יביא סוף הלולב נגד החזה (כתבים). מהרי"ל נשאר עומד במקומו ופניו למזרח בכל הניענועים רק הפך ידיו נגד הרוחות ונגד מערב הרים את הלולב על כתפו מאחוריו:

==כה==

[כה] '''שני פעמים וכו'.'''  מהרי"ל הפסיק קצת בין ל"ו כחות ראשונות לשניות. כתב של"ה ירא שמים לא יסיח דעתו ממנו בצאתו מבית הכנסת וילך לסוכה וינענע שם לשש קצוות, והאר"י כתב לברך קודם התפילה בסוכה ואחר כך יעשה שאר ניענועים בבית הכנסת והבוחר יבחר, עד כאן. ור"ל חביב סימן פ' כתב דבשעת ברכה צריך לנענע לשש קצוות אפילו שלא בשעת הלל אף שיחזור ויטלנו בשעת הלל:

==כו==

[כו] '''[לבוש] לו וכו'.'''  נגד ל"ו צדיקים נגד ל"ו מליצי יושר או רמז שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה בגימטריא ל"ו השליח ציבור מנענע בהודו שני פעמים ל"ו הרי ע"ב, וכן באנא, וכן בסוף הרי רי"ו בהלל נגד שם המיוחד, שממנו ע"ב שמות, ורי"ו אותיות ויעבו"ר אותיות ע"ב רי"ו (מטה משה). בתשובת רדב"ז סימן רנ"ח שלוש נענועין לכל קצה יעלו י"ח נגד ח"י העולמים, וארבע פעמים ח"י עולה ע"ב, והוא השם הממונה על המים עיין שם באריכות:

==כז==

[כז] '''[לבוש] אבל נוהגין וכו'.'''  ואין צריך אלא די שיכסכס בהולכה ראשונה והובאה ראשונה (ב"ה). ונראה לי כוונתו לכל רוח יטרוף הולכה והובאה ראשונה והט"ז כתב שמוליכו בלא ניענוע עד כנגדו ושם עושה שלושה תנועות קטנות דרך הולכה והובאה ואחר כך מביא אצלו ומקרבו הרבה אל גופו בלי ניענוע ואחר כך ינענע תנועות קטנות כמו בהולכה ואחר כך עושה הולכה והובאה שני פעמים בלי ניענוע כלל וכן יעשה במעלה ומוריד כמו שכתב רש"ל, עד כאן. ובתשובת ב"ח סימן קמ"ב המשנה ממנהגו ידו על התחתונה ואם בעל נפש הוא עושה כרש"ל וכו', ואם יעשה עוד אחר כל אלו הניענועים עודות כחות קטנים כדרך הולכה והובאה קטנה הרי זה משובח, עד כאן. וכל זה לבעל נפש בפני עצמו אבל בבית הכנסת אין לשנות ממנהגינו דהא כתב בשיירי כנסת הגדולה דנוהגים שם שלא לטרוף עליו כלל:

==כח==

[כח] '''אלא דרך ימין וכו'.'''  אפילו איטר יד יקיף כן דאזלינן בתר ימין דעלמא, מגן אברהם:

==כט==

[כט] '''צריך לחבר וכו'.'''  למצוה מן המובחר אבל מדינא אין צריך לסומכן יחד (ב"ח):

==ל==

[ל] '''בשעת ניענוע וכו'.'''  וכן באמירת הושענות (מהרי"ל):

==לא==

[לא] '''[לבוש] גם סדר הכתיבה וכו'.'''  ומלבושי יום טוב האריך לדחות כל זה וכתב דגם בכתב אף ששורה הולכת מימין לשמאל מכל מקום כל אות ואות כשכותב בפרט בכתב אשורית היד הולך משמאל לימין כזה א וסיים שאין משגיחין מה שיסבור האדם סברות דרך הסודות לסתור מנהג אבותינו כי נעלמו מעין כל, וכן הט"ז הסכים למנהגינו ועיין סימן תרע"ו ס"ק י':

==לב==

[לב] '''[לבוש] ויש אומרים שאין להטות וכו'.'''  וכן הסכים הט"ז דדמי לשתי הלחם שהיה מעלה ומוריד כך, ועוד האריך ומכל מקום אין לשנות מנהג ידוע זה בבית הכנסת:

==לג==

[לג] '''[לבוש] מכל מקום יטול וכו'.'''  כתב מגן אברהם ורש"ל בתשובות סימן ח' הורה לשליח ציבור ליטול ולנענע קודם הלל ובשעת הלל בכל הימים אבל אחרים לא יטלו דחיישינן שיבואו ליטול בשנה אחרת ולברך, עד כאן. אבל הט"ז כתב זה לשונו הורה רש"ל השליח ציבור ינענע בשעת הלל ולא בשעת ברכה, עד כאן. והוא תמוה דברש"ל גופיה כתב להדיא דנענע גם כן קודם הלל במקום שהיא מנענע אילו היה מברך משום חששא שיטעו לשנה הבאה שאין מנענעין בשעת ברכה ואולי יש טעות סופר בדברי הט"ז. ומכל מקום מה שהורה רש"ל שאחרים לא יטלו כלל אינו נכון בעיני, ועוד הא יש פוסקים בבית יוסף דמברך, ואף דלא קיימא לן כוותיה מכל מקום אין לעשות כל כך גזירה מזה, ועוד הא בספר תמים דעים סימן רל"ג מייתי ראיה מסוכה דף ל"א דלא יביא פריש וכו' ושם מיירי על כל יחיד ויחיד דומיא דרישא וסיפא עיין שם ודו"ק, ואדרבה נראה לי דאז יבוא מכשול לשנה הבאה שיסכימו נמי על השליח ציבור ולא יקחו בעצמן:

==לד==

[לד] '''ואם סח וכו'.'''  ולא דמי לשופר בסימן תקצ"ב דאין חוזר ומברך משום דחדא מצוה היא דשאני הכא דלא הזכיר בברכה אלא לולב, ואף דאמרינן ששלוש מינין בטילין לגבי לולב דעיקר כמו שכתב סעיף ב', מכל מקום כשסח צריך לחזור ולברך על אותו מין כנ"ל:

==לה==

[לה] '''[לבוש] ורואה שנחסר וכו'.'''  והוא הדין כשאחד מהופך (פרישה). או נשרו עלי הדס בענין דפסול {{ממ|[[ט"ז/{{כאן}}#|ט"ז]]}} ואם הוא ביום ראשון חוזר ומברך שהחיינו על אותו מין אף שכבר בירך שהחיינו וכן משמע בבית יוסף:

==לו==

[לו] '''[לבוש] ויברך וכו'.'''  כן כתב בית יוסף בשם ארחות חיים. והקשה מגן אברהם הא פסק ארחות חיים בנר חיים שחסר אחד דאין חוזר ומברך, ותירץ דסבירא ליה לארחות חיים כשלוקח ארבע מינים בזה אחר זה צריך לברך על כל אחד ואם כן לדידן אין צריך לברך ולכך השמיטו השולחן ערוך, עד כאן. ולפי זה קשיא על הלבוש שפסק הכא דין זה אף דקיימא לן בזה אחר זה אין צריך לברך על כל אחד, ובסוף סימן תרע"ב בנר חנוכה פסק דאין חוזר ומברך ובמה שפירשתי לעיל מיושב דשאני הכא שאינו מזכיר בברכה אלא לולב מה שאין כן בנר חנוכה. ועוד נראה לי דבלולב שאני דאי היה ידוע לו שחסר מין אחד אסור לברך כיון שאינו לפניו, אבל בנר חנוכה אף שאין לו אלא אחד מברך דעיקר מצוה בנר חנוכה אחד הוא והא קיימו:

==לז==

[לז] '''[לבוש] וצריך לחזור וכו'.'''  ולשון בית יוסף אינו כן אלא זה לשונו, נהי נמי שאין צריך ליטול אלא המין החסר בלבד מכל מקום למצוה מן המובחר יטול ארבע מינים בבת אחת, עד כאן:

==לח==

[לח] '''[לבוש] ואם הוסיף עובר וכו'.'''  אם יאחזנו בידו עמהם לשם מצות לולב (טור), והקשה בית יוסף הא קיימא לן בראש השנה דף כ"ח דלעבור בזמנו אין צריך כוונה, וכתב מגן אברהם ולא ראה מה שכתב רבינו ירוחם נתיב י"ג דהני מילי אליבא דמאן דאמר מצוות אין צריכות כוונה, אבל לדידן דצריכה כוונה כמו שכתב סימן ס' אינו עובר עד שיכוין, עד כאן. וצריך עיון הא כתב הרא"ש פרק לולב הגזול זה לשונו אם הוסיף מין אחד לנוי אין בו משום בל תוסיף כיון דלא נתכוין אלא לנוי ואף על גב דבזמנו לא בעי כוונה לבל תוסיף היינו בסתם אבל אם כיוון לנוי אפילו דרך גדילתו אינו עובר עד כאן לשונו, הא סבירא ליה לרא"ש דמצוות צריכות כוונה, אלא משמע דסבירא ליה דלכולי עלמא בזמנו לא בעי כוונה. ובדברי הרא"ש אלו נראה לי כוונת הטור לשם מצות לולב לאפוקי אם כיון לנוי, ואם כן מעיקרא לא קשה מידי על הטור, והט"ז כתב דמיירי אחר שבירך ויצא נטל משום חיבוב מצוה כמו שכתב בסימן תרנ"ב ואזי אם נטל שלושה מינים עובר על לא תגרע ואם הוסיף עובר על בל תוסיף עיין שם באריכות ואינו נראה דכיון שאין בו מעיקר המצוה רק משום חיבוב מצוה אין בו משום לא תגרע ובל תוסיף אם לא שמכוין לצאת:

==לט==

[לט] '''[לבוש] ויש אומרים וכו'.'''  וכן פסק הב"ח וכן משמע בשולחן ערוך וכן כתב ריא"ז בשלטי גיבורים:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}