עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/שמ"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''בין ביד וכו' חייב וכו'.'''  כן כתב בשולחן ערוך ומדסתמו משמע דאפילו ביד חייב, וצריך עיון דרמב"ם פרק ט' וטור כתבו דוקא דבכלי חייב אבל ביד פטור בין לו לאחרים בין בשער בין בצפרנים ובין בשיניו ואפשר דסבירא ליה כר"ח שהביא בית יוסף דאפילו ביד חייב אלא דמבית יוסף משמע דלא סבירא ליה הכי ועוד הא בסימן שכ"ה סעיף ל"א פסקו דביד פטור, מיהו בזה יש לומר דשאני התם דפירשה. ותדע דאם לא כן תיקשי על ר"ח הא דין דלעיל הוא משבת דף צ"ד דהלכה כר' שמעון בן אלעזר אלא כדפירשתי, וכן מוכח מרבינו ירוחם דף פ"ו שפסק נמי כר"ח ותיכף אחר זה פסק דין דפירשה דביד פטור אלא כדאמרן, אך קשה הא בש"ס שם לאחרים לכולי עלמא פטור, ואפשר דחש למה שכתב הרמב"ם וברטנורה דחייב לאחרים ביד ובאמת תמה הוא שזה נגד הש"ס מפורש והרמב"ם גופיה בחיבורו פסק דלאחרים פטור ובספר לחם חמודות פרק המצניע מחלק דבשער חייב ובצפרניו פטור ומרמב"ם משמע דמחייב בתרווייהו, ועיין תוספות יום טוב וצריך לומר דמה שכתב חייב לא קאי על יד, אך קשה הא הטור ור"י ולבוש פסקו סימן רע"ח דמלאכה דאין צריך לגופו פטור וזה הוא מלאכה שאין צריך לגופו כמו שכתבו תוס' דף צ"ד, ואפשר דסבירא ליה דהוי צריכה לגופיה וכן משמע בתוס' שם שכן דעת רש"י ודו"ק ובנקודת הכסף סימן קצ"ח מצאתי דמיירי הכא דצריך לשער וציפרנים עצמן וכן צריך לומר בסימן שכ"ח סל"א ודחוק. עוד כתב בנקודת הכסף שם ומגן אברהם דאשה ששכחה ליטול צפרנים תאמר לכותי לחתכה בידיה או בשיניה, עד כאן, ואף שהעליתי להחמיר כר"ח אף ביד מכל מקום במקום מצוה מותר, וגדולה מזה מבואר שם דאם אי אפשר תחתוך הכותי בכלי כיון דמלאכה שאין צריך לגופו הוא וכן משמע קצת מסקנת מגן אברהם:

==ב==

[ב] '''שתי שערות וכו'.'''  מדנקט השולחן ערוך שערו לשון רבים משמע דבשער אחד אפילו איסורה ליכא {{ממ|[[עולת שבת/{{כאן}}#|עולת שבת]]}}, ומגן אברהם חולק דבאחד איכא איסור כמו כל חצי שיעור, עד כאן, וראיית עולת שבת נראה לי דליתא דלשון המשנה נקט ועל כרחך לר' אלעזר דמחייב בשער אחד משמע דבשערו מיירי נמי באחד ועל זה אמרו רבנן דאסור משום שבות גם מדר' אליעזר סבירא ליה דמחייב חטאת איך נתיר לגמרי לרבנן וכן הדין מפורש בכותב שתי אותיות חייב ובאחד פטור אבל אסור ועוד נקט צפרניו ומשמע דאפילו בצפורן אחד חייב:

==ג==

[ג] '''חייב אפילו באחד וכו'.'''  אפילו ביד (כלבו דף כ"ז), וצריך עיון הא פירש רש"י שם אין דרך גזיזה בידו הוא גופיה פוטר שם כשנוטל שער וציפרניו ביד וצריך לומר דללקט לבנות משחורות דרך ללקט ביד אף בחול, אך צריך עיון דרמב"ם ופוסקים משמע דפטור ביד גם לדבריו קשה בש"ס [שבת] דף צ"ד שם לימא מודים חכמים לר' אליעזר על מתניתין. כתב הט"ז סוף סימן של"ו יש ליזהר שלא יתלוש מן עור שלו ביד או במקומות אחרים דהוי כמחובר לקרקע כדמשמע בריש סנהדרין, עד כאן וצריך עיון, גם בשער וציפרנים אין חייב אלא משום גוזז כמו בהמה וחיה:

==ד==

[ד] '''בין בכלי וכו'.'''  המגיד פרק ט' תמה דבסוף עירובין משמע דבלח וכלי חייב ותירץ עולת שבת דרמב"ם סבירא ליה דמלאכה דאין צריך לגופו פטור, עד כאן. ותימא אם כן אמאי מחייב קודם זה שם, ועוד תימא דבסוף סימן שכ"ח כתב הטור והוא גופיה וכן הפוסקים דרמב"ם מחייב במלאכה שאין צריך לגופו. ולעניות דעתי לתרץ תמיהת המגיד דרמב"ם מיירי ביבש ובלח סמך על מה שכתב אחר כך דאסור לחתוך במקדש כלי דעל כרחך חיובא הוא דהא אין שבות במקדש וכן משמע ברש"י ור"ן, ומגן אברהם לא ירד לכל זה. כתב הרמב"ם הגוזז צמר או שער מבהמה וחיה בין מן החי ובין מן המת אפילו מן השלח שלהן חייב ושיעורו קרוב לשני שלישי זרת ופירש בטל אורות השלח עורות גלושין ניטל צמרן ועדיין לא עבדן, עד כאן. וכתב הט"ז סוף סימן של"ו צריך ליזהר במלבוש שנעשה מעור בהמה שלא יתלוש שער ממנו שיש בו חיוב חטאת דאיתא בירושלמי התולש מבהמה מתה חייב שתלישה זו היא גיזתה, עד כאן, אבל מגן אברהם כתב התולש צמר מבהמה פטור עיין סימן תצ"ח ואם אין צריך לצמר או לשערן הוי מלאכה שאין צריך לגופו. ונראה דמכל מקום דוקא מחיים קאמר שדרכה בגזיזה ולא בתלישה מה שאין כן במתה ומהאי טעמא התולש כנף מעוף חייב דעוף אין דרכן בגזיזה וכן משמע בירושלמי פרק כלל גדול:

==ה==

[ה] '''או שעוה וכו'.'''  אסור ליתן שעוה על הספר משום ממרח ובספר זכרונות אוסר ליגע בשעוה (שיירי כנסת הגדולה). מי שנפל לו דיו או דבר לח על ספרים אל ילחכנו בלשון ואל ירחצנו במים מפני שמוחק (ספר חסידים תתק"ב). יש ליזהר כשנטף שעוה על אותיות שלא לסלקו בשבת דחייב משום מוחק ובאות אחד איסור מיהא איכא:

==ו==

[ו] '''[לבוש] בשביל מחשבת כתיבה וכו'.'''  כתב עולת שבת ולשון השולחן ערוך משמע אפילו אין כוונתו לכתוב במקומו חייב על המחיקה ולא נהירא, עד כאן, ומצאתי בתוספתא פרק י"ב הכותב לקלקל חייב המוחק לקלקל פטור אין לך שחייב אלא המוחק על מנת לכתוב המוחק על מנת לתקן כל שהוא הרי זה חייב, עד כאן:

==ז==

[ז] '''לשבור העוגות וכו'.'''  דוקא כשאוכלין אותה דעביד מעשה דאי אפשר לחזור ולקרבן אבל אם רק שוברין בלא אכילה שרי (תשובת רמ"א סימן קי"ט), ולפי מה שכתב ט"ז דאי אפשר לעשות שיהא חיבור אחד אחר ששברן, עד כאן, אם כן אפילו בלא אכילה אסור ושיירי כנסת הגדולה כתב דוקא כשהכתיבה על העוגה הוא מדבר אחר אבל כשהוא מעוגה עצמה על ידי דפוס או על ידי ידים מותר, ולכן אוכלין עוגות שיש עליהם ציורים, עד כאן, וכל זה כן הדין ביום טוב ועיין סימן תקי"ט ס"ק [ו']. כתב אגודה הורגלתי לכתוב בדבש מעורב מעט מים דהוי מי פירות ולא הוי מוחק, עד כאן, ומגן אברהם כתב צריך עיון דעל כל פנים רישומו ניכר, עד כאן, ולא קשה מידי דאף שניכר לפי שעה מכל מקום אין מתקיים ואין איסורו אלא דרבנן כדלקמן וכיון שאין מכוין לכתוב שרי:

==ח==

[ח] '''[לבוש] דהוא הדין וכו'.'''  ורמ"א שם מתיר הואיל דעומד לפתוח ולנעול אין דרך מחיקה בכך וכן כתב שיירי כנסת הגדולה בשם הרבה גדולים ושכן נוהגין וכן כתב הפרישה דהוי כמו דלת הנפתח ונסגר וכן הט"ז האריך להתיר:

==ט==

[ט] '''[לבוש] אסור מדרבנן וכו'.'''  ולתינוק מותר דאין בית דין מצווין להפרישו (מרדכי) ועיין סימן שמ"ב:

==י==

[י] '''כמין אותיות וכו'.'''  צריך עיון דאם כן אפילו כתובים עליו צורות יהא אסור דהא הצר צורה חייב ואם כן המוחקה נמי חייב וצריך עיון {{ממ|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מגן אברהם]]}}, וסבירא ליה דבאמת לאו דוקא נקטי אותיות דהוא הדין ציורים כמו שכתב ס"ק ד'. אך צריך עיון דבשבת דף ע"ה הצר צורה בכלי חייב משום מכה בפטיש ואם כן המוחקה אמאי חייב, ובאמת קשה לי מזה על הרמב"ם שאביא בס"ק א' דבצורות חייב משום כותב ועיין ברמב"ם פרק י' הלכה ט"ז:

==יא==

[יא] '''[לבוש] אבל וכו'.'''  חסר כאן מה שכתב בשולחן ערוך יש ליזהר שלא לכתוב במשקה על השולחן או באפר אבל וכו' אם כותב באצבע בדבש או בשומן שנקרש כמו שעושין באפר אסור (פרישה), ובתוספתא פרק י"ב מצאתי כתב בקליפי אגוזים בקליפי רימונים בדם הקרוש בחלב הקרוש על עלה זית ועל עלה חרוב ועל עלה דלעת ועל כל דבר שהוא של קיימא חייב, על עלה חזרין ועל עלה כרשין ועל עלה בצלים ועל עלה ירקות ועל כל דבר שאינו של קיימא זה הכלל כתב דבר של קיימא על דבר שאינו של קיימא או דבר שאינו של קיימא על דבר של קיימא פטור אינו חייב עד שיכתוב דבר של קיימא על דבר של קיימא, עד כאן, ופשוט שכן הדין במוחק וברמב"ם פרק ט' דעור וקלף ונייר ועץ וכיוצא בהן של קיימא הם דיו ושחור וסיקרא וקומס וקנקנתום וכיוצא בהן של קיימא הם, ובתרומת הדשן סימן ס"ג דמשקין ומי פירות ובעפר נגוב לא של קיימא הן ומכל מקום לכתחילה אסור כיון שרישומו ניכר לפי שעה ואף שכותב בדבר שאינו של קיימא על דבר שאינו של קיימא איסורא מיהא איכא כמו שכתב כנסת הגדולה. כתב הרמב"ם שם הכותב על בשרו חייב מפני שהוא עור אף על פי שחמימות בשרו מעברת הכתב לאחר זמן הרי זה דומה לכתב שנמחק, אבל המשרט על בשרו צורת כתב פטור, וצריך עיון דמרבינו ירוחם דף פ"ז משמע דחייב הקורע על העור כתבנית כתב חייב הרושם רשמים וצורות בכותל ובשטר וכיוצא בהן כדרך שהציירים רושמים הרי זה חייב משום כותב והמוחקו חייב משום מוחק, ועיין ס"ק ח'. קטן אוחז בקולמוס וגדול אוחז בידו וכתב חייב וגדול אוחז בקולמוס וקטן אוחז בידו וכותב פטור ובתוספתא שם שוגג אוחז בקולמוס ומזיד אוחז בידו וכותב חייב. המצייר בקליפי פולין ובקליפי תורמוסין פטור והמשרטט כדי לכתוב שתי אותיות חייב המגיה אות כגון שנוטל גג החי"ת ועושה שתי זייני"ן חייב, ורבינו ירוחם דף פ"ז כתב עוד נטל לגגו של דלי"ת ועשאו רי"ש והגיה הספר הרי זה חייב וכן כתב בשלטי גיבורים פרק הבונה בשם ריא"ז ובירושלמי פרק כלל גדול מצאתי יש כותב נקודה אחת וחייב משום כותב ומשום מוחק, יש מוחק נקודה אחת וחייב משום כותב ומשום מוחק כיצד דלי"ת ועשאו רי"ש רי"ש ועשאו דלי"ת וכן משמע ברוקח סימן פ"ו. כתב בשמאלו או לאחר יד ברגלו בפיו ובמרפקו פטור, עד כאן, ואפשר דהוא הדין למוחק לכן נראה לי דטוב לשבור העוגות הנזכרים לעיל בשמאלו וכן הספרים הנזכרים לעיל. עוד שם איטר ימין דידיה כשמאל כל אדם ואם שולט בשני ידיו חייב בשניהם:

==יב==

[יב] '''באויר וכו'.'''  ולא אמרינן דמאמן ידיו בכתיבה והוא הדין דמותר לראות אומנת בשבת אף על גב דמלמדה (תרומת הדשן), ולאו דוקא באויר אלא הוא הדין על דף או שולחן נגוב כיון שאין רישומו ניכר כמו באויר:

==יג==

[יג] '''[לבוש] וגם אינו אות וכו'.'''  הב"ח תמה דבפרק הבונה איתא דחייב ברושם ואם כן באין מתקיים פטור אבל אסור כמו בכותב ועל כן חלק הב"ח ופסק לאיסור אפילו בקלף והביאו מגן אברהם, ונראה לי דלבוש מתרץ זה דרושם מיירי דוקא כמין אותיות, אבל לסימן בעלמא שעושה רושם על טעות שנמצא בספר שרי וכן משמע בנחלת צבי, והט"ז תירץ כיון שאין עושה אלא רושם אחד וגם אין מתקיים הוי תרתי לטיבותא ומותר ואף שעושה שני רושם מכל מקום כיון שכל אחד הוא לפי מיוחד מותר וש"ס מיירי בשני רישומין על ענין אחד, ורש"ל כתב בשם סמ"ק לאסור ופירשו דוקא בנייר דמתקיים אבל בקלף מותר. וזה לשון מלבושי יום טוב מצאתי דאור זרוע אוסר לרשום בציפורן על הגיליון לזכר שלא ישכח וכו' ור' יוסי דנימוקו עמו אוסר רושם בעלמא, עד כאן, ולפי זה נראה לי דלא קשה מידי על הטור דאפשר דסבירא ליה שאין הלכה כר' יוסי כמו שכתב הברטנורה שם ודעת הסמ"ק אפשר נמי כאור זרוע. וירושלמי פרק הבונה כתב לא חוקק אית תני אפילו חוקק אמר רב חסדא מאן דאמר לא חוקק בבולט מקום הכתב כגון דינרא מאן דאמר אפילו חוקק כגון פינקסה. כתב מגן אברהם משמע בגיטין דף כ' שאם תוחב אותיות של כסף על גבי בגד מיקרי כתב ואם כן אפשר דאסור לעשות בשבת:

==יד==

[יד] '''[לבוש] שנפתח וכו'.'''  בשבת דף ע"ה אמר רב המותח חוט של תפירה חייב והלומד וכו' והיודע לחשוב תקופות ומזלות ואינו חושב אסור לספר הימנו, פירש רש"י בגד התפור ועומד והניח החוט ונתפרדו ומותח וכו', וכתב בית יוסף דמרמב"ם משמע המותח החוט שרוצה לתפור בו כדי שלא יהיה נעוץ חייב לפי שזה מצרכי התפירה הוא, עד כאן, וכתב עולת שבת תימא על השולחן ערוך שהשמיט, עד כאן, ולעניות דעתי נעלם מבית יוסף דברי המגיד משנה דמבואר שם דגם הרמב"ם פוסק (בתשובה) [כרש"י] אלא דמוחלקים בטעם דלרש"י הטעם שהוא תפירה ממש ולרמב"ם הטעם שהוא צורך תפירה, ונראה דלכך השמיטו בשולחן ערוך, וכן נראה לי להלכה למעשה שאין לחייב במותח החוט שרוצה לתפור בו כי ראיתי הסמ"ג וכלבו ור"י וכל מחברים פסקו כרש"י דין דבגד התפור ולא לישתמיט חד להביא דין הרמב"ם אלא ברור דגם הרמב"ם פירש כרש"י רק מחולקים בטעם, וכשדרשתי פה פראג ש"ס הנזכר לעיל מהענין תלת שמעתי להדדי באריכות בטוב טעם דרך דרש אמרתי על הרמב"ם שחולק על טעם דרש"י כי קשה קושיא גדולה בש"ס [שבת דף ע"ג.] על הסדרן שסידר דין זה בקורע על מנת לתפור ולא סידרו קודם זה בדין דתופר לכן פירשתי הרמב"ם שאין זה תופר ממש אלא צורך תפירה הוא כמו קורע על מנת לתפור, ולהרש"י הנזכר לעיל צריך עיון קשיא הנזכר לעיל. ואגב אזכיר הטעם שאמרתי בדרוש הנזכר לעיל דלכאורה תמוה דמה דאסור לספר עמו לאין חושב תקופות ומה מדה במדה הוא, אלא נראה לי דבעבודה זרה דף ל"ה אמר רבא לא תישתעי בהדי איבו דקאכיל פת כותים ופירש בתורת הבית הארוך דף פ"ח דלא יספרו דבר שמועה משמו, פירש עלה בדק הבית לפי שהחכמים עשו בחכמתן שלא יאכלו פת כותים והוא אינו מקיים לכך אינו ראוי ליחשב כחכם לומר שמועה משמו, עד כאן, ואם כן נראה לי דאסור לספר הימנו נמי פירושו לומר דבר שמועה משמו דטעמא דחושב תקופה הוא כדי שיחשב חכם ונבון כדאיתא בש"ס שם ואם כן כיון שאינו חושב ואינו רוצה לחשוב כחכם הוי מדה במדה:

==טו==

[טו] '''אסור וכו'.'''  משמע מהגמרא פרק ז' דלא מחייב אלא אם כן קשרו בסופו דאם לא כן אינו עומד (בית יוסף עולת שבת), וצריך עיון על דסתם בשולחן ערוך, ואפשר דסבירא ליה דאיסורא מיהא איכא אף בלא קשרו, אך עיינתי בהגמרא גופיה דקאי על תופר שתי תפירות הוא דבעינן קשור דלא כבית יוסף וכן מוכח מרמב"ם פרק י' וסמ"ג ור"ן וברמזים פרק כלל גדול דאפילו בלא קשירה חייב במותח ודו"ק, ועוד הא כתב שלוש תפירות חייב אפילו בלא קשר ואם כן במותח ודאי יש יותר משתי תפירות. הקורע על מנת לתפור חייב:

==טז==

[טז] '''[לבוש] שהחוט וכו'.'''  ואז אפילו החוט תחובה במחט נקובה שרי כיון שמחוברת בחוט והחוט מחובר בבגד ואין נפרד לעולם (שבלי הלקט). כתב בספר יראים דאם חבילי הדקי צואר רחבים שמוציאים הבגד בעודם מהודקים ונמלך פעמים להניחן כך לעולם אסור להדקן לכן בחבלי בגדים:

==יז==

[יז] '''אסור לקבץ וכו'.'''  כתב עולת שבת תמוה הא הלכה כרבא לגבי אביי דחייב חטאות ואפשר דזה בכלל הסימן דיע"ל קג"ם, עד כאן, וכתבתי באליהו זוטא דאישתמיטתיה סנהדרין דף כ"ז דאין זה בכלל יע"ל קג"ם, גם אישתמיטתיה ליה כסף משנה פרק ח' דגרסינן רבה ולא רבא והלכה כאביי שהוא אחרון דרק איסורא הוא ועיין מגן אברהם ועיין כסף משנה שם:

==יח==

[יח] '''במקום גידולו וכו'.'''  תמיהני על בית יוסף שלא הזכיר כלום מרמב"ם והגהת מיימוני שפסקו דאפילו מעמר בחצר ובבית שלא במקום גידולו נמי אסור (כנסת הגדולה), וקשה הא בהגהות מיימוני מסיק דאין איסור אלא במקום גידולו גם לא ראה בבית יוסף סוף סימן של"ה שהביא דברי הגהות מיימוני ומסקנתו, ועוד דבכסף משנה פרק ח' בשם רמ"ך משמע דגם הרמב"ם סבירא ליה הכי ובשלטי גיבורים דף ק"ל פסק נמי כן אלא שהבין נמי דברי רמב"ם והגהות מיימוני כמוהו וליתא וכן פסק הר"ן סוף פרק המביא כדי יין, אבל בסימן ש"א כתב דאיסורא איכא, ואפשר דמיירי דוקא בגידולי קרקע מיהו משלטי גיבורים הנזכר לעיל משמע דגם גידולי קרקע מותר בבית, ובמקום גידולו אם הוא גידולי קרקע חייב ואם אין גידולי קרקע כמו מלח איסורא איכא

==יט==

[יט] '''המקבץ וכו'.'''  רמב"ם פרק ח' ומגיד לא כתב מקומו והוא בירושלמי פרק כלל גדול ולפי מה שכתבתי לעיל מיירי במקום שנפל מאילן דהוא מקום גידולו אבל קבצם בבית לא:

==כ==

[כ] '''זרע פשתן וכו'.'''  דוקא זרע קטן כי הני דנתלין זה בזה כמו בעיסה לכך בסימן של"ו סעיף י"א בחיטין ושעורין חייב משום זורע ובשורה זרע פשתן ליכא לחיובא משום זורע (פרישה), ונראה לי מדנקט כאן הנותן משמע דמיד חייב, ולעיל נקט השורה אין חייב מיד אלא עד חצי היום וזה ראיה למגן אברהם שם, ולפי זה אפשר דבזרע פשתן נמי חייב משום זורע בשורה דלא כפרישה והא דפריך בזבחים דף צ"ד אי דמקדח אפילו חטי ושערי נמי היינו משום דנקט הזורע זרע פשתן משמע אפילו ביד אבל בשורה חייב באמת משום זורע בין בחיטין בין בזרע פשתן וכן מסתבר והשתא ניחא צריך עיון שהניח מגן אברהם שם וכן בתשובת ר' יום טוב צהלון סימן ס"ט האריך לתמוה ובמה שכתבתי מיושב. כתב ר' יום טוב צהלון שם דמותר לשרות צימוקין וכיוצא בו:

==כא==

[כא] '''שוברין וכו'.'''  כשצולין דגים על האסכלה חותכים קנים או שוברין חרסים או חותכין נייר ושורין במים וסודרין הדגים על הנייר (רש"י ומגיד):

==כב==

[כב] '''תולדת קורע וכו'.'''  נראה לי דאם נדבקו הדפין להדדי על ידי שעוה או בשעת הקשירה מותר לפותחן כיון דלא נעשה לקיים {{ממ|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מגן אברהם]]}}:

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}