עריכת הדף "אליה רבה/אורח חיים/קסב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}
==א==

[א] '''להגביה ראשי וכו'.'''  פירש בשל"ה דיכוף היד ויהיו ראשי האצבעות למעלה מכף היד ולא שיזקוף כל היד למעלה. עוד כתב קבלת שאחר הגבהה קודם הברכה יאמר הפסוק שאו ידיכם קודם וברכו את ה'. כתב בשולחן ערוך מהר"י לוריא צריך להגביה הידים קודם הניגוב כנגד הפנים גם תכוין להכניס קשר הזרועות לפנים מן הגוף בסוד וכל אחוריהם ביתה והם הנקראים עבדים בלע"ז ואחר כך מברך:

==ב==

[ב] '''ויש אומרים דאם וכו'.'''  (לבוש). רמ"א כתב בסתם והלבוש שכתב כן בשם יש אומרים, יפה עשה משום דיש אומרים שכתב אחר כך דאם ניטל עד הזרוע אין צריך להגביה משום דסבירא ליה דטעמא דהגבהה משום שמים שיוצא חוץ לפרק טמא, אם כן לא מהני השפלתו דשמא ירדו מהכף ויטמאו. ולדינא נראה לי עיקר דצריך להגביה דוקא אף שאבאר דיש חולקין עיקר מטעם דרוב פוסקין סבירא להו דאין מטמא חוץ לפרק אלא הטעם שמים שנטמאו תוך הפרק יוצאים לחוץ וחוזרים כמו שכתב הלבוש בסברא ראשונה. מכל מקום יש לומר אף לטעם זה דאף שמים לא נטמאו מחוץ לפרק מכל מקום אם באו אחר כך לתוך הפרק מטמאין היד ופוסלין ממים שלא יצאו דהיינו שאין מים שניים יכולין לטהר אותן כיון שבאו ממקום שלא היתה שם נטילה וכן כתב רש"ל בביאורו לסמ"ג עשין כ"ז, וכן פסק סימן ל"ו דדוקא הגבהה בעינן. וגדולה מזו כתב הב"ח דאם השפיל אצבעותיו למטה לא יצא ידי חובתו ואוכל בלא נטילת ידים משום שלא יבואו המים על ראשי אצבעותיו עיין שם, ולפי זה נראה לי אף ששופך רביעית בבת אחת צריך להגביה:

==ג==

[ג] '''[לבוש] דאסמכוה וכו'.'''  כתב רש"ל ותמה בעיני וכי משום אסמכתא צריכין להגביה ידיו ועיין בס"ק שקודם זה טעמא דהגבהה מדינא:

==ד==

[ד] '''ויש חולקין וכו'.'''  וכן נראה לי עיקר כמו שיתבאר:

==אות ה==

[אות ה] '''וכן המטביל וכו'.'''  כתב בלחם חמודות דף רכ"ו תמיהני על רמ"א ותלמידו ר' מרדכי יפה כיון שכתבו דיש חולקין והוא סברת הערוך בבית יוסף שמים היוצאין מטמאין בזרוע, הוה ליה לכתוב גם כן דיש מצריכין להגביה אף במטביל ידיו, עד כאן. וכן מסיק במלבושי יום טוב לתמיה קיימת ואגב חורפיה לא דק דלרוב פוסקים דאין מטמא בזרוע וטעמא דהגבהה משום שמים הראשונים שנטמאו יוצאים וחוזרים פשיטא דצריכין הגבהה אף שנוטל עד הזרוע, והרשב"א שפסק דאין צריך הגבהה משום דלא סבירא ליה חשש זה אלא משום שיטמאו בכף היד ויחזרו לאצבעות, וכן מבואר ומוכח בבית יוסף, ואם כן רמ"א ולבוש שכתבו יש חולקין הוא משום דרוב פוסקים סבירא ליה בזה כערוך ולא משום טעם ערוך לבד ודו"ק. עוד נראה לי דלחם חמודות נמשך אחר מה שכתב בית יוסף דלערוך אף במטביל צריך הגבהה, ולא יראה לי כן דאם כן יהיה הערוך נגד התוספתא, אלא נראה לי דגם לערוך אין צריך הגבהה, דאף שמים היוצאין מטמאין בזרוע היינו כששופך על ידיו פחות מרביעית אבל כששופך רביעית ומכל שכן במטביל לא שייך שום טומאה כלל במים אלו, ואף שיוצאין לזרוע אין מטמאין דכשם שאין מיטמא מיד כך אין מיטמא מזרוע, והוא פשוט לדעתי. ועוד נראה לי שגם הבית יוסף חוזר בו בשולחן ערוך דאם לא כן דבריו סותרים דהא פסק כשנוטל עד הזרוע אין צריך להגביה אלמא דסבירא ליה כדעת הערוך וסובר החששא שמטמא המים בכף היד ויחזרו לאצבעות, אם כן אמאי פסק במטביל ידיו דאין להגביה הא איכא חשש שיצאו המים חוץ לאצבעות ויחזרו ויטמאו את הידים, ואי מיירי שמטביל ידיו עד הזרוע, אם כן הא גם בנטילה אין צריך הגבהה לדעתו, אלא ודאי חזר בשולחן ערוך בדברי עצמו וכן מצאתי און לי במגן אברהם. עוד מצאתי בים של שלמה סוף סימן ל"ו שכתב זה לשונו, לכל הדעות ולכל הפירושים היכא ששופך רביעית בפעם אחת או טובל אין צריך להגביהן, עד כאן, ואולי כיוון למה שכתבתי:

==ו==

[ו] '''[לבוש] ואפשר דטעמא וכו'.'''  משום דבית יוסף כתב על אור זרוע ואינו רואה טעם בזה, לכן דחק הלבוש למצוא טעם. ועולת תמיד כתב הטעם כיון דמים שלישים באים ליטהר המים שעל גבי הידים אם כן אמרינן כמו שאילו המים שניים היו יוצאין חוץ לפרק כך המים שלישים יוצאים חוץ לפרק וטהרו את המים השניים, עד כאן. והוא תמוה דהא אין המים מטהרין מים שיוצאין חוץ לפרק כמבואר בסעיף א' גם בדמשק אליעזר דף של"ו טרח למצוא טעם והוא תמוה עיין שם ואין להאריך. והנראה לעניות דעתי טעמו דאור זרוע נמשך אחר רש"י זכרונו לברכה כדרכו דסבירא ליה לרש"י דשניים מטהרין אף מה שחוץ לשיעור אלא דחיישינן דבשניים לא יצא המים חוץ לשיעור כמבואר בבית יוסף, ולכן סבירא ליה לאור זרוע דאם שופך עוד פעם שלישית אמרינן דמסתמא יוצא חוץ לשיעור או בשניים או בשלישית, וכן מצאתי בדרישה. ולפי זה לדידן דקיימא לן דאין מטהרין מה שחוץ לפרק נראה לי דבעיא הגבהה:

==ז==

[ז] '''כמו שהיתה וכו'.'''  וצריך שפיכה וכו' אחרת עד הפרק ואחר כך שפיכה שניה, נחלת צבי. ופשוט דאם שופך שלוש פעמים דמותר בפעם ראשון לחצאין, דהא שופך אחר כך עוד שני פעמים, ובפעם ראשון שמסיר הליכלוך גם לחצאין מסירו:

==ח==

[ח] '''[לבוש] וטהורה במה דברים אמורים וכו'.'''  והב"ח החמיר אפילו בטופח על מנת להטפיח, וסיים ולכן ראיתי מרבותי שהחמירו ולא נטלו ידיהם מכלי שקורין הנטפ"ס עם הענד"ל כיון שאי אפשר בשפיכה ראשונה עד הפרק והעולם מקילין ויש להם על מי לסמוך, מיהו בזה צריך ליזהר למשמש באותו הענדל כל שעת שפיכת המים דרך שם, עד כאן. והט"ז תמה על המחמירין דבזה שאין פוסק מלזוב לכולי עלמא מיקרי שפיכה אחת, עד כאן. ולא דק דהא צריך לסוכרו בכל פעם ואולי דבזמן קצר כזה לא מיקרי בפסק ועיין לעיל סימן קנ"ט ס"ק ט"ו. ומגן אברהם כתב על דברי הב"ח ולכן אין ליטול מכלי שפיו צר, עד כאן, וליתא דבכלי שיוכל לשפוך בלא הפסקה מודה הב"ח דמותר. יש עושין כלי שניקב בשוליו ותחוב בו כמין יתד העב בראשו וכשרוצה ליטול דוחק בראשי אצבעותיו היתד למעלה וניצוקים מהכלי על גבי ידיו והוא יותר נכון מהברזא שבכלים שצריכין חזרה והסרה אף על פי שיתד רגיל להיות לח ונוגע בידיו לית לן בה כמו שכתב בסימן ק"ס כן כתב לחם חמודות, ומגן אברהם כתב ומכל מקום יש לחוש שלאחר שנטל הראשונה וחוזר ודוחק נדבקו מים טמאים בברזא וכשהוא דוחק בידו השניה נטמאה ממים הלחים לכן יטול רביעית כאחת, עד כאן. גם נראה לי תקנה לזה שיקבל המים על שתי ידיו כאחד וכן בהענד"ל נראה לי לעשות כן ודו"ק:

==ט==

[ט] '''[לבוש] ממנה וכו'.'''  וכן הראשונה נטמאת גם כן כדלקמן:

==י==

[י] '''הילכך הנוטל וכו'.'''  חסר כאן, וכן צריך לומר הילכך השופך מכלי על ידו אחת ושיפשף בחברתה צריך לנגב ידיו ולחזור וליטלם כראוי ולפיכך הנוטל וכן הוא בטור ושולחן ערוך, וכן כתב מלבושי יום טוב וסיים וכתבו ידיו תרתי משום שאף ראשונה נטמאת מידי דהוי אחר שנגע:

==יא==

[יא] '''שישפוך לו אחר וכו'.'''  דאם שופך בעצמו יצטרך להשפיל היד כשנוטל הכלי לשפוך על יד השניה וחזרו המים שיצאו כבר חוץ לפרק גם כשנוטל הכלי בידו הלחה וטימא אוזן הכלי המים ואם חוזר ואחזו בידו הראשונה יטמא ואף שאפשר לשפוך על כל יד בפני עצמו הראשונים ושניה רצופים מכל מקום עדיף שישפוך אחר שמא יגע ביד שאינו נטולה ועוד דאם יכול לשפשף ידיו תיכף אחר שפיכה לרחוץ הזיעה:

==יב==

[יב] '''הוא הדין אם נגע וכו'.'''  כן כתב בית יוסף בשם הגהות מיימוני. קשה מאי שנא מהא דסימן ק"ס סעיף י"ב דמי שלא נטל ונגע במים לא נפסלו המים לנטילה. ואפשר דמיירי הכא כשאחר רוצה ליטול גם כן אבל אין במשמע כן, גם יש לומר דבזה שנוגע הויין המים שעל היד כאילו יצאו חוץ לפרק וחזרו דאין מים שניים (משפכין) [מטהרין] כדלעיל סעיף א' ולפי זה מיירי קודם ששפך בשניה וצריך עיון. גם אפשר לחלק דבשעת במקום נטילה בקל נטמאו מה שאין כן כשהם בכלי, ועיין תרומת הדשן סימן רנ"ט:

==יג==

[יג] '''מרביעית אין צריך וכו'.'''  אף שאחר שלא נטל נוגע בידיו אין בכך כלום כיון ששפך רביעית על כל יד בבת אחת ועיין לקמן סעיף ז' דמשמע כלבוש דאף שפך רביעית בבת אחת יזהר שלא יגע חוץ ממקום שנפלו בו המים, וכן כתב מגן אברהם, וצריך עיון לי עדיין דברים הללו:

==יד==

[יד] '''לכך צריך וכו'.'''  לבוש, כתב מלבושי יום טוב רבו רמ"א סיים וכל שכן שצריך ליזהר שלא ליגע בידו ששפך עליה פעם אחת לידו השנית ששפך עליה שני פעמים, ויפה כיוון הלבוש שהשמיטו כי הוא נכתב כבר סוף סימן ד', ועל רמ"א צריך עיון שכתבו, עד כאן, וכן כתב לחם חמודות דף רכ"ג וצריך עיון:

==טו==

[טו] '''צריך לשפשף וכו'.'''  לבוש, עיין בבית יוסף שמסופק בדברי כלבו בשם הראב"ד שכתב אם שיפשף ידיו וכו' אם צריך שיפשוף ולכן השיג הב"ח על רמ"א ולבוש עיין שם. ותמיהני על גדולים אלו הא הכלבו סוף סימן כ"ג כתב להדיא בשם הראב"ד דאי אפשר לנטילת ידים בלא שיפשוף מפני הזיעה ומפני הצואה שעל גבי ידיו ואפילו במטביל ידיו כתב הט"ז דצריך לשפשף ואגב אודיעך שכל דברי כלבו שם מן אלו דברים שבין מים ראשונים וכו' עד סוף סימן כ"ג הם בשם הראב"ד והיינו שסיים הכלבו, עד כאן לשון הראב"ד, וכן מבואר בתוספות יום טוב פרק ב' דידים עיין שם. ובמחילה לא טרח לדקדק יפה בדברי כלבו:

==טז==

[טז] '''יזהר שלא יגע וכו'.'''  לעניות דעתי למה שנוהגין ליטול עד קנה זרוע אין צריכין ליזהר בזה דמשם ולמעלה אין שם יד עליו ואינו מטמא אף שכתב בית יוסף דלדעת הערוך גם בזרוע שייך טומאה הא פסק בשולחן ערוך בסעיף א' דאם ניטל עד זרוע אין צריך להגביה ידיו דלא כערוך ואף לרמ"א ולבוש שכתבו ויש חולקין, כבר כתבתי לעיל דמטעמא אחרינא אתינן עלה, ועוד הא בנחלת צבי ריש סימן זה הביא גם דעת הערוך דאין הזרוע מטמא עיין שם:

==יז==

[יז] '''בראשו וכו'.'''  פירוש בשערות ראשו כדלקמן בסעיף זה ומגן אברהם פירש בכובע שבראשו:

==יח==

[יח] '''[לבוש] אלא על כרחך וכו'.'''  וכן כתב הר"ש בהדיא דבהכי מיירי, ולכן צריך לומר דקושית הלבוש אינה כלום דהכא אין צריך שניים כשמשפשף, שהשיפשוף הראש במקום שניים הוא, ומיירי שהיה רביעית בכלי שכן עיקר דין מים של נטילת ידים בסימן ק"ס סעיף י"ג. אבל לא שפך כל הרביעית מלבושי יום טוב, ועיין בלחם חמודות דף רכ"ד וים של שלמה סימן ל"ח האריכו בזה. גם הט"ז האריך בזה לתמוה על הלבוש ואדרבה עליו יש לתמוה הרבה אלא שקיצרתי מפני שהם דברים שאינם שכיחים:

==יט==

[יט] '''[לבוש] במטפחת וכו'.'''  תימא על מגן אברהם דאישתמיט ליה דברי לבוש אלו עיין שם, וכן הט"ז מכשיר בזה:

==כ==

[כ] '''או שום דבר אחר וכו'.'''  אפילו דבר שהוא מבריית מים כגון שלג וברד שלא ריסקן {{ממ|[[מגן אברהם/{{כאן}}#|מגן אברהם]]}}, ועיין מעדני מלך דף רכ"ד סעיף י"א [סימן י"ח אות ס']:

==כא==

[כא] '''ישפוך רביעית וכו'.'''  וזה יותר נכון דאי אפשר להזהר ולשפוך ממש סמוך למקום הרטיה ואף שנוטל ברביעית בבת אחת טוב שיכרך על הרטיה סמרטוט רך ולבן קטן משום זוהמא ועיין לעיל סימן קס"א ס"ק ד':

{{ניווט כללי תחתון}}
{{פורסם בנחלת הכלל}}