עריכת הדף "אילת השחר/קידושין/נא/א"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף נ"א ע"א'''}}}}

'''המרבה במעשר פירותיו מתוקנים ומעשרות מקולקלים.''' והיינו כמו שפירש"י כגון דהי' לו מאה סאה תבואה והפריש עשרים אז השמונים נתקנו והוו חולין אבל העשרים מעורב בהם מעשר וטבל. ויש לעיין להסוברין דהיתר בטל ברוב איסור, א"כ בכה"ג הא לא נהי' מעשר עשר סאה, דהא לתקן שמונים סגי בפחות מעשרה נמצא דיש רוב טבל, וכן לרש"י דחל בכל חטה קצת מעשר נמצא דלא חל חצי ממש בכל חלה ורוב הוא טבל נמצא הכל טבל.

'''ובאילה"ש''' ב"מ {{ממ|[[אילת השחר/בבא מציעא/נג/א|דף נ"ג ע"א]] בתוד"ה דלמא}} הבאנו דמהגרעק"א משמע דכל שדינם נתחדש רק בתערובת לא בטיל כמש"כ המרדכי בפ' הזרוע, דלכן יבמה שרקקה דם מהני הרקיקה כיון דיש בזה גם קצת רוק ולא אמרינן דבטל הרוק בדם, ולדבריו גם כאן דדינם בין של המעשר ובין של הטבל נתחדש בתערובת לכן אין בזה משום ביטול, אבל הבאנו לנטות בדבריו דדוקא דבר הבא לעולם בתערובות הוא דחידש המרדכי דלא בטיל, ובאחיעזר {{ממ{[[אחיעזר/ג/מט|חלק ג' סי' מ"ט]]}} הוכיח דהתוס' פליגי על המרדכי [ועי' בשערי יושר [[שערי יושר/ג/כב|שער ג' פכ"ב]]], ולפי"ז צריך להתבטל המעשר ברוב הטבל.

'''ולכאורה''' יש מקום לומר דמעשר ראשון דשייך לשבט לוי לא בטיל ברוב, ואע"ג דתרומה בטל ברוב מה"ת, ואע"פ שזה שייך לשבט הכהנים, והא דמדומע בא' וק' צריך להרים משום גזל השבט, הא זה רק מדרבנן, מ"מ יש לחלק דבתרומה אין עיקר דינה משום דזה שייך לכהנים אלא משום דינה דאסור לזרים ומשום זה זוכה ג"כ הכהן בזה, וכיון דהאיסור לזרים בטל ברוב לכן אין כבר תרומה ואין שייך לכהנים, משא"כ מעשר ראשון דכל דינה הוא מחמת זכותם של הלויים, אז כשנתערב אינו בטל ברוב דממון השבט לא בטיל, מ"מ אין זה סברא דלכן זה לא יקבל איסור של הרוב אם תמיד היתר בטל באיסור, וגם הא גם במרבה במעשר שני ג"כ יהי' מע"ש וטבל מעורבין ולמה לא יתבטל המע"ש בטבל.

'''והנה''' אין להוסיף ולהקשות דכיון שיתבטל המעשר ברוב הטבל תיכף כשיחול נמצא דהמעשר לא תיקן את הטבל, דזה אינו דהא ודאי חל מעשר ותיקן את הטבל, אלא דתיכף ומיד נתבטל בהטבל, וכיון שכן יש אולי לומר דלא שייך לומר שיתבטל כיון דסוף סוף הוא תיקן טבל ופירות שתיקנו את הטבל הם בהכרח לא טבל, ולא דמי לשאר היתר שאינם תלויים משום דבר, דכאן כיון דסיבת ההיתר לא בטלה בהכרח נשאר שמה שהופרש אינו כבר טבל. ואין להקשות דא"כ איך תרומה בטלה ברוב חולין דהתם הא אין לה דין אחר הביטול כמו שאם לא הותרמה כלל, דהא לפני שהותרמה היתה טבל, וכעת אחרי שנתבטלה אינה טבל כמו לפני שהותרמה, אלא חולין, אבל כאן שאנו דנים שתתבטל ותהי' טבל כמקודם אי אפשר, דאז נמצא דתהי' כלא הופרשה כלל, וזה סתירה למה שאנו ע"כ נאמר שהפירות שעליהם הופרש המעשר יצאו מידי טבל.


'''ואמאי נימא כל שאינו בזאח"ז גם בבת אחת אינו.''' התוס' בבכורות [[תוספות/בכורות/ט/א|דף ט']] הקשו דלמה בבכור ששניהם יצאו ואפשר לצמצם שניהם קדושים דהא אינו בזאח"ז, ותירצו דבדבר שקדוש מאליו לא אמרינן האי כללא. ומשמע דהא דאמרינן שאני מעשר בהמה דאיתא בטעות, אינו מחמת דהוי כקדושה שאינה ע"י הפה אלא ממילא, דא"כ הי' להם להכריח זה מהא דאפי' מה דחל בטעות לא אמרינן כל שאינו מחמת דהוי כממילא כ"ש מה שזה ממילא ממש.

'''ובעיקר''' קושיתם לכאורה הא מי אמר דפטר רחם צריך להיות אחד, דאם שניהם פוטרים בבת א' אז שניהם הוי פטר רחם, ומה שייך כל שאינו, הא בתרומה דחיטה פוטרת הכרי, ובודאי לא שייך להקשות דנימא כשהפריש הרבה חיטין בב"א דלא יחול משום כל שאינו, דהא לא אמרה תורה שצריך דוקא חיטה אחת וה"נ בבכור, ויש לחלק דבתרומה חל על שני החיטין דהוי תרומה חדא, משא"כ בבכור דכל א' יש לו דין בכור שלו לבד, דלא שייך לומר דהוי כבכור אחד, ולכן שייך כבר כל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו לולא זאת דבקדושה הבאה מאליה לא אמרינן האי כללא.


'''הרי תודה דליתא בטעות וליתא נמי בזאח"ז.''' הנה למ"ד אינה לשחיטה אלא לבסוף הא לא יצוייר שאחרי שקידש ארבעים חלות יקדש עוד ארבעים חלות, דלאחר גמר שחיטה אין מה ששייך שיקדש, אלא דמ"מ כיון דגם מצד הדין לא הי' שייך שיקדש עוד מ' אפילו אם הי' מציאות שהי' שייך עוד דבר המקדש, וכמו למ"ד ישנה לשחיטה מתחילה ועד סוף, דמ"מ אין לקדש עוד אחרי שכבר קידש מ', לכן שייך לומר בזה כל שאינו בזה אחר זה גם בבת אחת אינו.

'''ולא''' דמי למש"כ התוס' בגיטין {{ממ|[[תוספות/גיטין/מב/א|דף מ"ב א']] ד"ה הא דאמר}} דבמתנה לא שייך כל שאינו, דמה דאינו יכול ליתן בזאח"ז משום דאין לו כבר מה לתת, דהתם אין דין מיוחד דאין ליתן אחרי שכבר נתן רק משום דפשוט אין לו מה לתת, אבל היכא שיש שיעור כמה חלות יקדשו, אז גם מצד הדין אין לחול עוד אחרי שכבר קידש מ', לכן שייך לומר בזה דכל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו.

'''וכן''' מש"כ בחידושי ר"ח הלוי {{ממ|[[רבנו חיים הלוי/נדרים/?|הל' נדרים]]}} לענין הקמה אחרי הפרה, הוא כמו במתנה דאין דין דאין הקמה אחר הפרה, אלא דלא שייך להקים אחרי שכבר אין נדר, אבל אם הי' דין מיוחד שלא מועיל הקמה אחר הפרה אז אע"פ שגם במציאות אין שייך שיהי' הקמה אחרי הפרה, מ"מ הי' שייך בזה לומר דינא דכל שאינו בזאח"ז גם בב"א אינו.

'''וכן''' צ"ל בהא דפריך ממעשר דגן דנימא כל שאינו בזאח"ז, וגם שם קשה דהא לא שייך שמעשר יחול אחרי שכבר עישר, דהא אין כבר על מה לעשר כיון דהטבל כבר נתקן, ולמש"כ מבואר כיון דיש דין שצריך להפריש עשירית, אז אפילו אם הי' על מה לתקן ג"כ לא הי' שייך לעשר עוד כיון דהתורה קבעה שיעור דוקא עשירית, ולכן יש לומר בזה כל שאינו בזאח"ז משום דגם מצד הדין אין לעשר אחרי שעישר, וצ"ע.


'''שם.''' הרי תודה דליתא בטעות. ב{{ממק|ריטב"א}} כתב דגם ליתא לחצאין, דאם רוצה שיקדשו משמונים חלות חצי מכל א' לא הי' קדוש דהא הו"ל פרוסות וא"א שיחול על פרוסות, חזינן דאע"ג דבמציאות הם שלימות, מ"מ כיון דהקדושה חל על חצי מקרי פרוסה. ומזה סייעתא למה שנוקט הגרעק"א דבגונב חלק משור שלם מקרי דבר שאינו מסוים, ולכן הקשה בשבת[[רבי עקיבא איגר/שבת/צג/ב| דף צ"ג ע"ב]] עמש"כ התוס' שם דלגבי כפל חייב על כל שהוא, דהא התוס' בב"ק [[תוספות/בבא קמא/סג/א|דף ס"ג]] כתבו דנתמעט גונב דבר שאינו מסויים כגון חצי אגוז מחיוב כפל. ובקובץ שיעורים {{ממ|ב"ק אות ו'}} רוצה לומר דרק חצי אגוז ממש מקרי אינו מסויים אבל חלק מדבר שלם מקרי שלם ומסויים, אבל בריטב"א כאן חזינן דאינו כן, ועי' מש"כ בזה באילת השחר שבועות [[אילת השחר/שבועות/מג/א|דף מ"ג א']].


'''תנן המקדש אשה ובתה וכו' ואמאי קידושין שאין מסורין לביאה נינהו.''' אין להקשות להשיטות דכל הספיקות אינם אלא מדבריהם ומה"ת מותר, למה זה מקרי אין מסורין לביאה, דכיון דכאן איקבע איסורא אסור מה"ת לכו"ע.


'''אילימא דאמר כולכם קני את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה.''' צ"ע דהנה בהקנה יחד דבר שאפשר להקנות עם דבר שא"א להקנות כגון דבר שבא לעולם עם דבר שלא בא לעולם, מבואר בחו"מ בהג"ה [[שולחן ערוך/חושן משפט/רג|סי' ר"ג]] בשם המרדכי דיש ג' שיטות, ומשמע דאע"פ דפסקינן כר"נ דבקני את וחמור קנה מחצה או כמ"ד דלא קנה כלום, מ"מ יש סברא דבזה יהי' דין אחר לא כמו בקני את וחמור, ולפי"ז נמצא דכאן דרוצה לקנות דבר שאפשר לקנות דהיינו הנכריות, ודבר שאי אפשר לקנות דהיינו האחיות, א"כ אינו תלוי בפלוגתא דאת וחמור כיון דרוצה לקנות דבר שאפשר ושאי אפשר וזה הא הוי דבר אחר מפלוגתא דאת וחמור, ובסוגיין מבואר דזה אותו מחלוקת, והראשונים נתקשו דמאי פריך דהא קי"ל כר"נ דבאת וחמור קנה מחצה, הרי מכולם דכאן זה ממש כמו את וחמור וצריך טעם למה.

'''ובאומר''' כולכם וא' מכם תתקדש דאז לרבא לאף א' מהאחיות לא הוי קידושין, מ"מ לא מקרי את וחמור כיון דכל א' לעצמה היא בת קידושין כמבואר בסוגיא. וצ"ע מש"כ בבית שמואל {{ממ|[[בית שמואל/אבן העזר/מא|סי' מ"א]]}} דלכן לא הוי כאת וחמור כיון דמקודשות לחומרא דהיינו דצריכות גט, דהא גם לרבא דלא צריכות גט ג"כ לא הוי כאת וחמור.
{{ניווט כללי תחתון}}
{{אילהש}}