עריכת הדף "אילת השחר/קידושין/ד/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף ד' ע"ב'''}}}}

'''זו''' שנקנית בביאה אינו דין שתקנה בכסף. הנה הסמ"ע {{ממ|חו"מ [[סמ"ע/חושן משפט/קצ|סי' ק"צ]]}} כתב דהא דמהני כסף לקנות הוא רק כשנותן זה בתורת תשלום עבור הדבר הן שנותן כל התשלום הן שנותן קצת והשאר ישלם, אבל כשנותן זה רק בתור קנין לא מהני לקנות הדבר בזה, והט"ז הקשה דהא מצינו דמהני גם כסף לקדש אשה, וכי אפשר לומר דבאשה נותן שיוויה, וע"כ דכסף מהני בתור ענין קנין לחוד בלי התשלום עבור שוויה.

'''ובאבנ"מ''' {{ממ|[[אבני מילואים/אבן העזר/כט#ב|סי' כ"ט ס"ק ב']]}} כתב דגם באשה הכסף ניתן בתור תשלום עבור שויה, והוכיח זה מהרא"ש בפ"ק דב"מ דכתב להוכיח דהמוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחל דאז חייב לשלם להלוקח מדינא דגרמי רק הכסף שהלוקח נתן בקניית השט"ח, ולא כל שיווי של השט"ח, דהא למ"ד דמקדש בשט"ח לא מהני משום דלא סמכא דעתה אולי ימחול להלוה, ולמה ימחול הא יפסיד כי יצטרך לשלם לה דמי השט"ח שהפסיד לה, וע"כ דאינו מחויב לשלם על מה שהפסיד לה רק מה שנתנה ושילמה עבור השט"ח, וכאן דהתשלום שלה הי' נתינת עצמה לקידושין שזה שוה רק פרוטה דקידושי אשה הם פרוטה, והוכיח מזה האבנ"מ דמה דנתנה לו את עצמה שזה שו"פ הרי דאשה שוה כסף היינו פרוטה.

'''ובס'''' אבן האזל {{ממ|[[אבן האזל/מכירה/א#|ריש הל' מכירה]]}} הקשה דלדבריו למה באמת היא נתנה פרוטה, דהא הסכימה להתקדש עבור השט"ח ששוה הרבה א"כ נתנה לו שיוויה שזה הי' קידושי שיווי השטר, לכן העלה דבאמת בקידושי אשה הכסף הוא רק קנין ולא בעד שיווי, אלא דמ"מ כיון דהפחות שאפשר לקדש הוא פרוטה לכן זה ודאי הפסידה.

'''ואינו''' מבואר למה הפסידה כיון שאינה כסף, והלא נהי שהי' אפשר שתרויח פרוטה למה מקרי שהפסיד לה הא רק גרם מניעת ריוח, ועוד דהא אפשר לקדש בשטר והיא משום דלא היתה רוצה להתקדש רק בכסף הא לא רצתה בלי שיתן שט"ח ששוה הרבה יותר מפרוטה.

'''והנה''' ביאר באבן האזל דבאמת בקידושין הקנין הוא כסף לא בתור שיווי, ובשדה הוא בתור כסף עבור שיווי, ומה שהקשה האבנ"מ דהא ילפינן קידושין משדה דהקדש הוא רק דזה בכסף אבל לא ילפינן מעיקר קנין שדה.

'''ועדיין''' צ"ע דאיך שייך ללמוד ק"ו מאמה העברי' שיועיל באשה כסף שהוא רק מעשה קנין מהא דקונה אמה בכסף שזה ענין של קניה בעד תשלום עבור שיווי הדבר, דהא עדיין לא מצינו שיש כזה קנין של כסף כשאינו בתור תשלום.

'''גם''' צ"ע לפי האבנ"מ דהא לכאורה בסברא לפי דבריו קידושי אשה אין בזה ענין שיווי כסברת הט"ז, אלא דאחרי שכתבה תורה דאשה נקנית בפרוטה נתחדש שאשה היא דבר של שיווי, וכיון שהקידושין הוא פרוטה לכן שיוויה היא פרוטה, דאם בלי זה ידענו שאשה זה שיווי מנלן ששיוויה היא רק פרוטה, וכיון שלפני שכתבה תורה דאשה מתקדשת לא ידענו דהיא דבר ששייך בה שיווי, א"כ איך אפשר ללמוד ממה שאמה נקנית בכסף שגם קידושין יועיל בכסף, דהא עדיין לא ידענו שאשה היא דבר ששייך בה שיווי ובמה שאינו שיווי לא מצינו שיועיל כסף לקנות.

'''עוד''' יש לדייק ממש"כ רש"י היכא דיהבה לדידי' וקידשתו דס"ד דהוי קידושין משום דכסף עביד אישות מה לי כסף דידי' מה לי כסף דידה, ואם זה ענין שמשלם בעד שיווי האשה וכי ס"ד שמשלמים בעד שיווי האיש, אבל אם זה רק מעשה קנין ס"ד דגילתה תורה דנתינת כסף הוי מעשה קנין וזה שייך גם בנתינת האשה, וכמו דמצינו ללוי דס"ל בכליו דמקנה, ואע"ג דהתם בב"מ [[בבלי/בבא מציעא/מז/א|דף מ"ז]] אמרינן טעמא דנהנה המקנה בזה שהקונה מקבל סודר שלו, מ"מ הא כל נתינה לא לאדם חשוב לא מיחשב הנאה עד כדי כך, וע"כ דהעיקר הוא משום דהוי מעשה קנין כזה אלא דצריך קצת סברא דיש לו הנאה קצת ולכן גם כאן ס"ד דנתינת האשה הוי ג"כ מעשה קנין.

'''ונראה''' דהנה בכל דבר שזה שוה צריך לדעת איך זה מתחיל שזה שוה, דאין לומר מפני שכדי למכור הוא שוה אז והקונה נותן הכסף כדי שיהי' לו שיווי, דעדיין איך זה מתחיל להיות שיווי שבשביל זה הקונה יתן, וע"כ משום דכל דבר שהאדם צריך הוא מוכן לתת עבור זה דבר אחר, והיינו שצריך אוכל או כלי או בית לכן נותן כסף וממילא עי"ז זה נעשה דבר שיש לו שיווי, וגם כשא' צריך אשה או אשה שצריכה לאיש שייך שנותנים עבור זה כסף, אלא דממילא יש חפצים שאע"פ שאינו צריך להם האיש הזה הוא נותן כסף מפני שעי"ז יוכל למכור למי שיהי' צריך לו הדבר.

'''ולפי"ז''' פשוט דגם אשה יש לה שיווי, אבל כיון שזה לא כשאר חפצים ששייך שיתן כסף גם כשאינו צריך לה מפני שיכול למכור למי שיצטרך, וכן היא לא כאמה שמרויח מלאכתה מן התורה, לכן מצטמצם רק כמו שהי' נותן האיש הזה כפי מה שיש רצון באשה הזאת ואין להעריך זה בשיווי כמו שנמכר בשוק, ובאמה שאע"פ שא"א למכור האמה מ"מ יכול האיש לחשוב כמה שימוש יהי' לו לכן שייך מחיר, אבל באשה לא שייך לקבוע מחיר לכן המחיר הוא פרוטה שזה הפחות ביותר ששייך בשיווי הדברים, ולפי"ז שייך שפיר ללמוד ק"ו שאשה יועיל לקנותה בכסף מחמת שהיא דבר ששוה למי שצריך וכן הי' שייך לאיש שיהי' שיווי, וזה מש"כ רש"י מה לי כסף דידי' או דידה, דשניהם שייך שיקנה מחמת שיווי דהיינו רצונה שיהי' לה בעל ויהי' לה עי"ז שאר כסות ועונה.

'''וא"כ''' יש לתרץ מה דקשה על רש"י דמה שייך שתתן כסף לקנותו הא אינו קנוי לה, והתוס' הקשו דהא מקרא ויצאה חנם משמע דהבעל נותן, ולא הקשו דעדיפא מיני' דאיך שייך שהבעל יהא קנוי לה, משום שאפשר דלא ס"ד דהוי כאילו הוא קנינה, אלא דיהי' לה מה שצריכה דעי"ז נתינת כסף שנותנת היא קנוי' לו ויהי' לה בעל עם דין שאר כסות ועונה שזהו מה שהיא צריכה.


'''תוד"ה מעיקרא דדינא.''' דהוה מצי למעבד ק"ו משפחה כנענית דלא שייכי פירכא דסימנים ושש ויובל. והקשו דהא לא שייך בשפחה שתהי' קנוי' בביאה כיון דאיכא איסורא, ובהגהות הגר"ש טויביש הביא דבמקנה הק' כיון דיש איסור לא יועיל הקנין מחמת דאי עביד לא מהני, ורצה לדחות עפ"י סברת המהרי"ט דכיון דלא יתוקן האיסור אמרינן אי עביד מהני, ועיין ברעק"א {{ממ|[[שו"ת רבי עקיבא איגר/א/קכט|סי' קכ"ט]]}} דלדבריו שם ג"כ לא שייך כאן אי עביד לא מהני. אבל אפילו אם עביד מהני, זה רק קנין דמהני, יועיל גם אם יש איסור, אבל איך יועיל קנין שלא יצוייר רק באיסור, ולא דמי למש"כ דבזה דאי עביד מהני כתוב גזה"כ דמחמת דעבד איסור מהני, כמו שרצה לומר בקובץ שעורים ב"ק דף צ"ד א', דזה רק היכא שעשה דבר שזה מעשה קנין, אבל כאן דרוצים שיועיל ויתחדש מעשה קנין כזה, איך יתחדש קנין כזה שאינו יוכל להיות אלא באיסור. ובאמת גם באמה העבריה צ"ע דהא אסור למסור בתו שלא לשם אישות ולכמה ראשונים זה איסור תורה ומה שייך קנין כזה שאינו אלא ע"י איסור.

'''וי"ל''' דהנה התוס' בב"ק {{ממ|[[תוספות/בבא קמא/ה/ב#|דף ה' ע"ב]]}} כתבו דשייך לעשות פירכא מדבר שלא שייך וכמו דפריך מה לאשה שכן אינה במילה, ואע"ג דק"ו א"א לעשות ממה דלא שייך, היינו ממה דלא שייך במציאות, אבל ביאה בשפחה דשייך במציאות אלא מחמת איסור לא יתחדש כזה קנין, מזה שייך כבר לעשות ק"ו, כיון דסוף סוף לא נתחדש בו קנין כזה.

'''ואפשר''' עוד לומר דכל מה דאסור היא ביאה שאינה עושה לא אישות ולא שום קנין, דאז הרי היא רק זנות, והאב שמוסר את בתו עובר באל תחלל את בתך להזנותה, אבל אם בביאה הי' קונה אותה אז זה לא הי' ביאת זנות אלא ביאת קנין, אך אליבא דאמת דלא מצינו שום ביאה שקונה רק ביאת אישות, לכן באמת כל ביאה שאינה עושה אישות היא ביאת זנות ואסורה מה"ת, ולפי"ז שייך שפיר ק"ו מהא דביאה אינה קונה, דאם התורה היתה מחדשת שיש בזה קנין אמהות לא הי' אסור משום דאז זה לא הי' ביאת זנות.


'''בא"ד.''' וי"ל דאי מהיקש לחוד הו"א דלא סגי בפרוטה עד שיהא ב' פרוטות כדבעינן באמה העברי'. וכבר תמה ב[[מהרש"א - חידושי הלכות/{{כאן}}#|מהרש"א]] דא"כ איך מצי יליף בק"ו נימא דיו, ותירץ דאתי כר' טרפון דהיכא דמיפרך ק"ו לא אמרינן דיו. וצע"ק דמ"מ כיון דלא מצינו דין כסף בקידושין רק מאמה, איך נאמר דנילף רק מה דמצינו שיש קנין בנתינת כסף ונחדש דסגי בפרוטה אולי חצי פרוטה, ואם משום דזה שיעור ממון, א' מנלן דשיעור ממון סגי לקנין דהא מאמה העברי' לא מצינו זה, הב' זה תלוי במה דיש להסתפק אם קידושין דבעי פרוטה זה משום דלכל דיני ממון סגי בפרוטה או שזה דין מיוחד, ומהא דב"מ [[בבלי/בבא מציעא/נה/א|דף נ"ה]] דמונה שם חמשה פרוטות ולמה לא קאמר כללא דממון זה פרוטה, וממילא כל מה דבעי ממון זה פרוטה, משמע קצת דנתקבל רק דין דהיכא דכתיב כסף זהו השיעור, וזה א"ש אחרי דילפינן קידושין משדה עפרון דכתיב בי' כסף, אבל אי הוי ילפינן מאמה בלי שיהי' כתוב בקידושין כלל כסף, אז או דנילף שצריך שתי פרוטות כמו באמה או דלא נדע כלל שיעור.

'''ובקובץ''' שיעורים ביאר דאי מהיקש ילפינן צריך כמו באמה, אבל אם מק"ו ילפינן רק דבעי כסף והשיעור כמה לא ילפינן מאמה, ואינו מובן דהא בכל ק"ו היכא דאיכא דיו הא לא מחלקין ועל כל מה דשייך לומר דיו אמרינן.

'''והנה''' בתוס' בשם רבינו נתנאל תירץ דכיון דלא ידענו דאמה העבריה נקנית בכסף אלא מוהפדה דהואיל ויוצאה בכסף נקנית בכסף, לא ילפינן מיני' קנין של אשה לפי שביציאתה אינה יוצאה בכסף כמו אמה העבריה. ובקובץ שיעורים הוסיף להקשות גם על פירוש רבינו נתנאל דכמו דלא נוכל ללמוד מהיקש ה"נ לא נוכל ללמוד מקל וחומר. ונראה דמה דהמהרש"א לא הקשה על פי' רבינו נתנאל, דהא תירוצו של ר' נתנאל לכאורה צ"ב, דהא בהרבה מקומות לומדים מהיקש אע"ג דאין כל הדינים שוים להמלמד, ונראה כונתו דהא בתורה לא הוזכר קניית אמה בכסף אלא מסברא דהואיל דנפדית ידעינן דודאי גם נקנית, ויש סברא לומר דההיקש הוא מדינים שנכתבו ולא מסברות שיש בהדבר, ובשלמא אם גם ביציאה היה שייך להשוותם דזה הא כתוב בתורה אז יש להשוותם לגמרי גם להסברא שיוצא מהדין הכתוב בתורה, אבל כיון שביציאה אינם דומים נמצא דההיקש יהיה לדין שיש בסברא, וע"ז לא אמרינן היקש, וזה חידוש בלימוד ההיקש, אבל ק"ו שייך שפיר לעשות ממה שעפ"י דין מהני באמה קנין כסף, ומה לי אם זה שנקנית בכסף למדתי מהסברא דהואיל ויוצאה בכסף נקנית, או מאיזה טעם אחר, מ"מ שייך ק"ו.

'''ומש"כ''' בקוב"ש על פי' ר' נתנאל דבהיקש אם אין לומדין כמו שם לא לומדים כלל וכיון דא"א ללמוד שתצא בכסף כמו אמה לכן לא נילף כלל משא"כ בק"ו, צ"ע דברא"ש ובתוס' נדרים דף ו' ע"ב בהא דבעי אי יש יד לפיאה כיון דאיתקש לקרבנות או לא, ביארו משום דע"כ לא הוקשו לכל הדברים וא"כ לא נלמוד כלל, או דלמא דבכ"ז נוכל להקיש לגבי יד, ולדידהו זה בעיא דלא איפשיטא, ולהר"ן משמע דמזה לא הי' איכפת לן אע"ג דלא דמי לגמרי רק הבעיא מצד דפיאה וכן צדקה לא כתובין בפירוש, עכ"פ אינו ברור דלא נילף כלל.

'''ולולא''' דבריהם הי' נראה דאין כונת התוס' לומר דאי ילפינן מק"ו לא הי' צריך ב' פרוטות, דבודאי גם אי הוי יליף בק"ו הי' צריך ב' פרוטות, אלא דבגמ' דחי דבכלל אין ללמוד מק"ו, רק דהוקשה להם דאחרי דדחינו דאין ק"ו מ"מ נלמוד מהיקש, ע"ז תירצו דא"א גם מהיקש ללמוד משום דאז יצטרך ב' פרוטות, אבל אה"נ דגם אי הוי יליף מק"ו הי' צריך ב' פרוטות כמו באמה.


'''תוד"ה כתב רחמנא.''' וי"ל וכו' אקידושין של ביאה אבל בקידושי כסף לא בעינן נתן הוא ואמר הוא. בחזו"א ביאר דבביאה בלי שיאמר הבעל הרי את מקודשת אין מראה על מעשה דידי', דשניהם שווין במעשה הקנין, משא"כ בכסף ס"ד כיון שהוא נותן מקרי כבר מעשה דידי', אפי' כשהיא מסייעה בקנינה, וצ"ב דלפי"ז מה מהני הגז"ש דקיחה קיחה, דמ"מ הא בכסף מקרי מעשה דידי' אפי' כשהיא אמרה.

'''ולולא''' דבריו יש לומר דכי יקח משמע שהוא עושה הכל, וכיון דקרא דכי יקח איירי בביאה ע"כ צריך גם אמירה דידי', אבל לא ידענו כסף דנלמד מויצאה חנם ולא קאי עליה כי יקח, ונהי דע"כ האב קיבל הכסף דמהא שמעינן שהבעל נותן הכסף, אבל אין זה מחמת גזה"כ דצריך שיהיה פעולה דידי' מקרא דכי יקח, לכן צריך גז"ש דזה נכלל בכי יקח וממילא ע"כ גם האמירה יעשה הבעל.

'''ובקוב"ש''' העיר דמנ"ל שטר וע"כ דאיתקש הויות להדדי א"כ גם בכסף נימא כן ול"צ לגז"ש דקיחה קיחה, אמנם בשטר הא ילפינן מויצאה והיתה שהבעל עושה השטר, ואמירה בשטר קידושין הא זה כמו בגירושין, וא"צ להיקש דהויות להדדי לענין זה, אלא דהכל עושה הבעל כמו בגירושין, דגם כתיבת הגט וגם אמירת הא גיטך הכל עושה הבעל.

'''אמנם''' אף דבשטר לא צריך להא דהוקשו הויות להדדי לחדש שהוא צריך לעשות הכל, מ"מ הא יש כזה היקש וכדאמרינן לקמן [[בבלי/בבא קמא/ט/ב|דף ט' ע"ב]] לענין דהי' סברא שלא נצטרך לשמה בשטר קידושין מחמת דהוקשו הויות להדדי. וכן מבואר בכתובות דף ע"ד ע"א דמהני תנאי בקידושי ביאה אע"ג דמילתא דליתא בשליחות ליתא בתנאי, וכ"כ רש"י בכתובות דף נ"ח דהא דארוסה שנתקדשה בביאה אוכלת בתרומה דהוקשו הויות להדדי וכמו דאם נתקדשה בכסף אוכלת ה"נ כשנתקדשה בביאה, וא"כ בלי קיחה ג"כ הוי מקישים הויות דצריך שהבעל יעשה המעשה קידושין ולמה לי כי יקח, ויש לומר דזה הכל בדברים דנתרבו באותה פרשה דגיטין וקידושין, דמחמת זה הוקשו להדדי, אבל קידושי כסף אי לאו דילפינן קיחה קיחה משדה עפרון דהוי בכסף, נמצא דכסף לא נכלל כלל בפרשה דקידושין אלא מקרא דויצאה חנם, ולא היו מקישים זה לשאר הויות שכתובים בפרשת קידושין.

'''ובהא''' דכתב רש"י בכתובות [[רש"י/כתובות/נח/א|דף נ"ח]] דילפינן הויות מהדדי, וכמו דאוכלת אם נתארסה בכסף לכהן ה"נ אם נתארסה בביאה, צע"ק דכל מה דמקישין הויות להדדי מצינו רק בעשית הקידושין, כגון אם צריך לשמה בעשיית השטר קידושין דלקמן דף ט', וכן בהא דכתובות דף ע"ד, דאם עושה תנאי בעשיית חלות הקידושין מהני בביאה כמו דמהני בקידושי כסף ושטר, אבל באכילת תרומה יש להסתפק אם המעשה קנין עושה חלות דין דאכילת תרומה לכן שייך לומר דהוקשו הויות להדדי, אבל אם אכילת תרומה בקידושי כסף הוא מחמת שעי"ז היא קנוי' להכהן, צ"ע אם ע"ז מצינו שהוקשו להדדי, היינו לא עשיית ההויות אלא מה שהיא ארוסה הוקשו להדדי לדיניהם.


'''תוד"ה מה ליבמה.''' וה"ר אלעזר משנז"א פי' שכן זקוקה ועומדת שביאה זו אינה עושה אלא גומרת קידושי ראשון ומשום דאשכחן ביאה גומרת לא נאמר שתקנה תחילת קנין. מה שלא הביאו פרש"י בזה, דס"ל להתוס' דלטעם דרש"י אין זה גומר קידושי ראשון דלא נשאר כלל אישות מהראשון רק דין חידוש התורה שזקוקה להתייבם, וכיון דהיא זקוקה כבר להתייבם לכן זה נקרא גומרת, וזה לא נראה להתוס' דלפי"ז לא הוי קנין אחר מבכל קידושין כיון דלפני זה אין בה קידושין ונתחדש בהביאה כל הקנין, משא"כ לה"ר אלעזר משנז"א זה גמר קידושי ראשון היינו דיש עדיין קצת אישות מהראשון וזה קנין גמר, ולא שייך ללמוד שיועיל קנין שמתחילה מקנין שהוא רק גומר קנין שכבר הותחל מהראשון.

'''והנה''' בבית מאיר {{ממ|אהע"ז [[בית מאיר/אבן העזר/קכא#ב|סי' קכ"א סעיף ב']]}} ביאר מה דאמרינן בכמה דוכתין דצריך לאשמועינן דאין גט לאחר מיתה אע"ג דמה שייך לגרש אחר מיתתו הא אין כבר אישות, משום דמה דאסורה לשוק מכוחו מקרי דיש עדיין אישות, והיה שייך לגרש, אלא דיש חידוש דאין גט לאחר מיתה, דהיינו דאין כח למת לעשות גירושין, ולשיטת ה"ר אלעזר משנז"א מובן זה יותר, דקידושי ראשון הם בגדר שישנם עדיין דהא היבם גומר הקידושין של הראשון והיה שייך שיהיה גט, לולא דאין גט לאחר מיתה, אבל אם הזקיקה אינו משום דנשאר כח קידושי הראשון אלא סתם גזה"כ דזקוקה, דחוק לומר דמקרי דיש אישות לאחר מיתה שיהי' שייך לעשות גירושין, לולא מה דאין גט לאחר מיתה.
{{ניווט כללי תחתון}}
{{אילהש}}