עריכת הדף "אילת השחר/יבמות/כג/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||דף כ"ג ע"ב}}}}

'''מי שקידש אחת מב' אחיות ואין יודע איזה מהן קידש נותן גט לזו וגט לזו.''' יל"ע מהו הלשון נותן גט, דמשמע דע"כ צריך ליתן להם גט, והרי הוא מותר לישא אחרת גם בלי שיגרשם אלא דכדי להתירם לעלמא לא שייך בלי שיתן להם גט. ומ"מ משמע בקידושין {{ממ|דף ס"ה}} דבאופן דעי"ז יאסר בקרובותיה כגון באומרת קדשתני והוא מכחיש אין כופין אותו דיכול לומר איני רוצה ליאסר בקרובותיה, אבל כאן דבין כך אסור בקרובותיה יכופו אותו ליתן גט.

'''והנה''' במתניתין אם בא אחד ואמר קידשתי אחת מכם ואיני יודע איזה מהן, אם אין עדים אינן צריכות לקבל גט ממנו אפילו אם הוא רוצה לתת גט, דהא אינו נאמן אלא לשויא אנפשי' חתיכא דאיסורא, ואין להכריחם שיקבלו גט ויפסלו לכהונה.

'''שם. מי שקידש אחת משתי אחיות ואין יודע איזה מהן קידש נותן גט לזו וגט לזו.''' וכשבא על אחת מהן יש להסתפק אם ילקה כשבאה היא אליו דפירשה מהרוב, דכיון דרוב אסורות כל דפריש מרובא פריש. וכן יש להסתפק ברוב חנויות נבילה ומצא חתיכה ואכלה, אם ילקה מכח רוב נבילות, וכן לגבי קרבן כשבא עליה בשוגג, יש להסתפק אם יהא חייב קרבן מכח כל דפריש מרובא פריש.

'''ובעצם''' חוץ מרוב יש גם לכל אחת חזקת פנויה, ומכח זה הוי חזקה שהיא אחות אשתו דהיא לא נתקדשה, אך כנגד זה יש חזקת היתר, ולכן לא נוכל להשתמש בחזקת פנויה, ונשאר רק איסור מכח רוב דהיא אחות אשתו באופן דהיא פירשה ממקום קביעות.

'''ואפשר''' דעונשי התורה זה רק כשזה ודאי, וכמו לגבי מעשר בב"מ {{ממ|דף ו' ע"ב}} דכתב הרא"ש דאם צריך ודאי, רוב לא מקרי ודאי, אע"ג דאין זה ספק השקול, מ"מ אי"ז ודאי, ורק לגבי היתר מהני רוב אע"ג דאינו ודאי, משום דהיתר אין זה נקרא דנתחדש בו דין, אלא דכל שלא נתחדש בו דין הוא ממילא מותר, אבל עונש לא נתנה תורה אלא בודאי, ורוב לא נקרא ודאי, וברובא דליתא קמן הוי ודאי, לכן מכה אביו חייב דהוי ודאי אביו, אבל רובא דאיתא קמן לא יתחייב מלקות, וזה רק לגבי עונש מלקות או מיתה ואפילו קרבן, דזה הכל חידוש שהרוב צריך לחדש, ולזה צריך ודאי, אבל לגבי היתר כל שאינו בגדר ספק השקול הא התירה התורה, דלכן רובא דאיתא קמן אע"ג דאין לו דין ודאי, מ"מ בשר הנמצא בעיר מותר ברוב חנויות מוכרות בשר שחוטה [וצ"ע בקושית התוס' זבחים דף ע"א א' דנסקלין שנתערבו בנשרפין דנדון אותו במיתה החמורה].

'''ואם''' נימא כן נמצא דאשם תלוי לא יביא, כיון דבעצם מהני רוב, אלא דלגבי עונש לא סגי רובא דאיתי' קמן, אבל כיון דאינו ספק לא שייך אשם תלוי.

'''אחד חולץ ואחד מייבם.''' יל"ע כששניהם רוצים לייבם האיך יחלוץ ויאמר לא חפצתי לקחתה הרי רוצה, וצ"ל כיון שאסור אפילו רק מדרבנן שייך לא חפצתי לעבור איסור, אך מי שאינו שומר תורה האיך יאמר לא חפצתי, דהא בעצם רוצה ליבם אלא דאסור, וכיון דהוא מומר איך מהני מה שאומר לא חפצתי, וברמב"ם {{ממ|פ"ב מגירושין}} דכתב היכא שכופין לגרש דמהני כיון דישראל רוצה לקיים מצות הש"י, צ"ב למה מועיל דהא יש בחירה ובמציאות אינו ברצון, ולמה מהני מה שאומר רוצה אני מתוך כפי'.

'''קדמו וכנסו.''' וכתב רש"י קודם שנמלכו בב"ד, ודייק לה מדקתני קדמו, כ"כ הקרבן נתנאל, וכתב שם דדוקא כנסו יחד או הסכימו יחד לעשות כן, אבל קדם אחד בלא ידיעת השני ואח"כ כנס השני אין מוציאין, ואע"ג דעבר על שב"ד אסרוהו, מ"מ הקנס הוא רק אם עבר איסור, ואז בלי שב"ד אסרוהו לא קנסו בדיעבד אע"ג דעבר איסור, משא"כ אם ב"ד אסרוהו קנסוהו על האיסור שעשה, אבל אחרי שיבם הראשון דאז השני אינו עושה איסור לא שייך שיקנסוהו על מה שייבם.

'''ומש"כ''' שכנסו יחד, צ"ב מה שייך לצמצם בהעראה שזה נקרא יבום שיהי' שניהם ממש ביחד.

'''שנים שקדשו וכו' זה חולץ לשתיהן וזה חולץ לשתיהן.''' ופרש"י דכל חד וחד מינייהו אסור לייבומי דדלמא פגע באחות זקוקתו, וצ"ל דאע"פ שאחות חלוצה לא מיתסרא אלא מדרבנן, לא שרינן משום ספיקא דרבנן, כיון שאם נתיר מספק אנו מתירין בע"כ לשניהם ונמצא דשרינן בודאי אחת שהיא אחות חלוצה.

'''ש"מ קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין.''' אין להקשות לדעת הרמב"ם דספיקא דאורייתא לקולא מ"ט אינן מסורין לביאה, דהכא דהוי חתיכה אחת משתי חתיכות מודה.

'''שם. ש"מ קידושין שאין מסורין לביאה הוו קידושין.''' בריטב"א כאן וכן בקידושין הק' דלמ"ד יש ברירה מסורין לביאה מתחלתן הוא דיכול לברר איזו שירצה, ותירץ בתי' הב' דהכא בשקידש סתם ולא אמר איזה שארצה או שירצה פלוני, דבהא ליכא דין ברירה, וק"ק דכיון שקידש אחת מהן הרי היה בדעתו לקחת אחת מהן, וליהוי כפירש איזה שארצה, ועוד תי' דגזה"כ הוא שיהיו מבוררות משעת קידושין, וקשה דלפי"ז גם בקידש אחת משתי נכריות, לא יהי' קידושין.

'''והנה''' באבנ"מ [[אבני מילואים/אבן העזר/מא#ב|סי' מ"א סק"ב]] הביא מש"כ תוס' רי"ד לתרץ [כתי' הב' של הריטב"א הנ"ל] דאם הי' אומר איזה שאברור איה"נ דהוי מסורין לביאה איזה שיברור, אבל כשקידש סתם אין לומר שם ברירה, והקשה עליו דלמאן דאית לי' ברירה אפי' היכא דלא תלה ברצונו ג"כ אמרינן ברירה, כדמבואר ביומא {{ממ|דף נ"ה}} דלקחו ביניהם בשותפות ומתה א' מהן דאמרינן דיקח ארבע זוז ונשדינהו ואידך לישתרו משום ברירה, ובתוס' תמורה {{ממ|דף ל'}} הקשו באיסור שנפל בהיתר יקח א' ויזרוק והשאר יהי' מותר, ותירצו דאם הי' ניכר ונתערב לא אמרינן ברירה, אבל באופן שלא הי' מבורר האיסור לפני התערובת ורק לאחר התערובות נולד האיסור סמכינן אברירה, וא"כ חזינן דהיכא דנולד האיסור בתערובות יכולים ליקח א' ולסמוך שזה האיסור אע"פ שלא אמר קודם איזה שאקח.

'''וביאר''' באבני מילואים כסברת התוס' רי"ד דכשאינו אומר איזה שארצה אז הקידושין לכתחילה לא היו קידושין כי לא היו מסורין לביאה, ורק כשאומר איזה שאברור אז באמת הוי מסורין לביאה איזה שיברור, משא"כ כשאינו אומר איזה שאברור אז בשעתו אין כלל קידושין כיון דכעת אין מסור לביאה, ולא יתחדש כבר קידושין אח"ז כשיברור א' מהן, וכמו באומר שתי לוגין שאני עתיד להפריש מקרי שיריה ניכרין ע"י שיברור ויפריש אבל באומר שתי לוגין בתוכו כיון דכעת אינו מבורר לא חל ולא יועיל מה שאח"כ יברור שתי לוגין.

'''ויש''' לעיין דהנה בשתי לוגין יהי' תרומה ולא אמר שאפריש, מה דלא יועיל מה שיברור הא אינו משום איסור דיש על הפירות לפני שבורר דלכן לא חל תרומה אלא משום דאין שיריה ניכרין, ואפילו אם הי' מותר לשתות לפני שיברור ג"כ לא הי' חל שם תרומה כיון שאין שיריה ניכרין, וא"כ אם גם בקידושין כן, הי' צריך להיות דהמקדש א' משתי נשים שאינן אחיות לא יחולו הקידושין כיון דבשעת קידושין אין ידוע איזה ולא יועיל מה שאח"כ יברור, אבל כיון דרק במקדש אחת משתי אחיות הוא דלא מהני, הא אם יקדש א' משתי נשים שאינן אחיות משמע דתהיינה שתיהן מקודשות בספק, הרי דאין כאן חסרון מה דלא ידוע מי היא המתקדשת, וכל החסרון משום דאין מסורין לביאה, ולמה זה לא מסור לביאה, דהא יכול לבחור אשה אחת ותהי' מותרת לו.

'''והנה''' בריטב"א כאן תירץ ג' תירוצים, א' מהם כמו התוס' רי"ד דבאומר סתם לא אמרינן דיכול לברור איזה שרוצה וכנ"ל, והב' דכיון דאין קידושין מסורין לביאה ילפינן מקרא, מסורין מתחילתה ממש בעינן משעת קיחה, וזה לא ממש כהאבנ"מ.

'''ואפשר''' לפרש כונתו דהנה יש להסתפק אם מה דבעינן מסורין לביאה הוא דתהי' מותרת לו ע"י שיקחנה שתהי' אשתו או שתהי' מותרת לו לבעול בכל גווני, והנה באשתו המקודשת אליו מותר בה ואינו צריך דוקא שיחשוב אז בתור שהיא אשתו או לא, וא"כ כאן הא אם יבוא עליה לא מחמת שבוחר אותה בתור אשתו, הא תהי' אסורה משום שמא היא אחות אשתו, וזה דבעינן מסורין לביאה מתחילתה, היינו בלי שיתחדש ההיתר ע"י שבורר אותה להיות אשתו דאז תהי' אשתו למפרע, וכל זה רק כשלא מסורין לביאה בלי זה, אבל במקדש א' משתי נשים שאינן אחיות הוי שפיר קידושין אע"פ שאינו מבורר מי היא אשתו.

'''והנה''' בריטב"א הנ"ל תירץ עוד תירוץ דמיירי כשקידשה ותלה אם ירצה האב או איש אחר וליתי' בעולם שיברור, ומקשים דא"כ אפי' אם קידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין איך תתקדש כאן דהא אין מי שיברור, ודומה לתורם ומעשר יין שעתיד להפריש ולבסוף נבקע הנוד דלכו"ע הוי טבל למפרע, וה"נ כאן כיון דלא יברור אין אפשרות שיחולו הקידושין.

'''ואין''' להקשות על זה מלבד קושיא הנ"ל, דא"כ כל מה דשייך שיועיל קידושין שאין מסורין לביאה הוא רק אם פסקינן יש ברירה, דהא ע"מ שירצה אבא דמהני אם רצה הוא רק למ"ד יש ברירה, ולדידן דקיי"ל אין ברירה לא מהני כלל ע"מ שירצה אבא אפילו אם לא אמר א' משתי אחיות, ואיך פסקינן דקידושין שאין מסורין לביאה הוי קידושין, דלא קשה דכל מה שטרח הריטב"א הא הוא רק למ"ד יש ברירה, אבל לדידן יצוייר פשוט בלי שתלה במה שירצה אבא.

'''והנה''' הגרעק"א {{ממ|במערכה ד'}} הקשה על שיטת הר"י בתוס' עירובין {{ממ|דף ל"ז}} וכן רש"י בחולין {{ממ|דף י"ד}} דבאומר שתי לוגין שאני עתיד להפריש חל תרומה על השתי לוגין אלא דאין ידוע איזה מהן, דלגבי מה שלא הופרש אח"כ איך נימא דשייך זה להיות ספק תרומה הא הם כמו אם נבקע הנוד דאז מבואר בגמ' להדיא דשותה טבלים למפרע, א"כ ה"נ אלה שלא יופרשו הא לגביהם הוא כמו בנבקע הנוד, דנהי דאין ברירה לומר דמה שהופרש זהו שחל תרומה למפרע, אבל אלה שלא הופרשו דהיינו אלה ששותה לפני ההפרשה, איך נוכל לומר עליהם דאולי הם תרומה.

'''ויש''' שרצו לומר דמה דמבואר בגמ' גיטין {{ממ|דף כ"ו}} ועירובין {{ממ|דף ל"ז}} דנבקע הנוד שותה טבלים למפרע, הוא דוקא למ"ד יש ברירה, דכמו אם אח"כ מפריש אמרינן דמה שהפריש זהו שהי' תרומה כל הזמן, ה"נ אם נשפך ולא הופרש אמרינן דהוברר שלא הי' עומד להיות תרומה כלל ולכן שותה טבלים למפרע, אבל למ"ד אין ברירה אז אפי' אם יבקע הנוד לא יתגלה למפרע דלא הי' תרומה כלל, וישאר באמת תמיד שמה ששתה שמא תרומה הי'.

'''והנה''' אפי' אם נקבל סברא זאת, מ"מ עדיין קושית הגרעק"א תישאר, דהא בקושייתו כלול דבסברא צריך שלא שייך להיות ספק תרומה על מה דלא הופרש, דהא כל מה שאמר הוא דמה שיפריש יהי' תרומה, וכיון דזה לא הופרש איך יהי' ע"ז שם תרומה, וחוץ ממה דחזינן דזה כן דהא כשיבקע הנוד אמרינן דשותה טבלים למפרע, וע"ז י"ל דזה נאמר רק למ"ד יש ברירה, אבל בסברא הא עדיין נשאר קשה דאיך יהי' תרומה מה שלא הופרש כיון דהא אמר דברים ברורים מה שאני עתיד להפריש.

'''ואפשר''' דהנה בתוס' גיטין {{ממ|דף כ"ה ע"ב בד"ה רבי יהודה}} כתבו לחלק אליבא דשמואל בין היכא דהדבר עומד להתברר בודאי דאז יש ברירה כגון אם יחי' או ימות, לבין היכא דאינו ברור שיתברר, ויש לבאר דספק שעומד בודאי להתברר מקרי בירור מציאותי משא"כ היכא דאינו ודאי שיתברר.

'''והנה''' כל ענין ברירה דאיכא למ"ד דלא מהני, הוא משום דאינו בירור מציאותי ממש, לכן לשמואל מה שעומד להתברר בודאי מקרי בירור מציאותי, ובירור מציאותי מהני, וא"כ אפשר לומר דאפילו למ"ד אין ברירה גם כה"ג, היינו רק כגון באופן דכדי שיחול מה שעושה צריך שיתחדש דבר, אלא דזה יוברר בודאי כגון הר"ז גיטך אם מתי, דכדי שיחול הגט צריך שיתחדש מצב אחר דהיינו שימות, דבזה תלוי החלות גירושין, וזהו דס"ל דגם כה"ג אין ברירה לחדש גירושין עי"ז, אבל להיפך אם חלות הגט הי' תלוי דוקא אם לא יתחדש מיתה דאם ימות לא יהי' גט, רק אם לא ימות יהא גט, אז לכו"ע אמרינן דענין זה אינו תלוי בברירה, כיון דזה בירור מציאותי ואי"צ שיתחדש חלות חדש ע"י הבירור, דאדרבה מה שלא יתחדש הוא הגורם חלות הגירושין, ואם ימות לא יהי' גט, וא"כ בענינינו דכדי שנאמר שלא יהא תרומה הא אי"ז שום חלות דין חדש, אז בודאי דאם לא יהי' היין ולא יופרש לא יתחדש דין תרומה ע"ז, נמצא דלכתחילה חלות התרומה הוא רק אם לא ישפך היין, ואז אם לא ישפך יש כאן תרומה מספק על כל טיפה, דלומר דאלו הטיפין הם התרומה, הא זה ודאי שלא נתברר בירור מציאותי, ועל בירור שאינו מציאותי דהיינו איזה טיפין יהי' תרומה ע"ז אמרינן אין ברירה.

'''והנה''' אמרינן בעירובין {{ממ|דף נ'}} דמקדש ארבעים חלות מתוך שמונים קדשו, ומבואר בתוס' שם דזה אף למ"ד אין ברירה, היינו דאפשר לעשות חלות שאינו מבורר ולא יתברר לעולם, נמצא כיון דאפשר לעשות חלות אינו מבורר, אז נהי דאין ברירה מ"מ חל על שתי לוגין דין תרומה, דמה דלא יתברר לא מגרע מלחול דין בלתי מבורר כיון דשייך חלות דין בלתי מבורר על שניהם, אבל לגבי שאם יבקע הנוד שזה ודאי יתברר פעם אם יבקע או לא יבקע לפני שיפריש ממנו, וע"ז אם נבקע לא חל שום דין תרומה ע"ז.

'''והנה''' בהא דכתב הריטב"א במקדש א' משתי אחיות איזה שיברור האבא, הא אפי' אם הי' מקדש רק אשה אחת לבד כשירצה אבא דתלה חלות הקידושין רק אם ירצה האב, אז אם מת הוי כמו בנשפך היין דכבר לא תתקדש כלל כיון דצריך להתחדש קידושין ע"י רצונו, וע"כ התנה דאיזה שיברור דנמצא דעכ"פ רוצה לקדש א' מהם אלא דהאב יברור א' מהם, ולגבי זה הא קידש עכ"פ א' מהם, וכיון דאין מי שיברור חל קידושין על א' מהם ואינו ידוע מי, אלא דאם הי' חי הי' יכול לברור וכעת שלא בירר נשאר קידושי ספק, וכיון דהריטב"א איירי למ"ד יש ברירה, ולדידי' הא התברר דלא היו מסורין לביאה, דהא חלות הקידושין של א' מהם אין מסורין לביאה, ואע"ג דבשעה שהאב הי' חי הי' אפשר לברור, מ"מ אחרי דמת הוברר דקידושין האלו לא היו מסורין לביאה.

'''דקא פגע באחות זקוקתו.''' יש לפרש דנקט לשון "פגע" משום דרק ברגע שמקדשה עושה איסור, ומיד אח"כ כבר אין אחותה זקוקה אליו, דנעשית ערוה עליו.

'''מהו דתימא ליגזור תרי אטו חד קמ"ל.''' לכאו' גזירה לגזירה היא דאיסור אחות חלוצתו הוא משום אחות אשתו ולמה נגזור גזירה אטו אחות חלוצתו. ומשמע דיש אופנים שגזרו גם בכהאי גוונא, דאחות חלוצה וכן אחות זקוקה תיקנו שאסורה כמו אחות אשה ממש.

'''והנה''' כל גזירות האלו הם רק משום דיבום א"צ ב"ד, דבב"ד אין לחוש לכך.

'''רש"י ד"ה אין מוציאין מידם. ואי נמי הוה איפכא שהראשון ליבום כנס אחות זקוקתו ההיא שעתא ודאי הויא אסירא ומשבא אחיו וייבם השניה שהיא יבמתו פקע זיקה מאידך למפרע.''' מה שכתב רש"י טעם זה משום דכשייבמה אחיו פקע זיקה ממנו, ולא אמר משום דהוא עצמו משכנס אחת מהם פקע זיקה מהשניה כיון שנעשית אחות אשתו, משום דמה שפקעה הזיקה ע"י מה שעשה שלא כדין לא מהני וחשיב דנשאר עדיין האיסור של אחות זקוקה עליו, ורק מה שייבם אחיו את השניה ועי"ז פקע זיקה מאידך, זה גורם לו היתר, כיון שזה לא בא ע"י מה שהוא עשה שלא כדין.

'''ומש"כ''' רש"י דפקע זיקה מאידך למפרע, עי' ב[[רש"ש/{{כאן}}#|רש"ש]], ומה דבמתה היבמה לא אמרי' דפקע זיקה, נראה דאי"ז סתירה, דיסוד זיקה היא מה שעומדת אליו להתייבם, וכשנתייבמה לאחיו או שחלצה, שנעשה בה דבר ע"י בן אדם, זה סתירה מלהיות אשתו, דהרי נתברר שעמדה להתייבם לאחיו או לחלוץ ולא להתייבם לו, אבל במתה שזה ענין מן השמים, לא שייך לומר דנתברר שלא היתה זקוקה להיות אשתו.

'''רש"י ד"ה שמעת מינה. ועשו שתיהן שליח לקבל קידושין וכו'.''' יל"ע למה יועיל כאן שליחות הא יכולין לומר לתקוני שדרתיך ולא לקלקל, דהא מה יהי' להן מקידושין כאלה שכל א' מהן תהי' אסורה ולא תוכל להיות אשתו, ובודאי אינה רוצה להתקדש כדי להתגרש. ועיין משנה למלך {{ממ|[[משנה למלך/אישות/ז#כ|פ"ז מהל' אישות הלכה כ']]}} דתמה בזה [הובא באילה"ש קידושין [[אילת השחר/קידושין/נא/ב|דף נ"א ב']]], ואולי מיירי שהיה בפניהן כדמשמע לשון רש"י שאמר הרי אתם מקודשות לי, ושתקו וקבלו.

'''ובמל"מ''' שם רצה לומר בדממנה האבא שליח דעתה על כל מה שיעשה אביה, וצ"ע דגם אז למה נימא שדעתה להתקדש אפי' באופן שתהי' מוכרחת להתגרש.

'''רש"י ד"ה אבל יבומי ברישא. שמא זו היא ארוסת הנכרי וקא פגע ביבמה לשוק וכו' והא מילתא לא אשמעינן ברישא.''' יל"ע למאי איצטריך לאשמעינן דאסור, הרי פשיטא דאסור דהוי ספיקא דאורייתא. ואם קדם וכנס מסתמא יוציאו מידו כיון שהיתה ספק אסורה לו מדאורייתא, ובפרט למ"ד שומרת יבם שזינתה אסורה כאן יקנסו אפילו בשוגג להבועל.

'''תוד"ה קדמו. אר"י דווקא משום דשמא לא פגע וכו'.''' בביאור הגר"א {{ממ|[[ביאור הגר"א/קעו#ב|קע"ו ס"ב]]}} כתב דלמדו תוס' מדתנן במתני' בספ"ק מ"ש דבודאי יוציא עכ"ל, ולא נמצא כונתו, וצ"ל סופ"ב, והיינו מתני' דמי שנטען וכו'.

'''בא"ד. אבל הכא דקני לה בביאה וכו'.''' קשה דהא אסור לקנותה בביאה, כדלקמן {{ממ|[[בבלי/יבמות/נב/א|דף נ"ב א']]}} דצריך מאמר תחילה.

'''תוד"ה קידושין.''' מבואר דחייבי לאוין לא מקרי אינן מסורין לביאה כיון דאין הקידושין גורמין האיסור. וכן מבואר יותר בדבריהם בקידושין {{ממ|[[בבלי/קידושין/נא/א|דף נ"א]]}}. ובס' המקנה בקידושין שם וכן האחרונים כאן הקשו לשיטת הרמב"ם דכל חייבי לאוין אינו עובר אלא אם קידש, א"כ הא הקידושין עושין שיהי' אינן מסורין לביאה, ובמחזיר גרושתו כו"ע ס"ל דרק אם קידשה עובר איסור מחזיר גרושתו, א"כ למה לא חשיבי כל הני קידושין שאין מסורין לביאה.

'''ואפשר''' לומר דקידושין שאין מסורין לביאה, היינו היכא דהיא אשה המותרת לו ומצד דינה אין עליה שום איסור, אלא דנתחדש בה איסור ע"י הקידושין, אבל בחייבי לאוין ענין האיסור הוא מחמת איסור של האיש הזה לבוא על האשה הזאת, אלא דהאיסור מותנה ע"י קידושין, וזה לא נקרא דהקידושין חידשו איסור שלא הי' קודם, וכה"ג לא מקרי קידושין שגורמים דאינה ראוי' לביאה.

'''ואין''' להקשות כיון דיליף מקרא דקידושין שאין מסורין לביאה לא מהני מנ"ל לחלק כן, ואולי גם היכא דיש דין איסור עליה רק שמותנה בקידושין ג"כ לא חל הקידושין. אלא דא"כ יקשה יותר דאפי' אם חייבי לאוין אסורין גם בלי קידושין, מ"מ מנ"ל דרק אם הקידושין גורמין אז הוא דאינן חלין, ולא בכל אופן שאסורות ואינן מסורין לביאה, וע"כ דכיון דילפינן דחייבי לאוין תופס בהן קידושין ואיך זה יצוייר, וע"כ בהכי חייבי' רחמנא, ולהרמב"ם עדיף טפי כיון שלא יצוייר איסור חייבי לאוין בלי זה, דהא אם לא יחולו הקידושין לא תהי' אסורה, וע"כ דמה דמיעט קידושין שאין מסורין לביאה הוא רק בכגון מקדש שתי אחיות, דבכל אשה אם יקדשנה באופן זה יתחדש איסור ע"י הקידושין, אבל לא באופן דחייבי לאוין דהאשה הזאת אסורה לו, אלא דמותנה שיהא גם קידושין.

'''תוד"ה דיקא. וי"ל דאין יודע משמע הכי ומשמע הכי.''' ולפי"ז לכאו' מאי דיקא נמי מדקתני אינו יודע, ויש לומר מדלא קתני ואינו ידוע דאז ליכא למטעי.

{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}