עריכת הדף "אילת השחר/זבחים/יח/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
{{מרכז|{{גופן|4||'''דף י"ח ע"ב'''}}}}

'''מטושטשין או מקורעין ועבד עבודתו פסולה.''' יל"ע מהו השיעור של מקורעין אם כל קרע קטן פוסל.

'''והנה''' הרמב"ם {{ממ|ב[[רמב"ם/כלי המקדש/ח#ד|הל' כלי המקדש פ"ח ה"ד]]}} העתיק ברייתא זו דמטושטשין ומקורעין אם עבד בהן עבודתו פסולה, וב[[רמב"ם/ביאת מקדש/א#יד|פ"א מביאת מקדש הי"ד]] כתב דאם עבד והוא קרוע בגדים חייב מיתה בידי שמים, אע"פ שעבודתו "כשרה" ולא חללה עכ"ל, ותמהו עליו שסותר דבריו, והאריכו בזה האחרונים.

'''ובתשובות''' הרדב"ז [בלשונות הרמב"ם [[שו"ת רדב"ז/א'תסד|סי' צ"א]]] וכעי"ז בר"י קורקוס {{ממ|[[ר"י קורקוס/ביאת מקדש/א#טו|הל' ביאת מקדש סוף הט"ו]]}} חילקו דלגבי חיוב מיתה דבגדיכם לא תפרומו חייב אפי' על קרע אחד מן הצואר כדרך שקורעין על המת, אך בזה עדיין אינו מחלל עבודה דאין חסר בזה בכבוד ותפארת, וחילול עבודה הוא רק כשקרועים הבגדים כדרך הפחותים שאינם מקפידים על עצמם ולא על מלבושיהם והתורה אמרה לכבוד ולתפארת ע"ש, וקצ"ב מה דמשמע דאין דרך להקפיד על קרע אחד, הא בודאי דרך בני אדם להקפיד גם על קרע אחד אם הוא ניכר.

'''ולכאורה''' יש לומר לדעת הרמב"ם דתלוי בגודל הקריעה, דלענין האיסור דבגדיכם לא תפרומו, גם כשקרוע כל שהוא הוי בכלל קרע וחייב מיתה, ומ"מ לענין חילול עבודה בעינן שיהא ניכר הקרע, כדי שלא יהי' בכלל לכבוד ותפארת, [ועי' בחזו"א {{ממ|כלים סו"ס ב'}} מה שכתב בזה].

'''מיהו''' לכל הפירושים צ"ע מנין יצא לו להרמב"ם לחלק בדבר שלא נזכר בגמרא, וכשמחדש מסברא הרי הוא כותב בלשון יראה לי.


'''אמר רב יהודה אמר שמואל מרושלין כשרין.''' יש לעיין כשהיו מרושלין והי' לכלוך או קרע במקום המרושל, והוא לכלוך או קרע כזה שאם הי' במקום שהוא לבוש הי' פוסל, מי נימא דגם במקום המיותר פסול, או דלמא כיון שא"צ לחלק זה של הבגד כלל אין פוסל שם לכלוך או קרע, ומסתבר דכיון שלכלוך וקרע פוסלין משום שאין זה לתפארת, ממילא גם בכה"ג פסול, ולא נוכל לומר דנחשב כאלו אין שם בגד, דסוף סוף אי"ז לתפארת [ולהלן ע"ב על רש"י ד"ה מקורעין נתבאר עוד בזה].


'''כאן שסילקן ע"י אבנט.''' ופרש"י דכשרין דהא איתנהו, והיינו דיש בבגד את כל השיעור. וקשה מה מועיל מה שיש בבגד את כל השיעור אם אין הכהן לובש את כל מה שצריך להיות לבוש בכתונת, ודומה לציצית דכשאינו לבוש בטלית באופן שמכסה את גופו, אלא מקופל על צוארו, אינו חייב בציצית, ולא מועיל מה שיש בבגד שיעור טלית כיון שאינו לבוש בו [עי' משנה ברורה [[משנה ברורה/אורח חיים/ח#ג|סי' ח' סק"ג]]], וכן כאן למה מספיק מה שיש בבגד את השיעור, אם הבגד מקופל ואינו מכסה את כל אורך גופו, וכמו שילבש מכנסיים מקופלים שאינם מגיעים עד ירכים, הרי לא יועיל כיון שאינו לבוש כמו שאמרה תורה.

'''ויש''' לומר דודאי במכנסיים דכתיב בהו לכסות וגו' צריך שיכסה בפועל, ולא יועיל כשהן מקופלין ע"י אבנט, אבל בשאר בגדים אין קפידא שבשרו יהי' מכוסה, כיון שלא נאמר בהן "לכסות" רק צריך שילבשם, וזה נקרא לבישה.

'''ואין''' להקשות א"כ למה פוסל כשיש דבר חוצץ בין הבגד לבשר, ולא נימא דלא גרע מאם לא הי' לבוש כלל במקום זה, דלגבי חציצה היות ואפי' אם נחשוב כאילו הוא לבוש במקום הזה, מ"מ הרי יש דבר החוצץ, משא"כ כשאין דבר החוצץ חשבינן לי' שפיר כאילו הוא לבוש בבגד גם במקום ההוא.


'''שם. כאן שסילקן ע"י אבנט.''' הנה רש"י ותוס' כת' דכמדתו הוי למצוה ולא לעכב, ומשמע דלמצוה מיהא בעינן שלא יהיו מסולקין, אמנם אפשר דכל דבריהם זה רק לפי ההו"א דמיירי במסולקין ממש שלא ע"י אבנט, אבל הא דאמר שמואל דמסולקין ע"י אבנט כשרין, יש לומר דגם לכתחילה כשר בהכי, כיון דס"ל לשמואל דאבנט לא מיגז גייז.

'''והנה''' לקמן [[בבלי/זבחים/לה/א|דף ל"ה ע"א]] פריך אהא דתניא שבח הוא לבני אהרן שיהלכו עד ארכובותיהן בדם, וכי תימא דמדלו להו והתניא מדו כמדתו שלא יחסר ושלא יותיר, וכתבו תוס' שם דהך פירכא אליבא דמ"ד אבנט מיגז גייז, והיינו כרב דס"ל דמסולקין ע"י אבנט פסולין, והק' ה[[קרן אורה/זבחים/לה/א|קרן אורה]] מה היא ראיית התוס', דילמא הך פירכא אתיא נמי לשמואל ולכתחילה מודה שמואל דאסור להגביה הבגדים על ידי אבנט, ולכאו' הי' ראי' מזה להנ"ל דס"ל לתוס' דלשמואל מותר גם לכתחילה לסלק ע"י אבנט.

'''אך''' אינו ראיה דהתם בגמ' סד"א דלא שייך שיגיעו הכהנים למזבח בלי שיעברו בתוך הדם שברצפה, וזה הוי כדיעבד, דאם כשר בדיעבד כשמגביה ומסלק ע"י אבנט לא הוי פריך מידי, ולכן הוכיחו תוס' דע"כ קושית הגמ' היא אליבא דרב דפוסל אף בדיעבד בסילק ע"י אבנט, אבל אה"נ גם לשמואל י"ל דלכתחילה מצוה שיהא מדו כמדתו ואף לא יסלק ע"י אבנט.


'''רב אמר אחד זה ואחד זה פסולין.''' בספר מזבח כפרה [הוא שיטה מקובצת מכת"י על בכורות] [[שיטה מקובצת/בכורות/מג/א|דף מ"ג ע"א]], הק' בהא דשימש משה רבינו בשבעת ימי המילואים, היאך נכנס לשמש באוהל מועד הרי גובהו של משכן היה י' אמות ומרע"ה היה ג"כ י' אמות וי' אמות בי' אמות היכי קאי, וכי תימא שהיה כופף קומתו, הא ליתא דכיון שהיה עובד עבודה אם היה כופף קומתו היו הבגדים נגררים, ואמרי' ולבש הכהן מדו בד שלא יחסר ולא יותיר, ותירץ דשמא י"ל שהיה כופף מעט ע"ש [וצ"ל דאפי' שבכל כהן שמתכופף בשעת עבודה לא חסר בכמדתו, מ"מ אם בכל העבודות ע"כ יהא הבגד נגרר, ס"ל דחסר בכך מכמדתו].

'''ויל"ע''' בדבריו חדא מנא לן דדין כמדתו נאמר גם בחלוק שהי' לובש מרע"ה, הרי זה היה הוראת שעה לעבוד בו בז' ימי המילואים, ואמנם בודאי לא היה יכול ללבוש בגד קצר מאד שאינו מתכסה בו אלא מיעוט גופו, אבל שיהא בזה דין כמדתו ממש מנ"ל, וכן מה שאחז"ל שהיה גובהו של מרע"ה י' אמות, אפשר דאין כונתם שהיה בדיוק י' אמות, כיון שאי"ז שיעור של דין שצריך להיות בדיוק, ושפיר י"ל דכונתם קרוב לי' אמות, והי' באמת פחות מעט מי' אמות, וכבר היה יכול להכנס לאהל מועד.

'''ועדיפא''' מיני' מצינו בקדושין [[בבלי/קידושין/יב/א|דף י"ב א']] דכשיש אלף חמש מאות שלשים ושש כיון דנפקא לי' מפלגא, קרוב לאלפים קרי להו. [וח"א העיר מרש"י ברכות [[רש"י/ברכות/נד/ב|נ"ד ב']] שכתב דדרשי' הקים עצמו היינו דהי' גובהו כגובה הקרשים, ומשמע שזה בדיוק, מיהו ב[[מהרש"א - חידושי אגדות/ברכות/נד/ב|מהרש"א]] כבר העיר דלא ידוע מדרשה כזאת, וכן אפשר גם בזה דכיון דאי"ז דין, מה דנקטו עשר הוא לאו דוקא עשר בצמצום].


'''רש"י ד"ה מטושטשין. בטיט.''' וה"ה בדם, כ"כ ב{{ממק|ליקוטי הלכות}} וכדמוכח מלקמן [[בבלי/זבחים/לה/א|דף ל"ה ע"א]], ואפשר דנקט רש"י טיט, לאשמעינן דאע"פ שקל להורידו מהבגד מ"מ פסול, ועי' {{ממק|יד דוד}}.

'''ועי'''' בליקוטי הלכות {{ממ|[[ליקוטי הלכות/זבחים/פח/ב|לקמן פ"ח ע"ב]]}} שכתב דאפשר דאם נטף על הבגד טיפה מועטת של דם ושמן, אינו בכלל מטושטשין וצ"ע.


'''רש"י ד"ה מקורעין. דלאו בגד הוא הראוי לעבודה דבעינן לכבוד ולתפארת.''' הנה בטעם הפסול דמקורעין הי' אפשר לומר דהחסרון הוא משום שאינו לבוש במקום הקרע, אך ממה דפרש"י הטעם משום לכבוד ולתפארת, משמע דאין חסר בלבישת הבגד, ופסולין רק משום שאינן לכבוד ולתפארת [אלא דממילא דינו כמחוסר בגדים כיון שהבגד פסול], מיהו ברמב"ן בספר המצוות {{ממ|[[השגות הרמב"ן לספר המצוות/לאוין/קסד|ל"ת קס"ד]]}} כתב דהחסרון במקורעין משום שאינו לבוש בהם במקום הקרע.

'''ונפק"מ''' למה שנסתפקנו לעיל בבגדים מרושלין למ"ד שהם כשרין, מה הדין אם יש קרע במקום שנגרר על הארץ, דאם כל החסרון הוא משום שאינו לבוש במקום הקרע, הרי לא שייך לפסול במקום שנגרר על הארץ, שהרי א"צ שיהא לבוש שם, אבל אם הפסול הוא מצד לכבוד ולתפארת שפיר י"ל דגם שם פוסל.


'''רש"י ד"ה אחד זה ואחד זה. אחד מרושלין ואחד מסולקין יותר מדאי.''' מה דנקט רש"י "יותר מדאי" עי' משנ"ת לעיל [[אילת השחר/זבחים/יח/א|ע"א]] בד"ה ת"ר וכו'.


'''וכ"ת מאי מרושלין מסולקין ע"י אבנט ואבנט מיגז גאיז.''' אין לפרש דהכונה היא שהאבנט מחשיב את חלק הבגד המיותר שכפלו כמאן דליתיה, וכמו שנחתך ע"י האבנט, דאם כן נמצא דלעולם כהן לובש חמש בגדים, דהאבנט חולק את הכתונת לשנים והוו ב' בגדים. אלא הכונה היא דבלי האבנט הוי חשבינן ליה שהוא לבוש עם כל אורך הבגד הנכפל גם מה שיותר מהשיעור, ואף אם מקפל את החלק הנוסף, מ"מ כל שלא קשרו באבנט נחשב שלבוש בכולו, כיון שכל רגע יכול לחזור לכמות שהי', אבל כשחוגרו באבנט חשבינן לי' דאינו לבוש בחלק זה המיותר, כיון שכפלו ומהדקו באבנט שיתקיים כך כפי מדתו, ומה"ט אם לא סילק ע"י אבנט רק שאוחז בידו להגביהו לכדמדתו לא יועיל כיון שכל רגע עומד להפתח.

'''ומאי''' דפליג שמואל הוא דס"ל דגם כשסילקו באבנט חשיב עדיין דעומד הקיפול להפתח, וחשיב שהוא לבוש גם בחלק זה, וכמו בסילקו בלא אבנט לרב [ועל דרך זה נראה שפירש החיי"א ב[[נשמת אדם/יא#ג|כלל י"א אות ג']] בנשמ"א ע"ש].

'''ואפשר''' דאף רב לא אמר אלא בחוגר "באבנט" אבל אם יקשור ע"י חוט או משיחה, לא אמרי' דמיגז גייז ליה לחלק הנכפל, ע"ד מה שנתבאר לעיל ע"א ד"ה ת"ר.

'''ומש"כ''' החזו"א {{ממ|סי' ג' סק"א}} דאם הבגדים רחבין רשאי לכופלן ולהדקן באבנט או בטבעת, לא מיירי להכשיר עי"ז מדין מיגז גייז, דבמה שהבגדים רחבים ממדתו אפשר דאין בזה פסול, דלא מצינו חסרון רק בארוכין יותר ממדתו או קצרים ממדתו, ולא ברחבים, וכל חידושו הוא רק דאחר שכפל לא מקרי יתור בגדים, וזה הוא מוכיח מהא דבמרושלין שסילקן לא חשבינן לחלק הנכפל ע"י אבנט יתור בגדים.


'''ואבנט מיגז גייז.''' יל"ע אם סברא זו דמיגז גייז תועיל גם לענין כלאים לומר דחשוב כאינו לבוש בחלק הנוסף, וכגון אם היה כלאים במקום שנכפל הבגד וקשור באבנט, מי נימא דחשוב כאילו אינו לבוש בחלק זה, וממילא אף שיש שם כלאים אין איסור ללבוש את הבגד, וגם משום העלאה י"ל שאינו אסור, דגם העלאה הוא רק בענין לבישה כמשנ"ת באילת השחר יבמות [[אילת השחר/יבמות/ד/ב|דף ד' ע"ב]] ד"ה והנה אם.

'''ומסתבר''' דיש בזה איסור כלאים, והיינו טעמא דהא ודאי דאבנט מיגז גייז הוא רק בנוגע לאדם הלובשו, דבשעה שאין אדם לובש את הבגד פשוט דגם אם יחגרנו באבנט אינו גייז את הבגד, ורק לגבי האדם הלובשו נחשב כאינו לבוש באותו חלק, וכיון שכן אנו באין לברר אם האיסור כלאים הוא ללבוש בגד שיש בו כלאים, או האיסור הוא "ללבוש את הכלאים", ולהצד דהאיסור הוא ללבוש בגד שיש בו כלאים, הא כשאנו דנין על הבגד מצד עצמו הרי יש בהבגד כלאים ואסור ללבשו, ולא יועיל מה שהאבנט גייז.

'''ולכאורה''' האיסור הוא ללבוש בגד שיש בו כלאים, וא"צ שיהא לבוש בכלאים עצמן, וכמשמעות הפסוק {{ממ|[[תנ"ך/ויקרא/יט#יט|ויקרא י"ט פסוק י"ט]]}} ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך, דהיינו בגד שיש בו כלאים, לא יעלה עליך, וממילא לא יועיל לזה מה דאבנט מיגז גייז [ועי' יורה דעה [[שולחן ערוך/יורה דעה/שג|סי' ש"ג]] לענין כלאים שנגררין בקרקע ואינו לבוש בהן, והאחרונים האריכו בזה עי' בית הלוי [[בית הלוי/א/ב|ח"א סי' ב']]].


'''אלא מסולקין קשיא.''' ופרש"י דלרב ליכא לאוקמי כגון שסילקן ע"י אבנט, דכיון דס"ל דסילוק אבנט מיגז אגיז הוי כולהו כקצרים מעיקרא. וצריך להבין מה ההכרח ממה דס"ל לרב דמהני לסלק את המרושלין ע"י אבנט לכדי מדתו להכשירן בכך, דמהאי טעמא יפסול ג"כ כשסילקן וקיצרן ע"י אבנט, דילמא דוקא לקצר את הרישול מהני, משום דעי"ז הוא לבוש כמדתו, אבל בבגד שהוא כמדתו לא יגרע מה שסילקו ע"י אבנט, דהא לא מצינו שסובר רב דאבנט מיגז גייז מהני לפסול.


'''רב חדא תני מרושלין שסילקן ע"י אבנט כשרין.''' אבל מרושלין שלא סילקן פסולין לרב, ולא מטעם דמדו כמדתו מעכב, שהרי כתבו רש"י ותוס' לעיל דמדו בד הוא רק למצוה בעלמא [ולא משמע דמיירי רק לפי ההו"א], אלא פסולין משום יתור בגדים, וכמו שפרש"י בד"ה מר סבר.

'''ומסתבר''' דאף לכתחילה מכשיר רב, והא דנקט התנא [וכן העתיק הרמב"ם [[רמב"ם/כלי המקדש/ח|פ"ח מכלי המקדש]]] לשון דיעבד דעבודתו כשרה, משום דלא שייך למינקט ע"ז לשון לכתחילה, דלמה יקח בגד שגדול ממדתו, אבל אה"נ אם כבר לבשו ורואה שהוא גדול ממנו, שפיר יכול לעבוד בו לכתחילה ע"י שיסלקנו באבנט.


'''וראיתם אותו פרט לכסות לילה או אינו אלא פרט לכסות סומא וכו'.''' הנה לשיטת הראשונים דכסות לילה היינו בגד המיוחד ללילה, נמצא שזה סוג בגד מיוחד שעשוי לצורך שימוש לילה, וזה נתמעט דפטור, וא"כ לא דמי לכסות סומא, דהא לסומא אין בגד אחר משאר בני אדם, רק שהוא בגד המיוחד לסומא ללבשו.

'''ונפק"מ''' בציצית שנעשה בכסות סומא ואח"כ נעשה של פיקח אם זה בכלל תעשה ולא מן העשוי, דלכאו' כיון שאין המציאות של כסות סומא אחרת משאר בגדים, רק הי' פטור מפני שהוא שייך לסומא, אי"ז פטור בבגד, ולא מקרי שנעשה בפטור, וכן בכסות אשה, אם עשה ציצית כשהיה הבגד של אשה ואח"כ נעשה של איש, אין בזה משום תעשה ולא מן העשוי, כיון דאין החפצא טלית של פטור רק דאשה פטורה מציצית, משא"כ כסות לילה דהוי כסות המיוחד ללילה, והפטור הוא בכסות גופא, בזה י"ל דהוי תעשה ולא מן העשוי, ובפמ"ג {{ממ|[[פרי מגדים - משבצות זהב/אורח חיים/יח#א|או"ח סי' י"ח במשב"ז סק"א]]}} נסתפק ביחדה ללילה ותלה בה ציצית, ואח"כ נמלך עליה ליום אם יהיו הציצית פסולין משום תעשה ולא מן העשוי.


'''וראיתם אותו פרט לכסות לילה.''' יל"ע כיון דהמיעוט של כסות לילה הוא משום דבעינן וראיתם אותו א"כ באלו המדינות שמאיר בלילה כיום, יהיו חייבין בציצית גם בכסות לילה, [וכעי"ז הביא המ"ב {{ממ|[[משנה ברורה/אורח חיים/יח#ז|סי' י"ח סק"ז]]}} בשם המ"א דמהאי טעמא בבין השמשות כל זמן שעדיין אור חייב בציצית].


'''מאי לאו בהא קמיפלגי דמר סבר יתר כמאן דאיתיה דמי ומר סבר כמאן דליתיה דמי.''' פי' אי כמאן דאיתיה דמי ונחשב שלבוש גם בחלק הנוסף, או כמאן דליתיה ואינו לבוש רק עד כדי מדתו ולא איכפת לן בתוספת, וכן פליגי בבעלת חמש אי כמאן דאיתי' היינו שהוא בגד של חמש כנפות, ופטור מציצית דאי"ז בת ארבע, או כמאן דליתי' ורואין אותו שהוא בגד של ארבע כנפות ועוד אחד, וממילא חייבת בציצית כיון שהיא בת ארבע.

'''מיהו''' צ"ע הדמיון דהנה בה' כנפות הנידון הוא על הבגד עצמו בלתי תלוי לגבי אדם הלובשו, ובזה כיון דבבגד יש ה' כנפות, אמרי' דאי"ז ד' כנפות ועוד א', אלא הוי בת חמש ופטורה, משא"כ בגדים מרושלין, דכשנדון מצד הבגד בודאי שהכל הוא בגד א', ורק לגבי האדם הלובשו אנו דנין אם נחשב שהוא לבוש גם בחלק הנגרר, וא"כ אפילו אם לגבי ציצית אמרי' דכמאן דאיתי' דמי, י"ל שזה רק משום שדנין מצד הבגד כשלעצמו, אבל אין ראי' דלגבי האדם נחשב שהוא לבוש בחלק המיותר.

'''ואולי''' אפשר לומר דיש לדון משתי בחינות, והיינו דכשאנו דנין אם הבגד מתאים לכהן הזה, יש לומר דאינו מתאים ויש בבגד חלק מיותר לגבי האיש הזה, ורק כשאנו דנין על האיש אם הוא לובש את מה שמיותר, יש לומר דמה שמיותר אינו לובש, ולכן הגמ' מדמה דכמו שבכנפות כשדנין מצד הבגד אמרי' דיש כאן ה' כנפות, ה"נ בבגדי כהונה כיון דכשדנין על הבגד אינו מתאים להאדם, לא נוכל לדון מצד האדם ולהכשיר, כיון דמצד הבגד יש יתור דאינו מתאים למדתו, והוי יתור בגדים, אבל אם בכנפות זה נחשב כמאן דליתי', ה"ה כאן כשאנו דנין על הבגד אומרים דהיתר כמאן דליתי', וכמי שאין כאן יתר לגבי האדם שילבשנו.

'''מיהו''' סברא זו דכמאן דליתיה שייך רק בבגד אחד שיש בו תוספת, דחשבינן לחלקים שבו שאינם נצרכים לדינא שהם כמאן דליתנייהו, אבל כשלובש ב' מכנסיים וכיו"ב דהם ב' דברים נפרדים, לא שייך לומר דחשיב כאילו אינו לבוש בבגד הנוסף [ועי' זבחי אפרים].

'''והנה''' בהאי סברא דאמרינן דאע"פ שישנו במציאות מ"מ כל מה שאין צריך לגבי הדין ציצית או בגדי כהונה חשבינן ליה לגבי זה כמי שאינו, יש לעי' אם זה סברא רק בבגדים, או זה שייך גם לשאר דיני התורה, דמה שאין צריך חשבינן לי' כמאן דליתיה. [ומה שסובר ר"ת בתוס' סוכה [[תוספות/סוכה/ט/א|דף ט']] דגם כשעושה ד' דפנות אין חל קדושה אלא על הצריך להכשר מצוה דהיינו שנים וטפח, ולא על מה שמוסיף על זה, אינו דומה לכאן, דאם הי' דין דסוכה שיש בה יותר משתי דפנות וטפח נפסלת, אז הי' נידון כשמוסיף על ב' וטפח אם יש להכל דין סוכה א' כדי לפסול הסוכה, והי' שייך לתלות בענין זה אי כדאיתי' או כמאן דליתי' דמי, אבל היות שאין נידון כזה, דהא לא נתמעט סוכה שיש בה דפנות יותר מהמחוייב, רק כל הנידון כמה דפנות נאסרו, על זה לא נוגע הסברא של כמאן דאיתי', או כמאן דליתי'].


'''דמר סבר יתר כמאן דאיתיה דמי ומר סבר כמאן דליתיה דמי.''' הנה לפי פשטות דברי הגמ' משמע דגם למ"ד דבעלת חמש חייבת בציצית, מ"מ אינו צריך להטיל אלא ד' ציציות על ד' כנפות, דהא מפרש טעמי' משום דהכנף החמישי חשבינן ליה כמאן דליתיה, והק' ה{{ממק|קרן אורה}} דבמנחות {{ממ|[[בבלי/מנחות/לז/ב|דף ל"ז ע"ב]]}} אמרי' דלר' ישמעאל דכל כנף מצוה בפני עצמה היא כי רבי רחמנא בעלת חמש להטיל לכל החמש רבינהו קרא וכדפי' שם רש"י, ולפי"ז קשה מנ"ל לר' ירמיה לומר דטעמא דמאן דמרבי לחייב בעלת ה' משום דס"ל דהחמישי כמאן דליתיה דמי, דלמא אתיא כר' ישמעאל דבעלת חמש איתרבי להטיל בה בכל הכנפות, וע"כ לדידי' לא הוי כמאן דליתי', דהא צריך להטיל גם בה ציצית.

'''ואפשר''' דהנה במנחות שם מבואר דלמ"ד כולהו חדא מצוה, אינו מטיל אלא ד' ציציות, ורק לר' ישמעאל דס"ל דכל אחת מצוה בפני עצמה, מטיל בה ה' ציציות, ולכאורה למ"ד דכולהו חדא מצוה, נמי נימא דצריך להטיל בכל החמש, ונימא דכל החמש מצוה אחת הן, ומוכח מזה דמה שריבתה תורה בעלת חמש, לא נאמר בזה שיש חיוב ציצית חדש של "בעלת חמש" אלא לעולם חיוב ציצית הוא רק לבגד של ד' כנפות, וריבתה תורה דבעלת ה' מקרי נמי בעלת ד', ומה שיש עוד כנף אינו מגרע בשם בעלת ארבע, אלא יש כאן ד' ועוד א'.

'''וא"כ''' י"ל דבהא לא פליג ר' ישמעאל, דנהי דס"ל דחייב להטיל ציצית בכל החמש כנפות, מ"מ אין הטעם משום שיש חיוב חדש של בגד בעלת חמש כנפות, אלא לעולם החיוב הוא מחמת שהוא בגד של ארבע כנפות, אלא שסובר ר' ישמעאל דכל חדא וחדא מצוה בפני עצמה, וממילא צריך להטיל ציצית בכל כנף של הבגד המחוייב בציצית, אבל מ"מ שם הבגד המחייבו בציצית הוא רק משום שנקרא בגד של "ארבע כנפות", ושפיר מוכח דס"ל דיתר כמאן דליתיה ומה שיש לבגד ה' כנפות אינו מגרע בשם ארבע כנפות, דאל"כ לא הי' חייב בציצית דלא נאמר חיוב אלא לבגד של ד' כנפות.


'''ומר סבר כמאן דליתיה דמי.''' מהא דאמרי' הכא בבעלת חמש דכמאן דליתיה דמי, משמע דלא שייך לכאן הסברא דכל יתר כנטול דמי, דאמרי' בחולין {{ממ|[[בבלי/חולין/נח/ב|דף נ"ח ע"ב]]}} לגבי טריפות, ונימא דהוי כבעלת שלש למ"ד דכמאן דנטול ומקומו עמו, וכן למ"ד דאין מקומו עמו לא נימא דהכא הכנף החמישי כמאן דנטול דמי, והוי בגד של ארבע כנפות. וכן מצד שני בטריפות לא אמרי' סברא זו דהכא דכמאן דליתיה דמי.

'''והחילוק''' הוא דכמאן דליתי' שייך רק בדבר של מספר כגון ארבע כנפות, דאמרי' דהחמישי כמאן דליתיה, אבל לגבי טריפות הרי לא נאמר בתורה מספר כמה איברים שיהי' לבהמה, לכן לא שייך לומר ע"ז דכמאן דליתי', ומה דמדמי לה הכא לענין בגדי כהונה אף שלא נאמר בזה מספר, מ"מ המדה שנאמרה בבגדי כהונה היא כמו מנין, דכך היא המדה שצריך.

'''וכן''' יש לומר דלא שייך כאן הסברא דיתר כנטול דמי, משום שזה סברא רק בדבר שנברא עם תוספת מכפי הרגיל בטבע, אבל מה שהאדם עושה יותר, אין שייך לומר על זה דכנטול דמי, דהאדם יכול לעשות כך או כך.

'''ובפמ"ג''' או"ח {{ממ|[[פרי מגדים - משבצות זהב/אורח חיים/י#א|סי' י' במשב"ז סק"א]]}} רצה לדמות זה לזה, ומוכיח מהרמב"ם שפסק דמרושלין פסולין ואפ"ה בהל' טריפות {{ממ|}} פסק דיתר כנטול, דע"כ אין להם דמיון [ועי' זבחי אפרים].


'''לא דכ"ע כמאן דאיתיה דמי.''' למסקנא זו נמצא דכשיש חמש לא שייך לקרותו ארבע, וא"כ צריך טעם למה מכשיר שמואל במרושלין [ועי' רמב"ן בסה"מ [[השגות הרמב"ן לספר המצוות/לאוין/קסד|ל"ת קס"ד]]].


'''פרט לכסות לילה.''' יל"ע אם מקיים מצות ציצית בשעת שינה [ביום, או להרא"ש גם בלילה בישן עם כסות יום], ואף אם נימא דבסוכה מקיים מצוה בשעת שינה, שאני התם דכתיב כעין תדורו וכך היא צורת המצוה, אבל שאר מצוות יש להסתפק אם יש בהם קיום מצוה בשעה שישן.

'''ומסתבר''' דמצות ציצית שלבש קודם השינה נמשכת וחשיב עדיין קיום מצוה, וכמו שמצינו [במנחות [[בבלי/מנחות/מג/ב|דף מ"ג ע"ב]]] אצל דוד המע"ה דכשנכנס למרחץ ונזכר במצות מילה נחה דעתו, ולכאו' מאי קיום מצוה יש לו עכשיו במה שקיים בו אביו מצות מילה כשנולד, ומשמע דבמצוה הנמשכת חשיב שנמשך כל הזמן המצוה, וה"נ כשישן עם ציצית יש עדיין המשך למצוה ויש לו זכות בזה, אף דקיום מצוה ממש אין כאן, דכשישן לא עדיף ממתעסק [ועי' בקרן אורה מנחות [[קרן אורה/מנחות/לו/ב|ל"ו ע"ב]]].

'''[עוד''' יל"ע אילו הי' מתמעט סומא משום דאינו בכלל ראיה, אי הוי ממעטינן נמי ישן דאינו בכלל ראיה, או דלמא כיון שיכול להתעורר כל רגע משנתו הוי בכלל ראיה].


'''אשר תכסה בה הרי כסות סומא אמור.''' הנה סוגיא זו ע"כ לא אתיא כר' יהודה דס"ל דסומא פטור מכל המצוות, דאין סברא שיהא חייב בציצית יותר משאר מצוות, וע"כ דס"ל כמ"ד דסומא חייב בכל המצוות, אלא הוי פטרינן ליה מציצית משום דכתיב בי' וראיתם אותו.


'''רש"י ד"ה ולא שלש. כגון שעיגל אחת מד' כנפיה.''' הא דלא נקט רש"י שהיה בגד משולש, י"ל דבאופן כזה לא יוכל להטיל בה ציצית, דמשימדוד בכנף שיעור קשר גודל מכל צד כדי להטיל שם הציצית, כבר יהא רחוק מהכנף ג' אצבעות.


'''רש"י ד"ה מר סבר.''' מבואר ברש"י דלמ"ד דיתר כמאן דליתי' דמי לא הוי יתור בגדים, והנה עד עכשיו איירינן מחמת מדו בד, וכן אמרינן לקמן [[בבלי/זבחים/לה/א|דף ל"ה א']] דמדו בד ממעט חסר ויתר, ולא איירינן מצד הטעם דיתור בגדים, ולמה הוצרך רש"י להוסיף טעם חדש דיתור בגדים.

'''ויש''' לומר דבלי זה דגלי רחמנא מדו בד, אין כלל שיעור לבגדים, אמנם גם אחרי דיש דין מדו בד מ"מ הרי הוא לבוש כל כמה שצריך, וממילא משום כדי מדתו לא שייך לפסול, וכדי שיהי' פסול ע"כ צריכים אנו לומר דהוי יתור בגדים, וזה תלוי דאי כמאן דליתי' דמי אין כאן יתור בגדים, אע"פ שאין מתקיים בזה מדו בד, ולכתחילה אין לעבוד בזה, אבל פסול לא הוי כיון דכמאן דליתיה דמי, משא"כ אי כמאן דאיתי' דמי הרי זה פסול מחמת יתור בגדים.

'''והא''' דמסולקין פסולין אע"פ דמשום כמדתו אין לפסול, צ"ל משום דבמסולקין חסר מה שאינו לבוש במקום ההוא, ולא משום כמדתו.


'''רש"י ד"ה פרט לכסות לילה.''' ב[[גליון הש"ס לרע"א/{{כאן}}|גליון הש"ס]] ציין דמרש"י כאן ובשבת משמע דס"ל כהרא"ש דהפטור תלוי בבגד המיוחד ללילה, ובמנחות [[רש"י/מנחות/מ/ב|דף מ' ע"ב]] משמע שסובר כהרמב"ם בזמן שמתכסה בו, ולכאו' זה סתירה, [ובהג"מ נקט דדעת רש"י כהרמב"ם וכדמשמע בדבריו במנחות].

'''ויש''' לפרש דרש"י כאן ובשבת קאי למ"ד ציצית חובת טלית, ולכן אי"ז תלוי אלא ביחוד הטלית למה שהיא עומדת, אך במנחות איירי רש"י למ"ד חובת גברא, ולכן כשלובש ביום, אף אם זה כסות המיוחד ללילה, מ"מ מה שמחייב זה הלבישה והשתא יום הוא, וכן איפכא בכסות יום כשלובשו בלילה, הוי השתא כסות לילה ופטור מציצית.

'''ואין''' זה תימה לומר דרש"י מפ' למ"ד חובת מנא, דבכמה מקומות מפ' רש"י כמ"ד חובת מנא, עי' רש"י בשבת [[רש"י/שבת/כה/ב|כ"ה ע"ב]] ועוד [והעירוני דבמשכנ"י [[משכנות יעקב/כג|סכ"ג]] כ' ליישב עד"ז].


'''בד שלא ילבש של חול עמהן.''' יל"ע מ"ט נקט התנא דוקא של חול, הא שפיר משמע קרא למעט ג"כ שלא יוסיף בגד קודש, דהלשון בד משמע לחוד, והיינו שילבש רק בגדים אלו.

'''והנה''' בתו"כ יש דרשה יכול לא ילבש עמהן בגדי קודש אבל ילבש עמהם בגדי חול וכו', ומשמע דיש יותר חידוש למעט בגדי חול, ולפי"ז כ' ב[[ליקוטי הלכות/{{כאן}}#|לקוטי הלכות]] דנקט הכא חול וכ"ש לבגדי קודש.

'''ואפשר''' לבאר באופן אחר דהנה כלי שרת כשאינו משתמש עמו למה שדינו להיות הוי כשימוש חול, ובגדי כהונה הרי הם ג"כ כלי שרת, ולכן כמו אם ישים כלי קודש על הפנים וכדומה אין על זה שם שמוש קודש, ה"נ בגד על בגד אפשר לכלול את זה בשם שימוש חול, וא"כ י"ל דברייתא דידן כוללת במה דקתני שלא ילבש של חול, בין כשלובש בגד חול ממש ובין כשמשתמש בבגד קודש שימוש של חול, דמה שהוא משמש בתור בגד קודש הוא רק כשלובשו לבד, אבל כשמשתמש בו בצורה כזאת שאין צריך, הרי הוא כמשתמש בו בתור בגד חול, ולפי"ז א"צ לומר דהוא כל שכן מבגד חול, אלא גם זה נכלל במה שאמר התנא שלא ילבש של חול עמהן.


'''חדשים אין שחקים לא והתניא משוחקין כשרים.''' צ"ב מאי קפריך אולי הברייתא דהכא היא למצוה אבל בדיעבד כשרים, וכמו דמסיק באמת, דהא לשון כשרים משמע שפיר דיעבד.

'''ובשיעור''' הדבר מה נקרא חדשים ומה נחשב משוחקין יש לעיין, דהא ודאי דלא הוה ס"ד דצריך ללבוש רק חדשים ממש שזה הפעם הראשונה לעשייתן.

'''והנה''' התוס' ביומא {{ממ|[[תוספות/יומא/יב/ב|י"ב ע"ב]]}} כ' דאי הוי פסלינן משוחקין היו צריכין לעשות כל שנה בגדים חדשים, וא"כ לכאו' גם אליבא דאמת צריך לעשות כן, דהא למצוה בעינן חדשים, וא"כ כל שנה צריך לעשות בגדים חדשים, ונמצא שהיו צריכין לעשות כל שנה אלפי בגדים לכל הכהנים [אמנם לשון תוס' משמע דרק אם היו משוחקין פסולין היו צריכין כל שנה חדשים, והיינו משום דעל כל בגד ילה"ס אם עבדו בו הרבה פעמים, ואם משוחקין פסולין, אז מספק היו צריכין להחליף כולם, משא"כ אם רק לכתחילה לא הוצרכו להחמיר להחליף כל שנה], ועי' בר"ש בפי' התו"כ ריש פר' צו {{ממ|}} שכ' דכל זמן שלא נשחק השער קרויין חדשים.


'''יש מהן למצוה וכו'.''' ופרש"י דהני דלאו ממשמעותא אינן מעכבין, והא דמ"מ בעינן חדשים אע"פ שאין משמעות לזה מדכתיב בד, כתב הקר"א דילפי' לה מדכתיב לכבוד ולתפארת, אלא שהק' דא"כ למה זה לא מעכב כמו מקורעין דפסולין כיון שאינן לכבוד ולתפארת.

'''ויש''' לומר דהנה בודאי א"א לפרש כונת התורה במה שנאמר לכבוד ולתפארת שיעכב לקחת הבגדים היפים ביותר שבעולם, אלא הכונה שיקח מה שיותר יפה ויותר מהודר, וזה שייך רק לכתחילה, משא"כ מקורעין שמוגדר יותר לריעותא זה כבר מעכב.


'''שם.''' מה שפרש"י דהני דאתו ממשמעותא מעכב, צ"ל דהא דמעכבי בלי שנה הכתוב, הוא כמ"ש תוס' ביומא [[תוספות/יומא/כג/ב|כ"ג ע"ב]] דבגדי כהונה ל"ה כקרבנות וא"צ בהן שינה הכ' לעכב [ועי' משנ"ת [[אילת השחר/זבחים/יח/א|לעיל ע"א]] ברש"י ד"ה כשרין].


'''ממאי דהאי בד כתנא הוא.''' פריך מנלן משום דבד היינו שהוא יחיד, אבל מנלן לפרש דהכונה היא לפשתן, וגם בלשון בני אדם פשתן לא נקרא בלשון בד, ולכן צריך לימוד לזה [ועי' משמר הלוי סי' מ"ז מה שהביא מבעל הקה"י].


'''לא יחגרו במקום שמזיעין.''' ב[[ליקוטי הלכות/{{כאן}}|לקוטי הלכות]] נסתפק אם הדין דלא יחגרו ביזע מעכב, דכיון דגלי קרא שזה מקומו, ממילא כשלא חגר במקומו הוי מחוסר אבנט, או אי"ז אלא דין לכתחילה, ע"ש.

'''והנה''' מטין משמי' דמרן רי"ז זצ"ל דיש מחלוקת בין רש"י והרמב"ם בגדר האי דינא, דרש"י בפר' תצוה {{ממ|[[רש"י/שמות/כח#ז|פכ"ח פ"ז]]}} כתב דמהאי קרא ילפי' גם לחגורת האפוד דלא יחגרו ביזע, משמע דמפרש שזה דין בכל חגירות שלא יחגור ביזע, אמנם הרמב"ם הביא דין זה רק לגבי אבנט, ומשמע דמפרש שזה גילוי על מקום האבנט לחוד. ולפי"ז לכאו' ספק הלקוטי הלכות יהא תלוי בפלוגתא זו, דלרש"י דהוי דין בחגירה י"ל שזה רק דין לכתחילה לחגור כך ואינו פוסל, ולהרמב"ם שזה גילוי על מקום האבנט י"ל דאם שינה הוי כלא לבשו כלל.

'''אמנם''' אפשר דגם לרש"י זה גילוי על מקום החגירה, אלא דס"ל שזה גילוי בין על האבנט ובין על חשב האפוד, ויתכן גם לדבריו דכל ששינה מקומו הוי כאינו לבוש בו, ופסול.


{{ניווט כללי תחתון}}{{אילהש}}