עריכת הדף "אור החיים/שמות/יא"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}</noinclude>
==א==
'''ויאמר ה' וגו' עוד נגע וגו'.''' פרשה זו מגדת מה שכבר אמר ה' קודם ותמצא כי התחלת המכות נבואה ראשונה שהיתה במדין אמר לו לא יתן אתכם מלך מצרים להלוך ולא ביד חזקה ושלחתי את ידי וגו' ונתתי את חן העם וגו' ושאלה וגו' ונבואה ב' ג"כ במדין הודיעו מכת בכורות דכתיב בני בכורי וגו' ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך הרי בידו מכת בכורות באחרונה ונבואה ג' בארץ מצרים אמר אליו כי סימן סוף המכות הוא כשלא ישמע להם פרעה פי' שלא ירצה לשמוע דבריהם עוד. אשר ע"כ כשאמר לו אל תוסף וגו' מזה ידע כי הגיע זמן מכה האחרונה שבה יצאו וידע אותה כי היא זו מכת בכורות ששקולה כנגד כל וכו' הנאמרת אליו בסמיכות מצות ושאלה אשה משכנתה והוא מה שאמר הכתוב ויאמר ה' עוד נגע וגו' פי' כבר אמר ה' עוד וגו' פי' שהוא מה שאמר בנבואות הראשונות כמו שרשמתי ולזה אמר משה תכף אל פרעה כה אמר ה' כחצות הלילה וגו' והגם שלא מצינו שאמר לו ה' שם פרט זה של כחצות ולמד סתום מהמפורש כי כן היו שם הדברים אלא שקצר וממקומו אתה למד כי כן אמר אליו ה' ומעתה לא נאמרה נבואה זו במצרים גם לא קשה למה יצו ה' פעמים על שאלת כלים ממצרים:

==ד==
'''כחצות הלילה.''' כבר דברו רז"ל {{ממ|[[בבלי/ברכות/ד/א|ברכות ד.]]}} בטעם אומרו כחצות בכ"ף ואולי שיכוין עוד ע"ד אומרם ז"ל בפסוק ויחלק עליהם לילה כי ליל ט"ו בניסן היה. עוד אמרו ז"ל כי הריגת ד' מלכים שהרג אברהם אבדה כמה אמונות גם היתה מלחמה גדולה ועצומה ורשומה במלכי עולם כי היו מלכים תקיפים ושלטו על ה' מלכים גדולים ותקיפים ואדם אחד הוא ועבדי ביתו נצחום לזה ציין לו הזמן ואמר לו כחצות הלילה הידוע בעולם שיצאתי לישע אברהם אביהם כמו כן אני יוצא וגו':

'''אני יוצא וגו'.''' פי' הגם שיש לי כמה משרתים אע"פ כן אני בעצמי אצא בתוך מצרים והטעם לב' סיבות א' לחיבת הבנים שתהיה יציאתם על ידו בכבודו ובעצמו ב' כי אין מלאך מבחין הבחינה הגדולה מי הוא שנוצר מטיפה ראשונה של אדם שיקרא ג"כ בכור הגם שהוא ב' וג' לבטן זולת הוא היוצר הוא הבורא ברוך הוא מכיר הטיפות שצר מי ומי הבכור:

==ה==
'''ומת כל בכור.''' ולא אמר והרגתי כל וגו' להיות כי ה' ב"ה פועל הטוב בידו אבל פעולת הרע יצו למשרתיו עושי דברו והם יעשו לזה לא אמר והרגתי אלא ומת פי' ע"י שליח ומעשה ה' המה הזכרת הודעת הבכורות זה הוא וזה גורם כי המשחית ישחיתנו ומת ומזה יתגלה פי' אומרו והכיתי שהוא ע"י שליח:

'''עוד''' ירצה ע"ד אומרם ז"ל {{ממ|[[בבלי/שבת/לד/א|שבת לד.]]}} יהיב ביה עיניה וקטליה גם אמרו ונעשה גל של עצמות. והנה דברים אלו בהשקפה ראשונה ירחקם השכל כי איך תהיה ראית צדיק לרעה והלא כתיב טוב עין הוא יבורך גם ציין הרשב"י ז"ל לרע עין המזיק בעינו כי הוא חלק רע:

'''אכן''' אחר ההשקפה בדקדוק, אומרם יהיב עיניה, היה לו לומר ראה בו בעיניו. אלא להיות כי כל חלק רע שבעולם בהכרח כי יהיה לו דבר המעמיד כל שהוא מהחיוני שהוא בחינת הטוב כי חלק הרע שם מיתה יש לו ואיך יחיה ויהיה במציאות שיתנועע וילך כבעלי חיים לזה בהכרח שיהיה בו חלק כל שהוא מבחינה הנקראת חיים וזה חלק טוב ובזה תשכיל להבין מאמרם ז"ל כי לעתיד לבא יביא הקב"ה לס"מ וישחטנו במעמד הצדיקים וכו' ע"כ ודברים אלו אין להם משמעות כי לא יוצדק שחיטה למלאך ולמה שהקדמנו תהיה הכוונה כי יסיר ממנו חלק המחייהו ובהסרת ממנו חלק הטוב זו היא שחיטתו:

'''עוד''' יש לך לדעת כי כל מקור ישאף למינו וישאבנו וזה הוא סוד בחינת בירורי ניצוצי הקדושה באמצעות נשמות ישראל ועסק תורתם. והצדיקים העצומים קדמונינו יכירו בהביטם באדם רשע לברר ממנו כח החיוני שהוא בחינת הטוב באמצעות הראיה הדקה אשר יביטו בעין החכמה להוציא חלק הטוב ההוא כי כשיתכוין למול ענף הקדושה תעשה בו נפש הצדיק כמעשה אבן השואבת לברזל הנקראת קאלא"מיטא בלע"ז שתוציאנו ממקום שנקבע שם בראיה וה' עשה דמיונות בעולם להאמין אדם בתורת חכם ומעתה נמצא בדעת אלהים באומרו ומת כל בכור פירוש כי באמצעות שאני עובר בתוך מצרים בזה ימות מעצמו כל בכור כנתינת עין של חכמים ברשעים ועושים אותם גל של עצמות כי באמצעות כן יצא מהם החיונ[י]ות כמו כן הדבר הזה שיפריד מהם באמצעות העברתו שם כל נשמות הבכורות והבן הדברים:

ואומרו '''כל בכור''' פירוש לא שתצא הנפש מהגוף לבד אלא שגם בחינת נפש תמות גוף ונפש של קליפת בכור מצרים ואולי כי בזה לא נתעצם שום גלות עוד כבחינת גלות ושעבוד מצרים כי אבד כח הקליפה העצום שהוא בחינת בכור:

'''וראיתי''' לתת טעם למה לא יצאו ישראל אלא באמצעות מכת בכורות. עוד, למה ה' הכה אפילו בכור שאינו מצרי דכתיב בכור השבי. ואולי כי הטעם הוא לצד שמצינו שקרא ה' לישראל בני בכורי וכבר הודיעונו רז"ל כי כל מה שברא ה' במדת הטוב גם זה לעומת זה עשה האלהים בבחינת הרע וכל בחינה ובחינה שיש בקדושה יש כנגדה בקליפה והקליפה מתאמצת ומתחזקת לאחוז שם ולזה כנגד בחינת הבכורה שבקדושה היתה בחינת בכורה שבקליפה אוחזת ותוקפת בה לבל שלח עד אשר הרג ה' כל שם הבכורה שבקליפת מצרים בין של מצרים בין של האומות שהיו שם דכתיב עד בכור השבי ובכור השפחה וכל בכור בהמה, וגם בכור ישראל קדש אותם ה' באומרו הקדשתי לי כל בכור כדי שלא תשאר בכורה זולת זה של קודש אשר הקדיש ה' ולזה מת אפי' בכור בהמה וכיון שנעקר שם זה נפל ענף הרע שהיה מחזיק בבכור הקדושה ולזה תכף יצאו בני ישראל והגם שמצינו שיצאו ורדפו אחריהם חשבו שעדיין יש בהם כח לאחוז בם וצא ולמד מה עלתה בידם לא נותר בהם עד אחד:

==ז==
'''ולכל בני ישראל וגו'.''' צל"ד הכוונה בזה ואם לומר שלא ימות אדם מהם היה לו לומר בפירוש ולא ימות מבני ישראל וגו' ואולי שנתכוין בסדר הדיבור ע"ד אומרם ז"ל כלבים צועקים מלאך המות בעיר לזה אמר ולכל בני ישראל וגומר כדי שתדע שלא ימות מהם אדם שלא יחרץ כלב לשונו שם הא למדת שלא נראה ביניהם מחבל והוא אומרו למען תדעון אשר יפלה וגו':

'''עוד''' נתכוון לרמוז לו כי דוקא במקום שיהיו כל בני ישראל פירוש כולם יחד יהיו ישראל לא יחרץ כלב וגו' זה לך האות כי אין זר אתם אבל אם לא יהיו כולם בני ישראל ויהיה ביניהם איש מצרי יחרץ כלב לשונו הא למדת כי יראה שם משחית והכוונה בזה לומר לו כי לא תועיל ערמה לבכורות להמלט שהגם שיתחבאו הבכורות המצריים בין ישראל לא ימלטו באמצעות זה וכן אמרו רז"ל.

==ח==
'''וירדו כל עבדיך וגו'.''' כאן הבטיח כי עבדיו אלו יחיו ולא ימות מהם אחד במכת בכורות ואולי שהיו כולם פשוטים ואין בכור ביניהם וידע בידיעת נביא או הגם שהיו ביניהם בכורות אעפ"כ הוציאם מכלל המכה והטעם לא לצד צדקותם אלא לצד שביזהו פרעה הרשע בפניהם ודבר אליו כדבר הנבל אל תוסף ראות וגו' כי ביום וגו' לזה צריך גם הוא להתבזות בפניהם כדין המבייש חברו בפני רבים שצריך לפייסו בפניהם{{הערה|נלאו חכמי לב למצוא מקור דין מחודש זה שלא נמצא כמותו בפוסקים וחומרא רבתא היא להזקיק המבייש חברו בפני רבים לפייסו בפניהם דייקא. והנה בירושלמי נדרים {{ממ|[[ירושלמי/נדרים/ה/ד|פ"ה ה"ד]]}} הנודר הנייה מחבירו בפניו לא ישאל לו אלא בפניו, שלא בפניו נשאלין לו בין בפניו בין שלא בפניו. ופליגי אמוראי בטעמא, רבי יוחנן אמר מפני הבושה ורבי יהושע בן לוי אמר מפני החשד. ובביאור מפני הבושה יש מן הראשונים שפירשו דהיינו שיתבייש לשאול בפניו וממילא לא יהיה נשאל {{ממ|[[ריטב"א/נדרים/סה/ב|ריטב"א]] ו[[ר"ן/נדרים/סה/ב|ר"ן]] נדרים סה: ושו"ת הריב"ש [[שו"ת הריב"ש/שע|סי' ש"ע]] הביאם הגר"א יפה'ן בהגהותיו לריטב"א שם והוכיח כן גם מדברי הרשב"א [[רשב"א/נדרים/סה/ב|שם]]}}. ואולם מדברי התוס' בגיטין {{ממ|[[תוספות/גיטין/לה/ב#ליחוש|לה: ד"ה ליחוש]]}} מבואר {{ממ|גם זה הובא בדברי הגר"א יפה'ן שם ועיי"ש פירוש נוסף מפסקי הרא"ש}} דהיינו שצריך שיתבייש במה שנדר הנאה לפניו. עיי"ש. ולדבריהם אין הדין כלל מלתא דנדרים והלכותיהן אלא מדין המבייש והמתבייש למצוא לו מחילה. וממוצא הדברים אתה למד ככל אותו הדין המובא כאן בדברי רבנו, שכשם שבהדיר חבירו בפניו וביישו בזה, בעינן שיתבייש דווקא לפניו במה שנדר הנאה ממנו, ה"ה כשהיה הביוש בפני אחרים יש לו לפייסו בפניהם דווקא.}} ותמצא שהקפיד משה על הדבר דכתיב ויצא מעם פרעה בחרי אף והנה הגם שלא אמר משה אלא וירדו כל עבדיך נתכוין לומר גם עליו כי הוא בעצמו יקום לילה אלא שדיבר דרך כבוד:

'''והשתחוו לי לאמר.''' טעם שלא אמר בפירוש ויאמרו לי נתכוין לומר כי אמצעות ההשתחויה עצמה יגיד כי כוונתם לאמר צא אתה כיון שהוא אדון עליהם א"כ האדון יעשה חפצו ואין עליו שלטון:

'''עוד''' ירצה כי להיות כי מנהג המלכים כשיבוא אדם לדבר אליהם דבר ישתחוו לפניו ומזה ידע המלך כי הם חפצים לדבר עמו כי אין מהמוסר לדבר לפני מלך גדול בלא שאלת רשיון גם אין דרך כבוד לשאול רשות לזה ישתחוה ובזה ידע המלך כי חפץ דבר ויאמר אליו דבר והוא שאמר והשתחוו לי לאמר פירוש שההשתחויה היא להגיד שרוצים לאמר והאמירה צא אתה וגומר והגם שלא הזכיר הכתוב פרט זה באותה הלילה, קצר ואמר גדולה מהאמור כאן שפרעה עצמו קם לילה וגו':

==ט==
'''ויאמר ה' וגו' לא ישמע.''' הכוונה בזה אולי שחשב משה כי פרעה בראותו כל המופתים והפלאים אשר עשה משה בזה הגם שיראה כי הלכו ישראל ולא חזרו שמא תפול עליו אימתה ופחד ולא ירדוף אחרי בני ישראל לזה הודיעו כי לא ישמע פי' לא יקבל אליכם פי' למה שאתם חושבים שהחליט דעתו מישראל ואמר לשון עתיד לומר אפי' אחר מכת בכורות לא אכניע לבו לקצה האחרון לקבל לשלוח בהחלט והטעם למען רבות מופתי באמ"ץ [-בארץ מצרים] כשירדפו אחריהם ואומרו ארץ כבר אמרו רז"ל בפסוק כי ה' נלחם להם במצרים וגו' יעש"ד:

'''עוד''' ירצה להיות שאמר משה והשתחוו לי לאמר צא אתה וכל העם אשר ברגליך ופי' ברגליך הוא ברשותך הרי שהוציאם לעם מרשות פרעה ונתנם ברשות משה רועינו מלכינו ובזה גילה לו כי יציאתם ממצרים היתה בעקירת רשות פרעה מעליהם לזה אמר ה' אליו לא ישמע אליכם פרעה פי' לא יבין דבריכם פרעה והטעם למען רבות מופתי ואם יבין הדבר מעת שיאמר לכם בלילה קומו צאו יחליט הדבר ואין לו מקום לרדוף אחריהם אחר כך ואין מקום למופתים שאני רוצה להרבות מאתים וחמשים מכות יסובבוהו:

==י==
'''ומשה ואהרן וגו' ויחזק וגו'.''' כוונת הכתוב לומר שהגם שעשו את כל המופתים האלה אעפ"כ לא נתרצה לשלחם אפילו שלא בהחלט אלא לצאת מארצו לבד כאומרו נלכה נא דרך ג' ימים:
<noinclude>{{שולי הגליון}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>