עריכת הדף "אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/סנהדרין/ב"

{{ניווט כללי עליון}}
== מנין הדיינים בסידור גט ==
;דברי רש"י שמיאונין דרבנן בשלשה משום כל דתקון
המשנה בסנהדרין בפרק ראשון {{ממ|[[בבלי/סנהדרין/ב/א|ב.]]}} מונה את מנין הדיינים הנצרך לדון בדיני התורה השונים, בדיני ממונות, בגזילות וחבלות, מלקות, עיבור החודש והשנה ועוד ועוד. בין הדינים השונים נשנו גם: החליצה והמיאונין בשלשה. לעומת זאת מנין הדיינים הנצרכים בגט לא נזכר במשנתנו, ויש לדון כמה דיינים נצרכים כדי לסדר גט.

ובביאור דין חליצה ומיאון בשלשה כתב רש"י וז"ל: חליצה בשלשה, ביבמות יליף לה בפרק מצות חליצה. מיאונין, יתומה קטנה שהשיאוה אמה ואחיה לדעתה, יוצאה בלא גט במיאון כל זמן שלא גדלה תחתיו. ובשלשה בעינן, דכל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון. ומיאונין דרבנן, דמדאורייתא אפילו מיאון לא בעיא, דאין קדושי קטנה כלום אלא אם כן קדשה אביה, דכתיב "את בתי נתתי לאיש הזה", ע"כ.


;ביאור רע"א שהוא כעין דאורייתא דגט וראיותיו שגט אינו צריך שלשה
ובתוספות רע"א {{ממ|[[תוספות רבי עקיבא איגר/סנהדרין/א#ב|פ"א מ"ג אות ב]]}} ביאר בפשטות מה שכתב רש"י שכל תקון רבנן כעין דאורייתא תקון, היינו שה'דאורייתא' שכנגדו תקנו רבנן הוא 'גט', שכשם שבגט צריך מדאורייתא שלשה כך גם במיאון שהוא כעין גט שאשה יוצאה מבעלה צריך שלשה מדין 'כל דתקון'. ולפי זה מוכח שגט צריך להעשות בבית דין של שלשה. ועל פי זה תמה רע"א מהמבואר במשנה במסכת גיטין {{ממ|[[משנה/גיטין/ט#ד|פ"ט מ"ד]]}}: רבי אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים, כשר. והיינו משום שלרבי אלעזר עדי מסירה כרתי, ומשמע שלדעת רבי מאיר הסובר עדתי חתימה כרתי אינו צריך כלל ליתנו בפני עדים אלא נותנו לו בינו לבינה [מלבד מה שמבואר בתוספות בגיטין שצריך לכו"ע ליתנו בפני עדים משום 'אין דבר שבערוה פחות משנים']. ואף לדעת רבי אלעזר די במסירה בפני שני עדים, ולא מוזכר כלל שצריך ליתנו לה בפני שלשה דיינים.

כיוצא בזה מבואר מנידון הגמרא בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/ה/ב|ה:]]}} גבי המביא גט ממדינת הים שצריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם, בפני כמה נותנו לה, רבי יוחנן ורבי חנינא, חד אמר בפני שנים וחד אמר בפני שלשה. וכל זה אינו אלא כשמביאו ממדינת הים אבל במביאו בארץ ישראל לכולי עלמא די במסירה בפני שנים ומשמע דלא בעינן כלל דיינים במסירת הגט. ומסיים רע"א דבריו: אחר זמן רב מצאתי שעמד בזה בתשובת נודע ביהודה מהדורה תניינא, ע"כ.

וקודם שנביא את דברי הנוב"י בהרחבה, נביא רק את דבריו באופן הלימוד מדברי המשנה בגיטין הנכרת בדברי רע"א, וזה לשונו: והנה במסכת גיטין, רבי אלעזר אומר אע"פ שאין עליו עדים אלא שנתנו לה בפני עדים כשר. והנה אי סלקא דעתך דנתינת הגט צריך בית דין, אם כן אין זה ענין לפלוגתא דרבי מאיר ורבי אלעזר אם עדי חתימה כרתי או עדי מסירה כרתי, ולכולי עלמא צריך בית דין ואפילו לרבי מאיר. ואם כן [- שבלא"ה צריך למוסרו בפני בית דין] ממילא אין צריך עדי מסירה, דאין לך עדי מסירה יותר מהבית דין של שלשה ולא תהא שמיעה גדולה מראיה, והן הן עדים והן הן דיינים כשרואים ביום. ואם כן למה הוצרך רבי אלעזר לומר 'אלא שנתנו לה בפני עדים' לא הוה ליה לר"א למימר אלא 'אע"פ שאין עליו עדים', דלרבי מאיר שעדי חתימה כרתי צריך שיהיו עדים חתומים עליו מלבד הבית דין שהם שם בשעת מסירה, ולרבי אלעזר אין צריך כו', עכ"ל, עי"ש שהאריך בהצעת יישוב ודחייתו.


;תשובת הנודע ביהודה בנידון האם סידור גט דומה לדין
ותשובת הנודע ביהודה {{ממ|[[נודע ביהודה/תניינא/אבן העזר/קיד|מהדו"ת סימן קיד]]}} עוסקת בדיין שסידר גט לאחד "ומחמת שהיה ההתעסקות בחינם לא מצא צירופיו להצטרף עמו, וצירף עמו שני בני תורה ואחד מהם הוא חתנו". ועתה בא המערער לפסול את הגט מדין 'נמצא אחד מהם קרוב או פסול', ודימה מעשה הגט לדין. והנודב"י מרחיב ודן בנידון זה אם סידור הגט דומה לדין.

מחד, מביא הנודב"י את דברי הרמ"א {{ממ|[[שולחן ערוך/אבן העזר/סדר הגט|סימן קנד סדר הגט ס"ד]]}} שמדבריו מבואר שמסדר הגט אינו אלא מורה דרך ומלמד לסופר ולעדים איך יתנהגו.

מאידך, התרומת הדשן {{ממ|[[תרומת הדשן/א/רמח|שו"ת סימן רמח]], הו"ד ב[[בית יוסף/אבן העזר/קלו|ב"י סימן קלו]]}} רצה לפסול גט הניתן בלילה מטעם דין. ו"הגם שהרב בית יוסף באמת תמה עליו, אבל איך אפשר שבעל תרומת הדשן ישגה ויפול בטעות גלוי ומפורסם כזה, והוא רב מובהק גדול בהאחרונים". הנודב"י מוסיף שעל אף שגם הרע"ב בפירוש המשניות {{ממ|[[רע"ב/בכורות/ד#ו|בכורות פ"ד מ"ו]]}} שגה בזה וכפי שהשיג עליו הרמ"א שם, "אמנם הרב ברטנורא עיקר ספרו לא חיבר לפסק רק לפרש, והוא פרשן ולא 'פסקן' ואם כי הוא גדול מאד ואעפ"כ אין לתמוה אם לא דקדק בדבריו כל כך וכתב דבר שאינו מוסכם עפ"י הדין, אבל התרומת הדשן עיקר חיבורו הוא לפסק הלכה וראוי לו להשגיח בדבריו".

יתירה מזאת מוסיף הנודב"י שהתרומת הדשן כותב כן בשם אחד מהגדולים שכתב כן בשם רבו, ואף כתב כן בשם האור זרוע, "וידוע שהאור זרוע הוא הר"י מווינא והוא רבו של מהר"ם מרוטנבורג, ואיך נחשוב חלילה עליו טועה". ולכן מציע הנודב"י שהתרומת הדשן והאור זרוע עוסקים באופן מסויים שסידור הגט נחשב לדין, כגון שנעשה על ידי שליח וצריך לומר בפני נכתבו ובפני נחתם והוא קיום שטרות שאין מקיימים אלא בשלשה {{ממ|[[שולחן ערוך/חושן משפט/מו#ד|חו"מ סימן מו ס"ד]]}}, או באופן שנכתב ונחתם ביום שאז אין תקנה למוסרו בלילה אלא על ידי שליח {{ממ|[[שולחן ערוך/אבן העזר/קכז#ה|אה"ע סימן קכז ס"ה]]}}.


;מו"מ בדעת האור זרוע שגט שניתן בלילה פסול
אלא ששוב מביא הנוב"י לדברי הרא"ם בתשובה {{ממ|[[שו"ת רבי אליהו מזרחי/פד|סימן פד]]}} שהביא דברי האור זרוע בפירוש: וכן כתב בעל האור זרוע, דאפילו נתינת הגט מידו לידה שאין צריך קיום אין לעשותו בלילה, ע"כ. והוא מדמה דין זה לדין חליצה שנחלקו תנאים {{ממ|[[בבלי/יבמות/קד/א|יבמות קד.]]}} אם חליצה בלילה פסולה, ומבואר בגמרא ששורש המחלוקת אם להחשיב את החליצה כגמר דין או כתחילת דין. והטעם להחשיבה כתחילת דין שאינו נעשה אלא ביום, פירש הריב"ן שהוא משום שעל ידי החליצה קמתחלא למתבע הכתובה, ואם כן כל שכן בנתינת הגט שעל ידי הגט גובה כתובתה ובלאותיה ואין הבעל יורשה ואינו אוכל פירות בנכסי מלוג שלה ופטור מקבורתה ומפרקונה, עכת"ד. הרי מפורש מדברי האור זרוע דאפילו גט הניתן מיד הבעל ליד האשה פסול מטעם שהוא דין שגובה כתובה.

ואמנם הנוב"י שב ותמה על עיקר דינו של האור זרוע, שכן לפי דבריו יש לומר שגם כל שטר הנעשה בעדים שעל ידו גובה מלקוחות, וכן שטר מתנה שעיקר הקנין הוא על ידי השטר, יהיה לו דין כ'דיני ממונות' ויצטרך שלשה ויפסל בלילה, והרי בנוגע לשטר הדין פשוט וברור שאינו כן אלא השטר אינו אלא עדות, וכשיבוא לטרוף וליקח מהלקוחות אז יבוא הדין לפני בית דין כדין ממון. ואם כן גם לענין גט, עדי מסירת הגט הם עדים שעתה הגיע זמן פרעון הכתובה, וכשתרצה לגבות תבוא לפני בית דין ואז יהיה דינה בכלל דיני ממונות.

על ראיית האור זרוע מדברי הריב"ן מעיר הנוב"י שלעצם הדבר שחליצה היא דין אין צריך טעם ולא ראיה, שהרי מקרא מלא דיבר הכתוב 'ועלתה יבמתו השערה' ותרגומו: לתרע בית דינא וכמו שפירש רש"י שם. ומה שכתב בטעם הדבר שעל ידי כן גובה כתובתה, אין זה אלא טעם לכך שיש לדמות חליצה לדיני ממונות ולא לדיני נפשות שאפילו גמר דין שלהם צריך להעשות ביום דוקא. אבל אין כוונתו שמחמת טעם זה חשובה החליצה 'דין'. וממילא בגט שלא מצאנו שיהיה צריך דיינים, אין לנו להמציא ולומר שייחשב סידור הגט ל'דין' מכח טעם זה שעל ידי הגט זוכה בכתובה. 


;מו"מ ולימוד מדברי המשנה בסנהדרין ומדברי רש"י בנידון זה
"ולכן הדמיון של האור זרוע שדימה זה לדברי ריב"ן בחליצה, הוא תמוה בעיני. אבל מה אעשה ואני עפר ואפר תחת כפות רגלי האור זרוע, וצריך אני לקבל דמיון שלו ולבטל דעתי. ופקחתי עיני לראות מה יאמרו יתר הראשונים בדבר זה. וראיתי אור גדול המסייע לדברי האור זרוע, ומנו, רבינו המובהק אשר מפי פירושיו אנו חיים בכל הש"ס, רש"י ז"ל". והנוב"י מביא את דברי רש"י ומבאר כדרך שביארם רע"א, ש"כל דתקון כעין דאורייתא תקון" היינו גט שהוא להוציא מקידושי תורה, ודומיא דהכי תיקנו מיאון להוציא מקידושי קטנה שהוא מדרבנן, ואם כן מוכח שגט צריכה שלשה.

מלבד זאת מוסיף הנודע ביהודה שכך יש לדייק גם מעצם דברי המשנה, אחרי שהצריכו חכמים במיאון שלשה פשיטא שבגט צריך שלשה, כי וכי סלקא דעתך להחמיר במיאון דרבנן יותר מגט של תורה, אף לולי דברי רש"י שמקור הדין של שלשה במיאון הוא מדין גט מדין "כל דתקון".

מאידך מביא הנוב"י את ראיית השואל שרצה להוכיח ממשנה זו גופא שגט אינו דין ואינו צריך שלשה, שהרי אילו אכן גם גט מצריך שלשה דיינים, מדוע לא כתבה המשנה שגט בעי שלשה בכלל שאר הדברים שמביא התנא שצריכים שלשה.

אלא שהערה זו מיישבה הנודע ביהודה בקל עפ"ד דברי האור זרוע הנזכרים. שכן מדברי האור זרוע מבואר שהטעם להחשיב את סידור הגט כ'דין' המצריך שלשה דיינים, הוא משום שעל ידי הגט זוכה בכתובה ולכן סידור הגט נחשב ל'דיני ממונות'. אם כן, שוב אין להקשות מדוע לא שנה התנא גם גט במנין הדינים הדורשים שלשה דיינים, שהרי כבר שנה התנא 'דיני ממונות בשלשה' ואף גט בכלל. יעו"ש מה שהוסיף והוכיח מסוגיות נוספות לנידון זה.


;מהלכים נוספים בביאור דברי רש"י שמיאון נתקן 'כעין דאורייתא'
ואמנם הן הנוב"י והן רע"א למדו בכוונת רש"י שתיקנו שלשה במיאון 'כעין דאורייתא' בגט. אמנם הרש"ש והמהר"ם שיף הציעו הצעה אחרת בביאור דברי רש"י. לדבריהם כוונת רש"י כלל אינה לגט אלא לחליצה, דהיינו שחכמים תקנו מיאון בשלשה כעין חליצה דאורייתא שהיא בשלשה. 

והם מעלים שתי דרכים בביאור השייכות שבין מיאון לחליצה. הרש"ש מציע שהחליצה היא כעין מיאון שהיבם ממאן ליבמה כדכתיב {{ממ|[[תנ"ך/דברים/כה#ז|דברים כה ז]]}} מאן יבמי וגו'. ואילו המהר"ם שי"ף מציע שהדמיון הוא בין מיאון שהוא באמירה 'אי אפשי בפלוני' לחליצה שהיא באמירה 'לא חפצתי לקחתה'. באופן אחר שמעתי לבאר שהקשר בין חליצה למיאון הוא ניתוק הקשר שבין הבעל לאשה באופן שהאשה היא זו שפועלת, במיאונה ובחליצה, בשונה מגט שהבעל הוא המגרש.

מהלך נוסף בביאור דברי רש"י כתב הבית הלוי {{ממ|שו"ת סוף ח"א}} שכוונתו שבגט הדומה למיאון בודאי היה צריך מדאורייתא שלשה דיינים, שהרי מיאון הוא בעל כרחו של בעל ובאופן דומה לגבי גט, ליתן גט בעל כרחו של בעל, בודאי צריך שלשה מן התורה. וכמבואר בגמרא בגיטין {{ממ|[[בבלי/גיטין/פח/ב|פח:]]}} דאביי אשכחיה לר"י דהוי קא מעשה אגיטא, א"ל והא אנן הדיוטות אנן ותניא אשר תשים לפניהם כו' ולא לפני הדיוטות, א"ל אנן שליחותייהו דקמאי עבדינן כו'. הרי מבואר להדיא שגט שנעשה בעל כרחו של בעל צריך שלשה דיינים, ולכן במיאון שהוא כעין גט ונעשה בעל כרחו של בעל תקנו חכמים שיהיה בשלשה. אך אין ללמוד מדברי רש"י שגט הנעשה ברצון הבעל צריך שלשה, וכדמוכח מכמה סוגיות.

דרך שלישית בביאור דברי רש"י, מעלה הגראמ"מ שך זצ"ל באבי עזרי {{ממ|גירושין פי"א ה"ח}}. לדבריו, אופן הלימוד של 'כעין דאורייתא' אינו בדימוי מיאון לגט דוקא, כי באמת אין כוונת רש"י כלל להביא מקור לכך שמיאון צריך בית דין, אלא בא רק לפרש מדוע צריך שיהיה באותו הבית דין שלשה דיינים, ועל זה כתב ש"כל דתקון רבנן כעין דאורייתא תקון" וכיון שתקנו חכמים שצריך בית דין, הרי ממילא בית דין זה לא יהיה פחות משלשה כדרך שבכל מקום במילי דאורייתא בית דין הוא בית דין של שלשה.


{{ניווט כללי תחתון}}