עריכת הדף "אגדת בראשית/סד"

<noinclude>{{ניווט כללי עליון}}
{{הועלה אוטומטית}}</noinclude>
{{מרכז|פרק (ס"ג) [ס"ד]{{ש}}'''תורה'''.}}

==א==

[א] ויהי בעת ההיא וירד יהודה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לח#א|בראשית לח א]]}}. זש"ה עוד היורש אבוא לך יושבת מרשה וגו' {{ממ|[[תנ"ך/מיכה/א#טו|מיכה א טו]]}}, אמר הקב"ה לישראל, אעפ"י שהתניתי עם אברהם אביכם ואמרתי לו קום התהלך בארץ {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יג#יז|בראשית יג יז]]}}, עשיתי מה שאמרתי לו, ונתתי לו את כל הארץ, שנאמר ויבוא הבנים וירשו את הארץ {{ממ|[[תנ"ך/נחמיה/ט#כד|נחמיה ט כד]]}}, וכן ואביא אתכם אל ארץ הכרמל {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ב#ז|ירמיה ב ז]]}}. ארץ שהיא רכה ומלאה, אבל אתם הכעסתם אותי, ותבואו ותטמאו את ארצי וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ב#ז|שם שם]]}}, ומה אני עושה לכם, הרי אני מביא את האומות, ומוציאין אתכם ממנה, עוד היורש אבוא לך יושבת מורשה {{ממ|[[תנ"ך/מיכה/א#טו|מיכה שם]]}}, מפני שלא שמעתם דבריו של מיכה המורשתי, מה שהיה אומר, שנאמר מיכה המורשתי היה ניבא בימי חזקיהו מלך יהודה וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/כו#יח|ירמיה כו יח]]}}, לפיכך נעשה להם כך, עוד היורש וגו' עד עדולם יבוא כבוד ישראל {{ממ|[[תנ"ך/מיכה/א#טו|מיכה שם]]}}, כיון שיצאו ישראל בגלות, היו שלולין בקולרין ולבושים בגדיהם, עד שהגיעו לעדולם, ויצאו שונאיהן והפשיטו בגדיהם, והניחום ערומים, שנאמר עד עדולם יבוא כבוד ישראל {{ממ|[[תנ"ך/מיכה/א#טו|שם שם]]}}, שכבודו של אדם כסותו, ואם אין את מאמין מכאן, ראה מה כתיב והפשיטוך את בגדיך {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כג#כו|יחזקאל כג כו]]}} והעמידו אותן ערומים, היו מתביישין, שהיה רואה זה בושתו של זה, וכן ירמיה אומר ויצא מן בת ציון כל הדרה {{ממ|[[תנ"ך/איכה/א#ו|איכה א ו]]}}, מלמד שיצאו בלא לבושים, ואין הדר אלא לבוש, שנאמר זה הדור בלבושו {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/סג#א|ישעיה סג א]]}}. היו שריה כאילי' {{ממ|[[תנ"ך/איכה/א#ו|איכה שם]]}}. כשם שהאילים הללו הולכים זה אחר זה, וראש כל אחד ואחד באחוריו של חבירו, ורואה בושתו, כך היו ישראל רואין בושה של כל אחד ואחד, ושל עצמם אינן רואים, שהיו שלולים בקולרין, הוי עד עדולם יבוא כבוד ישראל {{ממ|[[תנ"ך/מיכה/א#טו|מיכה שם]]}}. מתחילה כך רמז להם משבטו של יהודה כך נעשה להם כשהגיעו עד עדולם.

==ב==

[ב] ד"א ויהי בעת ההיא וירד יהודה. זש"ה סבבוני בכחש אפרים {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יב#א|הושע יב א]]}}. על מה שכתיב כחשו בה' ויאמרו לא הוא {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ה#יב|ירמיה ה יב]]}}. ובמרמה בית ישראל {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יב#א|הושע שם]]}}, אמר הקב"ה אף במרמה היו קוראין אותו, שנאמר שבתך בתוך מרמה וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ירמיה/ט#ה|ירמיה ט ה]]}}, לפיכך הן נתונין בירידה, ויהודה עוד רד עם אל {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יב#א|הושע שם]]}}, בא וראה האיך אני מחבב אתכם, שאפילו חוטאין ונתונין בירידה, עמהם אני שנאמר, ויהודה עוד רד עם אל, וכך אמרתי ליעקב אנכי ארד עמך מצרימה וגומר {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מו#ד|בראשית מו ד]]}}. וכך בבל למענכם שולחתי בבלה {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/מג#יד|ישעיה מג יד]]}}, וכשהן מתעלין, אף אני מתעלה, שנאמר ויגדל שמואל וה' הי' עמו {{ממ|[[תנ"ך/שמואל א/ג#יט|ש"א ג יט]]}}. וכך שלמה ויגדל ה' את שלמה למעלה {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/כט#כה|דה"א כט כה]]}}, וכך דוד וילך דוד הולך וגדול וה' צבאות עמו {{ממ|[[תנ"ך/דברי הימים א/יא#ט|שם יא ט]]}}. וכשאתם בירידה עמכם אני, שנאמר ויהודה עוד רד עם אל {{ממ|[[תנ"ך/הושע/יב#א|הושע שם]]}}. בכל מקום את מוצא שני השבטי' הללו שונאין זה לזה, ואנטידי"קין (פי' מנגדים) זה לזה, יהודה ויוסף כך את מוצא, וישאלו (באלהי' ויאמרו) בני ישראל [בה' לאמר] מי יעלה לנו [אל הכנעני] בתחלה [להלחם בו] ויאמר ה' יהודה יעלה {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/א#א|שופטים א, א-ב]]}}, ומה כתיב ויעלו בית יוסף גם הם בית אל וגו' {{ממ|[[תנ"ך/שופטים/א#כב|שם שם כב]]}}, וכן כתיב ואפרים עגלה מלומדה וגומר. ארכיב אפרים יחרוש יהודה וגו' {{ממ|[[תנ"ך/הושע/י#יא|הושע י יא]]}}. תאמר שאף משוח מלחמה העומד מיוסף, ומשיח העומד מיהודה, אף הן אנטדי"קין זה לזה, חס ושלום אין ביניהן קנאה, שנאמר וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו אפרים לא יקנא את יהודה וגו' {{ממ|[[תנ"ך/ישעיה/יא#יג|ישעיה יא יג]]}}. אבל בעולם הזה מפני שאין מתחברים זה עם זה, מקנאין זה בזה, וכל זמן שהן כך נתונין בירידה, אבל לעתיד לבא כשיתחברו זה עם זה מתעלין, שנאמר ונקבצו בני יהודה וגו' {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ב#ב|הושע ב ב]]}}, אותה שעה ועלו מן הארץ {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ב#ב|שם שם]]}}. אמר הב"ה עכשיו שנתחברתם עליתם, אף אני עמכם מתעלה, וכן דוד אומר נדיבי עמים נאספו וגו' מאד נעלה {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/מז#י|תהלים מז י]]}}, לכך נאמר ויהודה עוד רד עם אל. את מוצא כשהאומות עולים, ישראל יורדין, וכשישראל עולים, האומות יורדין, בימי רחבעם כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר ויהי בשנה החמישית למלך רחבעם עלה ששק מלך מצרים על ירושלים {{ממ|[[תנ"ך/מלכים א/יד#כה|מ"א יד כה]]}}. בימי הושע בן אלה כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר (ויהי) בימיו עלה נבוכדנצר מלך בבל ויהי לו וגו' {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/כד#א|מ"ב כד א]]}}. בימי יהויקים וצדקיהו כשחטאו ירדו, והאומות עלו, שנאמר (ויהי בשנה החמישית למלכותו וגו') [ויהי בשנת התשיעית למלכו וגו']. בא נבוכדנצר מלך בבל הוא וכל חילו וגו' {{ממ|[[תנ"ך/מלכים ב/כה#א|מ"ב כה א]]}}. אבל לעתיד לבא מ"ה יורדין, שנאמר בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/לב#יח|יחזקאל לב יח]]}}. וכן והורדתיך אל יורדי בור {{ממ|[[תנ"ך/יחזקאל/כו#כ|שם כו כ]]}}, וישראל מתעלין, שנאמר ועלו מן הארץ {{ממ|[[תנ"ך/הושע/ב#ב|הושע ב ב]]}}, ואף הקב"ה עמהם, שנאמר מאד נעלית על כל אלהים {{ממ|[[תנ"ך/תהילים/צז#ט|תהלים צז ט]]}}.

==ג==

[ג] ד"א וירד יהודה וגו' וירא שם יהודה [בת איש כנעני ויקחה]. כיון שנטלה, אמר הקב"ה המשיח עתיד לעמוד מיהודה, והלך ונטל אשת כנענית, אלא מה אני עושה מביא עלילות, ומשיא לבנו את תמר, ותמר היתה בתו של שם הגדול, אמר הקב"ה תמות כנעני', שנאמר וירבו הימים וגומר ותמת בת שוע אשת יהודה {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לח#יב|בראשית לח יב]]}}, וימותו בניה, שנאמר וימת ער ואונן {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/מו#יב|שם מו יב]]}}, כדי שידבק יהודה בתמר, שהיא כהנת בתו של שם בן נח, שנאמר ומלכי צדק מלך וגו' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/יד#יח|שם יד יח]]}}. ויהי בעת לדתה וגומר ויהי בלדתה ויתן יד {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לח#כז|שם לח כז-כח]]}}, בקש זרח לצאת תחילה, אמר הקב"ה משיח עומד מפרץ, ויוצא זרח ראשון, יחזור למעי אמו, ויצא פרץ ראשון, שהמשיח יוצא ממנו, שנאמר ויהי כמשיב ידו וגו' {{ממ|[[תנ"ך/בראשית/לח#כט|שם שם כט]]}}. פרץ זה משיח, שנאמר עלה הפורץ לפניהם וגו' {{ממ|[[תנ"ך/מיכה/ב#יג|מיכה ב יג]]}}.

<noinclude>{{פורסם בנחלת הכלל}}
{{ניווט כללי תחתון}}</noinclude>