שבות יעקב/א/יח
|
< הקודם · הבא > |
בהא דכתב הרא"ש פ' ערבי פסחים וז"ל והר"ר יעקב מאורליינש והר"ר יהודא מקורביל ז"ל היו אומרים דצריך שני תבשילין דכשחל י"ד להיות בשבת מביאין החגיגה מע"ש ואינה נפסלת בלינה במ"ש דאמרינן אוקי לילות בהדי ימים והוי להו שני לילות ויום אחד כנגד שני ימים ולילה אחת ולקמן אמרינן גבי פסחא ס"ד אמינא נוקי לילות לבהדי ימים אי לאו מיעוטא ולגבי חגיגה דליכא מיעוטא אמאי לא נימא הכי והא דתניא פ' אלו דברים אימתי בא עם הפסח בזמן שבא בחול לא קשיא דבחול בא עם הפסח אבל בשבת אינו בא עם הפסח אבל בא בע"ש עכ"ל ותמהני תמיהא גדולה תמיהא קיימת מסוגיא זו דפ' אלו דברים דף ע' ע"א דקאמר הש"ס ת"ש סכין שנמצא בי"ד שוחט בה מיד בי"ג שונ' ומטביל קופץ בין בזה ובין בזה שונה ומטביל מני אלימא רבנן מ"ש סכין דמבטיל דחזיא לפסח קופץ נמי הא חזיא לחגיגה אלא לאו דבן תימא היא ש"מ יש בה משום שבירת עצם לא לעולם רבנן וכגון שבא בשבת ופרשי' שבא ערב פסח בשבת דאין חגיגה באה עמה הלכך לא צריכא בעלים בי"ד עכ"ל ואם איתא לדעת הר"י מאורליינש ור"י מקורביל אכתי צריכ' להם הקופץ למוצאי שבת לשביר' עצמו' של החגיגה אלא דאינו מביא כל החגיגה כשחל י"ד בשבת לפי שאינו נאכל רק ללילה אחת דלא כדעת גדולים אלו ואיך לא הרגישו בסוגיא זו וצ"ע:
הנה בני אם חכם לבך ישמ' לבי גם אני שהרגש' בתמיהא קיימת על גדולי ראשונים ולהוציאך חלק אי אפשר ולפום ריהטא היה אפשר לומר ולתרץ דברי הרא"ש שלא הרגיש עליהם בתמיה זו לפי שבלא"ה דחה הרא"ש דבריהם שפיר בלא סוגיא זו אלא ששנוי דחיקה כי האי לא משנינן לך ואף גם הני שני גדולי הדור לאו קטלי קני נינהו לדחות דבריהם ע"פ סוגיא דש"ס להדיא והם עצמה הזכירו בדבריהם תחלת סוגיא זו דפ' אלו דברים בודאי גם המה ראו סיפא ולא חזרו מדבריהם וכאשר ירדתי אל עומק העיון נ"ל לתרץ דבריהם שלא יסתר כלל הסוגיא זו כי בלאו הכי קשה לפי מה שמתרץ הגמרא כגון שבא בשבת איך קאמר שונה ומטביל הא אסור לטבול בשבת וכן הרגישו התוספ' שם בד"ה והא מדקתני סיפא וכו' בקושיא זו ואף שהתוספ' מישבים קושיא זו הנה מלבד שלשון הברייתא אינו משמע כן אלא שעדין נשאר הקושיא במקומו וכמ"ש מהרש"א שם יע"ש כי תירוצו דחוק אכן כדי לתרץ קושית התוספו' ברווחא נ"ל לפי מה דאית' בביצה די"ח ע"א דיש חילוק בין כלי שנטמא באב הטומאה דאין מטבילין אותו בי"ט (ולפי' פי' ראשון שפרש"י שם) כיון דטמא מן התורה ה"ל כמתקן ואם נטמא בוולד הטומאה מטבילין אותו כיון דאין כאן תקון דאוריית' דמן התורה טהור מעליא הוא ע"כ וכן הדין לענין שבת כי אין חילוק בין י"ט לשבת וכן מבואר ברמב"ם ועיין בא"ח סי' שכ"ג ובמ"א ס"ק י"א ובט"ז ס"ק ה' וא"כ לא קשה כלל קושית התוספ' ומהרש"א בפ' אלו דברים אך אפשר לומר דהתוספ' אזלי לשטתייהו שמסקינן בביצה שם דעיקר כפי' שני דרש"י ונטמא בולד הטומאה לא בעי הערב שמש כלל וא"כ לא יתפרש סוגיא זו דפסחים בנטמא בולד טומאה על כן מוכרחים התוספ' לתרץ בענין אחר אבל דעת גדולים אלו כפי' ראשון דרש"י והוא עיקר א"כ ל"ק כלל קושית התוספ' א"כ גם תמיהתך שתמהת עליהם אינו תמיהא כלל דאף אם הבעלים רוצין לשבר בהם עצמות במוצאי שבת מ"מ לא היו מוכרחים לטבול בי"ג בע"ש אלו נטמא בולד הטומאה כיון דאפשר להם לטבול בשבת ולהערב שמש של מ"ש ואח"כ לשבר בהם עצמו' לכך בין בזה ובין בזה שונה ומטביל בהם וק"ל כל זה נ"ל פשוט בישוב דעת גדולים אלו ושלא להשוותם לטועים כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |