שבות יעקב/א/יט
|
< הקודם · הבא > |
מעשה שהי' אחד שהפקיד תיבה סגור' ומסוגר' אצל אחד והתנ' הנפקד דלא יתחייב באחריות והנפקד לא ידע מה בתוכו וכאשר הגיע חג פסח היה מתירא הנפקד אולי יש בתיבה ג"כ איזה חמץ ולקח התיבה ושמו אותה בחדר עם שאר חמצו ומכר אותו כתקונו לנכרי ונאבד כל מה שהיה בתיבה ע"י פשיעת הנכרי ילמדינו רבינו אי מחויב לשלם מה שטען המפקיד שהיה בתיבתו או לא עוד יאיר לן עינינו בהא דקי"ל שמירה בבעלים פטור דהוא לכאורה כהלכתא בלי טעמא ומאוד אני נבוך בזה עכ"ל:
הנה בשאלה ראשונה יש להסתפק שלש ספיקות הא' אי הוי זה פשיעה גמורה במה שמכר החדר עם תיבתו לנכרי או לא כיון שעשה משום איסור חמץ וחש להשבת אבידה לבעליו. הב' אם תמצא לומר דהוי פשיעה מ"מ כיון שהתנה שלא יתחייב באחריות א"כ גם פשיעה בכלל או לא' הג' אם המפקיד נאמן לומר מה שהיה בו או לא הנה הספק שיצא ראשון נ"ל דודאי פושע הוי במה שמכר התיבה לנכרי וזו א"צ לפני' כיון שלא ידע בודאי שיש חמץ בתוכו והתיבה מסוגרת ודאי שאין עליו חיוב ביעור כלל ובפרט שלא קיבל עליו הנפקד אחריות כלל וכמבואר בא"ח סי' ת"מ וגם השבת אבידה לבעליו ליכא כיון שלא ידע שיש חמץ בתוכו וראי' ברורה לזה מהא דאית' ריש פסחי' דף י"ג ע"א מעשה באדם אחד שהפקיד דסקיא מלאה חמץ אצל יוחנן חקוקאה ונקבוהו עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא ובא לפני ר' שעה ראשונה א"ל המתן שלישית א"ל המתן רביעית א"ל המתן חמישית א"ל צא ומוכרן בשוק ע"כ ומדקדק הש"ס לומר ונקבוהו עכברים והיה חמץ מבצבץ ויוצא למדנו דבא לומר דאי לאו הכי כיון דחיתה דקיטרי סבר וקבל לא היה מן הצורך למוכרה כלל כיון שאינו יודע בו ובמה שבתוכו אף דאפשר לומר ג"כ דלרבותא נקט הש"ס ונקבוהו עכברים וחמץ מבצבץ ואפ"ה לא ציוה למכרו עד שעה חמישית וכן מבואר משלילות לשון הב"י בח"מ סי' רצ"ב מ"מ פשטא דש"ס מבואר ג"כ כמ"ש והדין פשוט מעצמו דאין חיוב בעור עליו כל שאינו יודע שיש בתוכו חמץ אחזוקי בחמץ לא מחזקינן ועל דבר הספק השני במה שהתנה שלא יתחייב באחריו' כלל אם גם פשיעה בכלל או לא ואף שלכאור' דין זה פשוט וערוך לפנינו בש"ע סי' ע"ב סעי' ח' בדברי המשבי' ובסי' ש"ה סעי' ד' בהגהות רמ"א מבלי חולק כלל (ומקו' הדין הובא במרדכי ואגודה ס"פ האומנין והו' מדברי מהר"מ מרוטנברג בתשוב' סי' רק"ט דכל שאומר אינו מקבל אחריות עלי פטור אפי' מפשיעה ויסוד ראייתו מהא דאית' בפרק בתרא דמנחות הרי עלי עולה על מנת שאקריבנה לבית חוניו הקריבו לבי' חוניו יצא ופריך בגמרא והא מקטל קטלה ומשני נעשה כאומר הרי עלי עולה על מנת שלא אתחייב באחריות אלמא אע"ג דאמר הרי עלי עולה חייב אפי' באונסין אפ"ה כי הדר אמר על מנת לא מחייב אפי' מקטל קטלה ע"כ תוכן דבריו שם אכן ראיתי חבל נביאים אחרונים מתנבאי' בסגנון אחד והוא בתשובת מהר"י מטראני ח"ב חלק ח"מ סי' קי"ז ותשובת הב"ח סי' קל"ח שמפקפקים הרבה על דין זה ובקשו לדחות ראיות מהר"ם מכח פרש"י שם במנחות המעיין שם יראה שאין דבריהם מוכרחים וברורים כלל כי פשטא דש"ס שם דקאמר נעשה כמי שאומר הרי עלי עולה ע"מ שלא אתחייב באחריות משמע כל דקאמר הכי פטור אפי' מפשיעה גמור' ואפשר דאפי' מזיק בידים ג"כ פטור כמו התם שהקריב בבית חוניו ומ"ש הב"ח שם לסתור זה ממ"ש התוספ' בפ' החובל דף צ"ג ע"א ד"ה ורמינהו שכתבו תוספ' נהי דפטרי ליה מפשיעה לא מצינו שפטרו אם קרע ואבד בידים עכ"ל הב"ח שם. ובאמת אין זו ראי' דהתוספ' לא כתבו זה רק לפי ס"ד של הקושיא ותימא אבל מסקנת התוספ' דאי לא בעי אלא לפטור כשנאבד בפשיעה למה ליה להתנות כלל לא ה"ל לומר לשון שמירה יע"ש וא"כ הוא הדין כאן י"ל הכי דפטר נפשו מכל וכל וגם הסברא נותנת כיון שהמפקיד סלק עצמו מהשמירה ונתן להנפקד והנפקד אמר בפירוש שאינו מקבל עליו אחריו' הוי כהפקירו כיון שהניח הדבר בלי שמירה כלל לכן פטור הנפקד ואפשר אף באבדו בידי' איבר' באיבדו בידים ממש עדיי' הדבר צריך הכרע כי אפשר לומר דלאזוקי לית ליה רשות והתם במנחות שאני דאמר בפי' על מנת שאקריב בבית חוניו וכמו שפרש"י אבל חייבו בפשיעה ודאי דאין לחייבו נגד דברי מהר"ם ומרדכי ואגודה ופסק הש"ע ורמ"א כיון שלא נמצא אחד מן הראשונים שחולק בדבר גם הב"ח ומהר"י מטראני אינם מחליטין דעתם רק שהדבר מפוקפק ומסופק בעיניהם ושניה' כיוונו לדבר אחד דכיון שהלשון מסופק אמרינן יד בעל השטר על התחתונה ועל השומר לברור' כי ידו על התחתונה ע"ש דבריהם באורך ולא ירדתי לסוף דעתם כלל דהא הטעם דאמרינן יד בעל השטר על התחתונה היינו משום דהלוה מוחזק והלשון מסופק בשטר והמוציא מחבירו עליו הראיה כמ"ש הפוסקים והובא בב"י סי' מ"ב בח"מ וא"כ ה"נ בנדון שלהם דמיירו שהשומ' מוחזק על המפקיד להביא ראיה ואל תשיבני מהא דאית' בהגהו' אשר"י ס"פ הפועלים שכתב וז"ל וכגון שהתנו קודם שמשכו את הבהמה וכו' וכתב הר"ר ברוך מרעגישפורג מדלא נקט גבי שומר חנם להיות פטור מתשלומין כדקתני גבי שומ' שכר משמע דלא מפטר אם פשע אפי' התנה מא"ז עכ"ל הרי מבוא' דלדעת ר"ב אפי' התנה בהדיא חייב בפשיעה וחולק אמהר"ם וא"כ אפשר אלו ראה הב"י ורמ"א דבריו לא היה פוסק בפשיטות כמהר"ם זה אינו דדברי ר"ב לע"ד נשתקע ולא נאמר כלל ובודאי בכונה השמיטו האחרונים דבריו דהא להדיא מבואר בסוף פרק החובל גבי לשמור ולא לאבד דהיכי דמתנה בפירוש דפטור אפי' איבדו ביד וכ"ש בפשיעה יע"ש ועיקר ראיותו ודיוקא דהר"ב מדלא נקט גבי שומר חנם להיות פטור מתשלומין אין זו דיוק כלל דעיקר רבותא אשמעינן מתני' דלא תימא דה"ל מתנ' על מ"ש בתור' דהתור' חייב השומר שכר בגניבה ואבידה והוא פטר אותו אשמעינן מתני' דבדבר שבממון תנאו קיים כמבואר שם בסוגיא דש"ס באורך משא"כ אי הוי תני גבי שומר חנם דפט' עצמו מכל וכל אפי' מפשיעה א"כ אין עליו דין שומר כלל א"כ מה רבותא דפשיט' דלא הוי מתנה על מ"ש בתורה כיון שאין עליו דין שומר כלל לכך אשמעינן המתני' אף היכי דקיבל עליו מקצת שמירה ואפ"ה מהני תנאי לענין שאר דברים וק"ל נמצא זכינו לדין דכיון שהתנה בפירוש על מנת שלא אתחיי' באחריו' דפטר אפי' מפשיעה ומעתה אין צורך לברר הספק הג' אי נאמן המפקיד לומר מה שהיה בתוכו כיון שהנפקד פטור מכל וכל אבל באמת עיקר דין הספק הג' מבואר בש"ע סי' רצ"ח וע"ש בסמ"ע וש"כ ובסי' ע"ב בש"ך וע"ש אך כיון דבנדון דידן אין נפקותא בזה לא רציתי להאריך ועל דבר מה שהקשה לשאול בדין שאילה בבעלים שהוא כהלכתא בלי טעמא הנה סתמת דבריך ואולי כוונת כתמיהת בעל תשובת חות יאיר ס"ס רנ"ג וז"ל והנה בגוף הדין תמהתי כל ימי אחר שפקודי ה' ישרים וכול' נכונים בטוב טעם ומי יתן ואדע לקרב הדבר הזה אל השכל ודמי' למ"ש פלי' אלו הוינ' התם אמינא משיב רעה תחת טובה וגו' וכי משום שהמשאיל במלאכתו של שואל ילקה באבדון ממונו ביד שואל כי לולי דברי רז"ל לא קשה יש לומר פי' הכתוב עמו י"ל אצל דבר ששאל לחבירו והיה לו להשגיח עליו עכ"ל ובאמת נ"ל שנעלם ממנו לשון התו' פ' השואל דף ע"א ושאל לא' מהם דרבנן זה חידוש הוא ונגד הסברא ואין לו בו אלא חידושו ומ"ש והיה נ"ל פי' הכתב כבר נשמר' מזה הרמב"ם בפי' המשניות שכן הו' הקבלה ובודאי דאין לחלוק על הקבלה ותו אין לפקפק בה והוא א' מחידושי תורה וה' יראנו נפלאות כנ"ל ה"ק יעקב:
 |
הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה |