שאילת יעבץ/א/לה

מתוך אוצר הספרים היהודי השיתופי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

< הקודם · הבא >
מעבר לתחתית הדף


דפים מקושרים

שאילת יעבץ TriangleArrow-Left.png א TriangleArrow-Left.png לה

שאלה לה

אמר הכותב אחרי שובי על דברי הנ"ל ושמתי בנוסח פיוט הנ"ל פעם שנית עיוני, לא אוכל להכחיד תחת לשוני. כי עתה ראיתי שיש לפרש עוד פירוש אחר בלשון הפייט הנ"ל[1], וירצה לומר אפילו ספק ישנה. אפילו ספק יש לילה או לא, דהיינו בין השמשות, לא ימול אז, ואשלפניו קאי דנסיב ימול ביום ולא בלילה, הדר קאמר ואפילו ספק ישנה לילה כבר או לא, אין למול אלא ביום ודאי דוקא, דהכי תנן ואין מלין עד שתנץ החמה לצאת מידי ספק לילה. אולי לזה נתכווין מחבר הפיוט, ואין לי הכרע בדבריו כי לשונו מגומגם מאד. ולפ"ז אין לי סיוע ממנו. מ"מ נראין דברי ברורים וישרים בעזה"י. ומתוך כך נפל לי ספק בדבר זה[2], דאע"ג דודאי בספק יום דתחלת שמיני, אין מלין, ממשנה שלמה הנ"ל. מ"מ בסוף היום מי נימא דממתינין לו עד למחר, אע"ג דהוי שלא בזמנה, דילמא ודאי יום עדיף, או ספק דזמנה עדיף. ומהא ליכא למשמע מדלא אשכחן קטן נימול לתשעה בכה"ג אלא בנולד בין השמשות, אף על גב דהא אית לאשכוחי נמי. אפי' בנולד ביום ודאי, ונשתהו במילתו עד שחל עת הספק, דנימול לתשיעי. דאי משו"ה לא מוכח מידי. דנקט ברישא בה"ש משום סיפא. וסיפא נמי פשיטא דמשכחינן לה בלאו הך ספיקא, ואפילו טובא, וכגון שהיה חולה דמונין לו מיום הבראתו. ומכל הני לא איירי במתני', אלא בספיקא דאתי ממילא:

וליכא למיפשט מהא דקיי"ל בברכת הלבנה דממתין עד למוצאי שבת כדי לקיימה באופן יותר משובח. ולא חיישינן לשיהוי דמצוה דלמיתה לזמן מועט לא חיישינן כמו שהעלו התוס' ביבמות. וא"כ הכא נמי אע"ג דזריזין מקדימין למצות, מאחר דיכול לקיימה למחר באופן היותר טוב דהיינו ביום, נתרח, מ"מ לא דמי דהתם לא ידעינן דחייל חיובא כלל עד למוצאי שבת, דלא מיתפרש בתלמודין בהדיא דמצותה בחול, וסתמא דמוצאי שבת עדיף, דמשמע דאין מברכין עליו אלא במוצאי שבת, ואין ספק מוציא מידי ודאי. ואפי' אם תמצי לומר דמיד נראה לברך עליו גם בחול (וזה דעתי באמת, דהיינו מיד שיש לו אור מורגש היטב כמ"ש במקומו), מ"מ לא מצינו קפידא ביום מיוחד (אלא דזריזין מקדימין למצות). משא"כ בנ"ד דאיכא עשה דתורה למול בשמיני, ושמא בין השמשות יום הוא, ומקיים המצוה כמאמרה, מיבעיא:

ותו אפילו לא היה מצוה מיוחדת ליום זה אלא כנדון ברכת הירח, מ"מ לא דמי, דהכא איכא ספיקא דיום והא עביד המצוה מן המובחר, משא"כ שם דאם מקדים לברך בודאי אינו עושה מצוה מן המובחר (למאן דס"ל הכי), ודילמא בכה"ג מודה בת"ה דאין להחמיץ המצוה ולא משהינן לה כלל. מאי אמרת, דילמא לילה הוא ואין מלין בלילה, הא ליתא דהא כבר הוכחתי לעיל דבדיעבד כשרה בלילה שלא בזמנה, והא נמי כדיעבד דמיא, כיון דמספקא עבדינן דילמא עדיין אפשר לקיומי מצוה בשעתה. ועוד כי ממתינין לה עד למחר מה הוי, הא שלא בזמנה הוי, ולא כשר אלא בדיעבד, למה נפסיד בחנם אפשרות קיום המצוה כתקנה. ולזה דעתי נוטה דחביבה מצוה בשעתא כדאמרינן גבי אמורים ופדרים. וגם משום דזריזין מקדימין. מיהא מודינא בבה"ש דשלא בזמנה דאין מלין, דכה"ג ודאי יום עדיף ודוק נ"ל יעבץ נר"ו:

ועי' במהדורא בספרי לח"ש פי"ט דשבת שם כתבתי לענין י"ט של דבריהם כשהוא ספק שמיני ספק תשיעי, מלין בו לד"ה שלא כפשיטות הש"ע:



שולי הגליון


  1. כותרת צד: ביאור כוונת הפייטן הנ"ל בד"א
  2. כותרת צד: בעיא כי אקלע דאשתהו בקטן דלא מהלוה עד דערבא שמשא דשמיני אי עדיף לממהליה האידנא בספק יום או למחק היום גמור דווקא ומיפשיטא דלא משהינן ליה. אבל בבין השמשות דשלא זמנה לא עבדינן ודין יט"ב של גליות
< הקודם ·
מעבר לתחילת הדף