קרן אורה/מנחות/כו/ב

קרן אורה מנחות כו ב

דף כ"ו ע"ב

גמ' ריב"ל אמר פעמים ולא פעמי פעמים כו'. פירש"י ז"ל דריב"ל מדייק ממתני' דתנן הקטיר פעמים היינו דוקא פעמים משום דאין קומץ פחות מב' זיתים ואין הקטרה פחות מכזית אבל אי יש קומץ פחות מב' זיתים א"כ מאי איריא פעמים ור"י אינו מדייק לישנא דפעמים דס"ל יש קומץ פחות מב' זיתים וא"כ ע"כ יש הקטרה פחות מכזית ואפילו פעמי פעמים והתוס' ז"ל כ' דר"י מודה לעיל בהקטיר שומשום דאין דרך הקטרה בכך ולא כתבו לחלק מ"ש התם דמודה ר"י ואין לומר משום דשומשום שומשום לכ"ע לא דרך הקטרה הוא דבירושלמי איתא בהדיא לר"י דאפילו הקטיר שומשום שומשום כשר ע"ש ביומא פ' הנ"ל אלא צ"ל כמ"ש לעיל דף ט"ז לחלק בזה ע"ש ומ"ש התוס' ז"ל אע"ג דבעלמא קי"ל דאין הקטרה פחות מכזי' הכא בקומץ מרבינן לה דבריהם ז"ל מבוארים יותר לקמן פרק כל המנחות ושם יבואר יותר בזה בס"ד. ואיתא בירושלמי שם מעתה כהן שאין ידו מחזיק ב' זיתים פסול לעבודה ודקדק המשנל"מ ז"ל מפני מה לא כתבה הרמב"ם ז"ל ולדידי קשה היכן מצינו דמשום דאינו ראוי לקמיצה יפסל לשאר עבודות דאטו משום הכי הוי בכלל אינו שוה בזרעו של אהרן. ותו קשיא לי בשמעתין מהא דבעירובין דף מ"ח מיבעי' לן בד' אמות של שבת אי באמה דידיה או באמה של קודש ומסיק דבאמה דידיה והא דלא תנן לה גבי הכל לפי מה שהוא אדם משום דאיכא ננס באיבריו דלא סגי באמה דידיה ע"כ לא פסיקא ליה וא"כ למ"ד אין קומץ פחות מב' זיתים היכי תנן התם מלא קומץ מנחה ג"כ הכל לפי מה שהוא אדם הא לא פסיקא מילתא דאם ידו אין מחזיק ב' זיתים אינו ראוי לקמיצה הן אמת דלא דמיא להא דד' אמות דבננס באיבריו ונותנין לו ד' אמות דלאו דידיה ולא לפי מה שהוא אדם אבל הכא בקומץ אם אינו מחזיק ב' זיתים אינו ראוי לקמיצה כלל אבל מ"מ קשה היכי סתים ותני לפי מה שהוא אדם כיון דאיכא שיעורא ע"כ הי' נראה דהא דפליגי אי יש קומץ פחות מב' זיתים אי לא דקשה לכאורה מנ"ל האי שיעורא דצריך שיהי' בקומץ ב' זיתים אלא הכי פירושא דבמתניתין תנן הקטיר קומצה פעמים וס"ל לריב"ל דאין קומץ פחות מב' זיתים היינו דאינו בנמצא אדם שיהי' קומצו פחות מב' זיתים וא"כ מתניתין דוקא קתני הקטיר פעמים דלכל הפחות לא יהי' הקטרה פחות מכזית ור"י ס"ל דיש קומץ גם פחות מב' זיתים לפי מה שהוא אדם וא"כ כי תנן הקטיר פעמים ע"כ אפילו אם אין בהקטרה אחת אלא פחות מכזית ג"כ כשירה וא"כ פעמים ל"ד אלא אפילו פעמי פעמים והשתא א"ש מתניתין דהכל לפי מה שהוא אדם גם לריב"ל דהיינו דאמר דליכא אדם שיחזיק קומצו פחות מב' זיתים וא"ש נמי שלא כתב הרמב"ם ז"ל לדינא דהירושלמי אם הוא אדם שאין קומצו מחזיק ב' זיתים שהוא פסול כיון דהוא דבר שאינו בנמצא. וזה נראה נכון מאד אלא דא"כ לא יובן מ"ש הרמב"ם ז"ל בפי"ג מה' מעה"ק אין קמיצה פחות מב' זיתים כיון דלאו דינא קאמר הש"ס אלא שאינו במציאות ועדיין צ"ע. ועיין בירושלמי פ' הוציאו לו דאיתא התם כמלא חפניו לפי מה שהוא אדם שהי' ידו מחזקת כד' קבים הקטן לפי קטנו כבן גמלא שהי' ידו מחזקת ב' זיתים וצ"ל דידו אחת קאמר דאי מלא חפניו א"כ לא הי' א' מחזיק ב' זיתים והי' פסול לעבודה:

שם גמרא קומץ מאימתי מתיר שירים באכילה. וכ' התוס' ז"ל דהוי מצי למינקט אימורים כו'. ולי הי' נראה דבאימורים גם ר"י מודה דשמשלה בהן האור סגי דהא אפילו בהלנה בראש המזבח לחוד אמרינן בפסחים שם דהבשר מותר וכש"כ הכא דמשלה בהן האור דמהני לקלוט לכ"ע כדמסיק כאן לקלוט דאפילו דבר שקרב ביום אם משלה בו האור ביום מותר להקריבו בלילה ה"ה דמישתרי בשר ורש"י ז"ל כ' בד"ה כאן לקלוט שתהא המזבח קולטו שלא יפסל בלינה ואינו מובן קצת מ"ש פסול לינה דהכא בדברים שקריבין ביום אמרינן דמיפסלי בשקיעת החמה ופסול שקיעת החמה משמע דלא דמי לפסול לינה ואפילו למ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח בפסול שקיעה לא מהני ראשו של מזבח דאל"ה להאי מ"ד מאי קאמר שמעלן ומקטירן עם בא השמש ומתעכלין והולכין כו' אפילו אם לא משלה בהן האור עם בא השמש מתעכלין כל הלילה כיון דכבר עלו לראש המזבח אלא משמע דלענין פסול שקיעת החמה לא מהני ראשו של מזבח אבל אם משלה בהן האור תו לא מיפסלי וא"כ י"ל דלהתיר בשר סגי בהכי וצ"ע יותר. ועי' במשנל"מ ז"ל פ"ג מה' פהמ"ק שכתב כן לחלק בין היתר שירים דבעינן שמשל האור ברובו ולענין קליטת המזבח שלא ירד סגי במשלה בו האור אלא דכתב כן מסברא דנפשיה והרי מבואר הכי בשמעתין להדיא וכדאמרינן כאן לקלוט כו':

שם גמרא כי פשיט ר"א במנחות בעי הכי קומץ שסידרו כו' דרך הקטרה בכך כו' וחזקי' בעי להאי בעיא באברים שסידרן כו' אי על העצים דוקא או על המזבח נמי מצי עביד. וצריך לדקדק מ"ש דר"א בעי לה משום דאין דרך הקטרה בכך וחזקי' באיברים בעי אי קרא דעל העצים דוקא והי' נרא' דגבי קומץ לא כתיבי קראי וליכא למיבעי אלא מסברא אי דרך הקטרה בכך אי לא ובאיברי' ליכא למיבעי' מסברא דודאי דרך הקרבה גם בכך אלא מקרא מיבעי' ליה דילמא על העצים דוקא ור"י נפחא בעי לה בסידרן בצידי המערכה ומסיק דלמ"ד על ממש לא תיבעי דעל העצים דוקא. ולכאורה משמע דבסידר עלי' המערכה פשיטא ליה לר"י דלא מצי עביד דאי בהא נמי מיבעי' ליה כבעיא דחזקי' אם כן בצידי המערכה נמי אפילו אי על דוקא מ"מ מצי עביד בצד המערכה ג"כ דהוי על המזבח וא"כ להלכה הי' נראה דבסידר המערכה עליו לא עביד מצוה אבל הרמב"ם ז"ל כתב לכולהו בעיא בחד טעמא אי דרך הקטרה בכך אי לא וכ' דכולהו הוי בעיא דלא איפשיטא וסיים לפיכך לא יעשה כן לכתחלה ואם עשה הורצה ולשון הורצה לא שייך אלא בקומץ דהקטרתו מעכבא אבל באיברים פשיטא דמה שעשה עשוי דלא מעכבא כפרה וכבר דקדק הלח"מ ז"ל דזה לא כמשמעות הש"ס דלא מחד טעמ' הוי הנך בעיא וצ"ל דהא דמיבעי' ליה אי קראי דוקא היינו ג"כ מהאי טעמא אי דרך הקטרה בכך אמרינן דקראי ל"ד ואי אין דרך הקטרה בכך מסתברא דקרא על העצים דוקא הוא ודוק:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >

מעבר לתחילת הדף