קרן אורה/מנחות/כו/א

קרן אורה מנחות כו א

דף כ"ו ע"א

גמרא והוא שנטמאו כו'. ומסקנא דשמעתין אליבא דר' יהושע בכל גוונא אם נשאר מקצת שירים יקטיר ואם אבדו או נפסלו כולן לא יקטיר ואם נטמאו למ"ד הציץ מרצה על האכילות אם הקטיר הורצה ולמ"ד אינו מרצה לא הורצה וכן בזבחים הדין כן והרמב"ם ז"ל חילק בין זבחים למנחות ובפ"א מה' פהמ"ק כתב גבי זבחים דבאבוד ושרוף צריך שישתייר כזית אבל בלא"ה לא הורצה אבל ביוצא ונטמא כתב דאם זרק הורצה משום דזריקה מועלת ליוצא ועל הטומאה הציץ מרצה ובפי"א מה' הנ"ל גבי מנחות כ' דבין אבוד ושרוף בין יוצא ונטמאו שירים לא יקטיר ואם הקטיר הורצה וכבר עמד ע"ז הלח"מ ז"ל שם בפ"א הנ"ל. ועוד יקשה מ"ש בנטמאו שניהם אם זרק הורצה דהציץ מרצה הא אין הציץ מרצה על אכילות כמ"ש בפ"ד מה' ביאת מקדש ולזה י"ל נהי דאינו מרצה על הבשר אבל מרצה על החלב דעולין הוא והוי כמו שהחלב קיים דהורצה ג"כ. ובזה לא הבנתי מה שהקשה הלח"מ ז"ל שם בפ"א אהא דכ' הרמב"ם ז"ל כל קרבנות הצבור שנטמא הבשר והחלב זורק לכתחלה הדם הא אין הציץ מרצה על אכילות. ולפי הנ"ל לא תקשי דמ"מ מרצה על העולין היינו החלב ומש"כ התוס' ז"ל שם בפסחים דר"י ס"ל הציץ מרצה על אכילות היינו משום דבמתניתין התם בחמשה דברים איכא דלית בהן אלא אכילות לבד כדאיתא התם אבל מ"ש גבי מנחות בכל גוונא אם הקטיר הורצה וודאי קשיא טובא ובדברי התוספתא כבר כתב הלח"מ ז"ל דלא אמרו התם כן אלא בנטמא ויוצא אע"ג דתני התם ג"כ או שנפסלו פירש"י ז"ל בפסחים שם דנפסלו היינו בטבול יום והכל פסול טומאה הוא וע"כ צ"ל דסמך אשמעתא דפסחים דאמר ר' יוסי דרואה את דברי ר"א בדיעבד ואם כן בזבחים נמי כן ומנ"ל לחלק בין זבחים למנחות ועיין מ"ש הלח"מ ז"ל שם ובתוספתא הכא איתא דאמר ר' יוסי דרואה הוא את דברי ר"א דאמר אם אין קומץ אין שירים ואם אין שירים יש קומץ מדברי ר' יהושע דאמר אם אין שירים אין קומץ ובתוספתא זבחים פ"ב איתא נמי לפלוגתא דר"א ור"י לענין זבחים ולא קאמר התם ר' יוסי דרואה אני מדברי ר"א כו' משמע קצת דבמנחות לחוד הוא דקאמר הכי וקצת סייעתא להרמב"ם ז"ל ודברי הכ"מ ז"ל שכתב לסייע מדברי התוספתא דר"י מודה דאם הקטיר הורצה בלא"ה קשה דבזבחים ג"כ תני כן שם בפ"ד דמודה ר"י אם זרק הורצה ולא שמענו לחלק בין זבחים למנחות בזה ועדיין צ"ע. ובמתניתין יש לדקדק קצת הא דתנן נטמאו שירים כמדת ר"א כשיר' דם אע"פ שאין בשר הא בלא"ה כשירה דר"א ס"ל הציץ מרצה על אכילות ועי' מש"כ לעיל דף י"ב וט"ו:

שם משנה שלא בכ"ש פסולה ור"ש מכשיר ופליגי אמוראי בגמ' בדברי ר"ש לר' יהודה בריה דר"ח ס"ל לר"ש דיכול לעשות כל עבודת המנחה ביד ודוקא בימין כחטאת ואם רוצה לעבד' בכלי עובדה אפילו בשמאל כאשם ולר' ינאי אחר קמיצה כשר לעבוד' בין בימין בין בשמאל ואפילו בהמיינו ולרנב"י מודה ר"ש דצריך לקדשו בכלי ומקידוש ואילך א"צ כלי עוד ומוליכו ומעשהו אפי' ביד אבל רבנן אמרי דהולכ' והקטרה ג"כ דוקא בכלי וכדתני' קמצו שלא מכ"ש או קידשו שלא בכ"ש או העלו והקטירו שלא בכ"ש פסול ופריך עלה והא דתניא הקטר חלבים כו' הקומץ כו' שהעלן בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל כשירין אלמא דאפי' ביד שמאל כשר וקשיא לר"י ומשני לצדדין קתני כו' משמע דהך ברייתא כר"ש היא אבל לרבנן דוקא בכלי ובימין ורישא דהקטר חלבים ספקי מספקא להו להתוס' ז"ל אי כר"ש אתיא דכל מקום שנאמר כהונה לא בעי ימין או אפילו לרבנן לא בעי ימין כמו הולכת איברים לכבש וזה תליא בהני תרי פירושי דאמרינן לעיל דהולכת איברים לכבש הוי עבודה דלא מעכבא כפרה דלפירש"י לעיל משום דאפשר לבטלה א"כ הקטר חלבים הא א"א לבטלה. ולפי מה שפי' בזבחים דאיברים גופייהו לא מעכבא כפרה א"כ אפילו הקטירן גופא לא מעכבא כפרה וכשר אפילו בשמאל אבל קומץ וקטורת ולבונה וודאי משמע דלרבנן בעינן כלי וגם ימין אלא דבקטרת לא ידענא מנ"ל חיוב הקטרה בכלי ובקטרת של יוה"כ משום דלא אפשר הוא אבל אם הי' אפשר הי' מקטיר כמלא חפניו כדאיתא בריש הוציאו לו ומנ"ל בקטרת של כל השנה דדוקא בכלי בשלמא בקומץ שנתקדש בכלי הוי כמו דם שנתקבל דזורקו מתוך הכלי ה"נ מקטירו בכלי שרת ולא ביד אבל קטרת מנ"ל. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפ"ב מהלכות פסהמ"ק דקומץ וקטרת ולבונה וכל מנחות הנשרפות אם העלן לאישים בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל. כשר וקשה הא ר"ש הוא דאמר הכי אבל רבנן פליגי עליה ואמרי דכל עבודות הקומץ כולן בכלי שרת וכדתני העלן והקטירן שלא בכ"ש פסול וכבר העיר בזה הלח"מ ז"ל שם וכתב כדעת הרמב"ם דהא דמעלו ומקטירו בכ"ש היינו לכתחלה אבל בדיעבד כשר אפילו ביד ע"ש באורך ודבריו ז"ל נפלאו ממני דהא תני בהדיא העלו והקטירו שלא בכ"ש פסול וכ"כ הרמב"ם ז"ל בעצמו בפי"א שם הלכה והיתה המנחה שלא בכ"ש או שהיתה קומצה שלא בכ"ש או שהעליהו למזבח שלא בכ"ש פסולה הרי מבואר דלרבנן כ"ש מעכב וע"כ לרנב"י לא פליגי אלא בהא דהקטר' שלא בכ"ש לרבנן פסול ור"ש מכשיר והיכי מצינן למימר דברייתא זו אתיא כרבנן והדבר תמוה. ואולי י"ל דודאי העלאה למזבח היא דוקא בכ"ש כמ"ש בפי"א הנ"ל ומ"ש בפ"ב הנ"ל דאם העלה לאישים בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל כשר היינו אחר שהעליהו למזבח יכול ליתנו על האש בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל ומשמע ליה הכי מדתני הקטר חלבי' כו' הקומץ כו' בהדדי ש"מ דכולהו מודו בזה כמו בהקטר חלבי' דכולהו מודו דבין ביד בין בכלי כשר אבל אכתי תיקשי שמאל אמאי כשר נהי דבהקטר חלבים י"ל דהוי עבודה דלא מעכבי כפרה אבל קומץ ולבונה הא עבודה דמעכבא כפרה היא ולמה יוכשר בשמאל לרבנן דכל מקום שנאמר כהונה אינה אלא ימין אלא ודאי ר"ש היא דמכשיר שמאל במקום שלא נאמר אלא כהונה ולא נתיישבו לי דברי הרמב"ם ז"ל עדיין עד אזכה לראות עמוד הכהן בעבודתו בבי"א וכתב הוא ז"ל עוד שם דנסכי יין ומים שנסכן בין בקערה כו' בין בכל כ"ש כשירים נסכן בכלי חול או בידו פסולין משמע דאימורין וכל הנקטרים אפילו זרקן לאישים בכלי חול כשר ולא ידענא טעמו של דבר לחלק בין נסכים לנקטרין בשלמא אם ניסך ביד י"ל דפסול משום דאין דרך ניסוך בכך אבל בכלי חול אי בכל הנקטרים כשר אחר שנתקדשו כבר בכלי שרת ליתנן ע"ג האישים אפילו בכלי בנסכים נמי אמאי יפסל וי"ל דנסכים הוי דומיא דדם דזריקתו הוא דוקא בכ"ש ה"נ נסכים ומדברי ר' ינאי משמע הכי דכל שאין טעון כלי דוקא וכשר אפילו בשמאל ה"ה דכשר נמי בכלי חול כמש"א אפילו בהמיינו ואפילו במקידה של חרס וכ"ז עדיין צ"ע ועיין בתוס' יומא דף ס"ז שנראה מדבריהם דהא דתנן גבי מנחה מעלו ומקטירו בכ"ש הוא לאו דוקא ובתו' ישינים שם מבואר כן דלאו דוקא הוא אלא מעלו בהמיינו ובמקידה של חרס ע"ש וגם דבריהם ז"ל אינן מובנים דהא מבואר הכא בשמעתין דלרבנן דר"ש מעלו ומקטירו בכ"ש דוקא הוא לעיכובא וע"ש בתוספתא פ"ה במכילתין דתני התם לפלוגתא דר"א ור"ש ורבנן בכל גוונא קמץ בימינו ונתן לשמאלו או נתנו לפסול או נתנו לכלי חול בכולן מהני חזרה לימין או לכשר או לכלי קודש לר"א ור"ש ובכולן טעמא משום דלר"א ור"ש אם רצה לעובדה ביד עובדה בימין או בכלי אפילו בשמאל ואם נתן לשמאל או לפסול או לכלי חול מהני חזרה אבל להקריבו בכלי חול אסור אפילו לר"ש דבעינן דוקא או כ"ש או יד ימין ולהכי אם חישב עליו כשהוא בשמאל או בכלי חול לא מהני בי' פיגול אלמא דאפילו לר"ש בכלי חול פסול לרבנן ומדברי הרמב"ם ז"ל נראה דבכל הנקטרין אפילו בכלי חול כשר וגבי נסכים הוא דכתב דפסול בכלי חול וכן מבואר בתוספתא שם ועי' בפסחים דף נ"ז גבי ישכר איש כפר ברקאי דהוי כריך ידי' בשמראי ועביד עבודה ופי' רש"י ז"ל שם משום חציצה ועיין תוס' ז"ל שם ולפי הנ"ל בהקטר חלבים אפילו בהמיינו ומקידה של חרס כשר ודו"ק. שוב ראיתי להאי שמעתא בירושלמי יומא פ"ב ואיתא התם דפליגי בזה ר"י ור' יהודא ברבי (וריב"ל) ר"י אומר קומץ שקדש בכלי והקטירו בין ביד בין בכלי בין בימין בין בשמאל כשר ר' יהודא ברבי אומר אי כחטאת ביד או כאשם ככלי ובלבד בימין התיבון והא תני קיבל בימינו ונתן לשמאלו יחזיר לימינו אם בשמאל הוא מחזיר לימין למזבח כ"ש לבזך ופריך לר"י דמכשיר ביד ובשמאל ואמאי לא יחזיר לימין ולבזך כמו בקבלה אמר ר' לא אם שניא אדם להא דכשר בשמאל ראבר"ש היא דאמר אין צריכה קידוש בזך ואתא דר"א כשיטת ר"ש אביו דמכשיר במתני' שלא בכ"ש לרבנן דאית להו כ"ש צריכה לון ימין ולר"ש דלית ליה כ"ש לא צריכה ליה ימין כן נראה לפרש דברי הירושלמי ועי' ק"ע שם הרי מבואר למסקנא דלרבנן דבעי קידוש קומץ בכ"ש הקטרה ג"כ בימין ודלא כשיטת הרמב"ם ז"ל אם לא שפסק כר' יוחנן דירושלמי:

הגרסה הראשונית של דף זה הונגשה באמצעות ובאדיבות דיקטה

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף