מראי מקומות/בכורות/כט/ב
|
< עמוד קודם · עמוד הבא >
צור דיון על דף זה מפרשי הדף שפת אמת |
מראי מקומות
בכורות כט ב
רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה וכו'[עריכה | עריכת קוד מקור]
הרמב"ם (מעשר פי"ב הט"ז) הביא דין המשנה הן בחשוד למכור תרומה לשום חולין והן בחשוד למעשר שני למוכרן לשם חולין, וכתב כדעת רבי שמעון שכל שיש בו זיקת תרומה ומעשר אסור ליקח ממנו, וסיים דבריו 'וכל זה קנס מדבריהם'.
ובמהר"י קורקוס הקשה שדבר זה כתוב בירושלמי בדעת רבי יהודה אבל הרמב"ם שפסק כר"ש למה לא ביאר כפשוטו שהוא מחשש שמוכר לו תרומה. וביאר, שהרמב"ם לא אמר כן אלא על סוף דבריו היינו לגבי מוכר מעשר שני, שכיון שהוא מותר לישראל לכן אין כאן אלא קנס אבל לגבי תרומה לדעת רבי שמעון הוא חשש ולא קנס.
והכסף משנה כתב על דברי הרמב"ם שאף שבירושלמי אמרו דלרבי יהודה דפליג אר"ש משום קנס הוא, לאו למימרא דלרבי שמעון לא הוי קנס, דודאי לכולי עלמא משום קנס הוא, אלא דלרבי יהודה הוי קנס מרובה ולרבי שמעון הוי קנס מועט.
אמנם התוספות יום טוב (פ"ד מ"ט) כתב שכן מוכח מעובדא דרבא שעשה כרבי שמעון ואעפ"כ הוי קנס כמבואר בגמרא דבאיסורא גופיה קנסינן ליה. והעיר שהיה לכס"מ להביא ראיה זו כשנדחק בפירוש הירושלמי.
וכיו"ב מבואר להדיא בפירוש רש"י (ל.) שפירש מה שאמרו לעולם כרבי שמעון וז"ל דלא קניס אלא במידי דדמי לאיסורא כו', ע"כ, הרי להדיא שאף לדעת רבי שמעון הוא קנס.
כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות[עריכה | עריכת קוד מקור]
בריש המשנה לא נזכר אלא חשוד להיות מוכר תרומה, והכא קתני דבר שיש בו זיקת 'תרומה ומעשרות'.
והרמב"ם (שם) העתיק דין המשנה אף לענין חשוד על מעשר שני, וכתב הכסף משנה שהרמב"ם ביאר לשון 'מעשרות' המובא במשנה על שני מעשרות 'מעשר ראשון' ו'מעשר שני'. ולכן כתב תחילה שהחשוד על התרומה אין לוקחים ממנו כל דבר שיש בו זיקת 'תרומה ומעשר' והיינו מעשר ראשון, ואחר כך הוסיף שהחשוד על מעשר שני אין לוקחין ממנו.
והתוספות יום טוב תמה על דבריו, חדא שמעשר ראשון אין כל חשש כיון דלא קיימא לן כרבי מאיר שאוסר מעשר ראשון לזרים. ואף אם נאמר שרבי שמעון סבר כן, הרי שהרמב"ם לא היה לו להעתיק זאת כיון שהרמב"ם לא סובר כן. עיי"ש מה שהציע שם עפ"י הא דאיתא שאישה שניסת בע"א אסורה במעשר, ועיי"ש שדחה. ועוד הקשה שלפי זה היה לרמב"ם בתחילת דבריו להזכיר שהוא חשוד על התרומה ועל המעשר כפי שהזכיר אחר כך שאין לוקחים ממנו כל דבר שיש בו זיקת תרומה ומעשר.
ולכן ביאר התוי"ט באופן אחר שהרמב"ם איירי תחילה בדין תרומה לחוד ואחר כך בדין מעשר שני, ומה שהזכיר דבר שיש בו זיקת תרומה ומעשר, נקט את לשון המשנה ואחר כך הוסיף לפרשה במעשר שני.
לאתויי מאי[עריכה | עריכת קוד מקור]
ר"י פיק במסורת הש"ס ביאר שהדיוק הוא מתיבת 'כל', וכתב שכן פירש הרע"ב, וכן מבואר בגירסת השיטה מקובצת ברש"י. ואמנם מלשון רש"י לפנינו (ד"ה שמערבין) משמע שהדקדוק הוא מלשון 'זיקת' שמורה על שייכות רחוקה, ועל זה קאמרינן לאתויי מאי, ומשני לאתויי קרבי דגים דמערבי בהו שמן זית.
והחידוש בקרבי דגים, נראה לכאורה שאינו ודאי שיערבו שם, וראה גם בתפארת ישראל שנראה שעלולים לערב שם אך אינו ודאי, וקמ"ל שאפילו הכי אסור.