רש"ש/בכורות/כט/ב

רש"ש בכורות כט ב

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

בא"ד יש ללמוד כו' שרי אפי' בל"מ אלא מדבריהם טמא. כ"ה גי' המהרש"א. ור"ל דטמא מדבריהם. ופירוש הצ"ק לא מחוור כלל:

בא"ד והא דבעי בחגיגה כו' אבדיקה דר"י קאי ולא אמתניתין. ר"ל משום דבדיקה דמתניתין מהני לכל דבר כמש"כ לעיל בע"א (בסופו). והצ"ק במחכ"ת שגה בכוונתם:

תד"ה כפועל. ולא ה"ל לפרש כו' דא"כ היה נוטל שכר לדון כו'. ובב"מ (סח) ישבו פרש"י ע"ש. ואני אומר דגדולה מזו מצינן בהא דאם היה מטמאו מתרומתו מאכילו כו' ומשמע דאינו מנכה לו את דמי התרומה:

[בא"ד] ומיהו קשיא מהא דתנן בפ' א"נ כו'. נראה להגיה וכן קשיא כו':

גמרא הא עבודים זבנינן כו' סבר אי שמעו ביה רבנן כו'. עפרש"י. וז"ל הרמב"ם בחבורו שאינו מעבד בכור תמים מפני שהוא מפחד להשהותו אצלו שמא ישמעו בו הדיינים ויקנסוהו כפי רשעו. משמע שמפרש דהטעם הוא מפני שהעבוד צריך שהות ומתיירא שמא ביני לביני יוודע הדבר ויוקנס הרבה לבד הפסד העור (שעליו אינו נופל לשון קנס כי הוא אסור מדינא). ודלא כהש"ך בסי' שי"א שערבב יחד לשון הרמב"ם ופירש"י. אח"ז מצאתי להלח"מ שהרגיש בזה:

רש"י ד"ה בשר צבאים. זימנין דמזבין עגל בכור תם כו'. וכ"כ לקמן בפי' הגמרא. ולאו דוקא דהא פירש לעיל שהוא חשוד להטיל מום:

גמרא השתא טוי זבנינן בגדים מיבעי' כו'. כה"ג בשלהי ב"ק וכן הא דלקמן השתא כו' ארוג מיבעי' כו':

במשנה אין לוקחין הימנו פשתן. התוי"ט הביא ירושלמי דמקשה ופשתן לא קסמין הוא כו' לכאורה לא שייך קושיא זו לפרש"י (והרע"ב אחריו) דחשוד לזרוע בשביעית:

במשנה (הסמוכה). רבי שמעון אומר כל שיש בו זיקת תרומה ומעשרות כו'. עיין תוי"ט בכה"ד. מש"כ שלאשה שניסת לנכרי דאסורה במעשר כדתנן ברפ"י דיבמות ע"ש דלא מיירי אלא באשה שניסת עפ"י עד אחד (לישראל) ואח"כ בא בעלה. ומש"כ וכתבתי שם דלתוספות מספקא להו. עיין מה שהשגתי עליו שם (צא). ומש"כ ובמתני' דלקמן תנן נמי מעשרות וא"א לפרש אלא מע"ש דחומרא דחומה כו'. כצ"ל. ומש"כ ומיהו מע"ר נמי איכא חומרא דאסור לזרים. ואין להקשות א"כ מאי חומרא דשביעית מיניה. די"ל משום דאיסורה שוה בכל. ומש"כ דא"כ לנקט מתניתין נמי תרומה. עמש"כ בהגהות למ"ר בראשית פ"א אות ז' במ"ת דנוכל לומר דגם תרומה נכללת בשם מעשרות. ומש"כ ויראה דמעשרות כלומר דגן תירוש ויצהר כו'. לכאורה קשה ע"ד מהא דר"ה (יב) דפריך וליתני מעשר אחד מע"ב כו'. מדוע ל"ק דל"ר קאי אדגן תוי"צ ע"ש בתוספות. אבל ז"א דהרי לאילנות ר"ה שבט. ואולם עמש"כ שם בק"א להט"א ותראה שאין דבריו בזה מחוורין:

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< עמוד קודם · עמוד הבא >מעבר לתחילת הדף