מצודת דוד/נחמיה/יג

מצודת דוד ‏ נחמיה יג

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

ביום ההוא. ביום שקדשו את החומה:

אשר לא יבוא וגו'. לא יקבלו גרים מהם להתחתן בם:

ב

לא קדמו. לא באו לפניהם ללכת לקראתם בלחם ובמים בעת יצאו ממצרים:

ויהפוך וגו'. גם זה קראו בתורה ולפי שלא רצה לעמוד בדבר רע לזה אמר גם ויהפוך וגו':

ג

כל ערב. כל תערובות מבני עמון ומואב:

ד

ולפני מזה. קודם זה ההבדל:

נתון וכו'. ר"ל אשר היה יושב בלשכת של בית אלהינו הוא היה קרוב לטוביה ועמוני הנזכר למעלה חברו של סנבלט:

ה

ויעש לו לשכה. אלישיב עשה ותיקן לטוביה לשכה גדולה בחצר בית ה' ר"ל פנה לשכה למושבו:

ושם. בלשכה ההיא היו נותנים בה לפנים קודם שפינה אותה אלישיב להיות לטוביה למושב:

את המנחה. סולת למנחות:

הלבונה. הבאה על המנחה ועל לחם הפנים:

והכלים. כלי בית המקדש:

מצות הלוים. מה שאנו מצווים לתת ללוים והמשוררים והשוערים. אמר זה להאשים את אלישיב ביותר וכאומר איך מלאה לבו לפנות מנות משרתי ה' להיות מקום פנוי לטוביה העמוני:

ו

ובכל זה. בעת שנעשה הדבר הזה אשר פינה אלישיב את כל אלה בעבור טוביה באתי אל המלך. ואז נעשה הדבר הרע הזה:

ולקץ ימים. ולסוף ימים ולא פירש כמה:

נשאלתי. שאלתי מעמו לתת לי רשות ללכת לירושלים:

ז

ואבינה ברעה. נתתי לב להבין ברעת המעשה אשר עשה אלישיב בדבר טוביה לתקן ולפנות לו לשכה באחד מחצרות בית ה':

ח

וירע לי. הדבר הזה היה רע בעיני:

את כל כלי וגו'. ר"ל כלי תשמישי הבית:

ט

ואומרה. צויתי על הדבר וטהרו הלשכות מכל דבר טומאה ומיאוס:

ואשיבה שם וגו'. להיות בה כאשר היה מאז עד לא ישב בה טוביה:

י

ואדעה. נודע לי אשר לא ניתן מתנות הלוים ואין להם די סיפוקם ולזה ברח כל אחד לשדהו לעבדה בחרישה וקצירה להחיות נפשו:

עושי המלאכה. מלאכת השיר והגפת השערים:

יא

מדוע נעזב. למה היא עזובה מן הלוים משרתי הבית:

ואקבצם. קבצתי את הלוים והעמדתים על מקום מעמדם כ"א במשמרו כמו שהיה מאז:

יב

וכל יהודה. כאשר חזרו הלוים למקומן חזרו גם הם להביא המעשרות אל האוצרות לחלקם ללוים:

יג

ואוצרה. שמתי אוצרים ר"ל ממונים וגזברים על האוצרות:

ועל ידם. סמוך להם ונטפל אליהם היה חנן וכו':

נחשבו. בעיני העם:

ועליהם. הטלתי עליהם לחלק את המעשר לאחיהם הלוים:

יד

זכרה לי. לזכות בעבור זאת הטובה ואל תמחה החסדים וכו':

ובמשמריו. להעמיד על מכונם:

טו

דורכים גתות. דורכים ענבים בגתות להוציא היין:

ומביאים הערמות. מביאים אל הבית הערמות התבואה ועומסים אותם על החמורים לשאתם:

ואף יין וגו'. עומסים על החמורים לשאתם ולהביאם אל הבית ביום השבת:

ואעיד. התריתי בהם לבל יעשו עוד כזאת:

ביום וגו'. ר"ל ביום השוק שמוכרים בו את הצידה כי אז כולם מקובצים:

טז

והצורים. אנשי צור אשר ישבו בירושלים היו מביאים דגים וכל דבר הנמכר והיו מוכרים בשבת לישראל:

ובירושלים. כאומר אף שהיא עיר קדושה ובה המקדש חללו בה את השבת:

יז

ומחללים וגו'. לקנות בה מיד הצורים:

יח

כה עשו. לחלל את השבת:

הזאת. ר"ל הידוע לכל:

מוסיפים וגו'. על החרון שהיה על אבותינו:

יט

כאשר צללו. כאשר האריכו צללי השערים והוא לפנות הערב כי אז החמה בשפולי הרקיע ומתארך אז צל כל דבר:

ויסגרו. לבל יבואו הצורים עם דבר ממכרם:

לא יבוא. למען לא יבוא משא של כל ממכר בשבת דרך פתחים קטנים היו שם:

כא

מדוע אתם לנים. כי חשש פן יצא מי אליהם לקנות מה מהם:

אם תשנו. אם תלינו שם פעם שנית ר"ל עוד פעם אזי אשלח בכם יד לענוש אתכם:

כב

אשר יהיו מטהרים. ר"ל שיטהרו לטבול ולטהר עצמן ויהיו באים ושומרים את השערים בעוד יום וזהו לקדש את יום השבת ר"ל שלא יבאו משקדש היום כי לא לכבוד יחשב לשבת לבא משתחשך (כי כל המשמרות היו מתחדשות משבת לשבת כמ"ש בד"ה):

גם זאת. גם הטובה הזאת זכרה לי לזכות:

כרוב חסדך. גם גמול מעשה הטוב לחסד יחשב וכמ"ש מי הקדמני ואשלם (איוב מ"א:ג'):

כג

הושיבו. ר"ל הושיבו בבתיהם לקחתם לנשים:

כד

חצי. קצת מבניהם מדברים לשון אשדודית בלשון עם אמותם:

וכלשון עם ועם. ר"ל וכן קצת מבני יתר העובדות גלולים היו מדברים כל אחד כפי לשון עם אמותם:

כה

ואכה מהם. מקצת מהם:

ואמרטם. תלשתי שער ראשם:

אם תתנו. אם מעתה תתנו וגו' אזי יהיה עליכם עונש שבועה:

כו

על אלה. בעבור נשים עכו"ם חטא שלמה כי הטו את לבבו לחטוא לה':

ובגוים הרבים וגו'. ועם שבכל העכו"ם הרבים לא היה מלך חכם כמוהו והדבר קשה להטות לב חכם אחר דעתו:

ואהוב לאלהיו. והיה אהוב לה' עד שהמליכו על כל ישראל והיה לו להיות א"כ נזהר מאד לקיים מצות ה':

גם אותו. עם כל חכמתו ואהבת ה' אליו לא התחכם להשיב כגמול ונשיו העכו"ם יכלו לו לפתותו להטות לבבו אחר דעתן ולחטוא לה':

כז

ולכם. ר"ל א"כ כ"ש לכם שאינכם כשלמה היתכן להיות נשמע אליכם אשר תזידו לעשות את כל הרעה וגו' להושיב ולקחת נשים עכו"ם הלא בודאי יטו לבבכם לחטוא לה':

כח

ומבני יוידע. אחד מבני יוידע היה חתן לסנבלט צורר היהודים:

ואבריחהו מעלי. גרשתי הבן ההוא מן העיר על כי לא רצה לגרש אשתו העכו"ם ובעבורו היה עוד סנבלט חותנו רגיל לבוא לירושלים והיה מרגל לדעת כל מה אשר נעשה בה ולכן גרש גם חתנו לבל יוסיף גם סנבלע לבוא עוד:

כט

זכרה להם. לענוש אותם על אשר גאלו ומאסו הכהונה בקחתם נשים עכו"ם כי עי"ז נפסלו מן הכהונה:

וברית. וחללו ברית הכהונה והלוים כי בברית הבטיח להם המקום ב"ה להיות משרתים בבית ה' וכמ"ש ברית כהונת עולם (במדבר כ"ה:י"ג) ובאו אליו וגרמו לחלל הברית כי נמאסו מן הכהונה:

ל

וטהרתים. אבל אני הייתי מטהר אותם מכל עבודת כוכבים כי השביעם בה' שלא יקחו עוד מבנותיהם כמ"ש למעלה:

ואעמדה. העמדתי משמרות הכהנים והלוים להיות כל אחד במלאכתו בקביעות גמור:

לא

ולקרבן העצים. את תקרובת העצים שעל מערכת המזבח קבעתי בעתים מזומנות מתי יבוא כל אחד:

ולבכורים. קבעתי זמן לבכורים עד מתי יביאו הבכורים מראשית פרי האדמה:

זכרה לי. הזכות הזאת להטיב לי בעבורה:

חזק

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הקודם · מעבר לתחילת הדף