גליוני הש"ס/מכות/טו/א
גליוני הש"ס 
מכות טו א
א"ל אמרת א"ל לא אמר רבה האלקי"ם אמרה כו' אלא מ"ט קא הדר בי' כו'. נ"ב כזה מגילה י' א' וע"ע כל' זה עירובין י"ד ב' וע"ע ל' אמרו לו אמרת אמר להו לא במנחות מ"ד א':
תוד"ה הניחא כ' דא"כ צריך לפרש הא דקתני מחזיר ואינו לוקה שמחזיר מיד בתכ"ד. נ"ב עי' כלבו שלהי הספר בדינים לרבינו האיי גאון ז"ל (דק"ח ע"א דפוס לבוב) שכתב וז"ל לרבינו האיי ז"ל גירשה מותר להחזיר' ביומו ואפילו לשעתה ואין בכך כלום עכ"ל והנה אם יהיה הפי' כאן דמחזיר בתכ"ד הרי הדין הזה מפורש כאן דאפי' לשעתה ואפי' תכ"ד מותר להחזיר' ולעניין חזרה בו ביום מבואר ג"כ בנדרים פ"ט א' במשנה נדרה בו ביום והחזיר' בו ביום כו' ודוחק לומר דעבר והחזיר' קאמר וע"ש ע"א ב' סוף העמוד בר"ן דמלתא דשכיחא הוא שיגרשה ויחזירה בו ביום ע"ש. ואולם גוף דברי רבינו האיי ז"ל צע"ג דמאיזה טעם ה"א שיהי' איסור בדבר עד שהוצרך רבינו הר"ן ז"ל להשמיענו דמותר. והנה נזכרתי דיש איסור באמת בדבר וכמבואר בש"ע יו"ד (סוף סי' קצ"ב) דמחזיר גרושתו צריכה לישב שבעה נקיים אולם אין נרא' כוונת רבינו האי ז"ל על זה מדכ' מותר להחזירה ביומו דלעניין נקיים אין חילוק בין ביומו ליום מחר כל שהוא תוך ז' וכ"ש מ"ש ואפי' לשעתה דאין לו שום שייכות לעניין נקיים אולם גוף הדין המבואר בש"ע הנ"ל עכ"פ צ"ע מדברי רבנו האי ז"ל הנ"ל דעכ"פ הרי מתיר להחזיר מיד וכן צ"ע מהך דנדרים דכ' הר"ן דשכיח שיגרשה ויחזיר' בו ביום וצ"ל דגם מ"ש בש"ע הכוונה רק לאסור לבעול אבל ההחזרה מותרת ולפי"ז יהי' ראי' מהך דנדרים לדיעות הסוברים דחופת נדה מהני דאל"כ רק בעי' חופה דחזיא לביאה א"כ בהך דנדרים דהחזירה ביומי' ואסורה להבעל דצריכה ז' נקיים הרי לא אהני חופתה ובלא"ה אין יכול להפר דלעניין הפרה נשואין בעי' ובאתי רק להעיר והך דמותר להחזירה מיד ע"ע רש"י כתובות פ"א א' ד"ה מגרשה בגט דכ' ג"כ או אפי' רצה להחזירה מיד כו':