אלשיך/תהילים/כט

אלשיך תהילים כט

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

א

מזמור לדוד וכו'. הנה לבא אל ענין המזמור נזכיר הקדמה מפורשת אצלנו בשערים באר היטב הלא הוא כי כמה מעלות טובות לבני אברהם יצחק ויעקב על מלאכי השרת כענין הכתוב אצלנו על פסוק כי מי בשחק יערוך לה' וכו' כי גם שאין במלאכי השחק יערוך לה' ימצא מי שידמה לה' בבני אלים הם ישראל בנים לנקראים אילים הם האבות כדעת רז"ל במזמור זה שאנו בו והוא כענין מאמר ספר הזוהר על פסוק כי בכל חכמי הגוים וכו' מאין כמוך שהקשו וכי בחכמי ישראל יש כמוהו ואמרו כי בחכמי הגוים אין דומה לה' שיגזור אומר ויקם לו כענין שמש בגבעון דום וכיוצא בו הנה כי על בחינה זו דומים לה' קראם הנביא וע"ד זה יאמר כי מי בשחק במלאכי אלהים יערוך לה' לעשות כמעשהו אך ימצא ידמה לה' בבני אלים כי יעשו פלא מה שלא יעשה מלאך זולתי עשות שליחותו אשר ישלחהו ה' לעשות ועל הדרך הזה יש לישראל הנקראים אלים עוד יתרון שני והוא כי הלא מלאכי השרת בשרתם את ה' אין מוסיפים כח כביכול למעלה כצדיקים כד"א ואנכי מלאתי כח את רוח ה' להיותם בעלי נשמת חיים חלק אלוה ממעל שעל ידם כחות העליונים מקבלים מגבוהים עליהם וזהו הבו לה' בני הנקראים אלים הם האבות ולא עוד אלא שאינן כמלאכי השרת שלא ימצא בא' שתי בחינות חסד וגבורה כ"א מי ממלאכי חסד ומי ממלאכי גבורה אך הבו לה' יחד כבוד ועוז: או יהיה הבו לה' כבוד ועוז מה שאין כן מלאכי השרת רק כבוד בלבד.

והנכון כי ענין כללות המזמור בהקדמה הנזכרת שאומר המשורר כמדבר עם בני עם קדוש לה' מה לכם תאריכו זמן האושר העתיד לכם ותפסיקו בינתים בגליות כי גם שיבנה ב"ה זה פעמים הלא עתידים ליחרב כאשר היה נודע להם כי על כן שלמה בנה בית מתחת לב"ה לגנוז בו הארון קרוב לחרבן כאשר היה ע"י יאשיהו ואלו זכינו לבלתי הטמא אחר מתן תורה בעגל והיתה טהרתנו מזוהמת נחש נמשכת היינו זוכים מיד אל הבית השלישי המקוה כי גדול יהיה כבוד הבית ההוא רוחני וקדוש מעין ב"ה של מעלה כי אז רוח הטומאה ועכירות יעברו מן הארץ והנה עוד ידנו נטויה ומה גם בימי דוד שהיו סדן של שקמה גדולי הכשרון שאליהם ועל כל דורות עולם ראה לתקן בעצה טובה מלפניו והוא יחושו אל כבוד שם ה' וזה בשתי בחינות אחד על השם בעצמו כי אין שמו שלם כביכול עד יום נקם בלבו כד"א כי יד על כס יה כו' וגם על גלות שכינה כנודע כי לא תשוב לאיתנה עם השם הגדול עד הגאולה העתידה במהרה בימינו. ולו חכמנו נשכילה זאת לשוב יחד עד ה' בתשובה ומעשים טובים כראוי גם את הכל היינו מתקנים מיד וגם לעצמנו היינו מאשרים אושר גדול כי נסתופף בבית ה' הרוחני העתיד אשר שם עוצם קדושתו יתברך ואליו נשתחוה באור פני מלך עין בעין כאשר כתבנו כי זאת היתה תשוקת משה ובני ישראל בדברי השירה באמרו תבאמו ותטעמו כו' שנהיה נטועים בלתי גולים מהר ה' וזה יהיה ע"י כבוד הבית האחרון המוכן לשבתו יתברך וזהו מכון לשבתך אשר פעלת ה' הלא הוא מקדש ה' אשר כוננו ידיך הוא מקדש רוחני העתיד לגלות על הארץ הלזו וזה יהיה ענין הכתובים כי אומר דוד לעמו יתברך חושו על כבוד ה' והבו לה' הוא השם הגדול אשר נשבע שלא יהיה שלם כביכול עד עת קץ ושמא תאמרו מה ניתן לו ומה בידנו לעשות הלא הוא הבו לה' כבוד ועוז והוא תשובה ומעשים טובים כי התשובה נקראת תת לה' כבוד כד"א בעכן תן נא כבוד לה' ותן לו תודה וכן הוא אומר תנו לה' אלהיכם כבוד בטרם יחשיך וגם עוז ע"י מעשים טובים כד"א ואנכי מלאתי כח את רוחך ה' הפך ענין צור ילדך תשי וכמאמר רז"ל אשריהם הצדיקים שמוסיפים כח וכו' ועל תשובה ומעשים טובים הוא אומר תנו לה' כבוד ועוז כי ע"י כן ימהר יחיש נקם ה' בעמלק והגאולה כי הכל תלוי בתיקון מעשנו כנודע:

ב

ומלבד בחינת השלם שם ה' גם זאת שנית תעשו והוא הבו לה' כבוד שמו והיא השכינה הנקראת כבוד ה' כד"א וכבוד ה' מלא את המשכן כבוד אלהי ישראל מלא כל הארץ כבודו והוא כי השכינה הנקראת כבוד של ה' הגדול היא בגלות ואינה עם השם הגדול אמר הבו לה' שתהיה אתו כבוד שמו היא השכינה שהיא כבוד של השם הגדול תנו אותה לו ע"י המעשים טובים בגלות. והנה כל זה הוא על הנוגע אל כבוד השיי"ת לעד וגם לכם תיטיבו כי הלא עתה בהשתחות לה' בב"ה בית אבנים תחזו אך השכינה נסתרת מעיני בשרכם ומה גם אחר החרבן אך עשו זאת אפוא תשובה ומעשים טובים כאמור והשתחוו על ידי כן בהדרת קדש והוא בבה הקים לעד העתיד שבו הדרת קדש כי רוחני וקדוש הוא ואין הקדש נסתר ונכסה כ"א נגלה ומהודר וזהו השתחוו לה' אשר הוא בהדרת קדש מה שאין כן בשני בתים ראשונים שלא היה הדר בקדש ולמה תאבדו האושר הזה בני ישראל או תאריכנו זמנו.

או יאמר השתחו לה' ממש כי יגלה לכם ולא אל ההיכל כד"א אשתחוה אל היכל קדשך שהוא כי מציאות ההשתחויה היא אל ההיכל אלא שהכונה היא אל ה' הבלתי נגלה אך אז יהיה לה' בעצם וזה יהיה לכם בהיות בכם הדרת קדש כי ע"י התשובה גמורה ומעשים טובים תזכו להזדכך ולקנות הדרת קדש מאתו יתברך כאשר יקוה לעתיד ועי"כ תשתחוו לה' בעצם.

או מעין זה כי עתה בבתים ראשונים תשתחוו אל כבוד ה' בלבד היא השכינה אשר במקדש אך ע"י תיקון הנזכר שהוא מעין העתיד תשתחוו לה' הוא השם הגדול שישרה שם בהדרת קדש המקדש אשר יהיה בבית האחרון כנודע:

ג

קול ה' על המים כו' אמר הלא אמרתי הבו לה' כבוד ועוז שיראה איך בשם ההויה יש בו רחמים ודין והיה הדעת נוטה כי הוא רחמים בלבד לז"א דעו כי גם בו מדת עוז כי הלא קול ה' היה על המים לקרוע ים סוף לעשות נקמה במצרים ושמא תאמר מי יוכיח שלא היה ע"י שם אלהים והראיה כי היו רואים אותו כמראה גבור עושה מלחמה לז"א אל הכבוד הרעים כו' והוא מעין מאמרם ז"ל בפסוק אנכי ה' אלהיך שאמר הקב"ה הנה ראיתוני על הים כמראה גבור איש מלחמה ועתה כשליח צבור מעוטף בכבוד אל תהרהרו בשתי רשויות חלילה כי אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך עם שראיתני כתואר גבור ועתה בתור כבוד וע"ד זה יתכן הורה זה הוא יתברך במה שבים גא הרעים כ"א בהשקט עשה בהם שפטים ובסיני שהיה ענין של כבוד הרעים בקולות וברקים עד שנזדעזעו כל האומות והלכו לבלעם לשאול אם היה מביא מבול לעולם כו' כמ"ש ז"ל ולמה עשה ככה להראות בסיני הוראת גבורה אך היה למען ישכילו כי אשר הוא עתה בתואר כבוד הוא אשר עשה גבורות על הים כי הלא גם עתה מראה גבורה להודיע כי הוא עצמו אשר היה על הים פועל גבורות וזה יאמר במה יודע כי קול ה' על המים היה במה שאל הכבוד הרעים שהוא כי בזמן בחינת היותו אל הכבוד שהוא בהיותו בסיני מעוטף כשליח צבור שם הרעים שהוא הוראת גבורה אך היה להודיע כי ה' היה על המים רבים בקריעת ים סוף כי הלא המתראה בתואר כבוד הוא מרעים יורה כי גם הוא איש מלחמה:

ד

אלא שאין ההפרש אלא היות קול ה' בבחינת הכח שבו שהוא כלול מכל הבחינות שהוא על הים או היות קול ה' בבחינת הדר שהוא בסיני אך זה וזה היה בשם המיוחד הזה:

(ג) עוד יתכן רמז על דרך זה ענין מאמרם זל ראה גדולתו של הקב"ה כי מלך בשר ודם כשיוצא למלחמה מרבה חיילותיו וכשבא להתפלל בא לבדו אבל הקב"ה כשבא על הים בא לבדו ה' איש מלחמה וכשבא לתת תורה בא ברבבות קדש. ואחשוב כוונו ענין מאמרנו כי בענין דין תורה כי בשם הרחמים היה פועל ובעת רחמים הורה תכסיס מלחמה להורות כי הוא בעל שני הכחות באחדות אחד וזה יתכן על פי דרכנו ירמוז פה ויצדק בו אמרו ה' על מים רבים ולא אמר קול ה' לרמוז כי בשמו בלבד היה עושה המלחמה ושמא תאמרו כי יש לכם עיכובים למהר את הקץ מעתה לשיבנה הבית הגדול והקדוש הוא השלישי הרוחני המקוה העיכוב הא' הלא הוא כי עתה כל מלכי האומות בממשלתם ואיך נוכל להם ומה גם אם יתקבצו יחד עלינו ואיככה נוכל עליהם ועל שריהם העליונים בשמים. שנית פן תהיה הארץ שממה פן תרבה עלינו חית השדה ומה גם לשבת בארץ הצבי הקרובה אל המדבר אשר הוא מרבץ לחיות רעות ונחש ועקרב. ג' כי לא יעדרו צרות מחבלי משיח כי לא יעדרו קצת עבירות למרק כי הם כחבלי יולדה שאי אפשר בלעדם וטוב טוב הוא לעכל הצרות בגליות וישאר מעט לחבלי משיח. ד' על כבודו יתברך כי אם מעתה נזכה להרבות תשובה ותביא הקץ מעתה ותאבד כל המלכיות כאחת ותשאר בישראל בלבד והם מתי מספר ובמה תוכר מלכותך אך בהמשך הדורות יפרו וירבו ישראל לדורות עולם ותשוב תחיים ויהיו כחול הים. ה' והוא כי ברוב עוז ותעצומות טובה מרובה אולי נשמן ונבעט ואיש את רעהו חיים יבלעו כי רוב טובה יקנה באדם חוטר גאוה משא"כ אחר עבור עלינו ארבע גליות כי נשארנו נכנעים ולא יגבה לבנו ברב טוב לבית ישראל על כן על חמשת הדברים האלה בא ואמר:

ה

על הא' שהיא על היות כל מלכי הארץ בממשלתם ואיך נוכל להם לשברם קודם זמנם הידוע מחלום נבוכדנאצר ומה גם כי אז לעתיד הם יפלו מעצמם על הצרם את ישראל בגליות על זה אמר הנה אין מעצור לה' לשברם עודם בתקפם בהבל פיו כי הלא קול ה' שובר ארזים ואין כל חדש כי הלא וישבר ה' את ארזי הלבנון הם כל מלכי ארץ ישראל שהם ארזי לבנון כי ירושלים תקרא כה כמאמרם ז"ל בפסוק והלבנון באדיר יפול וא"כ יהיה לבבם בטוח כי כאשר עשה בימים ההם יעשה כן גם עתה:

ו

ואל ירך לבבכם אם תראו להם התקוממות עליכם כצבי וכאיל לומר כי אולי שריהם בשמים הם בעוזרם ומה גם שעדיין לא שלם עונם אל תראו ואל תחפזו כי הלא בימים ההמה ששיבר ה' את ארזי הלבנון בכל השיבור היה כי וירקידם כמו עגל על ישראל כי נתן בלבם להתקבץ חמשת המלכים יחד מלך ירושלים מלך לכיש כו' כי לא המתינו עד יבא ישראל עליהם כ"א רקדו הם להלחם ומה' יצא לכלותם יחד ולא אחד אחד ואשר הרקידם כמו עגל היו כללות המלכים של א"י הנקראים בשם לבנון ומה גם שריון שהוא סיחון הנקרא חרמון הוא שריון כמפורש על וחרמונים מהר מצער כי השריון ההוא הוא סיחון לא בלבד רקד על ישראל כאשר ויצא סיחון כו' כמו עגל כי אם כמו בן ראמים:

ז

ואז מה עשה הוא יתברך קול ה' היה חוצב להבות אש אשר הם שרי המלכים ההם בשמים ממעל כי ברקוד על ישראל גויהם למטה היה יתברך כורת שריהם למעלה:

ח

ועל השנית פן תהיה הארץ שממה ותרבה עליכם חית השדה אל תפחדו ואל תרהו כי הלא קול ה' יחיל מדבר כאשר עשה בהיות ישראל במדבר שהיו נחשים כקורת בית הבד והיו מתבערים מן הארץ או להמיתם בצמא כאשר יחיל ה' מדבר קדש שבהרף עין ולא היה מים לעדה:

ט

ועל השלישית והיא מחבלי משיח אמר הן אמת כי קול ה' ומאמרו הוא שכדי להיות חולל אילות הוא חושף יערות להמציא ביאת הנחש ישכנה כדי שתלד כאשר הפליגו רז"ל שאפי' תהיה האילה בישוב מזמין לה הקב"ה נחש ממקומו כהרף עין לישוך ברחמה הצר ויולדת כך לעת לידת הגאולה צריך יבא הנחש ישוך הוא עמלק המר והנמהר בחבלי משיח אך אם תשובו מעתה אין פחד תמשך צרה כי הלא בהיכלו של ה' הנזכר כלו כל כת מהיכל ה' אומר כבוד כי לא יהיה כעת בריאת אדם כי בהיכל ה' היו כתין כתין חבורות חבורות מהן אומרים יברא ומהן אומרים אל יברא כ"א כולו יהיה אומר כבוד כי כבוד הוא הראוי לכם לגאלכם ולא נשיכת נחש:

י

ועל הרביעית והיא שאין כבוד ה' ימלוך על מתי מעט זה אינו עיכוב כי הלא אין מלכותו יתברך צריך רבוי עם כי הלא ה' למבול ישב שלא נשאר כי אם אך נח ועכ"ז וישב ה' מלך לעולם כי אין מלכותו תלויה ברבוי עם כמלך בשר ודם כמאמר מסדרי תחנותנו עד לא עשה ארץ וחוצות ה' מלך והארץ כבגד תבלה כו' ה' ימלוך כו':

יא

ועל החמישית כי רוב עוז וטובה תחטיא את ישראל להתקומם איש על חבירו והוא הדל משולל עוז הוא נכנע הרבה ולא יריב עם אדם אך אשר לו עוז מתקומם ועיקר הצרה אשר לנו בגלות הזה הוא העדר שלום כי זה החריב בתינו והגלה אותנו לזה אמר כי גם זה יתוקן כי הלא כאשר ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום שלא יתגאו ע"י העוז לבעוט ולריב אלו עם אלו כ"א שה' ישפות שלום למו:

(ג) או יהיה שעור הכתובים קול ה' על המים כו' שאומר המשורר הלא אמרתי אליכם הבו לה' כבוד ועוז אל יעלה על רוחכם כי הוא יתברך צריך למעוזכם שתתנו לו כבוד ועוז הלא קול ה' בלבד שאמר נטה את ידך על הים ובקעהו כו' ואומר וישובו המים על מצרים כו' אותו הבל קול מאמרו היה על המים לקרוע את הים ולעשות בהם שפטים מאתים וחמשים מכות ושמא תאמרו כי בחינת אלהים היתה ולא שם ה' בעל הרחמים הנה לכם ראיה כי שם הרחמים היה כי הלא אל הכבוד שהוא בעת בחינת אל הכבוד שהוא במתן תורה שהיה בא במדת רחמים וכבוד מעוטף כשליח צבור אז הרעים בקולות ולפידים כטכסיסי מלחמה ולמה היה כן שהוא הפך בחינת הזמן והפעולה אך היה להורות כי ה' היה על המים רבים כנז' ממאמרם ז"ל שבא הקב"ה בטכסיסי גבורת מלחמה במתן תורה שלא יאמרו שאין זה אשר היה על הים כתואר גבור איש מלחמה ושעל כן אמר הקב"ה אנכי ה' אלהיך שתראוני ככבוד שליח צבור אנכי אשר הוצאתיך כו' שראיתוני כאיש מלחמה הנה כי מה שהרעים בזמן תואר בחינת אל הכבוד היה ראיה כי ה' היה על מים רבים על ים סוף:

(ד) ושמא תאמרו א"כ אפוא למה אמרתי הבו לה' כבוד ועוז אחר שאין הוא יתברך צריך עוז מהזולת הלא הוא כי קול ה' בכח כו' והוא כי הנה ידוע ליודעי חן כי איכות גדולתו ותקפו יתברך בעצמו הוא למעלה ומה שהצדיק מוסיף כח כמאמר הכתוב אנכי מלאתי כח את רוח ה' אינו להוסיף כח בו יתברך חלילה כי הלא נחנו מה כי נוסיף כח בבעל הכח אך הוא שעל ידי צדקת הצדיק העולה היא למעלה תריק שפע מגדולתו העליונה וישתלשל השפע במדרגות הידועות עד למטה לארץ והנה המדרגות ההן בקבלן השפע יתוסף בהן כח מאשר יקבלו מהסיבה הראשונה כענין ועתה יגדל נא כח אדני כי שם אדנות יקבל ויגדל כחו וע"ד זה בכל כחותיו יתברך העליונות וכל זה הוא כדי להגלות השפע שהיה צפון למעלה ויתהדר בו העולם כי זה הוא תואר הוראת השפע בהתפשטו שנקרא הדר כמאמר רז"ל שכשברא הקב"ה את העולם נתלבש בהוד והדר שהוא לגלות שפע העליון בעולם השפל כי הוד המתגלה נעשה הדר לרואיו. ונבוא אל הענין אמר מה שאמרתי הבו לה' כבוד ועוז אינו שצריך יתברך לצדיק כי אדרבה העוז הוא שלו יתברך אך הוא כי כאשר קול ה' בא ושורה בכח שהוא בכח שהצדיק מוסיף בשכינה כד"א ואנכי מלאתי כח הוא כדי להיות קול ה' בהדר שהוא להיות קול ה' מתפשט במה שנקרא הדר שהוא לגלות טובו בעולם כי לזה הוא מה שצריך כח מלמטה להיות קול ה' פועל למען עשות הדר אך לא שהוא יתברך צריך כח מהאדם כי אם למען המשיך השפע מלמעלה למטה ובזה יתיישב היות בי"ת בכח פתוחה:

(ה) ושמא תאמרו למה ה' כימי צאתנו מארץ מצרים לא יעשה לנו לעמלק כי הוא המעכב גלותנו כמאמרו יתברך יום נקם בלבי וכן מלחמה לה' בעמלק מדור דור ולמה כאשר עשה לפרעה ולמצרים לא יעשה לעמלק גם הם והפלתם בקום ישראל כי יעקב ועשו כשזה נופל זה קם ואז תתקיים בעצם שאלת הבו לה' האמורה למעלה לזה אמר הנה קול ה' שובר ארזים הם סיחון ועוג וגם וישבר ה' את ארזי הלבנון ז' עממים של ארץ ישראל הנקרא לבנון על שם בית המקדש שהוא עיקר א"י:

(ו) ולא בלבד את המלכים כ"א גם את שריהם של מעלה כי הלא וירקידם כמו עגל ויגבירם לקראת ישראל כמו עגל הבא לנגח את לבנון את מלכי כנען ושריון הוא סיחון כאמור למעלה ומי הרקידם אותו שהוא כמו בן ראמים הוא השר שלהם שהוא כח חיצוני כבן שדים וזהו כמו בן ראמים שהם שדים כד"א כתועפות ראם לו וארז"ל ראם אלו השדים ועד"ז ארז"ל בב"ר שקרא יעקב אל עשו גבר שיידן להיותו תחת סמאל שהיה שרו. ונחזור אל הענין אמר דוד הנה הוא יתברך שובר מלכים גדולים ולא בלבד את המלכים כ"א גם את השר השורר עליהם ומגביה לבם לרקד על ישראל כי הנה וירקידם כמו עגל מי שהוא כמו בן ראמים שהוא השר:

(ז) ועכ"ז לא עמדו בפניו יתברך כי קול ה' היה חוצב להבות אש הם השרים הרוחניים:

(ח) ולא בלבד אלו כ"א כל כחות הטומאה שבמדבר איבד ושיבר הוא יתברך בקולו שבמתן תורה עם היות כי המדבר הוא משכן לכל כחות הטומאה שבעולם כנודע מחכמי האמת וא"כ אמור מעתה כי אשר הכניע את כל אלו ג"כ יחיל ה' מדבר קדש כי יוכל להחיל מדבר קדש הוא את עמלק כי קדש מארץ אדום היא כאמרו עיר קצה גבולך ולכן אל יקחך לבך להרהר ולומר למה לא יחיל את ארץ אדום ויהיה זה לנו מעיר לעזור לתקן מעשינו ולגאלנו אך אין העיכוב מצדו יתברך כי מה הבל נדף הוא לפניו יתברך:

(ט) אך הוא כי הלא כמקרה האילות גם לנו בני ישראל יקרנו כי כאשר האילות בעת לדתנה יכין לפתוח ללדת את הנחשים כי להיות כל א' מהנה רחמה צר צריך כל רחם ליפתח ישכנו נחש ואז ינצלו ממות וילדו כך הוא יתברך בעת גאולתנו ופדיון נפשנו יכין הוא יתברך את הנחשים השרפים הם אלופי עמלק לטובתנו כי לבנו צר מליפתח לשוב עד ה' עד ישכנו נחש ואז ייטיב לנו והנה המשל הזה נשאה רוח הקדש עלינו בית ישראל ואומר אל תתמהו על האריכו יתברך מלשבר את עמלק כי הלא קול ה' יחולל אילות ואז להצילן ממות ולתת להם בנים יולדו על כן ויחשוף יערות אשר שם הנחשים למען על ידי כן נמשך שבהיכלו יתברך כלו אומר כבוד כי יצרו לישראל בחבלי משיח ועי"כ שיחזיקו ישראל באלהיהם אז בהיכלו יתברך לא ימצאו מימינים ומשמאילים כ"א כלו כל כללות היכלו יחד יהיה אומר כבוד מישראל ולא ימצאו עוד מנגדים ולכן צריך להאריך לעמלק עד קץ הימין כי הם צורך לישראל שלבם צר מלשוב כנחש לאילה שרחמה צר ועל ידי נשיכת הנחש תושע כו ישראל כמדובר אך לא שיצטרך הוא יתברך לישראל יתנו לו עוז כי אם שלתועלתם חפץ הוא יתברך ישובו אליו למען ישוב גם הוא אליהם ומבקש יתנו כח להמשיך שפע טוב מלמעלה להיטיב להם כמדובר:

(י) אך מצדו יתברך אין צריך עוז מהזולת כי הלא ה' למבול ישב וימח את כל היקום הוא לבדו ואפילו את שם מדת הדין לא הוצרך כד"א ויאמר ה' אמחה את האדם הנה כי לעוז לא הוצרך לזולת וגם לא על בחינת כבוד אשר ברוב עם הדרת מלך אינו צריך לעם כי אז עם שלא נשאר אך נח וביתו לא חסר ממנו אדר מלכות כי אם וישב ה' מלך לעולם כי אין כבוד מלכותו תלוי בעם:

(יא) ואמר ולא עוד אלא שאין צריך לומר שאינו צריך לעמו יתנו לו עוז כ"א אדרבא ה' עוז לעמו יתן כדי שיעצרו כח לקבל ברכתו כי רבה היא מאד עד יבלו שפתיהם מלומר די וזהו ה' עוז לעמו יתן על מה שה' יברך את עמו בשלום כדי שיהיה להם עוז לקבל הברכה כי עצומה היא מאד כענין ופחדו אל ה' ואל טובו וכאשר היה בסיני שלא עצרו כח לסבול ויצאה נשמתם ואמר כי עם היות להם שלום שהוא כלי מחזיק ברכה עכ"ז צריך עוז לעמו יתן לקבל אותה:

(י) או יאמר ה' למבול כו' לומר אין הקב"ה כמלך מבני אדם שלהפיל איזה אומה צריך להתקומם נגדה אך הוא יתברך להנקם מכל העולם שהוא להביא מבול לא הוצרך להתקומם כ"א ישב ועל ידי ישיבה מחה את כל העולם והוא כי ישב לו ובשב ואל תעשה שהניח העולם אל טבעו הושקע העולם כי הארץ על המים הם ע"י נס ואז נמנע הנס ומאליו עלה התהום התחתון וגם העליון מאליו ירד כי ארובות השמים נפתחו כי הוא גם הוא טבע כי אם ימלאו העבים גשם על הארץ יריקו ובישיבה ההיא אשר היתה בשב ואל תעשה נשאר מלך בעולם כי נפלה אימת מלכותו יתברך בעולם כמ"ש ז"ל שכל הילודים אחרי כן גדרו עצמם מן הערוה שעל כן היה ירא אברהם לאמר אשתי פן יהרגוהו לבלתי הכשל בבעולת בעל וכאשר נשק יעקב לרחל חרדו כל העיר וכן על דרך זה אימה נפלה בעולם. ושעור הכתוב הנה אין הקב"ה צריך עוז ותעצומות לא לאבד עולם ולא לקיימו לאבדו כי הנה ה' למבול ישב וגם לא לקיימו כי הנה מאז וישב ה' בשב ואל תעשה נשאר מוראה בעולם להיות מלך לעולם באופן כי לעצמו אין צריך לפעול בעוז:

(יא) אך ה' עוז לעמו יתן לעתיד על כל העולם ולא שיצטרכו למלוך ולמשול בעולם על ידי מעוז זרועם כי אם אדרבה ה' יברך את עמו בשלום. או שעור הכתוב כאשר הוא יתברך עוזו כ"כ גדול שבשב ואל תעשה יפעול וישודד וימלוך כן ה' עוז לעמו יתן וגם הם ע"י שה' יברך את עמו בשלום שבלא חרב ובלא חנית ירדו מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ ולפניו יכרעו ציים כו'. ובמה שארז"ל כי ה' עוז לעמו יתן נאמר על התורה שנקראת עוז יאמר ענין מאמרם ז"ל כי כשבא הקב"ה לברא את האדם נעשו מלאכי השרת כתין כתין חבורות חבורות מהם אומרים יברא ומהם אומרים אל יברא חסד אומר יברא וכו' ואמת אומר אל יברא וכו' צדק אומר יברא ושלום אומר אל יברא שכולו מלא קטטות מה עשה הקב"ה נטל אמת והשליכה לארץ כו' שהוא כמפורש אצלנו שנתן את התורה הנקראת אמת בארץ שבעסוק בה יתוקן העדר האמת מלשונם אך שלום עדיין נשאר במקומו ועל שני המנגדים האלה גלו שתי פעמים אחד בגלות בבל שהוא על העדר התורה שנאמר על מה אבדה הארץ ויאמר ה' על עזבם את תורתי שהוא על ביטול תורה כי ויתר הקב"ה על ע"א וכו' ולא ויתר על ביטול תורה וזהו ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה כי ע"י שתשלך ישראל אמת ארצה ע"י כן ועשתה בבל והצליחה ובגלות חרבן שני גלו על שנאת חנם שהוא העדר השלום על כן אומר עתה הוא יתברך כי יתקן את שתיהם כי על הא' ה' עוז לעמו יתן זו תורה הנקראת אמת ועל השנית אמר ה' יברך את עמו בשלום באופן יתוקנו השני מנגדים ולא יגלו עוד והוא מאמרנו על פסוק והאמת והשלום אהבו:

< הקודם · הבא >מעבר לתחילת הדף

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.