אילת השחר/שבת/עט/א
להראותו לבע"ח שני כו'. הנה מן הדין אם הבע"ח חושדו שאינו משלם יכול לקחת ממנו משכון וכמש"כ הח"ח (אהבת חסד בדיני מצות הלואה פ"א) אלא דפעמים שאין בזה די ורוצה לראות שהוא מאיש נאמן.
איתיביה כו'. לכאו' הך קושיא הו"ל להקשות אברייתא דלעיל דמלבן וכו', דמדמה הוצאת הצמר להוצאת החוטים, ואם משום דיש לחלק בין טויה לצביעה, ה"נ נחלק בין עיבוד לצביעה.
כדי לזבל כרישא. הנה כרישא הוא אחר שכבר התחיל לצמוח, וא"כ צ"ב מאי קשיא לגמ', דלמא שם מה שדי באחד הוא משום שכבר התחיל לצמוח, משא"כ בגרעינים שלא התחיל לצמוח ומש"ה צריך חמשה.
ריבעא דריבעא דפומפדיתא. יל"ע אמאי לא אמר אחד משש עשרה.
כדי לעשות קמיע. יל"ע דבזמנינו שכמעט אין רגילות לכתוב קמיע האם ישתנה שיעור עור זה, וכבר נסתפקנו כן כמה פעמים.
לכתוב עליו את הגט. ופירש"י ותנן גופו של גט הרי את מותרת כו'. יל"ע דאמנם גט כזה כשר, אבל סו"ס אינו חשוב בעיני אדם דאין רגילין לכתוב כזה גט קטן, והרי גם בזמן הגמ' היה טופס ותורף כדאיתא בגיטין (דף כ"א ב'). ומשמע דעצם הדבר שכשר חשיב שיעור חשוב. ועוד דאטו כל האנשים שמרו כזה נייר בשביל גט, וכי כולם חושבים לגרש נשותיהם. והנה רש"י לא הזכיר שצריך לכתוב שם העיר, משמע שאי"צ לכתוב שם העיר, ועכ"פ אינו לעכובא, ועיין גיטין (דף פ' א', ודף כ' א'), ותוס' שם (דף פ"ה ב').
כדי לכתוב עליו את הגט. תוס' פירשו דקאי כר' אליעזר דמכשיר ביכול להזדייף, ולפ"ז לר"מ דס"ל עידי חתימה כרתי לא יתחייב בשיעור גט.
בקורטובלא. וצריך לומר דאין ראוי לעבד ממנו [ולא רק שאינו עומד לעבד], דאל"כ יקשה דהא לעיל קאמר שלא לעבד חייב בשיעור כמו במעובד, ופירש"י דשלא לעבדו היינו דבר שאינו עומד לעבד, או אפשר כיון דעשאו לישיבה שאני אע"פ שראוי לעבד עדיין ממנו.
תוד"ה וקתני. קשה לר"י דלא הו"ל לאתויי מילתא דאביי הכא. ועיין מהר"ם שביאר דבריהם דכיון דבין אם הוא שיעור קטן או גדול מ"מ חזינן דעור שאינו מעובד יש לו שיעור אחר ממעובד דזה שיעורו לעשות קמיע וזה שיעורו כדי לצור בו משקולת קטנה. וצ"ב דברי התוס' דהא אי נימא דשיעור דכדי לצור בו משקולת קטנה הוא קטן מכולן לא הי' קשה כמו שכתבו התוס' בדבור שלפני זה דדבר הגרוע יש לו פעמים שיעור קטן מפני שעומד לדבר שאינו חשוב וקלף דחשוב צריך לשיעור גדול יותר מנייר, וכן היינו יכולין לומר דלכן במצה דלא חשיב ועומד לצור בו משקולת קטנה לכן הוי שפיר חשוב בשיעורא זוטא, משא"כ חיפה דחשיב יותר צריך שיעורא רבה דלא משתמשין מחיפה לצור בו משקולת קטנה, אבל לפי מה שפירש אביי דהוי שיעור גדול שפיר מוכיח דע"כ שאני בין מעובד לשאינו מעובד דאי גם באינו מעובד כיון דעומד לעיבור מחייבינן על השיעור של מעובד א"כ הי' צריך להתחייב בשיעור זוטא גם כן במצה, אמנם בין כך ובין כך הא חזינן דשאני עור מעובד ושאינו מעובד ולפי"ז שפיר קשה להם דמאי הוצרכו לאתויי מלתא דאביי. ונראה דהנה בכל הסוגיא משמע דמקשה על עצם הדין דשאני לן דבר שלא נעבד דהוי גרוע מדבר מעובד ואילו בלא אביי נהי דהוי קשה על מה דקאמר דבעור לא שני לן מ"מ על עצם הדין לא הי' סתירה, משא"כ עכשיו מקשה גם על עצם היסוד דנראה דשאני לגמרי דבר שלא נעבד.
 |
ספרי אילת השחר מונגשים לציבור במסגרת 'אוצר הספרים היהודי השיתופי' לשימוש אישי לעילוי נשמתו הטהורה של רבנו אהרן יהודה ליב ב"ר נח צבי. הזכויות שמורות לבני רבנו יבלחט"א |