אוצר:מיזמים/חדש על ה(מ)דף/תענית/יז

יום שני כה כסלו תשפ"ב - מסכת תענית דף יז

הסתפרות וגילוח ביום חמישי

פסק המגן אברהם בשם המגיד מישרים לא לקצוץ ציפורניים ביום חמישי

המגן אברהם (סימן רס סק"א) מביא בשם המגיד משרים (משלי כ) שאין לקוץ ציפורני הידים והרגלים ביום ראשון, ואין לקוצם אלא בערב שבת או בערב יום טוב. והנכון, שיקוץ מן הרגלים ביום ה' ומן הידים ביום ו', ובשאר הימים אין לקוץ כלל.

והנה בטעם הדבר שיש לקוץ הציפורניים בערב שבת, האריך חכם אחד במאסף ישורון (כרך לה) לציין לכל דברי הראשונים והאחרונים במעלת קציצת הציפורניים בערב שבת דוקא, עי"ש שהאריך בכל ענין זה בטוטו"ד והבאנו מקצת הדברים השייכים לענייננו.

רבינו יונה בספר היראה כתב: 'וישתדל בתקוני שבת... ויטול ציפורניו בכל ערב שבת... וכל מה שיעשה יחשוב לעשות לכבוד שבת'. וכ"כ בספר הבתים (הל' שבת פ"ל אות יד): 'מצאתי כתוב שמעונג השבת וכבודו הוא להדר עצמו וליטול ציפורניו בערב שבת מפני כבוד השבת'. ובספר מנהגים דבי מהר"ם (עמוד 7) מובא: 'ובערב שבת יטרח לצורך שבת... ויטול ציפורניו... וכל שיעשה, יעשה לכבוד שבת'.

טעם נוסף מובא בספר חסידים (ירושלים תשי"ז, סימן נח), והוא שיש לחוש שמא יכנס תחת ציפורניו חלב או דבר איסור, ואחר כך כשיאכל דבר חם יבוא לידי מכשול.

ובארחות חיים (סדר תפילת עב שבת אות י) כתב טעם ע"פ סוד, שכיון שהאומר 'ויכלו' עונוותיו מתכפרים, לפיכך צריך אדם לטהר עצמו בערב שבת ולגוז שערותיו וציפורניו, כי היכי דליגזו ליה חובותו. ומובא טעם זה גם בפירוש רבינו אפרים על התורה ובפירוש רבי חיים פלטיאל. וכ"כ היערות דבש (ח"א דרוש ו) שהציפורניים הגדולות הם החומסים וטורפים ויוצאים מגבול הגוף לפשוט במה שאינו שלהם, ולכן אמרו שיש לקצץ אותם בכל ערב שבת שאז הוא זמן תשובה. ולכן יש אז לקצץ הציפורניים למעט הגזל והמותרות אפילו לצורך שבת. וכ"ה בכתב יד מפירוש מבעלי התוספות על התורה (המעין יב ג, תשל"ב)

טעם ספר הגן שלא לקצוץ ציפוריים בחמישי כי הוא מגדל בשבת

ואמנם יש לדון בכל הטעמים הנ"ל אם צריך להקפיד ליטול הציפורניים בערב שבת דווקא או שאפשר להקדים אף קודם לכן, ואין כאן המקום להאריך בזה. אך על כל פנים מצאנו בדברי הפוסקים טעם מיוחד לאסור נטילת הציפורניים ביום חמישי. וכך כותב המטה משה (דיני שבת אות תיא): מצאתי בשם ספר הגן, שהיה מקפיד שלא ליטול ביום חמישי, כי הוא מגדל בשבת. וכן ראיתי נוהגין. וכן מובא גם בסידור רב הירץ ש"ץ: וספר הגן מקפיד שלא לגלח ביום ה' כי הוא מגדל בשבת. וכן הביאו דברי ספר הגן העמק ברכה ובנו השל"ה (מסכת שבת, נר מצוה, ד"ה ואח"כ יטול).

לטעם זה רמז גם הב"ח (סימן רס) שהביא לשון מהרש"ל: ובנטילת ציפורניים יש טעם יפה בדבר על מה שאין נוטלין ביום ה'. והט"ז פירש דבריהם: ומה שמסיים שיש טעם בנטילת ציפורניים, שמעתי הטעם דדרך השערות והציפורניים המגולחים, להתחיל לצמוח ביום ג' שאחר הנטילה, ע"כ אין לעשות שיהיה זה בשבת. ומוסיף הט"ז לפי זה: ועל כן גם בגילוח שערות אין לעשות ביום זה.

הוראת הט"ז שדין זה נכון גם בגילוח שערות הראש

הרי שלמד הט"ז שדין זה אינו רק בקציצת ציפורניים כמבואר בב"ח בשם מהרש"ל, אלא הוא דין נכון גם בגילוח שערות הראש. ואכן לשון ספר הגן כפי שציינו לו במקורות הנזכרים הוא: שלא לגלח ביום ה', ומזה אפשר היה ללמוד שאכן אין כוונתו רק לקציצת ציפורניים אלא לכל גילוח, היינו גם גילוח שערות הראש.

והחתם סופר (או"ח סימן קנח) כתב בשם המגן אברהם שאסור להסתפר ביום חמישי כיון שבכה"ג גדלים השערות בשבת. אמנם כבר העיר עליו רבי מאיר אריק (מנחת פתים סימן רס ס"ה) שלאסור מטעם זה גילוח שערות, זה אינו נמצא במגן אברהם, שהרי המג"א לא הזכיר אלא קציצת ציפורניים. ואמנם כן הוא בט"ז שהוסיף שלפי טעם זה הוא הדין שאין לגלח שערות ביום ה'.

תמיהות הבאר היטב מגילוח אנשי מעמד ותספורת המלך

והנה שתי תמיהות גדולות מצינו בדברי האחרונים על דעת הט"ז שאין לגלח שערות הראש ביום חמישי כיון שמתחילות השערות לצמוח בשבת. וכך תמה הבאר היטב (סימן רס) על דימויו של הט"ז בין דין קציצת צפורניים לדין גילוח שערות: ואינו מוכרח, דהא אנשי משמר היו מסתפרין ביום ה'. ועוד, אמאי המלך מסתפר בכל יום הא אין לו שער, עכ"ל.

וביאור קושיותיו דהנה במשנה במסכת תענית (טו:) שנינו: אנשי משמר ואנשי מעמד אסורין מלספר ומלכבס, ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת. ומכאן תמה הבאר היטב על דברי הט"ז שאין להסתפר ביום חמישי, הלא כך היה מנהגם של אנשי משמר וכהיתר המפורש במשנה 'ובחמישי מותרין מפני כבוד השבת'.

ועוד תמה הבאר היטב מדברי הברייתא המובאת בגמרא בתענית להלן משם (יז.): תנו רבנן, מלך מסתפר בכל יום, כהן גדול מערב שבת לערב שבת, כהן הדיוט אחת לשלושים יום. ואמרינן בגמרא: מלך מסתפר בכל יום, מאי טעמא, אמר רבי אבא בר זבדא, אמר קרא (ישעיה לג יז) "מלך ביופיו תחזינה עיניך". הרי שמדין כבוד המלכות, בכדי לקיים מה שנאמר 'מלך ביופיו תחזינה עיניך', על המלך להסתפר בכל יום יום. ואם אכן צדקו דברי הט"ז שרק ביום השלישי לגילוחו מתחילה או ניכרת גדילת השער מחדש - לשם מה מתגלח המלך בכל יום ויום, הרי אין בכך שום תוספת ליופיו.

הערה זו חוזרת ונשנית בדברי אחרונים רבים. כך כותב בעל התניא בקונטרס אחרון לשו"ע דיליה (סימן רס סק"א): מה שכתב הט"ז שכן הוא בגילוח שערות [- שאין לגלח ביום חמישי כיון שגדלות השערות בשבת], הוא תמוה, שהרי המלך מסתפר בכל יום, וצ"ע. וכן העיר בהגהות נזירות שמשון: בגמרא איתא שהמלך היה מגלח כל יום ויום, משמע דשערות צומחות כל יום. גם החוש מעיד כן, מי שמגלח בתער, שביום ב' נראות השערות חדשות.

תמיהת השושנים לדוד איך יגלח המלך שערו אם לא שיפשיטו עורו

גם רבי דוד פארדו בשושנים לדוד (תענית פ"ב מ"ז) כותב על דברי המשנה שאנשי משמר ומעמד מותרין להסתפר בחמישי מפני כבוד השבת, שמכאן קשה על מה שכתבו קצת מן האחרונים שאין לגלח בחמישי בשבת משום שדרך השערות להתחיל לצמוח ביום שלישי אחר הגילוח. וציין שם למי שהקשה כן ויישב דמכל מקום מצוה בערב שבת אלא שאנשי מעמד לא היו פנויים בערב שבת ולכן מחמת הדחק הוצרכו להקדים התספורת ליום חמישי אף שעי"ז תתחיל גדילת השערות בשבת.

וכתב השושנים לדוד על יישוב זה דהוא ודאי דוחק עצום. חדא דמהיכי תיתי שהיה לאנשי מעמד טירחא יתירה בערב שבת יותר משאר ימים, הרי לא היה בערב שבת יותר קרבנות משאר ימים [אך דחה שם טענה זו, שאפשר שהיה טורח הקרבנות שווה בכל הימים, אבל בערב שבת נוסף להם גם טורח ההכנות לשבת ולכן לא היו פנויים]. ועוד, שלא מסתבר שמחמת טורח זה יתירו להם דבר שיש בו שמץ איסור. וגם רש"י (טו:) כתב להדיא: דרך רוב בני אדם להסתפר בחמישי ולא בערב שבת מפני הטורח, הרי שאין דין זה באנשי משמר ומעמד דוקא.

ועוד מוסיף הש"ל לתמוה כקושייתו השניה של הבאר היטב, מדברי הגמרא אותם פסק הרמב"ם (מלכים פ"ב ה"ה) שהמלך מסתפר בכל יום דאמר קרא 'מלך ביופיו תחזינה עיניך', ואם איתא דאין מתחילין לצמוח עד יום הג' אחר גילוח, מה זה יגלח המלך בכל יום, הרי מיום ליום אכתי לא צמחו כלל, ולא יתכן במציאות אם לא שיפשיטו את עורו, אלא ודאי מוכח דמיד אחר הגילוח מתחילין לצמוח. ועוד החוש מוכיח על זה. ומסיק רבי דוד פארדו: והקרוב לי שאיזה תלמיד כתב כן ותלה עצמו באילן גדול. ומכל מקום, הואיל ואיתמר משמיה דגברא רבא יש ליזהר לכתחילה היכא דאפשר. בפרט דהא ודאי מודינא דטפי איכא וניכר כבוד שבת ביום שישי.

יישוב האדר"ת בשם אחיו שהמלך יוכל להסתפר בכל יום שרוצה

בספרו עובר אורח (סימן רנח) כותב האדר"ת בשם אחיו ליישב קושיית האחרונים על דברי הט"ז מהא דהמלך מסתפר בכל יום. וביאר אחי האדר"ת שאין כוונת הגמרא שמלך חייב להסתפר בכל יום אלא בא לאפוקי מדין כהן גדול המסתפר מערב שבת לערב שבת ומדין כהן הדיוט המסתפר אחת לשלושים יום, משא"כ מלך יכול להסתפר בכל יום שירצה. אך ודאי שאין הכוונה שהסתפר בכל יום ממש, שהרי אין השיער גדל כלל בכל יום. ואמנם במאמר הנ"ל העיר הכותב שמלשון הברייתא משמע שדין 'מלך מסתפר בכל יום' שווה לדין כהן גדול המסתפר מערב שבת לערב שבת ולדין כהן הדיוט המסתפר בכל שלושים יום, וכשם שדין כה"ג וכהן הדיוט היינו בדוקא ה"ה מלך מסתפר בכל יום דוקא. וכן משמע בפסק הרמב"ם (מלכים פ"ב ה"ה): המלך מסתפר בכל יום ומתקן עצמו ומתנאה במלבושין נאים ומפוארים, שנאמר מלך ביופיו תחזינה עיניך.

יישוב נוסף כתב בשו"ת די השב (או"ח סימן ז) שאפשר לומר שאע"פ שהשער אינו גדל אלא ליום שלישי מגילוחו, מכל מקום היה המלך מגלח בכל יום להסיר העפרורית שבראשו, שהוא מתהווה כל יום, ואיכא יופיו זה, עכ"ד.

ראית רבי צמח הנרבוני שעדיף להסתפר בחמישי כי השערות גדלות ביום השני לגילוח

בשיירי כנסת הגדולה (הגהות ב"י סימן רס סק"א) הביא מה ששמע בימי חרפו מרבו רבי צמח הנרבוני, שעדיף וכשר הדבר להסתפר ביום חמישי יותר מלהסתפר ביום שישי. כי אם יסתפר ביום שישי יגרום הדבר לגידול שער בשבת, כיון שהשער מתחיל לגדול מיום שני לתספורת. והביא ראיה לכך מדברי הגמרא הנזכרים שמלך מסתפר בכל יום. ואם איתא שאין מתחיל השער לגדול ביום השני, אם כן מה הצורך להסתפר בכל יום. ולפי זה רצה לומר שאולי הוא הדין בציפורניים.

אמנם העיר השכנה"ג על ראייתו, שהרי יתכן שהשער מתחיל לגדול עוד באותו יום, אלא שכיון שכיון שאי אפשר לו להסתפר בכל שעה ושעה, לכן נתנו לו גבול להסתפר בכל יום.

ועוד העיר שממקום שבא יש לפרוך דבריו, שהרי המלך הסתפר בכל יום, ולכאורה יום שישי בכלל, כי לא מסתבר שיסתפר בכל יום מימות החול ובערב שבת לא יסתפר. וע"כ שאין חוששים לגידול השער ביום שני לגילוחו. אמנם כתב לדחות הערה זו, כי שמא למלך שמסתפר בכל יום לא חששו אם יסתפר ביום שישי לכבוד השבת, אבל הדיוט שאינו מסתפר אלא משבוע לשבוע יסתפר באמת ביום חמישי. אמנם העיר שם מלשון הברייתא 'וכהן גדול מסתפר מערב שבת לערב שבת', ומשמע דהיינו דוקא בערב שבת.

ובספר אדני פז הביא דברי השכנה"ג בשם רבו, וכתב על כך: ולי נראה דלא דק, דהכי פירושו, מסתפר בכל יום, רצונו לומר בכל יום שצריך לספר, שגדל וצמח הרבה ושהה יותר מיום אחד, אבל ביום אחד אינו מתחיל לצמוח. ואף שהעמיד דבריו לדחות ראיית רבי צמח הנרבוני, הועיל לנו גם ליישב קושיית הבאר היטב על דברי הט"ז.

חילוק בין תחילת גדילת השערות לזמן שניכרות לעין

ובספר חבל יוסף כתב שאף שהט"ז הזכיר שדרך השערות והציפורניים להתחיל לצמוח ביום השלישי, מכל מקום אין האיסור בשביל התחלת הצמיחה, אלא שביום השלישי ניכר הצמיחה ואין זה כבוד שבת, אבל באמת מתחילין לצמוח תכף. ובזה ביאר הטעם שהמלך מסתפר בכל יום ויישב קושיית האחרונים. ואמנם יישובו מועיל ליישב הערת האחרונים כפי שניסחה השושנים לדוד: מה זה יגלח המלך בכל יום, הרי מיום ליום אכתי לא צמחו כלל, ולא יתכן במציאות אם לא שיפשיטו את עורו. היינו שהקושיא היא מהמציאות מה שייך לגלח השערות כיון שלא התחילו לצמוח, וע"כ יישב שפיר שאכן מתחילות השערות לצמוח, אבל עדיין אינן ניכרות.

אמנם לשון הבאר היטב הוא "אמאי מסתפר המלך בכל יום", וביארנו כוונתו שמאחר וכל טעם הגילוח הוא משום 'מלך ביופיו תחזינה עיניך', ממילא אין טעם לשוב ולגלח כל זמן שלא ניכרת גדילת השערות. ואם כן יהיה מוכח מדין זה שהמלך מסתפר בכל יום שלא זו בלבד שמתחילות השערות לצמוח אלא שאף ניכרת צמיחתם.