תשובה מאהבה/קלה
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
וזה הדבר אשר השבתי לידיד נפשי חתני הרב המאוה"ג החריף ובקי מוה' איצק שפיץ אב"ד בק"ק ברעזניץ והגליל פראכינא.
אהובי ידידי חתני הרב נ"י ע"ד שאלתך בעסק האימפפ"ן אם בוא יבוא הרופא א"י בשבת אשר אומן במלאכת הזאת ולא יתמהמה עד אחר השבת מה דינו לא הנחת לי מקום להתגדר בו ויפה דנת ויפה הורית גם ע"ז פקחת עיניך אם יש כאן חשש איסור תורה הדבר חמור מה שמסייע ישראל בהושיטת יד התינוק ואמרת שדבר זה תלי' בפלוגתא דהט"ז והש"ך בנה"כ י"ד סי' קצ"ח הט"ז מדמה כל אסורי תורה להקפה מה התם אף הניקף חייב משום מסייע ה"ה כל אסורים שבתורה המסייע חייב והש"ך השיג עליו ומביא ראי' ממס' שבת צ"ג ע"א וביצה כ"ב ע"א עיי"ש והנה הש"ך לא ראה דברי הט"ז בא"ח סי' שכ"ח סק"א שהרגיש בסתירות הסוגיות ומחלק בין סיוע בעלמא לסיוע שיש בו ממש ועיין ח"צ ס"צ סי' פ"ב דמהפך בזכותי' דדוד גם הוא לא ראה דברי הט"ז בא"ח וכלם יחדו לא ידעו ולא ראו אשר כבר עמד על סתירות הסוגיות הריטב"א מכות כ"ב ע"ב ושאילת הראשונים הוא וז"ל במסייע ודיה פירש"י שמזמין לו השערות ואיכא דקשא לי' הא דאמרינן במס' י"ט לענין מכחל נכרי לישראל בי"ט וישראל עמיץ ופתך דמסייע אין בו ממש ולא קשיא שאין כל המסייעין שוין דמסייע דהתם אין בו ממש דדרך העין למעמץ ומפתח קצת אבל הכא סיוע גדול הוא כשיזמין לו עצמו בשערו כו' עכ"ל וכן משמעות לשון הרמ"א בא"ח שם סוף סעיף י"ז בהג"ה שיש חילוק בין סיוע לסיוע ומה שהשיב עוד הש"ך שם עיין שו"ת ח"צ שם ועיין הריטב"א שם בשם רבינו מאיר ועיין בהראב"ד פי"ב מהל' ע"א וכ"ד הרמב"ם ועיי"ש בלח"מ עכ"ז בדין אשה ששכחה ליטול צפורני' הוריתי פעמי' רבות כדעת הנה"כ ועיין מג"א א"ח ר"ס ש"מ ובאלי' רבה שם ועיין פ"ח א"ח ר"ס תס"ח.
ומ"ש מעלתך מי יודע יום מחר לשמא מת ל"ח לשמא ימות חיישינן אהובי חתני הרב נ"י לא חלקת בין זמן מרובה לזמן מועט ועליך ההשגה אשר השיג הח"צ בתשובותיו על פסק הרדב"ז סי' י"ג במי שהי' חבוש בבית האסורים ונתנו לו רשות לצאת פ"א בשנה אין חוששין למצוה קלה או חמורה אלא כיון דקיימ"ל אין מעבירין על המצות המצוה הראשונה שתבא לידו וא"א לעשותה בבית האסורים יעשנה והשיג עליו הח"צ מסוגיא דר"פ ד' אחין דלמא אדמיבם חד מת אידך וקא מבטיל מצות יבמין והתוס' חילקו בין מיתה לזמן מועט דל"ח לה לאותה דיום כפורים למיתה דזמן מרובה דודאי חיישינן שמא ימות אליבא דכ"ע א"כ הי' לו לחלק בין כשהמצוה השני' היא לזמן מרובה לכשניי' לזמן קרוב דהא קיימ"ל כרבנן דפליגי עלי' דר"י דאם אף אשה אחרת מתקינן לו וכ"פ הרמב"ם מהלכות עיה"כ וכן כ' התה"ד סי' ל"ה שיש להמתין מלברך על הירח עד מש"ק ול"ח שמא ימות בזמן מועט כזה עיי"ש שהאריך.
ולענ"ד נראה דבר חדש ליום אחד הוי זמן מועט ול"ח למיתה אבל לשני ימים חיישינן למיתה עפ"י מה דאית' מ"ק י"ח ע"ב ואלו כותבים במועד קדושי נשים גיטין וכו' וכ' תוס' נראה דכל הני הוו דבר אבד פן ימות הנותן או עדים או ב"ד או ילכו למדה"י עכ"ל וכ"כ הנ"י ורי"ו ועיין ב"י א"ח סי' תקמ"ה ואין חילוק בהיתר כתיבה במועד בין יום ראשון ליום אחרון דסתמא קתנ' ואלו כותבים במועד ואע"ג דמיום אחרון של חוה"מ עד אחר י"ט אינו אלא שני ימים אפ"ה חיישינן למיתה לפ"ז איכא למידק מה דאית' ריש יומא שבעת ימים קודם יה"כ כו' רי"א אף אשה אחרת מתקינן כו' א"ל א"כ אין לדבר סוף ופריך התלמודא שם י"ג ע"א ומי סגי לי' בתקנתא ביתו א"ר והאי לאו ביתו היא ומשני דכניס לה ופריך א"כ ה"ל שני בתים ורחמנה אמר וכפר בעדו ובעד ביתו ולא בעד שני בתים ומסיק לחדא א"ל ה"ז גיטיך ע"מ שלא תמות חברתך ולחדא א"ל ה"ז גיטיך ע"מ שאכנס אני לבהכ"נ כו' עייש"ה והאי כנוס ע"כ ביאה כדבעינן למימר קמן אי"ה וע"כ אין לומר דבעיל אותה תוך שבעת ימים ליום כפורים הא מפרישין מאשתו מה"ט שמא תמצא ספק נדה (עיי"ש ו' ע"א) וע"כ דבעיל אותה קודם שבעת ימים והוי זמן מרובה ול"ל למיתה דחדא חיישינן למיתה דתרי ל"ח אף לזמן מרובה עיי"ש ובריש מכילתן בתוס' ד"ה וחכ"א וביבמות כ"ו ע"ב בתוס'.
אמנם בר מן דין לק"מ ואעתיק לך לשון שו"ת שאגת ארי' סי' צ"ג (כי לא אדע אם יש בין ספריך ס' שאגת ארי') וז"ל ויש לי למידק כל טורח הזה לר"י למה דמקדש אחת ע"ת ועוד שפוסל אשה אחת מן הכהונה בכל שנה ושנה והרי תנן בפ"ד דיבמות מי שהי' נשוי לב' נשים כו' היתה אחת כשרה ואחת פסולה כלומר לכהונה אם הי' חולץ לפסולה שלא יפסול את הכשרה מן הכהונה משום לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים להם כו' הרי שהרבה חששו חכמים שלא לפסול אשה מן הכהונה בחנם וא"כ למה מקדש כה"ג אשה אחת שכל שנה ועי"ז מוכרח לגרש ע"ת משום ב' בתים ה"ל לקדש אשה אחת ע"ת אם תמות חברתך תהא מקודש' לי ולאשתו יאמר ה"ז גיטיך ע"מ שאכנס אני לבכה"נ כו' ועק"ל דאפילו טורח הזה למה ה"ל לקדש אשה אחת ע"מ שאם תמות אשתו מאותה שעה תהא מקודשת לו דבזה יצאנו ידי כל החששות ואפי' אם תמות אשתו בפלגא דעבודה ל"ל בה דהא אין השניי' מקודשת לו אלא להבא משעת מיתת אשתו ואילך ועד אותה שעה הראשונה אשתו היתה דהא בכה"ג א"צ ליתן גט ע"ת לאשתו כלל ואע"ג דאמר כל כמה דלא כנוס לה לאו אשתו היא הא כניסה זו היינו הכנסת חופה והרי יכול להכניסה לחופה נמי ע"ת דהא דאמרינן בר"פ י"ג דיבמות לפי שאין תנאי בחופה לאו למימרא דאין תנאי מועיל בחופה אלא שאין הדבר רגיל לעשות חופה ע"ת וכמ"ש התוס' והפוסקי' התם אבל היכא דאתני ודאי מהני וזה ברור ופשוט וא"ל האי דכל כמה דלא כניס לה לאו ביתו היא האי כניסה היינו ביאה וא"א למיבעל ע"ת משום בעילת זנות הא ליתה דכניסה בכ"מ פי' חופה ולא ביאה ועוד ע"כ האי כניסה דכה"ג לאו ביאה היא אלה חופה לחוד דהא ר"י דאמר אף אשה אחרת מתקינן לו משמע דקאי ארישא אמלתא דת"ק דאמר ד' ימים קודם י"כ מפרישין כה"ג מביתו כו' ועלה הוסיף ר"י דאף אשה אחרת מת"ל בתוך אותן ז' ימים דאי הא דר"י אקודם ז' ימים אלו דת"ק קאי ואמר אף אשה כו' א"כ לא ה"ל לסתום אלא לפרש והרי בתוך אותן ז' ימים א"א לגשת לאשה דהא מפרישין אותו מביתו דהיינו מאשתו משום יבא על אשתו ותמצא ספק נדה כדאמר התם בגמר' וע"כ אין כניסה זו אלא חופה לחודה בלא ביאה ובהכי ביתו היא וכן פירש"י בפ"ב דסוכה אף אשה אחרת מתק"ל לערב יה"כ ע"כ והרי בעיה"כ א"א בביאה משום חששא דספק נדה ואע"כ כניסה זו היינו חופה וא"כ הדר' קושיין לדוכתא כל טורח הזה ל"ל כו' ואומר כו' משום דחשו חכמי' על תקנת אשתו השניי' שלא תהי' נעדרת ממקצת כפרה יה"כ זה באם תמות אשתו הראשונה בפלגא דעבודת הלכך א"א לקדשה ע"ת שיהיו הקדושין חלין מכאן ולהבא ממיתת הראשונה ואילך משום תקנת כפרתה דהא ס"ל לר"י בספ"ק דשבועות דכהנים וכהן משוח מתכפרים על טומאת מקדש וקדשיו בדם הפר וישראל בדם השעיר שבפנים ויליף לה התם מדכתיב וכפר בעדו ובעד ביתו וכל הכהנים בכלל ביתו הם כו' וכיון שאשתו בכלל ביתו היא כדאמר ר"י במתני' וכפר בעדו ובעד ביתו זו אשתו היא נמי מתכפרת בדם הפר כו' והרי' תנן במס' יומא פ"ה שבתחלה הי' מזה מדם הפר כו' ואח"כ הי' שוחט את השעיר ומזה ממנו וכן בהיכל כו' בכולן דם הפר קודם בהזאה לדם השעיר נמצא כפרת כהנים בענין זה דקדמה לכפרת ישראל א"כ אם הי' מקדש לשני' ע"מ שלא יחולו הקדושין עד לאחר מיתת הראשונה איכא למיחש דלמא תמות אשתו הראשונה בפלגא דעבודה אחר מתן דם הפר וקודם מתן דם השעיר א"כ במה תתכפר אשה זו על טומאת מקדש וקדשיו ביה"כ זה כו' ומסתברא דאפי' בנות כהנים נמי אין מתכפרין בדם הפר אלא זכרי כהונה בלבד באשת כה"ג דרבי רחמנא ביתו זו אשתו כו' לפיכך אפי' בת כהן א"א לקדש ע"ת כו' עכ"ל נוראות נפלאתי על גאון האמתי נ"ע איך נעלם ממנו דברי הירושלמי ומובא בתוס' יומא י"ג ע"ב בד"ה ולחדא אמר כו' בירושלמי משמע אשה אחרת מתקינן לו מזמנין אותה שאם תמות אשתו ביה"כ שיקדש זאת ביה"כ ופליג אגמרא דידן כו' עכ"ל וקשה לשטת הירושלמי קושיית הגאון בעל שאגת ארי' דלמא תמות אשתו הראשונה בין פר לשעיר א"כ תהי' השניי' מחסורת כפרה ולכך נלע"ד דכנוס היינו ביאה ואי משום קושית הש"א דהא מאשתו מפרישין שמא תמצא ספק נדה איך יבעל השניי' בעיה"כ זה אינו באשתו חשו לכך משא"כ באשה הזאת אשר הוא בבתולי' יקח אם תמצא דם תלינן בדם בתולי' וא"כ יכול למבעיל עיה"כ ואפי' אם תראה אחר מעל"ע אינה מטמא למפרע ועיין יומא ו' ע"א ודוק והוי שפיר הזמן מועט מעל"ע דל"ח למיתה ובשני ימים שפיר חיישינן כ"ז כתבתי להשתעשע עמך.
יען יהי' איך שיהי' יפה אמרת מי יודע לכוון השעות כי לאו העתים שוים ומוכשרים לשבת הטרי' הזאת גם לפעמים הילד איננו בריא להושיב לו הבלאטרין ולפעמים הצרי אין בגלעד דהיינו שלא ימצא האימפ"ף שטא"ף כי לא נמצא בכל עת ובכל שעה גם לפעמים הרופא אין שם ואין דן דינו למזור לכן אני מסכים עמך אם הרופא אומן במלאכת העבודה הזאת אשר קבל רשותא מריש אסוותא מעיר הגדולה פראג הבירה שהוא בקי להושיב אבעבעות האל כמשפט לכל הלכותיהם עפ"י הסכמת רופאי' מומחי' ומוחזקים ואפשר אפי' מן הסתם רוב מצוים העוסקי' במלאכה זו מומחי' הם גם ראשי הרופאי' המושלים העומדים להשגיח על כל רופאי המדינה מאת חורי ארץ גובערנא יר"ה מייסרים ומענשי' כל מי שעוסק ברפואה זו בלתי ידיעתם ורשותם לכן אפשר כל מי שבא לעסוק בהשבה הזאת סומכין עליו שודאי נטל רשות מראשיו ושופטיו הן אמת כל הזריז וימהר מעשהו קודם שבת הוא זריז ונשכר ונמלט מכל פקפוק ונדנוד חילול שבת והציל את בניו מסכנה העצומה חולי בלאטרי"ן רחמנא ליצלן גם אם יכול לפייס האומן א"י שיתמהמה עד אחר שבת מה טוב ומה נעים אבל אם יבוא הרופא א"י ביום השבת ולא יאחר עד יום מחר וא"א לפייסו בדברי' ולשחדו בממון ישא הא"י את הילד בחקו ולא יושיט לו ישראל זרוע הילד ולא יסייע כלל ואם גם זאת בלתי אפשרי גם בזה יש להקל שאין כאן חשש איסור תורה כלל ואם יש בו משום שבות כאשר גזרו על כל הרפואות משום שחיקות הסמני' ע"י א"י הוי שבות דשבות במקום חולי אשר יש להקל לכל הפוסקי' ועיין מג"א א"ח סי' ש"ז ס"ק ז' ודברתי עם הרופא מומחה דאקטאר פה מקהלתינו יע"א ואמר לי העושה מעשה אימפ"כונג עם כלי מחט הנקרא קארלס נאדל לא יראה ולא ימצא אף קורט דם ולא שום נצרר הדם זולת הגבהת העור לבד היא האומנת אמנם על המדינה בו שהוא אומן בלי כל זה ועושה מלאכה זו עם כלי הנקרא לאנצעט לא ימלט שיבא לידי מעט חבלה אבל לא לדם הוא צריך בעסק הרפואה הזאת וא"כ הוי דשא"מ לכן דעתי נוטה להקל כמ"ש ולרוב הטרדה קצרתי יום עש"ק ל"ג בעומר תקסה"ל הכ"ד חותנך הדורש שלומך ושלום תורתך כל הימים. הק' אלעזר פלעקלס.
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |