שיירי קרבן/יבמות/יד/ז

שיירי קרבן יבמות יד ז

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מת ונפלה לפני יבם אפי' חרש אוכלת. כ' תוס' דף נו וא"ת ואמאי אוכלת ניחוש לסמפון שהרי לא בדקה שלא הספיק לכנסה עד שנתחרש וא"כ אינה זקוקה לו ולקמן נמי קאמר דגזרינן נישואין דחרש אטו קידושין תיפוק ליה משום סמפון ע"ש ונ"ל הכא שאני כיון דתקנו רבנן נישואין לחרש ואף אם ישתפה וימצא בה מום או שלא יתרצה בה צריכה גט מדרבנן שלא תהא אשת איש יוצאה בלא גט מעתה זו שנתארסה כשהיה פקח מן התורה אוכלת בתרומה כדין כל הארוסות אלא שחכמים אסרו משום סמפון והם תקנו לה נישואין ובנשואין של פקח לא שייך סמפון אף בנשואי חרש לא חיישי לסמפון. והכא ליכא לשנוי כיון שניסת לו וחייב במזונותיה לא חיישינן לסמפון. דאמרינן בירושלמי פ"ק דכתובות ה"ב חרש שנשא פקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה ואם מתה הוא יורשה. ומ"ש שם בתו' בד"ה ואם מתה יורשה. יש לתמוה שהשמיטו הפוסקים דין זה ע"ש. נעלם ממנו באותה השעה שדין זה מבואר ברמב"ם פכ"ב מה"א ובטור א"ע סי' צ' ומדברי הראב"ד בהשגות שם והה"מ נראה שנעלם מהם דברי הירוש'. וז"ל הה"מ אבל הפקח שנשא חרשת אם מתה לא יירשנה. זה למד רבינו ממה שאמרו אין לה כתובה כנז' פי"א כשם שאין לה כתובה ממנו כך אינו יורשה והיא אינה בת דעת שתוכל לזכות לו. והחרש שנשא פקחת ומתה יירשנה שהרי היא בת דעת ולדעתה נשאה וזיכתה לו ממונה. גם זה לא מצאתי מבואר אבל דברי טעם הם כיון שהיא בת דעת ולא עוד אלא שלפעמים יש לה כתובה ממנו כשהשיאוה ב"ד אליו כנז' פי"א ע"כ. וא"ת הא גם פקח שנשא חרשת פעמים יש לה כתובה כשכתב לה כנז' פי"א מה"א י"ל דשאני פקח שנשא חרשת שלעולם אין לה כתובה מתקנת ב"ד אבל חרש שנשא פקחת פעמים יש לה כתובה מחמת תנאי ב"ד. וא"ת פקח שנשא חרשת למה אין לה כתובה ותנאי כתובה נימא נמי כיון שלדעתו נשאה זיכה לה ממונה י"ל כדמשני בבבלי בפרקין וכמ"ש פי"א הטעם כדי שלא ימנעו מלישא אותה אבל איתתא בכל דהו ניחא לה. ונסתפקתי פקח שנשא חרשת וכתב לה כתובה אם יש לה גם תנאי כתובה. ומהירושלמי דכתובות פ"א ה"ב נראה דיש לה דגרסי' שם פיקח שנשא חרשת יש לה עליו מזונות וכתובה ואם מתה אינו יורשה שהוא רוצה לזוק לה נכסיה והיא לא רצתה לזוק לו נכסיה. ואיירי בשכתב לה דאי לא כתב לה מאי קאמר שרוצה להזיק נכסיו דלמא לא נשאה אלא ע"מ שלא ליתן לה כתובה ודוחק לומר דאיירי בשכתב לה גם מזונות דמילתא דפשיטא היא. וכן מוכח מבבלי דף קיג דהך לישנא משמע שכתב לה דדייק דחרשת אין לה כתובה מדתניא ופקח שנשא חרשת אפי' כתב לה מאה מנה כתובתה קיימת מפני שרצה לזוק בנכסיו טעמא דרצה הא לא רצה לא וע"ש בפירש"י. וא"ת מנ"ל לבבלי למידק הכי דלמא הא קמ"ל אע"ג שכתב לה יותר מכתובה קניא אבל כתובה שתקנו חכמים יש לה לחרשת כמו קטנה וי"ל א"כ סתמא ה"ל למתני כתובתה קיימת מדתני מפני שרצה וכו' ש"מ דהפסידו ברצונו תליא. מיהו מרישא דהך דירוש' פ"ק דכתובות לא משמע הכי דתניא חרש שנשא פקחת אין לה עליו מזונות ולא כתובה ואם מתה יורשה מפני שרצתה לזוק לו נכסיה. וזו בשלא כתבה איירי לפמ"ש הרמב"ם. אך לענ"ד נראה שאף זו בדכתבה איירי שהרי ברצתה תליא מילתא ולכך השמיטה בבבלי וזה כדעת הראב"ד פכ"ב מה"א אף בחרש שנשא פקחת אינו יורשה ואי משום שהיא בת דעת ונשאת לו מה שבידה זכתה לו מה שלאחר מיתה לא זכתה לו ע"כ. ומעתה אין אנו צ"ל שנעלם מהראב"ד דברי הירוש'. אך קשה הא מסיק התם בירושלמי דהך ברייתא בשכנס חרשת ונתפקחה ונתחרשה איירי. עמ"ש שם בתו'. ויש להביא ראיה דאין לה תנאי כתובה מהא דגרסי' בבבלי כתובות ר"פ אע"פ א"ר ינאי תנאי כתובה ככתובה למאי נ"מ למוכרת למוחלת למורד' וכו' ע"ש. ואס"ד חרשת שכתב לה כתובה יש לה תנאי כתובה ה"ל למיחשב נמי הא. וטעמא רבא אית ביה שכתבו תוס' שם ר"פ אע"פ בד"ה ולעוברת וכו' ואע"ג דבממאנת ושנייה אין לה כתובה ויש להן תוספת התם היינו טעמא דמתחלה כשכתב תוספת לאו אדעתה דכתובה כתב לה דהא אדם יודע שאין לממאנת ושנייה כתובה הלכך תוספת דכתב לה מתנה בעלמא כתב לה ולא שייכא לכתובה כלל ע"כ. א"כ ה"ה בחרשת נמי אדם יודע שאין לה כתובה וכתב לה לשם מתנה הלכך אין לה תנאי כתובה. ואי קשיא הא דכתב הרמב"ם פי"א מה"א הלכה ד' והחרשת אע"פ שיש לה נשואין מדבריהם לא תקנו לה כתובה כדי שלא ימנעו מלשאת אותה וכשם שאין לה כתובה אין לה תנאי כתובה ע"כ. אמאי לא קחשיב לה בריש אע"פ דנפקא מיניה נמי הך י"ל היא גופא אינה מפורשת בברייתא דאין לחרשת כתובה אלא מדיוקא שמעי' כמפורש בבבלי ר"פ וכמ"ש לעיל וממילא משמע אם לא רצה אין לה עליו כלום דומיא דרישא. ומ"ש הרמב"ם פ"ק מה' נחלות הלכה ט' כבר ביארנו בהלכות אישות וכו' ושאין הפקח יורש את החרשת שנשאה כשהיא חרשת אפי' נתפקחה ע"כ. ותימא הרי דבר זה לא ביאר הרמב"ם פכ"ב מה"א דאפי' נתפקחה אינו יורשה. ולא ידעתי איך לא הרגישו בזה מפרשי דבריו. גם הלח"מ והדרישה תמהו על הרמב"ם כיון דתקינו לה רבנן נשואין ויש לה כתובה אחר שנתפקחה למה אינו יורשה וע"ש שדחקו מאוד לתרץ קושיא זו ועיי' בב"ש סי' צ'. ול"נ שיש חסרון בדברי הרמב"ם פכ"ב מה"א וכצ"ל אבל פקח שנשא חרשת אפי' נתפקחה ונתחרשה אם מתה לא יירשנה. והיינו כדמסיק בירושלמי פ"ק דכתובות. והשתא מ"ש פ"ק מה' נחלות נמי בכה"ג איירי בשנתפקחה ונתחרשה איירי וזה ברור ובזה מיושב כל מה שהשיגו הראב"ד והלח"מ. אך קשה לפ"ז דברייתא השנוי' בירושלמי פ"ק דכתובות איירי בשכנסה כשהיא חרשת ונתפקחה ונתחרשה א"כ אף רישא חרש שנשא פקחת נמי בכה"ג איירי שנשאה כשהוא חרש ונתפקח ונתחרש למה לא ביאר הרמב"ם דבר זה וי"ל סובר הרמב"ם דרישא בכל ענין איירי דכיון דירושת הבעל דאורייתא וחכמים תקנו לה נישואין זוכה בה משא"כ שתזכה החרשת במזונות וכתובה ודאי דרבנן הוא ואין לחרשת קנין ודייק ליה מהא דפריך בירו' דכתובות וחרשת יש לה קנין ויש לה כתובה בתמיה ולא פריך הכא ארישא דתני חרש שנשא פקחת אם מתה יורשה וחרש יש לו קנין אלא ודאי צריכין לחלק כמ"ש. מיהו לדעת הרמב"ם שירושת הבעל מדברי סופרים כמ"ש פי"ב מה"א ופ"ק ופ"ו מה' נחלות ע"ש קשה וצ"ע:

הדרן עלך פרק חרש

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף