שיירי קרבן/גיטין/ח/י

שיירי קרבן גיטין ח י

דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף

מקושר עדיו לארכו. בבבלי ב"ב דף ק"ס גרסי' אר"י בר אבא אחורי הכתב וכנגד הכתב מבחוץ. והא דלא גרס בסוגי' מבחוץ דמלתא דפשיטא היא דהא תנן במתני' פ' ג"פ מקושר עדיו מאחריו. ותו' כ' שם דאי נא אמר מבחוץ סד"א אחורי הכתב היינו למעלה מן הכתב שאינו למטה כשאר חתימות ע"ש. וקשה הא ע"כ אחורי הכתב דקאמר ר"י אין פי' כאחוריו דמתני' דא"כ ל"ל להזכיר אחורי כתב כלל הא מתני' היא. ומקושר מאחוריו אלא ודאי אחורי הכתב אמבחוץ קאי וא"ל דסד"א מאחוריו דתנן במתני' היינו מי הצדדין וקמ"ל ר"י שיהיה אחורי הכתב למעלה דוקא דאין סברא לקרות מן הצדדין מאחוריו. וע"ק ליתני מבחוץ כנגד הכתב וליכא למימר דה"א לצדדין כמ"ש תו' דהא במתני' תנן מאחוריו ממילא שמעינן מבחוץ ממש קאמר. ובקונט' פירשתי שהעדים חותמין כנגד שיטה אחרונה מלמטה למעלה וכ"פ הרשב"ם דף קס"א ע"ש. ותו' כ' דף ק"ס ע"א בד"ה מקושר וכו' ותימא לר"י דאמר מלמטה למעלה חתמו וכו' ניחוש דלמא כתב למעלה מעדים מאי דבעי דסתם שטר יש לו גליון מן הצד וכו' וא"כ היכי כשר שטר מקושר וכו' ע"ש. וקשה כיון שהעדים חותמין כנגד שיטה האחרונה א"כ לא מצי למכתב ע"ג העדים דהא איכא היכירא בצד שלאחריו שכתובה שיטה האחרונה. ואפשר לו' דקשיא להו דלמא עושה צד השני שחור וליכא היכירא שהיה כתוב שם שיטה האחרונה אלא דקשיא לי מאי פריך לר"ה דלמא זייף וכתב מאי דבעי הא יכול לעשות שחור וי"ל ודאי בעשיית צד השני שחור אין כאן היכירא אבל יכול לכתוב שטר עליו כמ"ש תוספות שם:

בין קשר לקשר וכו'. בבבלי שם גרסי' רב הונא אמר בין קשר לקשר וכו' א"ל רמי בר חמא לר"ח לרב הונא דאמר בין קשר לקשר קס"ד בין קשר לקשר מגואי והא האי מקושר דאתי לקמי' דר' וכו'. וכ' תוס' ואע"ג דתנן מקושר עדיו מאחריו י"ל שפיר קרי מאחריו בין שיטה לשיטה לפי שאין העד אחורי השיטה שתחתיו והרשב"א כתב דניחא ליה לאקשויי מדר' דחזי מעשה דאלו במקושר לא בקיאי וכו'. הנה תי' הרשב"א דחוק דהא ודאי ר"ה דפליג בדין מקושר ודאי דהוי בקי בו. ותי' תוס' קשה דודאי אין לקרותו מאחוריו אלא מלפניו ועוד העד התחתון הוא חתום אחר כל השטר א"כ אין חילוק בין פשוט למקושר ומתני' משמע מאחוריו הוא ההיפך מתוכו לכך נ"ל דמפרש מקושר כפי' הרמב"ם בב"ב שם בפי' המשנה שהמקושר הם כאותו כלי' מקופלי' העשוי' מקלף לנשב בהם להסיר הזבובים. וקס"ד שהמקום החלק הוא בראש. וקופל עליו מקום הכתיבה. וחתימה הוא על החלק מאחורי הכתיבה דהיינו ראש אותיות החתימה נגד ראש אותיות הכתיבה ולכך קרי ליה מאחוריו ולעולם בפנים הן חותמין ופריך ליה מדר' שהרי החלק שבפנים ודאי הוא מקושר וה"ל למימר אין עדים בזה. ושני ליה מאבראי חותמין ר"ל שכותב הכל כמו גט פשוט ועושה בו כמה כפלים ואין שם חלק כלל בפני' אלא כשכופלו ומקשר הכפל חותם העד על החלק מבחוץ וכן בכל כפל וכפל וכן מבואר מפי' הרמב"ם בפרקין. ומעתה מ"ש תוס' בב"ב דף ק"ס ע"א בד"ה פשוט וכו' ותימא למ"ד בין קשר לקשר קס"ד מגוואי ואם אין בו חלק האיך יחתמו ע"ש שדחקו לתרץ. ולפמ"ש לק"מ. וראיה לדברינו מהא דארחב"ג מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ואם אין בו חלק האיך יכול לעשותו פשוט וכ"כ תו' שם בד"ה הנ"ל. וא"ת למאי דס"ד מגוואי הן חותמין ויש בו חלק תקשי ליה הא דרחב"ג וי"ל דס"ד בהא פליגי רבנן ורחב"ג איך עושין מקושר דלרבנן יש בו חלק ולרחב"ג אין בו חלק והשתא דברי רבנן אינן חסרין ממתני' ועיין בחי' רשב"א שם. ומסיק דבהא לא פליגי דלכ"ע אין בו חלק אלא פליגי אי קיי' דברי המשלח או לא כמפו' שם דף קס"ה ע"ש ברשב"א:

ובלבד מלמעלן. עיי' בקונט'. ללישנא קמא קשה לפי' הרמב"ם שכתבתי בסמוך מאי זיופא שייך הכא הא אין שם שום חלק וי"ל אם לא יקבעו מקום יש לחוש שמא יחתום זה למטה בסוף קשר ראשון וזה בתחלת קשר שני ויהיו שני עדים סמוכים ויטייט משכנגדו ויכתוב ע"ג העדים מאי דבעי. אך קשה אם ניחוש לזה מאי הועילו בקביעות מקום העדים הא תניא בבבלי ב"ב דף קסב ע"ב היו ד' או ה' עדים חתומין על השטר ונמצא אחד מהן קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר. וכ"כ כל הפוסקים ולדברי הכל אם אחד מן הראשונים קרוב או פסול כשר. א"כ עדיין יש לחוש שיפשיטנו ויטייט מקום הכתב ויכתוב ע"ג מאי דבעי. ואי משום שהעדים רחוקים זה מזה ימלאנו בקרובים או בפסולים ויקיים השטר משני עדים כשרים החתומים עליו וע"כ לומר דמטייט ליה מבחוץ חוץ מחתימת העדים וכמ"ש תוס' ר"פ ג"פ בד"ה מקושר ע"ש א"כ אין צורך לקביעת מקום לפי' הרמב"ם הלכך נראה דמפרש הירושלמי כלישנא בתרא. ועיי' בחי' הרשב"א פ' ג"פ דף קס"ב ע"ב בד"ה מילאהו בקרובים ובתו' פ"ב:

לית בה תצא. נראה דאכולא פירקא קאי דבכל הפסולים מדרבנן והולד כשר לרבנן ואם ניסת אפי' אין לה בני' לא תצא. דאי ס"ד דקסבר ר"י באין לה בנים תצא למה קאמר סתמא לית בה תצא דמשמע מפורש דקסבר לעולם לא תצא. וסברא לומר דאכולא פרקין קאי דאין לחלק בין פסולי דרבנן. ובבבלי לקמן דף פ"ו קאר"י לעולם לא תצא וכ' הרשב"א בשם הרמב"ן דלא אר"י אלא בהני תלת דמתני' דהתם. ומסוגיין מבואר דבכל פסולי דרבנן קאר"י. והיינו כדעת רבי' האי שכ' הרשב"א שם ע"ש:

מתני' במחוסר עד אחד וכו'. עיי' פי' בקונ'. ולפום סוגיא דבבלי נראה דה"פ כי פלוגי בן ננס ור"ע בשאין שם קרח אלא קשר אחד דלא הוכשרו בו אלא עד אחד קרוב בלבד אבל תרי לא. ובלבד וכו' וכי פליגי דוקא בשטר שיש בו יותר מג' קשרים אבל אם אין שם אלא ג' קשרים לדברי הכל צריך שיהא המילוי ע"י קרוב דוקא ולא ע"י פסול. וה"ג שנים למעלן פסול וכו' וה"ק וצריך שלא ימלא בפסול אחד משני קשרים העליונים אבל למלאות בפסול אחד מהקשרים מן קשר השלישי ולמטה כשר. עד כדון ברצופין. הא דקאר"י במחוסר עד אחד אבל שני קרובים פסולים למלאות דוקא שלא יהיו שני קרובים רצופין זה תחת זה דחיישינן שיקיים השטר בעדותן של אלו אבל אם היו החתימות בסירוגין וכשרים ביניהם דלעולם אין שני קרובים סמוכים זה לזה לא חיישינן שמא יקיימנו באלו דניכר קצת שיש ערמה בדבר או אפי' מסורגין לא. כיי דמר וכו' וכאן כן וה"נ כשר. וזה דלא כמסקנת הבבלי בפרקין:

אבל אם קושר ג' הראשונים וכו'. מהכא משמע שאין מקיימין גט מקושר אלא מג' הראשונים הלכך כל שג' הראשונים כשרים תו ליכא למיחש למידי. אך קשה מאי נ"מ אם קשר כל הקשרים או שקשר ג' מתחלה הא לעולם כל שהראשונים כשרים ליכא למיחש למידי וי"ל כשכבר קשר כולהם כל העדים החתומים על הקשרים שוים וכל שיש.. בהם פסולים פסול הגט משא"כ כשלא קשר אלא ג' קשרים וחתם עליהם כשרים כבר ייצא הגט בכשרות ושוב אינו נפסל במילוי הפסולים. ולא חיישי' שמא יקיים השטר מהם דהא אין מקיימין אלא מג' הראשונים:

מה אנן קיימין וכו'. כתב הרשב"א בתי' ר"פ ג"פ הא דתנן פשוט שכתבו עדיו מאחריו היינו שעשאו כפשוט וחתם עדיו למטה כדינו ולרבות בעדים החתי' עדים מאחוריו פסול וכו' ומן הירוש' למדחי' דגרסי' התם מה אנן קיימין וכו' וה"פ ואי בשקשרו וחתמו מבחוץ כל עמא מודו שאינו יכול לעשותו פשוט אגב אחריני נקט לה דאלו מתני' מתוכו אלא כי איירי מתני' בשקשרו וחתמו מתוכו ומאחוריו וסברי רבנן אינו רשאי לעשותו פשוט דמקושר זמנו קודם שנה אחת ע"ש. וקשה א"כ פשוט שכתב עדיו מתוכו ומאחוריו למה פסול הלא יכול לטייט הצד שאחוריו ותו ליכא פיסול ולמה פליג רחב"ג במקושר שכתבו עדיו מתוכו מפני שיכול לעשותו פשוט וסובר דלאי קפידא היא לו ולא פליג בפשוט שכתבו עדיו מאחוריו מפני שיכול לטייטו. גם גירסא שלפנינו מורה היפך מדבריו דגרסי' אלא כן נן קיימין בשקשרו מבפנים אחר כך חתמו מבחוץ ולא אמר בשקשרו וחתמו מבפנים אלא בשלא חתמו מבפנים איירי. והרב ז"ל הוסיף תיבת וחתמו כדי לפרשו לפי ענינו. ול"נ שגירסא שלפנינו עיקר וה"פ שקשרו מבפנים היינו שכפל כל השטר שהחלק שבפנים שהוא למטה מהשטר היפך לאחוריו וכפלו על אחורי השטר והתחיל לקשר ממטה למעלה נמצא שהקשר הוא מבפנים וחתם העד הראשון מבחוץ על החלק הראשון שהוא סמך להשטר והקשרים קצרים שאין בין חתימת העד הראשון והשני שני שיטין והשתא כשפושטין הקשרים הרי העדים החתומים על השטר הן ככל עדות החתומים מתוכו ורבנן סברי שאינו יכול לעשותו פשוט מפני שגופו של שטר מוכיח עליו וכדמסיק. והשתא פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ממש ודאי דפסול לכ"ע ודברים ברורים הם ועולים כהוגן לפי הפי' שכתבתי לעיל בשם הרמב"ם בגט מקושר:

אפי' תימר וכו'. עיין פי' בקונט' והוא מדברי הרמב"ן בתי' ר"פ ג"פ. וסיים שם הא למדנו שאין שריר וקיים מעכב בגט פשוט וכיון שכן אין למדין משטה אחרונה אפי' כתוב בו ש"ו ונתבטל מנהגינו לקיים מחקי' ותלויות בשיטה אחרונה מאחר שמנהגנו לכתוב בכל שטרות שריר וקיים ופוסלין שטר שאין בו ש"ו. והדבר נראה אף לבבלי מדפריך בגיטין והא בעינן שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה ומפרקינן בדמיהדר אלמא ליכא תקנתא לאכשורה שיטה אחרונה ועוד דלא מקשינן והא בעי' דכתיב ביה ש"ו אלמא בלא"ה כשר ע"כ. וקשה לפי' בקונט' ר' אבין ור' אחא אמרי חדא ולא הוסיף ר' אחא כלום. ולמה לא פי' דגם ר' אבין לתרץ תשובת ר' על רחב"ג קאי דכיון דטופס הפשוט נמי כן הוא לכתוב בו ש"ו א"כ ליכא הוכחה מגוף הגט שהוא מקושר. וע"ק פשטא דשמעתתא משמע דכולא שינוייא לתרץ קושית הש"ס מברייתא ארב הונא אבל לא להשיב על דברי ר' דאל"כ ה"ל לאקשויי מברייתא אדברי ר' תו לפרשם בענין אחר. לכך נראה ברייתא דתני טופס שטרות כן הוא ל"ק לר' דברייתא איתניי' לאחר ר' שכבר תיקנו טופס שטרות אפי' פשוטי' לכתוב בהן ש"ו או מקבל עלי אלא ברייתא לר"ה קשיא דאיהו במקוש' דוקא קאמר אין העדים חותמין עד שיקראו בו מקבל עלי ובברייתא תניא טופס שטרות כן וס"ד אפי' בפשוטים ור"ה בתרא הוא ומשני ר' מנא ברייתא נמי במקושר ור' אבין משני ברייתא איירי לכתחלה וכיון דבדיעבד אינו מעכב אין למידין משיטה אחרונה אבל במקושר מעכב אף השתא הלכך לא חיישי' שמא זייף וכדשני לעיל בסוגיין ור' אחא נמי לתרוצי ברייתא קאתי דאיירי באתרא דנהיגי להוסיף על ההלכה וכותבין בכל השטרות ש"ו ופסלי כל שטר שאין בו ש"ו כמו דנהיגי במקצת מקומות לפסול פשוט שאין בו ג' עדים ורב הונא בכל המקומות איירי דבמקושר צריך שיכתוב ש"ו מדינא כתקנת חכמים. ולפ"ז יש ראיה בהיפך דבמקומות דנהיגי למכתב ש"ו השטר פסול אם לא כתב בו ש"ו. והשתא אנן שכותבין בכל השטרות ופסול אם לא כתב בו ש"ו כהך ברייתא דתני טופס הגט כן הוא למידין משטה אחרונה ואין זה מדעת הסופרים לחוד כמ"ש הרמב"ן שם. ומ"ש מההיא דגיטין אלמא ליכא תקנתא לאכשורי לשיטה אחרונה. תימא גדולה היא הא כ' הרשב"א בחי' פ"ק דמכילתין דף י' בד"ה והא וכו' בשם הרמב"ן דקושית הש"ס לפסול כל השטר כיון דדרך שטרותיהן להרחיק טוכא ואפשר שהוסיף כמה שיטין אא"כ החזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה שנראה כסוף השטר וכ"כ הר"ן. והא ודאי דאין כותבין העכו"ם בשטרותיהן שריר וקיים ואם מנהגם לכתוב ענין הדומה לזה בסוף כל שטרותיהם והשטר פסול בלא"ה פשיטא דכשר כמו שריר וקיים. ומש"ע ועוד דלא מקשינן והא בעינן דכתיב ביה ש"ו וכו'. דלא תיקנו ש"ו אלא בשטרות ישראל כדי ללמוד גם משיטה אחרונה אבל בשטרותיהן לא תיקנו ואי לא כתיב ביה ש"ו אין למדין משיטה אחרונה אבל כל השטר כשר וכיון דמוקי ליה במהדר תו לא צריך ש"ו:

הדרן עלך פרק הזורק

אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם.

< הלכה קודמת · הלכה הבאה >מעבר לתחילת הדף