שו"ת מהרשד"ם/חושן משפט/פב
|
< הקודם · הבא > |
דף זה הועלה אוטומטית, ייתכנו שגיאות בתחביר קוד הדף. נא לא להסיר את התבנית לפני בדיקת תקינות ידנית
אם הכל בסדר - נא הסירו תבנית זו מן הדף
ראובן קנה מתוגר א' המכס מהיין הנקרא מוגופולייו והיתה הסכמ' בק"ק שלא יורשה שום איש ישראל לקנות המכס וראובן הנז' עבר על ההסכמה וקנאו מתוגר אחד שקנאו משופט הארץ וכדי להדיחו מאותו המכס פגע בו שמעון ואמר לו שמע בקולי אל תתעסק במכס הזה שטה מעליו ועבור השיבו ראובן איך אניחהו כי התוגר שקניתיו ממנו יתבע שכרו ממנו השיבו שמעון בפטומי מילי אל תירא ואל תחת כי אני אסלק מעליך כל הזק והפסד שיגיעך מצד התוגר הנז' אז הלך ונסתלק מהמכס ההוא והכתיב שטר על שמעון איך נתחייב על סלוק התוגר בקנין ושבועה וחתום בעדים. ועתה אחד מהעדים טוען כי לא ידע לקרות השטר ולא הבין שהיה כתוב בו קנין ושבועה כי האמת שלא היה קנין ושבועה בדבר רק פטומי מילי בעלמא והעד הב' אומר שכמדומה לו שהי' קנין ושבועה בדבר:
ועוד יש עד אחד שלא נחתם בשטר שנמצא באותו מעמד ומעיד שראובן הביא לו השטר שיחתים בו ולא רצה לפי שהיה כתוב בו קנין ושבועה מה שלא היה רק פטומי מילי יורינו רבנו אם יש ממש באותו שטר או לא ואת"ל שיש בו ממש מי אמרי' כיון שלא נתחייב ש' על דבר קצוב אין בו כח להוציא ממון מיד ש':
תשובה כבר נודע דעת הרמב"ם ודעת רבותיו שהמחייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר לחברו הרי אני חייב לפרנסך כו' לא משתעבד שאין כאן דבר ידוע ומצוי שנתנו לו במתנה ואעפ"י שרבו החולקים עליו מ"מ כדאי הוא הרמב"ם לסמוך עליו וכ"ש בהיות כן דעת רבותיו ולדעתי בנ"ד כ"ע מודו שהוא עשה שלא כהוגן ראוי היה לעשות עמו שלא כהוגן ולדחותו בדברים שעבר על הסכמת הק"ק וכדי להסיר מעליו הנזק וההפסד הנמשך מהיותו תופס המלאכה ההיא ומצינו גדולה מזו שחליצה מוטעית כשרה ויכולין להטעותו כמ"ש הרמב"ם וז"ל אם הטעוהו ואמרו חלוץ לה ע"מ שתתן לך ק"ק זוז אעפ"י שלא נתנה ולא נתקיים התנאי חליצתה כשרה וטור א"ה סי' קס"ט ביאר זה יותר וכתב וז"ל חלוץ לה ע"מ שתתן לך כך וכך החליצה כשרה ואפילו אינה נותנת כלום כו' עד מ"מ היא חייבת ליתן מה שהתנה כשאר שכר שכיר לעשות מלאכתו שצריך ליתן לו שכרו אבל אם יש טענה שאינה חפצה בו והוא חייב לחלוץ אלא שאינו רוצה וצריכי' להטעותו כדי שיחלוץ לה יכול' לומר משטה אני בך ואינה צריכה ליתן לי כלום ע"כ הרי לך בפירוש שאעפ"י שמן הדין בשכר מעשה החליצה היה חייב ליתן לו ועכ"ז אם היה חייב הוא לחלוץ יכולה היא לנדור לו ולחייב עצמה ליתן מנה ואחר כך שיעשה החליצה תאמר לו שמשטה הייתי בך על אכ"ו בנדון דידן שהיתה הסכמה בחרם ששום יהודי לא יוכל ליקח המונופוליו ואם כן בדין גמור היה כל איש ישראל חייב להטעותו בדברים בעלמא ולומר לו אחר כך משטה הייתי בך אך מה שעומד לפנינו הוא השבועה שהרי כתב בעל התרומת וז"ל מי שאמר מנה לפלוני בידי וכו' ורוצה לטעון כי השטאה היתה והשיב הרי"ף כיון שאמר דבר זה בשבועה כאילו נטל לאותם עדים קנין על כך שכן השיבו ממתיבתא על כך ע"כ בח"מ סי' פ"א בב"י שמעינן מהכ' שמחומר השבועה חייב מה שאינו חייב מן הדין אך אמנם אם האמת כמו שבא בשאלה שבוע' אין כאן קנין אין כאן אם אין חתימת העדים נכרת האי שטרא חספא בעלמא וכ"ש שיש טעם גדול לפטור את שמעון אפי' אחר הקיום כי שמעון נשבע להציל את ראובן לא לאיש אחר ובזה היה דעתי מסכמת אם יסכימו החכמים נר"ו וחתמתי שמי שמואל די מדינה:
 |
אוצר הספרים היהודי השיתופי מקפיד מאד על שמירת זכויות יוצרים: הגרסה הראשונה של עמוד זה לא הוקלדה בידי מתנדבי האוצר, אך פורסמה ברשת תחת "נחלת הכלל" (Public domain). אם אתם בעלי הזכויות ולדעתכם המפרסם הפר את זכויותיכם והטעה אותנו באשר לרישיון, אנא פנו אלינו (כאן) ונסיר את הדף בהקדם. |